סיקור ההרחבה של The Teal Mask בצורה אינטראקטיבית – 10 (ביקורת על ההרחבה)

ביקורת על Pokémon Scarlet and Violet: The Hidden Treasure of Area Zero – The Teal Mask

אם הייתם חלק מצוות התכנון, הפרסום והשיווק של פוקימון, קרוב לוודאי שהייתם מוצאים שם טוב יותר מהנוכחי. "האוצרות הנסתרים של איזור אפס – מסכה ירוקה כחלחלה", הוא לא בדיוק שם שמשדר אקשן, כיף בלתי רגיל או חשיבה אסטרטגית. המזל של יוצרי פוקימון הוא שמעריצי המותג מוכנים לשים את ידם על כל דבר שיביאו בפניהם. הפעם מדובר בבשורה טובה, כי אף על פי שההרחבה החדשה אינה מושלמת, היא עדיין כייפית, בעלת עלילה טובה ומהווה תמורה ראויה לכסף שלנו.

את החיבור למשחקי הליבה של דור 9 אנחנו עושים דרך איזור אפס, מקום שנחשפנו אליו תודות לארבין, בנם של הפרופסורים, במהלך המסע שלנו יחד לאיתור הטיטאנים, דרך הניסיון לברר מה קרה לפוקימון הנאמן שלו מאבוסטיף ועד להבנה שלא נותר מההורים שלו דבר מלבד בינה מלאכותית בעלת רצון עז להשמיד אותנו.

כעת אנחנו מגיעים כאלופי פלדאה ביחד עם עוד כמה תלמידים מאקדמיית יובה לאיזור שנקרא קיטאקאמי, הבית של אקדמיית בלוברי, שם אנחנו פוגשים את כרמיין וקאיראן. המטרה: לצלם שלושה שלטים. על פניו, המשימה נראית פשוטה וסתמית, אבל היא כוללת בתוכה גילוי של מערכת יחסים מורכבת בין אח לאחות, את הסיפור אודות המפלצת האגדית הידועה לשמצה וסיוע שלנו בחשיפת האמת הנסתרת.

הדבר הכי מפתיע, מלבד אולי הטוויסט שהופך את אוגרפון לדמות טובה ואת הפוקימונים הנאמנים לנבלים מרושעים, הוא התחושה שהמשחק מבצע היפוך תפקידים ולראשונה אנחנו מגלמים את דמות הרשע. הכוונה היא שאנחנו משקרים לקאיראן, מסתירים ממנו מידע, דואגים שהוא ידע את מקומו בכך שאנחנו תמיד מנצחים אותו בקרבות פוקימונים ואולי הכי חשוב – מונעים ממנו להגשים את החלום שלו להיות עם מי שהוא מזדהה כל כך, הפוקימון האגדי, אותו אנחנו לוכדים.

גם תמת המסכות היא סימבולית. כלומר, בזמן שאנחנו עוזרים לאתר 3 מסכות שונות שמאפשרות לפוקימון במסכה לממש את הפוטנציאל האמיתי שלו, אנחנו דואגים לקבור, להשאיר בשליטה ולמנוע את התפתחותו של מאמן פוקימונים אחר, צעיר, ומלא הבטחה, הלא הוא קאיראן, ובכך אנחנו בעצם חושפים את המסכה שלנו. לא מן הנמנע שכתוצאה מכל זה, בהרחבה הבאה הוא יהפוך להיות הרשע.

עוד דברים שאני מצפה להם בהרחבה הבאה הם פוקימוני הפרדוקס העתידיים, הפוקימון האגדי – דיסק אינדיגו, והאליט פור של האקדמייה, שאמור להיות ברמה גבוהה מאוד. לסיכום, אני נהניתי מהמשחק, הוא הולך בתפר של בין נוסטלגיה לחדשנות, הוא מעניק לנו את האפשרות ללכוד עוד כמה פוקימונים מדורות קודמים, תוך כדי שהוא נותן לנו דברים שלא היו במשחקים הקודמים והוא מהווה כמה שעות כיפיות של משחק חסר דאגות. ובשבילי זה מספיק.