(ריי)
ריי הרגיש שנאה עולה מבלאק. הוא בחיים לא הרגיש שנאה כזאת לפני, זה הרגיש כאילו הוא נבלע בחשכה.
בלאק הוציא את אגיסלאש וספטייל והם תקפו את הפוקימונים של פיראס במהירות, ספטייל על טרבנאנט ואגיסלאש על בנאט, בינתיים סאנס לידו הרים יד אחת וריי ראה את פיראס עף לאחד הקירות כאילו יד בלתי נראית מחזיקה אותו שם.
"אני לא אצליח להחזיק אותו להרבה זמן, תמשיכו! אנחנו חייבים לעצור את ראיין!" צעק סאנס בזמן ששאר החבורה המשיכה ישר כשפיראס מתפתל ומנסה להיחלץ מהאחיזה.
אחרי שכולם עברו סאנס שחרר את פיראס שלחלוטין נראה עצבני, בכל הזמן הזה הפוקימונים של בלאק ופיראס נלחמו.
"למה לא ברחת?" שאל סאנס בכעס, ריי לא היה רגיל לראות אותו ככה.
"אני נשאר כדי לעזור", אמר בביטחון, הוא לא עומד להשאיר את בלאק וסאנס לבד אחרי שכמעט אבדו בפעם הקודמת.
"דואג לתלמיד שלך, סאנס? אל תדאג, זה לא שהמצב שלו יהיה שונה משלך. שניכם תמותו בסוף", אמר פיראס וצחק לו צחוק מעצבן.
"אתה בהחלט חסר תקנה… טוב אני מניח שאין ברירה ונצטרך לעבוד ביחד", אמר סאנס לריי ולפתע בלאק פשוט התחיל לרוץ לעבר פיראס.
"בלאק! מה אתה עושה?" צעק לו סאנס אבל בלאק פשוט התעלם ממנו.
"בוא נראה אותך, בן אנוש עלוב!" אמר פיראס והתחיל לירות לעבר בלאק כדורי אש בוערים שבלאק התחמק מהם על ידי קפיצה מצד לצד.
אחרי שבלאק התקרב למרחק של 5 מטרים, פיראס כיוון לעברו עוד כדור אש, ריי ידע שאין סיכוי שבלאק יצליח להתחמק מזה. הוא עמד להשתמש בקסם שיגור ולשגר את בלאק חזרה, כשלפתע מגן שחור פגע בראש של פיראס. האגיסלאש של בלאק עמד מעל הבאנט המובס של פיראס. פיראס שלא היה מוכן למכה בראש יצא מריכוז, זה כל מה שבלאק היה צריך. הוא סגר את המרחק ביניהם בכמה שניות ותפס את פיראס בגרון, ותוך כדי שהוא שואג בזעם הוא זרק אותו על הקיר מימינו בעוצמה. פיראס פגע בקיר בקול שבירה מחליא, לא שזה עצר את בלאק. בלאק הסתער לעברו, תפס אותו והצמיד אותו לרצפה. בלאק התחיל לשלוח אגרופים לעבר הראש שלו, ריי לא ידע איך זה ישפיע על פיראס שהיה פחות או יותר בן אלמוות אבל הוא בוודאות לא עומד לאהוב את זה. אחרי כמה סבבים של אגרופים בלאק לפתע נעצר ואז התחיל לרחף באוויר, ואז הוטח בעוצמה בקיר השני של המערה ושבר אותו, ענן אבק נוצר מהשבירה.
"אתה תצטרך להתאמץ הרבה יותר מזה כדי להרוג אותי חתיכת מטרד", אמר פיראס וכשהוא הסתכל לעבר ריי, ריי ראה שחסרה לו חתיכה מהגולגולת שלו, כך שראו מן כדור רפאים אדום זוהר באמצע הלא כלום שהיה לו בגולגולת.
"תתכונן ילד", אמר סאנס.
ריי התכונן ויצר שני כדורי אש בידיים שלו.
= = = = =
(זארה)
אחרי שהשארנו את ריי בלאק וסאנס מאחור התקדמנו בשיא המהירות קדימה, אייר והראש בחזית השורה, מאחוריי עמדו שלישיית המאמנים האגדית של קנטו והפרופסור המוזר ההוא. היינו אחת הקבוצות החזקות ביותר שנוצרו אי פעם כדי לעצור משהו אחד גדול.
"משהו מסריח…", אמר אייר אחרי שהתקדמנו במשך כמה דקות, "לאן כל החיילים נעלמו?" שאל בחשד.
"אולי הם ברחו אחרי שראו את המורדים תוקפים", עניתי לו בקול לא בטוח.
"אולי", ענה לי באותו הטון, אבל לא היה זמן לחשוב על זה אז המשכנו להתקדם.
המשכנו קדימה עד שהגענו לצומת מוזר, אייר עמד שם לרגע כדי לבחור כיוון ופנה ימינה. אחרי עוד חמש דקות הליכה יצאנו ממסדרון של עוד מערה ענקית. נכנסנו למערה והיא הייתה שקטה לחלוטין, ממש כאילו כל צוות אימפריום פשוט נעלם מהבסיס בין רגע.
התקדמנו במערה כשהגב שלי התחיל לעקצץ, לפתע נשמע קול "עכשיו!" ואז נשמע צליל שחרור לחץ והרגשתי משהו ננעץ לי בגב.
תפסתי את מה שננעץ בי מיד וראיתי מן מזרק מוזר עם נוצה בסוף, המיכל של המזרק היה ריק. לפתע זאק יצא לו מאחת הפינות ואיתו יצאו עוד חיילים, לא הבנתי איפה הם הסתתרו אבל לא היה זמן לחשוב על זה עכשיו, היינו מוקפים.
"מוצא חן בעיניכם?" אמר והרים מזרק זהה לזה שננעץ בי, עם חומר כחול בתוכו. "החומר הזה אמור לגרום לכם לאבד את ההכרה תוך כמה שניות", אמר בחיוך מרושע.
המשכתי לעמוד שם וחיכיתי להשפעה שתגיע, אבל היא לא הגיעה. הסתכלתי לצדדים וראיתי את כל השאר מסתכלים בחוסר הבנה כמוני, זאק הסתכל על המקרה בחוסר ביטחון.
"יש מצב הוא פשוט היה כל כך מטומטם והוא התבלבל עם החומרים", אמר לאיוס ואז לפתע הוא מעד. שתי שניות אחרי זה אלה ואמה נפלו על הרצפה ולאיוס נפל מיד אחרי, אייר תפס אותו במהירות לפני שהוא פגע ברצפה.
"תתכוננו! החומר כנראה משפיע רק על מחוקים!" צעק זאק והחיילים התחילו לעמוד בצורה סביבנו.
הסתכלתי עליהם בזעף אבל לא היה לי יותר מדי מה לעשות, זאק גמר את כל הפוקימונים שלי כבר לפני.
"זארה", אמר לפתע הראש והתקדם לעבר זאק, "זוזי הצידה בבקשה", זזתי הצידה כמובן.
"זאק, אני אעשה את זה קצר. אני מציע לך לעזוב את המקום הזה ולא יקרה לך שום דבר", אמר קרלוס בקול סמכותי.
"כן בטח! אתה כבר לא המנהיג שלי! מה אתה בכלל יכול לעשות לי זקן מחורבן?" החזיר לו זאק בחוצפה.
"אם ככה… אתה לא משאיר לי ברירה", אמר והוציא פוקדור, אייר נעמד לידו עם אולטרה בול.
"אתה בטוח בזה, קרלוס?" שאל אייר.
"בוא נראה להם למה קראו לנו "צמד הכאוס והגיהינום" כשהיינו צעירים", אמר קרלוס עם חיוך, אייר החזיר לו עם חיוך משל עצמו. ואז שניהם זרקו את הפוקדורים שלהם לקרב.
= = = = =
(לאיוס)
עכשיו אני מבין למה אסור לעשות סמים, זה גורם לך להרגיש כמו חרא. אל תעשו סמים, ילדים. אחרי שזאק והחיילים הפחדנים שלו ירו עלינו את המזרקים המוזרים הספקתי לראות את אלה ואמה נופלות על הרצפה לפני שאני ראיתי את הרצפה מתקרבת אליי במהירות וזה הדבר האחרון שאני זוכר. צפתי לי בשום כלום שחור וענקי, פשוט בוהה למעלה ולא יכול לזוז. ואז התחילו הזכרונות.
= = = = =
(אמה)
'אני אפרק את האפס הקטן הזה לחתיכות שאפילו אמא שלו תראה כוכבים', חשבה לעצמה אמה בכעס ואז נזכרה שאמא שלו זאת גם האמא של ריי ולקחה את זה חזרה ואז היא איבדה הכרה.
אמה ראתה את עצמה בתור ילדה קטנה בבית יתומים עלוב שבו מנהל בית היתומים גרם לילדים לעבוד בשבילו כדי להרוויח כסף, 'הסיפור הקלאסי', חשבה לעצמה אמה בכעס כשראתה שהיא עובדת במיון בגדים על מן פס ייצור מוזר עם עוד כמה ילדות. היא מיינה את הבגדים וכל פעם שמצאה משהו שנראה בעיניה יפה היא המביאה אותו בכיס שלה.
כפתור, כרטיס נסיעה ישן, כל דבר יוצא דופן היה בעיניה יפה והיא שמרה את הכל בתוך קופסא קטנה מתחת למיטה שלה בחדר השינה הגדול בו כל הילדים ישנו. נראה שלא קרה שום דבר מעניין למשך תקופה כי המראה השתנה ולפתע אמה נראתה מוקפת בשלושה ילדות קטנות ושחצניות למראה, אחת מהן שנראתה כמו עוד נפוח בעיני אמה החזיקה את הקופסא בה היו כל הדברים שהיא אספה.
"תחזירי את זה!" אמרה אמה בכעס.
"או שמה? את שוכחת שאבא שלי הוא המנהל כאן. אז את בעצם כמו המשרתת שלי, עכשיו נשקי לי את הנעל", אמרה והושיטה את הנעל שלה לכיוון אמה, אמה בתגובה ירקה עליה.
הילדה הסתכלה עליה בכעס ואז סתרה לה וזרקה את הקופסא שלה על הרצפה, גורמת לכל הדברים להתפזר על הרצפה. אמה התכופפה והתחילה להרים אותם בזריזות, היא עמדה להרים את הקופסא כשהילדה השנייה דרכה על הקופסא שהייתה עשויה מקרטון ומעכה אותה, "זה מה שקורה כשאת לא מקשיבה למי שמעליך, יתומה עלובה", אמרה הילדה בהתנשאות, אמה הסתכלה עליה במשך כמה שניות ואז תקפה אותה עם ציפורניים, שיניים ומשיכות בשיער, כששתי הילדות האחרות ניסו לעצור אותה היא תקפה גם את שתיהן.
כשבסופו של דבר הפרידו אותה מהן היו בידיים שלה קווצות שיער נכבדות של הילדות שיצטרכו להשלים עם הקרחות שיש להן עכשיו בשיער למשך כמה זמן. אמה חייכה לעצמה בעונג אבל כמובן שהיה לזה מחיר. הכניסו אותה לחדר בבית היתומים שנקרא "הצינוק", היו מביאים לי אוכל פעם ביום במשך כמה שבועות.
אחרי מה שנראה כמו נצח הוציאו את אמה משם והחזירו אותה לעבודה והפעם היא לא אספה דברים, נמאס לה שמשתמשים בדברים שיקרים לה כדי להכאיב לה. המראה עוד פעם השתנה והפעם אמה הייתה נערה, עומדת במשרד של מנהל בית היתומים המבחיל.
"את יודעת אמה… את נערה יפה… יש הרבה אנשים שהיו מוכנים לשלם הרבה כסף כדי לקבל אותך", אמר והתקרב אליה באיטיות, אמה כבר ידעה מה עובר לו בראש, היא קלטה את המבטים שהסוטה הזה שלח אליה בזמן האחרון, הוא גרם לה לבחילה. הוא התקרב והרים את אחת מקווצות השיער של אמה, אמה הרימה יד אוטומטית לסטור לו והוא עצר אותה בלי בעיה.
"את רוצה להילחם? כי אפשר בשתי הדרכים", אמר והדף אותה על הקיר, הוא עמד להתחיל לגעת בה כשאמה בעטה בו בין הרגליים וגרמה לו להתקפל ואז יצאה מהמשרד והתחילה לברוח. היא רצה ורצה ורגע לפני שהצליחה לפתוח את הדלת הרגישה ידיים מרימות אותה באוויר, זה היה אחד הביריונים הסתומים של המנהל.
"בוס, מה אתה רוצה שנעשה איתה?" שאל האחד שהחזיק אותה באוויר, המנהל כמובן הסתכל עליה בזעם ואז חיוך מרושע עלה על פרצופו. "תרגישו חופשיים לעשות איתה ככל העולה כל רוחכם", אמר בסיפוק, אמה התחילה להיאבק ואפילו הכניסה אצבע לעין של האידיוט אבל הוא לא שחרר אותה ורק נתן לה סתירה כדי שתפסיק, אמה הרגישה את טעם של דם בפה שלה.
הוא השכיב את אמה על הרצפה וגהר מעליה 'כל הגברים הם אותו הדבר, חושבים ממקום אחד', חשבה לעצמה אמה בזעם ובעטה במקום הזה בשיא העוצמה מה שגרם לביריון להתקפל בכאב כשהיא נעמדה על הרגליים וברחה החוצה במהירות.
התמונה השתנתה פעם נוספת ועכשיו נראה שוטר עומד ליד אמה בבית היתומים כששוטרים לוקחים את האחראיים לכל מה שהלך במקום לניידות ובודקים שכל הילדים שם בריאים ושלמים.
"אמה… נכון? חתיכת אומץ לברוח ככה מהמקום הזה", אמר לה השוטר בהערכה. "זה כלום, עשיתי מה שכל אחד אחר היה עושה", החזירה לו אמה אבל היא הרגישה מן גאווה מוזרה כזאת.
"זה הרבה יותר מכלום זה בטוח. אולי כדאי שתשקלי להיות שוטרת כשתהיי גדולה", אמר לה והתפנה ממנה כדי לטפל במשהו אחר.
אמה סיימה את קורס השוטרים בהצטיינות, מאז שהשוטר ההוא הציע לה להיות שוטרת, היא החליטה שזה מה שהיא רוצה לעשות כשהיא תהיה גדולה. היא קיבלה תפקיד בעיר פשע מסוימת שפחות או יותר אפילו המשטרה שם הייתה מושחתת. אחרי שהבינה שמהמשטרה היא לא תקבל עזרה היא הלכה לשטות באיזה בר בעיר. אחרי ששתתה כמה כוסות (די הרבה), היא הכירה שם מישהו בשם סטיבן סטון שהיה בחור טיפה מוזר שמתלהב מאבנים, הוא הזמין את אמה לכוס על חשבונו אז היא הסכימה בשמחה.
בהתחלה אמה חשבה שהוא כמו כל האנשים בעיר הזאת והוא מושחת מהיסוד ואפילו עצרה אותו במכירה לא חוקית של אבנים נדירות, אבל לאט לאט היא למדה להכיר אותו והוא עזר לה בכמה וכמה דברים במהלך השהות שלה בעיר. הוא אפילו עזר לה למצוא הוכחות שמרשיעות את האיש שהיה אחראי על כל מערכת הפשע בעיר הזאת.
"אבל סטיבן, אפילו המשטרה המחורבנת בעיר המזורגגת הזאת מושחתת, למי אני אמורה ללכת עם זה?" שאלה והעיפה את ההוכחות בזעף על השולחן בדירה שלה, שם הוא ביקר אותה.
"המ… אני חושב שאני יכול לעזור. אני אצטרך את ההוכחות", אמר לפתע.
"אז זה הקטע מה?" אמרה אמה בכעס.
"קטע? איזה קטע?" שאל סטיבן בלבול.
"אל תיתמם לי! אתה עקבת אחריי עד לכאן כדי לבדוק מה אני מגלה ואז להעלים את כל הראיות! אז נחש מה? אני לא אתן לך אותם! תלך לעזאזל סטיבן, או איך שלא קוראים לך!" צעקה אמה.
המיקום השתנה עוד פעם, "באמת חשבת שתוכלי להפיל אותי?" אמר האיש שהיה אחראי על רשת הפשע בעיר כשהיא הייתה קשורה לכיסא בחדר חשוך, "אני שולט בעיר הזאת! אני המלך כאן!" אמר והחווה בידיים סביבו.
אמה בתגובה ירקה עליו "לך לעזאזל אפס מחורבן!" אמרה בכעס אבל היא ידעה מה עומד לקרות עכשיו, הם עומדים לאנוס ולהרוג אותה, לא בהכרח בסדר הזה.
אם היא רק הייתה מקשיבה לסטיבן אז במקום פשוט לנסות להסתער על המקום לבד… מה היא חשבה לעצמה? היא הייתה כל כך עקשנית כשהיא הרגישה שהיא וסטיבן באמת יכולים להיות חברים טובים וכשהוא ביקש את ההוכחות היא התעצבנה והלכה לעצור את האידיוט שעומד מולה.
היא השלימה עם הבלתי נמנע כשלפתע הדלת נפתחה "בוס יש לנו בעיה!", אמר האחד שנכנס בהתנשפות.
"מה מה? אתה לא רואה שאני עסוק?" שאל בכעס ורגע אחרי זה הקיר שהדלת הייתה מחוברת אליו התפוצץ לכל עבר והעיף את שניהם לרצפה לרגליה של אמה.
כשהאבק התפזר אמה ראתה את סטיבן על מגה מטגרוס לבן, הוא ירד ממנו במהירות והתיר את החבלים שקשרו אותה.
"סטיבן… אבל מה אתה…?" היא לא הבינה מה סטיבן עושה כאן, היא קראה לו שקרן ורמאי ואמרה לו שהיא לא רוצה לראות אותו יותר.
"אין זמן להסברים! בואי נעוף מכאן!" אמר והעלה אותה על המטגרוס שלו והם יצאו משם בשיא המהירות.
מסתבר שסטיבן הוא האלוף של מחוז הואן ומנכ"ל חברת דבון, הוא הפעיל כמה קשרים ודאג לזה שיחליפו את ההנהלה בתחנת המשטרה ויעצרו את האחד שחטף אותה ושלט על כל מה שהלך כאן, אמה לא התכוונה לשכוח שהיא חייבת לסטיבן את החיים שלה. אחרי שהיא עברה מתחנה לתחנה, צוברת יותר ויותר ניסיון והישגים כשיום אחד נשמעה על הדלת שלה דפיקה. היא פתחה את הדלת וראתה איש עם שיער שחור מוסט הצידה ומעיל ארוך וחום.
"אמה קרייס?" שאל כשראה את אמה.
"כן".
"אפשר להיכנס?" אמה זזה הצידה והניחה לו לעבור.
"אני אעשה את זה זריז", אמר והוציא תפיסת סיגריות מאחד הכיסים של המעיל שלו, מדליק אותה ומתחיל לעשן ברוב חוצפתו בתוך הבית שלה.
"מה אתה חושב שאתה עושה כשאתה מעשן לי בתוך הבית?" שאלה אמה בכעס.
"השם שלי הוא לוקר", אמר, מפריח עננת עשן לאוויר, "אני עובד בשביל המשטרה הבינלאומית", אמר ושאף עוד שאיפה מהסיגריה.
"ולמה זה אמור לעניין אותי או לתת לך פריבילגיה לעשן לי בבית חתיכת זקן חסר חוש אופנה!" הוא בהחלט התחיל לעלות לה על העצבים.
"בעלת דם חם, כמו ששמענו עליך. אני כאן כדי להציע לך להפסיק לעבוד בתחנות משטרה רגילות ולהצטרף אלינו", אמר והושיט לה כרטיס ביקור עם מספר.
"מה… אבל… למה אני?" שאלה אמה בקול לא בטוח ושכחה לחלוטין מהעובדה שהוא מעשן בבית שלה.
"את מוצלחת, יש לך הישגים, יש לך עקרונות. בעיקרון המליץ לנו עלייך סטיבן סטון, למרות שכנראה הייתי מבקש לגייס אותך בכל מקרה במוקדם או במאוחר. בכל מקרה, את לא חייבת לענות לי עכשיו. תחשבי על זה ותתקש-", הוא כנראה רצה להגיד לה שתתקשר למספר על הכרטיס אם היא מעוניינת כשהיא קטעה אותו.
"אני מעוניינת!" אמרה בנחישות.
המראה השתנה שוב והפעם היא עמדה מול סטיבן ולוקר במשרד.
"תנו לי להיכנס לשם! אני אכנס פנימה ואשיג את כל המידע שאנחנו צריכים!" אמרה אמה בלהט.
"זה מסוכן אמה… צוות אימפריום האלה… הם אנשים מסוכנים", אמר סטיבן באזהרה.
"אני יודעת שאני יכולה לעשות את זה! תנו לי הזדמנות!"
"טוב, אני מניח שאם את אומרת שאת מסוגלת לזה", אמר לוקר והרים את שפורפרת הטלפון כדי להתקשר למישהו שיטפל בכל מה שצריך.
"כן, אדמין אמבר?" אמה הייתה מחופשת לאחת החיילות בצוות אימפריום כשאחת האדמינים קראה לה ואמרה לה לבוא אחריה.
היא נראתה כמו פוץ נפוח שאמה תהנה מאוד לבעוט בו, אבל היא התאפקה. שתיהן נכנסו לחדר מלא במבחנות ודברים של מדענים, אמה הסתכלה על המקום בחוסר הבנה.
"למה קראת לי לכאן אדמין אמבר?" שאלה, אולי בקול רשמי מדי.
"את יודעת… יש לי כאן הרבה דברים. מזרקים, מבחנות, שפני ועכברי מעבדה…", אמרה והתקרבה אל אמה בצורה מוזרה, "שוטרות בתחפושת שלא יודעות למה הם נכנסות!" אמרה ודקרה את אמה במזרק מוזר, אמה הרגישה את הראש שלה מסתחרר.
"היית צריכה להישאר בבית, ילדה", אמרה אמבר וזה הדבר האחרון שאמה נזכרה בו.
תגובה אחת
טוב לדעת גם את העבר המלא של אמה.