הקדמה: איידן סוייר הוא אדם, סופר, פעיל למען זכויות בעלי חיים ויוצר מאוד חשוב בהיסטוריה של מפלצות כיס.
במהלך השנים, איידן פרסם באתר תכנים רבים ואהובים, וביניהם:
תה אצל דיסני: מיוטו נגד מיו / איידן סוייר
הספר "מאחורי המסכה" הוא כתב עט הראשון של איידן סוייר שרואה אור בצורה של ספר פיזי.
כששמעתי על זה, הרגשתי שחלום אישי שלי התגשם, לא פחות מאשר עבורו.
יצרתי קשר עם איידן וביקשתי ממנו לפרסם את הפרק הראשון של הספר באתר, כך שמי שיאהב, יוכל בהמשך לקנות את הספר ולהמשיך את הקריאה שלו. לשמחתי, הוא הסכים.
קישור לרכישה: מאחורי המסכה.
הפרק יפורסם במספר חלקים.
לחלק הראשון: https://pocketmonsters.co.il/?p=169676
לחלק השני: https://pocketmonsters.co.il/?p=169778
= = = = =
שירלי הגיעה מהר ככל שיכלה. היא נכנסה אל הדירה ומצאה את תמי שוכבת על הספה. תמי לא קמה בשביל לפתוח לה את הדלת, אבל משנכנסה פנימה, פינתה לה מקום לידה.
”תודה שבאת,“ אמרה תמי.
”אין על מה. בשביל זה יש חברות.“
”חשבתי שבשביל לפרוץ יחד למעבדות.“
”גם.“
תמי השתדלה לצחוק מהבדיחה של עצמה והוסיפה כמה כיווצים של אפה. שירלי כבר שכחה עד כמה חיכתה לראות אותם. החדשות על מה שקרה עם מיכאל השכיחו ממנה כל דבר אחר.
”את חושבת שזה נגמר?“ שאלה שירלי.
”נראה לי שכן. הוא לקח את רוב הדברים שלו, אני אפילו לא יודעת לאן הוא הלך.“
”שנה של זוגיות, והוא לא חשב לסיים את זה כמו שצריך?“
”לפחות הוא דיבר איתי. זה עדיף על קובי שזרק אותך בפייסבוק.“
”לא נשמע שהוא התכוון לדבר איתך, תפסת אותו על חם.“
תמי הנידה בראשה. ”הוא תכנן את הסצנה הזאת מראש,“ אמרה. ”הוא לקח יום חופש מהעבודה, היה לו יום שלם לארוז ולהסתלק מכאן – אם זו הייתה התוכנית שלו. אבל לא, הוא חיכה שאני אחזור הביתה ורק אז הוא התחיל לארוז, כדי שיוכל להיות דרמטי כמו שהוא אוהב.“
”נשמע כמו דרך מאוד בריאה להתמודד עם בעיות.“
”כן. ולהסתיר ממנו מה אני באמת עושה בחיים זה מאוד בריא.“
”תמי, אני לא מוכנה שתאשימי את עצמך,“ אמרה שירלי ואחזה בזרועה, ”בואי, הולכות.“
תמי נאלצה לקום, אך עשתה זאת בחוסר רצון מופגן.
”לאן?“ שאלה.
”אל תתווכחי.“
זמן קצר לאחר מכן הן ישבו באחד השולחנות הצדדיים של פאב אפלולי, על רקע מוזיקת שנות התשעים שהתנגנה בקול חזק מדי. תמי לא הייתה במצב הרוח לשתות, והיא סיימה את כוס הבירה שלה לאט, אחרת שירלי תכריח אותה להזמין עוד אחת. בכלל, הרעיונות שהציעה שירלי להתגבר על מיכאל לא היו כאלה שרצתה לממש.
”ריבאונד?“ היא חזרה על המילה, לוודא ששמעה טוב.
”כאילו אין מחר,“ ענתה שירלי.
”אין סיכוי. זה לא בשבילי.“
”זה לא היה בשבילך כשהיית עם מיכאל. עכשיו את שוב רווקה חופשייה, מה עוצר אותך?“
”שירלי, את מכירה אותי לא מאתמול. את יודעת שזה לא עובד אצלי ככה.“
”אז איך זה כן עובד?“
מה היא רוצה ממני, חשבה תמי. היא יודעת את התשובה. היא מנסה להוציא ממני בכוח את מה שהיא יודעת ושאני לא רוצה לומר, כדי להראות לי כמה זה מטומטם. היא חושבת שאני לא יודעת שזה מטומטם בעצמי.
”את יודעת,“ ניסתה להתחמק.
”תגידי לי,“ התעקשה שירלי.
תמי נאנחה. ”אני צריכה… לא יודעת, ניצוצות. את התחושה הזאת של ההתרגשות, פרפרים בבטן, לא יודעת.“
”נו, והיה לך את זה עם מיכאל?“
תמי לא ענתה. אחרי הכול שירלי הצליחה להוציא ממנה דבר־ מה שהיא לא ידעה. כנראה שהיא הכירה אותה טוב יותר ממה שחשבה – כשעושים כל כך הרבה מאמצים שאף אחד סביבך לא יכיר אותך, הכול נופל על האדם האחד שאת בכל זאת סומכת עליו. שירלי רכנה אליה ולקחה את ידה.
”תמי, את זוכרת מה אמרת לי כשקובי זרק אותי?“ תמי הנהנה.
”מה אמרת לי?“ שאלה שירלי.
”שאת לא הולכת לבכות על גבר.“
”ואת חושבת שהדבר הנכון לעשות עכשיו הוא לחפש מישהו חדש להיקשר אליו או פשוט לזרום?“
”היינו ילדות, להזכירך,“ ענתה תמי. ”וחוץ מזה, מי אמר שזו חייבת להיות דווקא אחת מהאופציות האלה? אני יכולה להיות לבד, לא חייב להיות לי גבר בחיים.“
”וכמה זמן יעבור עד שתבכי לי שאת מתגעגעת למיכאל, ושאני לא מבינה מה זה להיות לבד?“
”אם זה יקרה, את מוזמנת לתת לי סטירה בשם תמי מהעבר.“
”אני לא רוצה שזה יקרה, ואני בטוחה שגם את לא.“
”שירלי, אני אהיה בסדר, באמת,“ אמרה תמי ורכנה קדימה. ”אבל את יודעת, אם את רוצה לעזור, אולי תוכלי לעשות משהו בשבילי.“
”עד חצי המלכות.“
”זוכרת את המצלמה?“ לחשה תמי, ”אני…“
”אני לא שומעת אותך,“ אמרה שירלי. המוזיקה מסביב הייתה רועמת, אך תמי לא הצליחה להביא את עצמה לדבר מעל ללחישה. היא הוציאה מתיקה עט שחור, לקחה מפית מן השולחן וכתבה עליה בכתב קטנטן ככל שיכלה:”קחי את המצלמה במקומי. אני צריכה לקחת אותה מחר, אבל אני כנראה אהיה עסוקה בלקונן על חיי.“ שירלי אימצה את עיניה האפורות בניסיון לקרוא וענתה בקול רם, ”אוי. מתוקה, אני ממש מצטערת…“
תמי תפסה את ידה וסימנה לה לנעול את פיה. שירלי לא התכוונה לומר דבר שעלול היה להסגיר אותן, רק להזכיר לה שהיא הולכת מחר לארוחה משפחתית אצל ההורים של סלבה. אולם היא נזכרה עד כמה תמי זהירה בכל מה שקשור לתוכניות שלהם. במקום לדבר, שירלי כתבה את התשובה על המפית. ”גם כן חברה“, כתבה תמי חזרה ומייד כיווצה את אפה פעמיים. שירלי חייכה וכיווצה גם היא את אפה חזרה. לאחר מכן הניחה את המפית בכוס הבירה הריקה, הוציאה מתיקה מצית ושרפה את המפית. בו־ברגע הגיעה אל המקום מלצרית, בידה קוקטייל צהבהב.
”סליחה,“ פנתה אליה.
”מצטערת,“ מיהרה תמי לומר, ”קשה לי לשלוט בעצמי לפעמים…“
”זו באמת בעיה. אבל אני באתי לתת לך את זה.“ היא הניחה את הקוקטייל מול שולחנה של תמי. היא הביטה בשירלי בעיניים שואלות. אף אחת מהן לא הזמינה קוקטייל למרות שלשירלי ככל הנראה היו כוונות כאלה.
”מה זה?“ שאלה.
”מהבחור על הבר,“ החוותה המלצרית בראשה. שתיהן הביטו אל הבר, לכיוון שאליו החוותה המלצרית. על כיסא בודד ישב גבר צעיר בז‘קט חום, מבוגר מהן בשנים בודדות, מביט היישר אל תמי ומרים כוס בירה בידו. הוא לא חייך, אבל לתמי זה לא שינה הרבה. היא הסבה את מבטה ממנו ובחנה את הקוקטייל.
”יש בזה חלב?“ שאלה את המלצרית.
למוחרת בבוקר התעוררה תמי כשראשה על חזהו החטוב של אלון. לא חטוב כמו של מיכאל, אבל משדר יותר ביטחון, כזה שאפשר להישען עליו. די, נזפה בעצמה תמי, לא להשוות אותו למיכאל ולא להתחיל לייחס לו תכונות רגשיות. הוא סקס טוב, אולי אפילו מעולה, אבל בכך הסתיים הסיפור. היא קמה מהמיטה והלכה להתארגן. כדי לא להיות חסרת נימוס היא תציע לאלון קפה, אולי ארוחת בוקר קלה. אם הכול יחכה לו כשיתעורר והוא לא יצטרך לחכות, לא יהיה לו על מה להתלונן, והיא תוכל להיפטר ממנו בהקדם האפשרי.
תמי שפכה את בלילת קמח החומוס אל מחבת גדולה כאשר אלון הגיח מחדר השינה. עדיין בעירום, בניגוד לתמי, שלא חיכתה ללבוש את הכותונת הכחולה.
”בוקר טוב,“ אמר אלון.
תמי חייכה אליו והנהנה בעצבנות. הוא המשיך להתקרב אליה. בבקשה שלא יחבק אותי מאחור, חשבה תמי. אין דבר אינטימי יותר. אם הוא יחבק אותי מאחור, סימן שהוא רוצה יותר ממה שאני יכולה לתת לו.
”ציפיתי להתעורר לצידך. במקום זה התעוררתי עם השודד במסכה.“
”אתה מתכוון לתמונה?“ שאלה תמי, ”זה לא שודד, זה פעיל החזית לשחרור בעלי חיים.“
”הוא לא נראה ידידותי במיוחד,“ גיחך אלון.
תמי נאנחה. אולי זה היה רעיון גרוע לתת לו להישאר לישון. כעת, במקום לזכור אותו בתור סקס טוב אחרי פרידה מגעילה, היא תזכור אותו כבחור שהיא נאלצה להתווכח עימו על שחרור בעלי חיים על הבוקר. ואם זה לא מספיק, זרועותיו נכרכו סביבה מאחור. לא להיות מגעילה, חשבה תמי, הוא לא עשה שום דבר רע.
”הוא פורץ למקומות שכולאים בעלי חיים ומשחרר אותם משם. זה הסיכוי היחיד שלהם לחיים טובים.“
”אז צדקתי. הוא פושע.“
”הפושעים האמיתיים הם אלה שמתעללים בבעלי החיים. אלה שמחזיקים אותם במתקני עינויים וטובחים בהם בהמוניהם. רק שעליהם החוק מגן.“
”עד כמה שידוע לי, זה בדיוק מה שהופך אותם לא להיות פושעים.“
”תלוי את מי אתה שואל, את החוק או את המוסר.“
”מי קובע מה מוסרי ומה לא? מוסר משתנה מאדם לאדם.“
”אז לפי המוסר שלך, זה בסדר לכלוא בעלי חיים בצפיפות? זה בסדר לגרוס אפרוחים בני יומם שלתעשייה אין מה לעשות איתם או להפריד עגלים יונקים מהאימהות שלהן?“ אלון לא השיב. תמי השתחררה מאחיזתו והוציאה מהמגירה שתי צלחות.
”קח חביתת קמח חומוס. אף בעל חיים לא סבל בשבילה.“
”ככה את הופכת גברים לטבעונים? שוכבת איתם בשביל לתת להם הרצאה בבוקר שאחרי?“
”הייתי מודה שכן, אבל אז אתה תמשיך לאכול בשר בכוונה כדי שאני אמשיך לשכב איתך.“
היא הגישה לו צלחת עם חצי מחביתת החומוס, מזגה לו כוס קפה והניחה על השולחן סוכר וקרטון חלב סויה.
”תאכל. אני צריכה להגיע לעבודה.“
”איפה את עובדת?“
”בחנות פרחים,“ ענתה בקצרה.
היא הוסיפה לכוס הקפה שלה שתי כפיות סוכר ומעט חלב צמחי והתחילה לאכול בשקט תוך בהייה בצלחת והשתדלות שלא להרים את מבטה לעבר אלון.
”לא שאלת אותי מה אני עושה בחיים,“ ציין לאחר שתיקה ארוכה.
”נכון,“ ענתה תמי.
”זה לא מעניין אותך?“
”גם ככה אני לא אראה אותך יותר.“
”אפילו לא תרצי אולי… לשחזר את החוויה?“
נראה שצריך לדבר על זה ברצינות. אם לא תהיה ישירה, הוא כנראה לא יבין. תמי הרימה לעברו את מבטה.
”תראה, היה לי מדהים איתך, באמת. אבל לא מתאים לי קשר עכשיו.“
”זה לא חייב להיות קשר.“
”אז איך אתה קורא לזה?“
אלון היסס. ”ידידות עם יתרונות?“
”עד שתרצה ממני יותר משאני יכולה לתת לך.“
”איך את יודעת שאני ארצה?“
”כבר עכשיו אתה רוצה.“
היא שוב הרימה את ראשה מן הצלחת, והם החליפו מבט ביניהם. לפחות הוא לא מכחיש, חשבה תמי. היא סיימה את מה שנשאר מהקפה שלה, קמה ממקומה והושיטה לו יד.
”קדימה, זמן ללכת. גם ככה אני צריכה לצאת עוד מעט.“
אלון שוב היסס. נקווה שהוא לא שוקל לעבור לגור כאן, חשבה תמי.
”אבל היה לך טוב, נכון?“ שאל.
”מאוד.“
”אבל אני לא אראה אותך יותר.“
”בדיוק.“
אלון לקח את ידה. היא עזרה לו לקום, וכשעמד על רגליו, התקדם בהפתעה לעברה והניח את שתי זרועותיו על שיש המטבח, מחזיק את תמי ביניהן.
”אז צריך לנצל את הזמן שנשאר,“ חייך.
זהו אולי החיוך האמיתי הראשון שראתה ממנו, חשבה תמי. אך היא בקושי הספיקה להביט בו לפני ששפתותיהם נצמדו וזרועותיו עטפו אותה, מושכות אותה מעלה ומושיבות אותה על השיש. אז מה אם תסלק אותו מהבית עשר דקות מאוחר יותר, חשבה תמי. או שעה. או כמה.
אחרי שגמרה פעם אחת, תמי הפכה אותו על השיש והתיישבה עליו. בליבה הודתה לו ששכנע אותה לתת לו להישאר. הוא היה עמוק בתוכה, ובסערה שגופה היה נתון בה היא בקושי שמה לב מה קורה סביבה. רשרוש מתכתי קל נשמע מאחוריה, ואחריו רחש של משהו זז בפתח הבית.
”תמי,“ קרא אלון בשמה.
”כן!“
”תמי!“
זו לא הייתה זעקת עונג, בפעם השנייה זה היה ברור. עיניו היו פעורות, והוא בהה במשהו מאחוריה. תמי סובבה את ראשה והביטה לכיוון שאלון הביט בו. בפתח הבית עמד מיכאל, המום לא פחות מהם. תמי מיהרה לקום ולמשוך למטה ככל שיכלה את שולי הכותונת שלה, שאותה עדיין לבשה..
”מיכאל,“ היא ניסתה שלא לצעוק. היא הביטה באלון ושוב במיכאל. גם הם הביטו זה בזה, ושוב בה.
”אני אלך להתלבש,“ שבר אלון את השתיקה. הוא קם מהשיש והלך אל חדר השינה, מותיר אותם לבהות זה בזה, דלת הבית עדיין פתוחה.
”מה אתה עושה פה?“ שאלה תמי.
”באתי לקחת עוד כמה דברים שלי,“ ענה. ”אני רואה שהיית עסוקה.“
”כן, אני עסוקה. יש לי יום עמוס, אני חוזרת הביתה בערב. יש לך זמן עד אז לקחת את כל מה ששכחת.“
”מי אמר שאת מחליטה על הדירה?“
”אתה, כשהסתלקת כמו פחדן.“
”אולי לא מתאים לי שדווקא את תישארי לגור כאן.“
”לא? אז בשביל מה באת לקחת את הדברים שלך?“ מיכאל היסס. תחושת ניצחון חמימה פשטה בגופה של תמי, תחושה שכמעט היה שווה לוותר עבורה על המשך הסקס של הבוקר. מי ששבר את השתיקה היה שוב אלון, שיצא מהחדר כשהוא כבר לבוש ושערו מסודר כאילו לא קרה דבר, ובידיו ערמת בגדים נוספת. מיכאל לא יכול היה להישאר אדיש למראהו.
”שיניתי את דעתי,“ אמר.
בלי להפנות אליו את מבטו, אלון זרק לתמי את הבגדים שלבשה בליל אמש.
”תמי,“ אמר, ”שיהיה לך יום טוב.“
”תודה,“ היא אפילו לא ניסתה לחייך, ”מצטערת.“
”רק שתדעי שאני לא כועס. הכול בסדר בינינו.“
הוא חלף על פני מיכאל, טפח על שכמו כמו היה חבר משכבר הימים, יצא מהדירה וסגר את הדלת אחריו.
”מי זה?“ שאל.
”זה משנה? אתה תירגע אם תדע איך קוראים לו?“
”תמיד אותו תירוץ. למה החיים שלך חייבים להיות כאלה סודיים כל הזמן?“
”אתה כבר לא חלק מהם, אז הם יכולים להפסיק להטריד אותך.“ תמי פשטה את הכותונת. אולי זה רק נדמה לה, אבל נראה היה שמיכאל השתתק לשבריר שנייה לפני שענה.
”הבחור החדש נראה נחמד. חבל עליו.“
מה שאומרים על אקסים נכון, חשבה. מיכאל ידע בדיוק איך היא נראית בעירום, אבל היה סיפוק כמעט נבזי בלתת לו לראות אותה מתפשטת עכשיו, כשהוא יודע שהיא לעולם לא תהיה יותר שלו.
”כואב לך לראות שטוב לי, נכון? חתיכת מכה לאגו שמצאתי לך תחליף באותו יום שזרקת אותי.“
”לא לקחת את הזמן בכלל.“
”אז מה חשבת? שתמצא אותי שוכבת במיטה ומתייפחת על מר גורלי? תתבגר, מיכ, לא הכול בחיים האלה סובב סביבך, גם אני לא“.
”אז לפחות היית מראה שיש לך קצת רגש גם לבני אדם.“
”ככה אתה חושב? אם אחרי שנה ביחד זה מה שאתה חושב עליי, אולי טוב שעפת לי מהחיים.“
תמי סיימה להתלבש. נותרה לה עוד חצי שעה עד שתצטרך לצאת לעבודה, אבל כל רגע שתישאר כאן יהיה תירוץ למיכאל להמשיך לדבר. היא החליטה לוותר על מקלחת ועל לשקול להחליף בגדים ויצאה מהבית. אולי היא תצא להליכה קצרה כדי להעביר את הזמן, ואם היא תעזור לה להוציא את העצבים, מה טוב.
”אני ישן פה הלילה,“ קרא אחריה מיכאל.
”אם הגניחות שלי לא יפריעו לך, זה בסדר מצידי,“ ענתה וסגרה את הדלת בשלווה.
*
בצוהריים ישב אלון בביתו מול סרט פעולה שהוקרן בטלוויזיה, בידו בקבוק בירה זולה והוא לבוש בבוקסר. לאחרונה הוא בילה כך הרבה יותר זמן משהיה רוצה, אבל הוא לא ראה סיבה טובה דיה לסדר את הדירה. בפינה אחת על הרצפה הייתה מונחת ערמת עיתונים מלפני שבועות רבים, ובפינה השנייה ניצב סל כביסה שעלה על גדותיו, אז מבחינתו היה מקום בשבילו. הטלוויזיה הייתה מכוונת לווליום גבוה במיוחד, אך אלון הנמיך אותו כשהטלפון שלו צלצל. ”אלון?“ ענה אלון כמו שכל אדם אחר היה אומר ”הלו“.
”אלון, אתה בבית?“
בצד השני של הקו נשמע קולו של שלמה. הגיע הזמן, חשב אלון. כבר כמה ימים הוא הרגיש ששלמה מסנן אותו – אלון אומנם לא עשה שום מאמץ מצידו להתקשר אליו, אבל הוא חשב ששלמה צריך ליצור קשר עימו כאחראי הישיר עליו. המצב הנוכחי, שבו כל המידע על עבודתו הנוכחית לוט בערפל, לא מצא חן בעיניו.
”כן,“ ענה אלון. ”תדליק חדשות.“
משום־מה אלון ידע מה יראה בחדשות. משהו בקולו של שלמה נשמע מבשר רעות, ועבור אלון יכולה להיות לכך רק משמעות אחת. למרות זאת הוא העביר ערוץ. על צג הטלוויזיה נראו תמונות בשידור ישיר מבית המשפט, וגבר מבוגר בחליפה יקרה חייך אל המון המצלמות שכוונו אליו.
”כידוע, גבירצמן נחשד בניהול רשת סחר בנשים שהשתרעה בכל אזור המרכז והשרון,“ נשמע קולה של הכתבת על רקע התמונות. ”זיכויו במשפט היום–“
”כוס אמכ,“ סינן אלון.
”אני מצטער,“ אמר שלמה, ”אתה יודע שניסינו.“
”אתם ניסיתם? אני זה שסתם פוצצתי את הכיסוי שלי. ובשביל מה, בשביל שהחרא הזה ימשיך להסתובב חופשי בזמן שלי אין עבודה?“
”אני יודע איך אתה מרגיש…“
”לא, אתה לא יודע,“ אלון התאפק שלא להתפרץ. ”אתה לא יודע מה זה לבלות שנתיים עם חרא כמו גבירצמן, לחכות להזדמנות לתפוס אותו ולדעת שלא תוכל לעבוד יותר בחיים בגללו. ובשביל מה?“
”אלון, אתה עדיין עובד אצלנו. רק תמשיך לשמור על פרופיל נמוך לזמן הקרוב, והכול יהיה בסדר.“
”פרופיל נמוך? זה פרופיל של גמד, בקושי לצאת מהבית אני יכול.“
”אלון, אתה מגזים. לך לישון קצת, תירגע. נדבר על זה בעוד כמה ימים.“
שלמה, לעומתו, המשיך לדבר בקולו הסמכותי, השקט והרגוע. זה הרגיז את אלון אפילו יותר. כך גם העובדה שהמשיך לחזור שוב ושוב על שמו, כאילו כדי להרגיע אותו. אלה הטריקים הפסיכולוגיים הטובים ביותר שהוא מכיר?
”אני לא רוצה לישון,“ אמר אלון, ”אני רוצה למצוא את גבירצמן ולדפוק לו כדור בראש.“
”אלון…“
”אל תטיף לי מוסר עכשיו, אתה יודע שזה מגיע לו.“
”אתה יודע שלא אכפת לי מגבירצמן,“ אמר שלמה, ”אבל אם תעשה את זה, אתה יודע מה יקרה. אנחנו צריכים אותך חי.“
”בשביל מה? הקריירה שלי מתה, כולם יודעים איך אני נראה.“
”יהיו עוד הזדמנויות. עולם הפשע לא מתחיל ונגמר בגבירצמן.“
זה היה השקר הגס ביותר שאלון שמע אי פעם. אם יש אדם אחד במדינה שאפשר לומר עליו שעולם הפשע מתחיל ונגמר בו, הרי שזהו גבירצמן – אם הוא יודע מי אתה, כולם יודעים מי אתה.
”אני מחוק ואתה יודע את זה,“ אמר.
”נמצא פתרון,“ הבטיח שלמה. ”אולי לא בפשע מאורגן, אבל אני בטוח שלשוטר סמוי אף פעם לא תחסר עבודה.“
אלון נאנח, השעין את גבו על הספה ונעץ מבט בטלוויזיה שעדיין הקרינה את החדשות. גבירצמן נראה בטוח בעצמו, מחייך אל המצלמות כאילו העולם כולו הוא תצוגת תכלית של הישגיו. הפער בין מה שידע לבין מה שהמערכת בחרה לראות, היה בלתי נסבל.
מילותיו האחרונות של שלמה הדהדו במוחו –”לשוטר סמוי אף פעם לא תחסר עבודה.“ קל לומר. אולי לשלמה היה קל להחליט מה נכון ומה לא, לשמור על מרחק מהלכלוך, אבל אלון ידע שזה לא עובד ככה בשטח. ברגע שאתה צולל לעולם הזה, קשה להתרחק ממנו. אם לא בפשע מאורגן, איפה עוד הוא יכול למצוא עבודה?
וכמו בתשובה לשאלתו עלה בראשו זיכרון טרי מהבוקר. תמונה של גבר רעול פנים, רק עיניו חשופות, ארנב לבן בזרועותיו.
= = = = =
המשך יבוא.
הפרק יפורסם במספר חלקים.
לחלק הראשון: https://pocketmonsters.co.il/?p=169676
לחלק השני: https://pocketmonsters.co.il/?p=169778
קישור לרכישה: מאחורי המסכה.
