"אבא?"
"ג'ולייט?"
ג'ול: "אבא, זו אני".
"אני לא חולם?"
ג'ול: "לא".
"אבל כולם בשבט אמרו לי שאת מתה… הוא אפילו השיג את דיאלגה שלך… נו, איך קראת לו? מתוקי? אני איבדתי את כולם… ממש את כולם… הם רצחו אותם מול העיניים שלי, ממש בין הידיים שלי… את לא יודעת מה הם עשו… מה הם העבירו אותי… וכל זה היה לחינם? את בחיים?"
ג'ול: "אני מצטערת, אבא, אני ממש מצטערת", היא חיבקה את הברך שלו בזמן שהוא ישב על הכיסא ושתה כוס תה שפרסיבל הכין לו. הם עדיין היו בכלא התת קרקעי, ופרסיבל העסיק את עצמו עם לפרס שהפיקה מים, מגמורטאר שחימם אותם ו-וינאזור שסיפק את העלים לתה. הכוס נמצאה מלוכלכת באחת הפינות של הכלא, ככל הנראה הייתה אחד הכלים המשומשים להגשת אוכל לאסירים של המתקן הזה במהלך השנים.
"איפה היית כל הזמן הזה? מה עשית?"
ג'ול: "אני לא יכולה לספר לך אבא. אתה לא תאהב את מה שתשמע".
האיש התרומם לרגליו ולראשונה נראה מרשים במימדיו. עיניו היו דומות לאלה של ג'ול, אך בשונה משלה, שלו היו מכובות. הוא נישא לגובה רב מאוד והיה איש חסון, כזה שהשנים, הכלא והלחימה הרבה העניקו לו צלקות, סימנים ומראה יותר מחוספס. הוא סקר את בתו בעיניו, בדק את החדר שהם היו כלואים בו, כאילו רואה אותו לראשונה ואז אמר – "ומי זה?"
ג'ול הסתכלה לאחור וראתה את פרסיבל: "אה, זה חבר, קוראים לו פרסיבל, הוא סוג של אבא לתושבי הכפר, הוא בסדר, הוא איתנו", היא ניסתה להרגיע אותו.
האיש בחן את פרסיבל ואת הפוקימונים שלו ואז חזר להביט בבתו.
"אני צריך פוקימון. את מי יש לך בצוות?" האב שאל.
ג'ול: "יש לי את האני ראונד, את ריפר ואת סו-שף".
האב הפתיע את ג'ול ואת פרסיבל בכך שזרק את ראשו לאחור, פתח את פיו וצחק ממעמקי בטנו – "כמה שנים לא שמעתי את השמות האלה שאת נותנת לפוקימונים שלך. לא השתנית בכלל, הא?" היא חייכה לעברו ודמעה עזבה את עינה הימינית.
"אני אוהבת אותך אבא", אמרה.
"גם את בסדר גמור", ענה לה האיש. אחרי כמה רגעים של שקט ובהייה, כאילו נזכר לעשות משהו, אמר: "תגידי, הסו-שף שיש לך, זה הפוקימון שלי? שאני נתתי לך?"
"כן, אבא".
"אני יכול לקבל אותו בחזרה?"
היא הסתכלה על אביה במבט מבולבל. "ברור אבא, זה הפוקימון שלך? ממתי אתה מבקש רשות?"
האב הושיט את ידו ולקח את הפוקדור הלבן מידה. הוא הורה לפוקימון שלו לצאת ומתוכו יצא הונאדג' צבוע בצבע אדום. האיש אחז בפוקימון כאילו מדובר בפריט אספנים, ליטף אותו ונקש עליו מספר פעמים, לאחר מכן הוא הוציא אותו מהנדן שלו ובדק אותו מול האור. כשהוא החזיק בפוקימון, היה נראה כאילו הוא מחזיק בחרב רגילה לכל דבר ועניין.
לבסוף הוא אמר לבת שלו – "תודה", דבר אשר זיכה אותו במבט מבוהל נוסף מצידה.
"אז אתה פרסיבל?" אמר האיש.
"כן, בכבודי ובעצמי", אמר פרסיבל ולחץ את ידו של האיש.
"אני בניה, אני אבא של ג'ול". הם עמדו שם ובחנו איש את רעהו.
"כבוד הוא לי להכיר את אבא של מאמנת הפוקימונים הטובה ביותר בעולם", אמר פרסיבל בחיוך.
"אה, זה כלום, אין בזה שום דבר גנטי, היא למדה הכל בכוחות עצמה", ניסה האב להצטנע.
"לא, לא, לא", חייך פרסיבל, "היא סיפרה לי איך אתם הייתם השבט החזק במחוז, החזקתם בשליט הזמן ואלמלא עזבה, לבטח דברים היו מתפתחים אחרת".
"אז היא סיפרה לך את זה, הא?" אמר בניה בטון מתלהב מדי, והמשיך את מסכת המחמאות – "וממה שאני שמעתי מיריבי המר בשבט פנינה, אתה זה שהוביל את הלחימה נגד נקרוזמה, נגד דיאלגה וגם נגד פאלקיה לגמרי לבדך, עם הפוקימונים האלה שנמצאים פה, אלה שהכינו לי תה".
"אההה, זה שטויות, הייתה לי המון עזרה בתחום, מהבת שלך, מהבת של מפקד צוות פנינה… לא זו שאתה בטח מכיר, השנייה, התאומה, וגם הבן שלו פה, אתה יודע – זה שאומרים שהנבואה מדברת עליו והוא זה שיביס את יריבך המר, יחזיר את המצב לקדמותו ובדרך עקיפה ייתן לך קצת תחושה של השלמה, אולי גם קצת נקמה ואני בטוח שתהיה לך גם את ההזדמנות להשלים פערים ולהיות בחזרה עם בתך ועם משפחתך".
"ואיך פרופסור לבנטון בימים אלה?" שאל בניה בחום לבבי.
"חי ושלם", אמר פרסיבל וצחק.
"חבל מאוד", אמר בניה, הרים את הונאדג' ודקר את פרסיבל בלב. לא היה דבר שלפרס, וינאזור, מגמורטאר או ג'ול יכלו לעשות בנידון. רגע אחד פרסיבל עמד זקוף, לוחץ את ידו של בניה ורגע שני הוא נשכב על הרצפה, שותת דם וחסר חיים.
"תגני עלי", פקד האב בקול חזק.
"אבל אבא…" ג'ול מצמצה בעיניה ודמעות ירדו בהפתעה לאור ההתפתחות החדשה.
"תגני עלי עכשיו!"
ג'ול ההרוסה ניגבה את עיניה בידה, הוציאה את ליקיליקי שלה ואמרה לו – "תשמיד אותם!"
רבע שעה לאחר מכן נפתח הפתח התת קרקעי ומתוכו יצאו רק 3 דמויות: בניה, ג'ול והאני ראונד.
= = = = =
פרופסור לבנטון חיכה עד שאחרון מתושבי הכפר סגר את דלת ביתו, בדק היטב שהשומרים ישנים בעמדות שלהם, העיף מעט לעבר השמיים הנקיים מכדורי האש הקטלניים ואז פרץ בריצת אמוק לעבר שטח הגידול החקלאי. הוא לא זכר מתי רץ כל כך מהר למשך כל כך הרבה זמן, לרגעים חשב שלבו יצא מבית החזה ויפול החוצה, או שמישהו ישמע אותו רץ, ישים לב אליו ויקרא בשמו, אבל זה לא קרה. כשהוא הגיע לחלקה, הוא הוציא מהר מאוד מכיסו את חפירה קטן ועושה גומה קטנה באדמה. הוא הוציא מתוך הכיס שלו שני פוקדורים, אחד שהיה רשום עליו ופוריאון והשני רשום עליו סרפריור, הוא הכניס אותם עמוק לתוך האדמה וכיסה אותם בצורה מושלמת. מיד לאחר מכן הוא בדק את הסביבה, מנסה לראות אם מישהו מציץ עליו, משקיף או רואה. כשראה שהשטח פנוי, חזר למעבדה שלו, סגר את הדלת ונעל את הברית.
"שארכיאוס יסלח לי", אמר לעצמו, "אבל אסור שתהיה להם שום עזרה".
= = = = =
הקבוצה עשתה את דרכה ושטה באגם בכיוון ההפוך לעבר היציאה, כאשר יויו מוביל, תריף מאחוריו, סטון באמצע, אמה מאחוריהם, פטריק בין ידיה ושון במאסף מזכיר כל כמה שניות לאלה שנמצאים בין החיים לא להביט לאחור.
אמה: "תגידו, עכשיו כשאנחנו חוזרים לכפר, יש לנו לאן לחזור?"
יויו: "מה הכוונה?"
אמה: "ארכיאוס הצליח לתקוף את היסוי?"
יויו התכוון להסתובב אליה ולהסתכל לה בתוך העיניים, אבל מישהו מאחור נתן לו סטירה מצלצלת ומנע את זה ברגע האחרון. "מה? לא הרשיתי לך לגעת בי! מה זה השטויות האלה בכלל? ואיך היא יודעת שארכיאוס תוקף את היסוי אם היא נמצאת פה 1,000 שנה?" אף אחד לא ענה לו.
אמה: "אז הוא תקף או לא?"
יויו המעוצבן חשב על כל הסיפורים שרוברט סיפר לו בזמן שהותם בכפר, על הערים סדום ועמורה ועל אשת לוט, והתעצבן שהוא לא יכול לבדוק מי זו, או מה היא בכלל, אולי זו בכלל ג'ול מחיים קודמים? אולי זו בכלל אשתו של פרסיבל? או שמא זה בכלל פוקימון? או רוח רפאים? הוא התעצבן ולסוף אמר – "כן, הבן אלף זונות תקף אותנו! למה את חושבת שאנחנו פה? הופה הבריח אותנו!"
תריף התנשף בכבדות.
שון: "לא צריך להתרגז, אני בטוח שמי שזו לא תהיה – היא אסירת תודה שאתה מוציא אותה מפה, וגם אני אחי".
"וגם פטריק", אמר סטון.
אמה: "ומיו כבר הספיק להופיע?"
"אינעל רבאק של העולם!" התעצבן יויו והיכה את המים עם המשוט המאולתר שלו. "זה אשכרה מבחן אש שאני עובר פה!"
סטון: "הכל בסדר, אנחנו עוד מעט מגיעים ותוכל להסתכל עליה כמה שתרצה".
תריף כבר השמיע קולות לא אנושיים וחייתיים.
שון: "אני אומנם לא מאלה שאסור להם להביט אחורה, בעיקר כי אף אחד לא יושב מאחורי, אבל ממה שאני רואה בחשיכה הזו, מי שיושבת לפני נראית אנושית לחלוטין, אז תירגעו".
"אבל איך היא יודעת כל כך הרבה דברים? ולמה שמיו יופיע?" שאל יויו, מתחנן לפיסת מידע.
"אני יודעת הרבה דברים, יונתן", אמרה אמה בקול שונה, הפעם יצא לה קול של זקנה.
יויו בלע את הרוק שלו, נבהל ועצר את נשימתו.
"קרה משהו?" שאל סטון.
"היא יודעת את השם שלי", אמר יויו.
"איך היא יודעת את השם שלך?" שאל שון.
"אני לא יודע, מעולם לא סיפרתי אותו לאדם", אמר יויו.
הקולות שתריף השמיע כבר היו מפחידים והסירה רעדה בלי סוף.
"וזורוארק חיה או מתה?" היא שאלה הפעם בקול המבוגר שלה, ותריף מרעיד את הסירה בכל הכוח, מטלטל אותה מצד לצד, מאיים כמעט להפוך אותה, ויויו נושך את הלשון, מנסה להתמקד במה שמופיע לפניו. הפעם החליט לא לתת שום התייחסות למה שהיא אומרת ולמה שההוא עושה.
"אתה תכשל", היא אמרה לבסוף.
"אני לא! אני לא! אני לא!" הוא כבר העלה דמעות של תסכול והאצבעות שלו חתכו את הבשר החי מהעוצמה שהאגרופים שלו היו סגורים בהם.
אמה: "שום קסם לא יציל אותך הפעם, יונתן".
שון: "אל תקשיב לה".
סטון: "היא רק בוחנת אותך".
אמה: "הלכת לקסמים כי אתה לא מוצלח בשום דבר אחר".
תריף קפץ על הסירה והתחיל לחבוט בחלק התחתון שלה, מקשה עליהם להתקדם.
אמה: "ארכיאוס ינצח, מיו יפסיד ואתה תצטרף אלי כאן ל1,000 שנים הקרובות".
יויו צרח את נשמתו בכל הכוח, מנסה להשתיק את הרעשים, את ההאשמות ואת המילים.
סטון: "אני רואה את האור בקצה המנהרה".
שון: "עוד מעט הגענו ואז תוכל להסתובב ולראות אותה".
לבסוף אמה אמרה: "אני לא באה איתך, יונתן, אני כבר שם. דרך צלחה".
אור לבן הקיף את הסירה, כיסה אותה מכל עבר והם חצו לעולם החיים.
= = = = =
כל תושבי בירדיה התרכזו לצפות בקרב, כאשר אנשי הציפור הבוגרים יצרו עיגול סביב מגרש הלחימה, הגוזלים צפו מהעצים והנשים יכלו לצפות בקרב מהדיר שלהם, תודות לעזרתו האדיבה של הראל שמצא בסמארטפון שלו אפליקציה שמזכירה את הפעולה של מקרן שהקרין את מה שהטלפון של עומר צילם.
מוניקה השתמשה בכל הפוקימונים שלה – אינטיליאון זוהר, ליליגאנט ומורקרו ואילו עומר והראל השתמשו באבסול, אמבריאון ומונפרנו.
היה ברור שתושבי בירדיה נקרעים בין הרצון שלהם לראות את מוניקה מפסידה לבין הרצון שלהם לעודד ציפור אצילית כמו מורקרו. מנגד, זקן השבט מהר מאוד הכתיב את אופן האהדה בכך שאמר – "חברים, זה שיש לה ציפור לא משכיח מאיתנו שהיא בסך הכל נקבה פשוטה, וגם! יש לה זוחל!"
אינטילאון של מוניקה שינה צבעים בתגובה לכך.
"אל תיתן לפרימיטיביים האלה להשפיע עליך", אמרה מוניקה ושלחה את הפוקימונים שלה להילחם.
"שמע, עומר, אני יודע שאתה בן של מנהיג שבט פנינה ובטח אתה וגם מוניקה מוכשרים מאוד בכל מה שקשור לקרב, אם לומר לך את האמת, אני לא ממש כזה, אז אם לא איכפת לך לחפות עלי ואני אדאג לך בדרכים אחרות", אמר הראל בשקט לעומר.
"איזה דרכים", אמר עומר ובחן את אחותו. הוא לא התכוון להפסיד בקרב מרצונו החופשי, גם אם זה אומר לשחרר נשים לחופשי. הכבוד האישי שלו, הכישורים שלו כמאמן, היכולת שלו כגבר והתחושת המסוגלות שלו עמדה פה למבחן.
"אני קורא אנשים, דפוסי התנהגות ואני חושב שיש לי כמה טריקים שיכולים לעזור לך, כלומר – לנו, להשיג יתרון על מוניקה, כלומר – על אחותך", ענה לו הראל.
"אני פתוח לכל הצעה", אמר עומר ושלח את מונפרנו שלו לתקוף עם גלגל אש את ליליגאנט.
"תכבה את המתקפה, אינטליאון", אמרה מוניקה וכך היה.
כל אנשי בירדיה צייצו בוזים מחרישי אוזניים ברגע שאינטליאון זז ועד שהוא הפסיק לנוע.
"תקשיב, היא נלחמת בצורה… איך נקרא לזה? יצירתית! זה אומר שהיא משתמשת בשטח, בתנאי מזג האוויר, ביריבים, בכל מה שיש לה לטובתה. מבין?" שאל הראל.
"כן, תתקוף, שאבסול שלך לא סתם יעמוד שם", אמר עומר.
"אבסול, ברק על מורקרו", אמר הראל בצורה חטופה וחזר להסביר לעומר את האסטרטגיה שלו.
הברק נורה מהגוף של אבסול והתקרב לעבר מורקרו. בתגובה לכך, אנשי בירדיה שלא אהבו לראות ציפורים מותקפות בכלל וברקים נורים להם בפרט, קרקרו בפחד ונופפו בכנפיים שלהם למחאה, ולבסוף נרגעו כשראו שליליגאנט סופגת את המתקפה במקומו, ומצילה אותו.
"יש לה את כל הקשת הסוגית", אמר לבסוף עומר.
"מה הכוונה?" שאל הראל.
"לא משנה באיזו מתקפה נתקוף, היא מסודרת", ענה עומר.
"אתם מחליטים לפרוש?" צעקה מוניקה מהעבר השני של המגרש.
"לא", ענו עומר והראל בו זמנית.
= = = = =
טל וליו הלכו ביערות הירוקים של פארק היורה, מפלסים את דרכם אל המרכז הראשי, במטרה לעדכן את האמונד על ההתפתחויות האחרונות, ואולי גם כדי לקבל ארוחה טובה, מקלחת הגונה ושינת לילה מתוקה. לראשונה בחייהם הם לא הרגישו פחד כלשהו, משום שלפניהם ריחף לו אנון שידע הכל ומאחוריהם פסע באיטיות קרוקוגאטור שתפקד בלי ידיעתו כשומר הראש שלהם.
"אוי, לא", אמר ליו.
"מה קרה? נקרעו לך המכנסיים?" שאל טל, "כי לי זה קרה כבר לפני 5 ק"מ".
"לא, איבדנו מישהו", ליו הגיב בחזרה.
טל לא ידע איך להגיב. אחרי כמה רגעים משהו לא התחבר לו – "איך אתה יודע?"
"אנון סיפר לי".
"הוא יודע מי זה?" שאל טל.
ליו: "לא, הוא יודע רק שמישהו מת".
טל המשיך ללכת, מנסה לחשוב על כל האנשים שהרכיבו את החבורה. הוא ידע שג'ול ופרסיבל הכי מוגנים, הם חזקים בטירוף ואין אף אחד שיכול לגבור עליהם. "לפחות זה לא פרסיבל וג'ול", אמר לבסוף.
הם המשיכו להתקדם עד שהגיעו למבנה הראשי, שם קיבל אותם האמונד בידיים פרוסות. "הכל הלך בסדר?"
"אממ… אהה… אתה יודע מה?!…" גמגם טל שלא ידע איך להסביר לו את המצב.
"הוא הרג לך את הטי-רקס", אמר ליו בלי טאקט.
"הוא מה?!?!" התפחלץ האמונד.
"הרג לך את הטי-רקס", חזר ליו על המשפט כאילו הוא מדבר על מזג האוויר.
"איך, איך? מה? מתי? מי? למה? מדוע?" האמונד לא ידע את נפשו מרוב צער.
"אני ממש ממש מצטער, דוקטור, אבל החבר שלנו מקולל והוא שלח את הדינוזאור שלך על שלי, ושלי התפתח ותקף אותו בחזרה ועל הדרך גם ריסק לו את הגולגולת ופצלח לו את הראש, ואכל אותו אחרי זה, ו… כן…"
"זה ממש צפוי", נשמע קולו של ד"ר איאן מלקולם שפסע אליהם ולחץ את ידם של ליו וטל.
"מה הכוונה?" שאל ליו באגביות שכזו.
מלקולם: "תורת הכאוס, אותה אני חוקר כל חיי, תמיד אומרת שמעשה גורר אחריו תגובה, ואין זה רנדומלי, לא, זה לא, הכל מחושב, הכל מקובע, הכל אפשרי, כמעט כמו שאין רע בלי טוב. אתם מכירים את זה?"
"אז הדינוזאור שלי ניסה לתקוף את שלו?" התחיל לומר האמונד.
"וקיבל את שלו", המשיך מלקולם. "על כל פנים, אני אשמח לבחון את הדינוזאור שלך. איך קראת לו?"
"זה פוקימון וקוראים לו קרוקוגאטור", ענה טל.
"מממ… נשמע כמו שילוב בין קרוקודייל ואליגטור", אמר מלקולם, ירד במדרגות וניגש ליצור הענקי, ליטף אותו מספר פעמים על הרגל וביקש ממנו לרדת לשכיבה. להפתעת כולם, הפוקימון עשה זאת. ד"ר איאן מלקולם התחיל לבחון לו את האישונים, אז הוא עבר לאוזניים, ולבסוף בדק לו את השיניים. "אתה יודע לספר לי מה הוא אוכל?"
"פוקימונים בעיקר", אמר טל ולא ידע לאן השיחה הזו מתקדמת.
מלקולם: "מממ… מעניין מאוד. ואתה חושב שהגודל שלו הוא נפוץ ליצורים האלה?"
טל: "לא, הוא הכי גדול שיש… מבני מינו הכוונה".
מלקולם: "מהזמן הקצר שאני נמצא פה על האי, למדתי דבר או שניים על זוחלים ואני יכול להגיד לך שקצב הגידול שלו מהיר, מהיר מדי אם אתה שואל אותי, וזה לא נותן לגוף שלו את האפשרות להתאקלם למצב החדש".
ליו: "מה זה אומר?"
מלקולם: "בעיקרון זה אומר שהפוקימון שלך נמצא במצב גסיסה תמידי".
טל נרתע לאחור: "מה?"
מלקולם: "כן, והייתי נותן לו… מה, שבועיים לחיות, אולי אפילו פחות".
טל: "אבל בטח אפשר לעשות משהו. אתם החייאתם פה דינוזאורים שלא היו חיים 50 מיליון שנה".
האמונד: "65 מיליון שנה".
מלקולם: "יש, וזה כבר נמצא בפעולה לפי מה שאתה מספר לי".
טל: "מה הכוונה?"
מלקולם: "הקרוקוגאטור הוא יצור אלפא, כזה שלא מוכן לחלוק את אהבת המאמן שלו, או את שטח הטרף שלו עם אף אחד אחר. הוא יצור גאוותן, חזק ודי גדול. זה אומר שבכל סיטואציה אחרת הוא היה אמור לטרוף את הדבר הזה שמרחף שם ליד ליו".
"האנון שלי?" שאל ליו בבהלה.
מלקולם: "א-הא, הניחוש שלי שהאנון שלך חלש מאוד, נכון?"
ליו: "כן, אבל זה רק כי הוא יודע מתקפה אחת".
מלקולם: "אני בספק".
טל: "מה הכוונה?"
מלקולם: "ראיתם פעם את הפוקימון האנון של ליו תוקף על אמת?"
טל: "פעם אחת כאשר כל האנונים התחברו למתקפה אחת, הם ניצחו פוקימון אגדי".
מלקולם: "ואני משער שפוקימון אגדי הוא גדול יותר, חזק יותר, אגדי יותר, כזה שפוקימון רגיל לא יכול להוריד… אמממ… זה רק מוכיח את הטענה שלי… אין לקרוקוגאטור את היכולת הפיזית, הפיזיולוגית והגנטית להחזיק את עצמו בחיים. מי שמחזיק אותו בחיים, וזוכה בתמורה לחיים שלו בחזרה, הוא אנון".
האמונד, טל וליו הסתובבו להסתכל על אנון, שרקד באוויר, חייך עם העין הבודדת שלו ואמר את שמו.
"זה נכון?" שאל ליו. האנון סימן כן.
טל התחיל להיות עצוב, הוא התקרב אל החיה הענקית שלו וליטף אותו בגבה. "אני מצטער, אתה ממש תחסר לי".
אבל ד"ר איאן מלקולם לא היה שותף לדעה הזו – "על מה יש לך להצטער? גידלת אותו? האכלת אותו? נתת לו אהבה? הבאת אותו מינקות לבגרות? זה מסלול החיים".
טל: "כן, אבל כשהוא היה ממש תינוק, אף אחד לא רצה אותו".
מלקולם: "אתה רצית אותו".
טל: "והוא היה מסוכן מאוד כשהוא התפתח".
מלקולם: "ובכל זאת לא זנחת או זרקת אותו".
טל: "ועכשיו הוא ימות".
מלקולם: "ולקראת זקנה אתה עדיין שם בשבילו, זו עבורי נקראת אהבה".
טל ניגב את הדמעה שירדה לו מהעין, לחץ את ידו של איאן מלקולם ואמר לו "תודה".
"אין על מה, ידידי".
"אתה יודע מה", נפתח האמונד את ידיו ומחא אותם אחת בשנייה. "אני לא יודע מה אתכם, אבל כשאני עצוב, אני תמיד מתנחם בגלידה מושחתת במיוחד. מה דעתיכם?"
= = = = =
"בוא נתמקד באינטילאון בלבד במתקפות שלנו", אמר הראל.
"בסדר מבחינתי", ענה עומר.
"אבסול, ברק על אינטיליאון", פקד הראל.
"תגני עליו, ליליגאנט", אמרה מוניקה בתגובה.
"חייבים להעסיק את ליליגאנט", אמר עומר.
"מתקפה משולשת?" הציע הראל.
"ברק על אינטליאון", אמר הראל לאבסול.
"מונפרנו, להביור על ליליגאנט! אמבריאון, קרן בלבול על מורקרו", עומר הורה לפוקימונים שלו.
"חילוף מקומות", אמרה מוניקה, וכך הברק פגע בליליגאנט ולא עשה לה נזק, הלהביור פגע באינטליאון ולא עשה לו נזק ומורקרו התחיל להתעופף בעיגולים מעל כולם, משתגע מהבלבול שלו.
"אני לא יודע מה לעשות", אמר הראל, "היא קשה לקריאה".
"אני יודע מה לעשות", אמר עומר וחייך, "אתה מוכן להלוות לי את הפוקימון שלך לרגע?"
"כן, אחי, מה שתרצה, אבסול, תקשיב למה שעומר אומר לך, בסדר?"
הפוקימון הנהן בראשו. כולם היו בציפייה.
עומר הוציא מעיין קריסטל מהכיס שלו, וענד אותו סביב הצוואר של אבסול, אחר כך הוא זרק קריסטל אחר לעבר הראל ואמר לו – "תחשוב על כמה אתה אוהב את הפוקימון שלך". שום דבר לא קרה.
"אתם בסדר שם?" שאלה מוניקה, "כי אני מחכה שתתקפו כמו שצריך לפני שאתחיל".
"למה אתה לא מתמקד באהבה שלך כלפיו?" שאל עומר והיה קצת עצבני.
"הוא לא כזה אהוב עלי", אמר הראל.
"מה?" התרעם עומר. "ברור שכן!" ולפני שמישהו ידע מה קרה, אינפרנו תקף את אבסול.
"מה אתה עושה?" שאל הראל ברוגז.
"עכשיו דמיין את החיים שלך בלעדיו, שאני הורג לך אותו ושאין לך יותר פוקימונים", אמר עומר.
אור חלש התחיל לבקוע מהקריסטלים.
"תחשוב על הפעם הראשונה שפגשת אותו", צעק עומר וכבר היה עצבני רצח.
הראל עצם את עיניו, הוא היה ילד קטן, הוא ראה את חייו עוברים לפניו – אבסול מופיע, משפחתו זורקת אותו מהבית, אבסול מופיע, הוא מתפטר מצוות רוקט, אבסול מופיע, הוא נאלץ לחיות ברחוב, אבסול מופיע, הוא כמעט ולא התקבל לצוות מגמה.
"אתה איתי?" שאל עומר ושלח את מונפרנו לתקוף את אבסול שוב.
"כן", ענה הראל. "אבסול היה איתי בכל הרגעים הקשים בחיים שלי, הוא היחיד שנתן בי אמון, היה שם ותמך בי". האור של הקריסטלים התחזק והפך למסנוור במיוחד. כל מי שהיה שם, מוניקה, הראל, עומר, כל הבירדיאנים, כולם כיסו את העיניים שלהם וכשהם פתחו אותם, מגה אבסול הופיע מולם.
עומר: "ברק על שלושתם".
הברק נשלח, ליליגאנט ניסתה להגן על אינטליאון, מורקרו עדיין חג באוויר, רחוק מהישג ידו של הברק וכך יצא שרק אינטליאון נפגע מהמתקפה. הבירדיאנים מחאו כפיים לראות את הזוחל נפגע. להפתעת מוניקה, הפוקימון שלה איבד את ההכרה.
"עכשיו אתם תשלמו על זה", היא אמרה בשקט.
= = = = =
"אז מה עושים עכשיו?" שאל ריי את רוברט בזמן שהם טיילו בטיילת של אילת.
"לא יודע", ענה רוברט.
"מעניין מה זה", אמר ריי וניגש לעצם בלתי מזוהה שריחף 2 מטר מעל האדמה.
הם ניגשו אליו, הסתכלו עליו ובחנו אותו.
"אולי זו הדרך שלהם לצלם את הרחובות? לתעד מקרי פשיעה?" שאל רוברט.
"זה הוסו", ניגש אליהם ילד קטן ששמע את השיחה ביניהם.
"הוסו?" שניהם שאלו בתגובה.
"פוקימון שיכול להעיף אותך ממקום למקום", ענה הילד.
"אולי הוא יכול להעיף אותנו בחזרה להיסוי?" שאל ריי את רוברט.
"אני בספק", ענה רוברט ופנה לילד – "מה המקום הכי שווה לבקר אצליכם?"
"תל אביב, ללא ספק", אמר הילד.
"אז בוא ניסע לתל אביב", אמר רוברט והם שוגרו לשם.
כשהם הגיעו לעיר הגדולה, רעש והמולה קיבלו את פניהם, אנשים חלפו מולם בלי הפסקה, העיר הייתה עצומה בגודלה, היו שם לפחות 120 בניינים, והאנשים באו בכל מיני צבעים, גדלים וצורות. ילדה אחת עמדה בפינת הרחוב, פיצצה בלונים שעשתה עם המסטיק שלה ולידה עמד פוקימון כלב קטן, היא חילקה עלונים להולכים ולבאים.
"בוא", אמר רוברט וניגש לקחת עלון.
"מה זה?" שאל ריי.
"זה מסביר מה יש לעשות בעיר הזו", ענה רוברט – "אפשר ללכת למגדת עתידות, להחליף פוקימונים, להתחרות מול מנהיגת המכון, יש פה גם דוג'ו, יש פה שוק מסתבר, מזח שמוביל לים, אה ויש פה אזהרה לגבי תחמן שיושב 3 בניינים מאיתנו, מבקש מאנשים כסף תמורת פוקימון אגדי ונותן להם פוקדור ריק בתמורה".
אבל ריי לא היה שם לידו. הוא חזר אחרי כמה רגעים, פניו נפולות מעצב והוא אמר שהיה איזה אדם שהבטיח לו פוקימון אגדי אם הוא רק יתן לו 10,000 פוקידולרים ובסוף הוא קיבל פוקדור ריק. רוברט נענע בראשו בחוסר אמונה ואז התחיל להתקדם.
"לאן אתה הולך?"
"למרכז החלפות, אולי אמצא משהו טוב יותר מלוטאד".
הם הגיעו למקום וראו אולם ענקי ובו אלפי מכונות החלפה קטנות, לידיהם כיסא ובחלק מהמקרים ישב על הכיסא אדם שרצה להחליף את הפוקימון שלו. הם הסתובבו בין האנשים וראו פוקימונים מקנטו, מהואן, אפילו ממחוז ארקדיה, וכולם מוצעים להחלפה. בסוף רוברט ראה איזה נער צעיר, הוא שאל לשלומו והילד ענה – "שי".
"מה אתה מציע, שי?"
"אני מציע פייטינג לאמה", ענה הילד.
"זה פוקימון שהוא אופייני למחוז שלכם?" שאל רוברט.
שי: "כן, הוא מבוסס על משחק מחשב בשם פורטנייט, מכיר?"
ריי דחף את רוברט הצידה, התלהב ואמר – "אני מת על המשחק הזה!"
רוברט הציע לילד את לוטאד, שבחן אותו, בדק אותו, הרים אותו ולבסוף אמר – "בסדר".
שניהם הכניסו את הפוקימונים שלהם למכונה, שי קיבל את לוטאד, ואילו רוברט קיבל את פייטינג לאמה. "אין חרטות", אמר הילד וברח משם.
"מעניין מה הוא התכוון", אמר רוברט.
= = = = =
"מורקרו, תעיף את ליליגאנט לאוויר! ליליגאנט, מתקפת סערת עלים! מורקרו, תחזק את המתקפה בכך שתעזוב את ליליגאנט ותשתמש בסופת רוח", אמרה מוניקה בעוד הראל ועומר עמדו שם, אילמים, לסתות שמוטות, לא מעלים בדעתם מתקפה כזו מקורית.
המתקפה התמקדה באמבריאון שספג את המתקפה, סבל נזק רב, אבל לא התעלף.
עומר: "מונפרנו, להביור על ליליגאנט".
הראל: "יש לי תחושה רעה לגבי זה".
עומר: "מה הכוונה?"
הראל: "זו מוניקה, לא סתם עוד מאמנת וכעת אין לה הגנה מול אש, מה היא תעשה?"
עומר: "שום דבר".
המתקפה עפה לעבר ליליגאנט שנלקחה ועלתה באש.
עומר: "רואה?"
הראל: "אני עדיין לא משוכנע".
להפתעתם, חיוך ענקי נפרס על פניה של מוניקה.
"מורקרו, מתקפת מהירות על אבסול ועל מונפרנו, תעסיק אותם עם המהירות שלך! ליליגאנט, תכלאי את אמבריאון עם הגפנים שלך ופשוט תשתמשי בחנק!"
מורקרו עף במהירות שאפילו זקן השבט של הבירדיאנים לא ראה, מכה את אבסול פעם אחת ואז את מונפרנו, ואז חוזר חלילה. ובזמן הזה ליליגאנט שלחה את הגפנים שלה לעבר אמבריאון, כלאה אותו בתוכם ופשוט נעלה אותו בהם. ומאחר והם עדיין עלו על אש, הם היו סכנה בפני עצמם ואמבריאון נשרף עם האש שעומר עצמו שלח לזירת הקרב. לא עבר הרבה זמן ואמבריאון התעלף.
ליליגאנט התגלגלה על האדמה וכיבתה את האש בריקוד קטן.
רוב גוזלי בירדיה, כולל ראש העיר, מחאו כפיים כשהם ראו את תצוגת הקרב הזו.
הראל: "אמרתי לך".
עומר: "בסדר, אנחנו עדיין ב2 נגד 2 ואני עדיין גדלתי בבית של אבא שלי".
הראל: "מה זה אומר?"
עומר: "שלמדתי להילחם מלוכלך".
הראל: "אני לא חושב שזה יעבוד מולה".
עומר: "אחותי מוכשרת, אבל היא משחקת לפי החוקים. אני לא".
ליליגאנט כבר התחילה לרפא את עצמה באמצעות מתקפת החלמה.
הראל: "רואה? אפילו היתרון שהיה לנו עם השריפה של ליליגאנט הלך".
עומר: "סתום רגע ותן לי לחשוב. עומר נכנס פנימה לתוך האני העצמי שלו, הוא נזכר בכל הצרחות שהוא קיבל מאבא שלו, כל העלבונות, כל הפעמים שהכחיש שהוא הבן שלו, ואז הוא הסתכל על היריבים שלו, על מורקרו וליליגאנט, הוא חשב על אסטרטגיות אפשריות ואז הרעיון פשוט והכי מבריק עלה לו לראש – "תרתק את מורקרו".
"מבט מרושע!" פקד הראל. זה העמיד את מורקרו במקום ולא אפשר לו לעוף יותר. כל בירדיה צעקה בבוז.
"אש, כדור אש, התפוצצות אש, להביור, גחלת, התפרצות, ולפי הסדר הזה!" אמר עומר שהישיר מבט לעבר ליליגאנט שעמדה שם, מצפה למתקפה הבאה.
את המתקפה הראשונה היא בלמה, מהמתקפה השנייה היא התחמקה בצעד ריקוד מרשים, במתקפה השלישית כבר היה לה קשה לעמוד בה, את הרביעית וכל מה שבא אחריו היא ספגה אחת אחרי השנייה. כשהגיעה המתקפה האחרונה, ליליגאנט כבר ממזמן הייתה מחוסרת הכרה.
"זה לא פייר", צעק זקן השבט! "אתה אמור לתקוף פעם אחת בתור!"
"אתה לא אמור להיות בעדו?" שאלה מוניקה בתהמון, "מאחר וניצחון שלו ישאיר את הנשים כנועות".
"אה, כן", אמר זקן השבט כשהבין שנסחף.
"נשארנו רק אני ואתה מורקרו", אמרה מוניקה, "בדיוק הסיכויים שאנחנו אוהבים".
מורקרו קרץ למאמנת שלו ועף בסיבובים מעל היריבים שלו.
= = = = =
"אתה לא אוהב אותי", הטיחה ענת בצ'ארלי.
"מי דיבר בכלל על אהבה, אנחנו אפילו לא התנשקנו, איך אני אדע איך אני מרגיש כלפייך אם את כל היום חושדת בי, לא מאמינה לי ומאשימה אותי שאני מסתובב עם בנות אחרות?" הוא שאל בחזרה.
"אתה מגעיל אותי, לך אליה, אני יודעת שאתה רוצה את זה, קיבלת את הרשות שלי".
צ'ארלי: "ענת".
ענת: "אל תגיד אפילו את השם שלי".
צ'ארלי: "אז איך אני אמור לקרוא לך?"
ענת: "אל תקרא לי, ואל תפנה אלי ואל תדבר איתי, בסדר? לך לזונה הזו שלך!"
צ'ארלי: "היי, היא לא זונה, היא בת אדם והיא רק חייכה אלי כמה פעמים".
ענת: "ראיתי שגם אתה חייכת אליה".
צ'ארלי: "אז אסור לי לחייך? מה אני אמור לשאול אותך מתי לחייך ומתי לא? עוד שנייה תגידי לי גם מתי לנשום".
ענת: "מאז שעברנו לפה השתנית".
צ'ארלי: "בסדר, נמאס לי מזה!"
ענת וצ'ארלי היו באמצע ריב רציני אודות לימור היפה והם ניהלו ויכוח שלא רק לימור היפה שמעה, אלא כל תושבי תל אביב צפון שמעו, עד שרייס הגיע למקום והואיל בטובו להתערב.
"אפשר לעזור?" שאל.
"כן, תחנך את הפושטק הזה איך להתנהג בסביבת בנות", עקצה אותו ענת.
"פושטק? אתה ראית? היא קוראת לי פושטק!" התגונן צ'ארלי.
"אהבה היא זירת קרב", סיכם את זה רייס.
"מה?" אמרו ענת וצ'ארלי בהפתעה. לזה הם לא היו מוכנים.
"אתם לא מכירים את השיר? אתה גורם לי לבוא, ואז גורם לי לעזוב, למה אתה פוגע בי כל כך? זה יעזור לי לדעת, האם אני עומדת בדרכך לאושר, או שמא אני הדבר הכי טוב שהיה לך בחיים? האמן לי שאני לא יכולה אפילו להסביר את זה, אבל אני מכושפת על ידי האהבה שלך וקשורה אליך".
"לא, אני לא מכיר את השיר", התוודה צ'ארלי.
"זה שיר של הומואים?" אמרה ענת והמשיכה לעקוץ.
"כן, אבל לא רק שלהם", אמר רייס – "עכשיו בשיר היא אומרת שאהבה היא זירת קרב ועלינו להילחם על מה שאנחנו אוהבים, ואם לא מתגברים על מכשולים, אין באמת ניצחון ואין באמת אהבה. עכשיו, עם יד על הלב, אני אשאל כל אחד מכם שאלה אחת ותענו לי עליה בכנות. בסדר? אתם אוהבים אחד את השני?"
צ'ארלי הסתכל על ענת, חייך ואמר: "כן".
ענת קפצה עליו, בוכייה, מנשקת אותו בלי הרף, "גם אני אוהבת אותך", מיררה בבכי.
רייס נענע את ראשו בחוסר אמון ומלמל – "סטרייטים".
= = = = =
"מורקרו, אני רוצה שתעשה הצגה של התעופה שלך", אמרה מוניקה.
"מה לעזאזל?" אמר עומר.
"היא מתכננת משהו", אמר הראל.
מורקרו פרס את כנפיים, עף בשמיניות, עף בין העצים, עף לאחור, עף בלי לנופף בכנפיים שלו ובכל פעם שהוא עשה תרגיל כלשהו, תושבי בירדיה הסתכלו עליו בהערצה, מחאו לו כפיים ועודדו אותו.
"תהיה מוכן", אמר הראל.
"מוכן למה? היא סתם מבזבזת זמן", אמר עומר.
"לא נראה לי, היא משתמשת בהסחת דעה", אמר הראל.
"עכשיו, תקוף עם תעופה", אמרה מוניקה. מורקרו עף לשמיים ונעלם מטווח הראייה שלהם.
"זה הזמן שלנו לעשות משהו, מהר, תחשוב על משהו", אמר הראל.
"אבסול יודע חפירה?" שאל עומר וזיעה קרה עטפה את מצחו.
"לא", ענה הראל.
"אז הלך עלינו", אמר עומר ופשוט חיכה שהמתקפה תגיע, אבל בלבו הוא חיכה לרגע הזה, הוא ידע שאבסול לא יעמוד במתקפה, בעוד שמונפרנו יגיע לחלק השלישי והאחרון בכוח החיים שלו, מה שיגביר את המתקפה שלו, ואז הוא יוכל לבדוק באמת מי יותר חזק, הוא או אחותו.
המתקפה הגיעה, פגעה במונפרנו ועילפה את אבסול.
"עכשיו זה רק אני ואת, אחותי", אמר עומר.
"מסתבר שכך", ענתה מוניקה.
"אני הולך לנצח אותך", הצהיר עומר.
"לא אם אנצח אותך קודם", אמרה מוניקה.
"להביור", פקד עומר וזרנוק של אש נורה לעבר מורקרו שהתחמק ברגע האחרון מהאש.
"מתקפה מהירה".
"תן לו להגיע אליך ואז קרב קרוב".
מורקרו עף במהירות שיא לעבר מונפרנו, פגע בו, אבל אז ספג את סדרת האגרופים הכי חזקה שבוצעה עד כה בקרב, כל מכה הורידה את מורקרו לאדמה וגם לאחר שהוא ירד לאדמה, מונפרנו המשיך להכות אותו בלי רחם, עד שאפילו אנשי בירדיה עודדו את הציפור לקום ולהילחם. לבסוף המתקפה נגמרה, האבק התפזר ומורקרו נעמד בשארית כוחותיו על הרגליים. אנשי בירדיה צהלו!
"מתקפת תעופה", אמרה מוניקה ושוב מורקרו עף לשמיים ונעלם בין העננים.
"חפירה, תתחבא לו מתחת לאדמה".
"היי, חשבתי שאמרת שהפוקימון שלך לא יודע חפירה", אמר הראל.
"אופס… שכחתי", אמר עומר.
אבל למורקרו זה לא שינה, הוא ירד במהירות שיא, יצר חור ענקי באדמה ופגע במונפרנו בעודו מתחת לאדמה. כולם צהלו, אפילו זקן השבט, למראה המהלך הנפלא ורובם מחאו כפיים לעוד מתקפה נהדרת מאת הציפור האהובה עליהם. מונפרנו התעלף.
מוניקה התקדמה לעבר אחיה, הושיטה את ידה ללחיצה ובאה לומר לו – "כל הכבוד…"
אבל אז אור לבן בקע מתוך החור, מקור אנרגיה עצום יצא משם וכשהמחזה הסתיים, אינפרנייפ יצא משם, חזק מתמיד.
"אמרת משהו?" שאל עומר וחיוך ממזרי על פניו.
"צא משם, מורקרו", אמרה מוניקה.
אבל לפני שהיא הוציאה את המילים, עומר הורה: "אגרוף ברק", והמתקפה פגעה בול במטרה.
אנשי בירדיה כולם היו בנשימה עצורה, חיכו לראות מה יקרה, ולשמחתם מורקרו שרד את זה.
"פלייר בליץ'", אמר עומר, גם המתקפה הזו פגעה.
"למה את לא תוקפת", שאל אחד הגוזלים שירד מהעץ לעודד את מורקרו.
"כן, את סתם נותנת לו לנצח", אמר ראש העיר.
"תזיזי את התחת העצלן שלך כבר ותנצחי את הקרב, נקבה מסריחה", אמר זקן השבט.
אבל מוניקה עמדה שם ונתנה למורקרו שלה לספוג מתקפה אחר מתקפה, עד שהוא היה על סף עילפון. "סיימת?" שאלה את עומר.
"כן, עוד שנייה ואני מנצח אותך", אמר עומר.
"לא נראה לי", אמרה מוניקה.
"מה הכוונה?" שאל עומר.
"לא תהית למה אני משאירה את מורקרו אחרון? למה אני נותנת לו לספוג את כל המתקפות האלה? מה זה יוצר?" חייכה מוניקה את החיוך הערמומי שלה.
"אוי, לא", אמר הראל.
"אנשי בירדיה כולם מגויסים לצד שלי, הם בצד של מורקרו, מעודדים אותו, מעריצים אותו, רוצים בניצחונו, אפילו זקן השבט… אפשר לומר שהם בשישייה שלי עכשיו", הסבירה מוניקה.
"אוי לא על אמת", אמר הראל.
עומר הסתכל על מורקרו שעוד שנייה נופל, על אינפרנייפ שעומד מולו בכל הכוח, מוכן לתת את המכה המנצחת ועל אחותו שככל הנראה תלמד אותו שיעור בקרבות בעוד שנייה וחצי.
"ביט-אפ" (Beat up), אמרה מוניקה.
ואז כל הציפורים, כל תושבי בירדיה שצפו בקרב, כל אלה שהרגישו חלק כה אינטנסיבי מהקרב, יצאו למתקפה אדירה וכל אחד נתן את המכה שלו לאינפרנייפ המסכן. אפילו זקן השבט הוריד את הגלימה שלו, פרס את כנפיו ושיגר מתקפה עתיקה שלא נראתה כבר 100 שנה. לבסוף אינפרנייפ נפל.
= = = = =
"ווזי, אני רוצה שתשמרי על הנשים של המחוז, בסדר?" אמרה מוניקה.
הנקבה נישקה את ידיה של מוניקה לאות תודה ומאחוריה חיכו כל נשות בירדיה המשוחררות לעשות את אותו דבר.
"ואם הזקן עושה לך בעיות, אני רוצה שתשתמשי בו", אמרה מוניקה והוציאה את הפוקדור של מורקרו. "הוא התפתח אחרי הקרב, כעת הוא יכול לנצח כל אחד בכפר הזה ואמרתי לו שיקשיב רק לך".
"נקבה", צעק זקן השבט, "בואי את ואל תביאי איתך את שני הלוזרים האלה שלך!" צעק זקן השבט כשראה את הונצ'קרו יוצא מהכדור שמוניקה הביאה לווזי.
כשהיא לבסוף הגיעה אליו, הוא נעמד מולה, בדק אותה מהראש ועד הרגליים ואז אמר – "אני יודע שאנחנו באים מתרבויות שונות, אבל הקרב הזה… היכולות שלך… את כמעט כמו גבר", אמר זקן השבט.
"אני אקח את זה בתור מחמאה", אמרה מוניקה.
"אני רואה שהשארת את הפוקימון שלך מאחור", הוא אמר.
"זה כדי להגן על בני מיני", היא הסבירה.
"לא שצריך את זה, אבל אני יכול להבין את הדאגה שלך", זקן השבט אמר. "אבל עכשיו יהיה לך חסר פוקימון ואני רוצה לתת לך משהו בתור מתנת פרידה, יש לי פה פוקדור, אני רוצה שתקחי אותו".
"מאיפה יש לך פוקדור?" היא שאלה בבלבול.
זקן השבט: "טל השאיר אותו פה אחרי שעזב, אמר שאחרי שטייל בעולם, התחיל לאסוף פוקימונים חזקים, דחויים או כאלה שאף אחד לא רצה לטפל בהם, ואני יודע שאם יש מישהו בעולם הזה שיודע להתמודד עם האחד הזה, זו את".
להפתעתה הוא חיבק אותה ואז פנה ללכת.
34 תגובות
אני כל כך מצטער בשביל טל זה לא הגיע לו או לפוקימון שלו זה פגע בול ברגשות אני מקווה שטל (גם בסיפור וגם באתר) לא יקח את זה יותר מידי קשה אבל הולי שמולי ועכשיו נראה לי שנרקיס מת כי ליו אמר שאנון שלו אמר שמשהו חסר ונרקיס לפי מה שראיתי לא נמצע בפרק האם זה אומר משהו? זה היה פרק די כבד בשביל טל ואני מקווה שהוא יתאושש ואני דיי מרגיש נורא כאילו הכל באשמתי ברצינות אז טל אם אתה קורא את זה רק שתדע שאני כל כך פליפינג מצטער
ועבירת נושא חדה במיוחד אני שאמח אם ליו יתפוס פוקימונים וילחם יותר כבר ביקשתי כמה פרקים ואפילו בפרק שנתנו לגולשים לבחור אינטרקציה וזה עדיין לא קרא בכללי ליו צריך להילחם יותר ולהראות את עצמו יותר (למרות שנראה לי כרגע שהיטמן מורח את ליו ואז הוא יצור לו בילדאפ והדמות תהפוך לדמות הרבה יותר רצינית או בקיצור היטמן מכין לליו המון הפטעות)
וגם אני לא בדיוק אוהב את פארק היורה בכל מקרה (למרות שאני חולה דינוזאורים) ולא קורה שם הרבה בכל מקרה כאילו מצד אחד קרב ראווה וקרב מכון ובילדאפ ממש טוב ומצד שני טירקס וזהו אשמח לעוד יותר אקשן והרבה יותר פוקימונים בחלק שלי ושל טל
עדיין היטמן ממש פרט לי על המייטר הריגשי ושוב טל אם אתה רואה את זה אני כל כך מצטער הכל באשמתי (או לפחות ככה נראה לי)
ליו בחוץ לעכשיו
וכן כמו שאתם בטח מבינים מהשעה אין לי כל כך חיים
אוי בא לי לבכות. קרוקוגאטור שלי גוסס?? איאן, תודה שהיית זה שבישר לי את הבשורה, זה מקל קצת.
ליו, תודה על ההשתתפות בצערי, אני הולך לבכות בפינה עכשיו.
הולי מולגי אתם חייבים לראות את העיצוב של אלעד לקרוקוספייק ליין וסניילר ליין! (אופס אני מדבר יותר מידי, סתום כבר טל תשאיר להם ממה להיות מופתעים אידיוט)
מקווה שנמצא לו תרופה, קרוקוגאטור הוא הפוקימון האהוב עליי במחוז שלי, ואני דואג לו….
פרסיבל מת?!?!?! וג'ול שפוטה של אבא שלה. מאכזב ממש, אני עדיין אוהב את הדמות אבל זה דאון רציני (שלא תעלב לי מולגי)
הראל קיבל את האבסול שלו! נייס! הקרב היה אדיר, אבל בירדיאנים הם לא פוקימונים אז לא הבנתי איך הם תקפו בbeat up?
את הקטעים של ענת וצ'ארלי ושל יויו ורייס, אני לא בדיוק מבין, סורי, לא באמת קורה איתם משהו אז קשה לי לעקוב.
ספויילר ענק מסתבר – יש לי עוד פוקימונים! זקן השבט נתן פוטנציאל לעוד פוקימונים שלי, אז פליימאר? טריגל? לייקנרוק לילה? גלייסקור? סנייבי????????? מי יודע, אבל אשמח לכל אחד מאלו
טל אאוט
אז אתחיל ככה שאני מאוד מעוצבן מהמוות של פרסיבל, לא רק בקטע של הסיפור אלא בכללי. אני יודע שהקטע זה שאם לא מגיבים אז מתים (שפעם זה היה בכלל שלא מופיעים בפרק בתור אזהרה) ואז זה נהפך שככל שאתה מגיב מאוחר יותר ככה העונש כבד יותר… שכבר טיפה מעצבן אבל מובן. עכשיו הקטע הוא שמי שיצר את פרסיבל, עיני, כן הגיב ולא כזה מאוחר בכלל. אלא רק ביום רביעי, שלושה-ארבעה ימים אחרי הסיפור. ואם נגיד יויו שבפרק 9 הגיב רק ממש ברגע האחרון וניצל אבל נפצע קשה ואיבד פוקימון, אני לא רואה מה הסיבה שזה יקרה גם לפרסיבל. היה אפשר לשנות את הפרק שאבא של ג'ול ידקור אותו אבל הוא עדיין ישאר בחיים וגוסס, אולי אפילו להרוג אחד מהפוקימונים שלו תוך כדי אם כבר הולכים רחוק בעונש שלא מגיע לו (למרות שהם כן הרגו כנראה את שאר הפוקימונים של פרסיבל). ככה פרסיבל אולי יהיה על סף מוות אבל לא ימות בוודאות ועדיין יוכל לחזור. ובנוסף השינוי הזה לא ישנה או ייצור בלאגן בפרק, זה שהוא לא מת לא אומר שבניה וג'ול חייבים להשאר ולא לנטוש אותו "למות". בקיצור כל החלק הזה יותר מידי מוגזם ואני לא מקבל את הבחירה הזו בכלל. מקווה שזה ישתנה מאוד במהירות, מאוד אבל מאוד מקווה! זה לא ממש נורמלי בשבילי לכתוב דבר שלילי אבל זה באמת מרתיח אותי כל זה.
מניח שארגע לרגע ואתחיל בכל זאת לדבר על הסיפור…
עם ג'ול אחזור מאוחר יותר.
אז יויו, תריף וסטון… אמה מראה שהיא יודעת הרבה יותר ממה שנראה, איכשהו יודעת את השם האמיתי של יויו שנחשף ואיכשהו יודעת עליו בכללי המון, בנוסף לזה שהיא יודעת על ארכאוס ומיו. מצד אחד הייתי אומר שאולי סרפרי הוא צדק ובאמת יש לאמה קשר משפחתי כלשהו עם יויו, אבל בהתחשב שאמה יודעת גם על היסוי זה כנראה לא נכון. עצם זה שהיא משנה קולות ככל שעובר הזמן ואיך שתריף מוציא יותר צלילים של לחץ אני מניח שאנחנו יותר מרחוקים מלדעת מה היא באמת כרגע, אבל בן אדם פשוט היא לא בוא נאמר ככה. אמממ בהתחשב שהיא אמרה שהיא כבר שם ולא באה איתם כנראה אומר שהיא אכן מתה בהיסוי ובעצם תגיע לשם עכשיו. השאלה היא מי זו באמת? צריך גם לזכור שקוראים לה אמה, לא ג'ול או סנדרה, ולא נראה שאף אחד מהן פשוט סתם ישנה את שמו (ג'ולייט אולי שינתה אבל השינוי שלה הוא קיצור של שם עם פירוש שונה פשוט).
הפרופסור קיבל חלק מיוחד משלו, ונראה שכמו שחשדתי הוא באמת רשע. אומנם אין לי מושג מה הסיבות לחבאת הכדורים של נרקיס, אבל אני מניח שיש לו דרך לשרוד את יום הדין במעבדה שלו, אולי אזור תת קרקעי חבוי מתחת למעבדה.
משהו שחייב לציין זה שהפרופסור אמר "שארכאוס יסלח לי" אז מניח שאפשר להניח שהוא בצד של ארכאוס. בעיקרון לדעתי היה הכי כדאי להעלים את הפרופסור מהסיפור עד לרגע הבגידה שלו שם הוא יופיע משום מקום כאשר כולם חשבו שהוא מת, שם יוסבר מה קרה אחרי שכולם עברו בפורטלים של הופה. חושב שככה הפלוט טוויסט היה עובד בצורה יותר טובה. אבל כרגע זה די מובן שהפרופסור כן ישרוד.
רייס, צ'ארלי וענת… האמת שאין לי כלום לומר על זה. אלו דברים של אהבה ואין לי שום מושג בזה.
טל וליו. אז עכשיו אין איתם את נרקיס כי הוא נעלם דרך השער האפל שיצר והם פשוט חופשיים… סוג של.
אין לי מושג איך מלקולם יודע על פוקימונים אבל בסדר. די עצוב שהקרוקוגאטור של טל ימות, אבל מניח שהוא עבר וסבל מספיק בתור יצור שהיה אמור להיות קטן אבל נהפך למפלצת שמעולם לא רצה להיות וכנראה חווה כאבים אינסופיים מהתופעה הזו. חשוב לפחות שבשבועיים האחרונים שלו הוא יהיה לצד האנון של ליו. עכשיו ליו מזכיר שמישהו מת עם הכוונה שזה פרסיבל, אבל בעיקרון החלק הזה בקלות יכול לרדת או אפילו להשתנות ולומר שמישהו על סף מוות. אני אתרץ את זה בכך שהאנון לא צדק במלואו ולא ראה הכל עד הסוף. גם די מציק טיפה שהם מעלים רק את ג'ול ופרסיבל. כאילו, גם מוניקה קיימת ומחשיבים אותה כחזקה כמו פרסיבל. הייתי אומר גם נרקיס אבל משהו אומר לי שהם מקווים שזה הוא.
ריי ופרסיבל, גם עליהם אין מה לומר. באופן מוזר אני יכול לראות את ריי (הדמות כמובן, לא היוצר שלו ריימולגי) משחק פורטנייט לפחות פעם אחת בחיים שלו. רוברט החליף את הלוטאד שלו בלאמה? בחירה מאוד נוראית וזה כנראה יתנקם לו בפרצוף.
בחזרה לג'ול ופרסיבל…
אז קודם כל איחוד עם אבא של ג'ולייט בניה. מרגיש לי שג'ול יותר מידי מהירה לקבל מישהו שניצל את כוחה ודי התעלל בה, לקח ממה כל חופש בריחה והשתמש בה כמו כלי… כמו תכשיט… במיוחד שרצתה להרוג אותו מקודם, לפחות שעדיין תהיה במצב של הגנה. מניח שבניה מכיר מספיק טוב את בתו בשביל לנצל את התמימות והחולשות שלה, ומניח שג'ול נפלה לזה. ולאור זה שבפרק הקודם אמרתי שטוב שהיא לא הרגה אותו, עכשיו אני מתחרט לחלוטין על זה. הדקירה על פרסיבל עדיין לא מקבל, עדיין רואה את הצורך שהוא ישאר בחיים ועוד יוכל לחזור. אולי לפחות אם אי אפשר לשנות שבפרק לקראת הסוף הוא פתאום יופיע להציל את המצב משום מקום לבדו לעצור את בניה, במיוחד שהוא וג'ול חשבו שהוא כבר מת ואולי גם כל השאר שהידיעה תשמע. ככה זה יהיה לפחות החזרה ההירואית שמגיע לו.
בין אם הוא חי (ואני אומר להלחם על זה שהוא עוד יהיה בחיים) ובין אם הוא עדיין חי (מוות זו לא אופציה!) הפוקימונים שלו כן מתים או מעולפים כנראה על ידי הוני ראונד של ג'ול, וזה כבר עונש מספיק גדול. שבדרך כלל בהגבה מאוחרת מאבדים פוקימון אחד הוא איבד את כל השלושה שזה בעצם עונש ענק, אז אין צורך להרוג גם את הדמות עצמה.
לג'ול נחשף הונדג' שייני שהיה שייך לאביה, מניח שהיא סוג של גנבה אותם ממנו אז שברחה, אבל מניח שלא היתה חכמה מספיק בשביל לחשוב כמה פעמים לפני שנתנה חרב לאדם ששונאת ושחושדת שעשו לו משהו במוח.
בכל מקרה, כרגע עם ג'ול הייתה האחת שכביכול הייתה יכולה לעזור לכמעט כולם עם הבעיות שלהם, עכשיו היא צריכה עזרה דחופה.. שכן הפכה להיות מה שברחה ממנו לפני כמה שנים, כלי מלחמה ומכונה משומנת. אם כי בהתחשב שגם רצתה להרוג אותו ועבר כבר שנים שהיו לה סוף סוף דעות אישיות משלה וחופש עצמאי הייתי מצפה שלא תפחד מאבא שלה כל כך וכן תצליח לעמוד מולו. במיוחד שהוא כרגע תקף את האחד שהיה לה קשר מאוד עמוק (הוא הרגיש לה כמו אבא אמיתי אפשר לומר). וגם אם יש לבניה את הונדג' הוא עדיין לא במצב טוב וג'ול יותר מיכלה לנצל ולנצח אותו אחת לתמיד. אפילו בלי פוקימונים, ואני יודע שהוני ראונד לא יאפשר לבניה להתנהג ככה אל "אחותו". בכל מקרה, אם יש מישהו שיוכל להציל את ג'ול זה פרסיבל כמובן. וכדאי שמהר כי ג'ול כנראה האחת היחידה שתוכל להציל את סנדרה (בפרק 10 למרות שסנדרה חסרת זכרונות ג'ול הצליחה להחזיר חלק מהם. סנדרה הרי זכרה את השם האמיתי של ג'ולייט ואת זה שהיא לימדה את הפאלקיה שלה מהלכים).
עכשיו עומר, מוניקה והראל, הריכוז המרכזי בפרק.
קרב מעניין, אוהב איך שהציפורים לאט לאט מעודדים את מוניקה ואפילו בסוף מצטרפים אליה בשביל להביס את האינפרנייפ של עומר… שכבר התפתח? בכל מקרה, עומר משחק מלוכלך ופחות מעריך אותו עכשיו ואבסול בכל זאת קיבל מגה? בקיצור, הקרב מעולה והדרך לחימה של מוניקה מדהימה. זה יחסית מובן שלכל דמות יכולה להיות עד 3 פוקימונים, כך שמוניקה די נאלצת לתת את ה…הונצקרו שלה?? אבל מארקורו יכול להתפתח רק עם אבן שקיעה! איך הוא הצליח להתפתח אחרי קרב רגיל?? אמממ… מניח שעוד אחשיב את זה כמארקרו…? בקיצור, מוניקה נותנת את מארקרו בתמורה לפוקבול מיסטורי. היה אפשר לחשוב שזה פוקימון מהמחוז אבל אם זה פוקבול שהגיע מטל מהמסעות שלו… האם זה אומר שמוניקה סוף סוף תקבל את הפלינקס המת, לגיון האבטיחים הזועמים???
אממממ, הראל כרגיל לא יודע להלחם אבל לפחות טיפה מהמיומנות האחרת שלו מוצגת, טיפה דומה ליכולת של ג'ול שלא הוצגה אף פעם. רק שבמקום האפשרות למצוא נקודות תורפה וחולשה בגוף הראל יכול למצוא חולשות בדרכים ובהתנהגות של האחר.
בירדיה כבר הרבה פחות פרימיטיבית והתושבים יותר נחמדים עכשיו, הוריי! טל (הבן אדם) מאוד גאה עכשיו כנראה.
עכשיו, יש אחד שלא דיברתי עליו ממש עוד… שלא הופיע בפרק… נרקיס.
הוא בסוף הפרק הקודם ברח עם הזורוארק דרך שער אפל שפתח ועכשיו לא ידוע לאן יגיע. הוא יכול להגיע לכל מקום וכל עולם בהם נמצאים הדמויות האחרות טכנית, יכול להיות לו עכשיו אינטרקציה עם כל אחד! ובכל אחד מהם הוא יהיה איום ענק, עם הכוח האפל והזורוארק השטנית שלו.
בעיקרון, היוצר של נרקיס הגיב באותו יום כמו היוצר של פרסיבל, אם זאת העונש שנרקיס קיבל היה לא להופיע בפרק, שזה לגיטימי מאוד. וכן, אי אפשר לעשות שפרסיבל לא יופיע בכלל בפרק כשהוא נמצא ליד עוד כמה בסיטואציה שאי אפשר להתעלם ממנה, אבל כפי שהצעתי זה עדיין אפשרי להעלים אותו מהפרק בלי הצורך להרוג אותו. הרגת לו את כל הפוקימונים וזה הרבה יותר ממספיק, במיוחד שהתגובה שלו לא הייתה מאוחרת מידי. ואפילו אפשר לתת לו פציעה קטנה או גדולה ולהשאיר אותו שם למשך שאר הפרק בלי ידיעה מה קרה לו. יש הרבה יותר דרכים להעניש מישהו מבלי להרוג אותו ישר, וכבר הראת את זה במהלך הסיפור. אז למה שמישהו שמגיב 3-4 ימים אחרי כי לא היה לו כמעט זמן וניסה את מיטבו שיהיה תגובה צריך שהדמןת שלו פשוט תהרג? אמממ.. מניח שכרגע אני יכול לפחות לשמוח שנרקיס עוד בחיים, כי אם הוא מת רוב העלילה הייתה מושמדת, שכן נרקיס כרגע לפי דעתי הדמות עם הכי הרבה חשיבות בסיפור ובעלילה.
בקיצור, תשנה את המוות של פרסיבל! תשאיר אותו בחיים! תתן לו אולי לפחות קומבאק שיגיע משום מקום בהמשך כשכולם חשבו שהוא מת אך מסתבר שהוא עוד שרד! אבל להשאיר אותו מת זו בהחלט לא התשובה ואני מקווה שאתה יודע ומבין את זה!
אגב אשמח אם ליו יקבל את המאובן מברדיה זה יהיה די אדיר
אגב אני מסכים אם מוגלי זה די מציק שלליו למרות שבקשתי יש את אותן אינטרקציות תוסיפו לו קצת יותר עומק בבקשה
ואווו בנאדם פרק מטורף הקרב בין מוניקה להראל ועומר היה פשוט פסיכי יאללה מוניקה תראי לשובי יסטים האלה מה זה ועכשיו לדמות שלי החלק היה ממש קריפי בצורה מגניבה הוא פחות התרכז בסטון אבל עדיין קריפי מעניין ונותן הרבה שאלות החלק של גול ופסיבל קצת אפל ומוזר והחלק של רייס צארלי וענת אני יכול לטער רק במילה אחת איייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייכס
כשכמתי בבוקר לא תיארתי שאני אקרה פרק כזה מטורף ובכל זאת רצתי למחשב דחיתי את כתיבת הפרק החמישי של הסיפור שלי והכלתי לקרוא ואיזה פרק מטורף הנה מה שאני חושב
הקרב בין מוניקה לעומר והראל היה מטורף וכנראה היה הדבר העיקרי בפרק ואו קרב אדיר הייתי בטוח שהם ינצחו והנשים ישוחררו רק שתדעו שאני בתור בן אדם נגד שוביניזם אז זה היה מעניין ובכל זאת הקרב היה מטורף אבל הבירידיאנים לפי מה שהבנתי הם לא פוקימונים איך ביט אפ השפיע עליהם
החלק של טל וליו היה ממש עצוב למרות שלא הכי מעניין כי אני לא מת על פארק היורה ובכל זאת קרוקוגאטור גוסס למה טל אני משתתף בצערך
רק אני לא הבנתי את החלק אם גול ופרסיבל האבא מתנהג כל כך נחמד ופתאום רוצח את פרסיבל WET
החלק אם סטון יויו טריף ושון היה קריפי רצח וממש מגניב ובגלל שאני מת על סיפורי אימה ממש אהבתי אותו הוא בעיקר סיקרן אותי במה הם יכשלו מה לעזזל בכל מקרה היה מעניין
והחלק של רייס אנט וצארלי די דביק ומגעיל ורייס פתאום מתנהג כמו מאהב ספרדי בגיל שלושים אם הייתי רוצה את זה הייתי קורא לו אנחל ותוקע לו ורד בין השיניים ( נו כי פשוט בסרטי אהבה ספרדים יש מאהב ספרדי כזה שנקרא אנחל ויש לו ורד בין השיניים נו הבנתם) בכל מקרה זה דביק וקיטשי ובחיאת רצינו סיפור פוקימון לא טלנובלה ולחשוב על זה שרייס נלחם בקושי ועכשיו כל מה שהוא עשה זה להגיד ציתותים משירים ולשמוע את צארלי וענת מקשקשים על אתה אוהב אותי כן אני אוהב אותך בלה בלה בלה בכל מקרה אם לא הבנתם אני לא אוהב את החלק שלי
אני מסכים אם מיוטו למי שלא אוהב את פארק היורה כמוני החלק של ליו ושל טל לא הכי מעניין לעומת האחרים אז אולי אנון ישגר אותם למקום אחר כמו בירדיה או ישראל או אולי אפילו אלולה או גאלאר אם זה יקרה זה יהיה נהדר
אוקי זה מה שהצלחתי להקל בקטע הראשון פוגשים את אבא של ג'ול הוא מתחיל בנחמד ושהוא מדבר עם פרסטיביל ואז פשוט רוצח אותו ואז אומר לג'ול להגן עליו הקטע השני שון וכולם ממשיכים לברוח עם אמה ואז היא מתחילה לדבר עם יויו אומרת את השם האמיתי שלו היא יודעת על הרבה דברים והיא מפגינה ידע רחב ואז היא בורחת והאור בקצה המנהרה זה מושג שיש לו כמה משמעות ויש כאלה לא טובות אני ימשיך לכתוב על הסיפור אחר כך אבל אני עדיין רוצה את הלוקריו עם הבגדים המצרים
וואו! עוד פרק מעולה של הסיפור של כולנו! וזה בהחלט נראה כאילו אנחנו מתקרבים לסוף הסיפור!
אנחנו מתחילים עם ג'ול, פרסיבל ואבא של ג'ול.
זה התחיל נחמד בהתחלה, איך שג'ול ואבא שלה השלימו פערים… אבל אז זה נהיה קשוח כאשר אבא של ג'ול דקר את פרסיבל למוות! למה?! למה שהוא יעשה את זה???
אחר כך אנחנו חוזרים לפרופסור והשמיים נקיים מכדורי אש? הם זה היה רק בכדי להפחיד את תושבי הכפר ולגרום למיו לשלוח את הופה לפנות את כל התושבים?
גם המעשה של הפרופסור לאחר מכן שהוא קובר את הכדורים של נרקיס משונים ו… כן, זה די מאשר את העובדה שהוא יהיה רע בסופו של דבר… שעל פי מה שהוא אומר בסוף הוא פועל לצד ארקיוס, שזה רע מאוד…
חזרנו לעולם הבא!
ו… וואו, פחד.. .מה הולך עם אמה, איך היא יודעת מה הולך בעולם החיים, על זורוארק ו… אפילו את השם של יויו….
זה דיי מפחיד כל הנבואות האלה על זה שארקיוס בסוף ינצח והוא ישאר איתה אלף שנה… אני מאוד מקווה שהן לא נכונות…
הגענו חזרה אל בירדיה והקרב בין מוניקה מול עומר והראל מתחיל, ו… כבר יש למוניקה ייתרון כשהיא סופגת את המתקפות שלהם בקלות. אבל אז!!! אבסול התפתח למגה והביס את אינטליאון!!! איזו התפתחות בעלילה!!! אבל מוניקה תקפה אותם בחזרה בדרך יצירתית עם ליליגאנט ומארקרו!
אפילו שליליגאנט עלתה קצת באש היא מצאה דרך לנצל את זה לטובתה! איזו מאמנת חזקה!
אבל אז, עומר חזר עם מטח של מתקפות שפשוט היו יותר מדי עבור ליליגאנט, הוא לא צחק כשהוא אמר שהוא יודע לשחק מלוכלך, אבל מוניקה ממשיכה להראות את הכוח שלה בתור מאמנת, ורק עם מארקרו היא הצליחה להביס את מגה אבסול!
ו… ברגע שזה נראה שמארקרו הולך לנצח גם את מונפרנו הוא התפתח לאינפרנאייפ עוצמתי!! אבל… מה זה? המתקפה ביט אפ עכשיו עובדת גם עם בירדיאנים??? זה לא פיר!!
אבל נראה שמוניקה ניצחה, ו-ווזי קיבלה את המארקרו שלה, ש… התפתח משום מה להאנצ'קרו (בלי שום אבנים או משהו, סתם ככה) ו… מוניקה קיבלה פוקימון חדש מזקן השבט, מעניין מאוד לדעת מי הוא יהיה…
חזרנו לפארק היורה עם טל וליו. נראה שאנון חש במוות של פרסיבל ממקודם אבל ליו לא יודע מי בדיוק מת.
ו… זה עצוב שטל בטוח שאלו לא פרסיבל וג'ול, אוי… כמה שהוא לא יודע….
ו… קרוקוגאטור גוסס??? ויש לו שבועיים לחיות??? וזה בגלל אנון!!! אוי לא, הוא היה אחד הפוקימונים שאהבתי לראות בסיפור…
וחזרנו למחוז ישראל! רוברט וריי הגיעו לתל אביב וריי קיבל סקאם משוקי הסקאמר! (למרות שיש טעות כי במשחק הוא לא מביא פוקדור ריק אלה גראסקט שקוראים לו "אגדי")
ו… רוברט החליף את לוטאד בתמורה לפייטינג לאמה, רק ש… על פי התגובה של המאמן נראה שמשהו לא בסדר בפייטינג לאמה הזה, אני מקווה שרוברט יצליח לשלוט בו…
ו… הגענו לחלק שאני הכי אוהב בסיפור (טוב נו, כי הדמות שלי נמצאת שם…) צ'ארלי וענת!!!
קצת נבהלתי מהריב בין שניהם כי הייתי בטוח שזה נגמר עבור צ'ארלי (מה שחששתי שיקרה) אבל להפתעתי דווקא רייס הציל את המצב! וצ'ארלי יכל להודות בפני ענת על הרגשות שלו כלפיה, שהוא אוהב אותה! וככה הכל הסתדר! איזה יופי! סיום מדהים לקטע הזה! ואני מקווה שהאהבה בין צ'ארלי לענת רק תגדל!!!
אז… אני אסכם את המגילה שלי בכך שקיבלנו עוד פרק נפלא ו… אני אחכה בציפייה לפרק הבא שאני מאמין שגם הוא יהיה מדהים!
אני אכתוב עוד קצת.
קרוקוגאטור. בהתחלה, היטמן לא נצמד לפרטים, הוא דפק לקרוקוספייק גודל מפלצתי, עשה אותו פוקימון שיכור, וקשוח הרבה יותר ממה שהוא. אחרי שהגבתי והסברתי, נהנתי לראות איך היטמן נתן לתנין הכחלחל את ההסבר לליקויים שלו, ראינו שקרוקוספייק היה גדול מהרגיל, וזה הסביר גם איך טל השיג אותו, כשאף אחד לא רצה בו. מה שכן, אם אף אחד לא רוצה פוקימון זןחל בבירדיה, איך קרוקוספייק הוא התחלתי בכלל? בעולם התמים והמקורי של בירדיה זה מסתדר, אבל לא בבירדיה הפרמיטיבית, הרצחנית והשוביניסטית שפגשנו בסיפור. מניח שבסייר יהיה לנו מספיק זמן להרחיב ולתאר את בירדיה האמתית, כי הזכרנו שלירון וטל בסייר, היו בבירדיה במסע לגלות עולם (ולמיצשלא יודע מה אני מדבר, החלק הראשון של הסייר כבר לקראת סיום, אז עופו לקרוא אותו!)
בנושא אחר סוף סוף – נרקיס. את נרקיס לא ראינו בפרק, בהתחשב בכך שהוא גורם מרכזי בעלילה עם עלילה שלימה משלו, זה לא מסתדר לי, מה הוא מתכנן?! אני מניח אגב פתאום שהזורוארק שלו היסואית, וממש מתאהב ביצור המרושע הזה. נרקיס נותן וויבים של הרבה דמויות מוכרות, כמו למשל הדמות הכי קלאסית – אנקין סקאיווקר, הלא הוא לורד דארת' ויידר בכבודו ובעצמו. אנקין ונרקיס שניהם היו אנשים טובים ונעימים, שגורם חיצוני השתלט על חלומותיהם, גרם להם ךסיוטים הזויים, והרס אותם מבפנים. זה עצוב ממש. אני רוצה ממש שבסוף הסיפור- נרקיס יחזור למוטב, ואין כזו אופציה להרוג אותו, ברור?!?!
פרסיבל. אני ממש אוהב את הדמות של פרסיבל, הוא חכם, אבהי, דואג, ומכבד. פרסיבל ראוי להערצה ממש. הוא עבר כל כך הרהב בחיים ופשוט לא מגיע לו למות ככה, במיוחד שהוא כל כך קריטי לעלילה כולה בהתחשב שהו האבא החדש של ג'ול, ואני לא מתייחס לבניה כאבא של ג'ול כי כל מה שהוא עושה זה לאמלל ולדרוש מג'ול המסכנה לפגוע בכל מה שיקר לה. זה מוזר שמשתמשים בהונדאג' כחרב, במקום כפוקימון, ויותר מוזר שלא אכפת לו. צריך לשים את בניה במקום, שזה עמוק מתחת לאדמה אם תרשו לי.
צ'ארלי. סיפור אהבה רומנטי, כל עוד זה לא קורה לדמות שלך, זה לא באמת מעניין אותך, אבל את צ'ארלי למעשה מעולם לא הבנתי, ידעתי שהוא גנב את אמפרוס וטיפל בה, וידעתי שהוא ניצל על ידי זאפדוס, מה הלאה? נראה לא קשור. רייס וענת נכללים איתו באותה הקטגוריה, בהתחשב בזה שאפילו רייס בעצמו, שהיה השוטף של טל חצי מהזמן, לא באמת נתן אידיקציה על עצמו בתור גיי, וגם לא עשה עם האינדיקציה הזו כלום. זה לא שהוא נישק מישהו חוץ מבבית ספר. הייתי מצפה שהוא יפריד בין ענת וצ'ארלי, כדי לנסות ולרכך את צ'אלי בשביל עצמו, ולא שיתמוך בזןגיות של סטרייטים.
יויו. יונתן?!?! זה חדש. תסלחו לי אם אומר שאמה לא קשורה כל כך? זה מרגיש כאילו תלשו אותה מגורל אפל, רצחו אותה, ונתנו לה להיות דכאונית רואת שחורות. אני לא יודע לגביה.
הולי מולי גוואקמולי, יש לנו בירדיה מתוקנת! אני אקח את הדמות של מוניקה ברשותכם להתמקד בה. מוניקה נלחמה טוב, היא נלחמה הוגן, והיא ניצחה ביושר. אני ממש שמח לראות כמה תושבי בירדיה שינו את דעתם בזכותה, ואני חייב לומר משהו, עומר והראל איבדו כל כך הרבה הערכה כשבחרו לשחק מלוכלך, זה ממש עלוב! תהיו גברים, ותלחמו כמו גברים. לא כמו נמושות. זקן השבט הפך את עורו, ונראה כאילו הוא זוכר מטל דברים טובים! הולי מולי חברה, סוף סוף התייחסו למסעות טל! איזה כיף. ונתנו לו דמות הירואית, עם סיפור רקע של אחד שמטייל בעולם ומציל פוקימונים דחויים! מעניין אחזה פוקימון הוא השאיר לבירדיאנים, זה בטח לא זוחל, אז אולי הלייקנרוק לילה המיתולוגי שהצעתי במקור? אני במתח לא נורמלי!
מתקרבים לסוף, ומה יהיה על כולם?! נראה לי שהיטמן פשוט יהרוג את כולם בטענה כלשהי, ויסיים את הסיפור. מעניין מה באמת יקרה.
ולסיום הדמות שלעולם לא התייחסתי אליה, לבנטון. איזה אידיוט מלוכלך. עןבד עם ארכיאוס?! מה עם כל הנערים שהצלת, ככה תזרוק אותם?! זה לא מכבד דוד.
בכל מקרה, אמרתי הרבה, ואני מקווה שכתבתי מגילה ראויה להקרא מולגילה
טל אאוט
היטמן תפסיק להרוג דמויות
יותר ממסכים עם איתמר, מספיק להרוג דמויות סתם ככה!
מניח שאתה לא עומד לשנות את זה אבל שהוא לפחות ישאר פצוע… אז לפחות שיחזור בגדול בקומבאק אדיר בסוך הסיפור כגיבור שכולנו צריכים. יציל את ג'ולייט מאבא שלה ויחשוף שהוא היה עוד חי כל הזמן הזה!
גם אני מסכים אם איתמר
וואי וואי איזה פרק.
פרסיבל מת… חבל מאוד, בין הדמויות היותר טובות של הסיפור.
הראל קיבל מגה אבסול- מכובד ביותר, שמח שזה קרה סוף סוף!!!
מוניקה ניצחה ניצחון.. לא יודע אם זה כל כך פייר, אבל נראה איך זה יתקדם.
ענת וצ'ארלי, יאי!
מוניקה עומר והראל קיבלו הרבה קטעים הפרק, שזה נחמד מאוד.
יש עוד שתי פרקים עד לסוף הסיפור, מעניין מה יקרה.
תגובה מפורטת יותר תגיע מחר או מחרותיים, בימים הקרובים, אני פשוט לא רוצה שיקרה לי מה שקרה לפרסיבל, ואם אכתוב באיחור, אז לפחות יהיה לי את התגובה הזאת.
עדיין לא מת על זה שהדמות שלי נאלצה להילחם עבור שוביניזם וניצול, והוא עוד היה מוכן להילחם ברצינות. למרות שבזכות זה האינפרנייפ שלי התפתח ממש מהר (כאילו ממש, אפילו הגודרה של אש לא התפתח מהר כל כך). וגם קיבלנו קרב ממש טוב אז אני לא באמת יכול להתלונן.
ואני מחויב להביע צער על המוות של פרסיבל, הדמות שהייתה שם בשבילי כל הזמן הזה. אבל בכנות המוות הזה בא משום מקום ואני בטוח שאני לא היחיד שמרגיש ככה.
בפרק הזה הרגשתי כאילו אני בסרט ובקטע טוב כן וגם הקרב הזה בין הראל ומוניקה היה מוזר וטוב בקיצור פרק מעולה ובפרק יש הרבה מתח
אז שבט יהלום פחות או יותר הושמד כליל (אז ארזו הייתה סתם הזיה של מוניקה או משהו? ממש מרגיש לי שהיטמן שכח ממנה) מלבד המנהיג, בניה. לג'ול היה הונאדג' זוהר (פלאשבקים לגורל אפל) שהיה שייך לאבא שלה במקור… והוא השתמש בו כדי להרוג את פרסיבל?! אין מילים בפי, מלבד המילים שמולגי כבר אמר בנושא. #פרסיבל_עדיין_חי
הרבה גילויים על לבנטון… בניה שונא אותו משום מה, נראה שהוא בצד של ארכאוס, הוא זה שגנב את הפוקימונים של נרקיס, ומשום מה טומן אותם באדמה? הוא אומר ”אסור שתהיה להם עזרה“, אבל למי הוא מתכוון? לפוקימונים? נרקיס וזורוארק? מישהו מהאחרים? העובדה שיש לו מניעים אחרים לא אמורה להפתיע אף אחד, ועדיין – כל כך הרבה שאלות…
החלק בעולם הבא היה ממש מוזר. אני אפילו לא אנסה להתחיל להבין מה הקטע של אמה, ואתמקד בכך שגילינו את השם האמיתי של יויו – יונתן (האם יויו הוא אבא של יואב וירדן?! /ציניות). מעניין אם יש לזה משמעות יותר גדולה… קצת חבל לי שלא ראינו את "יצחק" (מי שבדיס יודע למה אני מתכוון), אבל הם לא במנהרה שלו אז זה הגיוני.
על הקרב הגדול אדבר בסוף התגובה.
כמו שאמרתי בתגובה שלי על הפרק שעבר, אני לא ממש מבין בפארק היורה, ועדיין שמח שטל קיבל את האינטראקציה שהוא רצה עם ד"ר מלקולם. ועכשיו נראה שקרוקוגאטור עומד למות… זה יפה שאנון של ליו החזיק אותו בחיים בתמורה לכך שלא יאכל אותו, זאת סימביוזה שלא ציפיתי לה. נרקיס לא מופיע בפרק לשם שינוי, אבל אני בטוח שהוא יחזור בבוא העת. רק צריך לחכות…
רוברט וריי הגיעו לתל אביב. שוקי עדיין בעסקי ההונאה, והפעם הוא מביא סתם פוקדור ריק ואפילו לא גראסקט (כנראה הוא הבין שציקדרסגון זה פוקימון מדהים וחובה כמעט בכל צוות בכחול לבן – חבל, הייתי רוצה לראות את ריי עם אחד). רוברט החליף את לוטאד שלו בפייטינג לאמה, וכנראה יש פה קאץ'… אה, וריי שחקן פורטנייט. כל כך נחוש לאבד את הכבוד שלי שוב, אה?
הקטע עם צ'ארלי, ענת ורייס הוא הקצר וקולע של הפרק. מריבת האוהבים של צ'ארלי וענת נקטעת על ידי רייס שמצטט משיר (שהאמת לא הכרתי אותו או את הזמרת, פאט בנאטאר), והם תוך שנייה משלימים ואומרים אחד לשנייה כמה הם אוהבים זה את זו. בתור סטרייט, לא יכולתי שלא להסכים עם רייס באנחת ה"סטרייטים…" שלו. השורה הזאת הייתה אחד מרגעי הצחוק הכי טובים שהיו לי בסיפור הזה, האמת. ואני לא ממש מסכים עם מה שטל אמר – לא בטוח שלרייס יש בכלל עניין בצ'ארלי, וזה שהוא גיי לא אומר שהוא שונא סטרייטים. העובדה שהדמות שלו לא מסתכמת רק בנטייה המינית שלו (שהאמת לא ממש באה לידי ביטוי, ובניגוד למוניקה שסובלת ממחסור בדמויות נשיות מתאימות שהיא לא הורגת בדם קר בסיפור לו אין ממש תירוץ) מראה על כתיבה טובה.
הקרב, או אה, הקרב. אהבתי שזה קרב משולש, מזכיר לי מאוד את סיפורי ליגת אינדיגו (ואולי גם משהו שיקרה מתישהו בסיפור שלי, קריצה קריצה). הקונפליקט של הבירדיאנים בין לתמוך במוניקה בגלל מרקרואו לבין להיות נגדה בגלל העמדה הפמיניסטית שלה ובגלל אינטליאון היה יפה. מאוד אהבתי את שיטות הלחימה שלה, במיוחד את השימוש בליליגאנט הבוערת או מפגני התעופה המרהיבים של מרקרואו. גם הראל ועומר הפתיעו לטובה, במיוחד עם מגה אבסול והפיתוח המפתיע של מונפרנו. סצנת הסיום עם הביט-אפ שכולל את כל הבירדיאנים היה מגניב בטירוף וממש הפתיע אותי, וטוב לראות שמוניקה ניצחה.
חבל לי שלא ראינו את הפיתוח של מרקרואו (ובכלל את איך שהוא קרה, למרות שפיתוחי אבן בלי אבן כבר קרו בעבר בפוקימון, אפילו לאחרונה באגדות ארכאוס עם ארקניין), ועוד יותר שמוניקה מוסרת אותו בלי שהייתה לה הזדמנות להשתמש בו בצורתו המפותחת, אבל היא קיבלה פוקימון חדש במקום… האם זה ייתכן? תחינות של חמישה פרקים סוף כל סוף נענו? האם זה…
לגיון
האבטיחים
ה ז ו ע מ י ם ? !
זאת נדע בפרק הבא של "פוקימון: הסיפור של כולנו!"
הו הו הו הדוכס שלכם כאן
אני לא מצטער על המוות של פרסיבל. כי פרסיבל הוא כמו אובי וואן קנובי- ברגע שהורגים אותו, הוא הופך להיות חזק יותר ממה שכל בן אדם\ פוקימון\ בירדיאני\ מיו\ ארכאוס יכול להיות. הוא הופך להיות אחד עם ה"כוח", הוא הופך להיות אחד עם הכאוס, התוה ובוהו, הדבר היחיד שהיה עם הגיעו של אלוקים ליקום- והדבר היחיד שחזק כמעט כמוהו. נכון היטמן, אתה הסופר, של הסיפור הזה לפחות, ואין דרך לשנות את דעתך לפחות עד שאתה עושה דבר יוצא דופן ולכן אני אמשיך לקרוא למרות הידיעה שאין לי חלק בסיפור וגם אני לא אצור דמות חדשה גם אם תהיה לי הזדמנות, כי עכשיו אני יודע שאין לי טעם מאחר ואני מגיב לאט מדי לדעת הסופר. אני כן אמשיך לכתוב תגובות רק אם פרסיבל יחזור (חזק יותר- כי הוא היה חזק על המוות עצמו כמובן) דבר שכנראה איננו אפשרי, אם הוא לא אחזור אני מודיע מראש אני יפסיק לכתוב תגובות כי כבר אין טעם (ואם אכתוב אלא יהיו תגובות של "פרק טוב" וזהו.
אז תחילת הסיפור פרסיבל מת כי אבא של ג'ול הוא בן של זונה שגם יש לו מיינד קונטרול על ג'ול. אבל אל דאגה- מגה ווינאזור הגן עליו והבריח אותם (והשתמש גיגא דריאן על עצמו בשביל פרסיבל).
חלק שני: הפרופסור הוא חרא מהלך על שניים (ועל כובע)
חלק שלישי: אמה היא מכשפה מטרידה. וגם משהי שנורא צריכה את ליו משום מה ל1000 שנים הבאות וגם היא כנראה בצד של ארכאוס והיא סבתא של סנדרה
חלק 5: אנון מקושר לכל המשתתפים מסתבר. ליו וטל מטיילים בנוחות עם יצור שהרג פאקינג טי-רקס הדוקטור ההוא מוזר לגמרי מגיב בצורה של "אה הממ מגניב" לכך שהרגו את הטי-רקס ואז מודיע שהפוקימון של טל גוסס, הוא היה אמור לאכול את אנון של ליו אבל אנון זה מקור החיים שלו.
חלק 7: רוברט מקבל פייטינג לאמה פראית מילד מפוקפק התל אביב. אל תלמדו מרוברט ילדים, אחרת תקבלו לאמות מילדי סנטר
חלקים 4, 6 8 והלאה: הקרב בין מוניקה להראל ועומר הינו קרב יוצא דופן. הוא מרהיב, יצירתי, לא צפוי וממגנט אותך לקריאה, סוג הקרבות שנהגנו לקרוא ב "סיפורי ליגת אינדיגו" של לוזריוס, אותם הקרבות שנהנתי לקרוא כל כך. אמנם הקרב היה על נושא פוליטי- דבר שהעיק על הקריאה מבחינתי אבל עדיין היה קרב יפה שכל מהלך בו היה מחושב ביותר ואם זאת כל צד היה מופתע בסופו של דבר.
החלק של ענת וצ'ארלי סתם מטומטם לדעתי.
וזהו! אני לא כועס, לא לא לא, אני מאוכזב ולא רק בגלל המוות של פרסיבל אלא גם בגלל שמולגי משקיע כל פעם מחדש במגילה אחרי כל פרק שניה אחרי שהוא יוצא ובכל זאת מולגי קיבל הופעה כל כך קצרה הפרק, חבל, כי ג'ול, דמות מדהימה ושהייתה צריכה עוד הופעות הפרק.
#פרסיבל_הפך_לכמעט_אלוקים!
עכשיו שהגענו ל20 תגובות, אסביר משהו חשוב: פרסיבל מת כי זמנו בסיפור הגיע, לא כי הגיבו קצר מדי / מאוחר מדי / שטות אחרת.
אני מתאר לעצמי שרובנו חושבים אחרת
אם כי אתה הסופר…
אמממממ… אוקי, אם היוצר של פרסיבל, עיני, מקבל את המוות שנגרם ועצם זה שהמוות לא נגרם בגלל תגובה מאוחרת אני אקבל את זה גם כן. למרות שלא מבין למה לחכות שיווצר דרמה על זה לפני שאתה מסביר היטמן. בכל מקרה מקווה שיחזור עדיין כמובן, לראות את האחד שכולם חושבים שמת פתאום מגיע משום מקום כמו בדרך כלל ומציל את המצב יהיה מדהים, והפעם יהיה הרבה יותר מהרגשה הירואית.
כמה דברים שאני צריך להסביר בקשר לג'ול וכל החלק איתה.
אז אבא של ג'ול, בניה, מעולם לא היה נחמד, פשוט עשה זאת בשביל להוריד את ההגנות של ג'ול ופרסיבל ולנצל את התמימות של ג'ול בשביל לחזור חזרה לגדולה ולברוח מהצינוק.
נראה שכן יש שנאה בינו לפרופסור וזה מאוד הגיוני. מעולם לא היו יחסים טובים בין שבט יהלום, פנינה וגובילייף.
עכשיו אומר ככה ג'ול לא מאחורי מיינד קומטרול או משהו, ולעומת סנדרה שאצלה מוחקים ומשנים לה זכרונות בלי הפסקה אצל ג'ול זה קורה בדרך יותר פשוטה.
בפרק 11 ג'ולייט אמרה כי היא לא יכולה לסרב לאבא שלה, בדומה למה שקורה כאן. מה שאני משער הוא שג'ול מפחדת מאבא שלה, אולי יש לו משהו שמאיים ויכול להזיק לה קשות אח משהו, מי יודע? ולמרות שג'ול לא אהבה את אבא שלה ופוחדת ממנו היא עדיין התנהגה אליו באהבה. למרות שגם אמרה קודם שלשחרר את אבא שלה זה מהלך התאבדות ושעדיף להרוג אותו כי אי אפשר לדעת מה עשו לו למוח. בעיקרון אני חושב שג'ול בכל זאת קיוותה בכל ליבה שהוא השתנה, שהיה לו מספיק זמן בצינוק לחשוב על מה שעשה ולעבור רידמפשן.
בכל מקרה בחזרה למה שדיברתי, ג'ולייט מודעת לכל מה שהיא עושה אבל אין לה ממש ברירות, ואין לה ממש ברירה אלא לקבל את מה שעומד לקרות על ידיה. לעומת סנדרה אבל שלה לא יהיה בעיות להרוג חברים טובים שלה בגלל שטיפות המוח, לג'ול יהיה הרבה יותר קשה ויותר התנגדות לפגוע בחברים שלה. אבל מניח שבסוף זה לא ישנה אותה מלהיות המכונת הרג שהייתה פעם. מניח שבסוף למרות כל הנסיונות לא הצליחה לברוח מהעבר וחזרה בחזרה לחסרת חופש ודעות. בזמן שהרבה רצו שג'ול תהיה איתם כי היא יכלה לעזור להם (טל עם הקרוקוספייק, נרקיס והזורוארק, עומר וזה שהוא צריך משפחה יותר טובה…), בוא נאמר ככה שעכשיו ג'ול צריכה את העזרה של כולם להציל אותה מהאבא האכזר שלה.
ג'ול עברה יותר מידי בחיים בהתחשב שהיא בכל זאת רק בת 14. היא חייבת להשיג מקום אוהב בו יקבלו אותה והיא תוכל להיות סוף סוף חופשיה. כרגע היחיד שבאמת נמצא לצידה זה רק הוני ראונד, שהוא כמו אח גדול בשבילה.
בנוגע ללבנטון רוצה רק לומר שהחלק שלו לוקח לפני שהכדורי אש פגעו, ישר אחרי שהופה העביר את כולם (או לפחות הדמויות החשובות).
האמת לא חשבתי על זה שהוא בעצם גנב את הפוקדורים של נרקיס ולא זורוארק. אבל זה באמת מעלה כמה שאלות. למה לקבור אותם? הרי יום הדין גם ככה ישמיד אותם בין אם הם נמצאים קבורים בשכבה אחת קטנה של אדמה לבין אם הם סתם זרוקים על האדמה עצמה. זה אפשרי להגיד שזה כדי שמישהו לא ימצא אותם אותם אבל גם אם מישהו מוצא אותם ולוקח הם לא יכולים לברוח מיום הדין והכדורים עדיין יהרסו. הפרופסור יכל גם להשאיר אותם במעבדה שלו, המעבדה עצמה לא חסינה הרי. אני מאמין שללבנטון בטח יש פתח תת קרקעי או משהו בתוך המעבדה שדרכה יוכל להנצל. זה גם שאלה טובה למי הוא מתכוון ב"אסור שתהיה להם עזרה". בהתחשב שזה ברבים והיטמן לא נוטה לקרוא לאגדיים ברבים אני יכול לשאר שזה כל ה"גיבורים". אם כי לא ממש מבין איך הפוקימונים של נרקיס אמורים לעזור להם. אולי הפוקימונים של נרקיס הם הדרך להחזיר אותו חזרה איכשהו? ולבטל את החיבור שנוצר בין זורוארק לנרקיס? מניח שאם נלך לפי זה והעובדה שהוא מתנצל לארכאוס, אומר אולי שנרקיס כן האחד שארכאוס רצה כל הזמן, והפרופסור בכל זאת מרגיש רע שהוא עומד לגרום להשמדה של פוקימונים השייכים לאחד הנבחר על האל שלו. מה שלא יהיה, כל הפרטים יתגלו בהמשך.
אמה אני עדיין לא מצליח להבין מי היא יכולה להיות. זאת צריכה להיות כנראה מישהי שהייתה בזמן יום הדין ומכירה את יויו לעומק איכשהו. בהתחשב שאף אחד בהיסוי לא אמור לדעת את שמו האמיתי של יויו… אני לא מצליח לחשוב על אפשרות אחת. הכי קרוב זה אולי דמות מהכפר שנהרגה ביום הדין ונמצאת כאן עכשיו כי הם בעתיד של העולם הבא. ועכשיו חזרה להיסוי חזרה, כנראה פתאום תקום לתחיה אחרי שהמתקפה פגעה וכביכול הרגה אותה.
עכשיו, לפני שאסיים אני רוצה להגיד משהו אחרון.
בהתחשב שלפי מה שהבנתי יהיה עוד שתי פרקים, זה נשמע לי מוזר. יש שלושה איומים ענקיים ומרגיש שלהביס את שלושתם בשני פרקים מרגיש קצר מידי.
עכשיו השלושה איומים הם שבט פנינה, שבט יהלום וארכאוס.
בהתחשב שאנחנו יודעים ששבט יהלום עם ארכאוס רק מהסיפור של הפרופסור אני לא שם אותם כאיום אחד.
בכל מקרה מצד אחד יש את שבט פנינה, שאיתם יש את אדון הצללים ואת סנדרה שעוברת שטיפות מוח כדי להיות חלק (וחייבת הצלה דחוף). מניח שיש את מוטי גם?
מהצד השני עכשיו יש את שבט יהלום (שמאמין שעדיין היה חי כל הזמן פשוט לא נחשב לאיום) בו יש את בניה שנהיה חזק שוב פעם וג'ול שהפכה שוב להיות כלי ומוכרחת לעשות דברים בלי רצונה (וגם היא חייבת הצלה דחוף).
וכמובן מהצד השלישי יש את ארכאוס האימתני שהרס מחוז שלם, ואיתו כנראה הפרופסור ונרקיס. הפרופסור שלא ידוע על תוכניותיו וכוחיו ונרקיס שהפך להיות שבוי של הקללה של זורוארק ונהיה חזק יותר מכל מה שנראה. בנוסף לזה נרקיס עוד יכול להיות בברית עם שבט פנינה (ובזמן שהייתי אומר שגם נרקיס צריך הצלה מעצמו ומזורוארק, הוא במצב הרבה יותר רחוק, עמוק וגרוע וכרגע אפשרות להצלה נראית כבלתי אפשרית).
אוקיי אז דבר ראשון
תן לריי מיסדריבוס
אוקיי אז כל הכבוד לרייס שגישר בין ענת לצ'ארלי
והקרב עם מוניקה הראל ועומר היה מטורף כאילו
אבל מרגיש מוניקה היא פשוט הדמות הראשית עם פלוט ארמור אבל פשוט זה נעשה בצורה כל כך טובה אבל באמת שעודדתי את עומר והראל מעניין איך קרב בין ג'ול למוניקה יראה
וואו הקטע עם ג'ול ופרסיבל
זה היה די עצוב שאבא של ג'ול פשוט הרג את פרסיבל בצורה דרמטית
וש(אם הבנתי נכון)ג'ול הרגה את הפוקימונים של פרסיבל
אז ג'ול אחרי הכל לא כזאת מלאכית? אולי נגלה בהמשך
(מעניין למה אבא של ג'ול פשוט הרג את פרסיבל לאחר ששמע שפרופסור לבנטון חי ושלם ואחר שפרסיבל דיבר על הנבואה, הדבר הזה מעורר בי סקרנות)
אוקיי אז היטמן נתן רמז להסתכל מי עומד מאחורי הנבואה וגם כל הקטע שהוא הביא לנו את הפוקימונים והקטע שהראו שהוא קבר את הפוקימונים האלו או משהו (יכול להיות שלא הבנתי) נותן לי תחושה שאולי הפרופסור צודק ואולי האנון הוא בעצם שליח של ארכיאוס או משהו
אוקיי ומה לעזאזל נסגר עם האמה המחורבנת הזאת
איך היא יודעת את שמו של יויו??@??!?!??!?!@!!111?22222222@@@..
אם מישהי בת יותר מ1000 שיודעת כל כך הרבה אומרת שארכיאוס ינצח ויויו ימות ויצטרף אל אמה זאת אומרת שפרסיבל הוא לא הקורבן היחיד שיהיה?!
האם זה משחק הישרדות אמיתי?!
האם הנבואה באמת הייתה שקרית?!
משהו בטוח עומד מאחורי אמה ליו ואנון
לגבי הסיפור של פארק היורה אני מצטער בשבילך טל ומקווה שתמצא פוקימון אחר או שתצליח להציל את קרוקו למרות שזה לא נשמע לי הגיוני אז כן עצוב מאוד
אה כן שכחתי מריי…
אז רוברט מקבל פייטינג לאמה שיש בה פגם או משהו
וריי
פשוט כלום חוץ מזה שאני לא מבין איך מישהו מקאנטו מכיר את המשחק פורטנייט ומאיפה לריי 10000 פוקידולרים???
טוב קיצר זאת הייתה התגובה שלי וזהו
אז כן אני לא אבזבז את כל היום שלי בכתיבת תגובה ארוכה אז הראתי את ההתעניינות שלי בתגובה נורמלית וזה לגמרי לא "פרק טוב"
אבל באמת מעניין אותי מי ינצח במשחק ההישרדות והאם אבא של ג'ול הוא המתנקש פה?
האם נצטרך להתנקש בו?!
האם האויבים האמיתיים הם ג'ול ואביה?!
וגם פרסיבל אמר שהוא מוכן למות אם אני לא טועה אז הכל פה די הגיוני
אוקיי עכשיו באמת נגמרה התגובה זהו
אגב סתם שאלה חפשתי את בכל הסיפור ואמה לא הזכירה את ליו או את אנון אפילו פעם אחת אז למה כולם אומרים שיש לה קשר איתי? הם מתבלבלים ביני לבין יויו
משונה
ובבקשה תנו לליו צוות מלא או לפחות עוד שני פוקימונים אני רוצה שהוא ילחם יותר שהוא יזהר יותר כרגע הוא בין הדמויות הכי פחות מענינות בסיפור
לבנטון- תקשיב לי טוב חתיכת (חלק זה לא יכול להתקיים פה במקום זה לכו לצפות בסירטונים של כלבים)
יויו אמה- הולי שיט! יויו אני ממש מקווה שהכל יהיה בסדר איתו הוא אחד מהדמיות הכי אהובות עלי
מוניקה ומחוז ברדיה א. האנשים שם הם סנובים ברובם ב. הקרב היה סופר מותח ג.האם סוף כל סוף לגיון האבטיחים הזועמים מגיע?!!?!??!?!??!?!??!??!?!
ישראל. רק פרק החלפה רגיל
ענת רייס וצארלי. איייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייכ
ג'ול ופרסיבל. מה לכל הרוחות שקעים באדמה ומוות של פרסיבל מסקרן עצוב וקצת מלחיץ ומכעיס
טל וליו. עצוב באופן אירוני יותר מכל פרק באנימה אי פעם
אגב מה שכבתי למעלה היא ביקורת קצרה על החלקים בסיפור כמו שמוגלי טל ונקראוזמן עושים
וגם בקשה
טוב אז בניה הוא זבל של בן אדם וג'ול למה את לא נלחמת הרי אם יש לך אחים הם כנראה מתים ואין עוד משהו שהוא יכול לאיים עלייך איתו אני עדיין לא חושב שהמוות של פרסיבל מוצדק למה שיגיע זמנו עכשיו? הרי הוא יכול להישאר עד סוף הסיפור הוא גם ככה מתקרב לסיום בכל מקרה פרסיבל נחמד שהוא הכין לו תה אבל הכפוי טובה הזה רוצח אותו ומסתבר שהיה לג'ול שייני הונדג' ורואים שהוא שונא את לבנטון אבל למה זה סיבה להרוג את פרסיבל בכל מקרה אני מקווה שפרסיבל רק גסס והעמיד פני מת ושהפוקימונים שלו עשו זאת גם הם.
טוב אז לבנטון זבל והוא זה שגנב לנרקיס את הפוקימונים מקווה שהם יחזרו אליו ואגב חבל שנרקיס לא הופיע אבל לא נורא מחכה לראות אותו בהמשך בכל מקרה מעניין למה הוא קבר אותם ואיך הוא קשור לארכאוס שהוא מבקש ממנו סליחה? ומי זה הם שהוא דיבר עליהם?
טוב אז מי זאת אמה לעזאזל ומה הולך כאן? ולמה יויו היה כזה עצבני כשהיא שאלה על זה שארכאוס תקף את הכפר? איך היא יודעת כל כך הרבה? מה עובר על ת'ריף לעזאזל? איך זה שאף אחד לא התייחס לזה? איך אמה כבר נמצאת בין החיים? האם היא עם ארכאוס? ומגניב שהשם של יויו הוא יונתן.
טוב אז מוניקה גוברת על שניהם זה קצת מאכזב ועוד בתחילת הקרב הבירדיאנים פה גועל נפש תעודדו את הציפור למי אכפת שמוניקה היא בת בכל מקרה מגניב שלעומר היה אבן מגה אבל קצת מאכזב שהראל לא אהב את אבסול ממש למרות שהוא כל הזמן היה איתו אבל מגניב שהוא קלט את זה בסוף ופיתח אותו אבל זה נשמע כאילו אבסול היה ואז היה את האסון זה לא גרם להראל לחשוב הפוך? בכל מקרה קרב מעולה איך שאינטיליאון ירד זה היה מעניין אבל גם איך שליליגאנט הורידה את אמבריאון היה מדהים ויופי למוניקה שהבירדיאנים אוהבים אותה עכשיו בכל מקרה עומר שיחק מגעיל עם המתקפות האלה ויפה שלבירדיאנים סוף סוף אכפת ממה שקורה בניגוד למה שהיה עד עכשיו וזקן השבט לא בצד של הראל ועומר כמו שמוניקה אמרה יפה שמארקרו ניצח את מגה אבסול וגם איך שהוא ניצח את מונפרנו אבל זה מגניב שמונפרנו התפתח וגם הניצחון של מוקרו על אינפרנייפ מדהים איך שהוא גרם לכל הבירדיאנים להצטרף אליו יפה שהנשים משוחררות עכשיו ושמוניקה השאירה את הונצ'קרו אצל ווזי ומגניב שזקן השבט אפילו חיבק את מוניקה והיא לא דחתה אותו ויפה שעכשיו הוא משנה את דעותיו לגבי הנשים אבל הוא כן קיים את האיום שלו באופן חלקי לגבי עומר והראל אנחנו מקבלים עוד מידע על טל שהוא בחור טוב שדואג לפוקימונים שאף אחד לא אוהב ומעניין איזה פוקימון נמצא בפוקדור שהיא קיבלה
אשמח אם מישהו יסביר לי מה קורה בין אמה וליו כי היא לא הזכירה אותו אפילו פעם אחת
זה קל, אין משהו שקורה ביניהם לפי מה שנראה.
מעניין אותי לדעת איזה קשר לאמה יש עם כל אחד, למרות שלא חושב שיהיה לה הרבה קשרים ושהיא אמורה לדעת על כל אחד.
מניח שמה שידוע עד כה בסיפור הוא שיש לה קשר כלשהו ליויו, בהתחשב שהיא איכשהו יודעת עליו הרבה יותר ממה שנראה.
מניח שיש לה קשר כלשהו לפרופסור גם כן?
לאאאא, למה פרסיבל היה צריך למות?! אפילו שכבר שמעתי שהוא מת זה מבאס. ועכשיו הבנתי שגם הפוקימונים שלו מתים, באמת חבל אבל אבא של ג'ול נשמע כמו דמות מאוד מעניינת ואני מחכה להמשיך לקרוא ולראות אם יש מידע נוסף לגביו.
לא יודע מה קרה פה עם לבנטון אבל זה עוד יותר גורם לי לחשוב שהוא רע, למה הוא שם את ופוריאן וסרפיריור באדמה? מענייו…
הגענו לחלק שחכיתי לו יויו וכמובן יש את תריף, סטון, שון ואמה, ובואו לא נשכח את פטריק מלכנו. הרעיון של לא להסתכל לאחור זה מושלם לגיהנום, משימת מוות. ויויו צ'יל, מה זה הקללות האלו, לשאוף ולנשום, לשאוף ולנשום. רק אומר יהונתן זה לא השם האמיתי שלי וזה אפילו לא קרוב, אבל זה די מתאים ליויו. זה אומר שפרטיק חוזר?! בבקשה שכן. אמה קצת מלחיצה אותי עכשיו, מקודם אהבתי אותה ועכשיו לא יודע למה זה לא נשמע רעיון טוב להחזיר אותה. מסכן יויו היא ממש עשתה לו חיים קשים שם, ואני לא זוכר אם כתבתי את זה בטופס של יויו אבל יויו אמור להיות ממש טוב בקרבות פוקימונים, אז זה משהו שגם טוב. יהיה גם מגניב שיויו ילחם קצת יותר.
הקרב בבירדיה, מוניקה נגד עומר והראל. אני ממש חיכיתי לראות מה יקרה ואמנם אין הרבה בקטע הזה אני מבין שיש עוד וזה עומד להיות מאוד מאוד מעניין, כי כרגע זה נראה לי שמוניקה תנצח. ואני ממש אהבתי את הקטע שהתושבים היו נגד מוניקה אבל בעד מרקרו שלה, זה היה מצחיק מאוד.
פארק היורה ופוקימון, ההמשך. חבל שקרוקוגאטור ימות, אם כמה שהוא מסוכן ודי מפחיד הוא יהיה חסר. בתור מישהו שלעולם לא פגש פוקימונים חוץ מהם מלקולם מצליח להבין מאוד טוב איך פוקימונים עובדים וחיים, הוא באמת גאון.
אוקיי, כמו שחשבתי יש המשך לקרב המדהים והוא ממש מדהים, מגה אבסול?! זה פסיכי, מחכה לראות מה מוניקה תעשה, יש לה עכשיו רק שני פוקימונים נגד שלושה שאחד מהם מגה ומרקרו שלה מבולבל אז היא עוד יותר בבעיה.
סתם שאלה, מה הגודל של הוסו שהוא לקח אותם עד לתל אביב? כנראה כבר אמרו את זה אבל זה לא פוקדור ריק, יש פוקימון בפנים, גרסקט וקוראים לו לג'נדרי. רוברט ממש לא רוצה את לותד, וממש מעניין למה הוא אמר אין חרטות על פייטינג למה, הוא אחלה פוקימון, מה הוא כבר יעשה לרוברט?
וואו, ממשיכים את הקרב שלהם, אני אוהב את זה. האסטרגיה של מוניקה מול מתקפת האש בהתחלה פשוט מדהימה, זה מראה כמה מאמנת טובה היא, חבל שהיא לא באנימה, יכלה להיות דמות מעולה! עומר נלחם מלוכלך לא נשמע טוב ולא הלך טוב למוניקה. הצחיק אותי שזקן השבט היה בעד מוניקה לשניה ואז מוניקה הזכירה לו שהוא נגדה ואז הוא פשוט אומר אה נכון. עכשיו זה פוקימון 1 נגד 2 זה עומד להיות מעניין.
ענת ממש TOXIC לצ'ארלי, לא מגיע לו יחס כזה. לא משנה רייס מגיע ומציל את הזוגיות שלהם, איזה מלך. והם זוג ממש חמוד. שיחיו באושר ואם הם רוצים גם בעושר עד יום כלשהו בחיים שלהם. ואהבתי שרייס אמר בסוף סטרייטים, לא יודע למה זה הצחיק אותי.
מוניקה פשוט גאונה, אין לי מילים. וזה ממש מגניב שסוף סוף אינפרנייפ הגיע לצורה האחרונה שלו. אני גם לא הבנתי למה ואיך מורקרו נשאר אחרון, עכשיו אני מבין. אני פשוט מתתי מצחוק ברגע שראיתי שמוניקה משתמשת בביט אפ הבנתי מה קורה ולא יכולתי לנשום, זה היה גאוני.
איזה סוף חמוד לכל הקטע בבירדיה, כל הכבוד למוניקה על הניצחון ושחכתי לציין שזה קרב מושלם לאנימה של פוקימון, זו סיבה נוספת ללמה אהבתי את הקרב הזה כל כך. מעניין איזה פוקימון נמצא בתוך הכדור שזקן השבט הביא למוניקה.
אני ממש מחכה לפרק הבא בעיקר בגלל שפטריק חוזר, לפחות אני מכווה שהוא חוזר ואם כן אשמח שהוא יתפתח.
תגובה שנייה שלי.
נתחיל מהקטע של ג'ול כמובן, היה קטע לא צפוי בעליל.
בניה התנהג תמים בהתחלה, ניסה לדבר עם פרסיבל כמו בן אדם נורמלי, ולא היה נראה
כמתכנן רצח. אבל.. שפרסיבל אמר שלבנטון חי, זה עורר את בניה, "חבל מאוד"
משהו קורה בין השתיים, מעניין מה זה, אני חושב שפרק הבא נגלה.
מוניקה לא רעה. אינפרנייפ הגיע לצורה האחרונה שלו.. לקח זמן.
היה אחלה קרב אבל אפשר להשקיע יותר בקרבות.
מקווה שזה מספיק יעני כתבתי שתי תגובות
אממממ, לא יודע, זה מרגיש שבניה חיכה לרצוח כל הזמן… לא סתם הוא החליט לקחת את סו-שף מג'ול. במיוחד גם ישר קפץ לפעולה נגד הפוקימונים של פרסיבל ברגע שרצח, אפילו לא בטוח שהיה להם זמן להגיב או לתקוף. בקיצור בניה תכנן מראש את הרצח.
מאמין שהוא פשוט חיכה לרגע בו הוא ידע שפרסיבל הוריד את ההגנות שלו לפני שתקף. את ג'ול הוא מכיר יותר טוב וכנראה כבר ידע שהיא הורידה אותם ממזמן עם ההתנהגות החברתית להפליא והמזויפת שלו.
בעיקרון, למרות שכאילו ממה שאפשר לשער ג'ול רצחה את הפוקימונים של פרסיבל בצער וללא ברירה אבל זה עדיין אפשרי שהוני ראונד פשוט עילף אותם. כאילו, רק אומרים שהוני ראונד, ג'ול ובניה יצאו מהצינוק אבל זה עדיין יכול להיות שהפוקימונים של פרסיבל עוד בחיים, ופשוט מעולפים כך שלא יכולים לעשות כלום ברגע הזה. הם כנראה לא יחזרו עוד בסיפור אבל לפחות שתדעו שיש מצב שהם עוד חיים! כאילו, ג'ול לא תרצה לפגוע בפוקימונים של פרסיבל, במיוחד לא לאפרס שנהייתה חברה מאוד טובה שלה.
ולדבר ג'ול אחרון לכרגע! אגיד כל פוקימון שידוע שהיה לג'ול, כי בעיקרון זה מרגיש שהיה לה כבר שישייה.
שייני אלפא ליקיליקי (הוני ראונד)- כמו אח גדול בשבילה, הפוקימון הראשון שאילפה והפוקימון הראשון שהיה לה.
אבולוג אצילי (לא ידוע שם)- כנראה הושג במהלך המסעות, וזה כנראה אומר שהיה לה מפגש כלשהו עם השומר של הפוקימון הזה. בכל מקרה נהרג על ידי פאלקיה אוריג'ן.
גייגנטמאקס גרימסנארל (ריפר)- לא ידוע עליו הרבה אבל כנראה הושג במסעות שלה, או בתור גרימסנארל או כהתפתחות צעירה יותר.
שייני הונדג' (סו-שף)- הפוקימון של אבא שלה, בניה. כנראה היה איתה מתי שברחה ולפי מה שזה נראה גם מעולם לא הוציאה אותו. וללא ספק יכול להבין למה שהיא לא תרצה להוציא פוקימון ששייך לאבא האכזר שלה. עכשיו אצל בניה.
דיאלגה (חמודי)- פוקימון שכנראה גם היו בבעלות של אבא שלה ועברו אליה כי היא הייתה כנראה יותר חזקה. השתמשה בהם כנראה הרבה בשביל להחזיר לחיים כאלו שרצחה. כרגע אצל סנדרה/אדון הצללים.
בעצם היה לה חמישיה שנחשפה, אם כי תמיד היה לה עד 2-3 פוקימונים משומשים.
בנוסף לזה יש כמה ידועים שהיא אילפה אבל לא נחשב כחלק מהקבוצה, פשוט היה איתה באופן זמני.
אוניקס אלפא- אילפה אותו בשביל להציל את ריי ודי ישר שחררה אותו לחופשי.
ליקיטונג (כנראה שייני ואלפא)- אילפה לכמה ימים לפני ששיחררה אותו לחופשי. אך לפי זה שלחה אותו עם צמה שלה בשביל להתחיל את תוכנית זיוף המוות שלה. אני מניח שהליקיטונג הזה גם שייני ואלפא אז? מה הסיכויים שהיא תמצא שניים כאלו?
בכל מקרה, מעניין אותי לדעת אם אי פעם יחשף הפוקימון השישי בקבוצה של ג'ול (אם כי כרגע יש לה רק שניים שנותרו) או שהסלוט השישי כאילו מיועד לפוקימון שהיא מאלפת באופן זמני כמו נגיד האוניקס אלפא. כרגע חוץ מזה שיש לה שני פוקימוני מתכת, כל הקבוצה שלה מורכבת מסוגים שונים.