סיפורי ליגת אינדיגו – פרק 36 / loozariyus

בפרקים הקודמים:

סיפורי-ליגת-אינדיגו

= = = = =

"פיירור, התחממות יתר!", קרא טרנס ופיירור פלט מהפה שלו פרץ להבות קטלני לעבר סת' ולונה.

לונה עצמה עיניים מהחום ופקחה אותם אחרי שהחום ירד. היא ראתה לוקאריו עומד בגבו אל סת' ולפתע קלטה שראתה את בוטון במסלול של האש. היא הסתכלה בפחד סביב ואז ראתה את בוטון כשקורבנייט של סת' עומד לפניו, כנראה הוא תפס אותו במהירות לפני שהאש פגעה בו. המבט שהיה לסת' בעיניים… היא בחיים לא ראתה אותו מביט ככה במישהו, הוא באמת עומד להרוג את טרנס, ולה לא הייתה שום בעיה עם זה.

= = = = =

"כל הזמן חושב שאתה טוב יותר מכולם! אני עכשיו עומד לחסל אותך! אינפרנייפ, אגרוף מאך!", קרא טרנס בכעס לעבר סת' כשהלוקאריו שלו עמד עם הגב אליו.

"אגרופי קליע!", קרא סת' ושני הפוקימונים התחילו לזוז במהירות ברחבי החדר, הצלחתי רק לראות אותם פוגעים אחד בשני בכל פעם מחדש ונעלמים במהירות עד שזה קורה שוב.

הפוקימונים שלו היו אחרי הקרב נגדי, ובכל זאת נראה שהם לא מתקשים לשמור על הקצב.

"אל תתערבו, הוא שלי!", אמר טרנס לעבר החיילים שהחזיקו אותי.

ראיתי את החיילים מסתכלים על הקרב בהתעניינות, אני רק צריך לחכות לרגע המתאים ואוכל לקחת את חגורת הפוקדורים שלי.

"אין לך סיכוי מולי! אש תמיד תשרוף כל מה שעומד בדרכה!", צעק טרנס לעבר סת' שהעביר את המבט שלו במהירות על מקומות אקראיים ברחבי החדר, ממש כאילו… ממש כאילו הוא רואה את לוקאריו ואינפרנייפ כשהם זזים במהירות המדהימה הזאת.

"לוקאריו, מכת מטאור!", קרא.

"טיפש! אין שום סיכוי ש-", התחיל טרנס להגיד כשהאינפרנייפ שלו ולוקאריו הופיעו באמצע החדר כמו משום מקום כשלוקאריו חובט בעוצמה בבטן שלו ומעיף אותו לעבר אחד הקירות.

"הסתערות עצמות!", קרא סת' והלוקאריו שלו פשוט נעלם משדה הראייה שלי והופיע בין אינפרנייפ לקיר, מעיף אותו לכיוון אחר עם עצמות זוהרות שהוא יצר. הוא העיף אותו מצד אחד של החדר לצד אחר עד שלבסוף הוא נתן לו לפגוע באחד הקירות כשהוא מעולף ואז הופיע מול פיירור והעיף גם אותו במכה אחת. טרנס הסתכל על הנעשה באימה והוציא בלייזיקן, דארמאניטן וצ'ריזארד אחרי רגע.

"חסלו אותו!", קרא לעבר הפוקימונים שלו שהסתערו לעבר לוקאריו ביחד.

"לוקאריו, מכת מטאור!", קרא סת' שוב ובדיוק ברגע ששלושת הפוקימונים עמדו להכות בו ביחד הוא התכופף הצידה וחבט לבלייזיקן בצד הראש, מצמיד אותו לרצפה בעוצמה וקופץ באוויר כדי להתחמק מדארמאניטאן וצ'ריזארד.

הסתכלתי על בלייזיקן ששכב מחוסר הכרה שם. זאת הייתה מתקפת מתכת אחת על פוקימון אש, ידעתי שהלוקאריו הזה חזק, אבל זה כבר היה אבסורד.

"לוקאריו, קרב צמוד!", קרא סת' ולוקאריו הסתער לעבר בלייזיקן, מעיף אותו לקיר ומסיים איתו אחרי כמה מכות זריזות.

על צ'ריזארד הוא הסתער בצורה דומה ועם עצמות זוהרות הוא גמר איתו. קלטתי שזאת ההזדמנות שלי, אז חבטתי עם המצח שלי באף של אחד האנשים לידי ושיחררתי את הידיים שלי במהירות. תפסתי את חגורת הפוקדורים והוצאתי את הפוקימון הראשון שהצלחתי, ספטייל.

"ספטייל, חסל אותם!", פקדתי וספטייל קרע אותם לגזרים כשהסכינים שלו זוהרות בירוק והשאיר אותם חסרי חיים על הרצפה, גם אם הוא אחרי קרב לחסל אנשים כאלה לא הייתה בעיה בשבילו. הסתובבתי לעבר סת' רק כדי לראות אותו מחזיק בצוואר של טרנס ביד אחת בעוצמה ומצמיד אותו לקיר. טרנס ניסה להשתחרר בחוסר אונים והפרצוף שלו התחיל להאדים ואז להכחיל. טרנס לפתע הוציא בקבוק שהיה מחובר לשרשרת שלו וניסה להרים אותו לעבר הפה שלו כדי לשתות כשסת' נתן לו מכה והעיף את הבקבוק על הרצפה וגורם לבקבוק להישבר ולכל הנוזל הזהוב שהיה בו להישפך על הרצפה.

"אמרתי לך… כשאני אסיים איתך שום שיקוי נצח לא יצליח להחזיר אותך…", אמר סת' בקול אפל ולחץ אפילו חזק יותר.

בסופו של דבר הוא זרק את טרנס על הרצפה במיאוס כשהוא חסר חיים. הוא הסתכל עליו לרגע ואז הסתובב לעבר לונה שנעמדה והסתכלה עליו במבט לא בטוח.

"סת'…", אמרה בקול רועד כשסת' משך אותה לנשיקה באותו הרגע.

"את בסדר? נפצעת?", שאל בדאגה אחרי ששחרר אותה והסתכל בצדדים של הראש שלה רק כדי לבדוק שלא קרה לה כלום.

"אני בסדר", אמרה והוא חייך חיוך של הקלה ומשך אותה לחיבוק.

"דאגתי לך! דאגתי שקרה לך משהו! אם היה קורה לך משהו, אני… אני לא יודע מה הייתי עושה…", אמר והתחיל לבכות כשלונה ההמומה רק מחזירה לחיבוק שלו.

"טוב, הייתי שמח שתמשיכו עם זה, אבל ארגון טרור מנסה להשתלט על כל העסק כאן", אמרתי וגרמתי להם להתנתק.

"אני ולונה נלך לכיוון ההוא", אמר סת' והצביע לכיוון הנגדי ממנו הביאו אותי.

"אוקיי", אמרתי והסתובבתי כדי ללכת.

"רגע, טראן! הפוקימונים שלך לא פצועים?", סת' שאל אותי עם פרצוף מרוכז.

"אל תדאג לי, אני אסתדר", לא שהייתה לי ברירה.

"קח את זה", אמר וזרק לי לאקשורי בול.

"מה זה?", שאלתי בבלבול.

"תשתמש בו רק כשלא תהיה לך ברירה, הוא קצת לא ממושמע אבל הוא יעזור לך בוודאות", אמר והוא ולונה עלו על קורבנייט שלו ועפו במסדרונות במהירות.

התחלתי לרוץ במהירות לכיוון שממנו הגעתי אבל לא ראיתי שם אף אחד, רק גופות. לבסוף הגעתי לחדר דומה לחדר ממנו הגעתי רק גדול בהרבה, כמה גדול המקום הזה לעזאזל? רציתי להמשיך כשלפתע מהפתח הנגדי נכנסו שתי דמויות.

"סוף סוף, הרגע לו קיוויתי", אמר רן והוציא את ההאונדום שלו, לידו עמד נרון במבט חתום, כעסתי על עצמי שבאמת האמנתי שהוא בחור טוב.

"רן…", הוצאתי מתוך שיניים חשוקות.

"טראן! חיכיתי לרגע הזה הרבה זמן!", אמר בחיוך מטורף ופיתח את האונדום שלו התפתחות מגה.

"נרון, אל תתערב בזה!", אמר כשאני הוצאתי את ספטייל.

"להביור!", "פעימת דרקון!", קראנו שנינו בכעס כשפיצוץ נוצר באמצע החדר.

הפעם אני אדאג שהוא ישאר מת!

= = = = =

סת' עף במהירות במסדרונות כשהוא הגיע למקום בו היו שלושה טרוריסטים מתקרבים באיום לכמה אנשים מפוחדים.

"אגיסלאש! חסל אותם!", קרא ואגיסלאש חיסל אותם ברגע.

לפתע שליח של הליגה הופיע לידו.

"מנהיג המכון סת'! פקדו עליי לקחת את כל מנהיגי המכון לחדר המאובטח!", אמר כשסת' משך את השליח במהירות אליו ושלח את אגיסלאש לחסל עוד טרוריסט שעמד לתקוף אותו מאחור.

"לונה, לכי איתו", אמר אחרי רגע מחשבה.

"אני לא הולכת איתו! אני נשארת כדי לעזור!", אמרה בכעס.

"בוטון, אני סומך עליך", אמר סת' כשבוטון תפס אותה בעוצמה.

"בוטון! תשחרר אותי!", צעקה לונה בכעס כשבוטון הסתכל על סת' לרגע, שניהם מרכינים את הראש אחד לשני כשהם מגינים על האישה שחשובה להם ואז השליח מהליגה השתגר עם לונה ובוטון מהמקום.

עכשיו כשלונה בטוחה נשאר לסת' למצוא מי האחד שגרם לכל הבלאגן הזה.

= = = = =

"מספרי איקס!", "נשיכה!", קראו רן וטראן כשהפוקימונים שלהם נפגשו במרכז החדר, מנסים לקרוע אחד את השני לגזרים.

אחרי כמה שניות שני הפוקימונים נפרדו, כל אחד עם פצעים שונים. ספטייל היה שרוף באזור הצלעות שלו ועשרות חתכים היו על גופו של האונדום.

"היית צריך להישאר מת!", אמר טראן בכעס, "להב עלה!"

"זה בסדר, אני אהרוג אותך במקום! להביור!", האונדום שיחרר פרץ להבות לעבר ספטייל, ספטייל עצר את האש עם הלהב שלו ונהדף אחורה.

הפוקימונים שלו לא היו במצב להילחם אחרי הקרב עם מנהיג מכון המתכת, ולרן לא הייתה שום בעיה לנצל את זה לטובתו.

"פעימת דרקון!", "פעימת אופל!", קראו שניהם ושתי המתקפות פגעו אחת בשנייה באמצע החדר.

"האונדום, נשיכה!", קרא רן ובמהירות האונדום קפץ על ספטייל ונשך אותו בכתף, מנער אותו וזורק אותו מעולף על הרצפה.

טראן החזיר אותו לפוקדור שלו הוציא את הצ'אסנוט שלו. רן זכר את כל הפוקימונים שלו כמובן. אבל כל השאר לא עניינו אותו, עניין אותו רק פוקימון אחד של טראן.

"מתי נהיית כזה טראן? מפחד על הפוקימונים שלך! שכחת שהיינו נלחמים עד המוות?", שאל רן וצחק בבוז.

"אני השתנתי רן, אתה לא תבין את זה, פוקימונים הם לא רק חפצים לקרב, הם שותפים!", החזיר לו בקול מלא להט.

"אתה צודק, אני לא אבין את זה! להביור!", קרא רן באושר.

"צ'אסנוט, גלגול!", קרא טראן והצ'אסנוט התחיל להתגלגל במהירות, חודר דרך האש וכשהוא בצורת הכדור שלו הוא פגע בהאונדום חבטה קטלנית.

"עכשיו, קרב צמוד!", קרא טראן וצ'אסנוט נפתח מהכדור ושיגר לעבר האונדום כמה מכות קטלניות, מעיף אותו אל הקיר ומעלף אותו.

רן חייך והוציא את הדראפיון שלו.

"דראפיון, הצלבת רעל!", קרא והצבטות של דראפיון זהרו בצבע סגול רעיל כשהוא הסתער על צ'אסנוט.

"צ'אסנוט, מגן קוצני!", קרא טראן והמתקפה נעצרה על ידי מגן הקוצים של צ'אסנוט, צ'אסנוט נגרר אחורה שני מטרים בערך מהעוצמה.

"נו למה אתה מחכה טראן?! תוציא אותו! תפסיק עם ההצטדקות שלך! אתה יודע שאין לך סיכוי מולי בלעדיו!", קרא רן כשהדראפיון שלו דוחק את הצ'אסנוט שלו לפינה.

הוא רצה לנצח אותו, לנצח את הפוקימון החזק ביותר שלו, להוכיח שהוא נמצא מעליו!

"צ'אסנוט, פטיש עץ!", קרא טראן וצ'אסנוט יצר פטיש ירוק וענקי ביד הימנית שלו, מניף אותו מעל דראפיון.

דראפיון נסוג אחורה מהמתקפה והסתכל על צ'אסנוט בחשש.

"היי! מה נראה לך שאתה עושה, פוקימון עלוב? חסל אותו!", הדירבון מרן היה מיידי, דראפיון הסתער על צ'אסנוט ושניהם התחילו לשגר אחד לעבר השני מתקפות הרסניות, הצ'אסנוט של של טראן כרע ברך, זאת הייתה ההזדמנות.

"נעיצת רעל!", קרא רן, מוכן לחסל את טראן והצ'אסנוט העלוב שלו.

"זרוע מחטים!", קרא טראן ואז כשדראפיון נעץ בו מלמעלה יד זוהרת באור סגול הוא חבט בדראפיון באגרוף ירוק מלמטה, מעיף אותו לאורך כל החדר ומעלף אותו במכה אחת.

צ'אסנוט עמד לרגע ואז גם הוא התמוטט, רן ידע שטראן אחרי קרב קשה, הוא לא במצב להילחם בו. רק עוד קצת והוא ידחוק אותו לפינה. הוא שלף פוקדור וזרק אותו לקרב. יצא ממנו היידרייגון, דרקון מעופף בעל שלושה ראשים.

"אם אתה לא עומד להשתמש בו, אז פשוט תמות! היידרייגון, פיצוץ אש!", קרא בחיוך של סיפוק.

רן עצם עיניים בשמחה. סוף סוף… סוף סוף הוא עומד לקבל את הנקמה שלו.

"אנטיי, להביור!", נשמעה צעקה שהפריעה לרן, מה הילד הזה מתערב? הוא פקח עיניים רק כדי למצוא את אנטיי עומד מול האונדום ומגן על טראן ההמום.

"מה נראה לך שאתה עושה, נרון?", שאל רן בזעם.

"מצטער רן, אבל… די נמאס לי ממך ומאבא שלי. אז החלטתי שאני אעשה הכל כדי להפיל אתכם", אמר נרון בקול קשוח.

"אין בעיות, אז אני פשוט אהרוג את שניכם!"

= = = = =

"אנטיי, מהירות אקסטרים!", "היידרייגון, זעם קיסרי!", שני הפוקימונים הסתערו אחד על השני בעוצמה, אבל נרון ידע שאנטיי חזק יותר.

"אנטיי, אש קדושה!", קרא ואנטיי הבעיר את הגוף שלו באש לבנה והעיף את היידרייגון במכה אחת על הקיר.

"נמאסת עליי!", קרא רן והוציא את הצ'ריש בול שלו, מולטרס יצא ממנו בשאגה מלאת אש.

"מולטרס, להביור!", "אנטיי, להביור!", שני פרצי האש נפגשו בהתפרצות אדירה.

"מתקפת שמיים!", קרא ומולטרס הסתער באור זהוב לעבר אנטיי.

"אנטיי, מהירות אקסטרים!", קרא נרון ואנטיי התחיל להתחמק ממולטרס במהירות.

"מולטרס, מתקפת שמיים עליהם!", קרא רן עם חיוך ומולטרס הסתער לעברם כשהגוף שלו זוהר באור זהוב וקטלני.

"חתיכת מנוול! אנטיי, אש קדושה!", קרא נרון ואנטיי הופיע מול מולטרס וחסם את המכה עם הגוף שלו, מגן על נרון וטראן.

"מולטרס, שוב!", קרא רן בחיוך מטורף.

בסופו של דבר אנטיי נפל חסר הכרה על הרצפה ונרון החזיר אותו במהירות לפוקדור, לא היה לו יותר מדי מה לעשות עכשיו.

"לעזאזל", מלמל נרון בתסכול, אפילו בפעם היחידה שהוא יוצא נגד אבא שלו, הוא לא מסוגל לנצח.

"יופי, עכשיו הגיע שעת המשחק. מולטרס, להביור!", קרא רן וחיוך עלה על הפרצוף שלו.

"אני מקווה בשבילך שזה יעזור, סת'!", קרא לפתע טראן והוציא לאקסורי בול.

נרון הסתכל על טראן במבט מבולבל כשטראן זרק את הכדור.

"זה לא ישנה כלום, פוקימון אחד לא ישנה שום דבר!", צעק רן כשמולטרס שחרר לעברם פרץ להבות שעומד לשרוף אותם למוות.

= = = = =

סת' המשיך לחסל טרוריסטים כשלפתע ראה מישהו מוכר בדרך.

"פורט?", שאל סת' כשקורבנייט נעצר לידו.

"סת'", החזיר לו פורט.

"לאן אתה הולך בדיוק?", פורט היה האדם האחרון שהוא חשב לראות כאן, ואז הוא קלט שיושב לו ויקטיני על הכתף.

"השותף שלי", ענה לגבי השאלה שלא נשאלה, זה הסביר הרבה.

"אני הולך להוריד את הנחש מהראש", אמר לסת' אחרי רגע.

"אני בא איתך", החזיר לו סת', הוא לא עומד לוותר על זה.

"אוקיי. ראית את טראן?"

"הוא הלך לכיוון ההוא", אמר סת' והצביע אחורה.

"אני רק מקווה שלא קרה לו משהו", אמר פורט במין אבהות מסוימת.

"תעלה על קורבנייט", אמר סת' ופורט עלה בחשש.

"אל תדאג, הוא יהיה בסדר. נתתי לו פוקימון שיעזור לו בכל מצב שהוא", אמר סת' בקול מרגיע.

"אם אתה אומר…", החזיר פורט בספקנות מסוימת.

"כן… אני רק מקווה שהוא לא ישרוף אותו בטעות".

נראה שזה בלבל את פורט, "יישרוף?!", ואז קורבנייט התחיל לעוף במהירות.

= = = = =

אפילו במחשבות הכי פרועות שלי, לא חשבתי, לא חלמתי! שזה יקרה. בחיים לא חשבתי שאני אזרוק את הלאקסורי בול של סת' והפוקימון שיצא משם יהיה לא אחר מאשר היטרן. אני, נרון ורן הסתכלנו בהלם אחרי שהוא שלח פרץ של להבות אש שביטל את פרץ הלהבות של מולטרס. רק הקרבה אליו גרמה לי להזיע.

הוא הסתכל עליי במבט בוחן, "תקשיב, סת' נתן לי אותך. אני לא יודע למה, אבל בבקשה תעזור לנו", אמרתי בתחינה ואחרי מבט קצר הוא הסתובב לעבר מולטרס ושיגר לעברו פרץ להבות אכזרי.

"מולטרס, להביור!", מולטרס שיגר אש לעבר היטרן אבל האש של היטרן הייתה הרבה יותר קטלנית ומולטרס נסוג אחורה אחרי שראה שהוא לא משתווה להיטרן.

היטרן אחרי זה אגר אנרגיה בפה שלו וירה תותח הבזק לעבר מולטרס שנפגע ונסוג.

"קדימה ציפור עלובה! מתקפת שמים!", קרא רן בשיגעון ומולטרס הסתער לעבר היטרן בגוף זהוב.

היטרן שיגר לעברו מערבולת של לבה שגרמה לו להסתחרר באוויר ולהישרף בו זמנית, מערבולת מגמה. הוא שיגר עוד תותח הבזק לעברו ומולטרס נפל על האדמה בכאב. רן עיוות את הפרצוף שלו בכעס, אבל לא נראה שהוא התייאש.

"מולטרס! אליי!", קרא ומולטרס התעופף ונעמד לצידו.

"אני אשיג את הנקמה שלי…", אמר רן בשיניים חשוקות ואז הוציא מזרק ונעץ אותו במולטרס, מזריק לתוכו את כל החומר האדמדם המוזר שהיה בו. השינוי במולטרס היה כמעט מידי. הוא התחיל לזעוק בכאב וכשהוא פקח את העיניים שלו הן היו שחורות לחלוטין, רק הקשתיות שלו היו כחולות, מוקפות בשחור מוחלט. השחור התחיל להתפשט מהעיניים שלו לעבר כל הגוף, משאיר פס אדום בוהק במרכז הגוף. המקור שלו השתנה והתקמר מעט, משנה את צבעו לצבע אדום. לבסוף הלהבות שלו שינו את צבען מכתום לאדום בוהק והפכו להיות כמעט מוחשיות למראה. כשמולטרס סיים את השינוי הוא שאג בעוצמה ונפנף בכנפיו בעוצמה ושיגר הילה שחורה בכל החדר, גורם להיטרן לראות מהוסס לרגע.

"מעורר השתאות, נכון?", אמר רן והסתכל על מולטרס במבט מאושר.

"זה חומר שמצאנו במחוז גאלאר. יש שם עץ מסוים שיכול להשפיע על פוקימונים בצורה מסוימת. הוא הופך אותם ליותר… אגרסיביים", אמר ויכולתי לראות שהמולטרס רק רוצה לצאת לקרב נגד היטרן.

"מולטרס, זעם לוהט!", קרא רן ומולטרס הסתער אל היטרן ושלח לעברו להבות שחורות שהדפו אותו אחורה בעוצמה, זאת לא הייתה אש רגילה.

"זה לא יכול להיות! הייתי שומע על דבר כזה!", צעק נרון מימיני.

"אתה באמת חושב שאבא שלך מספר לך כל מה שהוא עושה, ילדון טפשון? יש כל כך הרבה דברים שאתה לא יודע, ולעולם לא תדע! מולטרס, חסל אותם!", קרא רן ומולטרס התחיל לזהור באור זהוב והסתער אל היטרן, הודף אותו עוד ועוד אחורה.

אני לא יודע מה בדיוק החומר הזה, אבל מולטרס נהיה פוקימון שונה לגמרי אחרי שרן הכניס לו את החומר הזה.

"קדימה מולטרס! זעם לוהט!", קרא שוב ומולטרס שיגר את הלהבות השחורות שלו לעבר האש הלוהטת שהיטרן שיגר לעברו, המתקפות נפגשו באמצע הדרך בעוצמה.

"מה קרה טראן?! תגיד משהו! זה עומד להיות היום האחרון שלך על הכדור המחורבן אחרי הכל!", צרח לעברי רן.

אבל הראש שלי היה מפוצץ במחשבות, לא הייתי מסוגל לענות לו.

"מולטרס, עוד פעם! חסל אותו", קרא ובפרץ קטלני של אש שחורה מולטרס פגע בהיטרן בעוצמה. היטרן ניסה לעמוד לרגע והתרסק על הקרקע בחבטה, גורם לרן לצחוק צחוק מטורף ומלא אושר. באותו הרגע נזכרתי במשהו שאמרתי ללוק יום אחד.

"אני רוצה לדעת מה אתה מוכן לעשות ולהקריב למען ההצלחה של זה", שאל אותי לגבי התוכנית שלנו לעצירת ידו של הו-הו.

"אני אעשה כל דבר שצריך כדי לשרוד", החזרתי לו אז, "גם אם זה אומר שאצטרך לחסל את רן במו ידיי".

כל דבר… זה אומר כל דבר.

הוצאתי את הכדור היחיד שלא השתמשתי בו בקרב נגד סת', את הפוקימון היחיד שבאמת חששתי להשתמש בו.

"כל דבר… אומר כל דבר", אמרתי בקול נחוש והרמתי את הכדור לעברו.

כל דבר אומר להשלים עם השדים הפנימיים שלי. כל דבר אומר להשתמש בדברים שחשבתי שבחיים לא אשתמש בהם. כל דבר אומר… להפוך למישהו אחר.

"החלטת להוציא אותו?! זה לא עומד להציל אותך!", צעק אליי בצחוק וטירוף.

"נרון… אם יקרה לך משהו בקרב הזה בגללי, אני מצטער כבר מעכשיו", אמרתי בקול שקט לעבר נרון.

"מה… על מה אתה מדבר, טראן?", הוא שאל בבלבול,

כאילו הוא חושב שיש לנו דברים חשובים יותר לטפל בהם. כמובן… למה שיהיה לו מושג?

"כל דבר, אומר כל דבר!", צעקתי בכעס וזרקתי את הכדור שלי על הרצפה.

ברגע שהכדור פגע ברצפה צללים התפזרו ממנו וכיסו את כל החדר, כאילו כיפה של צללים מונחת מעלינו. הכיפה התחילה לגדול ולגדול גודלת בהרבה מהגודל המקורי של החדר, כאילו אנחנו ביקום אחר לגמרי. היה משהו מספק בלראות את הפרצוף של רן משתנה מאושר וטירוף למבט מלא פחד ובהלה כשהוא מסתכל סביבו בפאניקה.

"מה?! מה הולך פה?", הוא הסתכל סביבו בבהלה, יוצא מהתקף הטירוף שהיה בו באותו הרגע.

אני הרגשתי חיוך עולה על הפרצוף שלי.

"באמת רן, עברו ארבע שנים מאז הפעם האחרונה שנלחמנו", אמרתי בשחצנות והרגשתי אותו פועם סביבי, כאילו אנחנו מתואמים לחלוטין, כמו שהיינו מאז ומתמיד, "באמת חשבת שהפוקימון הכי חזק שלי ישאר בדיוק אותו הדבר?", הרגשתי גם אותו מחייך, למרות שלא הסתכלתי אחורה, ידעתי שכנראה יש חיוך שטני על הכיפה מאחוריי, המבט של רן היה הוכחה לכך שאני צודק.

נזכרתי במשהו שאמרתי ללונה פעם, "אני לא נתתי שמות לפוקימונים שלי כי אני מרגיש… אני מרגיש שאין באמת שם שיראה את מה שאני מרגיש כלפיהם ויראה מי הם באמת….", אמרתי לה אז.

וזה באמת היה נכון לגבי כל הפוקימונים שלי, כל הפוקימונים שלי… למעט אחד. הפוקימון הראשון שלי, הפוקימון הכי חזק שלי, הפוקימון שכשהוא לצידי הרגשתי בלתי מנוצח. הושטתי יד אחורה וזרוע עשויה צללים נשלחה מהכיפה ונכרכה סביב היד שלי, כאילו גם הוא התגעגע לזה, לעמוד לצידי בקרב.

'הקרב הזה רק התחיל', חשבתי בראשי כשהחיוך על הפרצוף שלי רק גדל, הרבה זמן לא הרגשתי את ההרגשה הזאת, ההרגשה שאני הכי חזק שקיים, ההרגשה שהוא נותן לי תמיד כשהוא לצידי.

"קדימה, אורובוס!"