פוקימון; במהירות החושך – פרק 154: משימה בלתי אפשרית / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 5 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע, ביום שבת.

– – – – –

פרסי וברגר חבשו כובעים שהסתירו את שיערם. במקרה של פרסי, היא גם התאפרה בכבדות, וקיוותה שאף אחד לא יזהה אותם. כעת היא הבינה איך ריק הרגיש כשחשש להיראות בציבור בשל היותו מבוקש, והצטערה על שזלזלה ברגשותיו. אבל ככול שהלילה הלך והתארך ומרכז הפוקימונים התרוקן ממאמנים, החשש הזה התחלף בפחד חדש ואמיתי – המשימה הזאת הייתה חסרת סיכוי. היא הביטה באחות, היחידה שנשארה ערה עד כה מלבדם, וגם היא בדיוק נכנסה לחדר השינה שלה. כעת כל המקום לרשותם. פרסי עדיין דיברה בשקט כדי שלא תשמע מעבר לדלת.

"זה טירוף", אמרה, "אולי פשוט נגיד לריק שהחלטנו לא לקחת את הסיכון?"

"את לחוצה", הרגיע אותה ברגר, "אני מכיר אותך, את מסוגלת לעשות את זה".

"זה הרבה מעבר לרמה שלי. ריק יודע את זה. אמרתי לו פעם שביום שאני ארצה להתאבד, אני אפרוץ למחשב של סילף".

"אני מקווה שאת עדיין לא רוצה להתאבד".

"אתה יודע שאני הייתי נגד הטירוף הזה. אני לא מבינה למה אתה עודדת את ריק".

"יש דברים שמוכרחים לעשות. אם המידע על הכדור-מאסטר חיוני כדי להציל אותך ואת כולנו, זה עדיף מלהישאר על האי ולסיים שם את חיינו".

"אני אפילו לא מבינה למה ריק צריך אותו. אני שונאת שהוא לא משתף אותי בתוכניות שלו".

ברגר השפיל את מבטו. "אני בטוח שהוא יודע מה הוא עושה".

"הלוואי ולו היה כזה אמון בנו והוא היה סומך עלינו. זה כאילו שחזרנו לנקודת ההתחלה, שהוא ואני לא היינו מסוגלים לסמוך אחד על השני".

"באמת?" שאל ברגר, "תמיד נראה לי שאתם מסתדרים כל כך טוב".

"לקח לנו זמן".

"איתי לא לקח לך זמן".

"אתה שונה", חייכה אליו פרסי.

הם המשיכו לחכות עוד חצי שעה, עד שהיו בטוחים שכולם כבר נרדמו, ואז התחילו בתוכנית: פרסי ניגשה למחשב של מרכז הפוקימונים והכניסה לכונן דיסק להעביר אליו את המידע, בזמן שברגר נשאר לשמור עליה. תוך דקה של הקלדת השורות הנכונות, פרסי הייתה מחוברת למחשב הראשי של סילף.

"אני בפנים", אמרה.

"יופי. תמשיכי ככה".

"זה היה רק החלק הקל. עכשיו אני… אוי לא".

צג המחשב התחיל להתמלא בפקודות שלא היא הקלידה. פרסי ניסתה להתעשת, פיצחה במהירות מדהימה את הפקודה הנגדית והרגיעה את מערכת האבטחה. עכשיו היה עליה למצוא את המקום בו שמור המידע הדרוש לה. היא המשיכה להקליד ברעש תקתוק בלתי פוסק, חצי מהזמן מחפשת את המידע ללא הצלחה, וחצי ממנו נאלצת להקדיש להתגברות על האבטחה.

"זה מסובך מדי, אני לא מסוגלת".

"את מסוגלת. אני מאמין בך".

"אני לא צריכה אמונה, אני צריכה נס".

שורת קוד חדשה הופיעה, חוזרת על עצמה שוב ושוב עד שמילאה את צג המחשב. פרסי הקלידה בנשימה עצורה.

"אנחנו חייבים לעוף מפה. נחזור לריק ונגיד לו ש…"

אבל אפילו לברוח כבר היה מאוחר מדי – קול נפץ חזק נשמע כשצג המחשב התפוצץ, ומיד אחריו המארז, אשר מתוכו בקע כמו מביצה מוזרה פוקימון מוכר להחריד. פרסי מיהרה לקום לברוח משם, אבל ברגע שהסתובבה התגלה לעיניה משהו נורא אף יותר: ברגר נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.

פרסי זכרה שפוריגון הוא פוקימון איטי, וחשבה שגם הפעם תימנע מקרב אם תרוץ מהר. היא קראה בשמו של ברגר, אך לא נשמעה תשובה. היא בקושי הספיקה לעשות צעד וחצי לפני שהפוריגון הופיע מולה, והיא הבינה שאין לאן לברוח, כי הפוריגון הזה יודע להתעתק. במבט החטוף שהספיקה לתת בו, ראתה שהפוריגון הזה שונה מקודמיו: הוא עדיין נראה יותר מכול כמו ברווז שבנוי מגופים הנדסיים, אבל שטח הפנים שלו היה עגול וחלק במקום שיהיה בנוי ממצולעים. זה היה שדרוג של פוריגון רגיל, פוריגון-2.

"ברגר, איפה אתה?"

צעקתה של פרסי הדהדה בחדר הקבלה הריק, יחד עם תותח הזרם החשמלי שנורה לעברה. היא לא חיכתה לתשובה ושחררה את פריימיפ. היא ידעה שפוריגון חלש נגד פוקימונים לוחמים, והוא אכן נפגע קשה מהבעיטה שהעיפה אותו בעוצמה כזו, עד שהשאיר סדקים בקיר שפגע בו. אבל פוריגון התכסה מיד בפיקסלים מטושטשים, וכשהתפוגגו נראה קשוח יותר – פוריגון שינה את סוגו ללוחם כמו פריימיפ. כעת הוא כבר אינו חלש להתקפות לוחם, ואת סערת החבטות הבאה שלו ספג ללא קושי מיוחד, עד שירה עליו קרן על-חושית. המתקפה של פוריגון הייתה עוצמתית במיוחד וחיסלה את פריימיפ.

"פריימיפ, לא!"

פרסי השיבה אותו לפוכדור כאשר גופו של פוריגון זהר באור בוהק כשריפא את עצמו. המצב יוצא מכלל שליטה, חשבה פרסי, הסיכוי היחיד שעוד נותר הוא לשבור את חוקי הליגה.

"אני בוחרת בכולם!" קראה.

כעת לפידג'יוטו, מיסדריבוס ובטרפרי היה יתרון נגד סוג הלוחם, אבל עוד כאשר יצאו מהפוכדורים שלהם ולפני שהספיקו לתקוף, פוריגון הספיק לזהות אותם ולחשב מהו הסוג היעיל ביותר נגד ארבעת הפוקימונים. שינוי נוסף בהרכב הנתונים שלו, והוא הפך לסוג מתכת, העמיד בפני כולם. כעת פרסי הצטערה שפריימיפ הובס. היא החליטה לנסות להרדים את פוריגון בעזרת אבקת השינה של בטרפרי, ופוריגון כבר כוסה באבקה וכמעט הושפע ממנה, אבל אז התעתק אל התקרה. כעת לא יכול היה להיות מושפע מהאבקה הנופלת למטה, והוא ירה פרץ של אש, חשמל וקרח בו-זמנית לעבר קראדילי, שכבר התחיל לשלוח לעברו את חבליו.

"פידג'יוט, פרץ רוח!"

פידג'יוט התעופפה מתחת לבטרפרי והעיפה את האבקה למעלה. זה שוב כמעט עבד, ואז פוריגון ירתה לעבר תותח זרם. פידג'יוט התחמקה, אבל זה עלה לה בהפסקת המתקפה שלה, ואבקת השינה שוב צנחה למטה ופגעה בה. פידג'יוט נרדמה באותו זמן כמו פוריגון.

פרסי ידעה שאם תתקוף את פוריגון הישן, הוא עלול להתעורר. עדיף להשאיר את המצב כמו שהוא. היא הייתה משיבה את הפוקימונים שלה לפוכדורים ומסתלקת מן המקום בלי מחשבה נוספת, לולא ברגר שנעלם. פרסי לא רצתה לחשוב איפה הוא יכול להיות, כי שום אפשרות לא נראתה לה הגיונית. לרגע אחד חשבה שפוריגון שאב אותו איכשהו לתוך המרחב הוירטואלי. זה היה טיפשי, אבל שום רעיון אחר לא עלה בראשה. הפוקיפון שלה היה כבוי והיא לא יכלה להדליק אותו מבלי להסתכן בכך שמישהו יאתר אותה. מצד שני, לפחות סילף כבר יודעים היכן היא.

זה מספיק, הבינה, אין שום סיבה להישאר כאן. אם צוות רוקט לא יאתרו אותה, המשטרה תהיה כאן עוד רגע. כאב לה להשאיר את ברגר מאחור, אבל זה הזמן לדאוג לעצמה. היא השיבה את הפוקימונים שלה לפוכדורים, העיפה עוד מבט חטוף מסביבה בתקווה למצוא את ברגר, ומיהרה לברוח. היא רק פתחה את הדלת וראתה שתי ניידות משטרה חונות מול מרכז הפוקימונים עם אורות מהבהבים.

"תרימי את הידיים ואל תעשי תנועות מהירות!" נשמעה קריאה.

לעזאזל, חשבה, אילו רק פידג'יוט לא הייתה מורדמת, יכלה להשתמש בה כדי לברוח. זה לא היה יום המזל שלה, והיא הייתה צריכה לדעת את זה עוד כשניסתה לפרוץ למערכת שידעה שאין לה סיכוי להתמודד עמה. גראולית'ים שהתלוו למשטרה הקיפו אותה, מונהגים בידי ארקניין גדול ואימתני. עכשיו גם הפוקימונים שלה לא יוציאו אותה מעסק הביש הזה. הגיע הזמן להפסיק להתגרות בגורל ולהודות בתבוסתה, החליטה. היא הרימה ידיים ונתנה לשוטרים להתקרב ולאזוק אותה ללא התנגדות נוספת.

על גג בניין סמוך, ברגר עמד וצפה במתרחש. הוא ראה את פרסי מובלת ומוכנסת לניידת שנסעה משם לכיוון תחנת המשטרה, ולבו נצבט. למרות שידע את התוכנית האמיתית, הוא עדיין לא היה שלם עמה לחלוטין; כל כך הרבה דברים עוד עלולים להשתבש. הוא זכר באיזו קלות צוות רוקט איתרו את ג'יימס כשהיה במעצר. מצד שני, הזכיר לעצמו את מילותיו-שלו שאמר לפרסי ממש הלילה, זה עדיף מלהמשיך להסתתר כל חייו על האי. הוא הפעיל את הפוקיפון שלו והתקשר.

"שלום, ברגר", נשמע קולו של ריק.

"המשימה הושלמה", אמר ברגר, "פרסי בסדר. היא נעצרה".

"מצוין. אתה זוכר מה המשימה הבאה שלך?"

"אני זוכר, אבל עדיין יש לי הרגשה רעה בקשר לזה".

"הייתה לכם גם הרגשה רעה בקשר לפריצה לסילף, ובכול זאת הכול הלך לפי התוכנית", הזכיר לו ריק, "אתה יכול לסמוך עליי, ברגר. אתה יודע את זה".

"בסדר. ניפגש מחר".

"בהצלחה לכולנו".

ריק ניתק את השיחה. הוא היה כעת בקצה המרוחק של ג'וטו, בעיר אוליבין, בבית שכבר היה בו בעבר. הוא ישב על המיטה עם ופוריאון מתלטפת על ברכיו. מולו ישבה אישה בלונדינית כבת ארבעים, בעלת עור בהיר מאוד, ממש כמו של פרסי.

"זהו זה", אמר, "פרסי מוגנת לפחות עד מחר".

"ומה יהיה אחרי מחר?" שאלה מלכת השלג.

"אם צוות רוקט לא יהיו קיימים יותר, לא יהיה עוד ממה להגן עליה. זה ידרוש קרב גדול, כמובן, אבל אם תצטרפי אלינו עם כל החיילים שלך, היתרון יהיה שלנו".

ריק היה צריך לדעת מראש שזה מה שעליו לעשות – הוא ידע בדיוק מה מלכת השלג רוצה, הרי היא אמרה לו זאת בעצמה. ולמרות זאת הדחיק את המחשבה כל עוד אפשר. הוא ידע מה יקרה אם יתמודד עם ההשלכות.

"ומה יהיה אם נפסיד?" שאלה.

גם על זה ריק חשב, אבל זו לא הייתה הסיבה שדאג.

"אם נפסיד, וזה מאוד לא סביר, המצב של פרסי לא יהיה גרוע יותר ממה שהיה עד עכשיו. היא כבר יודעת שאסור לתת לאף אחד לשחרר אותה בערבות, שזו תהיה כנראה מלכודת. היא כנראה תשב כמה שנים בכלא, אבל כל עוד היא נאלצה להסתתר על האי, היא ממילא הייתה בסוג של כלא".

"זו עדיין לא נשמע לי מלבב במיוחד".

"בגלל זה אנחנו צריכים אותך. תצטרפי אלינו, וצוות רוקט יהיו מחוסלים מחר".

"אתה בהחלט יודע לשכנע", אמרה מלכת השלג, "אבל חשבת לרגע מה יהיה איתי? אתה מצפה ממני להחליט כאן ועכשיו האם לבגוד באנשים הכי קרובים לי".

"אני מציע לך לצאת מחיי פשע שהתעשרת מהם מאוד עד היום, ולקבל חנינה מלאה על כל מה שעשית. מה אכפת לך אם כמה פושעים ייפגעו תוך כדי כך?"

"אכפת לי מהפושעים האלה יותר ממה שאתה חושב. אבל אתה מציב בפניי בחירה בלתי אפשרית".

"אז תצטרכי לבחור, כי אם את לא איתנו, את נגדנו".

מלכת השלג נאנחה. "בסדר", אמרה, "קח אותי אל הדרקון האדום".

הדרקון האדום. עד היום הניח ריק שבחר בו להיות ממשיך דרכו בגלל מה שקרה בחודשים הראשונים שלו בצוות רוקט, כשהשיג עבורו אירודקטייל והוכיח את עצמו כשודד גרוע אבל טוב במשימות אחרות. אבל כבר אז, הוא דאג שיתחבר עם הנערה שהתגלתה כמפתח לשכנע את אחת הגנרליות של צוות רוקט להצטרף לצד שלהם – או שזה צירוף מקרים נדיר במיוחד, או שהגנרל ידע זאת מראש כשבחר לצוות אותו דווקא לפרסי והתעקש שיישארו ביחד.

ואם לאנס ידע מראש עד כמה ריק יועיל לו בעתיד, מה הוא עוד ידע? עד כמה הוא באמת קורא אותו כספר פתוח?

ריק והגנרלית הופיעו במאורת הדרקונים. כל בני בריתם כבר היו שם: לאנס, קלייר, רוז, וגם אקירה שהוזמן לשם לראשונה. כבר לא היה אכפת ללאנס לחשוף את מקום המסתור שלו. בשעה הזאת מחר הוא כבר לא יועיל יותר, לטוב או לרע.

"אני שמח שהחלטת להצטרף אלינו, מלכת השלג", אמר לאנס.

"יש לך הרבה חוצפה, לאנס".

"לכולנו יש, אחרת לא היינו מגיעים לכאן מלכתחילה. מחר אנחנו עומדים לבצע את אחת המשימות הגדולות אי פעם שקיבלו על עצמם מאמני פוקימונים: נפיל את ארגון הפשע הגדול ביותר במדינה, ארגון שרובנו היינו חלק ממנו".

"כבוגדים", הזכירה לו מלכת השלג.

"את בטוחה שאת איתנו?" התערבה רוז.

"לא השארתם לי ברירה, אם אני רוצה לשמור על הבת שלי".

"כולנו רוצים. פרסי חשובה לריק ולי יותר ממה שאת מתארת לעצמך".

לא לך, אתה רק רצית להשתמש בה מלכתחילה, חשב ריק ושנא את לאנס.

"אם אנחנו מסכימים שאת איתנו, אין מה לבזבז זמן", אמרה קלייר, "יש לנו יום גדול מחר וכדאי שנתכונן אליו".

ריק פזל אל פינת החדר. משהו זז בצללים. כעבור זמן קצר, לאנס התחיל לתאר את ההתקפה המתוכננת.

"ההתקפה שלנו על צוות רוקט תתבצע בששה מוקדים", פתח, "מחר, בחצות היום, אוקיינוס זימן פגישה של היד השחורה. הזמן לתקוף יהיה בדיוק אז, בכול המקומות האפשריים בו זמנית, כדי לא לתת לאף אחד זמן להזהיר את האחרים. אנחנו רוצים לשמור על גורם ההפתעה שלנו, למרות שכבר יש לנו יתרון מספרי גדול. שועל האש, מלכת השלג ואוקיינוס יוכלו כולם להשתמש בצוותים שלהם במתקפה. הניצחון שלנו מובטח".

"אתה עד כדי כך בטוח?" רטן אוקיינוס.

"נצטרך הרבה מאוד מזל רע כדי להפסיד. אקירה, אתה תוביל את ההתקפה על היד השחורה בחדר החשוך. מולך יהיו רק שני גנרלים, אמנם מאמנים קשוחים, אבל כל הצוות שלך יהיה לצדך ויחד תוכלו להתמודד עמם בקלות".

"אני רק רוצה לסיים עם זה כבר".

"הכול יסתיים מחר בערב, ואם ננצח, החנינה שלך כבר מוכנה".

"אני כבר לא יכול לחכות", הוא גלגל את עיניו.

"המוקד הבא יהיה המחסן", לאנס התעלם ממנו, "קלייר תטפל בו. אין לה חיילים, אבל יתלוו אליה עוזרות המכון שלה. מדובר במאמנת אחת ועוד כמה אנשים שממתינים לשיבוץ בצוות רוקט. אני לא מאמין שמישהו מהם מהווה אויב רציני".

"ראית פעם את ונדי כשהיא כועסת?" שאל ריק.

"ראית פעם אותי כועסת?" השיבה לו קלייר.

"שלושת המוקדים הבאים יהיו באחריות מלכת השלג", המשיך לאנס, "עלינו לעצור את היד הלבנה, ולצערי, כרגע אנחנו יודעים רק את זהותם של שלושה מחבריה. ניאלץ להסתפק בזה. אני לא רוצה לדחות את המתקפה יותר ממה שכבר נאלצנו לדחות אותה".

"לא השארת לנו ברירה", אמרה.

"אני פשוט חושב שאחרי שצוות רוקט יפלו, השניים שלא תפסנו יוכלו לגרום להרבה פחות צרות, ובתקווה מישהו יחליט להסגיר את חבריו כדי להקל על העונש שלו. אבל ג'ובאני קטצ'אם, אלינה פריי וסגן סרג', את כולם אנחנו נתקוף בו-זמנית. מחר יום שבת, קזינו כוכב הכסף פתוח גם בצהריים, ושם ג'ובאני יהיה. סגן סרג' יהיה כרגיל במכון שלו בורמיליון, ואלינה לא תעבוד, היה תהיה בבית. גנרלית, מי הצוות הכי חזק ונאמן שלך?"

"הארי וטרייסי", ענתה מלכת השלג בלי היסוס.

"תשלחי אותם לכוכב הכסף. בסגן סרג' כבר יש מי שיטפל. אבל עם שאר הצוות שלך לכי לעצור את אלינה פריי. התפיסה שלה היא החלק הכי חשוב בתוכנית, משום שהיא האישה של צוות רוקט במשטרה. היא זו שדואגת לסגור תיקים ולהעלים ראיות. אם לא נתפוס אותה, כל מי שכן נתפוס ישוחרר תוך יום, ולכן אסור לנו לטעות כאן".

"לא יכולת לגרום לזה להישמע פחות מלחיץ".

"אם היית נלחצת מעבודה קשה, לא היית הופכת לגנרלית", אמר לאנס, "אבל המשימה הקשה ביותר תהיה שלך, ריק. אתה תחזור אל המעבדה שכבר ביקרת בה בעבר ותעצור את הבוס. כמו כל האחרים, גם הוא יהיה לבד, אבל הוא מגדל הפוקימונים הטוב ביותר מביניהם, והאדם היחיד שאני מכיר שכוחו באימון פוקימונים משתווה לכוחי. החיים של הצוות שלך תלויים בניצחון הזה, ואני מאמין שזה מה שיוביל אותם להמשיך בקרב ולא לוותר לו. אבל גם אתה תצטרך לתת מאתיים אחוז ממך בקרב הזה, ולא לשכוח להיות גם חכם".

"אילו פוקימונים יש לבוס?" שאל ריק.

"אי אפשר לדעת. הוא הבוס, ואם הוא רוצה, הוא יכול לדרוש כל פוקימון מכול חייל בצוות רוקט. הדבר היחיד שבטוח הוא שאמבראון תמיד אתו, אז אני מציע לך להכין את ארמאלדו שלך, הוא היעיל ביותר נגד פוקימוני אופל. ועוד דבר אחד".

לאנס ניגש אל ארון תצוגה שריק לא התעניין בו במיוחד עד כה, והוציא מתוכו בד ארגמני שהשתפל אל הרצפה.

"בטח תרצה את גלימת הגנרל שלך. לצוות שלך יועיל לראות בשדה הקרב את הגנרל הסמכותי שהם מכירים".

"זה נראה ממש כמו גלימה אמיתית של צוות רוקט", אוקיינוס הביט בה.

"זו גלימה אמיתית של צוות רוקט. היא הייתה של העורב, אבל צבעתי אותה באדום".

"תודה", אמר ריק ולבש את הגלימה, "זה בטח לא יזיק".

"דבר אחד לא מסתדר לי", אמרה מלכת השלג, "אמרת שיהיו ששה מוקדים, וחילקת את כולנו לששה מוקדים. ומה אתך? מה אתה תעשה בקרב, אדון מאמן גדול הכי שבעולם?"

"אני אדאג לגבות את כולכם", ענה לאנס, "במקום להיות במוקד אחד, אני אשמור את הכוח שלי למקרה שמישהו מכם יצטרך עזרה. אם מישהו מכם מתקשה בקרב, פשוט תזעיקו אותי בפוקיפון, ואני אגיע לשם מייד לעזור לכם".

"נשמע שלקחת לך את המשימה הכי קלה, לשבת כאן ולחכות".

"אם את חושבת שזה קל, כנראה שאת יודעת שלא תתקלו בשום קושי מיוחד", אמר לאנס, "ובכול זאת, בגלל שהפוקימונים שלי חזקים במיוחד, החלטתי לתת אחד לכול אחד מכם למשך הקרב, כדי שתהיה לכם תגבורת ולא ניקח סיכונים. לך אני אתן את צ'ריזארד שלי. הוא עקשן ונוטה לזלזל במאמנים אחרים, אבל אישה קשוחה כמוך תדע לעבוד עמו כהלכה".

והוא הושיט למלכת השלג את את הפוכדורים שלו, ושלף שני פוכדור נוספים מחגורתו.

"אוקיינוס, אתה מתמחה בפוקימוני מים, ולכן אני אתן לך את אחד הגרידוסים שלי. הוא ישתלב נפלא בצוות שלך", והוא נתן לו את הפוכדור של גרידוס, "ולבסוף, ריק, אתה תקבל את דרגונייט שלי. כבר יש לך ניסיון עם דרקונים, ובדרגונייט גלומים כוחות אדירים, שאני בטוח שתוכל לשלוט בהם היטב".

כשארבע אצבעותיו של ריק נסגרו על הפוכדור, כל רגש אחר שלו נמחק על ידי לבו שזינק אל מעל לראשו – זה אמנם קרב אחד בלבד, אבל סוף סוף הוא יזכה לשלוט בדרגונייט.

נותרו עוד שעות בודדות עד שריק יצטרך לצאת אל הקרב המכריע נגד צוות רוקט. הוא החליט לנצל את מעט שעות השינה שנותרו לו, וירד אל המרתף, לישון בו בפעם האחרונה. אבל לפני כן עוד היו לו סידורים אחרונים. אחרי שסגר את הדלת, מן הצללים הגיח אותו יצור שראה קודם לכן, מסתיר מאחורי גבו את זרועותיו בעלות הלהבים.

"מצאת את זה?" שאל ריק.

סניזל הושיט לו את היד. בין סכיניו הוא החזיק פוכדור שחור משחור, אפל ממש כמוהו, במרכזו עין אדומה. ללאנס לא הייתה זכות לקחת לי את הכדור השחור שגנבתי ביושר, חשב ריק. הלילה, כשכולם היו עסוקים בנאום שלו, ריק דאג שסניזל יתגנב ברחבי המקדש וימצא היכן לאנס החביא אותו. הפוקימון החזק בעולם שוב שלו, וממחר הוא לא ייאלץ לראות את לאנס יותר לעולם. הניצחון שלו.

= = = = =

דמות בודדת נכנסה לחדר החשוך המחומש. כעבור רגע נדלק מסך בודד, ובו הבוס ליטף את אמבראון שלו כרגיל.

"אני לא זוכר שקבעתי פגישה אתך".

"אבל זה חשוב", אמרה הדמות, "שניים מהגנרלים שלך עומדים לבגוד בך מחר, ובראשם הדרקון האדום והצוות שלו לשעבר. זו מתקפה מתוכננת היטב, אבל אם תתכונן אליה כראוי, הם יאבדו את יתרונותיהם".

"מעניין", אמר הבוס, "אני מקשיב".