הוא ריחף לו, בלא כלום ענקי, הוא ראה רק שחור סביבו, לא הצליח להזיז את גופו. לפחות הלחישות הפסיקו, חשב לעצמו ריי. ניצוץ זהוב נתחיל לנצנץ מולו, ניצוץ שהכניס בריי אנרגיה. ניצוץ נוסף התווסף לידו, ניצוץ כסוף. הניצוצות גדלו וגדלו, צבע כחול התווסף לניצוץ הזהוב, בזמן שצבע אדום תתווסף לכסוף. הם הפכו לכדורי אנרגיה מרחפים, בצבעי כחול וזהב, ואדום וכסף. הם עמדו שם, ללא תזוזה, ואז התחילו להסתובב אחד סביב השני, והתנגשו אחד בשני, יוצרים הדף בכל חבטה. הם נלחמים, חשב לעצמו ריי. ריי ידע לפי תחושה פנימית שהמנצח יקבע את גורלו.
= = = = =
האדם שם לא הצליח להחזיק מעמד יותר מדי זמן, ונפל אחרי שתי שניות, בלאק תפס אותו לפני שפגע ברצפה.
"לעזאזל… מה אתם רוצים ממני?" שאל האדם בקול חלוש.
"אנחנו לא רוצים כלום, ראלטס הוביל אותנו לכאן וראינו אותך כאן, פצוע על הרצפה", ענה לו בלאק.
"איפה הראלטס הזה?" שאל האיש.
אתה הוציאה את הפוקדור שלה והוציאה את ראלטס בחשש. ראלטס הסתכל על האיש, ואז רץ וחיבק אותו.
"שמעתי שהצלת אותי, אני מודה לך מקרב לב".
"מי עשה לך את זה?" שאל לאיוס.
"זה לא משנה, אני מודה לכם שהצלתם אותי, עכשיו צאו לי מהבית", אמר האיש בגסות.
אלה הייתה המומה, איך אדם יכול להיות כל כך גס? "חתיכת כפוי טובה! אנחנו הצלנו אותך וככה אתה אומר תודה?" צעקה עליו בקול.
האיש פשוט שכב במיטה והתעלם מהם.
"עזבו אותו, גם ככה אנחנו צריכים לחשוב על דרך לעבור את השער המחורבן הזה, לא צריך להתעסק עם הזקן העלוב הזה", אמר במיאוס.
"מה לכם ולשער?" שאל האדם שפתאום הראה התעניינות.
"לא עניינך", ענה לאיוס והתחיל לצאת מהבית. כל השאר התחילו ללכת אחריו כשפתאום האיש שאל בחוסר ביטחון מוחלט, "אתם כאן כי… כי מישהו שלח אתכם?"
כל החבורה עצרה, "ואם כן?" שאל בלאק חזרה.
"אז אני אשאל אם אותו האדם הוא פרופסור", ענה האיש.
"לעזאזל, אז הוא הבחור? קיוויתי למישהו טיפה יותר נחמד", אמר לאיוס.
"אתה השומר שהפרופסור כתב לנו עליו?" שאל בלאק.
"כן זה אני, קחו", אמר והוציא מכתב מתחת למזרון שלו.
לאיוס לקח אותו, פתח והתחיל להקריא:
שמח לראות שהצלחתם לעבור את עיירת הרוחות בשלום. אדגר יוביל אתכם בשער, ואחריו יש אנשים שתומכים במטרה שלנו. באימפריום פלאס יש אנשים שלא מעוניינים שצוות אימפריום ישלוט בעולם, הם רוצים שהעולם ימשיך בדרכו בצורה טבעית, ולא ביד מכוונת. אדגר יקח אתכם אליהם.
אימפריום פלאס נמצא תחת אחריותה של אמבר, האדמין השלישית. אמבר היא אשה קרה וקשה, בדיוק כמו הסוג שהיא מתמחה בו, מתכת. היא לא כמו אייר או ריינאק, היא פשוט תהרוג אתכם בהזדמנות הראשונה שתהיה לה. פעם אמבר הייתה אישה מלאת חיים, מצחיקה, ואהובה על כולם. אחרי שהיא התחתנה עם הראש היא השתנתה. היא איבדה את שמחת החיים שלה, את הרגש. היא עובדת רק לפי השכל. האנשים באימפריום פלאס יוכלו להוציא אתכם מכאן.
תצאו, תחיו, ותשרדו. תהיו הראשונים שיברחו מכאן. היציאה שלכם החוצה היא לא הדבר החשוב כאן, כי אם הבריחה עצמה. אתם תהיו הראשונים שיברחו, אתם תשברו את הסטיגמה שצוות אימפריום הוא בלתי מנוצח, אתם תהיו ההתחלה של הסוף.
בהצלחה לכם, זהו המכתב האחרון שאכתוב לכם.
"אתם יודעים… אני ארגיש קצת עצובה כשנגיע ליציאה ולא יחכה שם שום מכתב", אמרה אמה בקול חושב.
"לפני שתצליחו לצאת בכלל, יש בעיה אחרת", אמר האדם שהתגלה כאדגר.
"גילו שאני מנסה להבריח אתכם, זה למה כשהגעתם הייתי פצוע. יש אנשים בשער, הם מחכים לכם.".
כולם הסתכלו על בלאק, הוא היה האחד שתמיד תהיה לו תוכנית.
"אל תדאגו, זאת לא תהיה בעיה", אמר והרים פוקדור שחור עם פס אדום לרוחבו.
= = = = =
חיכינו על העצים עד שירד החושך, ואז זה התחיל, רוחות התחילו לצאת מהעצים, בו בזמן החיילים התחילו להופיע מתוך השער, היו שם כעשרה חיילים. כל אחד מהם הוציא פוקימון דמוי כלב בצבע שחור, עם קרניים ארוכות, זנב שטני ועצמות על הגב, האונדום. הרוחות פשוט התקבצו בפינות קרחת היער, מסתכלים על החיילים. החייל שנראה כמפקד הסתכל בבוז על הרוחות. ההאונדומים עמדו שם, נוהמים לעבר הרוחות.
פתאום התחיל להופיע אור מסתורי מהעצים, ואדגר יצא משם, זוהר באור לבן, מוקף ברוחות.
"רצחת אותי… רצחת אותי…", אמר לעבר המפקד שנראה כאילו ראה רוח…
"לתקוף!" צעק לחיילים, ההאונדורים תקפו את הרוחות, רק כדי להפסיד ניצחון מוחץ מול הכמות שלהם.
המפקד ברח לתוך השער כשהוא פוקד על החיילים שלו שישארו בחוץ ויגנו עליו.
הרוחות עברו אותם ופשוט נכנסו לשער ואחרי כמה שניות של צעקות, היער היה דומם.
"כולכם… תמותו…", אמר אדגר בקול צרוד, בזמן שהרוחות יצאו מהשער והסתערו על החיילים.
אחרי צעקות שנמשכו בערך דקה, החלל התמלא שקט.
אלה נראתה מפוחדת, אמה נראתה מתרשמת, ולי לא היה כל כך אכפת, העיקר שזה נגמר.
בלאק יצא מהשיחים, הונאדג' שלו ביד, זוהר באור לא טבעי.
"תודה הואנדג'", אמר בלאק לפוקימון שנראה שמח לעזור לאדון החדש שלו בכל מה שיצטרך.
נכנסנו לשער, הוא היה הרבה יותר גדול מהשער הקודם, לפחות 100 מטר רוחב ו500 מטר אורך. אדגר צלע, עדיין לא התגבר על הפציעה.
"לך תהיה חייל היא אמרה לי, פה! הייתי יכול להיות שחקן ברמה עולמית", אמר אדגר בקול ממורמר, מה שהצחיק אותי.
"אנחנו נצטרך לעבור בעיר בלי שאף אחד יראה אתכם, אני לא אוכל להישאר הרבה זמן, יבואו לחפש את החיילים שהיו במקום הזה", אמר בקול נוקשה.
"לך אל המורדים, הם יעזרו לכל מי שצריך, תגיד להם שאנחנו שלחנו אותך", אמר בלאק.
אדגר לא אמר כלום אבל נראה שהוא חושב על הדברים. הגענו ליציאה, שום דבר לא הכין אותנו למה שחיכה לנו בצד השני.
= = = = =
כל היום למחרת הייתי חולה, כנראה מהנשיקה שלי עם ראיין. שכבתי לי במיטה כשאייר נכנס לחדר.
"קומי", אמר בקול פוקד.
"אני לא מרגישה טוב אייר… מה אתה רוצה?", שאלתי אותו בקול צרוד.
"הראש אמר לקרוא לך, קומי!" אמר בפקודה.
קמתי והתלבשתי, כשהתחלתי ללכת בצורה עקומה אייר פשוט הרים אותי ולקח אותי עד למעלית.
המעלית נפתחה, היא הייתה ריקה. הוא הכניס את המפתח שעל צווארו לחור המפתח שבמעלית ועלינו לקומה של הראש. הוא הוריד אותי והלכנו אל המשרד של הראש, אייר לא דפק בדלת ופשוט נכנס. כל שאר האדמינים היו שם, אמבר, ריינאק שהיה עדיין פצוע ופיראס, וכמובן ראיין, שהסתכל עליי במבט לא מוסבר. הראש גם היה שם.
"הגיע הזמן אייר", אמר הראש בקול עצוב.
אייר כרע על ברכיו, והוריד את החולצה שלו.
הראש הוציא מאחת המגירות שלו מזרק שמלא בחומר לבן.
"אני מצטער, אייר", אמר הראש.
"זה בסדר", אמר אייר בהשלמה.
הראש הזריק את החומר לאייר, אייר עמד שם חצי דקה בלי לזוז, ואז נפל על הרצפה, מפרכס.
"זה עצוב לראות את זה", אמר פיראס.
אני לא הבנתי מה הלך שם, הם הורגים את אייר? לא! אסור להם!
"תירגעי, הוא לא מת", אמר ריינאק כאילו היה שמח שזה יקרה.
"מדובר בסם פחד, סם שמראה לך את הפחדים הכי גדולים שלך, ונותן לך לחיות אותם בכל רגע עד שהשפעת הסם תעבור", אמר ראיין בקול חסר רגש.
לא האמנתי שלאייר יש בכלל פחדים, ממה אדם כמוהו יכול לפחד?
אמבר וריינאק נראו מרוצים, פיראס פשוט עמד שם, לא נותן לאף אחד לראות מה נמצא מאחורי הגלימה שלו.
ראיין הסתכל עליי, כאילו רצה לראות איך אני אגיב. רציתי לצרוח שיפסיקו את זה, אבל לא רציתי להראות חולשה לאנשים שיהיו אדמינים ביחד איתי, פשוט עמדתי שם והסתכלתי.
הרגשתי יד על כתפי, זו הייתה אמבר. "אם את לא רוצה לגמור כמוהו, אני מציעה לך להיזהר עם המשחקים שלך ילדה עלובה", לחשה לאוזני והתחילה ללחוץ על הכתף שלי, "את משחקת בו כאילו הוא כלבלב עלוב אבל אני יודעת מה את עושה. אף אחד לא יעצור אותנו", אמרה בקשיחות ועזבה אותי.
ריינאק הסתכל על שתינו עם חיוך מטומטם על הפרצוף.
בסופו של דבר אייר הפסיק להתפתל ונשאר שם על הרצפה, לא זז.
"זה מה שיקרה לכל אחד מכם שיעבור על פקודות ויעזור לאויבים שלנו", אמר הראש בקול כועס, "עכשיו כולכם צאו החוצה, חוץ ממך, גברת אורורה", והתיישב על השולחן שלו.
ראיין הסתכל עליי במבט מוזר, כשאמבר עברה מולי.
לא יכלתי לעצור את עצמי, ואמבר מצאה את עצמה מועדת ונופלת על הרצפה.
"מצטערת, איזה מגושמת אני", אמרתי בהתנצלות מזויפת.
היא נתנה בי מבט קפוא ויצאה מהחדר, ביחד עם כל האדמינים, חוץ מפיראס שפשוט שיגר את עצמו מהחדר.
נשארתי שם עם הראש, לא יודעת מה בדיוק אני אמורה לעשות.
"כל מה שקרה כאן, לא בדיוק היה מרצוני, אבל זה היה חייב לקרות", אמר הראש בקול קשה.
"את מבינה, אם האדמינים, האנשים שאני צריך לסמוך עליהם, בוגדים בי, מה אני אמור לעשות? למי אני אמור לפנות? אייר ואני…, היינו פעם צוות", אמר והוציא תמונה מהמגירה שלו.
היו שם שני אנשים, אחד שכנראה היה הראש בצעירותו ועוד אדם שהיה טיפה יותר גבוה ממנו עם חיוך מאושר על הפנים.
"אני מתאר לעצמי שלא תזהי אותו בלי הצבע הכחול, אבל זה אייר".
הייתי בהלם, אבל שתקתי.
"את מבינה, הראש צריך להיות בלי קשרים, בלי שום דבר שייטה אותו", אמר בקול קודר.
"אדוני… למה אתה מספר לי את זה?" שאלתי בקול נזהר.
"מי יודע? אולי אני רוצה שתדעי שהבן שלי יצטרך תמיכה כשהוא יהיה הראש, אולי אני רוצה להוריד את הדאגה שאת חשה כלפי אייר, ואולי, רק אולי, אני פשוט צריך מישהו לדבר איתו", אמר בקול עצוב.
"אדוני… אני", התחלתי להגיד כשהוא קטע אותי.
"קרלוס, השם קרלוס הוא מספיק", אמר, מותש.
"קרלוס", אמרתי ופחדתי שהאדמה תתמוטט, "אתה הראש המפואר שלנו, כל צוות אימפריום מביט אליך.", אמרתי, זה הרגיש כמו הדבר הנכון להגיד.
"אם רק היית יודעת באמת…, אולי זה לא נראה ככה, אבל תושבי אימפריום פלאס מתחילים להראות סימני מרד, המורדים ביערות מתקדמים במהירות, לעזאזל, אפילו הבן שלי מנסה לעשות מהפכה", אמר וקלט את המבט בעיניי.
"אל תחשבי שלא ידעתי, הוא חושב שהוא חכם, אבל הוא רק ילד בסופו של דבר. מה שכן הוא הצליח לשכנע את ריינאק ואמבר, יאמר לזכותו. אני מתאר לעצמי שגם את אמרת לו כן, אני צודק?" שאל, חשבתי לרגע אם לשקר אבל החלטתי להגיד את האמת והנהנתי.
"זה צעד חכם", אמר בקול מהורהר.
"את יכולה ללכת אם את רוצה, הבנתי שאת לא מרגישה טוב, אבל זה היה נדרש. ראיין חושב שבלעדיי אייר, אני חסר אונים. זו הדרך היחידה שבה אוכל להוציא את הרטטות מהחורים, אני רק מקווה שלא אמצא את עצמי מת בסוף התהליך", אמר בחיוך והתחיל להתעסק בכל מיני כפתורים בשולחן.
אני יצאתי וירדתי לחדר שלי, מתמוטטת על המיטה.
אני חייבת לברוח מכאן, לפני שיהיה מאוחר מדי. אבל איך?
2 תגובות
אז רייאן, ריינארק ואמבר מתכננים מהפכה… מעניין.
לא לשכוח גם את בלאק וכל השאר מהצד השני…
ואת אייר מן הסתם (כי אם זכור לי נכון הוא גם מתכנן לבגוד).
קרלוס במצב קשה אני מניח…
אני רק מחכה לראות את האישיות של פיראס, כי אם הוא יצליח להתעלות על מאקסיל…