דון קורליאון חיכה במעבר המזרחי ואכל דובדבנים להנאתו. הנוף הלבן הקיף אותו מכל עבר וזה היה כמעט פסטורלי לשהות כאן לכמה שעות. הוא הוציא מתוך הצידנית שלו אשכול דובדבנים והתחיל לאכול אותם. צלצול בקע מהפוקידע שלו והוא הסתכל להודעות וראה – "הוא בדרך אליך".
דון קורליאון התרומם מהכורסה המפנקת שהביא לעצמו, סידר קצת את הבגדים והוציא את אחת הפוקדורים שלו. הוא הורה לפוקימון שלו לצאת מהכדור ויצור לא מוסבר בצורת שדון יצא ממנו, היו לו שני אוזניים, ולשון שבקעה מפיו, הוא היה ורוד כולו, והוא טרם נראה בצד הזה של האטמוספירה. קורליאון קרא לו אימפידימפ.
לפתע נשמע קול רעש גדול וקורליאון נדרך. הרעש התקרב מהמערב, ואז הוא ראה את הלוחם של המוסד מתקרב על אופנוע סקי, כשמאחור הוא סוחב מאחוריו משהו גדול וחסר תנועה. האופנוע נעצר כמה עשרות מטרים מהדון, הנהג שלו ירד מהמושב, והוריד את החבילה הגדולה שהייתה שרועה מאחור. "החייל שלך לא הצליח להרוג אותי", אמר ג'ק גלוס בנימה סתמית.
דון קורליאון ראה כיצד ג'יימי נזרק על אדמת הקרח הקשה, כשהוא מחוסר חיים, אבל משהו מוזר היה במחזה הזה, כאילו משהו לא לגמרי הסתדר שם. קורליאון אמר – "אוקי, זה אומר שבעוד כמה רגעים יבואו לפה המוסד, וככל הנראה יעצרו אותי, הא? אז למה שלא נסיים את העניין הקטן הזה שיש לנו לסדר לפני שהם יגיעו. מה אתה אומר?"
"אני מציע לך להסגיר את עצמך ולא לעשות שטויות", אמר גלוס.
"האומנם?!" שאל קורליאון בפליאה. "אתה ואיזה צבא?"
לפתע נפתחו כמה פורטלים של שיגור ודרכם עברו הסוכנת ח' וכמה לוחמים הלבושים בשחורים.
"אתה עצור בשם החוק, קורליאון", אמרה הסוכנת ח' והציגה בפניו את התג המשטרתי שלה.
"אני עדיין לא חושב שזה פייר שאנחנו נלחם, אתם… אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה, שישה, שבעה אנשים ואני נמצא פה לבד. אתם במיעוט מספרי".
לפתע נפתחו כמה פורטלים נוספים, הפעם הם נראו אפלים למראה ודרכם עברו כמה מהיחידות המובחרות של צוות רוקט ולבסוף עבר שם ג'ובאני, מנהיג צוות רוקט בכבודו ובעצמו.
"שלום, קורליאון", הוא אמר בקול שקט.
"שלום, ג'ובאני. מה מביא אותך לקצה העולם?"
"הו, אתה יודע, עסקים".
"אני לא הרגתי אותו", התגונן קורליאון.
"אבל אתה גם לא שמרת עליו בחיים. אני אמרתי לך שאם הוא ימות, אני אבוא להרוג אותך".
"אבל אין לי אפשרות להיות הגננת שלו 24/7".
"זה הבן שלי. הבן היחיד שלי, קורליאון", סיכם ג'ובאני.
"אני מבין, טוב, אתה מוזמן לנקום את נקמתך".
מיד הוציאו הסוכנת ח' והלוחמים שלה פוקימונים מסוג מתכת, כשחיילי צוות רוקט הוציאו פוקימונים מסוג רעל ורק ג'ובאני הוציא את הריידון המיתולוגי שלו, מסוג אדמה ואבן.
דון קורליאון התחיל לספור את היריבים שלו, והפעם חיוך עלה על שפתיו. "עכשיו זה הרבה יותר הוגן".
שני הצדדים שלחו את הפוקימונים שלהם לתקוף ושנייה לפני ש12 הפוקימונים הגיעו אל הפוקימון היחיד של ראש המאפיה נשמע פיצוץ אדיר וכולם עפו לאחור לכמה עשרות מטרים.
"אני הייתי מציע לך להקשיב לסוכנת ח' ולהסגיר את עצמך, קורליאון", נשמע קול בוטח.
העשן התפזר ומתוכו הגיח פרופסור אריה פרי. הוא נראה זועם וכך גם הדרגונייט האיימתני שלו.
בלגאן ופאניקה השתלטו על שדה הקרב ברגע שהפרופסור הגיע. מאמני צוות רוקט ומנהיגם ברחו דרך פורטלי השיגור שלהם, החיילים של הכוחות המיוחדים רצו לעבר הרקיע והשאירו את הסוכנת ח' מאחוריהם, וכך נותרו בזירה הפרופסור, הדון, הסוכנת, דדפול והגופה של ג'יימי.
"אני הולך להרוג אותך עכשיו", אמר הפרופסור.
"לא ציפיתי למשהו אחר", אמר הדון.
שני הפוקימונים עטו אחד על השני, כאשר אימפידימפ תקף עם שיסוף לילה ודרגונייט השתכפל לעשרות דרגונייטים כדי להתחמק מהמתקפה. הדרקון האדיר סגר את יריבו מכל עבר. הוא פתח את פיו וירק להביור של אש לעבר יריבו שנשרף מכל עבר. עברו כמה רגעים של אש גיהינום ואז הכל פסק. אימפידימפ הגיח מתוך העשן והתחיל לבצע משחק קשה לעבר כל אחד מהדרגונייטים עד שהוא פגע באחד הנכון, והוא לא עזב אותו, הוא המשיך לתקוף ולתקוף ובשלב מסוים הסוכנת ח' הסיטה את מבטה מרוב שהמתקפה לא הייתה נעימה למראה. דרגונייט פתח את פיו לבסוף ושחרר שאגת כאב. ההד ששרר באיזור גרם לשאגה להישמע בצורה חזקה יותר וזה הפחיד את אימפידימפ והוא התרחק מעט. הפרופסור הורה לפוקימון שלו להתכונן לשגר את מתקפת קרן הקרח שלו. הדון שמע את זה ואמר לפוקימון שלו לנסות ולהדוף אותה עם אגרוף צללים. קרן הקרח בקעה מתוך פיו של הדרקון, פגעה באגרוף הצללים, הקפיאה אותו, המשיכה להתקדם לעבר ידו, זרועו, הכתף שלו, הגוף שלו ולבסוף גופו כולו. דרגונייט התנשף וירד לאדמה מהריחוף הקל שלו. הפרופסור אמר לו – "תהרוג לו את הפוקימון". ואז הקור האדיר ששרר באיזור נהיה קריר יותר, האוויר הפתוח נעלם, והתחיל להישאב כל החמצן מהזירה. דרגונייט שאב את כל האנרגייה מהאיזור ושיגר מתקפת קרן על לעבר אימפידימפ ופיצץ את פסל הקרח לאלף חתיכות.
הפרופסור הורה לדרגונייט בשלב הזה ללכת לאחור, הוא התקדם מספר צעדים והוא נעמד מול הדון, הוא אמר לו – "זה היה צריך להתבצע לפני עשרות שנים, אבל אתה עצור בשם החוק. את שם, בואי לפה".
הסוכנת ח' ניגשה אל הדון, כפתה את ידיו באזיקים ונעלה אותם היטב.
באותו שלב דדפול החל לעצום את עיניו וללכת למקום האפל הזה שבלבו. אף אחד לא שם לב אליו בזמן שהוא חיפש את מקור האנרגייה של ג'יימי והתחיל לפרום את הקשר שהוא ביצע שם קודם לכן, וזאת על מנת להחזיר אותו אל עולם החיים. זה לקח כמה רגעים טובים אבל בסוף ג'יימי פקח את עיניו, הבין שתוכניתו יצאה לפועל, הוא שלף סכין מהמגף שלו, התקרב לעבר הפרופסור שדיבר עם הדון והסוכנת ודקר אותו פעם אחת בגולגולתו.
הזמן עצר מלכת. הסוכנת ח' פערה את פיה בחוסר אמון, הדון צעק זעקת אבלים ודמעות החלו לנזול מעיניו, דרגונייט שאג את שאגתו האיימתנית ותפס את המאמן שלו שנייה לפני שזה נפל לאדמה, צעקות נשמעו שם, הסוכנת ח' אמרה לדרגונייט לקחת במהירות את הפרופסור דרך שער השיגור לבית החולים הקרוב, אבל גם היא ידעה שזה מאוחר מדי, עיניו של הדון נפערו באודם, בדמעות וביזע, ובהתפרצות של רגע, הוא שבר את אזיקיו מבין ידיו, הושיט את ידיו לעבר צווארו של ג'יימס ושאל אותו – "למה עשית את זה? למה עשית את זה?" התשובות של ג'יימי על כך שהוא חשב שזה מה שהדון רצה לא סיפקו אותו, שום הסבר לא היה מספק אותו ברגע זה, הוא שבר את המפרקת של ג'יימי והותיר אותו חסר חיים על האדמה הקפואה, שום טיפול מחשבתי של דדפול לא יעזור עכשיו. הסוכנת' ח', דדפול, הגופה של הפרופסור ודרגונייט עברו מעבר לפרגוד ונעלמו. מותירים אחריהם את דון קורליאון בצערו וביגונו על כך שהפרופסור הלך לעולמו.
6 תגובות
אני חושב שעכשיו סופית אני לעולם לא אבין את ג'יימי (מכמה סיבות אחרי סוף הפרק).
גיימי הוא מסתורי, למען האמת הוא הדמות האהובה עלי כאן… סוג של
בכל מקרה עכשיו למאיר באמת אין משפחה, אלא אם היטמן רוצה לספר לנו משהו לגבי אבא של מאיר.
ועכשיו יתברר שדרגונייט יודע גם לרפות..
זה היה…. מיוחד, בשוק שהוא מת.
אז שניהם מתים… נע גם ככה שנאתי את שניהם, מגיע להם.
מעניין מה הקטע של דון