פוקימון; במהירות החושך – פרק 95: חמשת הגנרלים / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 4 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע.

– – – – –

מעגל האנשים בגלימות נותר שלם, גם כשריק חשב שבכול רגע מישהו מהם עלול להתנפל עליו ולקרוע אותו לגזרים. אגרופו של האדם שישב לידו, בגלימה השחורה, נראה קפוץ במיוחד. הוא אפילו לא צריך לזוז הרבה כדי להטיח אותו בפניי, חשב ריק. אבל נראה שכולם שמרו על איפוק לפחות עד שיקבלו פקודה ישירה מן הבוס.

"סלח לי, בוס", שבר ריק את השתיקה הארוכה.

"יש לך משהו לומר?"

"אני מניח שאתה יודע שאני גנבתי את הכדור השחור כי ראית את הפנים שלי במצלמות האבטחה של המעבדה, אבל איך זיהית אותי עכשיו עם הברדס?"

להפתעתו, הבוס פרץ בצחוק גדול.

"זה מה שמטריד אותך עכשיו?"

"לא. אבל לא נראה לי שיש משהו אחר שאני יכול לומר שיוציא אותי מהצרות".

"אתה צודק", אמר הבוס, "ולשאלתך, ראיתי את פניך גם במצלמות של בית החולים, לפני שכיסית את פניך בברדס. ובעצם, למה שלא תוריד אותו עכשיו, כדי שכולם יוכלו לראות את זיו פניך?"

ריק חשף את פניו. למרות שהבוס היה כנראה מגלה לכולם בכול מקרה איך הוא נראה, הוא הרגיש שהמצב כעת גרוע יותר. איכשהו, הוא מעולם לא הרגיש חשוף ועירום יותר.

"הכירו את אריק ריילי. למי יש רעיון מה לעשות בו?"

"מה שעושים לבוגדים", אמר מיד האיש בגלימה הצהובה, "נקשור אותו ונשליך אותו לפרסיאנים".

משהו מוזר היה בקולו. למרות שמעולם לא ראה או שמע אותו, הוא נשמע לריק גבוה ודק מדי משום מה.

"זה לא מספיק", אמר האיש בגלימה הכחולה, "צריך לעשות ממנו דוגמה, למען יראו וייראו".

"בהצבעה, בבקשה!" אמר הבוס בשקט, "מה בדיוק אתה מציע?"

"למה שלא תפעיל בעניין את היד הלבנה, ותדאג שכול אמצעי התקשורת יפרסמו את גורלו של הילד שבגד בצוות רוקט? איש לא יעז לחתור תחתינו שוב".

האיש בגלימה השחורה הצביע, אבל לא המתין לרשות דיבור.

"כולכם חושבים בקטן מדי. לדרקון האדום היו הרבה חיילים תחתיו, כל אחד מהם עשוי להיות בוגד בדיוק כמו הילד הזה. ברור שצריך לטפל בכולם ולא רק בו".

דימוי מזוויע עלה במוחו של ריק, בו הוא וכל חבריו תלויים על עמודים בכיכר גולדנרוד: הוא, פרסי, ג'סי וג'יימס, קמרון ודאסטי וחיילים נוספים חסרי שם ופנים. זה כבר היה יותר מדי, ובלי לחשוב הוא הרים את ידו גם כן.

"אתה מציע כאן בזבוז של הרבה חיילים טובים! צוות רוקט לא יכול להרשות לעצמו…"

האיש בגלימה הצהובה השתתק. הוא הבחין בידו המורמת של ריק, וכך גם כל השאר.

"נראה לי שלריילי יש מה לומר", אמר הבוס.

"אולי לא תעשו לי כלום", הציע בקול רועד, "אני מבין שהדרקון האדום היה בוגד, אבל אני בסך הכול עשיתי מה שהוא אמר לי לעשות. חשבתי שאני חייל נאמן של צוות רוקט, וכך גם כל שאר החברים שלי. לאף אחד מאיתנו אין כוונה לבגוד, את רובנו הדרקון האדום לא שיתף בתוכניות שלו אפילו כשהוא שלח אותנו לבצע אותן".

"ולמה שנאמין לך?"

"אם באמת הייתי משתף פעולה עם הדרקון האדום, האם הוא היה שולח אותי הנה, כדי שתענישו אותי וכנראה גם תהרגו אותי? סביר יותר להניח שכולנו היינו נמלטים יחד עמו. הייתי בסך הכול כלי במשחק שלו, ועכשיו הוא סיים איתי ולא מהסס להיפטר ממני".

ככול שהמשיך לדבר, ריק הבין בעצמו את משמעות דבריו, וזעם נורא עלה בלבו. כל הזמן שהיה בצוות רוקט, זה מה שהיה עבור הדרקון האדום – רק עוד חייל במשחק שחמט, שבבוא העת יוקרב ללא היסוס עבור המלך?

"יש משהו בדבריך", אמר הבוס, "אבל אם נבחר להאמין לך, ניאלץ לקחת את הסיכון שדבריך הם לא רק עוד חלק מתוכניתו של הדרקון האדום למנוע ממך ומשאר חייליו להיענש".

"ברור שזה חלק מהתוכנית!" אמר האיש בגלימה השחורה, "הוא הערים עלינו פעם אחת, אל תתן לו להמשיך!"

"זו החלטה שלי", אמר הבוס, "ניתן לילד הזדמנות, אבל הוא יהיה תחת מעקב צמוד של כולנו. חייו שלו ושל כל חבריו נמצאים על הכף. אם הוא יסטה ולו במעט מדרך הישר…"

הבוס העביר אצבע על צווארו של אמבראון, שעדיין ישב על ברכיו. לאחר מכן השתמש באותה אצבע לגרד מתחת לצווארו, ואמבראון עצם את עיניו בעונג.

"בסדר", אמר האיש בגלימה הצהובה, "אם כך, עלינו למנות גנרל חדש שייקח תחת חסותו את כל חייליו של הדרקון האדום".

"אני בטוח שלכול אחד מאיתנו יש אדם טוב להציע לתפקיד. איך נבחר בין כולם?"

"לא יהיה צורך לבחור", אמר הבוס, "כולכם מכירים את הכללים. הגנרל הפורש הוא זה שממנה את ממשיך דרכו. במקרה זה, נראה שהדרקון האדום כבר מינה לעצמו אחד כזה".

שוב כל העיניים הופנו אל ריק. אילו יכול, גם הוא היה מפנה את מבטו אל עצמו באותה תדהמה.

"הוא?!" זעק האיש בגלימה השחורה, "הבוגד הזה?"

"אתה טועה כאן טעות חמורה!" הצטרף האיש בגלימה הצהובה.

"אני אחליט מה כאן טעות ומה לא. הדרקון האדום ניסה לשחק בנו בכך ששלח אלינו ילד קטן להחליף אותו. ובכן, אני אצטרף למשחק שלו ואראה לו שיש גבול לכול תעלול. אם הילד הזה לא מסוגל לתפקד כגנרל, הדרקון האדום יידע שחרץ בעצמו את גורלם של כל חייליו, יהיו הם בוגדים כמוהו או לא".

"ארבע-עשרה זה לא כל כך קטן", העיר האיש בגלימה הצהובה.

"אל תיקח את זה אישית".

"סליחה שוב, בוס", אמר ריק, "אבל אני באמת לא חושב שאני מתאים להיות גנרל. אני לא יודע מה לעשות, אני לא חושב אפילו ש…"

"שקט! לא שמעת מה אמרתי? החיים שלך ושל כל חבריך תלויים כעת בתפקוד שלך כגנרל. הוכח לנו שאתה מסוגל לפעול כחלק מהיד השחורה ושלא תגרום עוד צרות. ואם אתה חושב שאתה לא יודע להיות גנרל, כדאי שתתחיל ללמוד כבר מעכשיו".

ריק רצה למחות, אבל ידע שזה חסר טעם. חיי אנשים רבים כל כך תלויים כעת רק בו, וכרגע רק הרגיש שהוא לא יכול לעשות דבר בלי לסכן את פרסי וכל האחרים.

"אני עדיין חושב שאתה עושה טעות", אמר האיש בגלימה השחורה.

"אני לא זוכר שביקשתי ממך לחשוב", ענה הבוס.

הוא נשען לאחור בכיסאו, ומכיוון שישבו קרוב זה לזה, ריק שמע אותו נושף בכעס.

"ובכן, ריילי, כעת כשאתה גנרל מן המניין, הגיע הזמן שתכיר את עמיתיך החדשים. כל אחד מהם יוכל לעזור לך ללמוד להיות גנרל מוצלח – אם כי, כמובן, זה לא אומר שמישהו מהם ירצה בכך".

והבוס החל לנקוב בכינוייהם של הגנרלים השונים, ובכול פעם שאמר את שמו של אחד מהם, אותו גנרל הוריד את הברדס וחשף את פניו. ראשון היה "העורב" בגלימה השחורה, גבר מזדקן בעל שיער מאפיר שאת פניו עיטר זקן קאלוסי – לחייו מגולחות, אך שפמו וסנטרו מזוקנים. לעומתו, זיפי זקנו של "אוקיינוס" בגלימה הכחולה, גבר ממוצא אקרוטי, נראו הרבה פחות מטופחים, כאילו סתם שכח להתגלח במשך כמה ימים. "מלכת השלג" בגלימה הלבנה הייתה האישה היחידה בין הגנרלים, ופניה הממוסגרים בשיער אדום כלהבה היו לבנים כל כך, עד שריק היה יכול לחשוב רק על מישהי אחת שהכיר שהייתה לבנה כמוה. וכאשר "מכת ברק" בגלימה הצהובה הסיר את ברדסו, ריק הבין מדוע קולו נשמע לו מוזר – הוא היה נער מתבגר כמוהו, אולי מבוגר ממנו בשנים בודדות בלבד.

"ואתה?" שאל הבוס, "גם אתה צריך כינוי שבו יכירו אותך החיילים שלך".

"אבל חלק מהחיילים של הדרק… כלומר, שלי, כבר מכירים אותי. אני לא מאמין שהם לא יזהו אותי רק בגלל ברדס על הראש".

"זה לא משנה. זהותך צריכה להישמר בסוד מפני אלה שעדיין לא מכירים אותך. וגם אלה שכן יודעים מי אתה, כבר לא חברים שלך אלא חיילים שלך. עליהם לפנות אליך מעתה בכבוד הראוי".

ריק הצטער על שלא היה לו זמן לחשוב על זה מראש. איך הבוס מצפה ממנו להמציא על המקום כינוי שילווה אותו לאורך כל הקריירה שלו? מצד שני, כינוי מוצלח הוא כנראה הדאגה האחרונה שלו כעת. המחשבה הראשונה שעלתה בראשו היא שכדאי שהכינוי יהיה קשור איכשהו לצבעו האדום, כמו שאר הגנרלים. במקרה יש לו זיקה מיוחדת לפוקימוני אש, ולכן זה מתאים – והכי מתאים, בעיניו, שיקרא לעצמו על שם הפוקימון הטוב ביותר שלו.

"שועל האש", אמר לבסוף.

"בסדר, שועל האש", אמר הבוס, "ברוך הבא אל היד השחורה".

שעתיים מאוחר יותר, הודעה חשובה נשלחה אל 15 מחיילי צוות רוקט. על צג הפוקיפון שלהם הופיעה דמות בברדס ארגמני שהסתיר את פניה, ופנתה אליהם במילים אלו:

"צהריים טובים לכול חייליו לשעבר של הדרקון האדום. הגנרל שלנו נאלץ לסיים את תפקידו בפתאומיות, מסיבות שאינן תלויות באיש. לפני שעזב, הדרקון האדום דאג למנות אותי כממשיך דרכו. אני הגנרל החדש שלכם, שועל האש. תוכלו לפנות אליי בכול שאלה או בקשה שעבורה הייתם פונים אליו, וכמובן, לדווח על הישגים וכשלונות מיוחדים. אני מצפה מכולכם ליצור איתי קשר בימים הקרובים ולהציג את עצמכם. אני מעוניין להכיר כל אחד ואחת מכם, למען שיתוף פעולה פורה בין כולנו, שאני מאמין שנוכל להמשיך ולבצע על הצד הטוב ביותר. המשימה הראשונה שלי לכולכם הוא לדווח לי אם מישהו יודע את מקום הימצאם של שני חיילי צוות רוקט העונים לשמות בוץ' וקאסידי. מי שיוביל אותי אליהם יזכה בתוספת יפה למשכורת. צוות רוקט במהירות האור ללא רחם!"

מכול החיילים שאליהם נשלחה ההודעה, רק אחת לא קיבלה אותה באותו רגע, משום שהפוקיפון שלה היה כבוי. היא הייתה כעת בביתו של קמרון, קוראת ספר אלקטרוני כדי להעביר את הזמן, אחרי שסיימה את המשימה המיותרת שהוטלה עליה בלי המשך נראה לעין. כעבור כמה דקות נשמעה דפיקה בדלת, ופרסי קמה ממקומה ופתחה אותה. למראה ריק, היא התנפלה עליו בחיבוק גדול.

"ריק!" קראה בשמחה.

"שלום, מיץ-גזר", אמר, ולאחר שהרפתה ממנו מעט, "איך הייתה המשימה שלך?"

"לא הייתה שום משימה חשובה! הגנרל סתם רצה להרחיק אותי מסרוליאן כדי שאני לא אפגוש שם את ג'סי וג'יימס".

"למה שלא תפגשי אותם?"

"כי הדרקון האדום לא רצה שנגלה על המשימה שנתן להם", אמרה פרסי, "הוא נתן להם לגנוב מביל את אותם כתבי-מחקר בדיוק!"

"מה זאת אומרת?" שאל ריק.

פרסי סיפרה לו את כל קורותיה מאז שנפרדו. היא התחילה מכך שנעצרה בידי טומוהירו, מה שגרם לה לעיכוב משמעותי בסרוליאן, וכך איחרה לעזוב את העיר ופגשה שם את ג'סי וג'יימס, שחגגו את הצלחת המשימה שלהם לגנוב את כתבי המחקר על "המלחמה הקנוזואית" – אותו מחקר בדיוק שהיא וריק גנבו יומיים לפני כן. שני הצוותים קיבלו הוראה ברורה שלא לקרוא את המחקר, ומטרותיו של הדרקון האדום בעניין נותרו עלומות. גם ריק סיפר לה על המשימה שלו ועל פגישתו הבלתי-צפויה עם ריאן, שהסתיימה בניצחון מוחץ עבורו, אך בחר לסיים את הסיפור ברגע שנמלט מנמל ורמיליון. כשסיימו לדבר, כבר הגיעה שעת דמדומים, וריק הציץ בשעון הקבוע בפוקיפון שלו.

"כבר מאוחר", אמר.

פרסי הביטה בו בהלם.

"הדלקת את הפוקיפון שלך", אמרה.

"נכון".

"תכבה אותו מהר! המשטרה עלולה לאתר אותך בעזרתו!"

"זה בסדר. התקנתי עליו תוכנה נגד מעקב".

"אתה לא יכול, רק לגנרלים מותר להשתמש בתוכנה הזאת!"

"בדיוק".

פרסי הייתה מבולבלת. ריק לעומתה היה רגוע – אך גם זה למעשה התאפשר לו רק ברגע שפגש את פרסי. לראות אותה, לדעת שהכול בסדר אצלה ושאף גנרל עדיין לא פגע בה, זה הספיק כדי להרגיע אותו ממאורעות הבוקר.

"אני לא מבינה", אמרה פרסי.

"המשימה שהדרקון האדום נתן לי הייתה המשימה האחרונה שלו כגנרל. בסופה הוא עזב את היד השחורה, והעביר לי את הסמכות שלו".

"אתה צוחק עליי".

"הלוואי", אמר ריק, "זה לא החלק הכי גרוע. מתברר שהמעבדה שפרצתי אליה בכלל היה שייכת לצוות רוקט. הדרקון האדום בגד בהם וברח, והשאיר אותי להתמודד עם כל הבלגן".

"אז איפה הדרקון האדום עכשיו?"

"אני לא יודע. הוא לא אמר לי כלום, רק שלח אותי אל הבסיס של היד השחורה בלי להשאיר לי שום הוראות נוספות. עכשיו הבוס מאשים אותי ששיתפתי עמו פעולה, ואני חייב לתפקד כגנרל ולהוכיח שאני לא בוגד".

פרסי תפסה את ראשה בין ידיה. זה היה יותר מדי מידע, יותר משאפשר להתמודד עמו בבת-אחת.

"אז כל הזמן הזה…" היא לא סיימה את המשפט.

"פרסי, אני מרגיש בדיוק כמוך. אבל תבטיחי לי שהכול יישאר בינינו. אסור שאף אחד יידע שהדרקון האדום היה בוגד, כולם צריכים להמשיך את הפעילות שלהם בצוות רוקט כרגיל".

"אבל למה?"

"כדי שלא ישאלו שאלות מיותרות. אם הבוס יבחין שהחיילים שלי מתנהגים מוזר, הוא יאשים אותי וכולנו נהיה בסכנה. את היחידה שאני יכול לסמוך עליה כרגע".

"ואיפה הכדור השחור?"

ריק החוויר. הכדור עדיין אצלו, ובדיעבד הוא הבין שיש לו הזדמנות מושלמת להוכיח שהוא לא בוגד, אם פשוט יחזיר לבוס את מה שנגנב ממנו. אבל לאחר שהמחשבה הזו חלפה במוחו, גברה אצלו התחושה שפעל נכון. אם הפוקימון שגנב באמת חזק וחשוב כל כך, עדיף שיהיה ברשותו ולא ברשות הבוס של ארגון הפשע הגדול במדינה.

"הוא במקום בטוח", ריק מיהר להחליף נושא, "מה שחשוב עכשיו זה למצוא את קאסידי ובוץ'".

"למצוא אותם? מה פתאום?"

"אני מתכוון להתעמת עמם שוב", ענה, "הגנרלים האחרים מזלזלים בי, אף אחד מהם לא יעזור לי אם אני לא אראה להם שאני שווה משהו. העורב ימשיך לדרוך עלינו בלי סוף, אם לא ננצח סוף סוף את שני החיילים שלו שהשפילו אותנו פעם אחר פעם".

"אבל איך אתה מתכוון לעשות את זה? מה גורם לך לחשוב שהפעם זה ייגמר אחרת?"

"בגלל כל הפוקימונים שהשגתי בחזרה מריאן. יש לי עכשיו לא פחות מ-12 פוקימונים. לא כולם בכושר, אבל אני משוכנע שהם יעזרו".

"אתה לא יכול לשמור אצלך כל כך הרבה פוקימונים", אמרה פרסי.

"אני לא מתכוון לשמור את כולם, אבל עד שאחליט מה לעשות איתם, חבל לבזבז הזדמנות להשתמש בהם", אמר ריק, "חוץ מזה, אני חושב שלך לא יזיק פוקימון נוסף. את מוזמנת לבחור לך אחד".

"עדיין יהיו לך חמישה פוקימונים עודפים".

ששה, למען האמת, חשב ריק. הוא לא יכול היה שלא להחשיב את הפוקימון בכדור השחור, גם אם הוא לא מתכוון להשתמש בו בקרוב. אבל הוא לא טרח לתקן את פרסי.

"נחצה את הגשר הזה כשנגיע אליו", אמר, "חוץ מזה, הפוקימונים הנוספים הם לא הסיבה היחידה שהתחזקתי".

"אז מה עוד?"

במקום לענות, ריק שלף את אחד הפוכדורים מחגורתו, פוכדור צהוב ושחור עם V אדומה במרכזו. פרסי ידעה שזה הפוכדור של וולפיקס, אבל מי שהשתחררה ממנו כעת לא הייתה וולפיקס – במקומה הופיעה שועלה גדולה יפייפיה, עיניה ענבריות כשל וולפיקס אבל פרוותה צחורה, והיא בעלת תשעה זנבות מקופלים באלגנטיות מאחורי גופה.

"זו ניינטילס", אמר ריק, "פיתחתי את וולפיקס בעזרת אבן-אש. אני בטוח שנהיה צוות נהדר אפילו יותר מבעבר".