הקדמה: שבעת הגיבורים – הסיפור של סנדסלאש

שלום לכם,
בוודאי שמעתם עליי מהסיפורים ומהאגדות, ואני בטוח שאם מצאתם את הדפים האלה תוכלו להבין מה באמת הלך שם. אולי כדאי שאספר בקצרה:

לפני הרבה שנים, וכשאני אומר הרבה אני מתכוון לכערך חמישים שנה, הייתה קבוצת פוקימונים, שכללה יצורים חזקים ביותר. כדאי שאפרט על כל אחד מהם, על מנת שכל מי שקורא את זה באמת יבין על מה אני עומד לדבר פה. אני רק רוצה לומר שאם מצאתם כבר את הדפים הקודמים בסיפור חיי (וכנראה שמצאתם, הרי הנחתי אותם מעל לדפים האלו), ההקדמה הזו תיראה לכם מיותרת. אולם, בחלק מהדמויות, הוספתי שיפוצים. כמו כן החסרתי והוספתי דמויות בהתאם. ועכשיו, בואו נתחיל בתיאור:

ונתחיל באמבואר, המנהיג של החבורה. יצור גדול ושרירי, בצבע אדום. המראה שלו מזכיר מראה של חזיר בר כועס. אמבואר הגיע ממקום לא ידוע. הוא נמצא על יד היער, כשהוא פצוע ברגלו. הוא היה מלווה בחרב נקובה מדם, ואף אחד מקהילת הפוקימונים שביער לא הבינה איך פוקימון אש מחזיק דבר ממתכת. אבל אמבואר הראה והוכיח לכולם, שאותם יצורים שהחדירו מסרים לפוקימונים, אותם יצורים שקבעו להם סוגים שרק על פיהם מותר להם לפעול, עובדים עליהם בעיניים. הוא לימד אותנו שלא חייבים להידבק לסוג שנתנו לנו, אלא אנחנו יכולים להיות מי שאנחנו רוצים (דרך אגב, אני בעצמי פעלתי לפי השיטה הזאת). אמבואר הוא בעצם אותו אחד שהקים את קבוצת הגיבורים, והוא גם ייסד את הרעיון לתת לכל אחד את ההזדמנות להיות גיבור בעצמו. הוא הקים בסיס עץ שהיה מתחת לאדמה, והיה נגיש לכל אחד שרק רצה להגיע לשם. בבסיס העץ הוקם לוח ענק, בו כל אחד שצריך עזרה יכול לתלות עליו מודעה, באישור האחראי שאמבואר מינה, גאלפין. ומי שישלים את המשימה שקיבל על עצמו להשלים, יקבל נקודות אהדה, שאיתם יוכל לרכוש דברים ולהשיג אהדה בקרב עוד פוקימונים ששהו במקום. בואו נגיד רק שאם אמבואר לא היה מגיע ליער, היינו עדיין פרימיטיבים.

עכשיו כדאי שאפרט בקצרה על שאר חברי הצוות:

היטמונלי הוא השטלתן שבחבורה. הוא גבוה וכחוש, עורו חום ועב ורגליו ארוכות וגמישות. היטמונלי תמיד ניסה לגרום לאמבואר לעוף מהמנהיגות של החבורה, ולהנהיג אותה בעצמו. הוא טמן לאמבואר מלכודות, גרם לו לסכן את חייו, אך למרות זאת, היטמונלי היה חזק באופן ניכר, ותמיד הצליח בדקה התשעים להציל אותנו ממקרים של מוות ודאי. לאחרונה, היטמונלי החל להפתח יותר. מתחילת מסעותינו, בימים בהם הוא היה קר לב וחסר חשיבות, הוא החל להתבדח איתנו מדי פעם, לעזור לנו באימונים ולייעץ כשצריך. למרות זאת, אף פעם לא חיבבתי אותו יותר מדי.

סוויפר הוא התחמן שבחבורה. הוא ארוך מאוד, בעל עור שחור ומקוסקס, פנים כועסות (אך באופן מוזר לפעמים הן נראות שמחות) וקצה חד בזנבו. בכל רגע שיכל, סוויפר טמן מלכודות לאויביו ולחבריו גם יחד. מטרתו הייתה להצחיק, אך היו מקרים שנגרמו בטרגדיה. סוויפר עזר לנו בהמון מקרים, והמיוחד שבהם הוא שכשעוד הייתי צעיר, הוא העמיד פני משוגע המנסה לטרוף אותי, וכך הצליח להחדיר בי מוטיבציה וכוח. שפת הדיבור של סוויפר משונה במקצת; כשהוא מדבר, כל אות שורקת אצלו משתכפלת. לדוגמה, במקום להגיד 'שלום', הוא אומר 'ששששלום'. זה יכול לעצבן, אבל תאמינו לי שלכתוב את סגנון הדיבור שלו הרבה יותר מייגע מלשמוע אותו.

דאסטוקס הוא ההרפתקן  שבחבורה. לא אכפת לו בכלל שצבע עורו וורוד, שמשווה לו מראה של נקבה. הוא יחסית גדול, בעל כנפיים גדולות ומחושים. דאסטוקס אוהב לחקור, והוא מציע מדי פעם לעשות כל מיני דברים המתאימים לרוח ההרפתקאות שלו. דאסטוקס תמיד הגן עלינו כשהיינו בצרה, ותוך כדי גם התקיף את אויביו בכל מיני רעלים שונים, אבקות מיוחדות ודברים שגרמו לאויביו להתקפי שיגעון, לחרדות ולהרעלות.

פלייגון הוא הקשוח שבחבורה. הוא גדול וירקרק, ונראה כמו שפירית. רוח הקרב שלו עצומה, והוא אינו מפחד להתמודד גם מול הקשוחים והחזקים ביותר. גופו הגדול של פלייגון אמור להוות חיסרון ליכולות התעופה שלו, אך משום מה הוא טייס מושלם. עף בשליטה כזו שאני לא מאמין שאפשר להתעלות עליו. פלייגון גם נחמד מאוד, אם יש לי איזושהי בעיה שאני לא רוצה לשתף עם אחים, אני יודע שאפשר לסמוך עליו שיעזור לי וישמור על סודיות.

מטאגרוס הוא החכם שבחבורה. יחד עם התקפות מתכתיות חזקות, מטאגרוס פועל כמו מחשב על. בכל מערכות הקרב שהיו לנו, כולל אלו שקרו בפתאומיות, הצליח מטאגרוס תוך שניות ספורות לנתח את מקום הקרב, את המיקום של כל יצור בהתחשב למקום עצמו, את סוג הפוקימונים לעומת המיקום ולעומתנו, וכך הצליח תוך רגעים ספורים לבנות אסטרטגיה חזקה ומיוחדת, שעזרה לנו לנצח.

דיטו הוא, או יותר נכון, הם ה'מגניבים' שבחבורה. אני אוהב לקרוא להם ככה, מכיוון שהם יכולים להפוך לכל דבר. לכל אחד מחברי הצוות יש שותף דיטו משלו, שהוא עוזר לו בכל שיצטרך. כך, במקום להשקיע כסף, זמן וכוח על מנת להשיג דברים, דיטו הוא הכל בשבילנו, ואנחנו לא צריכים יותר. אני לא כל כך מכיר את הדיטו של חברי הצוות, אבל לפחות אני יכול לתאר את הדיטו שלי. הוא חמוד מאוד, בעל מבט תמים ועיניים גדולות יחסית, שמסמלות שהוא עדיין תינוק. דיטו אוהב להתפצל לשניים, שזה דבר יחסית מוזר אצלו, מכיוון שהוא שולט בשני גופים שונים, בעזרת מוח אחד שמתפצל לשניים. אך דיטו לא יכול להחזיק מעמד זמן רב בשכפול, והוא חייב להתאחד שוב לאחר פרק זמן לא ארוך. אני יכול בוודאות לומר שבמשך מסעותיי, דיטו הפך לחברי הטוב ביותר.

בלוסום היא הבחורה שבחבורה. למרות שהיא הנקבה היחידה אצלנו, בלוסום מפגינה כישורי לחימה ברמות חזקות כאלו, שהרבה פוקימונים אחרים, גברים ונשים כאחד, מקנאים בה. בלוסום נחמדה, אוהבת לעזור ודואגת למי שסביבה. היא חכמה, מתוקה, ויפה להפליא. בלוסום היא בת הזוג שלי. הקשר בינינו התחיל כשהוצאתי אותה מן האדמה, לאחר שחבורת בריונים תקפו אותה. אני והיא עזרנו אחד לשני בכל רגע נתון, וכך הפכנו לבני זוג.

ועכשיו, רק אני נשארתי. אני יכול לתאר את האישיות שלי בהמון פסקאות ארוכות, שבטח ישעממו אתכם עד מוות. אם אומרים שתמונה שווה אלף מילים, אצטרך אלף תמונות כדי לתאר לכם את התמונה הכוללת שלי. ולכן, אשאיר לכם את הדימיון שלכם, על מנת שתוכלו להבין את האישיות שלי.

עכשיו תשכחו מכל התיאורים שתיארתי למעלה, ותתמקדו במה שאני עומד לספר לכם עכשיו.

אתם בהחלט ברי מזל אם הצלחתם להשיג את הדפים האלו. החבאתי אותם במקום סודי, שכל חברי הצוות ניסו למצוא אותו, אבל לא הצליחו. אבל לא נדבר עליהם, מכיוון שזה…

זה הסיפור שלי.