הפינה החודשית של עידוס!

שלום, אני עידוס, וברוכים הבאים לפינה החודשית שלי באתר "מפלצות כיס".

בפינה זו אסקר עבורכם את כל המאורעות החמים שקרו בארץ ובאתר בפרט. זה יהיה מעין "בלוג אישי", שמתקשר באופן עקיף לנושא האתר. אז החודש אני מעוניין לדבר אתכם על כמה נושאים מאוד מיוחדים – כנס מפלצות כיס 2014, ספיישל חג המולד של האנימה, סיפורו של פוקימון נטוש וכמובן איך אפשר בלי הרגעים היפים מקבוצת הוואטסאפ. שווה לכם להשאר איתנו.

כפי שאתם יודעים, בקרוב יערך כנס מפלצות כיס 2!  הפעם, בניגוד לפעמים קודמות, יימצאו במתחם הכנס אנשים נותני שירות. אני אהיה חלק מהם. נעים להכיר, עידוס – חובש.

מה זה בעצם חובש?

חובש הוא אדם מיומן, אשר מומחה במקצוע רפואת החירום. עיקר תפקידו הינו במתן עזרה ראשונה, והוא מוכשר להגיב במהירות במצבי חירום שונים, פגיעות טראומה, התעלפויות וכדומה.

אז אתה הולך להיות החובש שלנו?

נכון מאוד. כמתנדב במד"א וכחייל המוכשר במקצוע החובש, אני אהיה אחראי על מתן טיפולי העזרה הראשונה בכנס. במקרה הצורך כמובן. המשתמע מכך הוא שאני אבוא לכנס עם אפוד חובש לצורך מתן טיפול, במקרה הצורך.

והנה עוד חג מגיע לקיצו, הפעם זהו חג החנוכה. חג החנוכה נחגג בסמוך לחג המולד. במהלך האנימה של פוקימון, שודרו מספר פרקי ספיישל אשר עסקו בחגיגות המולד. אני חושב שזהו זמן מספיק טוב, לסקר לכם שני פרקים שאני אהבתי, לכבוד רוח החג שעדיין מלווה את השבוזים שבינינו.

חטיפה חגיגית – חג המולד מגיע וג'סי מצוות רוקט מספרת לשאר הצוות שכשהיא הייתה ילדה, היא גילתה שסנטה קלאוס הוא ג'ינקס. אש והחבורה מגיעים לחוף עזוב שם הם פוגשים ג'ינקס שככל הנראה הופרד מהמאמן שלו, שהוא בעצמו סנטה קלאוס. הם נחלצים לעזרתו של ג'ינקס ומחליטים להביא אותו בחזרה לקוטב הצפוני, וכאשר הם נעצרים מחוסר כוח, הם פוגשים לפרס שעוזרת להם. צוות רוקט מגיעים ומנסים לגנוב את המתנות, ואש והג'ינקסים מחזירים את המצב לקדמותו.

ליל הקריסמס – זהו ספיישל מיוחד לכבוד חג המולד. מספר פוקימונים נשארים לבדם ומגלים בפעם הראשונה מספר חפצים מוזרים המונחים במפתן הבית: עץ חג מולד, קישוטים צבעוניים, כובע סנטה קלאוס, עוגיות למאכל ומספר פריטי חג נוספים. במהלך הפרק, הפוקימונים מגלים את רוח החג, ומחליטים להכין את הבית לכבוד המסיבה הגדולה! פרק זה הוא ספיישל בעונה הראשונה ומספרו הוא PK02. בארצות הברית, הפרק שודר במהלך עונת Pokémon Chronicles.

אתם מוזמנים לשתף אותנו בתגובות למטה, כיצד חגגתם את חג החנוכה, באיזה מקומות טיילתם, והחשוב מכל – איזו כתבה שפורסמה באתר הכי אהבתם לקרוא במהלך החג? אחד מהמגיבים שייבחר רנדומלית יזכה בהפתעה ברשומה הבאה שלי באתר.

במהלך כל רשומה, אני אסקור לכם את הרגעים הכי חמים אשר התרחשו בקבוצת הוואטסאפ. והפעם:

1. רז הולך לדואר על מנת לקבל את החבילה שהיטמן שלח לו, כהוקרה לעבודתו הקשה. העובדת מסרבת להעניק לו את החבילה, עקב גילו הצעיר. מיד עידוס יוצא להגנתו, על מנת שזו תספק את החבילה כהלכה.

2. תמר ורבקה משחקות בקקי קסום.

3. גולשי האתר מאחלים אחד לשני חג חנוכה שמח.

בהזדמנות זו, ארצה להוקיר תודה לכל חברי קבוצת הוואטסאפ, שמהווים חלק נכבד מקהילת האתר: נסטי, גור, רז, רון, היטמן, רבקה, אור, אלון, נתנאל ותמר, תודה לכם. אתם מוזמנים להיות חלק מהקהילה שלנו בקבוצת הוואטסאפ. על מנת להצטרף, יש לשלוח לצוות האתר מייל, עם מספר הפלאפון האישי שלכם.

זרקו אותי לכל הרוחות. מצאתי את עצמי בודד, בשיאו של מבול אימתני. קר לי…. אני קופא למוות. האם אלה הם חיי? האם זהו הגורל שלי…. למות ככה? בודד ועצוב.

אני זוכר את אותו היום הזה, שוכב לי מושפל בחשכה, מחכה לנס, הוא לא מגיע. אין בי אמון, לא באנושות ולא בפוקימונים. אבל אני… חלש מדי, בעל לב ומידות טובות.

החשכה אוכלת כל קצה של דמיון, ופתאום בבת אחת זה קרה. חושך מופתי, אני לא רואה דבר. קולות מגיחים בראשי ואומרים לי "אל תסמוך יותר על אף אחד, תשאף לכוח, תתן את הכל. בלי ציפיות אין אכזבות".

"אני חלש מדי!" מנסה להשיב לאותו קול מסתורי, אך גרוני אינו מסוגל להשמיע שום צליל קטן. ואז, בשנייה אחת, קצה של אור מופיע לו בזווית של רשתית העין שלי. זה היה מאמן פוקימונים. הוא חייך אלי, סיפק לי כיסוי הולם על מנת להגן על גופי מהיפותרמיה, ולקח אותי לחיקו. ידעתי שפוקימון חלש כמוני חייב להוכיח את עצמו ולשמור על נחמדות, לפחות עד אשר אתחזק.

אני כל כך מאושר! זה היה מסע ארוך ומלא בחוויות, חברים וצחוקים, שלא ניתן למצוא בשום מקום אחר. אני אוהב אנשים ובעיקר את אותו המאמן שהציל את החיים שלי באותו יום מנוכר. חברות היא דבר נפלא. אני מרגיש את כוחי מתחזק, אני כבר לא אותו הלוזר שהייתי… אני פוקימון אהוב ואוהב!

ואז זה קרה במאית השנייה, גופי בער, הרגשתי את חומר הגנטי שלי מתפרץ מהתאים אשר התחילו לגדול למימדים עצומים. אני התפתחתי!

ופתאום… שוב אותו הקול הזה הדהד במוחי "תזכור מי זרק אותך! תזכור שבעולם הזה אנו מחפשים אחר כוח! תסמוך רק על עצמך"

אני מקשיב לקולות וחושב לעצמי, האם לאותו מאמן, שהציל אותי באותו יום, באמת אכפת ממני? אולי הוא רק רצה את הכוח שלי? מהיום… אהיה נאמן לעצמי.

"צ'רמיליון – מכת אש!" צעק אותו המאמן. ואני? מחייך אליו במבט עקום ואומר לו "תחפש אותי בסיבוב, יא זבל". מהיום אני אך ורק לעצמי.

– המשך בחודש הבא –

– – – – –

עד כאן הפינה החודשית שלי, נתראה בפינה הבאה. אל תשכחו להגיב ולהשתתף בדיון השבועי שלנו בנושא החנוכה. חודש קסום לכולם.