סודו של מיוטו: פרק רביעי – מתפתחים במרץ / שקד גץ

ג'ובאני בהה במסך הטלוויזיה כבר שעות. הוא צפה באותה כתבה שוב ושוב. הכתבת דיברה על חבורת פושעים שפרצו לתחנת המשטרה, וגנבו רכוש משטרתי מסווג. הכתבת תיארה אותם כפושעים לא ידועים, אבל הוא ידע טוב מאוד מי הם. הוא זיהה את האות C על החולצה שלהם. 'זה לא הגיוני' הוא חשב, 'הם הרי מתים!' הוא קם מהספה, והתהלך בחדר שוב ושוב בדאגה, ושקע בזיכרונות.

– לפני חמש שנים-

ג'ובאני התרגש, הוא עמד להצטרף לצוות קוסמוס, צוות הפשע הכי גדול במחוז. הוא התחיל את קריירת הפשע שלו ככייס עלוב, אך יום אחד הצוות המכובד שמע עליו, והתעניין בו. בשלב הזה הוא כבר היה שקוע עמוק בפשע. אשתו גילתה על מעלליו והתגרשה ממנו, והוא היה מיואש לגמרי מחייו. לא היה לו מה להפסיד.

הוא נכנס לתוך הבניין, שם ליווה אותו חייל של הצוות לקומות התחתונות, עשרות מטרים מתחת לאדמה, שם הוא פגש את הבוס. לבוס, ששמו ספנסר, היה שפם שחור מחודד וחצי קרחת בחלק האחורי של הראש. "אדוני" הוא אמר בברכיים רועדות "אני כאן כדי להצטרף לצוות שלכם" הבוס התבונן בו, סקר אותו מכף רגל ועד ראש, ואמר "בחצות, אתה תפרוץ לבית המעצר בעיר, משם תשחרר עשרה חיילים שלי שנתפסו. יבואו איתך שני עוזרים, אתה לא צריך לחכות להם, הם ימצאו אותך" אמר. "אעשה זאת" אמר ג'ובאני. "בינתיים קח את זה "הוא אמר, והושיט לג'ובאני מדים סגולים, שהאות C מודפסת עליהם. "בינתיים" הוא הוסיף "אתה משוחרר"

ג'ובאני עמד בחצות מול שער הברזל של בית המעצר. "ג'יאודוד" אמר "תפרוץ המנעול באגרופים שלך" המנעול נשבר, אבל השמיע רעש חולני. שומרת רצה לעברם, אבל ג'יאודוד סטר לה, והיא התעלפה. ג'אובני המשיך בדרך. כשנכנס למבנה, אחד השומרים הבחין בו "היי חברה!" הוא אמר "יש פה פורץ! תתפסו אותו!" ג'ובאני רץ והתחמק בין המסדרונות, עושה הכול כדי לברוח מהשומרים, עד שהגיע למבוי סתום. בדיוק כשנראה שהםתפסו אותו, הם התעלפו. מאחוריהם עמדו נער עם שיער קוצני שחור ולידו רייהורן, ונערה עם שיער ורוד ירוק ולידה גלום.  כולם עם חולצות של צוות קוסמוס.

"תמהר" אמרה הנערה עם השיער הורוד "אבקת השינה של גלום לא תחזיק הרבה זמן" הם החלו לרוץ "אגב, מה שמך, בחור חדש?" "גובאני" אמר תוך כדי ריצה "טוב, בוא לא נבזבז זמן על ההיכרויות הדביליות האלה" אמר הנער "אני סטון, וזאת רוז, ותראה הגענו לשטח האסירים" אמר. הם תקפו את דלתות התאים במספר מהלכים, עד שכל הדלתות נשברו, והאסירים שוחררו. "אבל איך נצא מפה?" שאלה רוז "הרי כל כך הרבה אנשים לא יוכלו לצאת מדלת אחת!" "את זה תשאירי לי" אמר סטון "סיזור, צא השתמש בחיתוך על הגג!" סיזור תקף, ובגג נפער חור. מסוק אסף אותם, ואת עשרת האסירים שאיתם, והמשימה הושלמה בהצלחה.

עברו חודשים מאז שצוות קוסמוס פתח בחיפושים אחרי מיו, הפוקימון העתיק והחזק בעולם. הבוס השקיע מליונים בפרויקט הזה, אך שום דבר לא התקדם. החיפושים לא העלו דבר, והמכשירים לא איתרו פעילות על חושית. החיילים כבר החלו להתייאש, וכל העסק עמד ליפול. כל זה המשיך, עד שיום אחד הבוס יצא בהכרזה. הוא כינס את כל הסגנים שלו, והתחיל לספר "יש לי תוכנית לתפוס את מיו" הוא אמר "איך?" שאל אחד הסגנים שלו "המכשיר הזה" הוא אמר והצביע על מכונה משונה "יכול לשגר גלי היפנוזה כמו אלו של היפנו, רק בהיקף גדול הרבה יותר, דבר שיאפשר להפנט את מיו, ולגרום לו לבוא אלינו מעצמו, לא משנה איפה הוא נמצא" הסגנים התלחשו בהפתעה, וג'ובאני, שהיה אחד מהם, שאל בחשש "אז למה אנחנו לא עושים את זה?" הבוס הביט בו, ואמר "הבעיה היא, שצריך מקור אנרגיה חזק מספיק. לצערי הרב, אין לנו כזה" אמר ונאנח.

העניינים המשיכו להתגלגל בצורה הזו, עד שיום אחד, יחידה מבצעית מיוחדת חזרה מהחיפושים אחרי מיו, עם משהו בידיהם. הם טענו שהם מצאו די אן איי מאובן של מיו, ושהדבר הזה חזק מספיק כדי להפעיל את המכונה. כולם התרגשו, סוף סוף נוכל לתפוס את מיו. גם ג'ובאני התרגש, אבל מסיבה שונה. רעיון חדש עלה בראשו, והוא היה יותר מוצלח ממה שיכל לדמיין. הוא קבע פגישה עם הבוס, כדי לספר לו על הרעיון. יום הפגישה הגיע, וג'ובאני שהיה בטוח בעצמו החל להרצות בשטף את תוכניתו.

"תחשוב על זה, נחנו יודעים לשחזר פוקימונים, יש לנו די אן איי של הפוקימון החזק בעולם, בואו נשתמש בו ונשחזר את מיו, ואולי אפילו ניצור שיבוט יותר חזק ממיו!" הוא התכוון להמשיך אבל הבוס עצר אותו "מספיק, גרמת למספיק נזק בחודשים האחרונים, והשטויות שלך עלו לי על העצבים, יש לנו תוכנית ובה נתעסק, ואני לא אתן לך להרוס אותה במדע הבדיוני שלך!" ג'ובאני ניסה להסביר, אבל לספנסר נגמרה הסבלנות. הוא דפק על השולחן "עכשיו, אם המשרה שלך חשובה לך, צא מהמשרד שלי ותחזור לעבודה שלך!"

ביום שבו היו אמורים לשדר את גלי ההיפנוזה, הכעס שלו גבר עליו. 'למה?' חשב 'למה הייתה לו הזדמנות להשיג את הפוקימון החזק בעולם, והוא ויתר עליה?' הוא רתח 'ובכן, אני לא אותר עליה' חשב. הוא הוציא את הגראבלר שלו, ושלח אותו לרסק את המכונה. "מה אתה עושה חתיכת מטומטם?!" צרח עליו ספנסר "אם אתם לא מקשיבים לי, אני אצור את הפוקימון החזק בעולם בעצמי!" אמר "אה, ויש לי הפתעה אחרונה" אמר וברח מהמקום, ברגע שהוא ידע שהוא מספיק רחוק, הוא שלף שלט מכיסו, לחץ על הכפתור בשלט, ובמבנה הגדול התפוצץ כולו.

'זהו' חשב 'הבאתי לפירוקו של צוות קוסמוס, כעת התור שלי להקים צוות שישלוט בעולם' או לפחות כך הוא חשב, היום הזה, הכתבה המסתורית בחדשות הוכיחה לו כמה הוא טעה. 'עכשיו יש לנו שני בעיות, מיוטו וצוות קוסמוס שרוצה לנקום בי' חשב בתסכול.

= = = = =

אנטון שינה קצת את פרטי ההתערבות שלו. הוא לא רצה לעבור שוב ביער, כי אין שם שום פוקימון שרצה להוסיף למסע שלו, וחוץ מזה הוא פחד מחרקים, אז החלק החדש בהתערבות היה שהחבורה ההיא תסיע אותו בטנדר שלהם עד לפיוטר. כל הנסיעה, המאמן לשעבר של מגנמייט הסתכל עליו במבט כועס, ואנטון נע בכיסאו בחוסר נוחות. כשהם הגיעו לפיוטר, הוא אמר שלום למאמנים, שדווקא שמחו להיפטר ממנו, ונמלט לכיוון המכון, מתרחק ככל האפשר מהחברה העצבניים שבטנדר.

הוא נכנס למכון, וניגש לקבלה, שם הפנו אותו לזירת הקרבות, שם ברוק חיכה למאתגר הבא. "בוא נעשה את זה 2 נגד 2" הוא אמר לברוק "ישר לקרב, לא מציג את עצמו אפילו, אני אוהב את האנרגיות שלך" אמר ברוק "אתה בטח יודע שהמכון שלי הוא פתוח, איך שתרצה להלחם, ככה יהיה" הקרב התחיל ואנטון שלח את אודיש, יודע שהוא יהיה ממש יעיל במכון האבן. "צא ג'יאודוד!" אמר ברוק "השתמש באגרוף שאיבת חיים" אמר אנטון ואודיש שאב אנרגיה מהסלע העצבני "זריקת סלעים!" "שוב שאיבת חיים" זה היה קרב ממש משעמם, על כל מהלך שג'יאודוד עשה, אודיש הגיב בשאיבת חיים ושחזר את הכוח שלו. בסופו של דבר, אודיש עייף את ג'יאודוד וניצח.

"אוקיי, שיטה מעניינת" אמר ברוק "אבל הפעם זה לא יעזור לך, צא אוניקס! השתמש בהתחפרות!" נחש הסלעים הענקי התחפר באדמה, יצא מאחורי אודיש, ותקף אותו בהפתעה. אודיש נמעך תחת הנחש הגדול, והתעלף. "אודיש לא יכול להמשיך להלחם!" קרא השופט "אוקיי, צא באלבאזור" אמר אנטון תפוס אותו בגפנים שלך, ותרסק אותו על האדמה" באלבאזור תפס את אוניקס, ובתנופה אדירה שלח אותו לאדמה. אוניקס התרסק ומעוצמת המכה ענן אבק עלה מהרצפה, הוא נחנק מהחול והתעלף "אונקיס לא יכול להמשיך להילחם!" קרא השופט "המנצח הוא אנטון!"

"אוקיי, קרב יפה, אני מודה" אמר ברוק "קיבלת את תג המכון שלך".

= = = = =

מרקוס הגיע לעיר, ריפא את הפוקימונים שלו, קנה מפה כדי שלא יאבד שוב, ויצא ליער. הוא הסתכל כל רגע מחדש במפה וניסה לא להיאבד שוב, עד שהוא פתאום נפל, ונתקל בג'יאודוד עצבני. 'זה מושלם' הוא חשב 'ג'יאודוד הוא פוקימון אדיר' הוא הוציא את סקווירטל, והתחיל בקרב.

ג'יאודוד השליך סלעים, וסקווירטל התחמק מהם. בדיוק כשסקווירטל היה קרוב, ויכל לתת לג'יאודוד מכה ניצחת, ג'יאודוד תפס אותו, וקבר אותו באדמה. בדיוק כשנראה שזה סופו של סקווירטל, מהאדמה בקע אור כחול, ויצא משם וורטרטל עצבני.

"אני לא מאמין!" אמר מרקוס "סקווירטל, התפתחת!" הוא חזר לקרב "וורטלטל השתמש באקווה ג'ט!" זה פגע חזק בג'יאודוד והוא התעלף. מרקוס זרק עליו פוקדור וג'יאודוד נתפס. "מעולה!" אמר מרקוס "גם התפתחות וגם פוקימון חדש!"

= = = = =

מרסי הלכה לתוך היער, היא הסתובבה במעגלים שעות, עד שמצאה אגם ענקי. היא שמה לב למג'יקראפ ותפסה אותו כדי שלפתח אותו לגרידוס. פתאום היא הרגישה שמשהו תופס אותה מאחורה בשיער, היא הפנתה את ראשה ושמה לב לגרידוס ענק שנוגס בשיערה. 'אוף, דיברנו על החמור, והחמור הגיע' חשבה לעצמה 'טוב, נראה שעכשיו אני עומדת להפוך לארוחת בוקר של נחש ים ענקי' בדיוק כשהיא חשבה שזה הסוף, פתאום איווי יצאה מהפוקדור ותקפה את גרידוס. גרידוס חטף מהלומה בגב, והפיל את מרסי. היא הייתה המומה, איווי שלה נלחמה באומץ כאילו היריב שלה היה ווידל ולא נחש ים ענקי.

נראה שאיווי נהנתה מכל מהלך, עד שגרידוס נשך אותה ופגע בה עם תותח מים ענקי. איווי שכבה מותשת, אך פתאום התחילה לזהור גופה גדל והתארך, והיא הפכה לאספיאון. "אספיאון" אמרה מרסי בהלם "תשתמשי בקרן על חושית" הקרן על חושית פגעה בחוזקה, אבל זה לא היה מספיק כדי להפיל את הנחש הענק. גרידוס עמד להסתער אך פתאום נפל על האדמה, ומרסי הבחינה מאחוריו באיש עם סלמאנס לידו. "את צריכה להיזהר יותר" אמר האיש "אגב שמי רוס, היה לך מזל, אני סתם עברתי פה ופתאום שמעתי צעקות" "תודה" אמרה מרסי "זה בסדר, היית עושה אותו הדבר" אמר רוס "קדימה, יש שביל לעיר בכיוון הזה" אמר רוס.

מרסי הלכה בשביל ולא שמה לב שמישהו עקב אחריה. אלכס, שתול מצוות רוקט, התבונן בה ודיבר עם ג'ובאני, הבוס שלו. "אתה רואה אותה?" שאל ג'ובאני "כן" אמר אלכס "עבודה טובה" אמר ג'ובאני "אני צריך שתביא את הילדה הזאת אלי" אמר בחומרה "תזכיר לי מה כל כך מיוחד בילדה?" שאל אלכס בגסות, הוא היה מלא ביטחון עצמי, ולא נבהל מתארים ומשרות מכובדות. "הו, זה פשוט" אמר ג'ובאני "כי היא הבת שלי"