פרק 10: שומרת אחותי / איידן סוייר

לפרקים הקודמים בסיפור:

https://www.pocketmonsters.co.il/?cat=17535

= = = = =

פיקסי כבר הפסיקה לדמם, למרות שעוד לא חזרה למלוא כוחה. כשהיא התעוררה במרפאה של כפר הנשרים, שהייתה ממוקמת בתוך המבנה של נמל התעופה, כבר עלה הבוקר של יום המחרת, וליזה שכבה לצדה במיטה.

"בוקר טוב", אמרה, "איך את מרגישה?"

בתגובה פיקסי התמתחה, אבל התכווצה בחזרה במהרה. פצע הדקירה עדיין כאב כשמתחה אותו והיא פלטה יללת כאב. ליזה חיבקה אותה בזהירות.

"הכול בסדר", ליטפה את אוזניה, "את יכולה לנוח".

כעבור כמה דקות הדלת נפתחה, ואל המרפאה נכנסו מונה וונגארי השקטה.

"מה שלום המטופלת?" שאלה מונה.

"ממתי אכפת לך מפיקסי?"

"ממתי אכפת לי? זאת התודה שאני מקבלת על שסיכנתי את חיי כדי להביא אותה עד אלייך?"

"אחרי שלעגת לה תמיד", הזכירה לה ליזה, "רק כשהיא התפתחה פתאום נזכרת שהיא שווה משהו".

"עוד דבר שלא יזיק לך להודות לי עליו. פיקסי התפתחה רק כשהיא ניצחה בקרב שבו אני אימנתי אותה".

ליזה התכוונה לומר שהיא הייתה מרוצה מפיקסי גם בלי שתתפתח בכלל, אבל מונה המשיכה:

"קרב שבו רופוס מת ואבן-חול נכבשה, אבל את הצטרפת לצד השני. עבודה טובה, אחות".

"מה ציפית שאעשה? אקריב את חיי בשבילך ובשביל דיוויד וכל שאר האנשים שמיררו לי את החיים? עד שסוף סוף יש אנשים שאכפת להם ממני באמת?"

"ליזה, את באמת מטומטמת אם את חושבת שאכפת להם ממך! הם מנצלים אותך, את לא מבינה?"

"הם רצו לקחת אותי גם בלי פוקימונים והציעו לי חיים פי אלף יותר טובים משאי פעם היו לי אתך! איך בדיוק הם מנצלים אותי? אני רק מרוויחה כאן!"

מונה הביטה ביד שעדיין ליטפה את פיקסי.

"בינתיים אני רואה שנתת להם שתי אצבעות. מה בדיוק הרווחת בתמורה?"

"בינתיים? יום של שקט ממך", ענתה ליזה, "היה שווה".

= = = = =

ביאנקה עמדה בעמדת התצפית שלה. רגע אחד הכול היה שקט, וברגע הבא משאית ואופנוע התקרבו במרחק. אם היה יתרון אחד לעולם בלי מים, הוא שבלי ערפל הראות למרחק הייתה מצוינת.

"איליה קפיטולינה חוזרת!" היא קראה, "הכינו את עצמכם!"

היא התחילה לרוץ בחזרה אל תוך כפר הנשרים, אבל נעצרה ברגע שהאדמה נבקעה לשניים, בדיוק במקום שכמעט דרכה בו.

= = = = =

זגוגיות החלונות התנפצו בבת אחת. ליזה ומונה מיהרו להגן על עצמן, אבל שברי הזכוכית ניתזו הצידה מהן. המבנה כולו רעד, ובחוץ אפשר היה לראות שהאדמה נבקעת וצומחת במקומות שונים, הופכת מטוסים שנקרו בדרכה כאילו היו צעצועים.

"תעזרי לי לקחת אותה", אמרה ליזה.

הן הרימו יחד את פיקסי ויצאו דרך החלון השבור. כמה שניות אחר כך המבנה שהיו בו התמוטט.

"את רואה מה עושים החברים שלך? זה מה שרצית?"

במרחק הן ראו את בוקסקאר מדלג מהיר כברק על הקרקע המשתנה ללא הרף בדרך אל הכניסה לכפר. פוקימונים נוספים רצו בעקבותיו אבל היו מהירים פחות ונתקעו מול זיז או בקע, חלקם נפגעו בדרך.

= = = = =

המאמנים קפצו מן המשאית עם הפוקימונים שלהם והסתערו אל תוך הכפר בעקבות האופנוע שהמשיך לשם. נמרוד מעולם לא אימן יותר מפוקימון אחד, לא היה לו מושג איך לחלק את תשומת הלב שלו בין ארבעה פוקימונים חדשים, ועדיין חשב שהיה הרבה יותר טוב לכולם אם לא היה לוקח חלק במתקפה הזאת.

"בסדר", הוא נשם עמוק, "מוכנים?"

אם מישהו מהם הגיב, נמרוד לא שמע את התשובה, ורק תפס את אנבי שהיה הקרוב אליו ביותר ומיהר לזנק הצידה. המשאית התפוצצה. ברק פגע במנוע שלה ופוצץ את מיכל הדלק, והרעש החריש את האוזניים אף יותר מהאדמה המתבקעת.

"כולם בסדר?"

נמרוד בקושי שמע את עצמו. אוזניו התמלאו צלצול מציק, והוא הספיק לראות את הג'ולטיאון שתקף את המשאית מתכונן להתקפה נוספת. הוא שלח את ידו קדימה, וזה הספיק, או שפשוט הפוקימונים שלו ראו אותו גם כן. אנבי ספג את הברק בגופו תוך כדי שהוא מסתער למתקפת נקם, שהשפיעה חזק במיוחד על אויב שכבר פגע בו. עיניו בהקו באדום כדם, ואנבי אמנם הצליח לפגוע ביריבו, אבל גם נפגע בעצמו מהקוצים החדים שעל גופו.

"לאסט, להביור! סלות'…"

נמרוד התכוון לפקוד על כל השאר לתקוף גם כן, אבל אז הבחין שסלות' וגלאטוני נפגעו קשה מדי מהפיצוץ. קרח ועשב היו סוגים חלשים מול אש, ובוקסקאר השכיל להשתמש נגדם בפיצוץ אש למרות שזה לא היה הסוג שלו. רק לאסט, שהייתה פוקימון אש בעצמה, לא נפגעה קשה כל כך.

"בסדר, אז שניכם לצל! לאסט, אנבי, תמשיכו בכול הכוח!"

גלאטוני וסלות' מיהרו לנוח בצלו של זיז סלע שבקע מהאדמה רק מספר שניות מוקדם יותר. אנבי ובוקסקאר המשיכו להילחם, אבל אנבי הפצוע לא הצליח לפגוע בבוקסקאר, והיה קרוב מכדי שבוקסקאר יוכל לחשמל אותו בצורה יעילה. מדי פעם לאסט ירתה לעברם סילון אש, אבל פספסה תמיד – השניים היו קרובים מדי, והיא לא יכלה לפגוע בבוקסקאר מבלי לסכן גם את אנבי.

המצב נראה אבוד. הקרב לא התקדם לשום מקום ורק התיש את אנבי יותר ויותר, ואם ימשיך ככה, הג'ולטיאון יתיש אותו לחלוטין ויפגע בשאר הפוקימונים שלו. לא הייתה ברירה מלבד התקפה חזקה ונואשת במיוחד.

"אנבי, שיקוף! כל השאר, בכול הכוח!"

ומייד אנבי חדל לתקוף והפעיל את ההגנה החזקה ביותר שלו. סילונים של אש וקרח נורו לעבר שני הפוקימונים הנלחמים, וגלאטוני יצא מן הצל וירה את הקרן הסולרית שלו. בוקסקאר נפגע קשות, אבל גם ההגנה של אנבי לא הייתה חזקה מספיק, ושניהם איבדו את ההכרה. זה היה סוף הקרב. נמרוד אסף את אנבי המעולף בזרועותיו, וכולם התחילו לרוץ אל תוך כפר הנשרים.

"עבודה מצוינת", אמר, "במיוחד אתה, אנבי".

הוא קיווה שהאמבראון מסוגל לשמוע אותו, וקיווה עוד יותר שלא ישנא אותו על שאילץ אותו להקריב את עצמו לטובת הניצחון בקרב.

= = = = =

ליזה, מונה, פיקסי וונגארי מיהרו לתפוס מחסה בכפר הנשרים המתמוטט, אבל לא היה היכן. כמה פעמים הן כשלו מרגליהן, ובכול פעם שכמעט מצאו מקום טוב מתחת למטוס או מבנה נייד, ברגע הבא הוא שקע באדמה או נשבר או הוחרב כליל.

"תגידי לי דבר אחד", אמרה מונה, מתנשפת, "אם לחברים שלך כל כך אכפת ממך, למה הם לא באו להוציא אותך מפה לפני שהתחילו להרוג את כולנו?"

"הם לא הרגו אף אחד בינתיים. כולם עוד בחיים, לא?"

"זה בכלל לא היה בטוח אם היה לנו קצת פחות מזל".

כמה עשרות מטרים לפניהם האדמה נטתה בשיפוע קטן לעברן. זה לא היה הנזק הכי נורא שנגרם בכפר, אבל מטוס ענק שהיה שם התחיל להתדרדר היישר אליהן. ליזה הביטה ימינה ושמאלה לראות לאן כדאי לברוח, אבל דרכי המילוט נחסמו במהרה באדמה המשתנה ללא הרף. המטוס המשיך להתדרדר, ונראה שכבר אין לאן לברוח, עד שנשמע רעש על-קולי והמטוס התהפך. ליזה הביטה בפיקסי.

"פיקסי, זאת היית את?"

זו לא הייתה שום מתקפה של איוי שהכירה, אבל מצד שני, היא עדיין לא הספיקה להכיר בכלל את מתקפות הפיה של הפוקימון שלה.

"פשוט תודי בזה!" אמרה מונה, "עשית טעות, ועכשיו כל הכפר משלם על זה! עוד לא מאוחר בשבילך לצאת מזה!"

"לצאת לאן? בחזרה לעולם שבו כולם שונאים אותי?"

"אולי תפסיקי כבר להתבכיין שכולם שונאים אותך ותתחילי לשאול את עצמך למה?"

ליזה רצתה לענות, אבל במקום מילים פרץ ממנה רק בכי. לא היה אכפת לה שהעולם סביבה רועד ונחרב, והיא אפילו לא שמה לב שתוך דקה הן היו מוקפות. כשהצליחה לראות מבעד לדמעות, לפתע היו שם מאמן אחד ושלושה פוקימונים, ועוד פוקימון נוסף מוחזק בזרועותיו.

"בסדר, קחו אותן", אמר המאמן.

הליפיאון פסע קדימה, ועשבים גדולים פרצו מן האדמה, מתכוננים לקשור את כולם…

"גלאטוני?"

והוא נעצר. הוא זיהה את מונה שקראה בשמו, והתקרב אליה בזהירות. גם לאסט וסלות' קרבו אליה באיטיות ולא בתוקפנות.

"מה אתם עושים? קחו אותן!" קרא נמרוד.

אבל הפוקימונים התעלמו ממנו. פיקסי זינקה מולם, ולמשך זמן קצר הם רק החליפו יללות. הם זיהו את כולם, האנשים שחיו עם המאמן הישן והאהוב שלהם באבן-חול, ואפילו את פיקסי שהתפתחה לצורה חדשה ולא מוכרת מאז הפעם האחרונה שראו אותה.

"אתה רואה, ליזה? אפילו פיצי יודעת יותר טוב ממך".

פיקסי הסבה אליה את מבטה, והשמיעה כמה יללות נוספות בקול פעמונים דקיק. ואז קרן קרח פגעה בחזה של מונה, וסילון אש בוונגארי השקטה, ושתיהן נתפסו בידי חבלים שפרצו מן האדמה.