פרק אחד עשר: תפוס ת'דגל !

שם הפרק: מוות וקפה.

אלקטרבאז רץ אל הכלוב שבו היו קבוצת פואנום. הסורגים בכלוב היו מכופפים כהוגן. קקטורן שכב שם, הוא לא נראה כאילו הוא ניסה להלחם בזה, וגם אם היה מנסה, לא היה מצליח. טאנגרות' היה מותש, הוא בהחלט נראה כאילו הוא ניסה להלחם בכלוב המתכת, אבל היה חלש. ליפיאון היפיפייה נראתה ערנית לגמרי, אבל היא מלמלה כול מיני שטויות. אלקטרבאז הגיע על מנת להוציא אותם מהכלא. בתגובה לכך, ליפיאון קקטורן הביטו בו במבט מסוכן, שניהם זינקו אל הסורגים ושיספו אותם.

"אל תתקרב אלינו", ליפיאון אמרה ושזרה בכל הברה אזהרה חמורה. קקטורן וליפיאון גררו את טאנגרות' אל מחוץ לתא. אלקטרבאז הבין שטאנגרות' הוא זה שעיקם את הסורגים. הוא הביט בפתחים שנוצרו מהסורגים המכופפים. ליפיאון יכלה בקלות לצאת מתוכם. אלקטרבאז חשב שהחבורה הזאת ממש כפוית טובה.

"אמממ… אלקטרבאז?" שאל דיטו והצביע על חבורת גלום שפרצה לחדר.

"אין לי כוח אליכם, מסריחים!" צעקה רפידאש וירתה פרץ להביור. הגלום נרתעו אחורה מיידית. לפתע הגיח לודיקולו בפרצי מים חזקים ששטפו את האש. הגלום התקדמו וירו עלי תער חדים. אלקטרבאז חסם אותם במסך אור. דודריו ודיטו בצורתו של דודריו התפרצו אל אמצע הקרב ותקפו את לודיקולו בניקור. ליפיאון קפצה קדימה בקלילות ושיספה בלהב עלה כמה גלום. אלקטרבאז הסתער אף הוא באגרופי חשמל. רפידאש השתמשה בגחלת והצליחה להביס כמה גלום בבת-אחת. לודיקולו סבל מתקפה כפולה מדודריו ודיטו, ולכל אחד שלושה ראשים שתוקפים במהירות, וזה בלי להחשיב את העובדה שהמתקפה "ניקור" מסוג מעופף היא אפקטיבית במיוחד על לודיקולו. הגלום ולודיקולו הובסו.

טאנגרות' השתמש בגפנים שלו כדי לגרור אותם לתא הכלא של קבוצת דיטו. קקטורן השתמש במתקפה "כדורי כותנה" על כול אחד מהם כדי למנוע מהם לנוע. טאנגרות' עיקם את הפתח שאלקטרבאז יצר קודם כדי למנוע מהם יציאה. הם המשיכו לרוץ במסדרונות והתרחקו מתאי הכלא. אבן ירדה מליבו של אלקטרבאז, זו הייתה הפעם השנייה שהוא נמצא בתאי הכלא בבית הגלום.

"עצרו, אנחנו אולי נפגוש בעוד שומרים בדרך", אמר דיטו.

"אז אני אלך ראשונה", אמרה רפידאש.

"לא! האש שלך היא מה שהזעיקה את הלודיקולו. אני חושב שהם כמו המכבי אש של המקום הזה", אמר דיטו.

"של כול גרסיטי", אישר טאנגרות'.

"אני אלך ראשון", אמר דודריו.

"ואני איתך" אמר דיטו והפך לדודריו.

דודריו ודיטו התקדמו כמו סופה וניקרו כל מי שנקרה בדרכם. כל פעם שהם הביסו מישהו, קקטורן לכד אותו בכדורי כותנה דביקים.

"חכו, איפה טרופיוס?" שאל אלקטרבאז.

"אנחנו לא יודעים", השיבה ליפיאון.

"הוא בוודאי בחצר הקדמית!" אמר אלקטרבאז.

"טוב, אני ודיטו נלך לשם!" אמרה רפידאש.

"אם אני זוכר נכון, אז יש שם חלון, אתם יכולים לקפוץ ממנו לחופשי, אנחנו בקומה הראשונה, בהצלחה!" אמר אלקטרבאז והצביע אל מסדרון מימינם.

רפידאש ודיטו רצו לשם במהירות. אלקטרבאז המשיך לרוץ במסדרון עד קצהו, בקצה אחד היה מדרגות שמובילות אל האזור התת-קרקעי ומשם אל היציאה, ובצד השני הייתה דלת גדולה שחקוק עליה באותיות גדולות "הנהלה". אלקטרבאז כל-כך רצה לצאת מכאן, אבל הוא ידע שהדגל נמצא בהנהלה.

"תגיד, איך אתה יודע כל-כך הרבה על המקום הזה?" שאלה אותו ליפיאון לפני שאלקטרבאז הספיק לפתוח את הדלת.

"הייתי אסיר פה פעם, אבל רק לרבע שעה. אני אסביר לך אחר-כך", אמר אלקטרבאז ופתח את הדלת. "בעצם אני אסביר עכשיו, נכנסתי לכלא בגללם", אמר אלקטרבאז והצביע אל הפתח של הדלת.

בינתיים, רפידאש ודיטו רצו במסדרון, הם חיפשו אחרי חלון.

"הנה זה!" צעקה רפידאש ופרצה מהחלון כשדיטו אחריה. נכון אלקטרבאז אמר שהם בקומה ראשונה? אז הוא טעה. הם בקומה השביעית. רפידאש ודיטו צרחו בעודם נופלים אל מותם.

דיטו חזר לצורתו הרגילה, "אני לא אמות בתור פנקייק!" צרחה רפידאש היא הביטה קדימה וראתה את טרופיוס קשור בשרשרת ברזל. רפידאש שלחה להביור קדימה, השד יודע איך היא לא החטיאה או פגעה בטרופיוס או בכלל הצליחה להמיס את השרשרת במכה, לך תבין אדרנלין, אבל טרופיוס שעט לעברם במהירות והצליח לתפוס אותם בדיוק בשנייה שהם היו אמורים להמחץ. טרופיוס נחת על האדמה והתנשף.

"תודה", הוא מלמל. רפידאש ודיטו הביטו זה בזה.

"אתה אומר לנו תודה?" הם הצליחו להגיד וחיבקו את טרופיוס.

"אוי לא!" אמר טרופיוס והצביע קדימה. ארבעה טרופיוס גדולים הרבה יותר מהטרופיוס שעמד לצידה של רפידאש נחתו על האדמה. עוד שישה אבומסנאו הגיחו דרך דלת פלדה. רפידאש ודיטו חייכו.

"מה כל-כך משמח אתכם?" שאל טרופיוס.

"העובדה שאנחנו ננצח בקרב הזה בקלות", אמר דיטו והשתנה לצורתו של אבומסנאו.

אלקטרבאז נכנס דרך הדלת הכבדה, החדר היה מלא בעמודים. בקצה החדר היה שולחן כתיבה גדול ומאחוריו ארוניות ענקיות מלאות בקלסרים. על הכיסא מול שולחן הכתיבה ישבה גלום עצומה בגודלה. היא הייתה גדולה כפליים מאלקטרבאז עצמו. אלקטרבאז פער את עיניו בפחד, לא בגלל המראה המפחיד שלה, אלא בגלל הריח המצחין שהיא הפיצה. החדר היה חשוך מאוד ואלקטרבאז לא הפסיק להביט לצדדים.

"הקדמתם", הגלום נראתה מופתעת. הגלום לחצה על אינטרקום בטלפון על שולחנה "אודיש, שלחי לי בבקשה מוות למשרד שלי. אה! ואודיש, תהיי מתוקה ותעלי גם קפה שחור", הגלום אמרה בקול מתקתק וחייכה. אלקטרבאז לא היה מרוכז בדבריה או בחיוכה המבחיל, הוא היה מרוכז רק בזוג האלקטרבאז הזוהרים שעמדו משני צידי השולחן. אלה היו אחיו.

דיטו עלה על גבו של טרופיוס הזוהר. הוא היה קטן יחסית לטרופיוס אחרים, אבל זה לא הפריע לו להיות חזק במיוחד. דיטו עף על גבו והכה טרופיוס אחרים שעפו סביבו באגרופי קרח ורוח קפואה.

"היי! תזהר!" התלונן טרופיוס כשכמעט נפגע.

"סליחה", התנצל דיטו והמשיך לפגוע בטרופיוס בלי להחמיץ. טרופיוס אחד נפל, וכך גם השני וגם השלישי. דיטו חייך כשהוא התקדם עייף מאוד אל  הטרופיוס האחרון. רפידאש הצליחה לפגוע שוב ושוב באבומסנאו בלהביור וגחלת. הם היו רגישים במיוחד למתקפות האש החזקות שלה. היא הייתה מהירה מהם והצליחה לברוח בהצלחה מרוב ההתקפות שלהם. גם העובדה שמדי פעם טרופיוס תקף אותם במשבי רוח חזקים הועילה. רפידאש הביסה ארבעה אבומסנאו במהירות הבזק. היא התנשפה בכבדות כשאבומסנאו התקרבו במהירות במתקפה "פטיש עץ", רפידאש התחמקה ברגע האחרון, מה שגרם להם להכות בכוח אחד בשני. רפידאש שרפה אותם בלהביור וטרופיוס שילח בהם משב רוח חזק.

לאור מכן, רפידאש ירתה להביור אל הטרופיוס שמעליה, ובצירוף אגרוף קרח של דיטו ונגיחה חזקה של טרופיוס הידידותי, והטרופיוס היריב נפל. רפידאש ודיטו היו מותשים.

אלקטרבאז עמד מול זוג אלקטרבאז אחרים וזוהרים. אלקטרבאז גיחך. בעבר הם היו בהירים ממנו, בצבע צהוב כמעט קלוש מרוב שהוא בהיר, וכעת צבעם הוא כתום עז. את אחיו אלקטרבאז פגש בזמן שהוא ברח מאלקטרו-סיטי. הוא הגיע לגרסיטי מותש, ואז מצא שני אלקטרבאז זוהרים שטענו שהם אחיו. אלקטרבאז, שאז היה עוד אלקיד קטן, גדל איתם.יום אחד הוא התעורר לבד בכלא של גרסיטי בבית הגלום. כמובן שבאותו רגע של פחד וייאוש הוא התפתח, אבל זה בגלל שהוא בילה רבע שעה במקום הכי נורא שהיה בו מעולם. אלקטרבאז הביט באחיו במבט מרוגז.

"איפה הדגל?" שאל אלקטרבאז בבוטות. הוא תמיד האשים את אחיו בכניסתו לכלא, בעיקר בגלל שהם אשמים. בזמן שהם התגוררו בגרסיטי, הם גנבו מחנויות ובתים כדי לדאוג לעצמם לאוכל. משטרת הארקניין שמה פרס על מי שיסגיר אותם לידי החוק. אחיו הלשינו עליו וברחו עם כספי הפרס. אלקטרבאז הרגיש כל-כך נבגד ובודד. הוא התפתח מתוך זעם ונקמה. הוא לעולם לא יבטח שוב בפוקימונים כפי שבטח בהם בעבר. אפילו לא בדיטו.

"הדגל הוא ירוק וגדול, לא ניתן לפספס אותו, הוא באחד הקלסרים מאחורי", אמר אלקטרבאז הראשון.

"אבל אל תדאגו, אתם תרקבו בכלא שנים ארוכות לפני שתניחו עליו את ידיכם", אמר אלקטרבאז השני.

הם חייכו אחד אל השני.