סרטים

ספיישלים

תוכנית (אופקים)

תוכנית (אש קטצ׳אם)

חדשות

פוקידע

כתבות

מנגה

מידע

פוקימון שני וארגמן

משחקים

מדריכים

יצירה

פוקימון כחול לבן

מחוז מפלצות כיס

יוטיוב

סיפורו של היטמונלי

"וואי…" קרא סוויפר, "הבטן שלי מפוצצצצצצת!"

"זה היה אדיר!" קרא פלייגון, וחבט בכתפו של היטמונלי, "אתה לא חושב שזה היה טוב?" הוא שאל אותו.

"טוב?" קרא היטמונלי, "אתה חושב שזה היה טוב?"

"זה לא?" שאל מטאגרוס, "אני ממש אהבתי את זה!"

"כמו שאמרתי, זה לא היה טוב…" אמר היטמונלי, "זה היה אדיר!!!" הוא זינק לגובה משמחה.

"איזה כיף לראות שאתה מתחיל להשתחרר מכל הסבל שלך…" אמר פלייגון.

"צודק", אמר היטמונלי, "מאז שבלוסום הצטרפה, הרגשתי רגוע יותר".

בלוסום הסמיקה, ואמרה "באמת? למה?". היטמונלי הסתכל על בלוסום במבט רומנטי, התקרב אליה באיטיות, ולחש לאוזנה "כי שנאתי את וייפלום".

בלוסום צחקה בקול, "יש לך טעם טוב!". היטמונלי חייך חיוך קל.

"אז תגיד…" שאלתי את היטמונלי, "מאחר ואתה מרגיש יותר… פתוח, למה בכלל היית כל הזמן כזה לחוץ ומעוצבן?" היטמונלי הסתכל עליי, ואמר "אני לא בטוח שאתה רוצה לשמוע למה".

"אתה גורם לי להיות מתוח!" קראתי, "תספר!"

"כן, תססספר!" קרא סוויפר.

"לא, עדיף שלא…" אמר היטמונלי.

"למה לא?" שאל דאסטוקס, שעד עכשיו סרק את השטח שמסביבנו באוויר. רק עכשיו הוא נחת על האדמה, והצטרף לשיחה שלנו. "כי זה לא יתאים ליצורים בגיל שלכם", אמר היטמונלי.

"תסלח לי?" שאל מטאגרוס, "אני יותר מבוגר ממך!".

"אז זה ליצורים קטנים יותר", אמר היטמונלי בנימה מתוחה.

"אני יותר קטן ממך!" קראתי.

"אז…" תירץ היטמונלי, "זה ליצורים שבגיל שלי בדיוק!"

"אני בגיל ששלך…" אמר סוויפר, "בדיוק!"

"אתם כל כך רוצים לדעת?!" קרא היטמונלי בכעס.

"כן!" קראנו כולנו. היטמונלי שתק. הוא חשב לרגע, ולבסוף אמר "אוקיי… אני אספר לכם".

"הכל התחיל", קרא היטמונלי, "כשעוד הייתי טיירוג".

"מה זה טיירוג?" שאלה בלוסום.

"היצור הקודם לי, זה שהאבולוציה שלו שונה, לפי סגנון הלחימה שלו". בלוסום הנהנה, ונתנה היטמונלי להמשיך לספר. "כשעוד הייתי טיירוג, אבא שלי, שהיה היטמונטופ, לקח אותי ואת שני אחי למכון כושר מיוחד לפוקימונים. הוא תמיד רצה שלושה ילדים, ולא יותר, על מנת שכל אחד מהם יהפוך לצורת האבולוציה האחרת של טיירוג, היטמונלי, היטמונצ'אן והיטמונטופ".

"ומה כל אחד עוששה?" שאל סוויפר, שגילה עניין רב בסיפור של היטמונלי.

"היטמונלי מתמחה בבעיטות חזקות ובלתי ניתנות לעצירה, היטמונצ'אן מתמחה באגרופים חזקים במיוחד, והיטמונטופ מתמחה במכות ראש ובמתקפות מהירות".

"בקיצור," המשיך היטמונלי, "אבא שלי אימן אותי ואת אחי בצורה קשה ביותר. הוא לקח אותנו כל יום בשבוע, למשך יותר ממחצית היום. הוא הכריח אותנו להילחם ביצורים גדולים ממנו וחזקים ממנו, ואפילו אחד בשני. אני תמיד רציתי להפוך להיטמונטופ, מכיוון שאבא שלי אמר, שמי שיהפוך לכזה, יקבל ממנו הרבה יותר אהדה משני האחרים, מכיוון שזה, לפי טענתו, צורת האבולוציה הקשה ביותר שניתן להשיג". היטמונלי הפסיק לרגע, נשם עמוק, ואז המשיך, "שני אחיי השתנו במהירות יחסית לעומתי, אחי הבכור השתנה ראשון, להיטמונצ'אן. אבא שלי היה ממש גאה בו. לאחר מכן, אני ואחי התאום התחרינו, מי יהפוך להיטמונטופ. עברנו המון אימונים קשים, חטפנו הרבה מכות והשתתפנו בקרבות עד המוות. אבל שרדנו, הצלחנו להפוך לחזקים מאוד".

"לבסוף", המשיך היטמונלי, "אבא שלי אמר, שאנחנו זקוקים לקרב אחד אחרון בשביל להשתנות. הוא אמר שנילחם אחד בשני. כל אחד מאיתנו רצה להיות היטמונטופ, ולכן בקרב השתמשנו במכות ראש ובמכות מהירות בלבד. אבל אף אחד מאיתנו לא השתנה. אחי התקרב אליי בהפתעה, וחבט בי בחזקה עם ראשו. הסתכלתי עליו, וראיתי שהוא השתנה". היטמונלי הפסיק לרגע. דמעות החלו לזלוג מעיניו. "אבא שלי… אמר שאני לא יוצלח. אני היחיד שלא התפתח. 'אם היית מתפתח, הייתי ממשיך לאמן אותך', הוא אמר, 'אבל לא עשית את זה. אתה חרפה ובושה למקום הזה'. הוא גירש אותי". היטמונלי הפסיק לדבר. הדמעות החלו לזלוג יותר ויותר מהר.

"מסכן…" אמרה בלוסום ברחמים, וחיבקה את היטמונלי. "תירגע, הכל בסדר".

היטמונלי נרגע. "תודה" הוא אמר לבלוסום, שחייכה אליו ואמרה "אני תמיד שמחה לעזור!" היטמונלי חייך אליה, והמשיך לדבר, "אז אבא שלי הוציא אותי ממכון הכושר, לא היה אכפת לו שירד גשם בחוץ, הוא פשוט הוציא אותי, וטרק את דלת המכון. הרגשתי נבוך מדי להיכנס, ולכן ברחתי".

"בימים לאחר שברחתי" המשיך היטמונלי, "נלחמתי בעיקר על החיים שלי. כל מיני יצורים מוזרים, כגון עכבישים גדולים וארסיים, קופי ענק וציפורים מפחידות, רדפו אחרי במטרה להפוך אותי לארוחה שלהם. הייתי צריך להילחם הרבה, אבל הרגשתי הקלה. ידעתי שעכשיו, אני לא צריך לקבל הוראות מאף אחד. התאמנתי הרבה, החלטתי שאני לא רוצה להיות היטמונטופ, מאחר ואבא שלי, אותו אבא שגירש אותו בבושת פנים ובלי רחמים, היה כזה. התחלתי לצבור שנאה כלפיו. החלטתי להיות היטמונלי, כי חשבתי שהוא נראה החזק ביותר מכולם". היטמונלי החזיק את שריר היד שלו, והראה לכולם כמה הוא מנופח. כולם התלהבו, וגם אני התלהבתי מגודל השריר שלו.

"אתה ממש חזק" אמרתי, "איך הצלחת להפוך לבסוף היטמונלי?"

"התאמנתי", אמר היטמונלי, "כמו משוגע. נלחמתי בכל יצור שפגשתי, בין אם היה פוקימון, ובין אם לא. נלחמתי ביצורים גדולים במיוחד, לעומת שבזירה עצמה, פחדתי להילחם ביצורים קטנים מהם. התאמנתי בבעיטות חזקות, ולבסוף, קרה הרגע המרגש. הרגשתי פרץ אנרגיה חזק, וידיי התפצלו להמון כדורים לבנים ומעוגלים. כך גם רגליי. כפות רגליי החלו להשתנות, והפכו לכפות גדולות וחזקות. גופי החל להשתנות בהתאם, ולבסוף, נהפכתי היטמונלי". היטמונלי הפסיק לדבר.

"אז למה בעצם אתה לחוץ?" שאל דאסטוקס. "בגלל שאבא שלי גירש אותי," אמר היטמונלי, "זו הייתה פאניקה כל כך גדולה. הוא לא עשה את זה בשקט, להפך, הוא עשה הרבה רעש, וכל המתעמלים שהיו במכון הסתכלו עליי. כשאבא שלי הוציא אותי, הוא החטיף לי סטירה מצלצלת בעיני כולם. לא יכולתי לסבול את זה, זה היה נוראי".

דאסטוקס הנהן, ואמר "אני יכול להבין אותך, אם אבא שלי היה עושה את זה, הייתי בדיוק כמוך".

המשכנו ללכת. דיברנו על כל מיני דברים לא קשורים, כמו שניצל מטובל, או כפפה מתנפחת. יצרנו נושאים לשיחה מדברים שאפילו לא היו קיימים, כמו תולעת מעופפת, או ינשוף מזמר. לבסוף, לאחר שדיברנו וצחקנו, נעצרנו. מולנו, פתח ענקי, למערה עוד יותר ענקית, ניצב במקום. בלעתי את רוקי.

"שניכנס?" שאל דאסטוקס.

"חכה רק רגע", אמר פלייגון. הוא ירה כדור אש מפיו, אל תוך המערה. כדור האש האיר את פינות המערה, ומולנו נחשפו אלפי עטלפים ישנים. לפחות הם היו ישנים, עד שהערנו אותם בעזרת כדור האש. "אני חושב שעכשיו אפשר להיכנס" אמר פלייגון, "רק תשתדלו לעשות את זה מהר, ככל שתוכלו".

"להסתער!!!" קרא היטמונלי, וכולנו רצנו אל תוך המערה במהירות, תוך שאנו בורחים מהמוני העטלפים שרדפו אחרינו.

פוסטים קשורים

2 תגובות

  1. היטמונלי תמיד היה האהוב עלי מבין השלושה והיטמונטופ היה הכי פחות אהוב עלי אבל אחריי שקארתי את זה הדעות שלי גדלו אפילו יותר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *