פרק רביעי: תפוס ת'דגל !

שם הפרק: נחשו את הפוקימון – חלק א'!

"אתה!" צעק אלקטרבאז בזעם. זוג אגרופיו התחילו להתמלא בברקים אימתניים. "אני אטביע לך את הצורה!" צעק שוב וירה ברק עצום אל עבר השמיים. גפנים התחילו להיכרך סביב אלקטרבאז, היה זה טאנגרות' ירקרק שכרך אותם סביבו.

"אחי, אני לא יודע מה עובר עליך אבל תירגע", טאנגרות' אמר בחשש. ווילורד התחיל להתנועע בעצבנות, אבל לאלקטרבאז זה לא הפריע. הפריע לו רק דבר אחד, וזה היה הפוקימון שניצב מולו. אלקטרבאז הפעיל את כל הכוח שלו וניסה להשתמש במהלך "שבירת לבנים" על הפוקימון שניצב מולו, אבל בגלל הגפנים החזקים, הכוח של הפוקימון ההוא וסערת הרגשות שאלקטרבאז שהה בה, מכת הקראטה אפילו לא הורגשה.

"תרגע,אלקטרבאז", חייך הפוקימון. מעולם אלקטרבאז לא שנא ככה מישהו.

"עזוב אותי!" צעק אלקטרבאז. כל גופו התמלא בחשמל מסוכן, הגפנים של  טאנגרות' השתחררו בבהלה, כל הנוכחים צעדו צעד אחורה.

"אתה! אני ארסק לך את הפרצוף! אני… אני…" אלקטרבאז כמעט התפוצץ מכעס.

"אפס מאופס שלא יכול לפגוע בי!" חייך שוב הפוקימון, לאלקטרבאז זה הספיק, הוא הנחית בידו האחת את המתקפה "שבירת לבנים", שנחסמה ובצד שני אלקטרבאז הנחית "אגרוף חשמל", אשר גם הוא נחסם. אלקטרבאז נהדף אחורה בכוח.

"אלקטרבאז, תשתלט על עצמך!" צעק דיטו מאחורה, אבל אלקטרבאז לא שמע מילה. הוא רק התרכז בפוקימון ההוא. הוא כבר ידע שאף מתקפת חשמל לא תעבוד, ולכן הוא הסתער עם עוד מספר מכות קראטה קטלניות בדמות שבירת לבנים. הפוקימון היריב פשוט התחמק וחסם בקלות. אלקטרבאז ידע שלא רק בגלל הגנותיו של הפוקימון הוא מצליח לתפקד טוב כל-כך כנגד המתקפה "שבירת לבנים". ישנה סיבה אחרת מובהקת לכך – הוא יותר טוב ממנו.

הפוקימון השתמש באגרוף חזק במיוחד כנגד אלקטרבאז. היה זה "זרוע פטיש". אלקטרבאז היה מעט מופתע, כי למיטב ידיעתו אותו פוקימון אינו יכול ללמוד את אותה מתקפה בשום צורה. אלקטרבאז התקפל מכאבים. זו היה מכה חזקה במיוחד. אלקטרבאז קם לאט והתכונן  להסתערות נוספת, אבל לפתע התערב גנגר שהשתמש במתקפה "היפנוזה" כנגד אלקטרבאז והוא נרדם מיד.

אלקטרבאז חלם על הרגע שבו נהרס מפעל הכוח הנטוש שגברת אמפרוס גידלה אותו בו, הוא חלם על מגנמייט ו-וולטורב. הוא נזכר במפלצות שהרסו את כל המקום ברעידות אדמה הרסניות כי לאמפרוס נגמר הכסף לשלם להם. הוא נזכר כיצד הוא בכה, איך גברת אמפרוס חילקה לו סוכריות ושרה לו שירים שאהב. הוא נזכר את הבריון השכבתי ואיך שהוא תמיד צחק עליו וחטף ממנו את הסוכריות. הוא גם נזכר כיצד התאכזב לגלות שגברת אמפרוס לא עשתה כלום כדי לעצור אותו. הוא נזכר כששהה במשך שבועות רבים ברחוב. הוא נזכר איך הוא ברח למראה אמפרוס הבוכה והמייללת, הוא לא אהב את השינוי בהתנהגות שלה, פעם היא הייתה כל-כך אופטימית, ולאחר נפילת המפעל היא הייתה כל-כך דיכאונית. הוא נזכר איך הוא רץ עד שמצא את המשפחה של גאלייד וגארדוויר וקיריליה שאימצה אותו, איך גם משפחתו החדשה נקלעה לקשיים כלכליים קשים, איך עבד כל יום במשך שעות. איך חיכה והתאמן לתחרות כדי שבחיים לא יהיה שוב בקשיים כלכליים. הוא נזכר ביום שבו הוא התפתח, כמה מאושר הוא היה, ואז ביום שבו גילו שקיריליה חולה במחלה קשה, חשוכת מרפא.

ואז הוא התעורר על חוף כלשהו, הוא הביט על החול והסלעים, הם היו רגילים לגמרי, מלבד העובדה שהיו נוצצים בצבעים שונים. כשהסתכל עליהם, נשימתו של אלקטרבאז נעתקה, הצבעים היו יפיפיים: סגולים, אדומים, כתומים, צהובים, ירוקים, ורודים, והכי חשוב שלא היה כחול באופק. הוא לא אהב כחול. אפילו המים הקרובים לחוף היו צבעוניים בצבעים בוהקים.

"אלקטרבאז, מה קרה שם?" דיטו שאל את אלקטרבאז בדאגה.

"זה כלום", אלקטרבאז שיקר. לא היה לו כוח לשיחה רגשנית.

"טוב, אז איפה אנחנו?" שאל אלקטרבאז באדישות.

"אלקטרבאז, אני רציני. אתה פשוט התחרפנת שם. כמעט נזרקנו מהתחרות, אתה יודע?!" דיטו צעק.

אלקטרבאז הרים את החול המנצנץ, היה בו משהו מוזר, אלקטרבאז העביר בו שוק חשמלי קטן והשליך אותו על הקרקע.

"דיטו, תיגע כאן רגע", אלקטרבאז אמר בעוד דיטו מקשקש.

"מה?" שאל דיטו תוך כדי שנגע במקום בו אלקטרבאז ביקש ממנו.

"איה! אלקטרבאז! מה זה היה?!" דיטו צווח.

"ידעתי! החול הזה מלא במתכת!" אלקטרבאז אמר בהתלהבות.

"נו, ברור! אנחנו באי שייני מגנט! הכול פה מלא במתכת!" דיטו התעצבן.

"מה?! כבר הגענו?" שאל אלקטרבאז.

'כמה זמן הייתי מעולף?' שאל את עצמו אלקטרבאז, 'לי זה הרגיש כמו שניות'.

דיטו המשיך לקשקש.

"רגע! אם הגענו, אז כבר נתנו לנו את המשימה. מהי?" שאל אלקטרבאז.

"מה? המשימה… אוי! נכון! אוי ואבוי! שכחתי לגמרי!" צעק דיטו. "אנחנו צריכים למצוא חופן שלם של חול כחול", אמר דיטו בחשש מה.

"זה היה חייב להיות כחול, נכון?!" שאל אלקטרבאז ואז נזכר. "איפה הוא?" שאל אלקטרבאז והתכוון לפוקימון שהוא שונא כל-כך.

"אתה יודע, אי השייני מגנט הוא בעצם ארכיפלג, כלומר מספר איים. במקרה הוא בצד השני של שרשרת האיים", דיטו אמר.

אלקטרבאז ידע שהוא משקר. אי השייני מגנט הוא בכלל לא ארכיפלג, נכון הוא ענק ויש בו מספר אגמים גדולים, אבל ארכיפלג-הוא לא.

"עד מתי אנחנו יכולים להגיש את החול?" שאל אלקטרבאז.

"עד זריחת הירח המלא", ענה דיטו. אלקטרבאז הסתכל אל השמיים, השמש הייתה קרובה לשקיעה, והירח המלא הגיע במקומה.

הוא החליט להשלים את המשימה הראשונה ואחר כך למצוא-אותו.

"או-קי, בוא נתחיל בחיפושים".

"דיטו, אתה תהפוך אליי ורוץ לכיוון מזרח, אני ארוץ לכיוון מערב ונפגש פה עד שהשמש תתחיל לשקוע".

דיטו הנהן והביט אל השמיים, הייתה להם שעה, אולי שתיים מקסימום.דיטו השתנה והתחיל לרוץ. אלקטרבאז רץ בכיוון ההפוך.

"אוי לא, אוי לא! איך נכנסתי לזה?!" צעק דיטו ורץ במהירות ביער העבות אליו נכנס. הוא ירה "מכת ברק" אל חבורת הבאטרפרי שרדפה אחריו. הבאטרפרי התחמקו והשתמשו במהלך "ירי חוט" כדי לפגוע בדיטו, אבל הוא השתמש באגרוף מחושמל כדי להרוס את החוטים המתקרבים. לפתע דיטו מעד על שורש שבלט מהאדמה ונפל על האדמה. הבאטרפרי ריחפו מעליו באיום.

"תאכלו את זה, יונקי פרחים!" צעק דיטו וניסה לפגוע בבאטרפרי בעוד מספר מכות חשמליות. הבאטרפרי חגו סביבו והתחמקו ללא מאמץ. חוטים קשיחים ודביקים התחילו לצאת מפיהם של הבאטרפרי ולכסות את דיטו כולו. דיטו ניסה להיזכר מה הוא יודע על באטרפרי. 'פוקימון הפרפר", מלמל בראשו דיטו 'אבל המידע הזה לא עוזר לי במיוחד', דיטו הרגיש שהוא מורם באוויר, הבאטרפרי התחילו לסחוב אותו למקום מסוים. 'באטרפרי הם מסוג חרק ומעופף, מה שאומר שהם פגיעים למתקפות קרח, חשמל, אש, מעופף ובעיקר אבן, זה לא עוזר לי. מתקפת החשמל העיקרית של אלקטרבאז היא אגרוף חשמל, אבל כל עוד יש לבאטרפרי את היתרון האווירי, אני פשוט לא אצליח לפגוע', דיטו ניסה לחשוב על פתרון. אלקטרבאז לא ידע מתקפות אבן. 'אבל אולי', דיטו חשב.

לפתע קרן על-חושית מסתורית פגעה בדיטו ושחררה אותו מכלאו הדביק. באטרפרי גדולה ומרשימה ריחפה מולו, עיניה הירוקות והזרחניות זהרו, כנפיה הורודות והעדינות נצצו, "אלקטרבאז!" קולה של הבאטרפרי הדהד בעוצמה מעוררת הערצה. דיטו הביט סביבו – 'אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש. שישה שומרים. חדר חשוך, עובש, אני מנחש שאנחנו בתוך גזע עץ ענק, האוויר מעט דליל, אנחנו מאוד גבוהים, התגבורת לא תספיק להגיע', דיטו ניתח בזהירות את המצב, 'השמאלי מאחורי קצת צולע, ולזה שלידו יש כמה צלקות טריות יחסית וכנף קרועה', דיטו ידע שאם יתקוף, הוא יתקוף דרך שמאל.

"יצור מזוהם, אתה יודע שפלשת לטריטוריה של באטרפרי? גורלך יהיה רע ומר!" הבאטרפרי הזוהרת המשיכה לדבר.

"גברתי!" קטע אותה דיטו.

"איך אתה מעז לקטוע את…" צעק באטרפרי אחד מאחורי דיטו.

"גברתי!" חזר דיטו "אני מתנצל, אבל אני לא אלקטרבאז!" אמר דיטו.

"אם כן-אתה אינך שפוי!" צעקה בבלבול באטרפרי, הבלבול גרם לרשמיות שבקול שלה להתפוגג.

"לא, אני את!" אמר דיטו והשתנה אל הבאטרפרי הזוהרת.

"דיטו!" צעקה באטרפרי בהפתעה.

דיטו ירה חוטי דבק על באטרפרי והדביק אותה בכוח אל הקרקע. 'וואו! אני כל-כך חזק!' התלהב דיטו בעודו מתחמק בקלילות מיריות הקורים של הבאטרפרי האחרים. 'אני כל-כך מהיר', מלמל לעצמו דיטו וירה קרן על-חושית אל עבר אחד הבאטרפרי משמאלו, 'וחזק',  הוא בהה בבאטרפרי שהביס במכה אחת ללא מאמץ ניכר. לפתע רוח יפיפייה חזקה ובוהקת העיפה אותו ממקומו, הוא נפגע מהמתקפה "רוח כסופה". הוא הביט אחורה באינסטינקט מיידי, זאת הייתה הבאטרפרי הזוהרת, והיא הייתה זועמת במיוחד.

"אני מצטער, אבל אני עוזב!"  צעק דיטו ועף במהירות אל מחוץ לפתח העץ הגבוה. הוא המריא לשחקים במהירות מדהימה. דיטו הביט מאחריו, הוא ראה עשרה באטרפרי זועמים ומאחריהם את הבאטרפרי הזוהרת כועסת מתמיד.

"אחריו!" היא צעקה.

דיטו התיז מאחוריו אבקת שיתוק חזקה והגביה את מעופו, שלושה באטרפרי נפגעו, שותקו וצללו צלילת חירום לאדמה, אך שאר הבטארפרי והמנהיגה הזוהרת עדיין עקבו אחריו. דיטו צלל מטה, עף במהירות למעלה ועשה פניות חדות באוויר, אבל הבאטרפרי המשיכו לדבוק אליו. מטח של קורים נורה לעבר דיטו. הוא הרגיש שנפגע בכנפו הימנית, הוא נחת נחיתת אונס לכיוון עץ גדול ומסועף, ומיד לאחר מכן, השתמש במהלך רוח כסופה כדי לשחרר את עצמו מהקורים הדביקים, אך היה זה מאוחר מידי, דיטו התרסק ישר אל תוך ענף גדול. הוא הביט מעליו וגדוד הבאטרפרי ריחפו בקרבת מקום.

"ועכשיו, תתקפו!" שמע דיטו את הבאטרפרי הזוהרת צועקת. אי-אפשר היה לטעות בקולה המהפנט שלה. כנפיו של דיטו היו עוד חלשות מההתרסקות. מטח של קרניים על-חושיות שעט לעברו. דיטו השתמש ברוח כסופה חזקה במיוחד, ונזרק בשובל בוהק החוצה מהעץ הגדול. כנפיו של דיטו רפרפו במהירות, הוא חייך בעודו עף במהירות בין ענפים ועצים. הוא שמע את הבאטרפרי עוקבים אחריו. דיטו ירה מספר מתקפות של "ירי חוט", כך שיצר מאחוריו רשת עכביש גדולה שלכדה שני בטארפרי. דיטו עצר במקום והתנשף בכבדות, אבל הבאטרפרי עדיין ריחפו מולו. הוא ספר חמישה ואת הבאטרפרי הזוהרת הוא עדיין לא ראה. דיטו קיווה שהיא נתקעה במחסום הקורים שהוא יצר, אבל הוא ידע שהיא חזקה מדי, וכנראה היא רק מתעכבת או מכינה לו מארב או התקפה לא צפויה. הוא חייך שוב. דיטו ירה קרן על-חושית חזקה אל עבר אחד הבאטרפרי, אבל פספס. הבאטרפרי הביטו זה בזה, הם חייכו ודיטו לא היה מרוצה, הוא הביט מאחוריו שוב לראות שאין שם אף-אחד.

לפתע כל הבאטרפרי התחילו לירות יחדיו קרניים על-חושיות צהן דיטו התחמק בקושי. בתגובה לכך, הוא ירה קרן על-חושית משל עצמו. הבאטרפרי שוב התחמקו ושוב הגיבו בקרניים על-חושיות. כך התנהל מאבק של קרניים על-חושיות בין דיטו והבאטרפרי. דיטו הבין שהוא בעמדת מיעוט, והם נלחמים בו בקרב התשה בלבד. בעוד כמה רגעים דיטו יהיה מותש והבאטרפרי הזוהרת תופיע ותביס אותו. דיטו השתמש ברוח כסופה חזקה. הרוח החזקה הזכירה לו שהבאטרפרי פגיעים להתקפות מעופף. דיטו חייך חיוך רחב. הוא שעט קדימה והשתמש במהלך "אס אווירי". דיטו פגע בהם אחד אחד והביס את הבאטרפרי בעזרת מהלך המעוף. דיטו הביס את כולם, אבל על הדרך הפך למותש לחלוטין. ובדיוק אז, כמו שניחש, הבאטרפרי הזוהרת הופיעה.

"אני אחסל אותך!" היא צעקה וירתה קרניים על-חושיות לכל עבר בעצבים. היא הייתה עייפה וחלשה, אפילו יותר מדיטו. פתאום מתוך האדמה צץ מאחוריה הפוקימון שאלקטרבאז שנא, ובצדק-לפי דעתו של דיטו. זה היה הפוקימון השלישי הזוהר שדיטו ראה באותו יום, מלבד באטרפרי וטאנגרות'. דיטו, במהלך נואש אחרון, פיזר סביבו אבקת שינה, שיתוק ורעל ברצף. לאחר מכן הוא השתמש במהלך רוח כסופה חזק ככל שיכל. באטרפרי הזוהרת נפגעה קשה מהרוח האלימה מלאת האבקות ונפלה מובסת ארצה. לפתע צץ מאחוריו הפוקימון והפיל אותו במהלך "התקלה" חזק אל האדמה. 'הוא בטח ברח בעזרת ההתקפה "חפירה" והאמת שזאת התקפה שמתאימה לו'. מורעל ומובס, נפל דיטו אל האדמה ונגרר על ידי אותו פוקימון באגרסיביות.

מיהו הפוקימון המסתורי?