פרק רביעי – אינזקטה והאש המשתוללת / Chapter 4 – Inzecta And The Wild Fire

הידעת ~ סוג המעוף הוא אחד משני הסוגים השכיחים ביותר לצד סוג החרק (ביחד עם רעל). למרות זאת, ישנם חרקים שמסוגלים לעוף, למרות שאינם פוקימוני מעוף, או בעלי יכולת הריחוף. ביניהם בידריל, וינומת והרקרוס.

Chapter 4 – Inzecta And The Wild Fire
פרק רביעי – אינזקטה והאש המשתוללת

"איזה יופי! היה חכם לנקר את האדמה סביב העץ בכדי לגרום לו לצאת!" קרא קאי בשמחה. הוא שהה באותו הזמן ביער עבות, מקום בו המראה המיוער והירוק משכיח לחלוטין את הסביבה העירונית, ניצב לצד חברו טורצ'יק. המאמן והפוקימון שלו נראו להוטים באותם הרגעים, פוגשים בבוקר יפה זה בפוקימון שנדיר למצוא משוטט תחת אור השמש. הוא נמצא שם למעשה רק עקב ניקורו של טורצ'יק, שהפריע למנוחתו תחת שורשי עץ.

נינקדה, פוקימון החרק המתלמד. הוא חי בעיקר בנבכי האדמה, מתחמק מאור השמש. הוא משתמש בטופריו בכדי לפעור בתוך שורשי עצים, ולספוג את הלחות שלהם.

"מעולה, זה בדיוק הפוקימון שאני צריך. צא טורצ'יק, גחלת!"

נינקדה הביט בקן בבלבול. הוא נאלץ לצאת מן האדמה עקב טרדתו של טורצ'יק, וכעת אור השמש החזק הפריע לו להתרכז ביריב העומד מולו. אם היה מדובר בנינקדה מאולף ודאי היה רגיל לתנאים השונים, אך פוקימון פראי שכמוהו נמצא בחולשה, בלחימה בזמן בו אינו רגיל.

כדורים שחרחרים ולוהטים, המכוסים בלהבה נמוכה יצאו ממקורו הקטן של טורצ'יק, ונורו לעברו של החרק. מתקפת הגחלת פגעה בו באפקטיביות רבה, משכיחה ממנו את סבל אור השמש החזק, ושולחת אותו להגיב במתקפת חבטות זעם נחרצות. לצערו, יכולתו של יריבו לתקוף ממרחק הקנתה לו הנחתת מכה נוספת וקלה, גורמת לחרק המסכן להתעלף.

'טינג!' נשמע צליל הפוקדור החיובי, מבשר על לכידת נינקדה המוצלחת.

"איזה יופי!" קרא קאי בגוון קול מתרצה, "כעת נותרו לי רק שני פוקימונים לבניית האסטרטגיה האולטימטיבית."

"טרפינץ'?" קרא הפוקימון המבולבל. הוא התהלך בין השיחים, נתקל בגופו בפוקימון מוכר מראה. מאחוריו נמצאו שין, קן ואלקטרייק, מסתובבים בנבכי היער שבקצה העיר פטלבורג.

"ראטלס…" קרא ראלטס חלושות. הוא הביט במראה הנערים השמחים, מזכיר בהתנהגותו רבות את הראלטס שפגשו בכניסה לעיר פטלבורג.

"תגיד, אתה חושב שזה הראלטס ההוא?" פנה שין בשאלה אל חברו.

"הוא נראה הססן כמוהו, ובסך הכל פוקימונים די זהים אחד לשני – לא כמו בני אדם".

"אולי בשבילם כולנו נראים אותו הדבר", צחקק שין.

טרפינץ' היה פוקימון די חברותי ושקט כשלא היה לו צורך ללחום למען מאמנו. כה שקט עד חשדו הנערים כי אף מחשבה לא עוברת בראשו. הוא הביט בראלטס בהשתהות,

ראלטס נראה מחלק את מבטיו לבין הפוקימון שמולו והנערים, חושב בראשו על דבר מה, ולבסוף משתגר מן המקום כמו בפעם הקודמת.

"אוי ואבוי!" קראו שין וקן בזעזוע. הם נמצאו בנבכי היער לצדם של אלקטרייק וטרפינץ', וחזו במראה מכה תדהמה. אורות אדומים בערו מן המשך הדרך, עשן שחור עלה בשמי היער בסמיכות. הייתה זו שריפה גדולה שהתחוללה בהמשך היער, באזור מיוער ביותר שמאוכלס על ידי עשרות פוקימוני יער!

החבורה רצה במהרה אל מקום האירוע, משתדלים שלא להאבד לטרפינץ' המגושם שמשתרך מאחור.

לאחר התקדמות משמעותית, בעודו רץ ריצת אמוק אל עין הסערה, נתקל שין בחוזקה בדמות המגיחה מבין העצים, נראית כרצה בעצמה למקום האירוע.

"מי אתם? האם אתם קשורים לשרפה?" שאלה הדמות בזריזות, מתרוממת מן האדמה ללא בקשת התנצלות או היכרות מוקדמת. הייתה זו אישה צעירה בעלת שיער סגלגל, פרוע וארוך במעט, לובשת בגדים ירקרקים, מכוסי רשתות.

"לא, אנחנו בדיוק רצים לשם לבדוק מה קורה," ענה שין הממשש את מצחו.

"אם כך, רוצו לשם איתי!"

החבורה הרצה עם האישה המסתורית התקדמו אל תוך עומק הבערה. הלהבות כבר החלו להיראות אוכלות את עלי העצים סביבם, והעשן הסמיך כבר מצא את דרכו אל ריאותיהם החנוקות. עשרות פוקימונים נראו בורחים לכל עבר. חרקים הזוחלים על האדמה נמרצות, פרפרים עפים אל שמיים השחורים, כולם נסים מביתם, מבין מסך הלהבות והעשן, זוהתה דמות אדם העומדת ברוגע מחשיד; היה סביר להניח כי הוא קשור אל השרפה באופן כלשהו. לצדו נראתה צללית קטנה יותר, מתקדמת מבין הלהבות ומתגלה כטורצ'יק, פוקימון האפרוח. שין זכר כי לא הספיק לסרוק מידע על האפרוח הקטן השייך לקאי, אך ידע כי זה אינו זמן לחקירות מיותרות. טורצ'יק שלח את גחליו אל עבר העצים, גחלים לוהטות שנצמדו אל הגזעים והעלו בהם אש בחומם הרב. לפתע פרצה דמות האדם מבין העשן. היה זה נער הקרוב לגילם של הנערים מליטלרוט, בעל שיער ירקרק ומקורזל, לובש בגדים בצבעים חיוורים. חצי חיוך נישא על פניו. לא עבר רגע, ושני טורצ'יקים נוספים הופיעו לצדו מבין הלהבות.

"מה זה צריך להיות, מה אתה עושה?!" התנפלה הבחורה על הנער חיוור הבגדים.

"את אינזקטה לא?" פנה אליה הנער, "בסך הכל רציתי ללכוד פוקימון חזק, אבל לא היה יעיל להסתובב ולחפש בכל היער…"

"אז החלטת לשרוף אותו כדי להבריח את כולם?!" גערה בו בקול נובח.

"כן, ציפיתי לראות בין כל אלו שיברחו את הפוקימון המיוחד ביותר, אבל כולם חרקים חלשים ומגעילים."

"עם צורת חשיבה כזו, צריך למנוע ממך להחזיק פוקימונים," חשפה את שיניה "זו עבירה פלילית מה שעשית! ועכשיו אי אפשר לדעת מה יהיה הנזק! כמה פוקימונים נפגעו, וכמה היער נפגע… מה חשבת לעצמך?! ומה שלושה טורצ'יקים עושים אצלך? נדיר לראות פוקימונים שכאלו שלא בלולים מיוחדים. אני לא אתבדה אם גנבת את כולם מהחווה של פרופסור בירץ'!"

אינזקטה הזעיקה את כוחות המשטרה והכיבוי אל המקום, אך בעודה משתמשת לשם כך במכשיר הקשר הנמצא ברשותה, צליל שבירה חזק לווה בנפילת עץ בוער הנמצא לצדה, מפיל אותה בבהלה אל הרצפה, תחתיו נתקעה אחת מרגליה. אינזקטה נאבקה בגזע הבוער בכל יכולתה, אך ללא הועיל.

"חה חה חה!" צחקק הנער האלמוני, והחל לנוס מן המקום ביחד עם שלושת אפרוחיו הקטנים שלא בטוח עד כמה מודעים למעשיהם. "אאוץ'!" קרא הנער בקול כשנתקל בדמות המתגלה מבין הלהבות. היה זה קן שעמד מולו במבט בוחן, לצדו של טורצ'יק שלו. "מההה, מי אתה?!" קרא הנער ברוגז, "לך מפה, או שאתקוף את הטורצ'יק הבודד שלך!" קרא בנחישות.

שין וקן זיהו את קן מן המשך השביל הבוער, ורצו לרוץ לעברו, ולעזור לו בכל מאודם. הוא אומנם לא היה חברם הטוב ביותר, אך הם שמחו כי הצליח לעצור את הנער הרע ההוא. לרוע מזלם, הם היו מוכרחים לעזור לאינזקטה להשתחרר מן הגזע הבוער, ולא היא תישרף למותה.

אינזקטה לא קראה בכאבים, הגזע לא פגע ברגלה לפציעה, אך חסימת תזוזתה המוחלטת הייתה די רעה עבורה במצב זה. לפתע, הגזע הבוער החל לזהור. לא היה זה זוהר אדמדם המגיע מן הלהבות, אלא זוהר כחלחל המקיף את כל קצה הגזע, ונראה כמושך בו מעלה באיטיות. הגזע המתרומם אפשר לאינזקטה למשוך ברגלה במהירות, ולקפוץ מתוך שדה הלהבות. הגזע אז נפל בחוזקה, נשבר, ויצר מדורה גדולה היכן שישבה הבחורה עד לפני רגעים ספורים.

"ראלטס…" קרא בחשש מכיוון שיח בוער. היה זה אותו הראלטס שפגש בחבורה פעמיים, וכנראה היה לזה שהציל את אינזקה מהישרפות. שין היה כה נלהב לראותו, שמח בעזרתו האדיבה, ואפילו חש דאגה מסוימת כלפיו. מוזר כי לי ברח מן המקום במתקפת השיגור. אולי בחר לא לעשות זאת עקב הגעתו למקומות רנדומליים שמתגלים בכל פעם כבעיתיים? אולי כך הגיע לשריפה. שין רץ לחבקו, לא מניח לו זמן לברוח. ראלטס חשש תחילה, אך משהרגיש את מגע גופו המגן של שין, הבין כי פניו היו לשלום.

"עצור שם פרחח!" קראה אינזקטה בקול מבכה, חשה צער על חרקי היער. היא הוציאה פוקדור מכיסה המסתתר, ושלחה מתוכו פוקימון אל שדה הבערה. מתוך הקרן הכחלחל, הופיע פוקימון יפה למראה עד כדי תדהמה. היה זה פרפר אפרפר גוף, בעל מחושים שחרחרים וארוכים, ואף דק, וארוך למדי. כנפיו הגדולים עוטרו בצבעים צהבהבים, לצדם נקודות כחלחלות ואדומות בודדות. היה זה ביוטיפליי, אחד מן הפוקימונים היפים בתבל.

"ביוטיפליי!" קרא הפוקימון בדאגה מתוקה. קולו ממיס הלב נשמע גם תחת זעקותיו הכאובות.

"את בטוחה שתוכלי לטפל בו בעזרת פוקימון פרפרי שכזה? הוא נראה מרשים, אך לא מתאים כל כך לקרב, בטח בתור חרק שעומד נגד שלושה פוקימוני אש," העירו שין וקן בכוונה משותפת. שניהם נלהבו לנוכח מראהו היפה של ביוטיפליי, אך פקפקו ביכולותיו בקרב.

אינזקטה לא ענתה לנערים, ושלחה אליהם חצי חיוך כמתן תשובה. היא שלחה את ביוטיפליי כנגד הטורצ'יקים, כאשר אלו מקבלים פקודה לגחלת משולשת ומשותפת. "העף אותם ברוח!" קראה אינזקטה. ביוטיפליי החל להניד ולנפנף בכנפיו הצבעוניות, יוצר משב רוח אדיר שהתגבש לידי סופה קטנה, מעיף באוויר את שלושת האפרוחים אשר התאמצו לשווא להשאיר רגליהם על הקרקע, גופם הזעיר הסתחרר באוויר באי שליטה, והם התרסקו אחד לצד השני בנחיתה כואבת. ביוטיפליי לא בזבז את זמנו, והחל להוציא בזריזות חומר לבנבן, דביק, דק וארוך מקצה אפו, חומר שהיה למן קורי משי. הקורים נורו אל עבר שלושחת האפרוחים, משתרכים סביבם עד כדי יוצרים מעטה משי קשיח ורב שכבות, אשר קשר את שלושת האפרוחים יחדיו, מונע מהם תזוזה.

"השתמשו בגחלת על החוטים!" קרא מאמנם בייאוש.

"לא הייתי ממליצה על כך. הגחלת תדליק את חוטי המשי, אך עד שהם ייאכלו, תראה את שלושת הפוקימונים שלך נשרפים ונכווים מן האש. זה ודאי לא יעזור לך, ולא אתן לכך לקרות," הסבירה אינזקטה במרשימות רבה. היא הייתה נראית כה חזקה באותם הרגעים, כמו אחת שניתן לסמוך עליה. בהחלט לא בחורה חלשה. הביוטיפליי החלש למראה שלה התגלה כהרבה יותר מיופי צרוף, ובכך למדו גם הנערים עוד שיעור חשוב בעולם הפוקימון. הם לא יזלזלו עוד באף פוקימון שיופיע בדרכם.

"מה, את מאמנת מכון ראסטבורו?!" הגיבו שין וקן בתדהמה.

"כן, אני מאמנץ מכון החרק של העיר, וגם שומרת היערות באזור," הסבירה אינזקטה לשני הנערים. מאורעות השריפה כבר היו מאחוריהם. הם נמצאו בתחנת המשטרה בעיר ראסטבורו, אליה התקדמו עם אינזקטה לאחר כיבוי השריפה וטיפולה על ידי צוותי כבאים ושוטרים. רוב הפוקימונים לא נפגעו, והיו מעטים שהיו זקוקים לבסוף לטיפול רפואי. הנער חיוור הבגדים נעצר ונלקח להמשך טיפול, וכך, נותרו להם הנערים יושבים אל מול מאמנת המכון הראשון בחייהם אותו יאתגרו. חבל היה להם כי לא הצליחו להחליף אף מילה עם קן, הם עוד כעסו על מתן הטורצ'יק שזכה לו, אך הנער נעלם בין הלהבות משהגיעו צוותי התמיכה.

– – – – –

מתקפות שנראו בפרק:

גחלת – Ember

טופרי זעם – Fury Claw

בלבול – Confusion

חוטי משי – String Shot