חן ישבה במשרד המאולתר שלה בסקוטלנד, ועברה על הראיות שהיו בידה. קצה החוט היחיד שהיה לה היה היורה, שככל הנראה היה מיומן מאוד, שכן היריות שהיו על גופתו של זורוארק היו בצורה משולש שווה צלעות במרחק מילימטרים ספורים אחת מהשנייה.
היא התחילה להריץ במחשב המשטרתי את החיפושים שלה לצלפים הכי מוכשרים שחיו אי פעם. השם הראשון שעלה לה היה כריס קייל, אבל הוא נרצח ב2013 על ידי אדם מעורער בנפשו. סימו הייהה הפיני מת בשיבה טובה ב2002. פסקל אברהמי הישראלי מצא את מותו במתקפת טרור ב2011. וזה הותיר רק אדם אחד – ג'יימי ואן לורד היידן, נולד כג'ים היידן, בן 27, עבר הכשרה ביחידות המובחרות של ישראל, ארצות הברית, ואפילו בילה כמה שנים בכלא הצפון קוריאני, עד שנעלמו עקבותיו. אין תיעוד אשראי, אין נסיעות רשמיות, אין אפילו קבלה אחת לשמו. ירד לגמרי למחתרת. מוגדר היום כאדם הכי קטלני על פני כדור הארץ.
הטלפון צלצל בחדר הסמוך ואז נשמע קול – "הסוכנת ח', זה בשבילך".
חן הרימה את השפורפרת וענתה – "כן?"
"W%@#$%#!#@$"
"אני באה!"
= = = = =
אחרי 3 דקות, היא השתגרה עמוק אל תוך הפרברים של אנגליה, כשבמקום כבר נכחו כוחות משטרה וצבא מתוגברים. סרטים הקיפו את המתחם ופוקימונים היו פזורים בין הבניינים, ליד הכוחות וגם על גגות הבניינים.
"אני רוצה עדכון מלא", היא אמרה.
"כן, גבירתי", אמר לה היועץ הבטחוני לביטחון הממלכה וליווה אותה לפיצוצייה במקום.
חן נכנסה לפיצוצייה וראתה שם מוכרת זקנה ומבוהלת. היא ניגשה אליה והציגה את עצמה.
"תוכלי לספר לי מה קרה פה?"
"כן, אני עבדתי פה בערב, כמו בכל ערב, אני מחליפה את בעלי כשהוא פורש לישון ב19:00, ומיד לאחר שהוא עזב, הגיע לפה לקוח עם שיער כחול, בגדים צבאיים, וקנה מיץ תפוזים סחוט טרי ואגוזי".
"אגוזי? ומה משונה בזה?"
"את מבינה, כשהעברתי את כרטיס האשראי שלו, המכונה ישר הבהבה אדום. אמרתי לו לחכות רגע, והלכתי למחשב שנמצא בחדר האחורי, הדלקתי את המסך, וראיתי שהוא מבוקש על ידי המשטרה. זה היה ג'יימי היידן".
"אני מבינה".
חן יצאה משם וניגשה ליועץ הבטחוני. "למה שהוא ירצה לחשוף את עצמו?"
"אני לא יודע, זו בהחלט שאלה טובה".
לפתע אירעה הפסקת חשמל רגעית וכל הרחוב נבלע בחשיכה.
"אתם יכולים בבקשה להפעיל את הפוקימונים שלכם שיחזירו את החשמל?" אמרה חן בהחלטיות.
אבל לא היה צורך בזה. מיד לאחר שהיא סיימה את המשפט שלה, החשמל והאורות חזרו למקום.
במרכז הרחוב עמד ג'יימי, לבוש בבגדי צבא, לא חמוש, וגלוי לכל עבר.
"אני לא רוצה שתעשו דבר", אמרה חן.
"נא לא לעשות דבר", נשמע קול ברמקולים כמה רגעים לאחר מכן, "המצב בשליטת סוכנת המוסד".
חן התקרבה עד כמה שאפשר לג'יימי וצעקה – "מה אתה עושה פה?"
"נהנה מאגוזי נהדר כמובן, ומה איתך?" ג'יימי אמר, נגס ביס מהממתק שבידו ואז קרץ לה בשמחה.
"אני חוקרת מקרה רצח, האם ידוע לך משהו על האירועים שהתרחשו לפני מספר ימים בסקוטלנד?"
"אה, כן, הייתי אמור להרוג שם שני קטינים ולהשיג את קיורם, אבל לא ממש הצלחתי".
חן סימנה ליועץ הבטחוני משהו בראשה, וג'יימי קלט את זה.
"אני לא הייתי עושה את זה אם הייתי במקומך, הסוכנת ח'".
חן התאבנה במקום.
ג'יימי הוציא פוקדור מהכיס שלו והוציא את הפוקימון אגיסלאש.
חן חשבה שזה בלוף שעליה להתגבר עליו, ולכן היא הורתה – "לתקוף!"
מטח יריות, מתקפות ושאר ירקות נורו לעבר ג'יימי והפוקימון שלו, אבל שום דבר לא קרה. הוא עמד שם, שלם, מוגן, מחייך, עדיין אוכל אגוזי, כשאגיסלאש מרחף מסביבו במצב מגן מושלם.
"אה", נזכר ג'יימי כבדרך אגב, "עכשיו תורי? אוקי, אז חיתוך!"
אגיסלאש שינה את צורת למצב תקיפה והתחיל להשמיע קולות ניסור מפחידים. הזמן כאילו עצר מלכת, אבל אנשים ברדיוס הקרוב אליו התחילו ליפול אחד אחרי השני בצורת עיגול מושלם. המהירות שבה אגיסאלש זז הייתה כל כך מהירה, שחן לא שיערה שמשהו אכן קורה בזמן הזה. מבחינתה היא ראתה את אגיסלאש עומד כל הזמן הזה ליד ג'יימי כשהוא במצב מגן, ולכן היא לא דאגה. לאחר זמן מה שנראה כמו אלפית שנייה, כל השוטרים, אנשי הצבא, הפוקימונים, הרובים, וחלק לא מבוטל מהבניינים היו משוטחים על הרצפה. אגיסלאש סיים את המתקפה שלו.
חן לא ידעה איך לעכל את הדבר הזה. היא רצה לאחד ממכשירי הקשר שהיו בסביבה וצעקה לתוכו – "תגבור! אני צריכה תגבור". לא עברו 10 דקות וטנקים, מסוקים ופוקימונים מפותחים הגיעו למקום בדהירת אמוק.
חן חששה מהנורא ביותר. היא ידעה שיש סיכוי לא רע שג'יימי יוכל לגבור גם על כל מי שבא בתור תגבור, בין אם הוא משטרה, בין אם הוא צבא ובין אם הוא פוקימון, מפותח ככל שיהיה. היא ידעה שמדובר באדם הקטלני ביותר בעולם ואפילו בלי אגיסלאש, אי אפשר לפסול את הניצחון שלו על כל מי שהיה שם בזירה. ולכן היא הרימה את ידה וסימנה להם לעצור.
ג'יימי סיים את האגוזי שלו, הסתכל על חן ואמר – "סיימנו פה?"
"אני לא יודעת מה להגיד לך", אמרה חן בחוסר אונים. "אני רק רוצה צדק לילדה שנרצחה שם".
ג'יימי חשב כמה רגעים, שתה מהמיץ תפוזים סחוט טרי שהיה בידו ואז אמר – "אוקי, אני נכנע".
מבט מבולבל הופיע על פניה של חן והיה ככל הנראה פרוס על פניהם של כל מי שהיה בסביבה.
היא ניגשה אליו, נעלה את מפרקי ידיו באזיקים וליוותה אותו לעבר נקודת שיגור שתשגר אותו לכלא. את הפוקימון שלו היא לא כלאה. היא ידעה שזה פוקימון שיוכל לברוח מכל מאסר, מתכתי או בטוני שהיא תשים אותו מאחוריו, ולכן היא נתנה לו לרחף שם, להסתכל על כל מה שקורה. כשהיא סיימה, היא אמרה לפוקימון – "תודיע לבעלים האמיתיים שלך שאני לא אפגע בג'יימי".
ואז הם עזבו.
2 תגובות
כל העלילה הזאת מעניינת
העלילה די מוזרה ודפוקה…
לא היית צריך לעשות את זה על ישראלים… ישראלים הופכים כל סיפור למטומטם ומוזר
העלילה שזה מהר מדי בניגוד לפוקימון במהירות החושך.