גיבורי פוקימון: בת האש וצב המים / שרון מלטר

לפרק הקודם: גיבורי פוקימון: בלבאזור יחיד ומיוחד / שרון מלטר

– – – – –

"בהצלחה בלאק! ניפגש שוב בלבזור!" נפרד מהם לשלום פרופסור אוק. 'זה תמיד נחמד לראות מאמנים מתחילים מסע פוקימונים וכבר ראיתי את טאורוס חוזר לחווה, נראה כאילו הוא רץ הרבה. בדרך כלל הוא לא עושה הרבה ספורט'. משכתי בכתפי 'מי יודע?'

גם סייטר חזר הוא ניראה מעוצבן כרגיל.

ספפפפפפפפי!

"את צודקת, ספירו", הצהיר פרופסור אוק, "זה הזמן לבדוק את הביצים". '6 ימים עברו מאז הולדתה של פוריגון ו5 מאז הולדתו של של זובאט. את זובאט אני מתכנן לשמור לעצמי, תמיד אהבתי פוקימונים מעופפים'.

לא עברה שנייה וילדה בת עשר נכנסה בריצה קלה לחדר הבחירה. היא הייתה דומה לליסה תול, הילדה שלקחה את סקווירטל. שמלתה "האדומה" הייתה מכוסה כולה בבוץ משום מה.

"מצטערת שאיחרתי, תבין, קרו כמה דברים! אני גרה נורא רחוק בספרון והתעוררתי מאוחר ופיספסתי את האוטובוס אז עליתי לשני ועד שהגעתי ראיתי טאורוס אחד מסתער לכיווני בגלל השמלה האדומה, אז נכנסתי למין מאורת מארוואק ועד שהיא הלכה בא סייטר והסתער עלי מאותה סיבה, אז שמתי על כל השמלה שלי אדמה כדי שלא יראו את האדום והגעתי".

"רק רגע, נערה צעירה, מי את?"

"בלנקה סאלי תול, אדוני".

"תני לי שנייה", בדק פרופסור אוק. "אוי וואי יש לך אחות בשם סאלי?"

"כן, אחותי התאומה ליסה".

סאלי וליסה נרשמו בטעות בתור בנאדם אחד. רציתי ללכת לחווה לבדוק אם יש פוקימון אחר שיסכים להיות ההתחלתי שלה, אבל לפני שזזתי, היא כבר הרימה את וורטורטל.

"זה סקווירטל? הוא יותר גדול ממה שחשבתי". היא דיגדגה את סנטרו, הוא צחקק והשפריץ על פניה מים מפיו, סימן חיבה מוורטורטל.

"הוא מקסים! אני בוחרת בסקווירטל! אפשר פוקדור בבקשה?"

"זה לא סקווירטל, זה וורטורטל, צורת ההתפתחות שלו, ואם מאמנת צעירה תיקח וורטורטל, זה יהיה לא פייר, וחוץ מזה, וורטורטל כבר אומן על ידי מישהו אחר. מצטער, סאלי".

"תקרא לי בלנקה".

שניהם נראו עצובים.

"מה קרה לוורטורטל?"

נאנחתי. שנאתי לספר את הסיפור הזה. "כשוורטורטל היה סקווירטל, מאמן בחר בו. אחרי כמה זמן הוא פיתח אותו לוורטורטל והכול היה טוב ויפה עד שהם לחוף ששולטים בו סקווירטלים וורטורטלים. גנבי פוקימונים תקפו אותם וורטורטל נילחם בהם בכל האומץ, אבל הפסיד".

וורטורטל הזיז את זנבו וחשף סדק מפחיד בשריונו.

"הוא נפצע קשה, כפי שאת רואה. הוא היה שרוע על הרצפה חסר אונים, הוא ביקש עזרה מהמאמן שלו, אבל הוא רק הביט בו וברח, פחדן. בסופו של דבר הסקווירטלים והוורטורטלים הצילו אותו והביאו אותו בחזרה לכאן".

בלנקה פערה את פיה ודמעה חמקה מהעיניה. הסיפור זעזע אותי, חבקתי מיד את וורטורטל בכל הכוח. "בבקשה, תן לי לקחת אותו!"

"בלנקה, הקשיבי…"

"אני מוכנה אפילו לא ללכת לפסטיבל! רק שוורטורטל לא יהיה עצוב!"

/לדעתי המעבדה היא מקום נפלא!/ אמרה ספירו, וורטורטל התעלם.

"אם וורטורטל ירצה לבוא איתי, לא תוכל להכריח אותו להישאר!"

פרופסור אוק חשב לרגע, וורטורטל באמת היה לא מאושר במעבדה.

לקח לו כמה דקות ארוכות לחשוב על זה ואז הוא אמר – "בסדר, קחי פוקדורים ופוקידע וצאי לדרכך ואל תישכחי לא ללכת לפסטיבל".

"יששששששש! מיד לקחתי את אחד הפוקדורים להציע לוורטורטל. הוא נראה מאושר.

"חשוב לי להבהיר", התחיל הפרופסור להסביר, "וורטורטל לא יהיה ההתחלתי שלך. הייתה טעות וחשבנו שאת אחותך. וורטורטל רק יעזור לך להשיג את הפוקימון ההתחלתי שלך. זה נכון, אסור לי להחזיק אותו בניגוד לרצונו, ולכן את תהי במבצע שליחות לשים את וורטורטל בחוף של הסקווירטלים והוורטורטלים, שם הוא יהיה מאושר מאוד. ועל הדרך תלכדי לך את הפוקימון ההתחלתי שלך".

"גם אני מאושרת", אמרה בלנקה, "העיקר שהוא שמח".

"אתם תתחילו את המסע שלכם בעוד יומיים, עד אז נעשה לו מסיבת פרידה. דרך אגב, את יכולה לישון פה עד אז".

"תודה, פרופסור אוק".

את שאר היום ביליתי בעיר במקום שבו אפשר לראות קרבות פוקימונים, תוהה מי באמת יהיה הפוקימון הראשון שלי.