אהבה מורגשת באוויר

"סוויפר!" קרא פלייגון לסוויפר, "עלה על הראש שלי!". סוויפר הנהן, ועלה על פלייגון במהירות. "תמקד את העצבים שלך!" קרא פלייגון. על פניו של סוויפר התנוסס חיוך. הוא שמח שפלייגון יודע מה היכולת המיוחדת שלו – העברת העצבים לנקודה מסוימת בגוף. סוויפר התמקד, ותוך רגע מזנבו החלו לטפטף טיפות חומציות, שפגעו בפניו של פלייגון. "תעצור את הטפטוף!" קרא פלייגון, "זה מכאיב לי!"

"זזזה… קשה!" קרא סוויפר, והתאמץ לעצור את הטפטוף. לאחר כמה שניות, הטפטוף נעצר. כעת, זנבו של סוויפר הפך לסגול בוהק, ונראה הרבה יותר חד ממה שהיה קודם. "עכשיו!" קרא סוויפר, ופלייגון התרומם לאוויר. הוא הסתכל לעבר אירודקטיל, שהתקרב במהירות אלינו, ועמד לפגוע בנו. פלייגון החל להסתחרר במקומו.

'מה הוא עושה?' חשבתי לעצמי, ותוך כדי גם שמעתי את וייפלום אומרת את מה שחשבתי בקול. 'היא חלומית' חשבתי לעצמי, אך נענעתי את ראשי בעצבנות, וניסיתי להתמקד במה שפלייגון עושה.

פלייגון המשיך להסתחרר, וסוויפר קרא חלושות "יש לי סחרחורת, תפססססיק עם זה!"

"רק עוד רגע!" קרא פלייגון. הוא הסתכל בקושי תוך סחרורו על אירודקטיל, כשהוא מנתח את המהלך שעליו לעשות כעת. היא אסור לו לעצור מסחרורו, מכיוון שאז יחטוף סחרחורת עוד יותר רצינית, ואירודקטיל יפגע בו. פלייגון החל להתקדם לעבר אירודקטיל, אך אירודקטיל נע במהירות. שניהם התנגשו. נשמעה זעקה צורמנית. לא ידעתי מי היה אותו אחד שזעק, פלייגון, סוויפר או אירודקטיל. התפללתי בליבי שזה אירודקטיל. העשן הסמיך שכיסה את הפוקימונים לא אפשר לי לראות מי נפגע ומי לא.

לפתע, ראיתי את ראשו של סוויפר. סוויפר נראה גמור, אך עיניו היו פקוחות. לאחריו, יצא פלייגון מהעשן. הוא היה נראה דווקא בריא, אך ידיו החזיקו משהו. לאחר כמה רגעים של שקט, נראה שאותו 'משהו', היה בעצם אירודקטיל. הרענו לפלייגון ולסוויפר בקול ובהתרגשות. פלייגון נחת לידנו, והניח את סוויפר על האדמה. הוא חזר למעופו.

"ועכשיו…" קרא פלייגון, "לסיום הגדול!". הוא צלל למטה, לכיוון הלבה. אירודקטיל היה מעולף בידו. הבנתי מה הוא הולך לעשות. אירודקטיל פקח את עיניו, והשמיע צווחה חנוקה של פחד. הצרחה התמוגגה ברגע. פלייגון עלה למעלה, ובידו הגופה של מה שהיה קודם חי. הרענו בקול.

"זה היה קשה, אה?" קרא פלייגון, וחייך לכולם.

"כל הכבוד!" קראה וייפלום, וחיבקה אותו. נראה שהיטמונלי היה בצד, ולא התלהב.

"וייפלום פשוט חלומית, היופי שלה כל פעם גורם לי למיקוד שלי להיעלם" חשבתי לעצמי, אך לפתע שמתי לב שכולם מסתכלים עליי. "אמרתי… אמרתי את זה בקול?" שאלתי בחשש. וייפלום הנהנה באיטיות. לא ידעתי מה עבר עלי הרגע, אך היה די ברור שהוורדתי לגמרי מרוב בושה. הסתרתי את פניי, ושמעתי צעדים קלילים. הסתכלתי לצד, וראיתי את וייפלום מסתכלת עליי.

"אתה באמת חושב ככה?" היא שאלה. הנהנתי בבושה.

לפתע, וייפלום חיבקה אותי בכוח. נדהמתי. 'איך היא מחבקת אותי?' חשבתי לעצמי, 'זה כל כך קל?!' נראה שוייפלום לא רצתה לעזוב אותי.

"אוו…" אמר פלייגון, "יש לנו כאן זוג אוהבים!".

מטאגרוס צחק בקול, וסתר לפלייגון, אך לא בחוזקה. "אל תפריע להם" הוא לחש לפלייגון, שצחקק.

רעדתי מהתרגשות. "גם אני מתחילה להרגיש ככה כלפיך", לחשה לי וייפלום. חיבקתי אותה בחזרה. הפנים הורודות שלי חזרו למצבם הטבעי.

"קדימה!" אמר פלייגון לי ולוייפלום, "המסיבה יכולה להמשיך מאוחר יותר! צריך להביא את הגופה הזאת לאמבואר!"

היטמונלי הנהן, ובעט בי בחזקה. וייפלום קמה ממני, והתחילה לצעוק על היטמונלי. "מה אתה עושה לו?!" היא קראה בעצבנות, "אתה מקנא שאני מחבקת אותו ולא אותך?!" היטמונלי נענע את ראשו בעצבנות, וקרא "אני בחיים לא אתאהב במישהי מגעילה כמוך", הוא אמר לוייפלום, שהחלה לפרוץ בבכי.

"שתוק!!!" קראתי בקול, ונעמדתי על רגליי. הרגשתי ממש מעוצבן. "היטמונלי!" קראתי בכעס, "הפעם הגזמת. העלית לי את הסעיף!!" הסתכלתי עליו, והוא החל לגחך.

"זה מצחיק מה שאתה מנסה לעשות" אמר היטמונלי, התקרב אליי ולחש "אל תתעסק איתי, או שאדחף אותך אל תוך הלבה". הוא הסתובב והפנה את גבו אליי, וגיחך שוב. הכנסתי לו אגרוף, הישר לפרצופו. היטמונלי הסתחרר קצת, והסתכל עליי. הוא חזר על מה שהוא אמר "אני הולך להפיל אותך אל תוך הלבה!"

"בוא נראה אותך!" קראתי בעצבנות. מהצד, וייפלום, שלפני רגע בכתה על זרועו של מטאגרוס, ניגבה את דמעותיה, וצפתה בי בהתרגשות. המיקוד שלי אבד. בהיתי בוייפלום, שהסתכלה עליי וחייכה. הרגשתי מגע בבטני. המגע היה חזק ביותר. הסתכלתי קדימה, וראיתי את כף רגלו של היטמונלי. היא הייתה על בטני. 'הוא בעט בי' הבנתי. כעבור רגע, לא הרגשתי את האדמה. הסתכלתי למטה, וראיתי את הלבה הרותחת מתקרבת אליי. 'זה הסוף' חשבתי לעצמי. כעבור רגע, הרגשתי חום עז שעולה בתוך גופי. 'רק רגע' חשבתי לעצמי. הבנתי שאני לא מת. 'אני לא מת!!' צעקתי בלבי. החום שהרגשתי לא היה חם. להפך, הוא היה נעים. הוא גרם לי להרגיש חזק. באותו רגע נפל לי האסימון. 'לבה זה בעצם אדמה מומסת!' חשבתי לעצמי. חייכתי חיוך קטן. 'אני עומד להחטיף להיטמונלי!' חשבתי לעצמי, וצחקתי בקול. לא שמעתי את עצמי, מכיוון שהייתי בתוך הלבה.