הרפתקה משונה למדי: פרק 5 – מה אני? אני רק בן אדם / דארת' מולגי

"אתה מנהיג המכון?" שאל יואב בפליאה. "אבל… בלי להעליב, מנהיגי מכון הם תמיד בולטים, אתה יכול ישר לראות עליהם שהם לא מאמנים רגילים, ואתה לעומת זאת… נראה כמו סתם בן אדם ממוצע."
"אז אני מניח שאפשר לומר שאני פשוט… בן אדם נורמלי?" השיב משה בחיוך.

"האמת, יש משהו במה שאתה אומר," ענה יואב לאחר שהקדיש לזה מעט מחשבה. "אתה מנהיג נורמלי של מכון נורמלי! הסוג שבו אתה משתמש מתאים לך בדיוק! או שזה דווקא אתה שהתאמת את עצמך לסוג…?"

"אתה שואל שאלות חכמות, יואב. האמת היא, שעם השם הכי נפוץ בארץ – משה כהן – להיות ממוצע פחות או יותר היה בהגדרות שלי. אבל אני תמיד שאפתי ליותר, וחלמתי להיות מישהו בולט שכל אחד יזהה. אבל כשהתחלתי את דרכי כמאמן פוקימונים, הבנתי משהו – להיות 'סתם עוד בן אדם' זה לאו דווקא משהו רע. אם כולם יחשבו שאני סתם מאמן רנדומלי, הם יופתעו אפילו יותר כשאראה להם למה אני מסוגל. מאותה סיבה התחלתי גם לאמן פוקימונים מסוג רגיל, סוג שלרוב לא תצפה לקרבות מדהימים ממנו. אז לשאלתך, התאמתי את הסוג לעצמי וגם את עצמי לסוג!"

סיפורו של משה הפתיע מאוד את יואב, אבל גם נתן לו קצת חומר למחשבה. "נלחמו בך הבוקר ילד וילדה בגילי, שגם להם היו התחלתיים זוהרים כמו שלי, נכון?"

"אכן. אני מניח שהם קשורים אליך?"

"כן, אחותי התאומה והחבר הכי טוב שלנו."

"אבל אין לכם אותו שם משפחה?"

"סיפור ארוך. בכל אופן, הם שניים מהאנשים הכי חכמים שאני מכיר, ולעומתם אני, כמו שאתה היית מנסח את זה… רגיל. ממוצע. במשך הרבה זמן שאפתי להשתוות אליהם, להגיע לרמה שלהם; אבל אתמול פגשתי מישהי שעזרה לי להבין שאני בסדר כמו שאני ושגם לי יש מיומנויות ויכולות שאולי להם אין. אז בדיוק כמוך, למדתי להשתמש בממוצעות שלי במקום לנסות להתעלות עליה. אז מה אתה אומר, מר משה כהן… שנבדוק מי הצלף הכי ממוצע במערב?"

"אני אוהב את כיוון החשיבה שלך." משה קם ולחץ על מתג שהיה על הקיר, ופתאום הספה, השולחן והטלוויזיה ירדו אל תוך הרצפה, משאירים זירת קרב עם משה בצידה האחד ויואב בצידה השני. "בגלל שיש לך שני פוקימונים ואפס תגים, הקרב הזה יהיה שלושה על שניים. קרב הנורמליים… מתחיל!"

= = = = =

"צא, כספי!"

"שטוף אותם, סאליבן!"

מול העטלף הכסוף יצא יצור אפרפר דמוי סוס, עם שיער חום על המצח ושתי זרועות דמויות רכיכה כחולות וארוכות מצדי גופו. "פאקה!"

יואב ידע שכספי נמצא בנחיתות גדולה מול סלייפקה, אבל החליט לתת לו הזדמנות לפני שיחליף אותו באריק. "שמור על מרחק בטוח! צווחה!"

"סאליבן, אקדח מים!"

מהיכרותו עם המתקפה, יואב ידע שאקדח מים לא מגיע יותר מדי רחוק, ולכן לא חשש שכספי לא יצליח לחמוק. אלא שלהפתעתו, סאליבן ירק שפריץ מים גדול שעף במהירות אדירה אל עבר כספי בלי לאבד גובה. למרבה המזל, בזכות תמרון מהיר של הקוהיט המתקפה פגעה רק בקצה הכנף שלו במקום לפגוע בו ישירות. כספי איבד את שיווי המשקל, אך שנייה לפני שנחת על הרצפה הספיק לשחרר צווחה מצלצלת אל עבר סאליבן.
"עשית די והותר, כספי; בוא ניתן לאריק לסיים את זה." יואב החזיר את כספי לכדורו, שלף את כדור הרשת והשליך אותו קדימה בקשת, כך שאריק יצא מתוכו ישר מעל ראשו של סאליבן. משה ניצל את ההזדמנות וקרא, "נגיחה!" "לייפה!"

סאליבן נגח באריק הנופל ושיגר אותו ישר למעלה באוויר. יואב צפה את זה בדיוק – הוא לא התכוון לתת לידידו החדש להיות מנוגח אל מחוץ לזירה בידי מפריס פרסה בפעם השניה באותו יום. ובניגוד למקרה עם פזית, הפעם היו לו שני יתרונות – אריק עף ישר למעלה ולא קדימה, והוא גם הכיר טריק חדש. "זריקת רעל!" "ריצ'י!"
אריק הפך את עוקצו למזרק, ונפל מטה במהירות. תוך שנייה הוא נעץ את המחט בין עיניו של הסלייפקה, ואז קפץ חזרה לרצפה.

משה פשוט החווה בידו, ולפתע סאליבן הכניס את שתי זרועותיו הכחולות אל תוך פיו. יואב שם לב שמים זרמו במעלה הזרועות. "מעניין מאוד… אריק, מיקוד!" "ריץ'! ריץ'!" אריק צמצם את אישונו והתמקד בזרועות המשונות, ואז קפץ אחורה בדיוק כשמשה הכריז "פעימת מים!"

סילון מים ענקי פרץ מפיו של הסלייפקה, מפספס במילימטרים ספורים את אריק. הזרועות חזרו להתנופף בצידי הגוף של סאליבן, אבל יואב הבחין שצבען הכחול היה דהוי כעת ולאט לאט נעשה בוהק יותר. הוא הבין מה אריק כנראה קלט. "עוקץ רעל על הקצה!" אריק הנהן וקפץ אל עבר סאליבן. "ריצ'יליץ'!"

"תחסום אותו עם נגיחה!" קרא משה. סאליבן הכין את ראשו לנגיחה… אלא שאריק בכלל לא כיוון אל הראש. הוא עבר לצידו והנחית את עוקצו הרעיל ישר בקצה אחת הזרועות והחדיר אותו עמוק ככל שיכל. הסלייפקה ניסה לנער אותו ללא הצלחה, וכניסה להעיף אותו בעזרת הזרוע השניה אריק נעץ בקצה את ניביו. סאליבן זעק בכאב, אך לבסוף הצליח לשחרר את אריק ולהטיח אותו ברצפה. "סליי!"

"אריק, תהיה מוכן!" קרא יואב כשמשה החווה שוב בידו. סאליבן הכניס שוב את הזרועות אל פיו והתחיל לשאוב מים… כשלפתע עיניו נפערו והא קרס על הרצפה מעולף.

"מה –" אמר משה בבלבול לאחר שהחזיר את סאליבן לכדור, אבל יואב קטע אותו. "אני מבין שלידידך הירקן יש את היכולת משגר מגה?"

"לא בטוח לגבי הכינוי הזה, אבל אבחנה נכונה…"

"בגלל שמתקפות המים שלו חזקות יותר מהרגיל, הוא משתמש ביותר נוזלים, ולכן צריך לחדש את המים בפיו כל פעם דרך הזרועות. כל מה שאריק היה צריך לעשות זה להרעיל זרוע אחת, וסאליבן פחות או יותר שתה קריסטל מנטה."

"מרשים ביותר! אף אחד מעולם לא ניסה משהו כזה! אבל אין דבר. עכשיו, מאתגר חדש מתקרב! נשי מצטרפת לקרב!" משה השליך פוקדור חדש.

יואב בהתחלה לא הצליח לראות מה הפוקימון שיצא מהכדור, שכן ניצוצות משונים הסתירו אותו. שונים, אבל גם מוכרים – בכל זאת, הוא ראה אותם כמה פעמים משלושה פוקימונים שהוא הכיר היטב. צליל של "ניין" חשף את זהות הפוקימון.

"יש לך ניין-קאט זוהר?" התרשם יואב כשחזה בחתול בצבעים שהזכירו אבק, עם קולר כחול ועיניים סגולות גדולות.

"אתה באמת מופתע מזה? אתה אחד משלושה שיש להם התחלתי זוהר!"

"ועדיין, פוקימונים זוהרים הם דבר נדיר – ושלושתנו אפילו לא זוכרים את הרגע שבו קיבלנו את שלנו! עד כמה שאנחנו יודעים, יכול להיות שהם לא תמיד היו כאלה. וכשחושבים על זה, לאמא של אריאל יש ניין-מצפון זוהר…"
"כך הוא סיפר לי. ופוקימונים זוהרים הם בהחלט דבר נדיר, אין כאן שאלה – אבל בהשוואה למחוזות אחרים? בישראל הם כמעט נחשבים נפוצים. למעשה, אגלה לך סוד – לכל מנהיג מכון בארץ יש פוקימון זוהר! נראה לי קינאו בטדובלייז של אבו חסן, אם תשאל אותי. עכשיו, אנחנו נלחמים או לא?"

"בוודאי שכן, אבל אולי הגיע הזמן לקרב של זוהרים. אריק, תנוח," יואב החזיר את אריק לכדור הרשת ושלף את הפוקדור, "הגיע זמנו של העטלף התוקף!" כספי יצא מהכדור בכוחות מחודשים. "קו!"

"גחלת!"

"הצלפת זנב!"

כספי פלט כדור אש קטן אל עבר נשי, אך זו הסתובבה לאחור והסיטה את הגחלת בהנעה מהירה של זנבה. "קאטקאט!"

"לזה קוראים לשחק מלוכלך," רטן יואב.

משה גיחך. "יכול מאוד להיות; ולזה קוראים קפיטליזם! יום תשלום!" "ניינייניי!" נשי פלטה מצבור מטבעות אל עבר כספי.

"שריטה!" "היטו!" כספי העיף את רוב המטבעות הצידה בטפריו ואף הצליח להנחית מכה על נשי, אך לא לפני שחלק מהמטבעות פגעו בו והתפזרו ברחבי הזירה.

"אני מקווה שאתה יכול להרשות לעצמך לשלם על הטיפול הרפואי, יואב, כי משלם המיסים בהחלט לא יכול!" קרא משה בהתגרות.

"זהמצחיקכיאלפיאנשיםמתים!" ענה יואב בתגובה מהירה.

"מה?"

"מה?"

"פיהוק!"

"קאאאאאאאט…" "קוווווווו…"

"אויש, אתה צוחק עליי. כספי, גחלת!"

הפעם כדור האש פגע ישירות בנשי, אך כבר נראה שכספי מתחיל להירדם. "בסדר, כספי, היא עוד רגע נופלת, אתה רק צריך –"

"מנוחה!"

"הו לא אתה לא! כספי, תן את הצווחה הכי גדולה שלך!"

"קוהייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי!!!!!"

הצווחה הייתה צורמת כל כך שיואב ומשה נאלצו לכסות את אוזניהם. נראה שכספי אכן הצליח למנוע מהניין-קאט לתפוס תנומה, אך לא מעצמו. עיניו החלו להיעצם, והוא נפל מהאוויר – ישר על נשי. שניהם נפלו על הרצפה, נשי מעולפת וכספי רדום ופצוע קשה.

אוזניו של יואב סוף-סוף הפסיקו להצטלצל, ובדיוק כשמשה החזיר את נשי לכדור הוא חש כאב חד בזרועו הימנית – אלא שהכאב נחלש כשתחושת עייפות אפפה אותו. "אוי נו, אל תגידו לי שגם זההההה~"
= = = = =

WAAAAAAAA!

I feel good! ~

יואב התעורר בבהלה. הוא גילה שמשה רוכן לידו עם סמארטפון בידו. "איי פיל גוד של ג'יימס בראון – השיר המושלם בשביל להעיר אנשים ישנוניים, או סתם למתוח חברים. מודה שנבהלתי כשצנחת, אבל אז נחרת והבנתי שפשוט נרדמת. אתה בסדר?"

"עד כמה שאני יכול להיות… בתיק שלי יש בקבוקון עם נוזל שקוף. אני צריך שתטפטף ממנו שתי טיפות על זרוע ימין שלי – בטח יש שם כמה חבורות." משה מיהר להוציא את התרופה מהתיק ולהפשיל את שרוולו של יואב, שמתחתיו אכן התגלו חבורות. שתי טיפות והן נעלמו.

"אז," שאל משה בזמן שיואב קם על רגליו והחזיר את התרופה לתיק, "מה בדיוק קרה לך? נפגעת איכשהו מהמטבעות? הפיהוק השפיע גם עליך? אתה בעצם פוקימון בתחפושת?!"

יואב צחק. "טוב, כן, אבל למעשה לא. יש משהו מוזר שגורם לי לחלוק לפעמים את הפציעות של כספי מדי פעם, והן באות לידי ביטוי בזרוע ימין שלי. לפי איך שזה נראה אותו דבר נכון לגבי אחותי – אם כי אצלה זו זרוע שמאל – ואולי גם לגבי החבר שלנו. מסתבר שזה נכון גם לגבי סטטוסים… ואני עוד ספגתי את הכי פחות גרוע. לא הייתי רוצה לחטוף הרעלה, בערה או שיתוק, שלא לדבר על קיפאון… אני אצטרך לקנות הרבה גרגרי לאם בתל-אביב. אבל כן, זה מה שקרה שם. כמה זמן הייתי רדום, בעצם? אני לא רוצה לגלות שאיבדתי עוד דקות חשובות מחיי…"
"לא יותר מחצי דקה," הרגיע אותו משה, אבל הוא נשמע מהורהר. "שמעתי פעם על מאמן אגדי ממחוז קאלוס, שהיה לו קשר חזק כל כך עם פוקימון שכאשר הם היו מסונכרנים, הם היו כמו ישות אחת. בהתחלה היו לזה השפעות שליליות – ממש כמו הפציעות שלך – אך ככל שהסנכרון שלהם גבר תופעות הלוואי ההן נעלמו. ואם תשאל אותי, בהחלט היית מסונכרן עם כספי שלך בקרב הזה."

יואב חשב על כך. הפעם הראשונה שבה הוא חלק כאב עם כספי הייתה מיד אחרי הקרב נגד אריק וכנופייתו – הפעם הראשונה שבה באמת נלחמו כצמד, ונלחמו בחוכמה במקום להתמקד אך ורק בתקיפה. אצל ירדן זה קרה כשהיא ופזית ניצחו בקרב שבו נלחמו בלי להסס, גם כשזה דרש את ההקרבה של איזי. אולי היה משהו בתיאוריה של משה. למרות שזה גרם לו לתהות…

"מה אם אני אהיה מסונכרן עם כספי, והוא יתעלף? אני לא עלול למות, נכון?"

"המאמן ההוא כן נחל הפסדים בזמן שהסנכרון שלו ושל הפוקימון שלו לא היה מושלם, והוא באמת התעלף ביחד עם הפוקימון ברגעים האלה – אבל לא נשקפה סכנה לחייו, רק לגאוותו. ובכל מקרה, אם תפתח מהר את הקשר שלך עם כספי, אני בטוח שתגיעו לסנכרון מושלם ולא יהיו עוד בעיות. עכשיו, האם אתה מוכן לסיים את הקרב?"
יואב חייך. "מוכן ומזומן."

"נפלא! אבל לפני כן, אם תרשה לי, ארפא את הפוקימונים שלך. נראה לי שלאחר מה שקרה לך יהיה זה רק הוגן, במיוחד כשאנו עוברים לקרב כפול."

"אני אשמח לריפוי, אבל… קרב כפול? לא נשאר לך רק פוקימון אחד?"

משה צחק בעת ששם את הכדורים של כספי ואריק במכונת הריפוי שבפינת החדר. "הרשה לי לענות לך בשאלה מוכרת: אדוני האלוף, האם יש משהו שאתה מפחד ממנו?"

יואב קפא במקומו לרגע כשקלט את מה שנאמר לו. השאלה הזאת, שנשאלה בראיון עם מיכאל יעקבי שבוע לאחר נצחונו הגדול והכתרתו כאלוף, נעשתה ויראלית ברשת באותו זמן… בעיקר בגלל התשובה המפתיעה שהאלוף נתן לה.

'אוהו, בהחלט. לא אשקר, הקרב הסופי שלי נגד אבו חסן שראיתם בטלוויזיה היה למעשה הניסיון השלישי שלי לנצח אותו. הוא הביס אותי פעמיים לפני כן, וריפא את הפוקימונים שלי כל פעם מחדש כדי שיוכל להשפיל אותי כך לנצח. את ההפסדים ההם דאגו לצנזר כשפרסמו את הצילומים לקהל הרחב – לא כדי להוציא אותי בלתי מנוצח, אלא כי גם עכשיו רק מלחשוב על הפוקימון שגרם לי לשני ההפסדים ההם יש לי צמרמורת." מיכאל עצר ולקח נשימה עמוקה. "שני זוגות עיניים. שניים מהיצורים הכי מתוקים שראית, אבל טומנים בתוכם רוע חסר מעצורים וכוח בלתי נשלט. אתה חושב שיש לפוקימון שלך סיכוי לשרוד מכה אחת – ואז המכה השניה נוחתת. אני לא יודע מי המטורף שייבא את היצור השטני הזה מאוסטרליה לישראל, אבל אני מקווה בשבילו שהוא גאה בעצמו – כי צמד קואלות זה כל מה שלקח כדי להביס את המאמן שהרגע ניצח את האלוף.'

מכונת הריפוי סיימה את פעולתה, ויואב אסף את הפוקימונים שלו והוציא אותם לשדה הקרב. "תתכוננו – תהיה כאן שפיכות דם."

"אתה אמרת את זה, לא אני. צאו, קוקה-קולה!"

יואב קיווה בכל ליבו לגלות כי משה הטעה אותו בכוונה ובפוקדור נמצא סתם פוקימון בלתי מזיק, אך תקוותיו התנפצו כשנשמע קול כפול שאין לטעות בו.

"קו-קה!"

"קו-לה!"

"קואללון!!"

= = = = =

יואב צפה בצמד הקואלות שעמד מולם. לאור הרמז שנתן לו, לא הייתה לו סיבה לקוות ולו לרגע כי משה החליט להקל עליו ולאמן קואללון עם היכולת מעיל פרווה – בלי שום ספק, לקואללון האלה היה קשר הורי, בדיוק כמו לאלו הידועים לשמצה של אבו חסן. שני פוקימונים שעובדים כאחד, מוכנים לשלוח אותו אל עולם הצללים.
"כרבול הגנה!"

"כספי, צווחה! אריק, מיקוד, תנסה לאתר אצלם נקודת תורפה!"

צמד הקואלות התכרבלו בתוך עצמם כשכספי צווח לעברם, בעוד שאריק מיקד את האישון שלו על חלקים שונים בגופם, אך רק הניד בראשו לשלילה – כשלפתע קרא בבהלה, "ריץ'! ריץ'! ריץ'!!!"
"קוקה-קולה…"

יואב לא היה צריך להיות גאון כדי לדעת מה בא עכשיו. "תתפזרו כמה שיותר!"
"גלגול!"

הקואללון הגדול החל להתגלגל ככדור במקום באופן שלא היה מבייש את סוניק הקיפוד, ואז התגלגל קדימה במהירות עצומה, מפספס את כספי רק בקושי. בדיוק כשהגדול סיים להתגלגל, התחיל הקטן בהתקפה שלו; אריק היה חוטף את הגלגול ישירות אם כספי לא היה צולל ותופס אותו, חומק ביחד איתו מהמתקפה הקטלנית.
"אתם לא תוכלו להתחמק לנצח, יואב! בסופו של דבר קוקה וקולה יפגעו בהם, וזה יהיה הסוף של הקרב הזה!" קרא משה בהתגרות.

'תחשוב, יואב, תחשוב… יש פרט לגבי קואללון שיכול לעזור לנו פה?' הוא הוציא את הסמארטפון שלו ובדק את הפוקידע של קואללון, ופרט מעניין עלה – 'אומרים שפוקימון זה הוא קטלני כשנשקפת סכנה לתינוק שלו.' 'אולי אם נצליח להפריד ביניהם, נוכל לנצל את התוקפנות הזאת נגדם… אבל איך? מתקפות שיוצרות מגע יהוו סיכון כמעט בטוח בפגיעה מגלגול, ומכה אחת תספיק בשביל לחסל כל אחד מהם! כלומר המתקפה היחידה שנוכל להסתמך עליה היא גחלת, ואני לא רואה איך זה יעזור –'
"גלגול בקפיצה!"

יואב הבין שאין לו זמן לתכנן. "כספי, תנסו להגיע כמה שיותר גבוה!"

קוקה החל בגלגול, וכפי שמשה אמר, התגלגל תוך כדי קפיצה בניסיון לפגוע בכספי ואריק באוויר. כספי אומנם הצליח לחמוק בקושי, אבל המשקל של אריק הכביד עליו והוא שמט אותו – היישר בדרכו של הגלגול של קולה.
"ריייייץ'!"

כספי צפה בבהלה בידידו התולעי נופל אל עבר עילפון ודאי, כשלפתע הטיח בכנפיו בעוצמה…

ומשב רוח הסיט את אריק ממסלול הגלגול ואף העיף את קולה אחורה, מנתק אותו מקוקה. הקואלה הירוק קפא במקום בבהלה, בבירור חסר אונים בלי ההורה שלו.

יואב קלט שמהלך החדש של כספי נתן לו את ההזדמנות שחיפש. "אריק, תחזיק את קולה! כספי, תשתמש במשבים כדי להסיח את דעתו של קוקה!"

"קוקה, תתעלם ממנו, תשתמש בגלגול!"

אבל קוקה התעלם מהנחיותיו של משה. הזעם על אובדן התינוק שלו גרם לו לפעול בלי לחשוב, והוא ניסה לתקוף את כספי באגרופים. כספי, מצידו, המשיך לעוף מחוץ לטווח השגתו והפגיז אותו במשבי רוח. בינתיים, אריק הגיע אל קולה והתלפף סביבו. כשיואב ראה שקוקה עם הגב לקולה, הוא ידע שהגיע הרגע.

"כספי, תנחת בדיוק בין קוקה לקולה ואריק!"

כספי צלל במהירות ונחת בדיוק כפי שמאמנו הורה לו. קוקה הסתובב כדי לפנות לעברו, והיה ניכר כי הוא לא מסוגל לראות את אריק וקולה מאחורי כספי. קוקה התכדרר והחל להתגלגל במקום.

משה קלט מה יואב מתכנן. "אתה… אתה לא יכול לעשות את זה! זו שערורייה! זה טירוף!"

יואב חייך. "טירוף? לא; פה. זה. רחובות!!!!!!! עכשיו!"

קוקה התגלגל ישר קדימה, ובאותו רגע כספי המריא אל על ואריק חמק לפאתי הזירה. שום דבר לא היה יכול למנוע מקוקה להתנגש ישירות בתינוק שלו. ההתנגשות גרמה לשניהם לעוף אחורה, מתנגשים בקירות החדר, ולבסוף נוחתים זה לצד זה, מעולפים.

שקט השתרר בחדר, ואז משה מחא כפיים.

"שכה אחיה! אף פעם לא ראיתי דברים כאלה לפני כן! אפילו לא מאחותך ומחברכם – אם כי הם לא נלחמו בקוקה-קולה גם ככה. טענת כי אתה הפחות חכם מבין שלושתכם, ובכל זאת הצלחת לנצח גם בסיטואציות שנראו בלתי אפשריות! למעשה, את כל שלושת הפוקימונים שלי הבסת לא על ידי תקיפה…"

יואב חשב על כך, וקלט שזה נכון – סאליבן הרעיל את עצמו, נשי לא הצליחה להירדם ונפגעה מהנפילה של כספי, וקוקה פגע בקולה ובכך גם בעצמו.

"אני רואה עתיד מזהיר לפניך, ילד – ואני בטוח שגם שניהם יסכימו." משה לחץ על מתג בקיר, ואורות נדלקו מחוץ לחדר וחשפו יציע קטן שבו ישבו ירדן ואריאל, מנשנשים פופקורן.

"כמה זמן אתם כבר שם?"

"עוד מלפני שנכנסת למכון," הודתה ירדן. "ואם יורשה לי לציין, אריאל היה בטוח שייקח לך שעה לפתור את כל החידות."

"שקרים!" קרא אריאל. "אמרתי שייקח לך שעתיים!"

"נחמד לדעת שהיה לכם כל כך הרבה אמון בי," רטן יואב.

"אני צוחק, אני צוחק. אבל ברצינות, משה כהן שם צודק – הגעת לניצחון בדרכים שאפילו אני לא הייתי חושב עליהן – בעיקר כי אין לי פוקימון מעופף, אבל עדיין. כשהוא חשף את הקואללון שלו היינו בטוחים שהלך עליך, אבל פתרת את זה בצורה מדהימה!"

"והרפרנס ל300 היה מעולה, אם יורשה לי לציין," אמרה ירדן. "ובטח היו עוד כמה שלא קלטתי, אבל איך אומרים – לא כל הנוצץ ארנב!"

"אוקיי, את זה בטוח עשית בכוונה," צחק יואב.

"ובכן," אמר משה, "אני מאמין שהרווחת את זה ביושר." הוא הושיט את ידו השמאלית אל עבר יואב.

"מה…"

"אה! אני מצטער, אני שמאלי – בערך הדבר הלא ממוצע היחיד אצלי – אז אני רגיל להושיט את יד שמאל ללחיצה. לפחות אחותך עשתה את זה לא מביך!"

"זה בסדר," אמר יואב והושיט גם הוא את ידו השמאלית. "כשאני לוחץ ידיים עם ירדן אנחנו עושים את זה משני הכיוונים בשביל האיזון, אז אני כבר רגיל." הם לצו ידי שמאל, ויואב הרגיש את משה מניח משהו קטן ומתכתי בידו.

הוא פתח אותה וחשף תג אפור בצורת מלבן המחולק לשניים, משווה לא צורה של סימן שווה.

"תג הממוצע – להראות שגם האנשים הכי רגילים יכולים להיות מיוחדים בדרכם שלהם."

"תודה רבה!" אמר יואב.

"בשמחה. אני מניח שתחזרו לתל-אביב עכשיו?"

"כן," אמרה ירדן. "עכשיו שלשלושתנו יש תג אחד, אנחנו יכולים לחזור הביתה ואף לבקר אצל ידידתנו הוותיקה ציפורה. אולי יהיו לה חדשות בנוגע לתקרית חמש הדקות, וגם אם לא – לפחות נרוויח תג על הדרך!"

"בהצלחה עם זה! היו שלום, אם כי אני בטוח שניפגש שוב במוקדם או במאוחר…"

אריאל הרים גבה. "מה זאת אומרת?"

משה חייך, אבל יואב שם לב שהוא נראה מעט לחוץ. "זאת אומרת, אם תחזרו בקרוב לרחובות, אולי כדי להחיות מאובן או משהו, אתם מוזמנים לקפוץ לביקור, כי אתם יודעים, מנהיג המכון תמיד נמצא כאן!"

ליואב היה ברור שמשה התכוון למשהו אחר, אך יהיה מה שיהיה הדבר שניסה להסתיר מהם, הוא היה בטוח שזה לא צריך להדאיג אותם. הייתה להם כבר תעלומה אחת לפתור, ובהחלט לא היה נראה כי למנהיג המכון החביב יש קשר אליה.

"בואו נזוז," הוא אמר לאחותו ולאריאל. "נעדכן את ההורים שאנחנו בדרך הביתה, נעבור במרכז הפוקימונים ונצא כבר – אנחנו אמורים להספיק להגיע לתל-אביב עד הער-"

הוא נקטע כשהטלפונים של שלושתם זמזמו בו זמנית – טוב, זמזמו לא הייתה המילה הנכונה; הם השמיעו כמה צלילים מרגיעים. הייתה רק מישהי אחת שההודעות שלה מתריאות ככה.

הם שלפו את הטלפונים ביחד, וראו את ההודעה שקיבלו מהשכחנית הרביעית ביניהם:

'מחר, אותה שעה, אותו מקום. יש קצה חוט. נ.ב. אני מרגישה טוב, תודה."

נראה שאדל התקדמה צעד אחד אל עבר פתרון תעלומת חמש הדקות החסרות.

המשך יבוא