הרפתקאות של פיקאצ'ו / אורי מזרחי – 4

פרק 7: מחלות, חזיונות ודברים בסגנון.

המנצח היה סמירגל ובשנייה שהוא ניצח כל המקום התפוצץ.

לפתע הופיע אדם מסתורי ואמר לי – "ברח".

לא ידעתי מה לעשות, הסתכלתי על המהומה, על כולם שברחו מהמקום וראיתי את ביוור. "בבקשה בוא איתנו ביוור", אמרתי לו.

"הייתי שמח, אבל אנחנו התחלנו את זה, אז אנחנו נסיים", הוא אמר לי ורץ לכיוון הפיצוץ.

"פיקאצ'ו, איפה אתה?" שמעתי קולות צועקים.

"אני פה! אנחנו חייבים לברוח", רצתי לכיוון הקולות בלי לראות מי אלה בכלל. כשפגשתי אותם, ראיתי שאלו היו קנגה ופוריגון. אגב, נמאס לי להגיד את השם הארוך הזה, אז מהיום אני אקרא לו "פי".

"פי, זו הייתה טעות ללמוד את המהלך הזה, ברוק הזהיר אותך", קנגה אמרה לו.

"שקט, פיקאצ'ו פה", הוא אמר לה.

אחרי שרוב הבלגאן הראשי שכח, שמעתי שיחה – "היי אח, איך היה בתחרות? ומי אתם?" שאלה קנגה.

"התחרות הייתה מאוד טובה ‏והשלושה האלה עזרו לנו לברוח מהפיצוץ, תכירו: זה טורטרה, בבקשה תקראו לי טור, זה המנצח כבר 11 שנים ברציפות סמירגל, אני יודע שזה שם ארוך, אז תקראו לי בבקשה סמיר, וזה ווטורטל בבקשה תקראו לי מייק", הם הציגו את עצמם.

"נעים מאוד להכיר אתכם", אמר פי.

"מה אתם עשיתם?" שאל טעים.

" הא… לא משהו חשוב וגם בטח תגלו את זה בפרק 9 בפלאשבק או משהו כזה", אמרו קנגה ופי.

"אוקיי, בואו נמשיך במסע", אמר טעים.

המשכנו ללכת בהרגשה שמישהו הולך אחרינו.

פתאום קנגה התעלפה.

"נראה לי אנחנו צריכים לעצור לנוח", אמר טור.

כולנו הסכמנו.

אחרי כמה שעות, בנינו את המחנה והחלטנו ללכת לישון כל הלילה, חשבתי על מי שפגשתי בתחרות הריקודים היום, השער הסגול שלו, היד הרובוטית, האקדח, והרצון להציל אנשים, אני לא אשכח את זה. הוא היה שונה מהפעם הראשונה שפגשתי אותו. פתאום קמתי ושמעתי בכי, הלכתי לבדוק וראיתי את קנגה, רציתי לחבק אותה ושאלתי אותה מה קרה.

"אח, אני גוססת, יש לי מחלה שבסוף אני אמות ממנה. אני אתגעגע אליך ואני אתגעגע לטעים", היא אמרה לי בדמעות.

הסתכלתי עליה ופשוט חיבקתי אותה, "אני איתך עד הסוף. אנחנו עוד נמצא תרופה". הסתכלנו אחד על השני ופשוט המשכנו להתחבק כי ידעתי שלא נשאר לי עוד הרבה זמן עם אחותי.

בבוקר למחרת נפרדנו מטור ומייק.

"אתם בטוחים?" שאלתי אותם.

"כן, צבא הפוקימונים צריך עזרה נגד מיוטו", הם אמרו לי והלכו.

= פלאשבק של מקום אחר וזמן אחר =

"ביוור, את בטוחה מתי שנכנס לך לזיכרונות, שלושתינו נצא משם רק מתי שהוא יגמר", אמר פי לביוור.

"כן, אני בטוחה", היא ענתה לו בנחישות.

"בוא נעשה את זה", אמר סמיר.

פי וסמיר השתמשו ביכולות העל חושיות שלהם והכניסו את שלושתם למוח של ביוור. זה היה הסיוט, אש מכל עבר, המקום נשרף לחלוטין, אורנגורו מחבק את סטופול הבוכה בזמן שהמסעדה נשרפת ואש מקיפה אותם.

= חיזיון אחר =

מיאו מפורק, מדמם, ומיוטו בא להרוג אותו.

ג׳סי ג׳יימס פסלים, אבל לג׳יימס אין יד.

"הסיוט נגמר, את יכולה להתעורר", אמר לה פי.

= סוף הפלאשבק =

"אני בסדר", היא אמרה לו בזמן שהיא מתנשפת.

"אתם באים? אנחנו כמעט קרובים, רק עוד יום הליכה", טעים הזכיר לכולם שאין זמן לבזבז.

"בסדר", אמרו כולם והמשכנו.

אחרי זמן מה מישהו אמר: "הגענו… הגענו אל השומר".