פוקימון; במהירות החושך – פרק 99: מלכת השלג / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 4 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע.

– – – – –

ריק התייצב ראשון לפגישה הבאה של היד השחורה. הוא הקפיד להקדים בכמה דקות, כי לא רצה להוסיף גם בעיית איחורים לכל הצרות שהוא כבר נמצא בהם. הגנרלית שכינויה מלכת השלג הגיעה מעט אחריו והתיישבה במקומה, במרחק כיסא אחד ממנו.

"כל כמה זמן אנחנו נפגשים?" שאל ריק.

"אין זמנים קבועים. הבוס מזמן אותנו בכול פעם שיש לו משהו חשוב לומר לכולנו. נדיר שיש יותר מפגישה אחת בשבוע".

"ובכול זאת הוא קרא לנו שוב".

"אני לא יודעת למה, אבל עוד מעט כולנו נדע".

היא הביטה לעבר המעלית, מנסה לשמוע אם מישהו משתמש בה כרגע. רחש מתכתי חלש נשמע ממנה, והיא רכנה על השולחן לעבר ריק, מתקרבת אליו עד כמה שניתן בלי לעבור לכיסא אחר.

"האמת היא שגם אני רציתי לדבר אתך", לחשה במהירות.

"את?" שאל ריק, "לשם מה?"

"אני לא יכולה לספר לך כאן. הבוס עלול להאזין. פגוש אותי אחרי…"

היא השתתקה כאשר דלתות המעלית נפתחו ולחדר נכנס העורב, נסער כולו. למראה ריק שיושב שם, זעמו כמו התפרץ בבת-אחת, והוא הסתער על ריק ותפס בצווארונו.

"אתה!" צעק, "מחפש צרות כבר ביום הראשון שלך בצוות, מה?"

"עזוב אותו, איגנציו!" קראה מלכת השלג.

"אומרים לו לא לעשות בעיות, ומה הוא עושה? תוקף שניים מהחיילים שלי והורס להם משימה! הבוס צריך לחסל אותך ואת כל החברים שלך על זה!"

"הבוס יודע", אמרה מלכת השלג ברוגע.

"מה אמרת?" פנה אליה העורב.

"הוא עוקב מקרוב אחרי ריילי בימים האחרונים. חשבת שהוא לא יודע בדיוק מה מעשיו בכול רגע ורגע?"

"והוא לא מתכוון לעשות לו כלום?"

"על מה? הוא בסך הכול ממשיך את המסורת הישנה של צוות רוקט, יריבות תחרותית בין הגנרלים. הוא לא עשה שום דבר רע… לפחות לא לך".

הם הביטו זה בזו בשנאה, והעורב שחרר את ריק, שצנח בחזרה אל כסאו. העורב נשאר להתנשא מעליו באיום.

"בפעם הבאה אני אטפל בך גם בלי אישור של הבוס".

אבל את תשומת לבו של ריק תפס כעת משהו אחר. מבטו היה תקוע היישר בחזהו של העורב, והוא הבחין במשהו שלא שם לב אליו עד כה: שרשרת כסופה דקיקה על צווארו של העורב, עם פעמון זכוכית קטן תלוי עליה. ריק יכול היה להישבע שראה את הפעמון הזה בעבר, אבל החליט שלא לשאול עליו את העורב. כל דבר שיגיד כעת סתם ירגיז אותו, ידע.

"בסדר", מלמל במקום זאת.

העורב התיישב במקומו, קרוב מדי אל ריק. הוא הצטער על שלא יכל לעבור לשבת קרוב יותר אל מלכת השלג ורחוק מהעורב, אבל משהו אמר לו שאפילו אם ינסה לשנות את סדר הישיבה, זה ייגמר ברע.

מכת ברק הגיע תוך זמן קצר, אבל הם נאלצו לחכות כמעט חצי שעה לבואו של אוקיינוס. ברגע שכולם היו שם, חמשת מסכי הטלוויזיה נדלקו סביבם ודמותו האפלולית של הבוס הופיעה בכולם, אמבריאון שוב מתלטף על ירכיו.

"הרבה דברים קורים לאחרונה", אמר הבוס, "אני מקווה שהרוח ההתנדבותית של כולכם גבוהה היום. כינסתי אתכם היום כדי לדבר על שני דברים ששניים מכם יצטרכו לקחת תחת אחריותם".

"כל מה שתגיד, בוס", התחנף העורב.

"נתחיל בדבר הקטן יותר. יש לנו חייל חדש, שבניגוד לחיילים אחרים, יצא לי לעקוב אחריו קצת באופן אישי. אני מאמין שהוא יהיה נכס גדול לצוות רוקט ולגנרל שאליו הוא יצטרף. אני רוצה שמישהו מכם ייקח אותו תחת חסותו מיד, בלי לבזבז זמן במחסן".

התמונה על אחד המסכים התחלפה. בעוד שהבוס חסר הפנים המשיך להופיע על ארבעה מהם, כולם הפנו את עיניהם אל המסך החמישי, וריק החניק צעקה אל מול הנער המוכר שהביט בו – השיער האדום, העיניים השחורות וההבעה הלעגנית היו מוכרים לו היטב.

"בילי!" הוא לא התאפק וקרא.

כעת כל העיניים הופנו אל ריק. מישהו גיחך, אבל הוא לא היה בטוח מי.

"אני מבין שאתם מכירים", אמר הבוס מתוך ארבעת המסכים, "התכוונתי לספר לכם עליו, אבל למה שלא תעשה זאת אתה, ריילי?"

ריק התחרט על שדיבר, אבל כבר היה מאוחר מדי. מה הוא יכול לומר כעת? נראה שהבוס מחבב את בילי, ואם יאמר עליו דברים רעים, זה עלול להרגיז אותו. עם זאת, יהיה לו קשה מאוד לדבר בשבחו.

"בילי הוא…" ריק היסס, "ובכן… אם אתם רוצים מישהו חסר מצפון לחלוטין, שרואה לנגד עיניו רק את המטרה שלו ולא את מי שעומד בדרכו… אני בטוח שכולנו נוכל להיעזר מדי פעם באדם כמו בילי מקארתי".

הוא נשם לרווחה. נראה שאף אחד לא כועס מדי על מה שאמר.

"לא יכולתי לתאר אותו טוב יותר בעצמי", אמר הבוס, "ובכן, מישהו רוצה לעצמו חייל העונה לתיאור הזה?"

"אני אקח אותו", אמר ריק.

"לא הייתי אומר שהוא הסגנון שלך", אמר העורב.

הוא צדק, כמובן, ידע ריק. למען האמת, העורב נראה הרבה יותר כמו גנרל שימצה את מלוא הפוטנציאל של בילי. אבל בפעם האחרונה שראו זה את זה, בילי הבטיח לריק שאם ייפגשו שוב, זה יהיה הסוף שלו. אין דבר בעולם שריק לא היה נותן כדי לראות את הפרצוף של בילי כשייגלה שהוא נאלץ לעבוד כעת עבור ריק.

"אני מכיר אותו", התעקש ריק, "גדלנו יחד בניו-בארק. אני יודע מי הוא, איך ל…"

"אתה תדכא בדיוק את אותן תכונות שדיברת עליהן קודם. תן אותו לי, בוס, נהיה צוות נהדר".

"שניכם מעלים טענות טובות", אמר הבוס, "לרוע המזל, ריילי, ידוע לי שבדיוק לקחת תחת חסותך חייל אחר. אני לא יכול לתת לך לקחת את כולם אליך, במיוחד כשאתה בתקופת מבחן, ויכול מאוד להיות שכול חייליך ייאלצו להתרגל שוב בקרוב לגנרל חדש. מזל טוב, עורב, זכית".

תמונתו של בילי נעלמה, ובטנו של ריק החלה להתערבל באופן מבשר רעות. הוא ידע בדיוק מה בילי עלול לעשות אם יהיה חלק מצוות רוקט, ואלה לא דברים טובים.

"לנושא השני", אמר הבוס, "כפי שידוע לחלקכם, המחקר הקטן שניהלתי לאחרונה הניב פרי. כעת אני יכול לומר שקיבלתי מידע על מיקומו של פוקימון אגדי חזק במיוחד, ונותר רק ללכת ולתפוס אותו".

מלכת השלג ומכת ברק הביטו זו בזה. נראה שהם יודעים בדיוק על מה הבוס מדבר.

"מי נתן לך את המידע?" שאל מכת ברק כשחיוך מתפשט על פניו.

"אל תמהרו לשמוח, זה לא היה אף אחד מכם. זה היה דווקא הדרקון האדום".

"מה?!" נזעק, "ואתה מאמין למידע שהבוגד הזה מסר לך?"

"במקרה הזה אני מאמין. מכיוון שהוא לא ידע בדיוק מה אני מחפש, הוא מסר לי כתבי מחקר מדויקים ביותר. בדקתי אותם כמה פעמים ואני יודע שהם לא מזויפים. אם הוא רק היה יודע עד כמה הוא עזר לי לפני שהסתלק… לא חשוב, לא בשביל זה קראתי לכם. אני צריך מישהו שישלח את חייליו לצפון הרחוק, רחוק מכול איזור פעילות של צוות רוקט. מי מתנדב?"

מלכת השלג הרימה את ידה מיד.

"אני אעשה זאת", אמרה, "עזרתי לך עד עכשיו ואמשיך עד הסוף".

"גם אני עזרתי", הרים גם מכת ברק את ידו.

ריק לא העז להגיב. למשימה כזאת הוא היה מוכן לא רק לשלוח חיילים, אלא לצאת למסע בעצמו, אבל הוא הרגיש שהרים את ראשו מספיק לפעם אחת.

"טוב מאוד. שלחו שניכם חיילים, ומי שהצוות שלו יתפוס את הפוקימון האגדי, יזכה בבונוס מיוחד. אשלח לכם את הפרטים המדויקים אחרי הפגישה".

שניהם שוב החליפו מבטים. נראה שכול אחד מהם נחוש לנצח בתחרות הזו.

"זה הכול?" שאל אוקיינוס בקול משועמם.

"כבר התעייפת?" שאל הבוס בעוקצנות, "אתה יכול ללכת, אבל אני ממליץ לך להישאר. יש עוד דבר קטן אחד, אבל בשבילו אני צריך בעיקר את ריילי".

"אותי?" ריק הזדקף במקומו למשמע שמו.

"בדיוק, ריילי. אתה מבין, אני חושש שלא כל כך הבנת למה התכוונתי כשנתתי לך הזדמנות. אתה אמור לעשות מאמץ אמיתי, לא להיות חכם בלילה ולחפש דרכים לעקוף את מה שאמרתי".

"אני לא יודע על מה אתה מדבר".

"אל תעשה את עצמך".

אבל ריק לא עשה את עצמו. אם מלכת השלג דיברה אמת, הוא לא עשה לעורב שום דבר לא בסדר, ולא הבין למה הבוס מתכוון כשהוא אומר שהוא לא עושה מאמץ אמיתי. בינתיים, צליל מתכתי שוב נשמע מכיוון המעלית.

"בוס, באמת שניסיתי…"

"כשאני אומר שעליך להוכיח את עצמך גם בשביל החיילים שלך, אני מתכוון לכך", המשיך הבוס, "אתה אולי חושב שהם יהיו בטוחים אם הם כבר לא יהיו חיילים שלך, אבל בטח לא חשבת שזה קל כל כך, נכון?"

"אני לא חושב…"

"עשית טעות, ריילי, ועל טעויות משלמים".

דלתות המעלית נפתחו, וצחנת אימים מילאה את החדר החשוך. ריק לא היה היחיד שהתמלא בחילה: גם מלכת השלג ומכת ברק התקשו להסתיר את רתיעתם מהגופה שהתגלתה לעיניהם. נראה שהולי מתה לפחות כמה ימים, גרונה המשוסף השחיר לחלוטין והבעה ריקה על פניה.

"מה עשית?!" קרא ריק.

"פיטרת אותה כי חשבת שזה יגן עליה? טעית".

"זו בכלל לא הייתה הסיבה! היא לא הסתדרה איתי, היא…"

"אז מהיום והלאה כדאי שתגרום לחיילים שלך להסתדר אתך. אני לא יכול להרשות שתפרק לי את הצוות, אפילו אם תנסה לשכנע אותי שזו בכלל לא האחריות שלך".

החלק הנורא ביותר היה שהבוס נראה שליו לחלוטין, כאילו רצח של אישה זקנה הוא דבר רגיל לחלוטין עבורו. ריק רצה לבכות, להקיא, לצרוח, ועוד מיליון דברים שלא הרשה לעצמו לעשות כדי לא לגלות חולשה מול שאר הנוכחים.

"אל תצטער כל כך, ריילי, ממילא לא נשאר לה עוד הרבה זמן. ראה זאת כאזהרה. זו הפעם האחרונה שאתה מפשל כך".

ריק בקושי פתח את פיו, לפני שהבוס קטע אותו שוב.

"הפגישה הסתיימה. ריילי, היפטר מהגופה".

והמסכים כבו.

כולם הביטו בריק, מחכים שימלא את הוראות הבוס, בין אם כדי להעניק כבוד אחרון להולי ובין אם גופתה סתם הפריעה להם להשתמש במעלית. המחשבה הראשונה שעלתה במוחו של ריק הייתה שלהולי מגיעה קבורה מכובדת. הוא התכוון לעלות עמה במעלית ולקחת אותה החוצה, ומיד עלה במוחו דימוי מטריד, בו הוא סוחב את הגופה במסדרונות בית החולים שמעליהם כמו שק תפוחי אדמה. יהיה עליו להשתמש בהתעתקות, ידע. הוא הרים את הולי בזרועותיו, משתדל לגעת בה כמה שפחות, כאילו נוגע בצבע טרי. אז נזכר שלא שחרר עדיין את ופוריאון, וכששלח ידו אל הפוכדור, פלג גופה העליון נשמט ונותר תלוי באוויר כמו מריונטה מעוותת. ריק התכוון לבקש מופוריאון להתעתק אל ביתה של הולי באקרוטיק, שם מישהו בטוח ימצא אותה וידאג לקבור אותה כראוי. אבל לא, גם זה לא היה אפשרי – אפשר היה לראות בבירור שהולי נרצחה ואיש לא יתעלם מכך. אם לא די בכך, ריק יכול היה ממש לראות את טביעות אצבעותיו על צווארה של הולי, בו נגע עד לא מזמן, ברורות כמו טביעות נעליים בבוץ.

"ופוריאון", אמר לבסוף בקול חנוק, "אל הבקתה על החוף".

ומיד הם היו על החוף, היכן שריק קיבל את הוראותיו האחרונות מהדרקון האדום, מקום שהגנרל שלו לשעבר הכיר וידע שהוא מבודד מספיק. זה לא מקום לקבורה מכובדת, חשב ריק, ובמחשבה נוספת של אם-כבר-אז-כבר, עדיף כבר להשמיד את הראיות לחלוטין. הוא שחרר את ניינטילס, ומהמבט חסר האונים ששלח אליה, היא הבינה שהמאמן שלה זקוק לה באמת ולא סתם מבקש ממנה דבר שכזה.

ריק מעולם לא ידע שעשן יכול להיות מצחין כל כך, אבל הוא לא העז להתרחק מהמקום עד שהגופה תישרף כליל. מרוב שבהה באש, הוא לא שם לב בכלל לדמות המתקרבת אליו, עד שהיה מאוחר מדי והיא התיישבה לצדו.

"אני מצטערת", נשמע קול.

ריק הפנה אליה את מבטו. זו הייתה מלכת השלג.

"את ידעת", אמר.

"באמת שלא".

"אמרת שלא עשיתי שום דבר רע, לפחות לא לעורב. זאת אומרת שכן ידעת שעשיתי טעות".

"אבל לא ידעתי מה הבוס עשה להולי. אילו הייתי יודעת, תאמין לי שלא…"

"זה לא משנה עכשיו. מה את רוצה?"

מלכת השלג ליטפה את מצחו, בדיוק במקום בו חבש את הבנדנה השחורה שלו. מאז התקרית עם סלוקינג, ריק חבש אותה באופן קבוע.

"זה קישוט מאוד יפה", אמרה.

"רוצה כזה? בסלאדון מוכרים שלושה כאלה בעשרה קרדיטים".

"אל תעמיד פנים, ריילי, אני יודעת שזה ארטיפקט", אמרה מלכת השלג, "וכן, אני יודעת בדיוק מה זה ארטיפקט ומהן התכונות של כתר האופל".

"אז את בטח גם יודעת שאני לא מתכוון לתת לך אותו".

"אני חושבת שאתה צריך את עזרתי", מלכת השלג הביטה אל המדורה, "במיוחד עכשיו, כשאתה יודע שזה ימנע מטרגדיות כאלה להתרחש".

"במה את מציעה לעזור לי?"

"אתה גנרל חדש, ולא אהוד במיוחד כמו שבטח שמת לב. אני בטוחה שתרצה שאני אמשיך להתערב לטובתך בעימותים עם שאר הגנרלים, כמו היום".

"את מתכוונת, להתחבא מאחורי הגלימה שלך?" שאל ריק, "מצטער, אבל אני חושב שאני צריך להתמודד עמם בעצמי, כמו שהתמודדתי עם חייליו של העורב. זה כנראה ירגיז אותם עוד קצת, אבל בסופו של דבר הם יבינו שאני לא אשתוק להם".

"ומה איתי?" שאלה מלכת השלג, "אני בטוחה שלא היית רוצה אותי בתור אויבת".

"אז את בעצם מציעה לי להגן עליי מעצמך?"

"אתה יכול לקרוא לזה כך".

"את יודעת, בילי מקארתי הציע לי את אותה הצעה בדיוק ביום הראשון שפגשתי אותו", אמר ריק, "כשאני ואחי הגענו ליום הראשון בבית הספר, הבאנו איתנו קלפי פוקימונים כדי לא להשתעמם. שיחקנו איתם בהפסקה, ופתאום הוא בא והציע לנו לתת לו את הקלפים שלנו, ובתמורה הוא יגן עלינו מילדים גדולים שעלולים לפגוע בנו. אני כמעט הסכמתי אז, אבל אחי התנגד. בילי הרים עליו יד, התחילה קטטה, ואני רק אספתי את הקלפים ופחדתי להתערב. שניהם חזרו הביתה פצועים וחבולים. אבא שלנו כעס מאוד, הוא היה מורה בבית הספר ואמר שהיינו צריכים לפנות ישר אליו. אחי צלע במשך כמה ימים והיה בעונש שבוע, אבל מאז בילי לא התעסק איתנו יותר, כי הוא ידע שאנחנו מחזירים".

"אז התמודדת עם בריון בבית הספר, ובגלל זה אתה חושב שאתה יודע להתמודד עם הגנרלים של צוות רוקט?"

"אתם נטפלים אליי בדיוק מאותה סיבה: כי אתם יכולים. את מעמידה פנים שאת רוצה בטובתי, אבל את בסך הכול רוצה משהו ששייך לי. אני לא טיפש".

"אני לא מעמידה פנים, ריילי. זה לא רק אתה שאכפת לי ממנו, אלא הצוות כולו. לא הייתי רוצה שנספוג עוד אבדות כמו הולי המסכנה".

"אם כך, לעזור לי לא לטעות אמור להיות האינטרס שלך בדיוק כמו שלי. את זו שצריכה להחליט אם את איתי או נגדי".

וריק הפנה ממנה את המבט והמשיך להביט אל תוך האש, צופה בגופה של הולי הולך ומתאכל.