מעל מיטתו של מקס הונח מגש עם מרק, אורז ועוגיה לקינוח. אבל מקס לא נגע באוכל. מסך המחשב מולו הציג את התמונה הקפואה שלו בן ה-12 עם איוי שקיבל באותו יום, ואיבד מתי שהוא בשנים שחלפו מאז.
"אתה חייב לאכול", אמרה אלזה כשראתה את המגש המלא.
"אין לי תיאבון", ענה מקס.
"אסור לך לקחת את זה קשה, מקס. אתה לא יודע מה קרה לאיוי, ואתה בטח לא יכול להאשים את עצמך".
"פוקימונים הם הדבר היחיד שאני זוכר. כבר אז רציתי לעזור להם, אבל אפילו על הפוקימון שלי לא יכולתי לשמור. איזה מין סייר פוקימונים גרוע אני?"
"היית סייר פוקימונים מבטיח עוד מגיל 12. אני בטוחה שיש סיבה לכול דבר", אמרה אלזה, "אנחנו נבדוק ונברר בין האנשים שהכירו אותך. עורכת הדין שלך חברה באיגוד הסיירים, אולי היא יודעת מי הכיר אותך כשהיית שם. אולי אפילו היא בעצמה הכירה אותך".
מקס בחן את קעקוע המנסרה על זרועו השמאלית.
"את יודעת, אני חושב שהבנתי את המשמעות של זה", אמר, "האור הלבן שנכנס פנימה הוא איוי, והצבעים השונים הם האפשרויות השונות שיש לו להתפתח. עד כדי כך היא הייתה חשובה לי. איך יכולתי לאבד אותה?"
"די, מקס, זה לא בריא עבורך. אני אומרת לאניה שהיא יכולה לבוא שוב היום, טוב?"
הוא משך בכתפיו מבלי להפנות אליה מבט.
= = = = =
חסן שתה את טיפות המים האחרונות שמילאו בבקבוק הקולה הריק של דניאל. הם יצאו מגבולות אשקלון לפני כשעה, ונראה שהם רק הולכים ומתרחקים מהמקום שבו היה פעם ים – כלומר, היכן שהוקמו מתקני התפלה. אבל לפי הבטחתו לדניאל הוא נאלץ לשתוק.
"חסן", היא אמרה לפתע, "מה זה איליה קפיטולינה?"
"זה השם שנתנו הרומאים לירושלים אחרי שהחריבו את בית המקדש היהודי".
"כן, אבל התכוונתי למה השם הזה מופיע על פוסטר אצל ראש העיר, שבבירור נוצר הרבה אחרי נפילת האימפריה הרומית?"
חסן משך בכתפיו. "אני רק עבדתי אצלו, הוא לא סיפר לי הרבה דברים", אמר, "למה את שואלת?"
דניאל החליטה שלא יזיק לספר לו. "כי לשם אנחנו הולכים".
הוא לא היה מאוד מופתע. הוא ידע שהם הולכים לכיוון מזרח, ושבכיוון מזרח אין שום דבר חשוב, אולי חוץ מירושלים שהייתה חשובה לפני שהעולם השתנה. הוא כמעט הצטער על הבטחתו שלא לשאול שאלות, ונאלץ לנחש בעצמו את מה שסקרן אותו כל כך. הרמז היחיד היה הידיעה שדניאל לא מחפשת מישהו, אלא משהו, ויכול להיות שהוא עדיין נמצא במקום מלפני שננטש. למרות זאת, עדיין לא היה לו ברור איך הם מתכוונים לעשות את המסע הזה ברגל, כשכמות המים המועטת שלהם בדיוק אזלה.
"למה איזיס לא פשוט מקפיצה אותנו לשם בשניה?"
"אי אפשר. היא יכולה לעשות טלפורטציה רק למקומות שהיא הייתה בהם בעבר".
חסן הנהן. לפתע ראה משהו במרחק, ומיהר לתפוס בזרועה של דניאל ולמשוך אותה אל מאחורי סלע גדול.
"מה קרה?"
"חתולי פרא", ענה, "מתקדמים ישר אלינו".
= = = = =
אניה דנטון סגרה את הדלת והתיישבה ליד מיטתו של מקס.
"אני מקווה שהיום אף אחד לא יגרש אותי מכאן", אמרה.
"אני לא חושב שאלזה תעשה את זה. היא כל כך משתדלת שלא לפגוע בי, שאני חושב שהיום היא תוותר לנו על הרבה דברים".
"גם אם אני אספר לך סוף סוף את מה שהיא לא רוצה שתגלה?"
לראשונה מאז אותו בוקר, אולי אף מאז שהתעורר, משהו הצליח לתפוס באמת את תשומת לבו של מקס. הוא קיווה שלהתחיל לנסות להיות אדם חופשי יעזור לו כעת גם להסיח את דעתו מכול שאר הדברים. ובכול זאת, האפשרות שהרופאה שלו צודקת עדיין הדאיגה אותו.
"ומה אם זה באמת יעמיס עליי כמו שאלזה אומרת?" שאל.
"זה סיכון שתצטרך לבחור אם לקחת. אני רק אזכיר לך שאתה סייר פוקימונים ולקחת סיכונים זו העבודה שלך".
"את הכרת אותי לפני כן?" הוא נזכר בדבר נוסף שאלזה אמרה.
"לא. איגוד הסיירים הוא ארגון גדול ואתה באת ממחוז אחר".
"בסדר. אז את יכולה לברר מי הכיר אותי ולבקש ממנו לבוא הנה?"
"אני יכולה לנסות, אבל אני חושבת שעדיף שנעזור לך להתכונן למשפט, כי זו העבודה שלי אחרי הכול", אמרה אניה, "עד אז, תזכור שיש דברים גרועים יותר מלאבד פוקימון שאתה לא זוכר".
"אניה, את לא עוזרת…"
"כמו לאבד פוקימון שאתה כן זוכר".
= = = = =
דניאל הציצה אל חתולי הפרא כשהיו קרובים מספיק. היו כעשרה מהם, ובהם ופוריאונים, ג'ולטיאונים ופלריאונים – מין של איוי שלא ראתה עוד, גופו אדום ופרווה צהבהבה סמיכה על מצחו, צווארו וזנבו.
"מה את אומרת, איזיס?" שאלה.
איזיס השתהתה לרגע, ואז יצאה ממחבואה בזנב מורם כלפי מעלה, מביטה היישר אל חתולי הפרא. הם נעצרו במקום והתחילו לנהום ביניהם בצורה שקצת הזכירה מילים, וגם איזיס הצטרפה. במהרה יצא מתוך הקבוצה אחד הפלריאונים ונעמד בראש. הוא ואיזיס בחנו זו את זה, ואז פיו של הפלריאון נפער ולהבה רותחת נורתה ממנו.
"איזיס, זהירות!" קראה דניאל.
הלהבה סטתה ממסלולה ברגע האחרון ועלתה אל השמיים. איזיס הסיטה אותה ממנה בכוחה העל-חושי, ומייד ירתה קרן על-חושית לעבר פלריאון. הוא חמק במהירות מדהימה, וכעבור רגע ניצב מול איזיס ונגח בראשה. היא נהדפה לאחור בכוח מפתיע.
"איזיס, תשתמשי גם את בזריזות שלך!"
שני החתולים הופיעו ונעלמו במהירות גבוהה כל כך, עד שבקושי ניתן היה להבחין בהם. דניאל יצאה ממחבואה והביטה במתרחש. נראה שאיזיס מתחילה לאבד מהירות. כעת דניאל יכלה להבחין בכוויה גדולה בין עינה השמאלית לעין השלישית שעל מצחה. כל שערה בפרווה הסמיכה של פלריאון, כך התברר לה, הייתה למעשה שקיק קטנטן של אש, וכעת הם חרכו את אספאון וגרמו לה כאב שהלך והתעצם.
"חייבות לסיים את זה מהר. מתקפת בזק!"
איזיס עצרה במקום והחלה לירות לכול עבר פרצי אנרגיה שדמו לכוכבים. זו לא הייתה מתקפה מאוד חזקה, אבל היא הייתה מדויקת ביותר, ופלריאון לא היה מסוגל להתחמק ממנה. במקום זאת הוא ספג אותה, וניצל את העצירה שלה למתקפה חזקה משלו, להביור אש שאיזיס הסיטה שוב. אבל הריכוז שנדרש להסיט את האש אילץ אותה להפסיק את המתקפה. מהלהביור הבא היא התחמקה בטלפורטציה, אבל פלריאון המשיך לירות עוד ועוד, ואיזיס הלכה והתעייפה ככול שהאוויר נגמר בראותיו. בסופו של דבר שניהם עמדו זה מול זו מתנשפים ומותשים.
"אל תוותרי", הפצירה בה דניאל.
אבל לפלריאון עוד נותר כוח להשתמש בהתקפות שלא דורשות אש. בזינוק אחד הוא התנפל על אספאון ונשך את צווארה. היא ייללה בכאב וקרסה על האדמה החמה, פלריאון עומד מעליה כמנצח.
= = = = =
"אז היה לך פוקימון שאיבדת?" שאל מקס.
"לא רציתי להיכנס לזה, אבל כן", ענתה אניה, "היה לי וויילמר. היינו יחד שנים רבות, ואחרי שאיבדתי אותו, החלטתי לא לקחת פוקימון אחר".
מקס כמובן ידע איזה מין פוקימון הוא וויילמר, לווייתן בעל גוף כדורי שנפוץ באיזור הוואן.
"אני מצטער לשמוע. מה קרה לו?"
"מה שקורה תמיד. קרב גדול עם אנשים רעים שלא אכפת להם לפגוע בפוקימונים. זה יצא משליטה…" היא ניגבה את עינה בגב ידה, "בכול מקרה, בגלל זה אני מבינה מה אתה עובר עכשיו, עם כל הכבוד לידע האקדמי של דוקטור קוצ'רובה. אתה צריך להעסיק את עצמך, לא לרחם על עצמך".
"את כנראה צודקת", אמר מקס, "בסדר, ספרי לי הכול".
"אני מציעה לך להתכונן נפשית", אמרה אניה.
"כמה נורא זה כבר יכול להיות? לא רצחתי אף אחד, נכון?"
אניה שתקה. לבו של מקס החסיר פעימה.
"נכון?" חזר על השאלה.
"לא רצחת אף אדם", ענתה אניה.
"אז הכול…" התחיל מקס לומר, והשתתק מייד כשהבין מה אניה אמרה בדיוק.
= = = = =
דניאל חשה מייד אל איזיס המובסת. כשחסן ראה זאת, הוא קם על רגליו לראשונה.
"מה את עושה? הוא ישרוף גם אותך!"
אבל היא התעלמה ממנו, הרימה את איזיס בזרועותיה וליטפה את פרוותה הרכה. "לא נורא, איזיס", אמרה, "עוד מעט כולנו ננוח".
"דניאל, מה את עושה? בואי נברח מפה!"
"חסן, תירגע. הם לא יעשו לך כלום".
אחרי מה שפלריאון עשה לאיזיס, היה לו קשה להאמין לזה. לרגע אחד היה בטוח שדניאל השתגעה, אבל אז הבחין שכולם עומדים סביבם בשקט ולא עושים דבר. פלריאון חשף את שיניו לעומתו, אבל לא זז.
"את בטוחה שהם לא יתקפו אותנו?"
"מה פתאום? הם יצורים מאוד עדינים".
"עדינים?!"
"איזיס תהיה בסדר. היא יכולה לספוג פגיעות כאלה ותחלים מהר מאוד באור השמש, והשאר יודעים את זה. כנראה שנכנסנו לטריטוריה שלהם, הם רצו להפגין כוח ועשו זאת בקרב הוגן".
"וזאת הטריטוריה שלהם?" הוא הסתכל סביב, "איך החתולים האלה שורדים באמצע המדבר בלי מים?"
"תראה", דניאל החוותה על אחד מהם, כחול בעל זנב דולפין כמו אנג'ל, "יש להם ופוריאונים. איוים הם יצורים קשוחים מאוד. הם מסוגלים לשתות את המים של ופוריאון גם בלי להתפיל אותם, ולאכול כל דבר בשביל המינרלים שהם זקוקים להם, אפילו חול".
"אז בעולם בלי מים, ופוריאונים הם המפתח להישרדות של כולם?"
"בדיוק", אמרה דניאל, "למזלנו, הם עדיין מעדיפים אוכל אמיתי מאשר חול. לכן הם מתקרבים ליישובים של בני-אדם ומאפשרים לנו להתיידד עמם. בלעדיהם היינו נכחדים כמו כל שאר החיות".
= = = = =
אניה שלפה מן המזוודה שלה מעטפה חומה קטנה ונעצה את עיניה בפנים, מחפשת משהו ולא מישירה מבט אל מקס. הוא ניסה לשווא לתפוס את מבטה, לחפש את הרמז הקל ביותר שהיא לא התכוונה למה שהוא חושב שהתכוונה. לבסוף היא שלפה מן המעטפה תמונה מצולמת של אגם כחול תחת שמי הלילה הזרועים אורות צהובים, מאירים עצי ברוש וכמה בתים קטנים על גדותיו.
"אתה מזהה את המקום הזה?" שאלה.
"לא", ענה מקס.
"זה אגם מאי הסמוך למאוויל. כל שנה באביב נערך שם פסטיבל גדול, מתחת לשמי הלילה המוארים באורות הפוקימונים המקומיים".
"נשמע נפלא. איך זה קשור אליי?"
אניה שלפה תמונה נוספת מהמעטפה. "כך האגם נראה עכשיו", אמרה.
מקס הביט בתמונה, שנראתה שונה לחלוטין מקודמתה – לא היה שם שום אגם וגם לא עצים, ורק הבתים נראו מוכרים. לקחו לו כמה שניות להבין מה הוא רואה.
"ועדיין, איך זה קשור אליי…?" שאל שוב, למרות שניחש את התשובה.
"אגם מאי היה אתר טבע ותיירות חשוב ובית גידול של פוקימונים רבים", אמרה אניה, "הוא יובש בידי אדם, ועל פי החשד, האדם הזה הוא אתה".
3 תגובות
אני עדיין מחכה להסבר על כל הקטע של מעבר הייקומים הזה
בהחלט
סייר פוקימונים שפוגע בטבע? זה באמת דבר שלא נשמע במחוזותינו. הם לא חושבים על האופציה שמישהו אחר עשה את זה, הפליל אותו ואז מחק לו את הזיכרון כדי שלא יוכלו למצוא את הפושע המקורי? משטרה של שני שקל אם אתם שואלים אותי.