פוקימון; במהירות החושך – פרק 96: הקרב על הסכר / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 4 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע.

– – – – –

פחות מיממה אחרי שהתאחדו, ריק ופרסי שוב היו בדרכם בחזרה לסרוליאן – אחד מחייליו של ריק דיווח שראה את בוץ' וקאסידי בתחנת הכוח ממזרח לעיר. תחנת הכוח הייתה מקום בו הם לא היו בעבר, משום שלא היה להם מה לחפש שם. למען האמת, ריק לא ידע בכלל מה יש למישהו לחפש שם. לא היה לו קצה חוט בקשר למטרותיהם של בוץ' וקאסידי, אבל מה שהן לא יהיו, הם בטח לא באו לשם כדי לחלק סוכריות לעובדי התחנה.

ניינטילס כבר הייתה גדולה מכדי לשבת בנוחות על פידג'יוט כאשר היא נושאת גם את ריק ופרסי, לכן ריק נאלץ להשיב אותה לפוכדור הפעם. לעומת זאת, הוא דאג לשחרר את ופוריאון מהפוכדור, כדי שתראה את כל המקומות בדרך לתחנת הכוח ותוכל להתעתק אליהם בחזרה במקרה הצורך. יחד עמם הייתה גם קטרפי הקטנה, שפרסי שחררה מהפוכדור כדי שיתרגלו זו לזו.

"אני לא מאמין שהיא עדיין קטרפי", אמר ריק יום קודם לכן, כששחרר אותה מהפוכדור לראשונה, "פוקימונים מהסוג הזה מתפתחים מהר מאוד בדרך כלל. זה רק מוכיח עד כמה ריאן לא השקיע בה מאז שתפס אותה".

"אני אקח אותה", החליטה פרסי, "היא צריכה מאמנת שתאהב אותה".

"כולם צריכים. את בטוחה שאת לא רוצה פוקימון חזק יותר?"

"אני אחזק אותה בעצמי, כמו שחיזקתי את כל שאר הפוקימונים שלי".

וכך בחרה פרסי את הפוקימון שלה. קטרפי נצמדה כעת אל בטנה של פרסי מתחת לחולצה, משום שלא אהבה את הרוח החזקה שנשבה בהם כשעפו באוויר. למרות זאת, נראה שהיא מעדיפה להיות עם המגדלת החדשה שלה מאשר לחזור לפוכדור.

ריק ניסה בינתיים לקרוא את כתבי המחקר של ביל. הוא לא הבין חצי ממה שכתוב בהם, והחצי שכן הבין עסק בהתפתחות שכבות גיאולוגיות בתקופה הפרהיסטורית – בהחלט לא משהו שאמור להיות נושא המחקר של חוקר פוקימונים. הוא התייאש עוד לפני שהגיעו לסרוליאן, וחשב להטיל על פרסי את המשימה של פענוח כתבי המחקר, כעת כשהיא עובדת בשבילו. במהרה הוא נזף בעצמו על שבכלל חשב על לתת לחברה לעשות משהו שתסבול ממנו רק בגלל שלו אין כוח אליו.

צפצוף הפוקיפון שלו הסיח את דעתו לחלוטין מכתבי המחקר. הוא כמעט ענה, אבל במהרה נזכר שהוא כבר לא יכול לענות כך סתם – קודם עליו לעטות את הברדס על ראשו. כעת, בדמות שועל האש, לחץ על הכפתור.

"ריילי!" נשמעה צעקה מהצד השני.

ריק נאנח. הוא סתם נלחץ לשווא שמי שבצד השני לא יזהה אותו. הוא הביט בפוקיפון, וזיהה מיד את הפנים הזקנות והמקומטות שהביטו בו קרוב מדי למסך.

"מה אני רואה? אתה הגנרל עכשיו?!" צעקה הולי.

"גבירתי, את מדברת כאן עם…"

"תחסוך ממני את העמדת הפנים, ילד! הסכמתי לסבול אותך איתי בצוות, אבל עכשיו אני צריכה לעבוד עבורך? לא יקום ולא יהיה!"

"את נוטרת לי על משהו שקרה לפני שהצטרפתי לצוות רוקט. לא עשיתי לך שום דבר רע, בסך הכול בילית את הלילה במעצר, לא משהו שאף אחד בצוות רוקט לא עבר".

"ואיבדתי את העבודה במכון ואת התפקיד שלי בצוות רוקט. אני זקנה מכדי לצאת לשדוד בנקים ולא מבינה מספיק בכול הטכנולוגיה שלכם כדי לעזור במחסן".

"זה באמת מעניין", אמר ריק, "מה באמת עשית בשנתיים האחרונות בצוות רוקט?"

הולי החווירה. "לא עניינך", אמרה.

"זה ועוד איך ענייני, אני הגנרל עכשיו. הדרקון האדום שילם לך משכורת על משהו, לא? מה זה היה בדיוק?"

"הוא…" הולי גמגמה, "הוא אמר שאם אני… שאני אעזור למי שצריך בית, או מידע…"

"הבנתי", אמר ריק, "אם כך, איך זה שכשאנחנו היינו זקוקים לעזרה שלך, היינו צריכים להתחנן וגם אז לא הסכמת לעזור? נראה שאת לא מבינה את המשמעות של עבודת צוות, הולי".

"מה אתה הולך לעשות? תפטר אותי?"

"אני אתן לך הזדמנות אחת, רק כי לא נעים לי להשאיר אישה זקנה בלי עבודה. תעשי את העבודה שלך בלי טענות ובלי בעיות, ותוכלי להישאר בתפקיד שלך. אם לא, את מפוטרת".

"אתה לא תגיד לי מה לעשות, ילד. אני רוצה לעבור לגנרל אחר".

"לא. את יודעת איך זה עובד, אין לי סיבה לתת אנשים משלי לגנרלים אחרים. זו ההזדמנות האחרונה שלך לשנות את דעתך".

"תשכח מזה, ילד. נראה אותך מפטר אותי".

"כרצונך", ריק נשם עמוק, "את מפוטרת. שיהיה לך יום טוב ושארית חיים מכובדת".

הולי כבר פתחה את פיה לומר משפט נוסף, אבל ריק מיהר לנתק את השיחה. לא התחשק לו להמשיך להתווכח, ובעיקר, שהולי תגיד משהו שישנה את דעתו.

"אתה בסדר?" שאלה אותו פרסי.

"הרגע פיטרתי אישה זקנה", ענה ריק.

"פעלת נכון. שנינו הכרנו אותה, היא סתם הייתה עושה בעיות ואפילו לא ניסתה להכחיש את זה. אתה לא חייב לה כלום, הדרקון האדום השאיר אותה בצוות מתוך טוב-לב והיא הייתה כפוית-טובה".

"או שהוא סתם רצה לבזבז את הכסף של הבוס כי הוא היה בוגד".

"עוד סיבה למה עשית את הדבר הנכון. אתה לא בוגד, ריק, נכון?"

ריק ופרסי עקפו את העיר והמשיכו בתעופה לכיוון תחנת הכוח. היא מוקמה על שפת מפרץ בקצה המחוז, מיקום שאפשר לה להזרים אליו דלק ושפכים. מלמעלה, הבחינו השניים בזיהום הרב של תחנת הכוח, שהפך את גוון המים לירוק כהה. נראה כאילו קו ישר של מים מפריד בין האיזור המזוהם לשאר האוקיינוס.

"זה לא מוצא חן בעיניי", אמר ריק, "מתאים לקאסידי ובוץ' להסתובב במקום כזה".

"זה לא אמור להיות ככה", אמרה פרסי, "אמור להיות מתקן לטיהור מים באיזור, שיפחית לפחות חלק מהזיהום של תחנת הכוח, אבל לא נראה שהוא פועל בכלל".

"יש לך ניחוש מי אחראי לזה?"

"אתה טוען שהמטרה של קאסידי ובוץ' היא לזהם את הים? מה הם ירוויחו מדבר כזה?"

"אני בטוח שהם חשבו על משהו. בואי נרד לבדוק".

הם צללו למטה, אל הקו שבו הזיהום נפסק. על החוף קידמו את פניהם גופות של פוקימוני מים רבים, במיוחד מג'יקארפים וטנטקולים, שכנראה מתו מהזיהום. היה שם אפילו גרידוס אחד ששכב גוסס על החוף, מתנשם ומתנשף בפה פעור, מבטו הזועם מופנה כלפיהם. אם לא היה חלש כל כך, כנראה היה טורף אותם. כעת הבחין ריק מה עוצר את הזיהום מלהתפשט: בחלק הצר ביותר של המפרץ הוקם סכר מבולי עץ שבלמו את זרימת המים.

"יש לך מושג מה הם מנסים לעשות?"

"אם הם השביתו את מתקן הטיהור, המפרץ כולו אמור להיות מזוהם", אמרה פרסי, "הפוקימונים החלשים באיזור מתים, אבל פוקימונים קשוחים כמו גרידוס מצליחים לשרוד, והופכים לטרף קל. כך הם מתכוונים לתפוס הרבה פוקימונים נדירים וחזקים בזמן קצר".

"נכון מאוד", נשמע קול מאחורי גבם.

ריק ופרסי הסתובבו. קאסידי ובוץ' היו שם, רטיקייט והיפנו שלהם מולם.

"כבר חשבתי שניאלץ להסביר לכם את התוכנית שלנו כמו נבלים טיפשים בסרטים", אמרה קאסידי, "אני שונאת לעשות את זה".

"התוכנית שלכם מטופשת. למה אתם חושבים שאף אחד לא יתקן את מתקן הטיהור?"

"אנחנו לא. אבל עד שיעשו את זה, יהיה לנו מספיק זמן לתפוס את כל הפוקימונים החולים".

"תראי, קאסידי, את מסבירה להם בדיוק את מה שלא רצית", העיר בוץ'.

"נכון. תראו מה גרמתם לי לעשות!"

היא הצביעה קדימה, ורטיקייט הסתערה. ריק ניסה להתחמק הצידה ולשלוף פוכדור, אבל לא הצליח לזוז – היפנו החזיק בו במקום באמצעות הטלקינזיס שלו. רטיקייט התקרבה במהירות מפחידה, כמעט נעצה בו את ניביה… ולפתע, ריק היה במקום אחר, בצד השני של שורת העצים הסמוכה, צופה מרחוק ברטיקייט נושכת את האוויר. ופוריאון הצילה אותו ואת פרסי ברגע האחרון באמצעות ההתעתקות שלה.

"כל הכבוד, ופוריאון! עכשיו תקפיאי אותה!"

ופוריאון הופיעה שוב מול רטיקייט והתכוונה לתקוף אותה עם קרן הקרח שלה, אבל היפנו הסיט את הקרן ממסלולה, ורטיקייט התנגשה בה ונעצה בה את שיניה בכול כוחה. לסתה הכבדה של רטיקייט הספיקה כדי לחסל את ופוריאון בנשיכה אחת.

בוץ', קאסידי, רטיקייט והיפנו החלו להתקבץ יחד. נראה שגם הם מתכוננים להתעתק משם.

"אנחנו חייבים לטפל בהיפנו", אמרה פרסי, "הוא חזק מדי".

"אני אשתמש בפוקימון על-חושי משלי", אמר ריק.

הוא שחרר את סלוקינג מהפוכדור. בינתיים, גם אויביהם התעתקו אל מעבר לשורת העצים.

"אתם כבר יודעים שאנחנו חזקים יותר מכם", אמר בוץ', "אל תבזבזו את הזמן של כולנו ופשוט לכו".

"אין סיכוי", אמר ריק, "סלוקינג, תקוף את היפ…"

<אתה לא האדון שלי>, נשמע קול בראשו.

"מה?"

<תחזיר אותי אל האדון!>

רטיקייט הסתערה לעבר סלוקינג. הוא הדף אותה ממנו בכוחו העל-חושי, אבל לא הזיק לה ממש. גם ריק נהדף לאחור על עץ, ונראה שלו סלוקינג דווקא כן התכוון להכאיב. הוא כיוון לעברו את הפוכדור במטרה להשיב אותו, אבל סלוקינג כיוון את ידו של ריק למעלה, כדי שלא יוכל לפגוע בו.

"תראה אותו", לעגה קאסידי, "לא מסוגל לשלוט אפילו בפוקימון שלו".

"בסדר", ריק שלף בידו השניה פוכדור נוסף, "סלוברו, אני בוחר בך!"

אבל עוד לפני שריק הספיק לומר לסלוברו אפילו מילה אחת, נשמע שוב הקול בראשו:

<אמרנו לך, אתה לא האדון>.

<לא תגיד לנו מה לעשות>, הסכים קול חדש.

"מה הולך כאן?!"

כעת, כוח עצום משך אותו למעלה, הרים אותו ותלה אותו במהופך באוויר, גורם לו לשמוט את שני הפוכדורים מידיו, בעוד בוץ' וקאסידי מתפוצצים מצחוק. נראה שגם היפנו, הקשור טלפתית למאמנו, משמיע קולות שנשמעו כמו נחירות צחוק. הוא לא שם לב מה קורה סביבו, עד שלפתע החל להתכסות בקורים; הוא ובוץ' הפסיקו מיד לצחוק, וראו את קטרפי, שהתגנבה אל זירת הקרב בלי שאיש שם לב, יורה עליו את מכת החוט שלה.

"חוצפנית קטנה!" בוץ' עדיין צחק מעט.

היפנו העיף אותה כמה מטרים לאחור, אבל פידג'יוט הופיעה לפתע ותפסה את קטרפי בטפריה בעדינות לפני שתיפגע. היא צללה לעבר היפנו, אבל הוא הרחיק אותה ממנו שוב ושוב, כאילו מחסום בלתי-נראה מגן עליו.

<בבקשה>, חשב ריק בכול כוחו, <נסו להבין>.

לפתע, המחסום הבלתי-נראה נשבר, ופידג'יוט צללה לעבר רטיקייט בלי שדבר יפריע לה. איש מהנוכחים לא היה מוכן לכך, ורטיקייט נפגעה בכול הכוח ממקורה וכנפיה של פידג'יוט. קאסידי הביטה בתדהמה בהיפנו, וראתה שהוא נאבק לשמור על ריכוז; סלוברו הפעיל מתקפת נגד, בעוד סלוקינג מנחית את ריק בעדינות על האדמה.

"האונדור, צא!" קראה.

האונדור התנפל על סלוברו, שובר את הריכוז שלו בנשיכתו האימתנית וגורם להיפנו לזרוק אותו בכוח על עץ. הוא פנה לעבר סלוקינג לפני שיצטרף גם הוא לקרב, אבל סלוקינג ריחף מן הקרקע ונחת על צמרתו של עץ, מתחמק מלשונות האש שהאונדור ירה לעברו.

"סניזל, אני בוחר בך!" קרא ריק.

סניזל היה פוקימון אופל ולא הושפע מהיפנו. הוא ירה עליו קרני-קרח עוקצניות, מחלקן היפנו הצליח להתחמק בהתעתקות, אבל סניזל היה זריז מספיק כדי לפגוע בו בחלקן. האונדור חש לטפל בסניזל ושלח לעברו סילון אש נוסף, אבל פידג'יוט הגנה עליו בגופה. במהרה, היא והיפנו היו מחוסלים.

"בסדר, פריימיפ, אני בוחרת בך עכשיו!" קראה פרסי.

לפני שפרסי הספיקה לשחרר את פריימיפ, האונדור הצליח לפגוע בסניזל בלהביור שלו ולפגוע בו קשה מאוד. ריק השיב את סניזל ונאלץ לבחור גם הוא פוקימון חדש.

"קווילאבה, צאי!"

"היטמונטופ, צאי!" קרא בוץ'.

פריימיפ ניסה להתנפל על האונדור ולחסל אותו, אך היטמונטופ הצליחה לחסום אותו בדרכו. השניים החלו להיאבק, בעוד האונדור מצא את עצמו מול קווילאבה. הוא שלח לעברה סילון אש, וקווילאבה התחמקה בזריזות.

"תקפי אותו בחזרה, קווילאבה!"

אך קווילאבה לא תקפה. האונדור נשף עליה עוד ועוד להבות אש, אבל היא הייתה עסוקה בהתחמקות, ולא הסכימה כלל לתקוף.

"מה את עושה?"

לאחר שהתחמקה מלהביור נוסף, קווילאבה לכסנה את מבטה לעבר ריק. היה ברור לו שהיא לא מתכוונת לתקוף, בדיוק כמו סלוברו וסלוקינג, והוא נאלץ להשיב אותה לפוכדור.

"בסדר, ניינטילס, עשי את את העבודה!"

ניינטילס, בניגוד לקווילאבה, לא התכוונה לעורר בעיות. היא תקפה את האונדור בכול כוחה, והשניים שילחו אש תופת זו בזה. במקביל אליהם, היטמונטופ הצליחה להתיש את פריימיפ, הפילה אותו לאדמה ומחצה את גופו. האונדור וניינטילס שרפו זה את זו עד שהותשו. ניינטילס הייתה הראשונה שצנחה באפיסת כוחות, והאונדור פלט יללה.

"אתם רואים?" קראה קאסידי, "הפוקימונים שלנו עדיין חזקים יותר משלכם. כדאי שתוותרו עכשיו".

ריק ופרסי החליפו מבטים מודאגים. אמנם נותרו להם עוד פוקימונים, אבל האם עליהם לשלוח אותם לקרב, כדי שיובסו כמו השאר, או גרוע מכך, כדי לגלות שהם לא מוכנים בכלל לציית לריק?

"אמרתי לכם, אנחנו חזקים יותר, לא חשוב בכמה פוקימונים תשתמשו", אמר בוץ'.

ריק החל להבין שזה נכון. הוא לא ידע למה עכשיו, אחרי שאסף כמה פוקימונים שהוזנחו במשך שנתיים, חשב שיוכל לנצח את קאסידי ובוץ'. אבל הפעם הניצחון הזה היה חשוב במיוחד, לא עבורו, אלא עבור כל הפוקימונים שחיים במפרץ הזה.

ופתאום הם היו מוקפים. מאות טנטקולים הקיפו אותם, מדוזות כחולות בעלות שתי זרועות ארסיות ופרצוף מרושע בתחתית גופן, ויחד עמן גם כמה גרידוסים מסוכנים למראה. כל המבטים הזועמים הופנו אל קאסידי ובוץ'.

"מה קורה כאן?"

<אתם תשלמו על מה שעשיתם לפוקימונים האלה>, הדהד קול מוכר בראשם, <תקפו>.

וכל הפוקימונים הסתערו. בוץ' שלח מבט נואש אל היפנו המעולף; הוא תפס בידה של קאסידי ורץ אליו, תוך כדי שהאונדור והיטמונטופ הודפים בכול כוחם את פוקימוני המים. בוץ' השקה את הפוקימון שלו בשיקוי סגול, מתחנן שיספיק להשפיע בשניות הבודדות שהרוויחו לפני שיפגשו את שיניהם של הגרידוסים. היפנו פקח את עיניו, קאסידי ובוץ' השיבו את האונדור והיטמונטופ לפוכדורים, ונעלמו.

"מה זה היה?" שאלה פרסי.

"סלוקינג", ענה ריק, "שכנעתי אותו לעזוב אותי, כי חשוב יותר להציל את הפוקימונים שחיים כאן. הוא יצא מן הקרב והזעיק עזרה בטלפתיה, וכך כולם הגיעו הנה".

<מילאתי את החלק שלי>, אמר סלוקינג, <עכשיו תחזיר אותי לאדון>.

<אני לא יכול>, ענה ריק, <אני לא יודע איפה הוא עכשיו>.

הגרידוסים החלו להפנות אליו את ראשיהם. לא כדאי לו להרגיז את סלוקינג, ידע ריק.

<חכה רגע! אתה מסכים איתי שחשוב לעזור לפוקימונים שחיים כאן, נכון?>

<כבר עזרתי להם>.

<אבל קאסידי ובוץ' יחזרו. הם לא יוותרו בקלות כזו, והם ינסו לבצע שוב את התוכנית שלהם. הפוקימונים זקוקים לך, הם צריכים שתישאר כאן ותעזור להם לתקשר זה עם זה. רק ביחד הם יוכלו להביס אותם>.

<ומה עם סלוברו?>

<גם הוא יישאר כאן. תוכלו לעשות את זה ביחד. זה מה שחשוב לכם אחרי הכול, לא?>

לא נשמעה תשובה. נראה שסלוקינג מהרהר בהצעה.

"ריק, מה קורה?" שאלה אותו פרסי.

"הכול יהיה בסדר".

ריק כלל לא היה בטוח שהכול יהיה בסדר, אבל לא הייתה שום סיבה להדאיג את פרסי. כמו היפנו, גם ופוריאון הייתה מעולפת ולא יכלה להוציא אותם מהצרה הזו בהתעתקות שלהם, ולהם לא היה שום שיקוי שישיב אותה להכרה. אם ינסו לברוח בדרך אחרת, סלוקינג יעצור אותם בקלות. הכול היה כעת בידיו של הפוקימון שלו.

<נניח שאתה צודק>, אמר לבסוף סלוקינג, <אני לא צריך אותך כדי להישאר כאן ולהנהיג את הפוקימונים. למה שלא אגיד להם לקרוע אותך לגזרים?>

<כי אני לא האויב שלך, סלוקינג. גם אני נלחמתי בבוץ' וקאסידי, אני רוצה בטובת הפוקימונים בדיוק כמוך>.

<אם תשאיר אותנו כאן, תצטרך להבטיח שלא תחזור לעולם לנסות לקחת אותנו>.

<אני מבטיח>, אמר ריק.

לא היה טעם לשקר – סלוקינג יכול היה לקרוא את מחשבותיו כמו ספר פתוח. ריק הזכיר לעצמו שכדאי לו לחבוש מעכשיו בקביעות את כתר האופל, שעדיין היה ברשותו. המחשבה שמישהו חודר אל מוחו לא הייתה נעימה לו כלל.

<טוב מאוד. אתם יכולים ללכת מכאן>.

הגרידוסים והטנטקולים זזו כדי לפנות להם דרך, וריק ופרסי מיהרו לברוח. את הדרך לסרוליאן הם נאלצו לעשות כעת ברגל.