היום, ה-12.10.13, יוצאים המשחקים החדשים לבית נינטנדו – "פוקימון X" ו"פוקימון Y", ואנחנו באתר "מפלצות כיס" מחלקים לכם אותם במתנה! כל מה שאתם צריכים לעשות זה להגיב לרשומה הזו ולרשום את הזכרון הראשון שלכם מפוקימון. אנחנו נקרא את התגובות שלכם, נבחר את הטובות מכולן, ומתוכן נגריל שלושה זוכים מאושרים אשר יזכו בפרסים אמיתיים!
מקום ראשון: משחק פוקימון Y או פוקימון X – לבחירתו!
מקום שני: חבילת קלפי פוקימון (סטרטר דק) – במתנה!
מקום שלישי – חוברת מנגה של פוקימון – לפי מצאי קומיקאזה!
בהצלחה!
(הזכייה מותנית במתן כתובת ישראל למשלוח הפרסים!)
96 תגובות
אתה הכי גבר בעולם!!!! כל הכבוד לך!
משחק אדיר. כבר קניתי ומשחק בו. מתקדם לאט לאט..נהנה מכל רגע .
הזכרון הראשון? ואו.. מניח שהפרק הראשון.. ההתרגשות שהיתה ונשארה עד היום
הזכרון הראשון פרופסור אוק מתחיל לחפור ואז מגיע שמנמן צהוב
אני לא זוכר את הפרקים הראשונים שראיתי אבל אני זוכר את המשחק הראשון שלי.
זה היה פוקימון ספיר. הורדתי אותו כשממש חיפשתי משחקים שיגרמו לי להרגיש כמו מאמן פוקימון ומצאתי את ספיר וכל-כך נהניתי. כל יום השכן שלי (הוא היה בגיל שלי) היה בא אליי והיינו משחקים ביחד ומתרגשים מכל פוקימון חדש שמוסיפים אפילו לפוקידע.
אז זה הזיכרון הראשון שלי.
הזכרון הראשון שלי הוא מהצהרון שלי שחקנו שם פוקימון ברקת וירוק עלה על המחשבים והבן של הצהרונית אסף קלפים והיו לו מלא חפיסות [כבר לא זוכר כמה אולי 25?} והיתה לנו גם ליגה פנימית [המקסימום שלי היה מקום שני] היו שם עוד כל מיני דברים כמו מלחמת הכוכבים ובגול הצהרון הזה הפך אותי למי שאני כיום חנון אני זוכר ביום הראשון שלי שם שניגשתי למחשבים שם ושאלת את הילד ששיחק שם מה זה הדבר הזה שנראה כמו פיטריה עם פרצוף מבואס ולמה הדו-חי יורה עליו מים כמו במסיבת בריכה הילד הסביר לי זה וקימון הוא לא ידע את השם המדויק שלו [שרומיש] ונעזר בילד גדול [הגדולים היו בכיתה ג] ולמד את האותיות ואחרי מאבק קשה מצידו וגם קצ מצידי [כיתה ב] עלינו על כך שזה משהו מיש ושיחקתי קצת זרתי לשמירה הקבוצתית שמעולם לא הגיעה רחוק יותר מאשר לנצח את אבא שחקתי בקלפים קראתי הרבה וכיום אני כאן
הזכרון הראשון שלי מפוקימון… אוי זה פשוט גדול.
הייתי אז ממש קטן. כיתה ב' או ג' נראה לי.
כבר אז הייתי משחק בכל מיני משחקים קטנים כמו Adventure quest, Tank trouble או Lego. לא משחקים רציניים, רק דברים קטנים וחמודים.
הייתי אז אצל שכן שלי, שבמקרה שיחק בפוקימון ברקת – המשחק הראשון שהכרתי.
אז עוד הייתי רק צופה בתכנית מדי פעם, וכמובן שאהבתי אותה אבל לא ממש התלהבתי.
ופתאום ראיתי אותו משחק.
מהשניה הראשונה שראיתי את המשחק פשוט התאהבתי בו. היה בו כל מה שרציתי אז – מסעות, קרבות ואתגרים. זה היה ממש מושלם.
בהתחלה הוא לא רצה לגלות לי איך קוראים למשחק, אז הלכתי הביתה ובמחשב שלי חיפשתי "משחקי פוקימון".
ואז נתקלתי ברשימה של המון משחקים, מאדום וכחול ועד לברקת. הייתי המאושר באדם באותו רגע.
כל כך מאושר האמת, שהחלטתי להוריד את כולם.
אבל היחיד שבאמת שיחקתי בו היה ברקת. פשוט אהבתי את המשחק הזה.
שיחקתי בו ימים ולילות, ואני עוד זוכר איך ההורים שלי נתנו לי עונש לשבוע בלי מחשב כי שיחקתי עד 2 בלילה, וכשהם לא היו בבית הייתי מתגנב לחדר ומשחק.
התחלתי גם להכניס כמה מהחברים הטובים שלי למשחק, וגם הם שיחקו בו כל היום. האמת שכל כך השתקענו במשחקים ובסדרה, שכל הזמן דיברנו על זה – בשיעורים בבית הספר, בהפסקות, כשאחד בא לשני. זה כל מה שהיה בראש שלנו באותו רגע.
אני זוכר גם שהורדתי באחד הימים סצנה מהסדרה שבא רואים את פיקאצ'ו של אש נגד ראיצ'ו של מנהיג מכון החשמל סרג', כשאש אומר "Pikachu, use agility attack!" וסרג' אומר "Raichu, use your body slam!". כל כך אהבתי את הסצנה הזו שארכה 20 שניות, עד שסרג' אומר בבלבול "Uh, Raichu?" שפשוט צפיתי בה שוב ושוב ושוב, לאיזו שעה שלמה. כשראיתי את העונה הראשונה ונתקלתי בקטע הזה אני לא אשקר, זלגה לי דמעה מהלחי. כל הנוסטלגיה שלי צפה אל המוח בחזרה.
ואז מהגעתי לאתר הזה, ומשם הכל היסטוריה 🙂
אה כן וגם כל הצהרון התכנס לצפות בפרקים כשודרו [[נוסטלגיה] חוץ מהבנות אבל כמעט שלו היו כאלה] אז אחת החשיפות הראשונות שלי זה האנימה ואת חזית הקרב [עדיין מפזם את הפיזמון]
וואו זיכרון ראשון
שאש ופיקאצ'ו נתקלו במישהו שיש לו ראייצ'ו ופיקצ'ו לא רצה להתפתח וכל הבלגן הזה וואו זה היה ישן…
הזיכרון הראשון שלי מפוקימון…
וואי היטמן איך החזרת אותי עכשיו לעבר אתה לא מבין…
טוב,איך זה קרה? בוא נראה,זה בערך כשהייתי בן 12,לפני שלוש שנים…
הייתי חולה באותו יום,וזה ביאס אותי מאוד כי בדיוק באותו יום כל השפחה שלי נסעה ללונה גרנד{זה פארק מיוחד בתוך קניון בחיפה,למי שלא מכיר.}
אני התבאסתי ברמה שחשבתי להוריד את הראש שלי באסלה בשירותים…
ואז נזכרתי בלפטופ שאבא שלי קנה לי יום לפני…אז פתחתי אותו כי בעצם מה עוד יכולתי לעשות?
ואז נזכרתי בפעם הראשונה שראיתי מזה פוקימון בכלל…ראיתי את זה בדיסני כשעוד שידרו את יהלום ופנינה…אז גיגלתי את פוקימון באינטרנט…
אחרי כמה אתרים חובבנים והאתר הרשמי של פוקימון,נתקלתי במפלצות כיס.
כבר אחרי כמה דקות הבנתי שזאת מציאה התחלתי לגלוש ונסחפתי פשוט לגמרי.כסוף סוף הרמתי את הראש מהמחשב הבנתי שהשעה תשע בלילה!!!
הזיכרון הראשון שלי היה כשאש הציל את פיקאצ'ו מחבורת הספירואים זה גם הקטע האהוב עלי !!! 🙂
מקווה לזכות וגם אם לא … העיקר פוקימון !!!!!! 😀
הזכרון הראשון שלי הוא מגיל 9 בערך
יש לי חברים בכיתה יחד איתי שמכורים לפוקימון ואז גם שידרו את העונה ה12 של פוקימון בטלוויזיה בערוץ דיסני,
חבר שלי הראה לי את הסרט ה12 וישר הבנתי את כל העלילה ומי כולם(צוות רוקט היה הכי קל).
ואחרי זה הוא שאל אותי איך היה לצפות בפרק ואני חייבת להודות זה היה סרט מדהים כל כך מדהים שאני פשוט אחרי זה רצתי אצלו למחשב וחיפשתי פוקימון בגוגל הוא הבין את זה ובא אחריי לראות מה מצאתי ואז שנינו ראינו בפעם הראשונה את האתר מפלצות כיס ואני לא זוכרת מה היה בעמוד הראשון אבל הצצנו בסיפור של סנדשרו וקראנו את כל מה שיצא במשך חצי שעה.
זה הסיפור ועכשיו אני אספר לכם למה אני רוצה לקבל את המשחקים(אין לי אימולטור)אני רוצה אותם כדי לתת לו אותם במתנה על זה שהוא הכיר לי את פוקימון.וזהו לא נורא לי אם אני לא אזכה במשהו
אה כן שכחתי להסיף שאני מתה על המנגה ומקווה שאם לא אהיה במקום הראשון אז לפחות בשלישי
הזכרון הראשון שלי מפוקימון… זה היה בגיל 6, והיה איזה ילד אחד בכיתה שלי שגר לידי. לא היינו ממש חברים, אבל באתי אליו יום אחד, והיה לו דיסק עם כל משחקי הדור השלישי. כל יום הייתי בא אליו ומשחק בזה. אני אפילו התחלתי לחפש מדריכים וכל זה. כיום הילד הזה הוא החבר הכי טוב שלי, ועד היום אני מודה לפוקימון ברקת ואדום אש, המשחקים שבהם היינו משחקים כל יום..
הזכרון הראשון שלי מפוקימון הוא קבלת הטוטודייל בסילבר אני גם נורא מתגעגע לסילבר
הזיכרון הראשון שלי מפוקימון הוא שהביאו לי משלוח מנות והפתעה הייתה פיקצ'ו שהולך שמסובבים תכפתור אז הייתי בת 7 לא ידעתי מזה ואמרו לי שזה פוקימון.
מי אז אוהבת את זה ראיתי את האינמה חלקית אבל שחקתי במשחקים יש לי 3 גימבוים
2 קולר אחד אדבנס. יש לי את המשחקים ירוד עלה,זהב,כסף,צהוב,ירוק,קריסטל וספיר חלק כבר התקלקלו לי אבל עדין משחקת בהם גם במחשב. אבל לא נוח לי במחשב חייבת ניטנטו אבל זה יקר אבל חייבת לגמור את המשחקים של ניטנטו ds אבל במחשב זה לא נוח איטי והיא אפשר לסתובב איתו. בטאב ובנייד לא עבד לי טוב רק המשחקים הישנים עובדים….. אני שחקתי המון בזה ומעוד רוצה לזכות….
מבינה הרבה במשחקים הישנים בחדשים פחות אבל בזהב בכסך בקריסטל באדום אש ובכחול ובשאר המשחקים מעולה חוץ ממשחקים של ds סיימתי לכן רוצה לשחק בכולם והכי מגניב זה במכשיר עצמו לא נוח דרך המחשב הטלפון וטאב.
שנים רוצה ניטנטו 🙂
סורי על השגיעות כתיב יש לי בעייה אבל מקווה שיזכה.
רגע זוכים רק במשחק או גם בקונסולה…. ?
חסוי – רק במשחק.
הזיכרון הראשון שלי….
טוב בגיל 7,8 חבר שלי הראה לי את משחק שהוא הסביר לי איך נוצרו גוראדון וקיוגר ומה עשו איתם אחרי זה ושאלתי אותו עם:" אתה יכול לתת לי במשחק את הפוקימון שאני אוהבת?"
אז הוא אמר לי:" ציירי אותו כדי שאבין למי את מתכוונת" אז ציירתי לו פנינה אדומה על המצח זנב שמתפצל לשני כיוונים וגוף סגול ורוד אז הוא אמר לי :"זה אספיאון אין אותו במשחק אבל אני אתן לך בשבילו קוד מיוחד" אז הוא אמר לי" יש את הפוקימון הזה בעוד סוגים יש למשל חשמל מים אש אז בחרתי בגלל הפיקאצ'ו בחשמל ראיתי אותו הוא היה נראה חמוד וגם חזק אז לא התפלאתי שהוא היה גם בצבע ירוק הוא אמר לי :יש לך מזל ! יצא לך ג'ולטיאון זוהר!!!" ממש שמחתי מזה והתחלתי לאהוב את הפוקימון ממנו הוא הגיע איווי עד היום הפוקימון הזה הכי אהוב עלי אז זה בעצם הזיכרון הראשון והבלתי נשכח שלי…
העיקר במשהו:) למרות שאין לי תקונסולה אבל אני שוקלת לקנות:)
הזיכרון הראשון שלי…. הוא מלפני 14 שנה..
ראיתי את הסדרה כבר קצת זמן וזה פתח אותי לכל מי שאני היום מבחינת פוקימון, אנימה, אופי, אישיות..
דבר שנשאר חלק ממך לכל החיים..
ואז יצא הסרט הראשון.
הלכתי עם אחותי ואבא שלי שלא הבינו מה אני רוצה מהם- ביום אפור וגשום לקריון בקרית ביאליק לקולנוע הישן שהיה אז מול הבורגר קינג, שגם הספיק להסגר..
שם ראיתי את זה- הקדמה נהדרת- חופשת הקיץ של פיקאצו, וסרט מדובב של פוקימון, עם מיו ומיוטו, רמת אנימציה שעולה על הסדרה, עלילה מושקעת מבחינת מחשבה ומוזיקה….. שפשוט אפשר להסחף איתה.
וברגע אחד לפני שהסרט נגמר- שאותה מנגינה התנגנה, כשאש הפך לאבן, וכולם מסביבו התחילו לבכות.. אז גם אני בכיתי, הדמעות נאספו להן לעברו- וזה פשוט היה רגע של קסם שקשה מאוד לשכוח.
אני זוכר את כל היום שלאחריו..
בתחילת הסרט קיבלתי קלף פוקימון נדיר של מיו שהספיק כבר להעלם לפני שנים, אחרי הסרט אכלנו בבורגר קינג וקיבלתי בובת סקווירטל שאני שומר לי עד היום.
ומאז עברו שנים שבהן אני מוצא את עצמי בן 27, ולא מפסיק לעקוב אחרי פוקימון..
אומנם הכסף נעלם עם השנים- אבל נחמד לדעת שיש דברים שנשארים, גדלים ומתפתחים איתך מהילדות.
אני ממש מקווה לזכות באחד המשחקים ולפתוח פרק נוסף בהרפתקאות שלי בעולם הפוקימון, לגלות דור חדש שדווקא נראה לא רע (אחרי כמה דורות שממש לא אהבתי), אני ממש מקווה שיום יבוא וכולנו נשחק בMMO בעל הגרפיקה המרהיבה שיאפשר לכולנו לטייל בין מחוזות ולהתחרות, ושיבוא יום ומשחקים כאלה ואחרים לא יהיו בעלי נתונים מספריים ויאפשרו לנו להנות מהקסם שזה הביא לנו בילדות.
בנוסף אני קראתי מכתבים של כמה מכם למייל, ואני בהחלט לוקח בחשבון לחזור ולאייר עוד חידושים לפרוייקט חייקו.. צפו להפתעות בקרוב.
הכסף= הקסם*
הכסף גם נעלם- אבל זה יותר קשור לעובדה שאני סטודנט… 😛
הזיכרון הראשון……..
הייתי בן 4 או 5
אתם מבינים, בתור ילד לאח גדול ורשע לא קיבלתי הרבה זמן גיימבוי… המשחק הראשון שאני זוכר שהיה לנו היה אדום אש, ואח שלי לא נתן לי לשחק. אף פעם.
אבל כשהוא סוף סוף קיבל גיימבוי חדש ומשחק פוקימון חדש הוא נתן לי את האדום אש שלו ואת הגיימבוי הישן, אבל הוא אמר- אתה יכול רק לאמן אותם- תפסתי מלא אגדיים ואני לא רוצה שהשמירה תימחק. אז אימנתי לו את כל הפוקימונים מלא וזה התחיל לשעמם אז הצצתי במחשב במרכז הפוקימוניפ. ראיתי כל אגדיים וזה אתם יודעים. אבל אז, ראיתי עוד פוקימון אחד. כחול, יפה ומרהיב. "עומר, מי זה?" שאלתי ברוב תמימותי. "זו? זו לאפאראס." (הוא לא ידע לקרוא אנגלית…) הוא אמר. "פוקימון מעפן קיבלתי אותו מתנה אחרי שנלחמתי בגרי. אל תנסה לאמן אותו הוא אפס מאופס."
אבל לאמן את הצ'אריזארד שלו ממש שיעמם אז אמרתי יאללה ננסה. בשבוע, הוא עלה מרמה 26 לחמישים ושמונה (פחות או יותר). אז נסענו לחול, וכשחזרנו, לא ירדתי מהגיימבוי, עד שהלאפרס שלו, זאת אומרת שלי הגיע לרמה 100. אז ממש התאכזבתי כי אחרי הכל, זו סופה של תקופה. אבל אז, יום הולדת 7! ומה אני מקבל? פוקימון ספיר! אז חרשתי על פוקימון ספיר וכשסיימתי את הליגה השאלתי מחבר של אחי קבל והחלפתי את הלאפרס מאדום אש לספיר. אח שלי אמר לי שיש לי פוקימונים גרועים (אני אנסה לשחזר את השישייה שלי לאחר המשחק: לאפרס, טורקול, דונפן, קיוגר, סוואמפרט וסייבלי, שגם עליו יש לי סיפור מצחיק) הוא רצה להילחם בי ולא סירבתי לאתגר. הפוקימונים האחרונים שלנו היו: לאפרס פצועה (שלי) צ'אריזארד בריא מאוד. (אחי מאוד התגאה בצ'אריזארד שלו.) ולאחר סרף קריטי אחד, בפעם הראשונה בהיסטוריה של המשפחה שלי, הוכחתי שהגיל לא קובע. שזה לא עניין של גודל פיזי. שאני יכול לא משנה מה. אני תמיד אזכור את הרגע הזה בו לאפרס עשתה את הסרף. אני תמיד אזכור. במיוחד לאחר שאחי מחק לי את השמירה יום למחרת (דרך אגב, גם אני מחקתי לו את השמירה בברקת שהיה לו דיוקסיס מיוחד מחול שאי אפשר להשיג משום מקום אחר.) ומאז, לאפרס הוא הפוקימון האהוב אלי. אני יודע שאף פעם לא אוכל להשיג את הלאפרס ההיא, אבל אני אנסה ככל שאוכל. לאפרס מזכיר לי תקווה, כוח יכולת. יכולת שחבויה בתוך תוכי וגם אם אני לא תמיד רואה אותה, אני יודע שהיא נמצאת. יכולת שנמצאת אצל כל אדם ואדם, מה שהופך אותנו למיוחדים ושונים אחד מהשני.
הזכרון הראשון של ממשחקי פוקימון הוא שלקחתי דיסק מחבר שלי והיה בו את המשחק פוקימון קריסטל זה היה מזמן חח
בהתחלה חשבתי שלפי הדמות זה מריו O-O רק אחר כך שראיתי פוקימונים הבנתי שזה משחק פוקימון
והזיכרון הראשון שלי מההסדרה זה שהייתי קטן ביקשתי מההורים שלי תמיד לקנות קלטות פוקימון ולהוריד לי את הפרקים של פוקימון דרך האימיול במחשב ומאז אני לא יכול להפסיק לשחק ולראות פוקימון
טוב,אז זה היה כשהייתי בהודו בגיל שלוש לפי דעתי או ארבע ראיתי איזה ספר מבצבץ בחלון הראווה של חנות ספרים.על הספר היו הפוקימונים פיקאצ'ו מיו וטוגפי.עכשיו,לא ידעתי לקרוא ממש אז שאלתי את אבא שלי איך קוראים לספר והוא אמר לי "פוקימון מדריך כיס" או משהו כזה ורציתי לקנות.קנו לי אותו וכל הלילה ישבתי והסתכלתי על כל 152 הפוקימונים שהיו שם (כולל טוגפי ואגב,יש לי את הספר עד היום).
איזה אדיר אני זוכר שאני חיפשתי סדרות כי חיפשתי משהו ליראות ואז חיפשתי פוקימון כי אני זוחר שהיה קתע שכולם דיברו על זה ן ואז ראיתי פרק והפרק היה טוב ואז ראיתי עוד פרק ועוד אחד והחלתי להאמיק בנושא אז זה היה כשיצה b&w וזה היה מגניב ואז גלשתי באתרים חיפשתי אתר בעיברית ואז ראתי את האתר פוקימון מיפלצות כיס אז ניחנסתי לאתר וראיתי שזה אתר טוב עם הרבה ידע ועים הזמן התחלתי להגיב תגובות וזה הסיפור שלי מכבה שנהניתם (סליחה שהגבתי פעמיים פשוט הפעם הראשונה כתבתי לא נכון כמה מילים)
אני זוכר את אש עם הפוקימון Buizel וPikachu באמצע קרב זוגות ועז Buizel מיתפתח לה Floatzel (לקחתי את השמות מהמילון עיברי אנגלי
עם אתה רוצה לתת לי את הפרס השני אז אני מעדיף את השלישי ( ותיקרא את התגובה השנייה שלי את הראשונה על תחשיב) נב מצטער על כל התגובות האלה פשוט זה חשוב לי
אני זוכר הפרק הראשון לא הרבה אבל עובדה שכל כך הרבה שנים ואני עדיין אוהב את זה
אני הכרתי את פוקימון בגיל 6 ראיתי בטלוויזיה את הסרט הראשון ואהבתי את זה היו שם מלא פוקימונים אהבתי במיוחד את סייטר ולאחר מכן ראיתי את הסרט השלישי שהוא היה מגניב אם כל התסבוכת של אנון ואנטיי ואז הספיישיל השני אם כול החזרה של מיוטו חשבתי שזה הסרט ה12 ואז את הסרט הרביעי עם סמואל והפוקימונים בכדור שחור ואז היה תורו של הסרט השני שהיה בו את המנגינה היפה ומלא פוקימונים אגדיים ואז מצאתי את כול הפוקימון וכמובן מתתי על זה אפילו שיש בה את הנוב אש והפוקימון שלו שנשמע כמו היוצר של פוקימון וחזרתי אל כול אלה הנה הפוקימון שאני הכי אוהב http://pocketmonsters.co.il/?p=16844 וגם את ההתפתחות שלו כמובן
אוהד אפשר להיות בארוץ גיליתי דברים חדשים ואני גם מגלה
טוב אז מחר או מחרתיים אני הולך לקנות את המשחק באנג'ויסטיק כרמיאל…
אז כנראה שאני לא צריך את התחרות הזאת אבל בכל זאת בהצלחה לכל המשתתפים…
אני קונה באנג'ויסטי'ק ראשון חחח
הזיכרון הראשון שלי מפוקימון הוא שהיה לנו בבית קלטת של 6 הפרקים הראשונים וראיתי אותם 136 פעמים (היתה לי רשימה)והפעם הראשונה ששיחקתי היתה בשמירה הגמורה של אחי הגדול לפוקימון ברקת והמשחק הראשון שסימתי היה פוקימון רובי ומאז שיחקתי גם בשאר המשחקים
הזיכרון הראשון שלי מפוקימון היה הסדרה בקרבות גלגטיק או משהו אחר זה היה כל כך מדהים אני זוכר את ברוק שתמיד התחיל עם בנות וקרוגאנג תוקף אותו וסוחב אותו ואת דון ואת פיפלאפ ששמה לו אבן נצח בתחרויות היא הדהימה אותי ואת אש ופיקאצו שהם ממש התחזקו וגם את הפרק שאש החליף את אייפום שלו בוויזל אחרי שנה שנתיים גיליתי שיש משחקים לפוקימון וכך הכרתי את מפלצות כיס
הזכרון הראשון שלי מפוקימון היה שאבא שלי הקליט לי מתישהו את הקרב הסופי של אש בליגת איי תפוז (שני הפרקים) (כמובן שצפיתי לפני כן בפוקימון רק אני לא זוכר)
ופשוט זה היה הקרב הכי גדול שראיתי אי פעם ותמיד מידי פעם אני אוהב לראות את הפרקים הללו רק בשביל הזכרון הזה מעתה והלאה פשוט התאהבתי בפוקימון ומאז ועד היום תמיד שיחקתי ואהבתי פוקימונים (הייתי באזור גיל 4-5 וכיום אני כמעט 18)
כל הכבוד היטמן, ישר כח!
ממש נדיב מצידך לחלק את המישחק! אין הרבה כמוך, בין אם מנהל, ובין אם אדם נדיב.
אני לא משתתף בתחרות, אבל אני רוצה גם לכתוב כמה זכרונות…
הראשון-אני זוכר שכשהייתי צעיר ויפה (מצד שני, זה היה לפני 5 שנים, אני ביסודי) הייתי כל יום חוזר בריצה מהבית ספר כי ידעתי שיש בטלוויזיה משהו שמחכה לי-הסדרה פוקימון. למעשה, אין לי כבר שום מושג אם אני הבנתי משהו מזה, אבל היה דבר אחד שהכרתי, גיגליפאף. אני זוכר שהייתי שם במחשב את השיר של הפוץ הזה כשלא נרדמתי, ותאמינו או לא, זה עבד. אני גם מעולם לא חשפתי את זה שאני אוהב פוקימון, בגלל שכל הזמן אחותי צחקה עלי (וגם היא אהבה כמה אנימות, אבל החלטתי לא להיות מגעיל ולא גיליתי).
הזיכרון השני קרא קצת לפני, נראה לי בגן
אני ראיתי בערוץ הופ סדרה בשם מספרי משימה (מספרים שמצילים אנשים ממפלצות, הייתי מכור לזה), וכשהסדרה הייתה בעיצומה, ברגע שבו היו אמורים לגלות מי מקלקל דברים עגולים, וחשבתי שזה בטח הרשע ״חידוני״ (עכשיו אני חושב איזה דברים מוזרים ראיתי לפני 6 שנים), הוא הופיע. מתוך דלי, הגיח במהירות גוש סגול, מחייך חיוך זדוני. ברגע שראיתי את אותו, סגרתי את הטלוויזיה. למשך חודש נבהלתי כמעט מכל דבר עגול או בצורת גליל, עד שיום אחד חבר שלי הביא איתו חוברת של פוקימון לגן. בהתחלה נבהלתי למראה הכדורי של וולטרוב ואלקטרוד, אבל אחר כך ראיתי את הדבר הכדוריזה חודש שלא פחדתי ממנו, גיגליפאף. כשראיתי אותו יצאתי מהטראומה, וחשבתי לעצמי שאולי עיגולים הם לא מרושעים. מאז אני סומך על שלושה דברים: צאריזרד, שהפך להיות הפוקימון האהוב עלי, דיטו, שתמיד מזכיר לי שאני יכול לחקות את האחר ולהראות לו מה הוא עושה לאחרים, וגיגליפאף, שעד היום אני מודה לו על כך שהוציא אותי מהפחד מכדורים.
עכשיו אני אלך לישון, ואני חושב שאני מספיק כדי להירדם גם בלי השיר של גיגליפאף.
לילה טוב
שחכתי להוסיף עייף, וגם אני זוכר שלפני הסרט ה12 של פוקימון הייתה סידרה שאני שנאתי בשם קיק, ובניקולודיאון היה בובספוג, אז כל שנייה (ואני רציני כשאני אומר שנייה) החלפתי בין ניקולודיאון לדיסני, כשרק בסיום הסרט המרגש הבנתי שהסדרה קיק רק התחילה… וזה היה ממש מבאס לגלות שפספסתי את הפרק האהוב עלי בבובספוג 😀
איזה נוסטלגי!!!!!!!!
הזכרון הראשון שלי מפוקימון הוא כשאחותי ראתה את הפרק הראשון .
בהתחלה שנאתי את זה ופחדתי מזה , אבל לאחר שהכריחו אותי לראות את זה הפסקתי לפחד .
ומיד הורידו לי את כל הסדרה (אז הייתה עד העונה של ג'וטו)למחשב , הורידו לי את כל הסרטים והורידו לי את המשחקים אדום, כחול , צהוב, ירוק, קריסטל, זהב וכסף.
בגלל פוקימון התחלתי להיות במחשב הרבה מאוד זמן (תוך כמה ימים סיימתי את כל המשחקים)
אני לא משתתף, אבל אשמח לשתף אתכם בזכרון הראשון שלי מפוקימון: זה היה ב21.12.2000, אז הייתי בן 17 ועבדתי בקולנוע של מעלה אדומים, שם עבדתי כסדרן. זו הייתה חופשת חנוכה והסרט השני של פוקימון הגיע לאקרנים. אני זוכר שהייתי מבקש להיות הסדרן של הסרט הזה בכל הקרנה שלו, וצפיתי בו לפחות 200 פעם. הקטע המצחיק הוא שבשלב מסוים, כאשר ביקשו מאיתנו להתחלק לאולמות ואני ביקשתי לשמור על האולם של פוקימון, המנהלת צעקה עלי: "יוסי, ראית את הסרט הזה אלף פעם, אתה לא ילד קטן, אני לא מרשה לך לראות אותו שוב, לך לאולם אחר". זה מצחיק אותי במבט לאחור.
הוהוהו… איזה שאלה אדירה. הזיכרון הראשון שלי על פוקימון.
אני זוכר את היום הנפלא ההוא. זה היה בכיתה ג'. אני רק הכרתי את החבר שלי אוהד אז. כן, אותו אוהד שמכינים סרטונים מגניבים לאתר הזה. חשבתי שהגיע הזמן שנפגש מחוץ לבית-ספר, אז שאלתי אותו אם הוא רוצה לבוא אליי ולשחק בלגו. אבל הוא אמר, שהוא רוצה שאני ילך אליו כי יש לו משחק משחב אדיר שהוא רוצה להראות לי. ואני, בגלל שאני כל כך גיס, הסכמתי. אחרי שאכלתי ארוחות צהריים, ביקשתי מאמי שתסיע אותי אליו. כשיצאתי מהואטו ראיתי את הבית שלו, והלכתי ודפקתי על הדלת. אבא שלו ענה ושאל מי אני. עניתי שאני חבר של אוהד ושהוא הזמין אותי. אבא שלו הכניס אותי בשמחה ואמר לי שאוהד בחדר שלו במחשב. אמרתי בנימוס תודה ועליתי למעלה לחדרו. שמתי לב שהיה לא מלא מדבקות על הדלת שלו, רובם של יצורים מוזרים כאלה. מפלצות. פתחתי את הדלת לאט, וראיתי אותו. נחשו מה הוא עשה שם. צדקתם. הוא ישב בכסא שלו מול המחשב, ושיחק לו בפוקימון (כמובן שאז לא ידעתי בדיוק מה זה). אמרתי לו שלום והוא ענה לי שלום בחזרה וגרר כסא אחר בשבילי ליד המחשב. אז אני לא אהבתי כל כך לשחק במחשב, והעדפתי לשחק בלגו ודברים אחרים. אבל הייתי ילד מנומס אז ישבתי בכסא והוא הראה לי איך הוא משחק. בהתחלה חשבתי שזה היה ממש מוזר ומעפן. אך כחלוף השעות, התחלתי לאהוב את זה. התחלתי להבין איך הכל עובד. שהגיע הזמן לעזוב את ביתו, כבר הייתי מומחה בכל הסוגים וידעתי מה חזק על מה, ולהפך. ידעתי את כל ההתפתחויות של כל הפוקימונים שהיו אז. שאלתי אותו איך מורידים את זה למחשב והוא הראה לי. כשהגעתי הביתה ישר הורדתי משחק אחד (אם אני זוכר נכון זה היה ברקת).
בבית ספר אני זוכר שאוהד, יעקב (ילד אחר שאהב פוקימון) ואני היינו מדמיינים כאילו יש פוקימונים, והיינו תופסים אותם ועושים קרבות. זה היה ממש כיף. עד שיעקב נדרס. לא האמנו לאוזנינו. כשהגיעה השמועה אלינו פשוט לא יכלנו לעכל את זה. דיברנו על זה, והגענו למסקנה שמי שפגע בו היה לא אחר מאשר דונספרס. אין לימושג למה דווקא הוא. אבל אנחנו עדיין שונאים את הפוקימון הזה.
כל פעם שהיינו נתקלים בוא במשחקים, היינו פשוט הורגים אותו. הגענו למצב שהיינו מחפשים אותו רק בשביל להרוג אותו. אף פעם לא תפסנו אותו. אני חייב להודות שזה חלק מהסיבה שהמשכתי לשחק בזה. ברוך השם יעקב עדיין חי, הוא רק נפצע קצת. אבל, זה פוקימון בשבילי. זה הזיכרון שלי מפוקימון.
הזכרון הראשון שלי מפוקימון הוא שהייתי ילד בגן כולם השתגעו על פוקימון וכול הילדים בגן דיברו על זה ולי לא היה ערוץ הילדים ולא הבנתי במה מדובר אבל אז הלכתילסבתא שלי וראיתי את הפרק שצאריזרד נלחם במגמר במכון האש ופשוט התאהבתי בזה התחלתי לקנות בובות וצעצועים וכשהילדים בגן דיברו על ליגת אינדיגו לא ידעתי במה מדובר אבל שאלתי אותם מי ניצח ואיך היו הקרבות
ואז הלכתי לשוק וקניתי דיסק של משחקי פוקימון למחשב והיו בו את כול המשחקים של פוקימון עד הדור השני ואני זוכר ששיחקתי בזה שעות ולא ידעתי בכלל לאן ללכת אני לא הצלחתי להגיע בכלל ליער ורודיאן ובחרתי סקוורלטל ופיתחתי אותו עד בלסטויז !!!! ואז שכחתי לשמור 🙁
וגם אני זוכר שקיבלתי קלטות וידאו של הפרקים הראשונים של פוקימון וצפיתי בהם מיליון פעם
ואני זוכר גם שעליתי לכיתה א קנו לי הכול של פוקימון מחברות קלמר תיק חולצות הכול
וואו ממש כל הכבוד יוסי >< לא מאמין שגם יהיה מי שיקרא כל כך הרבה תגובות ם:
יש לי כל כך הרבה חוויות מפוקימון למען האמת… שזה די מדהים…
אבל הראשונה זכורה לי היטב – בדיוק עברתי דירה בכיתה א' לבית הנוכחי שלי, ואבא שלי הציג את הטכנולוגיה החדשה שבה אפשר לחבר כבל בין המחשב לטלויזיה ולראות תכנים מהמחשב. איכשהו הגעתי לקובץ של כל הפוקימונים מדור 2 בתלת מימד, ופשוט נהגתי לעבור ביניהם עם העכבר בסלון בלי סוף… כבר אז שמתי עין על טוטודייל שהפך לאהוב עליי.
אז זיכרון מפוקימון הוא לא רק הזיכרון עצמו, אלא המקום, הזמן שבו התרחש, והחוויות שמסביב…
"יוסי, ראית את הסרט הזה אלף פעם, אתה לא ילד קטן, אני לא מרשה לך לראות אותו שוב, לך לאולם אחר". זה מצחיק אותי במבט לאחור.
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
—
בהצלחה לכולם, יש מצב שאשכרה אקרא חלק מאלה כי זה באמת מעניין ומרגש
טוב, אם כולם חולקים זיכרונות גם אני יחלוק.
הכל התחיל כשהודיעו בערוץ הילדים על הסידרה החדשה "פוקימון". בהתחלה זה ניראה לי מוזר, כשראיתי את הפירסומת. עבכרים קופצים מתוך איזה קונטיינר. לטאה עם אש על הזנב. לא ניראה לי כמו סידרה טובה כל כך, חשבתי שדיג'ימון יותר טובה. הכל הישתנה בפרק הראשון, כשהיתאהבתי בסידרה. התחלתי להקליט דיג'ימון והעדפתי ליצפות בפוקימון ב"לייב" (מי שזוכר, זה שודר באותו הזמן). בן כמה הייתי? 5? 6? לא משנה כל כך. שנה אחרי זה, שידלתי את סבא וסבתא שלי ליקנות לי גיים בוי אדוונס, והמוכר בחנות, לאחר שאמרתי לו שאני רוצה מישחק פוקימון, הציע לי את "צהוב". סירבתי והעדפתי את "אדום". זאת הייתה הבחירה הנכונה לפי דעתי. מאז, שיחקתי עד שהבאתי את כל הפוקימונים שלי לרמה 100. רק מפני שהיה איתי ילד בשכונה, שהיינו "יריבים". רציתי להביס אותו כל פעם. היינו על אותה רמה פחות או יותר, אבל היו לו יותר ניצחונות מימני (שיחקנו דרך link cable).
מאז השנים עברו, העונות היתחלפו. האהבה שלי לפוקימון נישארה. קניתי את כל מישחקי הפוקימון שיצאו, חוץ מפלטינום ואמרלד, אם זיכרוני אינו מטעה אותי. ניכנסתי לפן התחרותי ליפני שנתיים, כשאני ופרדי שיחקנו בדור החמישי והרביעי. מאז היתגלגלו עיניינים והחלטנו ליפתוח פורום! זה הפורום שיש לנו עכשיו, באנדיטו. לאחר שהשקעתי כל כך הרבה זמן בלאהוב פוקימון, חשבתי שזה יהיה נכון לחלוק את כל הניסיון שלי עם אנשים אחרים, טיפה פחות מנוסים מימני, בפורום.
זהו פחות או יותר, ברור שקיצרתי את כל הסיפור, אבל זה כי אני עצלן ^^
הזיכרון שלי מפוקימון..שאלה טובה, אז ככה:
אני זוכרת שכשהייתי עוד בגן חובה סבתא שלי באה לקחת אותי מהגן כל יום והייתי בבית שלה עד שאבא שלי היה לוקח אותי בחזרה לבית שלי ומה שעשיתי איתה עד שהוא הגיע אם אתם שואלים היה עד אז לאכול איתה ארוחת צהריים ולצפות בטלויזיה. וכנראה שאתם יכולים לדמיין במה צפיתי: בפוקימון. (ובקירבי <3~< ) ובדיוק שהגענו למצב שהיינו אחד על אחד, הפוקימונים האחרונים שהיו בידינו, אני ניצחתי, כל הפעמים הרבות שניסיתי ולא הצלחתי (אני בטוחה שיותר מ40 פעמים) פשוט הצלחתי! אני אומרת לכם פשוט בכיתי מרוב שמחה!
ההורים שלי אפילו היו צריכים לעצור בצד של הכביש בשביל לשאול אם אני בסדר ואחותי חשבה שאני תינוקת מגודלת ובכיינית,אבל לא היה לי אכפת מה הם חשבו, פשוט כל כך שמחתי! יכולתי פשוט לפתוח את החגורה, לקפוץ ולדפוק את הראש בגג -_- , אבל לא עשיתי את זה.
אז עברו כמה שנים, השתניתי המון במהלכן, היו לי כמה אבדות שהקשו על ליבי ופוקימון הפך למשהו בלתי נפרד מחיי.
עד שלפני פחות משנה שיום אחד חיפשתי בגוגל תמונות, משהו באנגלית על פוקימון פתאום ראיתי משהו בעברית! זה ריגש אותי מעט ורציתי לראות מה זה. היה כתוב שם "מילון פוקימון" סיקרן אותי לדעת מה זה אז לחצתי על "הראה מקור תמונה" (או משהו בסגנון) וכשלחצתי,התגלה לי עולם שלם של סיפורים, כתבות, סירטונים, ציורים ומשחקים ומאז, אני לא יודעת מה אני אעשה בלעדי האתר היוצא דופן שמצאתי.
תודה על כל רגע,
גרמת לי להעריך את עצמי יותר 🙂
אני לא רציתי את הפרס, פשוט הכאיב לי לשמור את זה בבטן…
(שום דבר לא מומצא אם אתם שואלים)
ושוב תודה 😉
זה היה ארוך מדי מה שכתבתי 🙂
הנה הקישור למה שכתבתי חחח: https://docs.google.com/document/d/1WCLh6C62yPK0gg2RumqdoM7cDgxsCPYNYmUpKHyTOfE/edit?usp=sharing
מי הזוכה?
הזכרון הראשון שלי מפוקימון היה הפרק שאש תפס קטרפי ,ולדעתי זה פרק טוב ולעומת זאת באותו יום ראיתי ,שהתחלתי לשחק פוקימון ,את המדריך ברקת של אוהד ,קצת מצחיק אבל נכון ,בגלל מדריך זה נהיה לי חיבה לאתר ולבלייזיקן…….. בעיקרון בגלל זה אני נמצא כאן היום ולדעתי זה זכרון ממש חשוב
אתם יודעים, קצת כאב לי במשך 6 שנים לא לספר לאף אחד על הגוש הסגול שהטריד אותי -_-
זיכרון
הפרקים הראשונים אלא מה אני זוכר אותם כמעט בעל פה שאש היה בחדר צופה בקרבות פוקימונים(כוח ההיפנוזה של גינגר חחח)
שהוא נרדם וחלם על הפוקימונים ושהוא הגיע למעבדה (באיחור) "אני יקח את סקרוויטול" "אותו לקח מאמן אחר שהגיע בזמן" "אם ככה אז אני יקח את צ'ארמנדר" "גם אותו לקח מאמן שהגיע בזמן"
אם ככה לא נורא אני יקח את בול-באזור" (חחח) "גם אותו לקחו" "מה אז לא נשאר אף אחד?" "האמת שיש משהו…. אבל כדי שתדע" "אני יקח אותו אני יקח אותו" "טוב אבל יש אצלו בעיה" הוא מוציא את פוקימון ואומר "זהו פיקאצ'ו אבל הבעיה שהוא" "איזה חמוד אש מרים את פיקאצ'ו" פיקאצ'ו מחשמל אותם כן זאת הבעיה.
ושפיקאצ'ו צוחק על אש כי הוא לא תופס פוקימון זה היה כזה מצחיק חחח
אבל הכי דפוק הוא רואה את הו הו ולא מנסה ללכוד אותו!!
טוב גם זה טיפה מעצבן היה הקטע עם אמא של אש הדפוקה שאש לא הצליחה להכניס אותו לפוכדור "אוי איזה חמודים אתם כבר משחקים" איזה משחקים?? הוא פשוט לא נכנס לפוכדור????
וצוות רוקט עד עכשיו לא הבנתי גם למה פיקאצ'ו לא חישמל אותם??
טוב אני ימשיך עוד מעט לכתוב