פרק 32 – מסעות ריי (ב')

הוא הלך לו בשממה, זה הרגיש כאילו הוא הולך שם שנים, לא יודע לאן הוא באמת צריך ללכת. הוא ראה הר, ריי התחיל לטפס על ההר כשהחרב שלו על גבו, גשם התחיל לרדת. כשהגיע לפסגת ההר הוא ראה שדה חיטה, ממשיך לכל עבר. הוא נכנס לשדה החיטה והתחיל ללכת, ואז נעצר, הוא שם לב לתזוזה בשדה הראייה שלו, בצד ימין. הוא הרים את החרב בדיוק בזמן לחסום התקפה.

לוחם תקף אותו עם חנית ארוכה, להב ארוך בקצה, הלוחם עצמו נראה כמו זומבי מהעיירה ביערות, אבל הוא זז במהירות. הוא תקף את ריי שאיכשהו התחמק מכל המתקפות, כאילו זה נמצא בדם שלו. הלוחם הרים את החנית שלו אל השמיים וזרק פוקדור, מהפוקדור יצאה ציפור בצבע צהוב, עם מקור ארוך וכתום, זאפדוס. ברקים התחילו ליפול על האדמה, מבעירים אש בכל מקום.

ריי רץ במהירות ותקף אותו, הוא חסם אותו עם החנית ודחף, ברק פגע בדיוק מאחורי ריי, צעד אחד לא במקום וריי היה הופך לפחם. ריי הרגיש את האנרגיה של הברק, עוברת בשמיים, הרגיש את העוצמה של הפוקימון האגדי.

הוא הוציא את קרוקורוק וגיבל, הם היו הסיכוי הכי טוב שלו. הוא נלחם בלוחם הזומבי כשקרוקורוק וגיבל עשו כמיטב יכולתם לעכב את זאפדוס. ריי הצליח להוביל בקרב נגד הלוחם, אבל הפוקימונים שלו לא היו יריבים שקולים לפוקימון אגדי. זאפדוס השתמש במקור שלו ודקר אותם במהירות, מעיף אותם ממנו.

ריי דקר את הלוחם בבטן, דם נשפך. הלוחם נעמד רגע, לא מבין מה קורה לו כשריי עורף את ראשו במהירות. ריי לקח את החרב וניפץ את הפוקדור שזאפדוס היה כלוא בו. זאפדוס ניער את הראש שלו כאילו התעורר מחלום רע והתעופף מהמקום, לוקח את הברקים שלו איתו.

גיבל וקרוקורוק עמדו שם, עייפים. "עבודה טובה!" אמר ריי ששמח שהפוקימונים שלו בסדר.

פתאום גיבל התחיל לזהור ולגדול. הוא נהיה גבוה יותר, זנב גדל וסנפירים גדלו על גופו, שניים על הגב והזנב ואחד בכל יד, גאבייט. ריי החזיר את שני הפוקימונים בחיוך לפוקדור והמשיך במסע שלו.

הוא המשיך להתקדם, מרגיש שכל המסע אורך ימים על גבי ימים, ואיכשהו הוא לא הרגיש עייף או רעב. מזג האוויר נהיה קריר פתאום, אחרי כמה דקות שלג התחיל לרדת. ריי הרגיש את כל הגוף שלו קופא. הוא הגיע למפל שקפא, הייתה לו הרגשה שהוא צריך לטפס עליו. הוא ראה שתי חניתות שבורות על הרצפה, הרים אותן והתחיל לתקוע אותן בקרח, משתמש בהן כדי לטפס. הוא הגיע לפסגה, מתנשף, כשחץ עבר מתחת לעין שלו, שורט אותו.

ריי ראה עוד לוחם זומבי, הוא הסתכל על ריי במבט קר, והכניס עוד חץ לקשת שלו. ריי התחיל לרוץ לכיוונו, הוא ירה את החץ, ריי התגלגל ברגע האחרון והמשיך לרוץ, לא מאבד רגע. הוא הוציא פוקדור והוציא ציפור אלגנטית בצבע תכלת, עם זנב ארוך שנראה כמו צעיף, 'ברור שיש לו ארטיקונו', חשב לעצמו ריי בכעס. הוא הוציא את גראולית' ואת שני הפוקימונים שהאדם בגלימה השאיר לו, הם התגלו כפרואקי וצ'רמנדר.

"תעכבו אותו כמה שתוכלו", צעק אל הפוקימונים שלו והתחיל לרוץ לכיוון הלוחם שירה עוד חץ שריי התחמק ממנו. סופת הקרח הקשתה על ריי לראות לאן הוא צריך ללכת בכלל. הוא ראה את הפוקימונים שלו מנסים כמיטב יכולתם נגד ארטיקונו אבל כצפוי, לא היה להם סיכוי.

'לא… אני לא אתן לו לפגוע בהם!' ריי רץ בשיא המהירות וכשחץ נוסף נורה לכיוונו ריי הרים את היד והחץ נשרף באש כחולה, ריי שיסף בתנועה חלקה את הראש של הלוחם וריסק גם את הפוקדור הזה. ארטיקונו הגיב כמו זאפדוס והתעופף מהמקום.

ריי ראה שהפוקימונים שלו פצועים, הוא לא יכול להמשיך עם זה הרבה, הוא לא ידע איך בדיוק הוא זימן את האש הכחולה ההיא קודם לכן, אבל נראה שזה מקנה לו איזשהו יתרון. הוא החזיר אותם לפוקדורים שלהם והמשיך במסע שלו, מסע של מציאת הייעוד שלו.

הוא הגיע למערה, זוהרת באור אדום. היה שם ממש חם יחסית לשלג והקור שהיה בחוץ, בריכת לבה באמצע החדר. לוחם יצא מהצללים, מגן עם קוצים בידו. ריי והוא הסתכלו אחד על השני, בוחנים אחד את השני. הם התחילו לרוץ באותו הרגע אחד אל השני, הנשקים שלופים. ריי הוציא את כל הפוקימונים שלו כשהלוחם הוציא את הציפור האגדית מולטרס, ציפור עם גוף שיוצאת ממנו אש לוהטת.

המטרה של הפוקימונים שלו הייתה לשרוד, לא לנצח, ללוחם שעמד נגדו הייתה בדיוק אותה המטרה. ריי הנחית מהלומה חזקה על המגן שצלצל ברעש, הלוחם דחף את המגן כלפי ריי וכמעט דקר אותו עם הקוצים שעליו, ריי לא ידע למה אבל הייתה לו הרגשה שהקוצים האלה מסוכנים. ריי ניסה לעשות את מה שעשה קודם וירה אש כחולה אל היריב שלו, כדורים כחולים עפו לעבר היריב שהשתמש במגן שלו להגנה. ריי רץ מהצד ודקר אותו בצוואר, הוא הוריד את המגן וריי כרת לו את הראש. הוא חיפש את הפוקדור ללא הצלחה, בינתיים הפוקימונים שלו הפסידו בקרב ונזרקו לכל עבר.

הוא ראה את הפוקדור זרוק על הרצפה והנחית מכה על הפוקדור שנשבר בצליל שבירה חזק. שברים עפו לכל עבר כשמולטרס יצא מהמערה והתעופף משם. ריי יצא מהצד השני של מערת הלבה וראה הר מולו, הר ומסביבו רוחות וסערות.

נשאר רק עוד אחד.

הוא בקושי הצליח להתקדם. הרוח תמיד דחפה אותו לאחור, בן אדם רגיל לא יכול להגיע לפסגה הזאת. אבל ריי לא היה בן אדם רגיל, הוא הרגיש את האנרגיה שהאדם בגלימה דיבר עליה, וגרם לו ליצור מעטפת סביבו. לפתע הרוח הפסיקה והוא ראה שזה עבד. הוא עלה במהירות על ההר. מרגיש לאט לאט איך המחסום שיצר סביבו מתחיל להיחלש.

הוא בקושי הצליח אבל בסופו של דבר הוא נפל על הפסגה, מתנשף.

הוא נעמד אחרי שהחזיר לעצמו את הנשימה וראה לוחם מתהלך לו, עם חרב על הגב. הלוחם היה עם שיער בלונדיני ועיניים זהובות, בדיוק כמו ריי, למעשה זה היה הוא, אפילו החרב הייתה תואמת. הוא הסתכל על ריי ושלף את החרב. הוא הוציא פוקדור סגול שהאות M כתובה עליו, פוקימון אדיר יצא ממנו, פוקימון דמוי דרקון בצבע לבן, עם כנפיים ענקיות ובטן כחולה, לוגיה.

שנינו צעקנו צעקת קרב והסתערנו אחד על השני. לוגיה יצר סערות שלא השאירו סיכוי לפוקימונים של ריי, אבל הוא האמין בפוקימונים שלו. להבה כחולה התחילה להיווצר סביב ריי, להבה אדומה נוצרה סביב הכפיל שלו. הכפיל היה מהיר יותר, חזק יותר, לריי לא היה סיכוי נגדו. כל מכה שלו הייתה חזקה פי 2 ממה שריי היה מסוגל לספק, הוא העיף את ריי על הגב והתקרב אליו באיטיות, מתכונן לעשות לו את מה שריי עשה לשאר הלוחמים.

'לפחות עשיתי כמיטב יכולתי', חשב לעצמו ריי, 'זה לא שהייתה לי מטרה או משהו'.

הוא עצם עיניים והוציא אנחה של השלמה עם המצב כשלפתע זיכרון צץ במוחו. הוא ראה את עצמו עם אמה ביער, אחרי שהם יצאו מהעיר של המורדים. הוא אמר לה באותו הזמן שאין לו מטרה, שאין לו בשביל מה לחיות ואז אמה נשקה אותו, כאילו היא אומרת לו בנשיקה הזאת: 'אם אין לך בשביל מה לחיות, תחיה בשבילי'.

'לא! אני לא יכול למות', חשב ריי בעוצמה כשגל הדף יצא ממנו והדף לאחור את הכפיל שלו. 'אני לא יכול למות לפני שאני אגיד לאמה איך אני באמת מרגיש כלפיה!' זאת המחשבה היחידה שעלתה בראשו כשהוא נעמד ונכנס למצב קרב כשהכפיל שלו מסתכל עליו במבט מופתע.

הוא תקף את החיקוי והעיף אותו אחורה. הכפיל היה המום לרגע אבל המשיך להילחם, כל מכה שריי נתן הפכה להיות חזקה יותר, מהירה יותר, מדויקת יותר, כאילו המחשבה על אמה יכולה רק להפוך אותו לחזק יותר ויותר. בסופו של דבר הוא העיף את החרב של הכפיל לכיוון מעלה ודקר אותו בבטן.

"זה לא… הגיוני… איך… איך אתה חזק כל כך…?" שאל החיקוי, לא מאמין איך הוא הפסיד.

"כי יש לי דברים שאני צריך לחיות בשבילם", ענה לו ריי והוריד לו את הראש.

לוגיה שאג בעוצמה והסתער לעברו בשיא העוצמה כשריי שבר את הפוקדור ושיחרר אותו לחופשי.

הוא עמד שם במשך כמה שניות ואז הוא הרגיש את זה, הוא הרגיש שהוא סיים, הוא הרגיש כמו חיה שהשתלטה על השטח שהיה שייך לה מאז הוא מעולם, הוא שאג, שאגת ניצחון אדירה, כשלפתע האדם בגלימה הופיע משום מקום.

"ידעתי שתצליח", אמר ובלי אזהרה מוקדמת הוריד את הגלימה, מתחת לגלימה התגלה שלד, כשעין ימין שלו זוהרת בצבעים כחול וזהב. משום מה ריי לא הופתע שככה הוא נראה.

"אז מי אתה בכלל, שלד מוזר?" שאל בהתעניינות.

השלד נתן חיוך לכיוון ריי, העין שלו זוהרת אפילו חזק יותר, "אתה יכול לקרוא לי סאנס".