מקרוב ובאופן אישי: הפסיידאק של מיסטי

מקרוב ובאופן אישי: הפסיידאק של מיסטי
מאמר דעה מאת תומס סמית'ורסט

עכשיו, יש הרבה אנשים טוענים שהפוקימונים שלא שייכים לאש קטצ'אם לוקים בחוסר אישיות בולטת. אני כמובן מתנגד לכך. אני אומר שרוב האנשים לא שמים לב לפרטים כפי שאני עושה כדי להכיר את רוב הפרטים קודם לכן ולא להפעיל את שיקול הדעת בכל הנוגע למדעי החברה. זה יכול לנבוע מהבורות של הצופים לגבי הנושא המדובר, או שאין להם חשק ללמוד דמויות אנימה בצורת האבסורד שאני משתמש בה כדי להבין אותם לחלוטין. למרות זאת, פוקימונים כמו גולדין והורסי של מיסטי נחשבים לריקניים וזאת מכיוון שהם מעולם לא היראו תכונות הגדרה של אישיותם. אבל האמת היא שהם הראו ודברים אלה יפורסמו בטורים עתידיים. וכל מה שרשמתי בנ"ל לא חל על נושא הטור הזה: האתנחתא הקומית והדמות הנאהבת: פסיידאק.

למרות שזה נראה כאילו זה הולך להיות קל עבורי לכתוב טור על פוקימון שמשמש כאתנחתא קומית, זה לא. שימו לב שבכל הטורים הקודמים שלי, הרבה ממה שרשמתי היה על פרקי ההצגה הראשונים שבהם הוצג הפוקימון. אבל אם אתם זוכרים את פסיידאק, אז בטח תזכרו שהוא לא הוצג באופן רישמי בתוכנית. למזלי הוא הופיע בכמה קטעים שנחקקו בזכרון הסדרה.

אם אני הולך לנתח את ההתנהגות של פסיידאק בהופעת בכורה שלו, הייתי מציין את העובדה שמיסטי הפילה כדור, דבר שהוביל לתפיסתו. אז גם התגלה לנו הסקרנות הגלויה של פסיידאק. סקרנות כידוע היא תכונה משותפת לכל בני האדם (משותפת כלומר טבעית ונפוצה) ולפוקימונים לפעמים יש אישיות אופי שדומות לבני אדם. כך שזה לא היה מוזר לראות את הסקרנות של פסיידאק לגבי הפוקיבול. אומנם סקרנותו לא נותנת לנו מושג איך היה פסיידאק בצעירותו, אבל זה מוכיח שהוא נורמלי, או נורמלי ככל שניתן, למרות מה שחשבנו. העובדה שיש לו תא רגשי שרוצה לגלות וללמוד, הופך אותו לאמין מאוד. העובדה שהוא נתן לעצמו ליפול ולהתפס הייתה האתנחתא הקומית בכל העניין.

למרות שניסיתי לצייר פה את פסיידאק כנורמלי, אני לא יכול להתכחש לעובדה שיש לו כמה מאפיינים לא נורמלים. ואם הייתי צריך לבחור את ההגדרה הטובה ביותר ללא נורמליות של פסיידאק, הייתי אומר שזו: "סטייה מנורמות חברתיות", "חריגה של בריאות הנפש" ו-"כשלון לתפקוד במידה מספקת". כן, כל אלה ואפרט אותם בפסקאות הבאות:

דוגמה לסטיית חברתית בהתנהגות של פייסבוק זו הבורות הגמורה שלו בזמן החופשה של החבורה כאשר הוא אכל את התפוח של טוגפי בזמן שפיקאצ'ו והאחרים ניסו להשיג עבורו אוכל. זו אחת מהתכונות הכי פחות אהודות שלו אצל חבריו, אבל אני לא מאמין שפסיידאק הוא פוקימון רע. הסיבה שפסיידאק הוא לפעמים טיפש ומגעיל היא שאין לו מושג לגבי מצבם של אחרים, וזה חוזר לאותה סטייה מבריאות הנפש.

כמו רוב הפסיידאקים, גם לחבר בעל שלוש השערות שלנו יש כאב ראש תמידי, דבר אשר לא יכול להיות בקטגוריית בריאות הנפש. למרות שהעוצמה של כאבי הראש של פסיידאק יכולים ללמד אותנו על מצבו הנפשי. במיוחד כאשר לוקח בחשבון שפסיידאק לא יכול להשתמש בכוחותיו העל חושיים עד שהכאב ראש שלו הופך כל כך חזק עד שהוא מתפרץ מתוכו החוצה. ולפעמים בלי שליטה. הלחץ שמופעל על פסיידאק אמור להביא מעט הבנה בנוגע ללמה הוא שוכח להתנהג אל אחרים בחמלה באותה צורה שבה הם מתנהגים.

לבסוף, הדרך שבה מתבטא הכשלון של פסיידאק בתפקוד נורמטיבי היא האי יכולת שלו לשחות. מאחר והיראו כיצד פסיידאקים אחרים יודעים לשחות בסדרה, כולל פסיידאקים שזה עתה בקעו ושהוכיחו ששחיה היא דבר מולד בשבילם, זה מותיר את ההנחה שפסיידאק של מיסטי אולי עבר משהו בצעירותו. ואולי זה חוזר לעובדה הפשוטה שלפסיידאק לא היה ניסיון רב, אם בכלל, בשחייה במים. כי כאשר כשרון מולד לא מבוצע כשורה, זה יכול להישכח, וזה מסביר לטענתי את העובדה שהוא לא יודע לשחות. כמובן שזה יכול לנבוע ממיליון מחלות אחרות, אבל אני לא מבין כל כך טוב בדברים האלה.

אז זו הייתה הכתבה של "מקרוב ובאופן אישי: הפסיידאק של מיסטי". אני בהחלט מקווה שאתם יכולים לזהות שפסיידאק הוא דמות הרבה יותר מורכבת מסתם "פוקימון שהוא אתנחתא קומית".

קישור למאמר המקורי:
http://bulbanews.bulbagarden.net/wiki/Personality_%26_Development:_Misty%27s_Psyduck