גיבורי פוקימון: פוקימון מספר 1 / שרון מלטר

לפרק הקודם: גיבורי פוקימון: בת האש וצב המים / שרון מלטר

הפרק מוקדש ליובל

– – – – –

כבר יצאתי עם בלו (הכינוי של וורטורטל) למסע לכיוון העיר פיוטר בה יש את המכון הראשון, מכון סלע. העיר לא הייתה רחוקה אבל העדפתי ללכת בדרך הארוכה כדי לתפוס פוקימון. האזור היה מדברי אבל לא רציתי ללכוד פוקימון סלע, כי בעל המכון בטח מומחה בסוג הזה.

מאמנת אחת הציעה לי קרב, אבל סירבתי, כי בלו לא שלי ואין לי פוקדור לסחוב אותו אם ייפצע.

צלצול נשמע מהפוקידע, אחותי מתקשרת, זה הפתיע אותי! היא בדרך כלל לא מתעניינת בי, לפחות לא רוב הזמן.

"היי ליסה", אמרתי, ובלי לברך אותי לשלום, אמרה כבר שלכדה סייטר וצנסי, וניתקה ביי!

היא התקשרה כדי לספר על עצמה. זה כבר פחות מפתיע.

טלטלטל ווטר!

"כן, בלו, היא תמיד הייתה ככה".

צרחה נשמעה מכיוון כלשהו.

סנדסלללללללללללללללאש

"נשמע כמו פוקימון בצרה, בוא בלו!"

לאחר ריצה קלה, ראינו בקתה קטנה באמצע המדבר ושלט: שוק פוקימונים. מבחוץ היטמונלי והיטמונצ'אן גררו סנדסלאש פצועה קשות, הם הכניסו אותה לבקתה. התגנבתי עם בלו והצצנו דרך החלון. היטמונצ'אן והיטמונלי שמו את סנדסלאש בתוך כלוב וכתבו עליו: 7 במאי 2017, 8000 שקל. הם שמו את סנדסלאש והכלוב על אדן החלון.

הורדנו את ראשנו, אבל הפוקידע צפצף: סנדסלאש, צורת ההתפתחות של סנדשרו, ידוע במנהגו להפוך לכדור קוצני.

עיניהם של ההיטמונים נפתחו! היטמונלי זרק הצידה את הכלוב של סנדסלאש, והיטמונצ'אן הציצה דרך החלון. הוא קפץ ממנו ותפס את זנבו של בלו. מיד אחזתי ברגלו השנייה של בלו, אבל היטמונלי בא מהדלת ותפס אותי. ניסינו להיחלץ אבל פוקימוני הלחימה אחזו בנו חזק. הם הובילו אותנו לאוהל עם מלא כלובי פוקימונים שנראו רעבים וצמאים. שני אנשים עם שטרות ביד ישבו שם.

"עוד רודפת צדק?" שאלה אחת מהם בעצבנות.

הכרתי טוב-טוב טיפוסים כאלה, הם צדים פוקימונים ושמים אותם בכלובים עד שהם מתים. זאת אומרת, אם לא קונים אותם.

"חכי רגע טרזה", אמר הבחור השני, "אולי היא רוצה לקנות? למכור? להחליף? בתמורה לפוקימון כזה נדיר, ניתן הרבה. את לא צריכה לדאוג, אנחנו פוגעים רק בפוקימונים". הוא חייך חיוך מרושע.

"אני רוצה בבקשה את מי שהכי קרוב למות".

"ילדה טובה", אמרה טרזה, "מגנימייט עולה 4000 שקל".

היה לי רק 6000 ולא יכולתי לקנות עוד אחד.

"מגנימייט", ציפצף הפוקידע, "פוקימון מסוג מתכת וחשמל, פוקימון זה חסר מין".

חשבתי קצת, אם בלו הוא זכר, אז מגנימייט יכולה להיות נקבה. היא הייתה כל כך מסכנה. העובדה שנשארה בחיים אחרי חודשים של ישיבה ללא אוכל או מים הייתה נס. לקחתי אותה בזרועותיי. ההיטמונים שמו שקים על ראשנו והובילו אותנו עד העיר ורידיאן.

רצנו הכי מהר שיכולנו למרכז הפוקימונים.

התמוטטתי על המיטה. לבלו דווקא היה מרץ, הוא הלך למשטרה וסיפר בפוקימונית את הסיפור שלנו, לא היה להם הרבה מה לעשות עם זה.

הטיפול של מגנמייט נמשך שלושה ימים, וזה עוד מקרה טוב, נאמר לי על ידי האחות ג'וי.

אחרי שהיא יצאה מהטיפול, האחות ג'וי העניקה לי אותה, אבל אמרתי לה שהיא עדיין לא הפוקימונית שלי. היא אמרה לי שכדאי לי להציע לה להיות פוקימונית שלי, כי לדבריה, רק פוקימונים אגדיים שרדו את מה שהיא שרדה. וכך היא בטח מעריכה אותך יותר. היא סיימה במילים: "אני אשמח אם תוציאי אותה לטיול קטן, כדי שתשחרר קפיצים".

– כעבור 10 דקות –

מגנמייט פיגרה אחורינו. זה עצבן את בלו שהיה צריך ללכת לאט. מגנמייט עצרה עקב מצבה הבריאותי. הליכה קצרה הוציאה ממנה המון אנרגיה. בלו המשיך ללכת. "נתראה במרכז הפוקימונים!" צעקתי לו. הוצאתי מתיקי פוקדור. "לזה קוראים פוקדור, אם תיכנסי אליו, תלווי אותי בהרפתקאות שלי". מגנמייט התקרבה קצת.

מיי… מייט…

זאת הייתה הפעם הראשונה שמגנמייט השמיעה קול מאז קניתי אותה. היא נגעה עם ראשה בפוקדור ונכנסה חיבקתי (את הפוקדור) חזק חזק את הפוקימונית ההתחלתית שלי!