פרק 52 – התעוררות!

(בלאק) קולות גרירה נשמעו. הוא הוציא את החרב מהחזה שלו וגרר את עצמו באפלה. הוא לא ידע לאן הוא מנסה להגיע או למה הוא בכלל מתאמץ, אבל הוא ידע שהוא חייב לזוז. 'אני לא יכול למות… לא כאן…' זאת המחשבה האחרונה שעברה בראשו של בלאק לפני שהוא איבד את ההכרה. בלאק מצא את עצמו מוקף בשחור, שחור מכל עבר. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהוא היה כאן, הוא נכנס למקום הזה בכל פעם שהוא איבד את עצמו, כשרוג תקף את אלה או כשריינאק ניסה לפגוע בחברים שלו, הוא זכר את עצמו במקום הזה מסתכל על עצמו עושה את הפעולות שהוא בחיים לא היה עושה. באותם זמנים הוא הרגיש עלוב וחסר יכולת, מסוגל רק לראות את המעשים של עצמו אבל לא מסוגל לעשות כלום. הוא התבייש להודות במצב שלו אז הוא אפילו לא סיפר לאף אחד על זה, הוא פשוט אמר שהוא לא זוכר כלום. הוא תמיד חשב שזה בעצם הראש שלו וככה הוא בעצם נראה מבפנים, שחור לגמרי. המחשבה על זה הלחיצה אותו. הוא עצם את העיניים והפקיד את עצמו ללא כלום שנמצא שם, הוא היה עייף ולא היה לו כבר אכפת מה יקרה. הוא הריח את הריח לפני שפקח את עיניו, זה היה ריח של מרק מסוים. הריח היה מוכר אבל הוא לא הצליח להיזכר מאיפה. לפתע הוא נזכר בכל מה שקרה לפני ובלאק ניסה להתיישב על המיטה שהשכיבו אותו עליה. הוא התקפל ברגע שהתרומם מעט וצרח בכאב. זה הרגיש כאילו מישהו מכניס ברזל מלובן לתוך החזה שלו ואז סובב אותו ימינה או שמאלה בשביל הכיף. דמות גהרה מעליו. "אתה רוצה למות בכוח מה?" הקול היה קול אישה, הוא היה עדין אך תקיף. היא התכופפה ובדקה את החזה של בלאק, שהיה עטוף בתחבושות נקיות, "יופי, הפצעים לא נפתחו. כרגע פשוט תן לגוף שלך לנוח ולעשות את העבודה שהוא צריך לעשות", אמרה בקול מרגיע וסידרה לבלאק את הכרית תחת הראש. "א…איפה אני? מי את?" שאל בלאק, הוא לא היה מוכן לשכב ככה בחוסר ידיעה. הוא הסתכל על האישה, היה לה שיער שחור כמו הלילה ועיניים נוצצות בצבע ירוק, היה משהו מטריד במבט שלה. "אני מתארת לעצמי שאתה לא זוכר שום דבר… טוב אבא שלך עמד למחוק אותך לפני שעזבתי בכל מקרה", אמרה בכל מהורהר. "אתה עדיין נמצא בבסיס של צוות אימפריום אם זה מה שאתה רוצה לדעת", נשמע קול וסאנס נכנס לחדר, הוא לבש חולצה לבנה וקצרה ובלאק ראה שחסרה לו יד. "זה בעצם החלק החמישי של הבסיס, למרות שמכאן אין יציאה. כל מי שנכנס לכאן בחיים לא יכול לצאת", אמר בקול עצוב. "סאנס… התעוררת", אמר האישה בקול חושש כאילו היא לא יודעת איך סאנס יקבל אותה. "טוב לראות אותך מריה", אמר סאנס עם חיוך קטן. היה נראה שזה מרגיע את האישה מעט. "לא יכול לצאת?! אז אנחנו תקועים כאן? אתה לא יכול לשגר אותנו או משהו?" צעק בלאק לעבר סאנס, או לפחות דיבר חזק ככל האפשר עם פצע פעור בחזה. "אתה צריך להיות אסיר תודה על זה שאתה בחיים, אחר כך תנסה למצוא דרכים לצאת מפה", ענה לו סאנס, שלא כהרגלו בקשיחות. "אל תרצה לי! כל זה לא היה קורה אם אתה היית עושה את העובדה שלך כמו שצריך", צעק לעברו בלאק ואז קלט שאין לו מושג למה הוא צעק את זה או על מה הוא מדבר בכלל. למעשה הוא בקושי הכיר את סאנס למעט ההיכרות הקצרה שריי ערך להם איתו. "הוא מתחיל להיזכר", אמרה האישה. "נראה ככה… למרות שלא נראה לי שהוא ישמח אחרי שהוא ייזכר בהכל", החזיר לה סאנס. "להיזכר? על מה את מדברת? מי את בכלל?" שאל בלאק את האישה שעדיין לא אמרה מי היא. "להיזכר, בלאק", אמר לו סאנס, "הרי אתה הבן של מנהיג צוות אימפריום, באמת חשבת שאתה אף אחד רק בגלל שאתה לא זוכר את זה? והאישה הזאת, שאגב הצילה את החיים שלך", אמר והצביע על מריה, "היא מריה קראטוייה-ראזרה, אמא שלך", אמר בקול עובדתי. לפתע נשמע צליל פתיחה של דלת ולחדר נכנס גבר עם תחבושות על החזה ודם באמצע, בדיוק במקום שבלאק נדקר בו. "מ…מריה?" אמר ועשה את דרכו באיטיות לעבר מריה, בקושי מצליח ללכת. "ק…קרלוס", אמרה מריה והלבינה לגמרי. קרלוס הגיע אל מריה שהביטה על קרלוס כאילו ראתה רוח. "חשבתי… חשבתי שאיבדתי אותך…", אמר קרלוס ותפס החולצה שלה, ואז התחיל לבכות. אחרי כמה שניות הוא התמוטט על הרצפה ובלאק ראה שהתחבושות סביב החזה שלו מתחילות להיות אדומות. "הפצע נפתח", אמר סאנס והוציא את מריה מההלם שהייתה בו. לפתע אייר נכנס לחדר והסתכל על הסיטואציה במבט בוחן. אחר כך הוא הרים את קרלוס ויצא מהחדר, סאנס ומריה בעקבותיו. "אל תדאג, אני אסביר לך הכל עוד כמה דקות", אמר לו סאנס בקול מרגיע. בלאק נשכב על המיטה והסתכל על תקרת הקרשים מעליו. למרות שרק התעורר משינה הוא הרגיש את העייפות שנגרמה לגוף שלו מהפציעה ושקע לשינה עוד לפני שהספיק לחשוב על משהו חשוב מדי.