ביצת הזהב – פרק ד' / נתי נכטיילר

ביצת הזהב – פרק ד' – בית קברות לפוקימונים.

קורטני ושאנינג עמדו מול מגדל העיר אשר שימש בעבר כבית קברות לפוקימונים אך כעת הפך למפקדה לצוות רוקט. ליד הבניין עמדו ארבע משאיות שחורות עם האות R בצבע אדום עליהן.

בכניסה לבניין עמדו שני בריונים של צוות רוקט אשר לבשו גופיות שחורות וצמודות עם R אדום בחזה.

קורטני החזיקה פוקדור ואמרה: ״נוכל להוריד אותם בקרב פוקימונים!״

שאנינג עצרה אותה והניחה את ידה על כתפה ואמרה: ״אסור להיות פזיזים, יכול להיות שישנם עוד אנשים מצוות רוקט בבניין״.

קורטני לא אהבה את הרעיון ואמרה: ״מה את מציעה, שנחכה ללילה שישנו ונתגנב?!״

שאנינג חייכה חיוך משועשע ואמרה: ״אולי לא נצטרך לחכות ללילה בשביל שישנו״.

כעבור עשר דקות הלכה שאנינג מול השומרים עם התיק שלה.

אחד השומרים אגרף את ידיו והכין את עצמו למקרה שהילדה תעשה צעד חשוד וצעק לכיוונה של שאנינג: ״הי ילדה מה את עושה כאן?! לכי מכאן לפני שנקרע לך את הפרצוף״.

שאנינג סטאר גיכחה ואמרה בקול מתוק: ״רציתי להשמיע לכם שיר על כמה אני מעריכה את הצוות רוקט״, וסיימה בקריצה ושירבוב שפתיים.

שני הבריונים הסמיקו, זה הראה לשאנינג שהם מאוד ישמחו למעט שירה.

שאנינג הוציא מיקרפון ורוד ולחצה על הכפתור ומתוך המקרפון בקעה המוזיקה הכי עדינה וטובה אי פעם.

המוזיקה היתה כל כך שלווה עד שגרמה לשני הבריונים לישון, שאנינג הוציאה את האטמים מהאוזנים שלה וחייכה: ״קורטני שלב א׳ עבד!״

קורטני יצא מהשיחים והסתכלה על הבריונים ואמרה: ״מה נעשה איתם?״

שאנינג חייכה חיוך מרושע ואמרה: ״יש לי רעיון״

כעבור שתי דקות הבריונים היו קשורים בקורים של ספינראק ופניהם היו מקושקשות בלורדים צבעוניים.

״זה היה שווה את זה?״ שאלה קורטני את שאנינג שהלכה לידה בחיוך גדול.

״היי, את לא יכולה לומר שזה לא היה כיף?״ אמרה שאנינג וקרצה לה עם חיוך שובב.

קורטני עצרה ולרגע והחווירה, שאנינג סטאר הסתכלה אליה ואמרה: ״מה קרה קורטני?״

קורטני הצביע על גושי ערפל סגולים שריחפו במעגלים אחד ליד השני כאילו רקדו יחד.

שאנינג החווירה ואמרה בשקט: ״רוחות רפאים״

ובאותו רגע הרוחות הפסיקו לזוז והעיניים האדומות שלהן זהרו בעוצמה.