אחרי כתיבה של אין ספור מילים, תואר בתקשורת כתובה ו20 שנה בתחום הפוקימון, חשבתי שיהיה הולם אם אכתוב פינה ובה אעביר את ידיעותיי לדור הבא. כך שאם אתם רוצים להתנסות בכתיבה, להצליח בעולם הפוקימון, או סתם ללמוד משהו חדש, הפינה הזו היא בשבילכם!
שיעור שני: להתמיד!
תארו לעצמיכם שתי סיטואציות: האחת, אתם מוציאים תוכן אחד לאוויר העולם, חווים הצלחה מטאורית בין לילה ולא ממשיכים יותר. השנייה, אתם כותבים 30 תכנים שונים במשך 5 שנים, מחדדים את הכישרון שלכם, מגלים את הקול הייחודי שלכם, מתנסים במה עובד מול קהל ומה לא עובד ובסוף גם חווים הצלחה. מה נראה לכם יותר מספק? לעניות דעתי, האופציה השנייה יותר קורצת.
זה השיעור של היום – לעשות משהו באופן קבוע. השקעה של זמן, אנרגיה ומחשבה יכולה לחשוף בפניכם אם אתם בכלל בעניין של מה שחשבתם לעסוק בו. עשייה ארוכת טווח יכולה לחשוף אתכם לקהלים חדשים. היא יכולה לשפר את היכולות שלכם לאורך זמן. והיא עשויה להוות תהליך של גדילה, גילוי עצמי והגשמה שלא היו קורים אם הייתם זונחים את המלאכה אחרי תקופה קצרה.
כדי להמחיש את הנקודה הזו, הנה כמה דוגמאות: האמן ההולנדי וינסנט ואן גוך יצר קרוב ל900 ציורים, אך הם לא הביאו לו הכרה ועושר. בתקופת חייו הצליח למכור רק ציור אחד, אך בעשור שחלף לאחר מותו הוא הפך לאמן המוכר ביותר בכל הזמנים, ויצירותיו נמכרו במחירים חסרי תקדים. עוד דוגמה, וולפגנג אמדאוס מוצרט כתב מעל 600 יצירות, הוא הודח מתפקידו כמוזיקאי החצר ונכשל אין ספור פעמים. היום, שנים לאחר מותו, יצירתו נחשבת לאחת הפסגות היצירה המוזיקליות בכל הזמנים. ודוגמה אחרונה, ג'ואן רולינג כתבה ספר בשם "הארי פוטר" על מפיות נייר בבתי קפה, והיא נדחתה לא פחות מ12 פעמים על ידי הוצאות שאמרו לה שאין מצב שהספר שלה יצליח. היום אין ילד בעולם שלא מכיר את הארי פוטר.
מה שמוסר ההשכל בא ללמד אותנו זה שדברים קורים אם מתמידים בהם. הצלחה מגיעה למי שמשקיע המון מאמץ, מחשבה, זמן, יצירתיות, כסף, התנסות והקרבה. וכלל זה גם תקף בכתיבה. וזה לא חייב להיות משהו גדול. אף אחד לא מבקש שתכתבו ספר 750 עמודים בחודש. אבל כתיבה יומיומית של 400 מילה יכולה לעשות את הטריק, כל עוד מתמידים בה בכל יום מחדש, כי רק אז קורה הקסם האמיתי.
לא נסיים בלי דוגמה לכתיבה שעושה לי את זה:
רק לאהוֹב עוד אוכל, לאהוב את צללי הנשים, עוד בטרם ידעתין. בטרם התקרבתי לנערה וסמל נפש אחת – אהבתיה למפרע, נפשי מלאה אהבה מופשטת לכל אלה הנפשות הרכות, –
העלמה שהזכרתי שחורה ונאוה היתה. בעיניה נראָה עולם מלא – גם כשרונות לה. היא יתומה באין אב ואם, ורחם ארחמנה.
מַסתרת היא את חייה הצרים בבית, בחדרה היא יושבת יחידה, ועם רעותיה לא תתחבר.
בעזבי את חדרי ובצאתי החוצה כבר ירד היום, אבל צל ראשי ההרים יֵרָאה; והאֹדם הכהה הולך ומאפיל באורו הנדהם.
מה אנו ומה חיינו מול חיי הטבע. חיים שלֵוים בכל מכמני אין-סוף, ואנו אין-אונים.
רוחי מפליג שוב כדרכו. קוממיות הוא הולך, ובדמיוני לי הגבורה והיכולת להשיג את הכל ולכבוש את הכל, אבל קומתי אינה זקופה כרוחי… הָנֵי נשי אינן רואות לפנים… וגם נערה זו אינה רואה בי רק איש קטן-קומה בא הֵנה להשתלם בלימודים. היא אינה מבינה לענינים הנשגבים המרחפים על שפתי ואינה נפעמת מחלומות בסתר לב.
אני חפץ לפתוח לה כל אשר בקרב נשמי. חפץ אני לגלות לה את מכמני הרוח וכל הרוּם שבעולם. הנני אדון הכל על ידי יחסי לכּל. גם ההרים והגבעות, השמים ורוּם השמים, התּולדה ומסתרי התולדה – את הכל אני נושא בחיקי, שירת כוּלם אני מקשיב, ובידי לרומם אותה להעשיר את נשמתה… אבל היא רק תלמיד בן-ספר תראה לפניה ההולך את דרכו.
לפעמים אני חושב אותי אדוֹן לה. רק אני אדע את עושר רוחה, רק אני אוּכל לשיר שירתה, שירת הנפש והוד הנפש… אבל אני בעיניה רק איש מתחיל בספריו ומסיים בספריו. גם בעושר לבבה היא אינה מַאמנת, לא תדע את עצמה.
חלומותי אני לא נתנו לי היתרון בעיניה ושאיפותי הגדולות לא תוֹעלנה לי.
ועצוב אנכי בגלל הדבר הזה, מלא אני צער וחימה. בחדר היא יושבת, ואנכי יושב בחדרי. אני אוהב אותה באהבה של עושר הנפש, והיא יכולה היא גם להשיב אהבה ולא תדע מני…
לבדד (רשימות בן-ספר) מאת: מיכה יוסף ברדיצ'בסקי
קישור: https://benyehuda.org/read/3712
