פוקימון; במהירות החושך – פרק 81: חידת ההתעתקות / איידן סוייר

עברו כמה ימים עד שהפוקימונים של ריק ופרסי התאוששו, אבל הם התאכסנו כעת בביתו של קמרון, והוא דאג לקחת אותם למרכז הפוקימונים ובחזרה בשבילם, כך שהם לא נאלצו להסתכן בלצאת אל העיר. בתמורה הם דאגו לבצע עבורו את כל עבודות הבית, מה שלא היה קשה במיוחד, משום שהם נשארו בו כל היום. קשה יותר הייתה הציפייה לגלות איזו משימה יהיה עליהם לבצע בספרון. זאת משום שקמרון טען כי הדרקון האדום אמר לו למסור להם את הפרטים רק ביום המשימה עצמה – אמנם באופן עקרוני לא היה יום מסוים שבו היא חייבת להתבצע, אבל הפוקימונים שלהם חייבים לנוח בינתיים. מזה הבינה פרסי שיהיה עליה להתכונן לעוד קרב.

"זה בסדר", אמר לה ריק כשהרהרה על זה בקול רם, "אני אלחם הפעם".

"אתה? אבל אתה שונא קרבות פוקימונים".

"זה לא אומר שאם אנחנו כבר חייבים להילחם, אני אתן לך לעשות את כל העבודה", אמר, "אם אני אגרום לפוקימונים שלך להפוך למכונות מלחמה ולהיות מותשים, זה לא יהיה יותר טוב מלעשות את זה לפוקימונים שלי".

פרסי הנהנה והמשיכה לשטוף כלים.

לבסוף, כשקמרון עדכן אותם על פרטי המשימה, התברר שזה פחות נורא ממה שחשבו: הם אמנם ייאלצו להילחם, אבל רק כדי להוכיח את היכולות שלהם כמאמני פוקימונים, בלי שום סכנה שנשקפת לחייהם.

"קודם כל אתם צריכים להרוויח את הכבוד של סברינה", אמר קמרון, "אם היא תראה שאתם רציניים, היא תשקול להקשיב למה שיש לכם לומר".

"אני לא מבין", אמר ריק, "אותך סברינה כבר מכירה ומעריכה, למה הגנרל לא פשוט נתן את המשימה הזאת לך?"

"אם אני אדבר איתה על זה, היא תקשר בקלות בין זה לבין צוות רוקט. סברינה חכמה מאוד, והדרקון האדום לא היה רוצה שמישהי כמוה תהיה מעורבת בתוכניות שלו".

"רגע אחד, סברינה יודעת שאתה בצוות רוקט?"

קמרון גירד בעורפו. "קשה להסתיר דבר כזה ממאמנת שמתמחה בפוקימונים על-חושיים".

"היא מסוגלת לקרוא מחשבות בעצמה?"

"היא יודעת לקרוא הבעות ורגשות, לצפות את המהלך הבא שלך. חוץ מזה היא חשדנית מאוד. אם משהו לא מוצא חן בעיניה, היא תפקוד מיד על אחד הפוקימונים שלה לקרוא את המחשבות שלך ולשדר לה אותן. בשביל מאמנת ברמה של סברינה, לשלוט על פוקימון על-חושי זה בדיוק כמו להיות על-חושית בעצמה".

ריק נזכר איך בפעם הראשונה שהגיעו לספרון, סברינה עשתה רושם של מאמנת קשוחה במיוחד, והוא הודה בלבו על כך שהוא כבר לא נאלץ להילחם בה במסע אחרי התגים. כעת הוא הבין שהקדים לשמוח.

"ולא אכפת לה שאתה בצוות רוקט?" קטעה פרסי את מחשבותיו.

"לא אכפת לה מדברים כאלה. היא אומרת שאני מאמן טוב ועוזר לה מאוד במכון, אבל אם יום אחד אני אחליט לפעול נגדה, אני אתחרט על היום שפגשתי אותה. תאמינו לי שאין לי שום כוונות כאלה".

"בסדר", אמר ריק, "אז נניח שאנחנו נדבר עם סברינה. לפי מה שאתה אומר, היא עדיין תדע בקלות שאנחנו מצוות רוקט, כי היא מסוגלת לקרוא…"

ומילותיו קפאו באוויר. הכול הסתדר פתאום. כל הזמן הזה, הדרקון האדום לא סתם שלח אותם לבצע שלל משימות אקראיות – הייתה לו תוכנית גדולה יותר, תוכנית שגם המשימה הזאת היא כנראה רק חלק קטן ממנה, ולא סתם הוא בחר בקפידה את החיילים במיוחד עבור המשימות הללו. לפי ההבעה על פניה של פרסי, גם היא הבינה כעת בדיוק את זה.

"אבל רק אחד מאתנו יכול לחבוש את כתר האופל", אמרה.

קמרון הנהן. "בגלל זה, מי מכם שייפגש עמה יצטרך ללכת לבד".

מצויד בכובע שהסתיר את הכתר ובחמשת התגים שהיו ברשותם, פסע ריק אל המכון של סברינה. עבר זמן רב כל כך מאז שנלחם במכון, עד שהוא בקושי זכר איך נלחמים רק למטרת הלחימה. סיפורי האימה ששמע על סברינה ממאמנים אחרים שנלחמו בה, לא תרמו במיוחד לתחושת הביטחון שלו. למרות זאת הוא היה נחוש בדעתו לתת את הכי טוב שיש לו – אנורית' חזק מול פוקימונים על-חושיים, ואם פרסי הצליחה לנצח בקרב המכון הראשון שלה, אין סיבה שהוא לא יוכל.

בחדר האחרון של המכון, סברינה קידמה את פניו ישובה על מה שנראה כמו כס מלכות שהתנשא על כמה מדרגות גדולות, לצדה שלושה פוקימונים, עמם כנראה תקשרה כעת בטלפתיה. משהו לא רגיל היה בחדר, וריק הבין במהרה מה: הוא היה קטן מדי. לא יכול להיות שכאן נערכים קרבות פוקימונים, וודאי לא קרבות מכון ברמה גבוהה.

סברינה קמה למראהו של ריק: דמות גבוהה ומיתמרת, עיניה גדולות וחודרות ושיערה חלק וארוך מאוד.

"ברוך הבא", סברינה צמצמה את עיניה, "לא באת להתמודד על התג".

"הוא לא יזיק לי", ענה ריק, "אבל באתי לעניין אותך ב…"

"אתה באמת חושב שלך יש מה להציע לי?"

"אני בטוח בכך", התעקש ריק.

"אני לא אוהבת שמבזבזים את זמני", אמרה סברינה, "הסתלק מכאן".

"לא רוצה!" אמר ריק, "אני זקוק לעזרתך, ואת…"

סברינה חייכה. משום מה, זה רק הפך את הבעת פניה ליותר מפחידה.

"אז אתה זקוק לעזרתי, ולא להפך", אמרה.

"אני בטוח שגם את תרוויחי מזה לא מעט".

"אתה רוצה שאעזור לך? אם כך, שעשע אותי קודם".

ריק הרגיש מישהו תופס את זרועו בכוח, והחדר נעלם; במקומו, מצא את עצמו ריק עומד בפתח זירה גדולה. הוא הביט לצדדים. סברינה הייתה שם לצד הפוקימונים שלה, והם כנראה אלה שגרמו להם להתעתק לשם, היכן שהם לא יהיו כעת. עכשיו ריק נזכר בשמותיהם: אלה היו אברה, קדברה ואלקזם, שלוש צורות מפותחות זו של זו.

אברה, הראשונה והקטנה ביותר, פסעה לתוך הזירה. לפחות קמרון הזהיר אותו שהוא ייאלץ להילחם, חשב ריק. הוא שלח יד לשלוף פוכדור.

"לא", אמרה סברינה, "יש לי מספיק קרבות רגילים. אם אתה רוצה לשעשע אותי, נעשה את הקרב הזה… מיוחד".

ריק הביט סביבו, אבל זו הייתה זירה רגילה לחלוטין (פרט למיקומה המסתורי) ולא היה במקום שום דבר שיכול היה להפוך את הקרב למעניין במיוחד.

"אבל איך"? שאל.

סברינה הביטה בו בפנים חתומות. "מה לא שוקל דבר ובכול זאת יכול להטביע אוניה?" שאלה.

טוב, תחרות חידות בהחלט תהפוך את הקרב למעניין יותר, חשב ריק. הוא כבר ידע שיהיה עליו להרוויח את הכבוד של סברינה, וכבוד לא נמדד רק בכמה טוב הוא באימון פוקימונים. עם זאת, היה ברור לו שסברינה בחרה לפתוח בחידה קלה; היא עצמה רצתה גם להילחם.

"חור", ענה ריק את התשובה.

"נכון מאוד. אתה יכול לבחור בפוקימון הראשון שלך".

ריק בחר בוולפיקס. אברה אמנם מסוגלת להתעתק, אבל לפי חוקי הליגה אסור לה להתעתק אל מחוץ לזירה, או שתצא מהקרב – ובתוך תחומי הזירה, המהירות של וולפיקס משתווה בהחלט ליכולת ההתעתקות. היה ברור לריק שסברינה לא תשתמש כלל בתקשורת מילולית, ותפקוד על הפוקימונים שלה לתקוף בכוח המחשבה בלבד, מה שייתן לה יתרון של שנייה לעומת ריק, שלא יוכל לצפות את מהלכיה – ואכן, עיניה העצומות של אברה כבר החלו להיפקח, ונתגלו זוהרות באור סגלגל…

"חכי רגע!" קרא ריק, "אם חייבים לענות על חידה כדי לשלוח פוקימון לקרב, גם את חייבת לענות על חידה שלי!"

ולראשונה, סברינה חייכה חיוך אמיתי. נראה שהיא מרוצה שריק הבין את כללי המשחק.

"איש נכנס לפאב ומבקש מהמלצרית כוס מים. המלצרית שולפת אקדח ומכוונת לראשו. האיש מודה לה והולך. מהו ההסבר ההגיוני לסיפור הזה?"

ריק שמע את החידה הזאת מאנה לפני כמה שנים. הוא זכר שלקח לו שבוע לפתור אותה בזמנו – הוא ניסה עשרות פתרונות שעירבו רשת מרגלים שמשתמשים בקוד סודי להעברת הודעות, ובכולם היה ברור לו שהוא רחוק מהתשובה האמיתית. בסופו של דבר הוא הבין שהפתרון פשוט בהרבה, וכל שהיה עליו לעשות היה למצוא מה האיש צריך שניתן לפתור גם באמצעות מים וגם עם איום באקדח – אך כפי שכבר ידע, סברינה הייתה חכמה ממנו.

"האיש סבל משיהוקים", ענתה, "נתחיל בקרב!"

המתקפה של אברה כבר הייתה מוכנה. היא לפתה את וולפיקס בכוחות הטלקינטיים שלה, הרימה אותה באוויר והטיחה אותה בקרקע. למתקפה הבאה וולפיקס כבר הייתה מוכנה והצליחה להתחמק בזריזות מופלאה, ואז שיגרה סילון אש לעבר אברה, שהתעתקה מהמקום וירתה קרן על-חושית בתגובה. שתי הפוקימונים זזו כה מהר, עד שריק בקושי הצליח לעקוב אחרי מה שקורה בקרב. היה ברור לו שסברינה תשתמש ביתרון של אברה לתקשר עמה בטלפתיה, והיא אכן השתמשה בו: אברה נעצרה לפתע והשתמשה במתקפת הבלבול שלו, שמילאה את הזירה כולה באור על-חושי. וולפיקס נפגעה, אך הלהביור שלה היה חזק וממוקד יותר וחרך את אברה בדיוק במקום בו עצרה. נראה שזו הייתה מכה חזקה מדי עבור אברה מכדי שתוכל להמשיך בקרב, וריק לא הבין מדוע סברינה הקריבה את אברה רק בשביל להתיש מעט את וולפיקס. ואז הוא נזכר שיש לה עוד שני פוקימונים חזקים יותר, וכעת היא כבר כמעט נפטרה מהפוקימון הראשון שלו.

"נו", אמרה, "תורך".

"בסדר", ריק הצטער שלא חשב על עוד חידה מראש, ושלף את הראשונה שנזכר בה, "אבא של אלכסנדר בן 29. בעוד 5 שנים הוא יהיה גדול פי 8 מאלכסנדר. איפה אימא של אלכסנדר?"

כבר באמצע החידה, ריק התחרט על שבחר דווקא אותה. סברינה בוודאי תפתור אותה בקלות. היא לא הייתה מסובכת או דרשה חשיבה מיוחדת, כל שעליה לעשות הוא פשוט לחשב את הגיל הנוכחי של אלכסנדר, וברגע שתגלה שהוא ייוולד רק בעוד תשעה חודשים…

"במיטה עם אבא של אלכסנדר", ענתה סברינה, "קדברה, תורך".

במקום לפסוע אל הזירה כמו אברה, קדברה פשוט התעתק לתוכה. על זה ריק היה צריך למקד את תשומת לבו, לא בחידה הבאה שישאל, שכעת הבין שמהווה גם הסחת דעת. לפני שוולפיקס הבינה היכן קדברה עומד בכלל, הקרן העל-חושית שלו פגעה בה כמו משום מקום. אברה בהחלט התיש אותה מספיק בכדי שקרן אחת תחסל אותה. לפני שריק הספיק להשיב את וולפיקס לפוכדור, סברינה כבר החלה לשאול את החידה הבאה שלה.

"אדם נמצא בדרכו לשדה, על גבו תרמיל, והוא יודע שברגע שיגיע לשם, הוא ימות".

זה היה מסוג החידות שצריך לשים לב לפרטים הקטנים בהן. אין סיבה שמישהו יילך לשדה אם הוא יודע שימות שם, אפילו חיילים שיוצאים לשדה הקרב מקווים לחזור הביתה בשלום. הפתרון נמצא בניסוח: סברינה לא אמרה שהאדם הולך לשדה, אלא שהוא נמצא בדרכו. אם הוא לא הולך אלא נופל, למשל, הוא יודע שהוא ימות ברגע שיפגע בקרקע, וכמובן שהוא לא יכול גם להתחרט ולעצור בדרך. אם כך, הפרט היחיד שעוד חסר הוא התרמיל.

"האדם הוא צנחן, והמצנח שלו לא נפתח".

"יפה מאוד", אמרה סברינה.

"אנורית', אני בוחר בך!" קרא ריק.

אנורית' היה הפוקימון החזק ביותר שלו נגד פוקימונים על-חושיים, אך ריק החליט שלא לשמור אותו לסוף ולהשתמש בו כבר עכשיו. הוא פקד עליו להשתמש במתקפת המספריים שלו, מתקפה מסוג חרק שתגרום נזק רב לפוקימון על-חושי, אך קודם כל היה עליו לתפוס את קדברה, שהתעתק שוב ושוב בזירה במהירות גדולה אף יותר מזו של אברה, שלאנורית' לא היה שום סיכוי להתחרות בה. בסופו של דבר קדברה תפס את אנורית' בכוחו העל-חושי והפך אותו על גבו, מותיר אותו לפרפר ברגליו וצבתותיו. זה שעשע מאוד את סברינה, וצחקוק מטריד החל להדהד בחלל הזירה. נראה שגם קדברה עצמו מצחקק, בשל הקשר הטלפתי שלו עם המאמנת שלו. רגע אחד של הסחת דעת, זה כל מה שריק הזדקק לו. אנורית' ירק סלע מדויק על קדברה, שפגע בו לפני שהספיק לשים לב אליו, וקדברה התמוטט מרגליו. ריק ויתר על מתקפת המספריים ופקד על אנורית' להשתמש בגלישת הסלעים. עוד ועוד סלעים נורו על קדברה, במהירות שלא הצליח להתנגד לה, עד שסברינה השיבה אותו לפוכדור. החידה הבאה של ריק כבר הייתה מוכנה, אך הוא השתהה מעט לפני שסיפר אותה, נותן לאנורית' זמן להתהפך שוב על גחונו.

"יש לך שתי תיבות זהות, בתוכן 100 פוכדורים רגילים ו-100 פוכדורי מאסטר. עלייך לשלוף פוכדור אקראי מתוך תיבה אקראית בעיניים עצומות. אילו יכולת לסדר מראש את הפוכדורים בתוך התיבות, איך היית מסדרת אותן כך שהסיכוי שלך לשלוף כדור מאסטר יהיה הגבוה ביותר?"

הפעם גם סברינה התקשתה למצוא את התשובה. היא אמנם פתרה בקלות את שתי החידות הקודמות, אבל זו הייתה שילוב בין שתי הטקטיקות השונות שלהן – חידה שנראית מתמטית, אך מבוססת למעשה על היגיון מחוץ לקופסא. לא לקח לסברינה זמן רב לגלות את הפתרון, אך ריק היה מרוצה שלא פתרה אותה מיד.

"הייתי שמה בתיבה אחת כדור מאסטר אחד, ואת כל השאר בתיבה השנייה", ענתה, "קדימה, סיבוב אחרון!"

אלקזם, הגדול והחזק ביותר מכולם, התעתק אל הזירה – גובהו כגובה אדם, שפמו מגודל כשל חכם עתיק, והוא אוחז בידיו שתי כפיות שמיקדו את כוחו העל-חושי. הפעם ריק היה מוכן לכך, אבל הוא בכול זאת ידע שלהביס את אלקזם יהיה אתגר לא פשוט. הפעם הוא ניסה אסטרטגיה אחרת: הוא פקד על אנורית' להתחמק בלבד, אלא אם יהיה קרוב מספיק לאלקזם, ואז להשתמש במתקפת המספריים. נראה שזה עובד ושהתקפותיו של אלקזם לא פוגעות באנורית', אך לרוע המזל ריק נאלץ לומר לאנורית' בקול מה לעשות, ולכן אלקזם לא התקרב אליו. נראה שסברינה טעתה בהערכת זריזותו של אנורית' – היא הייתה בטוחה שאלקזם יפגע בו, אך הקרניים שלו פספסו שוב ושוב. בסופו של דבר נמאס לשניהם ואלקזם השתמש במתקפת הבלבול. כמו בסיבוב הראשון עם וולפיקס, אנורית' ניצל את הסחת הדעת ותקף בשתי צבתותיו את אלקזם, שנאנק בכאב; עם זאת, מתקפת הבלבול שלו הייתה חזקה במיוחד, ושאבה מאנורית' את כל הכוח שנותר לו. כעת הגיע הזמן לסיבוב המכריע.

"הוא היה כאן הרבה לפנינו ויישאר הרבה אחרינו. אם תאכל אותו תמות, ורק האדם שיש לו הכול צריך אותו".

החידה הזאת הייתה דומה ביותר לראשונה, אך קשה בהרבה. לא נראה לריק שיש בה היגיון או חשיבה מיוחדת, עליו רק למצוא דבר-מה שמתאים לתיאור שנתנה לו סברינה. אבל ככול שחשב, לא הצליח למצוא שום דבר שיכול היה להיות פתרון לחידה. גם בלי לקרוא את מחשבותיו, סברינה הבחינה בקלות בהבעת הייאוש על פניו.

"אתה נכנע?" חייכה.

"תני לי עוד קצת זמן."

בתגובה, אלקזם הרים חופן של חול בכוחו הטלקינטי, והניח לו להתחיל לזלוג מטה. ריק הביט בו בחוסר-אונים. נראה שהחול הולך ואוזל במהירות גבוהה מדי. הוא רצה להאמין שאלקזם נתן לו מעט מדי זמן, אך ידע שזה לא נכון… ואז הבין שהוא מבזבז את זמנו בלהביט על החול במקום לחשוב על פתרון לחידה…

"זמנך אזל", אמרה סברינה.

"לא!" קרא ריק, "אני לא מוותר!"

"לא פתרת את החידה".

"לא אמרת שאני חייב לפתור חידות כדי להמשיך את הקרב!" אמר, ובו ברגע הבין שזה נכון.

סברינה חייכה אליו שוב. אז זה היה המבחן האמיתי, הבין ריק. סברינה מעולם לא הסבירה לו את חוקי המשחק, אלא נתנה לו להסיק אותם בעצמו. אם היה נכנע עכשיו, היה פורש מהקרב בלי סיבה. הוא שלף את הפוכדור השלישי והאחרון שלו, פוכדור לבן לחלוטין מלבד פס אדום דקיק.

"איוי, צאי!" קרא.

את איוי, שקיבל מוקדם יותר מקמרון, שמר בכוונה לסוף הקרב. סברינה צריכה להתרשם ממנה ולזכור אותה לטובה, ועדיף שזה יהיה נגד הפוקימון החזק ביותר שלה. כמו וולפיקס, גם איוי הייתה זריזה להפליא והתחמקה שוב ושוב מכול המתקפות של אלקזם, אך הפעם ריק לא נתן לה לחכות יותר מדי לפני שתחטוף את מתקפת הבלבול. היא השתמשה במתקפה המיוחדת שלה, צוות כפול, ונעה כל כך מהר עד ששלושה איוים לפחות דהרו ברחבי המכון, מאיימות על השטח כולו. כשאלקזם היה קרוב מספיק, איוי חשפה את מקומה האמיתי והתנפלה עליו בנשיכה. אפילו בכוחו הטלקינטי, אלקזם לא הצליח לנער ממנו את איוי שנעצה בו את שיניה הקטנות. הוא ניסה להרים אותה באוויר, אך התרומם בעצמו יחד עמה. עם זאת נראה שהוא לא מוותר, והם עלו מעלה מעלה באוויר, עד לגובה של עשרות מטרים מעל הזירה. ואז אלקזם התעתק בחזרה אל הקרקע. איוי נותרה תלויה באוויר והחלה ליפול ממש כאותו צנחן אומלל ללא מצנח. ריק ידע שהיא לא תשרוד את הנפילה, ולא התכוון לתת לה לספוג נזק מיותר. לאחר שהשיב אותה לפוכדור, אלקזם לפת שוב את זרועו, וכולם התעתקו שוב בחזרה למכון.

למרות שהפסיד בקרב וגם בתחרות החידות, ריק הרגיש שבהחלט הוכיח את עצמו בפני סברינה. מהבעת פניה, נראה שגם היא חשבה כך.

"יש לך איוי מצוינת", אמרה, "אני מקווה שתהיה חכם ותפתח אותה לאספיאון".

ריק לקח נשימה עמוקה. הגיע רגע האמת.

"למעשה, על זה בדיוק רציתי לדבר אתך", אמר ריק.

"על איוי? איזו אפשרות הגיונית יותר מלפתח אותה לצורה העל-חושית שלה?"

"הייתי שמח לבצע קודם כל מחקר קטן, אבל אני חושש שאין לי מספיק ידע כדי לדעת מאיפה להתחיל בכלל. את המאמנת העל-חושית הטובה ביותר ששמעתי עליה. אם מישהו יכול לבדוק את התיאוריה שלי, זו את".

ובכן, הוא כנראה הרשים את סברינה, אבל האם הצליח גם לעניין אותה מספיק?

"אני מוכנה לשמוע", אמרה.

"מצוין", אמר ריק, "כולם יודעים שאיוי מתפתח לכול מיני סוגים של פוקימונים. ופוריאון, ג'ולטיאון ופלריאון הם הנפוצים ביותר ומתפתחים בעזרת אבני מים, חשמל או אש. אספיאון ואמבריאון נדירים יותר, ומתפתחים בעזרת אנרגיית השמש והירח".

"העובדה שקשה יותר לפתח את איוי לאספיאון היא לא סיבה לא לעשות זאת".

"כמובן שלא, אבל תקשיבי עד הסוף. העניין הוא שאם תחשפי איוי לאבן אש, לדוגמא, הוא יתפתח מייד לפלריאון. לשמש, לעומת זאת, הוא נחשף בהדרגה במשך כל חייו. האם במהלך החשיפה הזאת הוא צובר חלק מהכוחות העל-חושיים שהוא מקבל בתור אספיאון?"

סברינה לא ענתה. נראה שגם לה אין תשובה.

"כפי שראית, איוי שלי מכירה את מתקפת הנשיכה. זו מתקפת סוג אופל מובהקת, אבל קל יחסית ללמוד אותה. יכולות על-חושיות, לעומת זאת, הרבה יותר קשה לפתח. השאלה היא האם את מוכנה לנסות לבדוק את זה?"

"מה אתה רוצה בדיוק?"

"אני רוצה לבדוק אם אפשר ללמד את איוי להתעתק גם בלי לפתח אותה לאספיאון", אמר ריק, "ואם מישהו מסוגל ללמד אותה דבר כזה, זו רק את".

סברינה הרהרה לרגע.

"זו בהחלט תיאוריה מעניינת. אני חייבת להודות שמעולם לא חשבתי על זה קודם".

"אז מה את אומרת? תהיי מוכנה לבדוק אותה?"

"ברור לך שתיאלץ להשאיר את איוי שלך אצלי. זה ייקח כמה חודשים, אולי אפילו שנים".

"אני יודע".

"וזה יעלה לך כסף".

"ברגע שתחליטי על מחיר, תוכלי לדבר על זה עם ראש הפרויקט שלי".

ברגע שיצא דבר השקר מפיו, הבחין שוב במבטה החודר של סברינה, והרגיש כאילו מישהו בודק אותו במכונת אמת. הייתה לו הרגשה שסברינה יודעת שהוא משקר, ובכול זאת בוחרת להעלים מכך עין, כפי שהיא מעלימה עין מכך שאחד העוזרים שלה חבר בצוות רוקט – התיאוריה שהציע על איוי פשוט עניינה אותה מדי. הוא מסר לה את הפוכדור הלבן עם איוי בתוכו, נתן לה פתק ועליו מספר הפוקיפון של הדרקון האדום, ועזב את המכון.