חול מנטרל רעל

החלטתי לטייל קצת ביער ולהירגע מכל הסצנה המרגשת שקרתה לי אתמול. החלום שלי התגשם, הפכתי לגיבור' השאלה היא, האם באמת אני אצליח? אמבואר אמר בפירוש שיש סיכוי מצוין שנמות בזמן המשימות שלנו. אני לא יודע מה לעשות בקשר לזה, אבל אני בטח שלא אפרוש, במיוחד לא אחרי מה שעברתי כדי לעבור את שלב האימונים. התיישבתי על הדשא הרך, והתחלתי לחשוב, נזכרתי באימונים, לא ישנתי כל הלילה, אך בכל זאת הרגשתי עירני יותר מתמיד. לאחר האימונים, הצלחתי להזיז את שק האגרוף באגרוף. 'השיטה של אמבואר ממש טובה, תוך לילה אחד נהייתי הרבה יותר חזק ממה שהייתי קודם'. נשכבתי על הדשא, ומחשבות החלו להציף אותי. 'מי אני בעצם? למה אני כאן בכלל? למה לא ברחתי מהורי כבר קודם?' ידעתי שהורי עדיין ביער, ויכול להיות שהם נמצאים מתחתי ממש עכשיו, אבל מה שבטוח זה שהם לא יטרחו לחפש אותי. תמיד הייתי הטיפוס הלא מוצלח. כשאבי קרא לי לעזור לו לחפור מחילה, הייתי חלש מדי ולא יכולתי. כשההורים שלי אמרו לי לא לצאת החוצה, תמיד התפתיתי וניסיתי לצאת, אבל תמיד כל מה שעשיתי עלה בתוהו. באמת האמנתי להם, חשבתי שהמקום המקסים הזה שאני שוכב בו עכשיו הוא כמו גיהינום. לא האמנתי שדיגלט באמת היו מספיק אמיצים כדי לראות את כל זה, אבל גיליתי למה הם היו אמיצים מאוחר יותר, כשהתמודדתי מול אחד כזה בעצמי. 'אמנם העולם מסוכן' חשבתי לעצמי, 'אבל מי שמפספס אותו איבד דבר יקר יותר מכל מה שיכול להיות בעולם שלנו'. קמתי על רגלי, והתחלתי לחפש פירות על העצים. התאמנתי כל הלילה בדברים בסיסיים יותר, כמו טיפוס, זחילה, אגרופים, בעיטות ונגיחות, ועוד דברים בסיסיים ביותר. בהתחלה חשבתי לוותר, כשראיתי את מסלול האימונים הגדול והמפחיד, אך כשכולם עשו את זה כמו גדולים, הרגשתי שגם אני מסוגל לזה. התאמנתי קשה, ובהתחלה כל הזמן נפגעתי, אך תוך לילה כוחי גבר באופן משמעותי. הסתכלתי למעלה. השמש בהקה באור חזק ומסנוור. מכיוון שכל חיי חייתי בחושך, עוד יותר הסתנוורתי.

לפתע, שמעתי מאחורי קול לחשושי, "אזז מה אתה עושסססה כאן לבדך?" נשמע הקול. הסתובבתי, וראיתי את סוויפר, שותפי לצוות.

"היי סוויפר" אמרתי לו, "החלטתי להירגע קצת מכל האקשן. היום בערב יוצאים למשימה הראשונה שלנו, וצריך להיות בשיא הכח".

"אזזז למה אתה לא מתאמן?" שאל סוויפר במבט מופתע.

"כי להיות ממוקד זה הכי חשוב" עניתי לו.

"אבל אתה צריך אדרנלין במשימה, ובלי איזה קרב קטן בחיים לא תשיג את זה" אמר.

"קרב?" שאלתי אותו, "הרי ניצחתי דיגלט ענק שהשתולל!"

"אל תעבוד על עצצצמך" אמר סוויפר, "כולם ראו את פלייגון ואמבואר מצצצילים אותך ממוות". הוא הסתכל עליי בהתעניינות, ושאל "אתה לא נלחמת אי פעם במישהו, אני צצצודק?" שאל. הנהנתי במבוכה. באמת אף פעם לא הייתי בקרב אמיתי. "אז הגיע הזמן" הוא אמר בחיוך.

"הזמן? למה?" שאלתי אותו.

"לקרב הראשון שלך" אמר סוויפר והחל להתמתח כלפי מעלה, "אני ארחם עליך…". הוא זינק לעברי. תוך רפלקס, זינקתי מעל האדמה והתחמקתי מלסתו, שנגסה באוויר. סוויפר נראה מעוצבן. הוא זינק לעברי שוב, ופער את לועו.

"מה אתה עושה?!" שאלתי בחרדה,

"מנססססה להשסססיג ארוחת ערב" ענה סוויפר, וזינק עליי שוב. המשכתי להתחמק מההתקפות שלו כמה פעמים, אך לבסוף גבי נתקל בעץ, וסוויפר התקרב. "שישה גיבורים יכולים גם להסססספיק לנו" קרא וזינק לעברי. לא הייתה לי ברירה אלא לטפס על העץ. התחלתי לטפס במהירות על העץ. אבל סוויפר היה הרבה יותר מהיר. לאחר שהתאושש מהמכה שקיבל מהעץ, זחל למעלה בקלילות וקרא אלי "מתישהו תצצצטרך להחזזזיר מלחמה, אני צצצודק?" שאל סוויפר, פער את לועו והסתער עליי. מעדתי ונפלתי מהעץ. התחלתי בתנוחת ישיבה לזוז אחורה. סוויפר קפץ מהעץ, והתמתח עד לשיא גובהו. "הרבה זזזמן לא אכלתי ארוחה עסססיסססית כמו שאני עומד לאכול עכשיו!" הוא קרא והסתער עליי. הרגשתי שזה הסוף, אך במקום להרגיש את עורי ובשרי נקרעים ונחתכים לגזרים, הרגשתי את נשיפותיו של סוויפר. הסתכלתי עליו, וראיתי שמקל תקוע בפיו באופן אנכי, כך שלסתותיו לא יכולות להיסגר.

'איך זה הגיע לשם?' שאלתי את עצמי, אך לפתע שמתי לב… שהיד שלי מחזיקה את אותו מקל.

"אני מבין שאמבואר גם לימד אותך רפלקסססים" אמר סוויפר בקול חנוק. הוא לא הצליח להוציא את המקל מפיו. לאחר כמה ניסיונות, הוא פתח את פיו אפילו עוד יותר, לגודל לא ייאמן, והמקל פשוט נשמט מפיו. "ניסיון יפה" קרא סוויפר, "אבל זה לא יעצצור אותי". הוא הסתער עליי שוב. התכופפתי בתנוחת 'לימבו' (מקל שעוברים מתחתיו), והנחתתי לו אגרוף בפנים. סוויפר התעצבן מאוד, וכמעט נשך אותי בידי, אך סטרתי בפניו. "כל הכבוד" אמר סוויפר, "עכשיו זזזה מתחיל להיות יותר מאתגר!!" הוא זינק לעברי עם לסת פתוחה, ואני בעטתי בסנטרו בחזקה. סוויפר נפל על האדמה.

"כל הכבוד, חבר" הוא קרא.

"חבר?!" שאלתי אותו בפאניקה,

"כמעט טרפת אותי לפני רגע!!"

"תירגע," ענה סוויפר,

"הרגע ניצחת בקרב הראשון שלך, עם מכות בסיסיות בלבד. כמובן שגם אני רק ניסיתי לנשוך אותך, אבל הראית פה יכולות די מרשימות". הוא התרומם על זנבו, וקרא "קדימה, צריך ללכת. המשימה הראשונה שלנו עומדת להתחיל". הסתכלתי על השמיים, ושמתי לב שכבר מתחיל להחשיך.

"מה קורה פה?" שאלתי בתמיהה, "לפני רגע היה בוקר!"

"כשנהנים" אמר סוויפר, "הזזזמן עובר מהר". הוא החל לזחול על גחונו לכיוון העץ הגדול, שממנו מגיעים לבסיס הצוות שלנו.

"חכה!" קראתי ורצתי לעבר סוויפר, "אני בכלל לא נהניתי!!"

"תתפלא" אמר סוויפר, והמשיך לזחול לכיוון העץ, כשאני נגרר אחריו.

"חברים," קרא אמבואר, "אתם עומדים לצאת למשימה הראשונה שלכם. אני לא עומד להקשות עליכם, אתם תתפלאו שאני אפילו יקל עליכם במקצת". הוא הראה לנו לוח עם תרשימים, וקרא "זה הר הגעש. הוא פעיל בכל עונות השנה, כולל כשיורד שלג. אתם תצטרכו להרוג אירודקטיל, ולהביא את גופתו לכאן".

"וזה נקרא להקל?!" קראו כולם בפחד.

"אה, נכון," קרא אמבואר, "תצטרכו גם להשיג שם עוד חבר לצוות שלכם, ואני לא עומד לעזור לכם במשימה הזאת. זה כבר לא כל כך להקל".

"אתה לא ייאמן, אתה יודע?" קרא סוויפר,

ווייפלום אמרה "אני דווקא חושבת שהוא חמוד".

"אין לכם זמן לקשקש" קרא אמבואר, "יש לכם ארבע שעות להביא לפה גופה של אירודקטיל, ואני רוצה את כולכם חיים, פלוס עוד יצור שיצטרף לצוות!" הוא הניף את חרבו לכיוון היציאה, וכולנו רצנו לשם במהירות ויצאנו אל היער.