פוקימון; במהירות החושך – פרק 98: הגנרל הירוק / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 4 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע.

– – – – –

השמש זרחה על בקתת העץ בלב יער ורידיאן, ובייליף כבר פקחה את עיניה, נחושה בדעתה לא לאבד אפילו דקה בין קרני השמש המחממת. הלילה עבר בשקט, בלי אף אחד שניסה להתקרב לבקתה ולעצור את גרייס צ'אנג, ועל כך בישר המזג הרגוע שלה. אבל גרייס ידעה שהתוכנית שלה לא תעבוד עוד זמן רב. שיבוש שעות השינה לא היטיב עמה, ומיום ליום היא נהייתה עייפה יותר ושמרה פחות טוב. לעת עתה היא ניסתה להתעלם מכך, והלכה להכין לה ארוחת בוקר, משאירה את בייליף לשמור במקומה.

מלאי האוכל כבר כמעט התרוקן. היו לה עוד יומיים לפני שתקבל אספקה חדשה מאיגוד הסיירים, ובינתיים יהיה עליה לחיות על חצי כיכר הלחם וקופסת האפונה שנותרו לה, בנוסף לקערת הקורנפלקס האחרונה שהכינה כעת. לאחרונה היא התחילה לאכול יותר, כדי לשמור על האנרגיה שאיבדה בגלל שעות השינה הבלתי-הגיוניות, והתלבטה אם לבקש עוד תוספת לאספקה, מה שבטח יגרום לה להעלות במשקל. לפעמים גרייס התחרטה שקיבלה על עצמה את העבודה הזאת, אבל מישהו היה חייב לעשות אותה.

עוד לפני שהספיקה להכניס כף אחת לפיה, צווחות האזהרה של פירו מילאו את חלל האוויר, וגרייס מיהרה החוצה לראות מה קורה. אבל בעוד שציפתה לדחפורים או לשוטרים, מי שעמד כעת מחוץ לבקתה היה אחר לגמרי – שתי נשים וגבר אחד, עומדים במרחק בטוח מחבלי ההצלפה ששילחה אליהם בייליף.

"בואו נלך", אמרה אחת הנשים, "אנחנו לא רצויים כאן".

"גרייס!" קראה האישה השנייה.

גרייס זיהתה אותה – אי אפשר היה לטעות בעור הלבן והשיער השחור. זו הייתה פרסי, אותה ראתה כאן לפני חצי שנה עם ריק. היא הביטה היטב, אבל ריק עצמו לא היה שם.

"בייליף, זה בסדר", הרגיעה אותה גרייס, "בואו!"

החבלים הושבו לאחור, ובייליף נרגעה למשמע קולה של המגדלת שלה: אם גרייס מוכנה לבטוח באנשים הללו, כך גם היא. כאשר הם התקרבו, היה נדמה לגרייס שהיא מכירה גם את שני האנשים הנוספים, אבל לא ידעה מאיפה.

"מה שלומך?" שאלה פרסי.

"חיים, את יודעת", ענתה גרייס, "מה אתך? איפה ריק?"

"ריק בסדר וגם אני. אלה ג'סי וג'יימס, הוא שלח את כולנו לעזור לך".

"שלח אתכם?" שאלה גרייס, "אני לא מבינה, מה פתאום הוא שולח אנשים?"

"תני לי להסביר", התפרצה ג'סי, "את פושעת וגם אנחנו, זה מסתדר מצוין. החבר הגמד שלך נהיה גנרל בצוות רוקט, והוא החליט להיות יפה-נפש ולשלוח אותנו לשמור על הפוקימונים במקום לגנוב לו כסף".

פרסי נאנחה. לא כך היא הייתה רוצה שיתחילו את העבודה המשותפת עם גרייס, אבל ג'סי לא שאלה אותה. גרייס, לעומתה, נראתה המומה, והביטה עליה ועל ג'יימס, מחכה שמישהו מהם יגיד לה שג'סי מתלוצצת.

"צוות רוקט?" שאלה, "ריק הוא…"

"התדרדר לפשע, כן. קורה לטובים ביותר. אם זה מנחם אותך, הפכו אותו לגנרל, אז כנראה שהוא ממש טוב במה שהוא עושה".

"כבר אז כשפגשתי אתכם?"

היא הביטה בפרסי, ופרסי הנהנה.

"לא בא בחשבון", אמרה גרייס, "הסתדרתי לבד עד עכשיו, אני לא צריכה את עזרתכם. תמסרו לריק תודה על ההצעה".

"חבל, ניסינו. יום טוב".

ג'סי פנתה ללכת, אבל פרסי תפסה אותה בצווארון חולצתה.

"אלה ההוראות שקיבלנו", אמרה פרסי, "מה תעשי? תפני אותנו מכאן כמו שפינית את הדחפורים ההם? את מוזמנת לנסות".

"אני לא צריכה עזרה מצוות רוקט. עושים לי מספיק בעיות, אני לא צריכה שגם המשטרה תבוא לרדוף אחריי".

"אם המשטרה הייתה רוצה להגיע לכאן, היא כבר הייתה כאן. את עוברת על החוק לא פחות מאיתנו, גרייס, ואם אותך לא פינו עד עכשיו, גם אותנו לא".

"אני לא רוצה שצוות רוקט יהיו חתומים על המאבק שלי".

"זה גם לא מה שאנחנו רוצים. את מכירה את ריק, לא אכפת לו מי מקבל את הקרדיט".

גרייס הביטה בהם, והם בה. רק הבוקר, כמו בכול בוקר אחר, היא הייתה שמחה לקבל עזרה ולא לשמור לבדה כל לילה. אבל זו בהחלט לא העזרה שהייתה רוצה.

"איפה ריק?" שאלה, "הייתי רוצה לדבר אתו".

"הוא עסוק עכשיו, אבל יצטרף אלינו עוד כמה ימים".

"אם כך, תחזרו עוד כמה ימים".

"לא. זו העבודה שקיבלנו ואנחנו נבצע אותה!"

"לא אכפת לי מה…"

צווחה קטעה את את גרייס, ובעקבותיה קול נפץ איום. פירו, שעד כה סייר בשמיים, צנח במרחק כמה מטרים משם והחל לדמם מחזהו. גרייס נחרדה.

"בייליף, טפלי בו!" קראה.

בייליף תפסה את פירו בחבליה והניחה אותה אל תוך הבקתה, תוך כדי שעלים יבשים מופיעים על הפצע הטרי וחובשים אותו כאילו מעצמם. גרייס הניחה את רגלה על אדן החלון וטיפסה ממנו על גג הבקתה.

"בבקשה", קראה תוך כדי טיפוס, "אם אתם רוצים לעזור, זה הזמן!"

ששה גברים חסונים, שניים מהם חמושים ברובי-ציד, הופיעו מבין סבך העצים. הבעה של בלבול פשטה על פניהם כאשר הבחינו שגרייס לא לבדה.

"את מי מהן צריך לקחת?" שאל אחד מהם.

"מה זה משנה? ניקח את כולם!" ענה אחד החמושים.

בייליף ריססה את הבריונים בסופת עלי-תער, והם סוככו על עיניהם בשעה שחתכים הופיעו על זרועותיהם ובטנם. סופת העלים נמשכה עוד ועוד, עד שלבייליף אזל הכוח, והיא עצרה לנוח. נראה שהבריונים עמדו בהתקפה בגבורה, ושני החמושים מהם כיוונו את הרובים שלהם לעבר בייליף וירו. היא הצליחה להתחמק מיריה אחת, אבל השניה פגעה בה בעוצמה, ובייליף נאנקה בכאב ונפלה על הצד.

"זה כלום בשבילך, בייליף! רפאי את עצמך!"

הסינתזה של בייליף הייתה חזקה מספיק כדי לרפא כל פציעה, אבל היא גזלה זמן יקר.

"נראה לי שיש לנו זוכה", אחד הבריונים הצביע על גרייס.

"בואי איתנו או שתחטפי גם את!"

זו לא הייתה הפעם הראשונה שמישהו איים על גרייס עם רובה. במהלך החודשים האחרונים, הבריונים שנשלחו אחריה היו פחות ופחות בעלי מצפון, וכרגע לא נראה שלתאגיד הרכבת אכפת אם אחד השכירים יחליט להרוג אותה. לכן גרייס דאגה שיהיה לה היכן להסתתר על הגג, כל עוד תשומת הלב של הבריונים ממוקדת בה ולא בבייליף, שיכולה להמשיך להתרפא ולחזור לכושר מלא.

לפתע, צל גדול כיסה אותם, והם הרימו את ראשם בדיוק בזמן כדי לראות אותם – פידג'יוט, וויזינג וספירו צללו מלמעלה ישר לעברם, בחסות שלושת האנשים האחרים שכולם כבר שכחו מקיומם. תוך רגע קט הם המריאו בחזרה למעלה, כשחצי מהבריונים כבר מחוסלים.

"עוד פוקימונים ארורים!"

הם הסתובבו לעוד התקפה, ואחד הבריונים החמושים כיוון את רובה הציד שלו לעבר פידג'יוט. היא נבהלה וקפאה במקומה – מאז המפגש הראשון שלה עם אקדח, פידג'יוט לא העזה להתקרב לנשק. ג'יימס קרא גם לוויזינג לעצור, יודע בדיוק מה עלול לקרות. רק ספירו המשיך באותו מסלול ישר למטה.

"אני היחידה כאן שעושה את העבודה שלה?" קראה ג'סי, "ספירו, מתקפת זריזות!"

ספירו התחמק בהצלחה מקליע שנורה לעברו, ולפני שהבריון הספיק לטעון שוב את הרובה, טפרים חדים שיספו את פניו. הוא אחז בהם בכאב, ובריון אחר לקח את הרובה שלו מידיו.

"את תשלמי על זה!"

הוא כיוון את הרובה לא על ספירו, אלא על ג'סי. אף אחד מהם לא היה מוכן לכך, אפילו לא ספירו הזריז, וג'סי הביטה בקנה הכפול מכוון לכיוונה כמו בהילוך איטי, יודעת שהיא לא מהירה מספיק כדי להתחמק…

ואז, משהו התקיל את הבריון, והוא השתטח על האדמה והסתובב לראות מה פגע בו. זו הייתה קטרפי, שפרסי שחררה מהפוכדור אחרי שפידג'יוט יצאה מכלל פעולה. הוא כיוון עליה את הרובה בזעם, אבל קטרפי מיהרה לירות מפיה חוטי משי חזקים, שלכדו אותו ואת הרובה שלו בפקעת. הבריון שנותר הרים את קטרפי וכמעט שיסע אותה לשניים בידיו החשופות, אך גם אותו התקיל משהו חזק בהרבה. וויזינג נחת עליו בכול הכוח, כעת כששום רובה כבר לא איים עליו. ששת הבריונים שכבו מעולפים על הקרקע, זה לצד זה.

פרסי מיהרה להרים את קטרפי מהקרקע. קטרפי אמנם לא הייתה אצלה הרבה זמן, אבל המחשבה שתאבד אותה הייתה קשה מנשוא.

"קטרפי, את בסדר?" שאלה.

ובמקום לענות, מפיה של קטרפי החלו לגלוש חוטים נוספים, והפעם כיסו את גופה-שלה. במהרה היא כוסתה בשריון קשיח למראה שהרכיב את צורת הגולם שלה – מטפוד.

"רק הגיעה אלייך וכבר התפתחה", אמר ג'יימס.

"קטרפי מתפתחים מהר בדרך כלל. היא בסך הכול הייתה צריכה מישהו שלא יזניח אותה".

היא ליטפה את הגולם שהרכיב את מטפוד, וכל העיניים הופנו מעלה, אל גרייס שישבה על גג הבקתה.

גרייס הביטה מלמעלה בששת הגברים המעולפים, ואז בשלושת הגנבים שנשאו אליה מבט.

"תודה", אמרה.

"אין בעד מה", ענתה פרסי, "אני מניחה שזה אומר שהתחלנו".

"זה באמת מה שאתם רוצים? אלה האנשים שאני פועלת מולם, אין להם רחמים ובפעם הבאה הם יהיו מוכנים להרוג אתכם על המקום. לכו הביתה, אני אסתדר לבד".

"זה לא נראה ככה".

"באמת שאני כבר רגילה להתמודד עם זה. אתם לא יכולים…"

"מה הבעיה שלך?" נשמע קול חדש.

כל המבטים הופנו אל ג'יימס. זו הייתה הפעם הראשונה שדיבר אל גרייס, וכולן השתתקו, כאילו שכחו שהוא שם או שהוא יודע לדבר.

"אנחנו בסך הכול רוצים לעזור. למה כל כך קשה לך לקבל את זה? אני מבין שקשה לך להבין שארגון הפשע הגדול ביותר במדינה בצד שלך, אבל אולי תסתכלי על זה אחרת: המאבק שלך כל כך צודק, עד שאפילו ארגון הפשע הגדול ביותר במדינה מוכן לעזור לך. למה שלא תבלעי את הגאווה שלך ותתני לנו לעזור לך?"

גרייס היססה, אך לבסוף הנהנה. "בואו איתי".

גרייס הובילה את פרסי, ג'סי וג'יימס לבקתה. מכיוון שהיה בה רק כיסא אחד, ג'סי מיהרה להתיישב בו, והשאר נאלצו לעמוד או לשבת על הרצפה. גרייס התיישבה ליד פירו הפצוע, וגם בייליף נכנסה פנימה בעקבות כולם וכרעה לצדו, מגישה לו טיפול ארומתרפויטי שיעזור לו לשוב לאיתנו.

"הגעתי לכאן כדי לעצור את עבודות הבנייה של הרכבת ביער ורידיאן. בינתיים העבודות בהפסקה, כי הם הבינו שאין להם טעם להעסיק פועלים שלא יעשו כלום כל עוד אני כאן. עכשיו הם מרכזים את המאמצים שלהם בלפנות אותי מכאן. יש ימים של שקט וימים שהם שולחים צוותים שלמים לפנות אותי, כמו היום. לפעמים גם המשטרה מגיעה, אבל אנחנו מצליחים להדוף גם אותם, כי אין עמם פוקימונים. הניחוש שלי היא ששוטרי-פוקימונים לא מוכנים להתערב, כי הם חושבים שאני צודקת".

"לפי מה שאת אומרת, מספיק ששוטר אחד לא יחשוב כך, כדי שצי של פוקימוני-משטרה יגיע הנה", אמר ג'יימס.

"בינתיים זה לא קרה ואני מעדיפה שלא לחשוב על זה", אמרה גרייס, "הבעיה העיקרית שלנו הייתה שמירה בלילה. בייליף ופירו הם פוקימוני יום, לכן אני צריכה להישאר ערה בלילה למקרה שמישהו יבוא. אם תוכלו לחלוק איתי את השמירה, זו תהיה העזרה הכי גדולה שתוכלו לתת לי".

"נוכל לסדר בינינו משמרות", הציעה פרסי.

"זה כנראה הרעיון הכי טוב".

"נצטרך עכשיו להיות ערים כל הלילה?" התלוננה ג'סי.

"רק כאמצעי זהירות. רוב הפשיטות על הבקתה מתבצעות במהלך היום, כי אלה שעות העבודה של הפועלים וקל לגייס אותם להגיע לכאן. לפעמים נשלחים צוותים בלילה, כדי לנסות לתפוס אותי לא מוכנה. רק הערבים שקטים בדרך כלל, ואז נוכל כולנו לנוח".

"איזה יופי", רטנה.

"אבל יש עוד בעיה, והיא שהאוכל שלנו תלוי במלאי ששולח לנו איגוד הסיירים. הוא יכול להספיק בשבילי, אבל אני לא יודעת אם הם יסכימו לשלוח גם בשבילכם".

"אנחנו מקבלים משכורות מצוות רוקט. נוכל לדאוג לעצמנו".

"מצוין", אמרה גרייס, "אם כך נראה לי שיהיה בסדר. כל מה שאנחנו צריכים הוא להחליט מה עושים עם החברים שלנו ששוכבים שם בחוץ".

"מה את עושה בדרך כלל?"

"בדרך כלל פירו שולח אותם בחזרה לורידיאן, אבל הפעם…"

גרייס שלחה בו מבט עצוב. אין ספק שהיא דואגת יותר לפירו מלבריונים שניסו להרוג אותו.

"מזל שיש לנו עוד פוקימונים מעופפים שיכולים לדאוג לכך", אמרה פרסי, "אני אשלח את פידג'יוט. היא תשמח לקבל שליחות, לדעת שאני לא כועסת עליה על שלא תקפה".

"בסדר", אמרה גרייס.

"ורק ליתר ביטחון, אם במקרה בכול זאת תישארי לבד מתי שהוא, אולי כדאי שיהיה לך עוד פוקימון".

היא שלפה פוכדור מהכיס והושיטה אותו לגרייס. חיפוש ענק בגובה מטר וחצי, גרזן קבוע במצחו וגופו מכוסה בקליפה קשה, הופיע במקום.

"זה הרקרוס", אמרה פרסי, "ריק שלח לך אותו. הוא יודע שתטפלי בו יפה".