סרטים

ספיישלים

תוכנית (אופקים)

תוכנית (אש קטצ׳אם)

חדשות

פוקידע

כתבות

מנגה

מידע

פוקימון שני וארגמן

משחקים

מדריכים

יצירה

פוקימון כחול לבן

מחוז מפלצות כיס

יוטיוב

הסתערות צבאית

"עמדו במקום ולא נפגע בכם!" נשמע הקול בשנית, הפעם ממכונה גדולה יותר. זה היה טנק.

"אני בטוח…" אמר ראיקואזה, ולפתע האדמה החלה לרעוד. מתוכה יצא גראודון, כשהוא מעיף אבני בזלת רותחים ומתיז לבה לכל כיוון, "אבל אנחנו נפגע בכם", השלים ראיקואזה את משפטו.

זינקתי לאוויר, ושיסעתי את הטנק לשניים. משום מה, הטנק היה רך כמו חמאה. זינקתי חזרה למקומי, "למה אני חזק כל כך??" שאלתי את ראיקואזה.

"זה משום הכוחות שאנחנו הוספנו לך," ענה ראיקואזה, "הם חיזקו אותך עוד יותר". רג'יסטיל חיבר את שני חלקי הטנק, ושילח את הטנק להתנקש בצבא הגדול שעמד מאחוריו, עקב העובדה שהייתה לו שליטה מלאה על המתכת שבעזרתה הוא חיבר אותו. פיצוץ גדול פקד את הצבא, וכמה מכוניות צבאיות וחיילים חסרי אונים התרסקו על האדמה.

"אנחנו עומדים להקים במקום הזה את הבסיס הצבאי המשוכלל בעולם," קרא אדם חסון וגבוה, שעל בגדיו בצבעי החאקי התנוססו אינספור סיכות ותגים שונים, "ואתם לא עומדים לעצור אותנו!" לפתע, שלושה מסוקים עפו בשמיים לכיוונינו, והעיפו טילים כבדים למטה. הברקים של ראיקואזה יירטו את הטילים בקלות, וגם את המסוקים עצמם.

"לא ניתן לכם לעשות זאת," אמר ראיקואזה בקול רועם, "ומעצם העובדה שאתם יודעים על קיומנו, לא מאפשר לכם לחיות!"

"אש!!!" קרא האדם המעוצבן שדיבר קודם אלינו, וכל החיילים, הטנקים והמכונות הצבאיות האחרות ששהו מאחוריו, החלולירות לעברנו טילים, כדורי רובה מהירים ואש שורפת.

"כולם ביחד, להסתער!!" קרא ראיקואזה, והחל לירות מגופו ברק סגול ועצמתי. הברק התפצל לאינספור ברקים קטנים יותר, שיירטו כל טיל וכל כדור שנורה לעברנו. זינקתי במהירות ממקומי, ונחשול המים שקיוגר ירה לרגליי אפשר לי לגלוש עליו בדרכי לצבא הגדול. נחתי על האדמה, ושיסעתי את הג'יפ הצבאי הקרוב ביותר אליי. שני ג'יפים נוספים דהרו לעברי, אך בתנועה חדה ומהירה שיסעתי את שניהם בבת אחת.

"לא יהיה לכם כל כך קל להרוג אותי!" קראתי, ושיסעתי טיל גדול שנורה לעברי, וכמעט פגע בי לפני שהתפצל לשני חלקים ונפל על הארץ.

עוד ג'יפ נסע לכיווני, אך הפעם מאחורי גבי. לולא התפרצות הלבה של גראודון, שהמיסה את הג'יפ בקלילות, הוא כבר היה דורס אותי. לפתע, בזווית עיני, הבחנתי בדמות ירוקה שנתקלה באדם שירה בה. 'בלוסום!' הייתה המחשבה הראשונה שצצה במוחי. רצתי במהירות לכיוון הדמות, תוך שיסוע כל ג'יפ, כל טנק וכל אדם שהתקרב לעברי וניסה להיתקל בי. הדמות החלה להתבהר. זאת באמת הייתה בלוסום! וחייל שעמד לירה החל לרסס אותה במתח כבד של יריות, ולא השאיר לה סיכוי. הענפים של בלוסום לא עמדו בקצב היריות, ובלוסום החלה להיחלש.

"לא!" זעקתי לעבר החייל שירה בה, "תפסיק לירות!". אבל החייל רק גיחך לעברי, והמשיך לירות בבלוסום המותשת, שנפלה על הארץ. דם החל לצאת מגופה השבור. באותו רגע הרגשתי את הדבר ממנו חששתי יותר מכל. זה הרגיש כמו אותו רגע מבהיל בו אישה שהיריון מרגישה צירי לידה, כמו אותו רגע מפתיע בו אתה שומע 'בו!!' שקוטע את כל מחשבותיך, ומכניס אותך ללחץ נוראי. התחלתי לראות את בלוסום הופכת לקטנה יותר ויותר בכל רגע. גם החייל הפך לקטן. כעבור כמה שניות, יכלתי להסתכל על כל הצבא הגדול מלמעלה. אפילו ראיקואזה הפך לקטן ביחס למידותיי, שהמשיכו לגדול מרגע לרגע. הטנקים כבר נראו כחרגולים קטנים. גראודון נראה כאוגר קטן ומסכן. ראיקואזה נראה כמו תולעת קטנה.

"מה קורה לי??" שאלתי בקול כל כך חזק, שכמה טנקים עפו אחורנית מעצמת הקול. ראיקואזה הסתכל עליי בעיניים קטנות ולהוטות, "זה לא ייאמן!" הוא קרא בקול חלוש. הפסקתי לגדול. שיניי החלו להפוך לחדות וארוכות, וניבים פרצו מצידי לסתותיי. טפריי התפצלו לשני טפרים ארוכים וחדים כחרב, וציפורני רגליי הפכו לעצומות. הקוצים שעל גבי הפכו לעשרות להבים משוננים וחדים כתער, והקוץ שעל ראשי הפך לקרן גדולה וחדה. הרגשתי את עורי מתקשה והופך לבלתי ניתן לחדירה, ואת עיניי נהפכות לאדומות וזוהרות. קצה זנבי העצום הפך ללהב קשיח, ומכל החוליות שבעמוד השדרה שלי פרצו קוצים חדים וארוכים. ניסיתי לדבר, אך כל מה שיצא מפי היה שאגה גדולה ומחרידה. 'זהו,' חשבתי לעצמי, 'נהפכתי למפלצת'.

"אתה יכול להבין אותי?" צעק ראיקואזה לעברי, בעודו מתחיל לעוף למעלה. שאגתי לעברו, והוא עף כמה עשרות מטרים אחורנית, אך המשיך לעלות למעלה, "אם אתה מצליח להבין אותי," הוא קרא, "תניף את היד שלך למעלה!". הנפתי את היד העצומה שלי למעלה, וגל אוויר גדול עף ממנה. "מצויין!" קרא ראיקואזה בהתלהבות, "אתה שולט בצורה המקסימאלית שלך!"

התעלמתי מדבריו, והתכופפתי לכיוון בלוסום. יכלתי להרגיש כמה עשרות טנקים נמעכים תחת רגליי, אך זה לא שינה את העובדה שאני חייב להציל את בלוסום בכל מחיר. הרמתי את בלוסום הקטנטנה, והתחלתי לרוץ קדימה. "מה אתה עושה?!" זעק ראיקואזה בקול ועופף לעברי, אך התעלמתי ממנו. המשכתי לרוץ עד שהגעתי למפל גדול. המשכתי לרוץ, וריסקתי חלק גדול מהסלע ממנו המפל גלש. יצרתי מערה גדולה. נכנסתי לבפנים, התיישבתי על ישבני, והורדתי את בלוסום לרצפה.

"מי אתה?!" שאלה בלוסום המבועתת, "מה אתה רוצה ממני?" ניסיתי לענות לה, אך כל מה שיצא מפי היה שאגה גדולה ומבעיתה. "מי אתה?!" שאלה בלוסום בפחד ובדמעות. לא יכלתי לענות לה, מכיוון שכל דבר שהיה יוצא מפי היה מלחיץ אותה עוד יותר. לפתע, עלה למוחי רעיון. ניסיתי בהתחלה לחרוט מילים על הקיר, אך זה היה קשה מדי היות וטפריי שיסעו את הקיר כמו חמאה. לבסוף, לאחר כמה ניסיונות כושלים, התחלתי לחרוט על האדמה סימן. בלוסום עקבה אחר טפריי, שציירו לב גדול, שהקיף אותי ואותה. בלוסום הסתכלה עליי, והדמעות שזלגו מעיניה עצרו.

"סנדסלאש?" שאלה בלוסום במבט תמוה. הנהנתי, ועברתי שוב על הלב עם טפריי. "זה… זה אתה!" קראה בלוסום, "אבל… אבל איך? מה קרה? למה אתה כזה ענק?" שאגתי לעברה. לא היה לי סיכוי ליצור איתה שיחה. אך לבלוסום זה לא שינה, היא רצה לעברי וחיבקה את הציפורן שעל רגלי. "כל כך פחדתי שאמות! אתה הגיבור שלי!" קראה בלוסום. הרגשתי את הדמעות שזלגו מלחייה נוטפות על ציפורניי. "אתה בטח סובל במצב הזה" היא אמרה, וליטפה את ציפורני. הנהנתי, ושאגתי חלושות לעברה.הרגשתי דמעה זולגת על לחיי. הדמעה כמעט נפלה על בלוסום, אך היא התגלגלה על האדמה והתחמקה מהטיפה.

"אני רוצה שתדע," אמרה בלוסום, "שלא משנה באיזה מצב אתה תהיה, קטן או גדול, אני תמיד יאהב אותך". שאגתי לעברה, בניסיון לומר 'אני אוהב אותך', אבל זה לא עזר. בלוסום המשיכה לחבק אותי, והדמעות זלגו מעיניה ללא קץ. קמתי ממקומי, והרגשתי את הקרן העבה שעל ראשי מפלחת את התקרה שמעליי. מי המפל נשפכו עליי בכמות גדולה. "אתה הולך להילחם בהם?" שאלה בלוסום. הנהנתי. "אז… שיהיה לך בהצלחה" היא אמרה. חשפתי שיניים בניסיון לחייך, דבר שמעט הרתיע את בלוסום, אך כעבור רגע היא צחקה, "אני מתארת לעצמי מה אתה מרגיש עכשיו". הנהנתי, שאגתי לעברה, ורצתי בחזרה לזירת הקרב, כשאני יודע שהדבר החשוב ביותר בשבילי נמצא בידיים בטוחות.

פוסטים קשורים

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *