הכניסה לאחוזה של דון קורליאון הייתה מדכאת. מאיר לא ידע מה עלה בגורלו של סבא שלו. היו לו יותר מדי שאלות לא פתורות. הוא יצא מהלימוזינה ונכנס בדלת הראשית, מצפה לראות את הבוס הכל-יכול של המאפייה הכי חזקה באיטליה ובמקום זה קיבלה אותו נערה קטנה וממזרה.
היא נישאה לגובה של מטר וחצי, שערה היה מלא, ארוך וגלי שבהק בצבע שטני. היא לבשה חולצה פרחונית ומכנס לבן. עיניה היו ענקיות, אפה היה ככפתור, והיא נשכה את שפתה התחתונה כדרך קבע. היא הסתכלה על הבן שנכנס לאחוזה וסקרה אותו מראש ועד רגל. אבל היא לא אמרה כלום. וגם מאיר לא ידע מה לעשות במקרה הזה. הפעם האחרונה שהוא פגש מישהי זה נגמר בכך שהוא קבר אותה באדמה. הוא קיווה בלבו שהיוצרות לא יתהפכו הפעם.
"איפה דון קורליאון?" הוא לבסוף שאל.
"מי?" היא ענתה ברצינות.
"דון קורליאון?"
"אני לא מכירה את השם הזה".
"נו, הצפרדע השמן הזה שמנהל פה את העניינים".
"אה", היא צחקה ובכך חשפה סט שיניים לבנות וישרות. "אתה מתכוון לסבא?"
"כן… רגע, הוא סבא שלך?"
"כן", היא אמרה ופנתה ללכת לחדר הפנימי, כמי שדגה את בן השיח שלה במידע שמסרה.
מאיר הלך בעקבותיה במהירות, מנסה להדביק את המהירות שלה.
"את מוכנה לעצור? מי את? איך קוראים לך? מה את עושה פה?"
היא הסתובבה אליו וחייכה את החיוך המושלם שלה. "אני פרנצ'סקה, הנכדה של דון קורליאון", היא הגתה את שתי המילים האחרונות בצורה רשמית ואז צחקה מהבדיחה הפנימית שלה.
"רגע…" ואז זה התחוור למאיר שהוא כבר ראה אותה איפה שהוא!
"את אמורה להיות מתה!"
"מה?!" היא הזדעקה.
"כן, הוא היראה לי תמונה שלך ואמר שאת הבת שלו ושאת מתה".
"חמוד אתה, מאמין לכל דבר", היא פלטה. "מה הוא עוד סיפר לך?"
"שסבא שלי מצד האמא הוא בעצם אביו של אבא שלי… זכרונו לברכה, והוא שלח אותו למצוא את הפוקימון האגדי קיורם כדי להשתלט על העולם באמצעות המאפייה".
"ואתה מאמין לכל השטויות האלה?"
מאיר חשב. "סבא שלי לא נתן לי סיבה להאמין לו".
ואז פרנצ'סקה התקרבה אליו, הסתכלה עליו עמוק בתוך העיניים ושאלה – "וסבא שלי נתן לך סיבה להאמין לו?"
מאיר שתק.
"אני רוצה שתגע בי".
"מה?!" נבהל מאיר.
"לא במובן מיני, טיפשון. אלא רק כדי שתראה שאני חיה ונושמת". היא מיהרה להסביר את עצמה.
"אה". מאיר נשם לרווחה כמי שהוקל לו.
היא לקחה את ידו ושמה אותה על לחיה, ואז היא שאלה: "אני נראית לך כמו מישהי מתה?"
"לא".
"אז אם סבא שלי שיקר לך במשהו אחד, יש סיכוי שהוא שיקר לך לגבי סבא שלך?"
היא גרמה לו לחשוב.
"זו המשפחה שלך. סבא יש לך רק אחד, או שניים במקרה הטוב, אני חושבת שכדאי שתאמין לסבא שלך מאשר שתאמין ל-איך קראת לו? צפרדע שמן שמנהל פה את העסקים".
היא שוב גרמה לו לחשוב.
"אני אעזור לך", היא אמרה לו בהחלטיות.
"מה?" הוא אמר בחוסר הבנה.
"לסבא שלי יש את הדרכים שלו להשיג את מה שהוא רוצה, הוא נוכל מהבחינה הזו, ולכן אנחנו כבר ערוכים להתמודד עם כל דבר שהוא יעשה או לא יעשה. הוא מצדו לא יצפה שנכדתו הקטנה והמפונקת תצא מהבית הזה ותוכיח לו שהוא בסך הכל בן אדם שיכול לעשות טעויות".
"ומה את מציעה שנעשה?" שאל מאיר בצימאון.
"נציל את סבא שלך, כמובן!" היא ענתה.
מאיר חשב לכמה רגעים. הסתכל על שותפתו הפוטנציאלית ואז אמר – "בסדר. מאיפה נתחיל?"
"מההתחלה כמובן", היא אמרה, חשפה את שיניה המושלמות וקרצה לו בעליזות.
5 תגובות
אני נותן לה שני פרקים גג עד שהיא תסיים כמו פטאם.
אני מקווה שזה יצא רומן נורמלי.
הוא באמת מאמין לדמויות אחרות די מהר
כאילו חוץ משורה וחצי חשדנות בדיאלוג הוא די פתי
עומר אזולאי
איך חזית את זה?
תחושת בטן.
כמו שאמרו פה מאיר יותר מדי פתי גם אם יגידו לו שהירח ייפול מהשמיים הוא יאמין