סיפורי ליגת אינדיגו – פרק 19 / loozariyus

בפרקים הקודמים:

סיפורי-ליגת-אינדיגו

= = = = =

סת' התעורר לקראת הצהריים באופן יוצא דופן – הוא שנא לישון עד מאוחר – עם כאב ראש, הוא הרגיש כאילו הראש שלו עומד להתפוצץ בכל רגע, 'אני בחיים לא קם בשעות כאלה', חשב לעצמו ונכנס להתקלח ושטף פנים ואז אירועי האתמול הכו בו. הוא התיישב על הספה והתחיל לספור מולו את כל מה שקרה אתמול בלילה כשהוא היה שיכור ועל ההשלכות של כל מקרה.

הוא שתה אתמול עם אלוף ליגת הואן – חסר משמעות. הוא נלחם נגד מנהיגי המכון וניצח אותם – נהדר. הוא דיבר אליהם בצורה יפה ומחמיאה – אידיוטי. הוא השתגר והגן על כמה אנשים שעמדו למות – דבילי, מה אכפת לו מהם בכלל? הם שונאים אותו והוא שונא אותם. הוא נלחם נגד הפוקימון האגדי מולטרס – לא מספק, המאמן שלו היה חלש. הוא פגש את רד שהוריד בפניו את הכובע – עלוב, כאילו הוא צריך שרד יעשה דבר כזה בשבילו כדי לדעת שהוא מאמן טוב. והוא נישק את לונה. הוא לא ידע בדיוק איך הוא מרגיש כלפי זה.

'לעזאזל עם לונה הזאת!', חשב לעצמו בכעס ובעט בשולחן בסלון שלו. משום מה שני הדברים שהוא לא ידע למה הוא עשה אותם היו ההצלה של האנשים והנשיקה עם לונה. 'מה אכפת לי מהם בכלל? אנשים שונאים אותי ואני שונא אותם! למה לי להציל אותם בכלל?!', חשב לעצמו בכעס וירד במדרגות רק כדי לפתוח את הדלת ביציאה ולסגור אותה במהירות.

המכון שלו היה מלא באנשים 'לעזאזל!', חשב לעצמו סת', מנהיגי המכון ראו שאתמול הוא היה שיכור והחליטו לשלוח את המאתגרים שלהם היום כדי לתפוס אותו במצב חלש ולהפיל אותו. טוב, הוא לא עומד לתת להם את העונג. הוא נכנס לאחת הכניסות הסודיות שהיו למכון ויצא בדלת קטנה שנפתחה בדיוק מאחורי הדלפק. הוא זחל והגיע לסטון ומשך אותו למטה. סטון היה מופתע לרגע ונרגע כשראה שזה סת'.

"אה, בוקר טוב סת'", אמר כאילו הם נפגשים באמצע הרחוב.

"מה הולך פה?", שאל סת' בכעס, "מי כל האנשים האלה?"

"אה אלה? הם המעריצים שלך".

סת' הסתכל עליו ובדק שהוא לא קיבל מכה בראש.

"אין לי מעריצים סטון. עכשיו, מי אלה?", חזר על השאלה באיטיות.

"יותר נכון להגיד "לא היו לך מעריצים", עכשיו יש לך", אמר סטון בצורה חשאית וחיוך אידיוטי מרוח על הפרצוף שלו.

"מה זאת אומרת? סטון אם אני אגלה שאתה עובד עליי אני אדאג לזה שתיזרק לאדמה מגובה 100 מטר!", אמר סת' בכעס.

"היי היי, תירגע. אני לא עובד עליך! אחרי שנלחמת במנהיגי המכון והחמאת להם, נישקת את לונה, חזרת להציל את המצב ואחרי שהראו איך פחות או יותר כיסחת לפוקימון אגדי את הצורה בחדשות, אתה תופעה עולה, 'סת' גיבור רמת אינדיגו'", אמר סטון בגאווה בזמן שסת' פשוט נשען על הדלפק והליט את ראשו בידיו.

"אני לא מאמין שזה קורה… אני לא רוצה את כל זה סטון, אני לא גיבור ואני בחיים לא אהיה", אמר והסתכל עליו מבעד לאצבעותיו.

"טוב זה לא משנה, זאת מציאות. ואתה צריך לקום ולהתמודד איתה", אמר ונעמד.

"אני לא רוצה להתמודד איתה סטון, תהרוג אותי וזהו", אמר ונענע את ראשו מצד לצד.

"עכשיו כשאני חושב על זה… אתה השארת אותי אתמול ברמת אינדיגו בלי שום דרך לחזור. פעמיים!", אמר ולפתע עלה חיוך זדוני על הפרצוף שלו.

"סטון, שלא תעז…", התחיל סת' להגיד אבל זה כבר היה מאוחר מדי.

"וואו סת', מה אתה עושה פה?", קרא בצורה מופתעת שהייתה מזויפת לחלוטין והרים את סת' כדי שכולם יראו אותו. שדרני חדשות, צלמים, מעריצים, כולם הגיעו לדלפק ברגע ששמעו והפציצו אותו בהבזקי מצלמה.

"האם תוכל להגיד מה בדיוק קרה אתמול בלילה?"

"זה סת'! הוא הציל את בן הדוד שלי אתמול ברמת אינדיגו!"

"האם ידעת שמתקפת טרור תתבצע ולכן יצאת קודם לכן מהמבנה?"

"האם אתה ולונה זוג רשמי?"

"אפשר לקבל חתימה?!"

"איך ההרגשה לנצח בקרב נגד שני פוקימונים אגדיים בתקופה כל כך קצרה?"

אלה היו הדברים שסת' שמע כשהוא התקדם לכיוון היציאה מהמכון. אחרי שהוא יצא ונשם קצת אוויר הוא הסתכל ימינה רק כדי לראות את לונה, עומדת שם ומסתכלת עליו במבט לא בטוח.

"סת'…", התחילה להגיד אבל סת' כבר היה על קורבנייט שלו, עף למקום הסודי שלו.

'לעזאזל!', חשב לעצמו סת' בזמן הטיסה. לעזאזל עם סטיבן סטון שהזמין אותו לשתות. לעזאזל עם לונה שמשגעת אותו מבחינה רגשית. לעזאזל עם האנשים שמרגישים הכרת תודה כלפיו. לעזאזל עם הכל!

= = = = =

לונה ידעה לאן הוא נעלם כמובן ואחרי טיסה קצרה על הנרי, היא הגיעה לנקודה שבה ניצבה הכניסה למערה. היא נכנסה והסתכלה סביב. המקום היה בדיוק כמו בפעם הקודמת, היא אפילו ראתה פוקימונים מגישים אוכל לוולקרונה שדאג להם לאור. היא הביטה סביבה עד שראתה את הבאר שהייתה שם ואת סת' יושב עם הגב אליה כשהרגליים שלו צמודות לחזה.

"סת' אני צריכה לדבר איתך", אמרה והתחילה להתקדם לעברו.

"אנחנו לא צריכים לדבר, לכי מפה!", אמר לה בלי להסתכל עליה.

"אתה תצטרך לצאת מכאן בסוף! מה אתה חושב להישאר כאן כל החיים שלך ולוותר על התפקיד שלך כמנהיג מכון?", שאלה לונה כמו ששואלים ילד קטן.

"כן! עכשיו, ל-כ-י  מ-פ-ה!", צעק לעברה בכעס.

"אני לא הולכת מכאן עד שלא תענה לי על השאלות שלי!", צעקה ורקעה ברגלה.

"אם אני אענה לך, תלכי מכאן?"

"כן".

"אוקיי, מה את רוצה לדעת?", שאל בצורה שמראה שהוא רק רוצה לגמור עם זה.

"למה נישקת אותי אתמול?"

היה שקט למשך כמה רגעים ואז סת' התחיל לדבר. "את יודעת לונה, יש בך כל דבר שאני יכול לתעב בבני אדם", אמר ולקח הפסקה קצרה. "את צעקנית, רועשת, מופקרת, חסרת כל כבוד עצמי, מעצבנת וחסרת כל טקט", אמר והמילים פגעו בלונה כי היא ידעה שזה נכון.

היא עמדה להסתובב כשסת' המשיך, "אבל את גם חזקה, את אמיצה, את לא מוותרת. איך שנאבקת עם פידג'יוט ההוא מעל המים רק כדי ליפול אליהם… זה היה הדבר הכי דבילי, הכי מטומטם והכי אמיץ שרק את יכולה לעשות.

אז לתשובה לשאלה שלך, אני לא יודע. אני לא יודע למה עשיתי את זה, אני לא יודע למה התנהגתי יפה לאנשים שם, ואני לא יודע למה חזרתי להציל אותם, ואני לא יודע למה נישקתי אותך", אמר ונאנח אנחת כאב.

"עכשיו בבקשה… לכי מכאן", הפעם הוא אמר את זה כמעט בתחינה.

אבל לונה ידעה שהיא לא יכולה להשאיר אותו לבד אחרי הוידוי הזה, היא ידעה שהוא יתפרק אם היא תשאיר אותו לבד. היא התקרבה אליו, משמיעה רחש בכל צעד.

"לכי מפה כבר", אמר לה כמעט בכאב, אבל היא לא הלכה.

לבסוף היא עמדה מאחוריו.

"לכי מכאן… חתיכת… חתיכת כלבה מופקרת", הוא אמר בניסיון להרחיק אותה ממנו אבל היא רק התיישבה לידו בנחת.

היא הניחה את ראשה על כתפו והרגישה איך הנשימה שלו רועדת. והם נשארו במצב הזה במשך כמה שעות, סת' כל הזמן מבקש ממנה ללכת והיא רק מתעלמת ונהנית מהמראה היפה שנשקף מולה.

= = = = =

לבסוף לונה נרדמה וסת' הרים אותה ויצא מהמערה. הוא הסתכל עליה, לא בטוח מה הוא אמור להרגיש כלפיה.

"חמוד… לא ידעתי שיש בך צד עדין כזה", אמרה לונה ופקחה עין אחת למחצה.

"מה, צד שלא רוצה להשאיר אותך שם לנצח? תתפלאי אבל יש לי צד אחד שממש דורש שאזרוק אותך לנהר כרגע", החזיר לה סת' בזעף.

"צד שירים אותי בכזאת עדינות וייקח אותי אל מחוץ למערה כשהוא מנסה בכל המאמץ שלא להעיר אותי", אמרה וירדה מסת', הוא הגיב בזעף והפנה את ראשו.

היא הוציאה את הונצ'קרו שלה והסתכלה על סת' במבט שואל, "אתה בא?", שאלה.

הוא שתק והשפיל מבט לכמה שניות.

"לונה… את יכולה שלא לספר למישהו על מה שאמרתי לך במערה?", שאל בשקט.

"מה, אתה לא רוצה שהסטיגמה שלך כאדם שונא חברה תשבר?", שאלה לונה בהתגרות, אבל סת' רק הסתכל עליה.

"בסדר, אף אחד לא ישמע מילה ממני, אבל אתה תצטרך לחזור למכון שלך בסופו של דבר, אתה יודע", אמרה כשעלתה על הפוקימון שלה לטיסה.

"אני יודע, אני אצא לשם עוד מעט", אמר והסתכל סביב.

"איך שתרצה", החזירה לו לונה והתעופפה מהמקום.

אחרי שלונה נעלמה מהאופק, סת' הוציא את קורבנייט והתחיל לעוף לכיוון השני. יש מקום אחד שהוא רצה לבקר בו לפני שהוא חוזר, והוא צריך לבקר שם לבד.

= = = = =

"אתם שניכם עלובים! תולעים חסרות תועלת!", צעק האדון והתחיל לזרוק דברים על הרצפה בזעם.

רן הרגיש מבויש, רק לפני כמה שבועות הוא צחק על נרון שספג את ההשפלה ועכשיו הוא לצידו סופג את אותו הדבר.

"לשניכם היו פוקימונים אגדיים, ואת שניכם מנהיג מכון אחד מצליח לנצח בלי הרבה מאמצים! אולי פשוט אתם לא מסוגלים להתמודד עם כוח כזה", אמר והתיישב באנחה על הכיסא שלו.

"אדון! תן לי עוד הזדמנות! אני מבטיח שלא אפשל!", צעק רן והשפיל את ראשו.

"אחרי ששיחקת עם מנהיגות המכון ההן מלבנדר ואוליביין ובזבזת זמן יקר, אתה האחרון עם זכות לבקשת הזדמנות שנייה. אבל זה לא משנה", אמר האדון והתחיל ללטף את פלריאון שלו.

"בקרוב העולם יישרף באש אדירה, ועולם חדש יעלה מהלהבות, עולם שבו אני אהיה השולט העליון", אמר האדון והתחיל לצחוק לעצמו.