פרק 5 :לילה לבן.
המשכנו את ההרפתקה.
"משעמם לי!" אמר טעים בפעם ה-103. "מתי נלחמים?" הוא המשיך את המשפט.
"רוצה לשמוע את ההרפתקאות שלי?" אמרתי לו.
"כן", הוא אמר בשמחה.
"הנה זה מתחיל", אמר פוריגון וגלגל עיניים.
אחרי כמה שעות של הליכה ודיבורים, גרידוס ענקי תקף אותנו בלי היסוס. ביוור קפצה ונתנה לו אגרוף חזק שהביס אותו. להפתעת כולם היא סיימה במשפט – "טוב, יש לנו ארוחת ערב".
"כדאי שנקים מחנה, כבר מתחיל להיות מאוחר", אמרה קנגה.
אחרי כמה שעות ישבנו לארוחת ערב.
"אמא זה ממש טעים", אמר טעים.
"ביוור, יש לי שאלה: את יודעת מה קרה לי, הכוונה היא לצוות רוקט כאילו, וראינו את מיאו במסעדה אבל הוא אמר שהוא לא יודע מה קרה להם", שאלתי את ביוור.
היא הסתכלה עליי במבט מוזר ואמרה "קנגה, זה באמת טעים, את צריכה להביא לי את המתכון".
אחרי כמה זמן הלכנו לישון.
אחרי זמן מה של שינה ערבה ומתוקה, כולנו התעוררנו לצרחה מדאיגה. מי שצעק היה טעים.
"בן, הכל בסדר?" שאלה קנגה בזמן שרצה לכיוונו. פתאום טעים קם והתחיל לתקוף אותנו.
"זה בטח דארקראי, שמעתי על הטריקים שלו, חייבים לנצח אותו או שהוא ישתלט על כולנו", אמר פוריגון.
פתאום גם קנגה התחילה לתקוף אותנו.
"אני אעכב אותם", אמרה ביוור בזמן שתפסה בידיה את קנגה וטעים. אני ופוריגון עמדנו מול מה שאמור היה להיות דארקראי והיה בעצם אוויר שירה לעברינו כדורי צל. אני נפגעתי אבל פוריגון התחמק מכל המכות.
דארקראי ניסה להשתלט עלינו, אבל ללא הצלחה. "זה היה צריך לעבוד עליכם", נשמע הקול שלו במרחק מה.
"זה לא יעבוד לך, ואני לך למה – כי הפחד הכי גדול שלי כבר התרחש!" צעקתי לעברו.
אבל פתאום ביוור המהופנטת תפסה אותי ומנעה ממני לנוע.
"הכל תלוי בי", אמר פוריגון. הוא עף במהירות לכיוון דארקראי וירה עליו להביור, מכת ברק וקרן קרח ביחד, המכות האלה פגעו בדארקראי והביסו אותו. כולם חזרו לעצמם.
אחרי זה ראיתי את ביוור בוכה בצד. התקרבתי אליה ושאלתי: "ביוור, הכל בסדר?"
"אני מפחדת. אני מפחדת שיקרה משהו למיאו, ג׳יימס, ג׳סי וסטופול. אני מפחדת שיקרה להם משהו", היא אמרה את שוב ושוב ודמעות זלגו על פניה. בלי לחשוב פעמיים פשוט חיבקתי אותה
"אל תדאגי, אני איתך".
.
פרק 6: תחרות הריקודים.
"אנחנו כמעט שם", אמרה קנגה והצביעה על המפה.
"אבל אנחנו צריכים להיזהר, אנחנו לא יודעים איזה עוד פוקימונים חזקים נפגוש בדרך", אמר פוריגון.
פתאום שמענו רעש מאחד השיחים. רצתי לבדוק מה זה, אבל לא ראיתי דבר. לפתע שמעתי קול – "גם אתם מתחרים בתחרות הריקודים?" אמר לי קול שהתגלה להיות טורטרה.
"תחרות ריקודים?" לא ידעתי איך לענות לו.
הוא התקדם מספר צעדים והתברר שהוא היה גם השיחים, והעץ וכל הצמחייה בסביבה.
"איך לא ידעת? זה קרב ריקודים מגניב מאוד. והמנצח זוכה… טוב, רק המנצחים יודעים", הוא אמר לי בחיוך סודי והלך משם.
'נשמע מעניין', חשבתי לעצמי. סיפרתי את זה לחבר'ה ויצאנו לדרך.
"ממה שאני מבין, זה קרב ריקודים. שני פוקימונים נלחמים בזמן שהם רוקדים והמטרה היא להפיל אחד את השני מהזירה".
טעים היה בהתרגשות.
"טוב, אני רואה את ההוראות", אמרה קנגה כשהגענו למקום. "אז אנחנו צריכים 3 מתמודדים מהקבוצה. מי זה יהיה?" היא חשבה מעט ואז המשיכה את עצמה – "זה לא יכול להיות פוריגון, כי הוא לא יכול לרקוד".
"אני רוצה להתמודד!", אמר טעים.
"גם אני", אמרה ביוור, "ואני חושבת שפיקאצ'ו צריך להשתתף גם כן".
כמה שעות לאחר מכן התחרות התחילה.
"ברוכים הבאים לתחרות הריקודים ה26 שלנו", אמר הקריין וואבאפט. "השנה יש לנו שני מתמודדים מיוחדים: ג'יגליפאף – המנצח של שנה שעברה, וסמירגל – המתמודד עם 10 זכיות ברקורד שלו. הוא המשיך לדבר, להסביר את החוקים ולהציג את כולם ולבסוף הוא הגיע להכרזה – "אז בואו נתחיל!"
"מי זה?" שאלתי את אחד המתמודדים שעמד לידי.
"הכרוז? זה סיזר, הוא מנחה ידוע, הוא מנחה גם את תחרות "פוקימוני הרעב", הוא אמר בסתמיות.
הקרב הראשון היה בין רטי הרטיקייט נגד ווטור הוורטורטל. ווטור קפץ והסתובב באוויר בזמן שעשה אקדח מים וזה בקלות הצליח להעיף את רטי מהזירה.
הקרב הבא היה טעים נגד סמיר הסמירגל. זה היה נראה כאילו טעים עומד להפסיד לסמיר עד ש… כולנו גילינו שזה לא יותר מאשר שיבוט שמיוטו הכין. סמיר האמיתי הגיע לאחר שבילה בשירותים והעיף את שניהם מהזירה.
המנצחים הבאים היו בלייזיקן שניצח את הסבב שלו וספטייל.
הקרב הבא היה מוזר, כי הוא עירב בן אנוש בקרבות. היה זה אלאן נגד ג'יגליפאף. אלאן פשוט בעט אותו מהזירה וניצח תוך פחות מדקה. אף אחד בקהל לא אהב את תוצאת הקרב הזו ושרקו בוז בזמן שאלאן ירד לתפוס מקום בספסל המתמודדים שעברו לשלב הבא.
"אלוף הריקודים של שנה שעברה הודח", אמר הכרוז בקול חזק!
הקרב הבא היה שלי, והוא היה נגד ראיצ'ו. הוא בא לתקוף אותי עם אגרוף קרח, ותהרגו אותי, אני לא יודע איך הוא למד את המתקפה הזאת, אבל הייתי חייב להתחמק.
"איך למדת את המתקפה הזו?" שאלתי אותו.
"אני אספר לך רק אם תנצח אותי", הוא אמר לי.
"בסדר, איך שאתה רוצה", אמרתי לו. העצבים שלי מילאו את גופי והעפתי אותו מהזירה במכת זנב אחת.
"איך… איך עשית את זה?" הוא שאל.
"נו?" הסתכלתי עליו בציפייה".
"עשיתי עסקה עם מיו", הוא אמר בגמגום, "ככה השגתי את זה".
"תתבייש לך", אמרתי לו והלכתי משם.
הקרב הבא היה של ביוור נגד פסיידאק. אני אפילו לא זוכר איך הקרב הלך, אני רק זוכר שביוור ניצחה.
וככה נערכו להם כל קרבות עד שהגענו ל16 מתמודדים. צ'ריזארד הפסיד לווטור, סמיר ניצח את ספטייל, אלאן הפסיד לבלייזיקן (בלי), ביוור עברה שלב ואז הגיע תורי. אני נלחמתי בארבוק (אר). עוד לפני שהקרב התחיל הייתי עייף והוא היה ממש מהיר ובשנייה אחת שדעתי הוסחה, הוא ניצח אותי.
כשחזרתי להכרה, שמעתי ויכוח –
"אין לך סיכוי", אמרה ביוור.
"את לא יודעת מי אני? אני הבן של בלסטויז של טיארנוה", אמר ווטור.
אחרי שהתאוששתי, אכלתי ונחתי קצת, חזרתי למקום שלי ומסתבר שכבר הגיעו לסוף התחרות.
"טוב, הגענו לגמר", אמר הקריין בהתרגשות.
כמו תמיד, הקרב של סמיר נגמר מהר מאוד. "ומי שילחם נגדו בגמר יהיה ווטור", הוא אמר והם התחילו את הקרב.
הקרב היה קשה מאוד, לפחות ממה שביוור אמרה לי, כי כמו שכבר הבנתם, לא הייתי 100%.
אחרי זמן מה שמעתי את הכרוז אומר: "והמנצח הוא…"
תגובה אחת
מעולהההה