סיקור הארוקון 2016 / גלעד

אז פורים השנה היה ממש נהדר. התכוננתי להארוקון כמה חודשים מראש והכנתי קוספליי (כמעט) מושלם של נאצו דרגוניל (מהסדרה פרי טיילס [fairy tails], ואם עוד לא ראיתם, אז תראו), הבעיה היחידה היא שאין לי מושג איך לסדר פיאות, והפאה הוורודה שהזמנתי הייתה פשוט בלגאן גדול על הראש שלי. אבל זה לא מנע ממני להיות מדהים!

בכל מקרה, בחירת הקוספליי שלי הייתה מעולה. זה כל כך כיף להיות עם קוספליי שמזהים ואוהבים ורוצים לצלם אותך כי אוהבים את הדמות ורואים בך קצת מהדמות. כל כך נהניתי, וגם מצאתי המון אוהדים נוספים של פרי טיילס. עשיתי כל כך הרבה דברים השנה, אני אנסה לספר לכם קצת על הכל.

הגעתי לכנס בערך ב11:30. לקחתי תוכנייה, והבנתי שב12:00 יש תכנים שהם כנראה ממש מעולים בתוכנייה, אבל אף אחד לא יגיע לשם, כי מול זה יש גם את המחזמר באולם הראשי, ויש גם את הסרט "הרמוניה", שזאת הקרנת בכורה שלו מחוץ ליפן, באודיטוריום. שני אלו הם פחות או יותר התכנים המרכזיים של הכנס, וכמעט כולם הלכו לאחד מהם. אני בחרתי במחזמר, כי כבר לא מעט פעמים נהניתי ממחזות יצירתיים ושנונים בכנסים שכאלו.

ממש לא נעים לי להגיד את זה, אבל המחזמר, שנקרא "איפה חותמים", היה בעיני מחזה לא מוצלח. ואם לא תאמינו לי, אז אולי תאמינו לקהל שיצא בעקביות בזמן ההופעה. זה לא שלא נהניתי, די נהניתי, העלילה הייתה לא רעה, והיו גם בדיחות טובות, והליווי של הרכב חי בתור הפסקול של המחזה היה פשוט מוצלח.

אז למה לדעתי המחזה היה לא מוצלח? בעיקר כי ההצגה נתנה לקהל הרבה זמן להשתעמם בין חלק אחד טוב עד לאחד הבא שיבוא עלינו לשלום. לדוגמה: סצנה שלמה מוקדשת לתלונות וטענות שחוזרות על עצמן בין שתי דמויות, דיאלוג שאולי הגיוני שקרה, אבל בתור צופה אנחנו כבר הבנו את הרעיון מהר מאוד והיה פשוט משעמם לראות את ההתנצחויות האלו. אפילו הדמויות עצמן העירו לאחרות שוב ושוב על זה שהטקסטים חוזרים על עצמם.

הסיבה השנייה שלא אהבתי את המחזמר, זה מהחצי השני של המתרס – השירה. השחקנים שרו סביר במקרה הטוב, והם בחרו לשיר "לייב" ככל הנראה, בהתאם לליווי. אבל זה לא ממש עבד. לגמרי הגיוני שחלקים של השירה יהיו מוקלטים מראש, כשיש לך אין סוף ניסיונות לעשות את השיר נכון, באיכות שמע מעולה, ובלי לחץ מהקהל. השחקנים פשוט זייפו בחלק מהפעמים, ולפעמים כל השיר היה מחוץ לטון, ואני פרשתי כששני שחקנים שרו ביחד, וניסו לעשות שני קולות, ועד כמה שיכולתי לשמוע, שניהם זייפו. זה לא שלא היו שירים וזמרים טובים, היו, אבל זה לא מתרץ את הבחירה לשיר לייב.

אז פרשתי לפני סוף המחזה, כי רציתי לראות קצת מהסרט שדיברו עליו. אני לא יכול להעביר עליו את דעתי בצורה טובה כי לא ראיתי את הסרט מההתחלה עד הסוף, אבל ממה שראיתי, אני יכול להגיד שהסרט מרגש, עם אנימציה יפיפייה ומסר חזק. מצד שני, אחת הסצנות שהגעתי אליהן, היא פשוט דיאלוג ארוך בין שתי דמויות שנועד להעביר המון מידע משלים, והסצנה משעממת, גם אם לא בלתי נסבלת. ורואים שהיוצרים שמו לב לזה וניסו לגוון בעין תוך כדי, אבל זה לא היה ממש מוצלח לדעתי. בסופו של דבר, אני אשמח לראות את הסרט כולו בהזדמנות אחרת. הוא נראה די טוב.

הסרט והמחזה נגמרו בשעה 14:00, ואז היה אמור להתחיל פאנל עם אורחי הכבוד לפי התוכנייה. אורחי הכבוד הם מדובבים, אחד מדובב יפני ואחד מדובב ישראלי (טורו פורויה ויורם יוספברג). למעשה, הגעתי לשם והיה שם רק את המדובב היפני ולא היה שם את האורח השני (נראה לי שהישראלי הרגיש קצת גלגל שלישי שם, בלי להעליב). תהיתי איזה קשר בדיוק יש לאנשים שם עם תרבות הדיבוב, אני יודע שאני לא ממש מבין בזה או במדובבים. אבל זה היה די אדיר.

למה זה היה אדיר? כי האורח שהגיע היה פשוט מעולה. הוא הראה ביטחון עצמי גבוה, הצחיק מאוד, עשה דמויות ברגש כאילו הוא באולפן ואף אחד לא רואה אותו. הוא היה אורח מעולה, אבל בסופו של דבר הרבה מאוד מהאנשים פשוט רצו מישהו שידבר איתם ביפנית על דברים שהם אוהבים, ואני באותה תחושה איתם. אני אהבתי את ההזדמנות לנסות להביא ליישום את מעט היפנית שקלטתי מסדרות אנימה שונות. פרשתי לפני הסוף כי בשעה 15:00 אמורים להתכנס כל מי שהתחפש לפרי טיילס בשביל צילומים משותפים ובכלל כיף.

בספירה זריזה, היו לנו: וונדי אחת, לילי אחד/אחת (הדמות זכר, אבל המתחפשת ילדה), שלושה וחצי נאצו (כולל אני), מיסטוגן, שתי ארזה, ארבע-שש (לא זוכר בדיוק) ג'וביות, גריי אחד שאולתר למען הג'וביות, קאנה אחת, שלושה הפי, גאג'יל שעבר במקום, לוסי אחת (שקצת ברחה מההמולה, וזה בתכל'ס די בדמות שלה), לוקי אחד, שתי אריאס ונראה לי שזה כולם. זה היה אחד הדברים הכי כיפים בכנס.

אחר כך הסתובבתי קצת, ראיתי דוכנים, צילמתי אנשים, פגשתי את יוסי שוב, אותו אתם כבר מכירים. היו באמת דוכני מוצלחים. אחר כך הבנתי שפספסתי "שיעור יפנית למתחילים" באשכול 3. טוב נו, לא נורא. ניכנס באיחור לאירוע הקוספליי במקום, בטח נשאר לי הרבה לראות. אז רציתי להיכנס לאירוע הקוספליי, אבל הכניסה הייתה חסומה. מסתבר שכל המקומות נתפסו. אבל הסבירו לי שביציע העליון יש מקומות והכניסה פנויה. נכנסתי באיחור של בערך שעה, אבל לא נראה שפספסתי אף אחת מקטגוריות התחרות, מה שגרם לי לתהות מה בכלל פספסתי בשעה הזאת. אה כן, שיעור יפנית.

התחרות הייתה מעולה! המתחרים היו לדעתי פשוט טובים. חלק נתנו סקיט (הופעה) מעולה, חלק הכינו קוספליי מדהים. חלק עשו את שניהם. גם הווק און (אלו שקנו את הקוספליי, אבל עדיין רוצים להתלהב) היו מעולים ונתנו סקיטים מצויינים. אחרי תחרות הקוספליי העסק כבר היה פחות או יותר בשלבי סגירה. כולם בעיקר ניסו לדבר עם כולם, אני בעיקר ניסיתי לצלם כמה שיותר אנשים מדהימים והיטמן חזר הביתה אחרי שהוא נכנס לי למספיק תמונות (פוטובומב).

וזהו, זה היה הכנס מבחינתי. אני ממש אשמח לראות אתכם בכנס מפלצות כיס, ואני ממש חושב שתהנו מההרצאה שלי שם. הכנתי תיאוריה שאני ממש אוהב ואני מקווה שגם אתם תאהבו.

נשתמע.
גלעד.

נ.ב. – חשבתי לחזור לערוץ של היוטיוב עם סרטונים דמויי בלוג, שרואים את הפנים שלי. זה דורש פחות עריכה ואני חושב שאני אוכל לחזור ככה לשמור על קשר אתכם. כרגע אני בעיקר מחפש דרך טובה להקליט, כי מסתבר שהמצלמה של המחשב החדש הרבה פחות טובה מזאת של הישן. עוד נראה, אני ממש מקווה שזה יצליח.