סיפורי ליגת אינדיגו – פרק 13 / loozariyus

בפרקים הקודמים:

סיפורי-ליגת-אינדיגו

= = = = =

רוב מנהיגי המכון נעלמו ברגע שסת' הכריז שהוא ישתתף בטורניר, נשארנו רק אני לונה וסלין. והיא נראתה מוזר. היה נראה שהיא מהרהרת במשהו ממש חשוב.

"היי סלין, הכל בסדר?", שאלתי בדאגה.

"אני לא מבינה… אם הוא ניצח… יתרון הסוגים…", היא פשוט מלמלה דברים לא ברורים.

"עזוב אותה, היא תמיד ככה במקרים כאלה", אמרה לונה ונשענה לאחור ברוגע.

"מה זאת אומרת "מקרים כאלה"?"

"מקרים בהם התוצאה לא מובנת. סת' נלחם נגד פוקימון אגדי מסוג אש כשהוא עם פוקימוני מתכת ובכל זאת ניצח. זה, לא מובן", הסבירה באיטיות.

הנהנתי כשלפתע סת' יצא שוב מאחת הדלתות.

"אה… אתם עדיין פה", אמר כשראה אותנו והתקדם לעברנו.

לא ידעתי מה בדיוק איך אני אמור להתנהג עם סת' אחרי שהוא קרא עליי אתגר לפני כל המצלמות.

"למה לא יצאתם עדיין?", הוא היה הרבה יותר רגוע מאיך שהוא התנהג כשהוא ניצח את נרון, ממש כאילו יש שני סת' שונים בגוף אחד.

"רציתי לדעת איך זה מרגיש לנצח פוקימון אגדי בקרב", אמרה לונה ונעמדה.

"אז איך זה מרגיש, סת'? מספק?", היא נעמדה מולו ושניהם הביטו אחד בשני לכמה רגעים.

"אני אף פעם לא מסתפק מניצחון נגד הפוקימון, אני מסתפק רק אם המאמן חזק. אז לשאלתך לונה, לא, לא הסתפקתי", החזיר לה סת' באותו הטון.

"אני מבינה… טוב אני מניחה שבקטע הזה אנחנו שונים, כמו הרבה נושאים אחרים. נתראה אחר כך סת'", אמרה ויצאה מהמכון.

"טוב אני חושב שגם אני אלך…", אמרתי והצבעתי ליציאה.

"תגיד לי מר סת'! איך עשית את זה? איך ניצחת אותו?" שאלה לפתע סלין ברגש.

נראה שאפילו סת' הופתע מהשאלה.

"למה זה כל משנה לך?", החזיר בשאלה משלו שהתשובה לזה עניינה גם אותי.

"אני רוצה להיות חזקה! נמאס לי שכולם חושבים שאני חלשה רק בגלל המראה שלי ובגלל שאני מוזרה! אני רוצה להיות חזקה! אני רוצה להיות כמוך!" ענתה בלהט.

סת' הסתכל עליה לרגע והתחיל לצחוק. הוא צחק כאילו סיפרו לו את הבדיחה הכי טובה שהייתה קיימת אי פעם, אפילו ראיתי דמעות מציצות בקצה של כל עין שלו.

"היית יכול להגיד שאתה פשוט לא רוצה להגיד…", אמרה סלין בקול פגוע.

"זה לא זה", אמר סת' ונרגע מהצחוק ההיסטרי שהוא תפס.

"בחיים לא חשבתי שאשמע את צירוף המילים האלה מכוון אליי, "אני רוצה להיות כמוך", בחיים לא חשבתי שאשמע את המשפט כשמישהו אומר אותו לי! אני מצטער אם נפגעת. אבל תאמיני לי…", אמר ורצינות נכנסה לקולו, "את לא רוצה להיות כמוני".

"לא אכפת לי! אני רוצה להיות חזקה", אמרה ונעמדה אל מול סת', זה היה מצחיק כי סלין נראתה ממש קטנה כשעמדה מול סת', שהייתה לו מין נוכחות מסוימת שגימדה את סלין אפילו יותר.

"אין בעיות!" אמר וחייך, "אני אראה לך איך ניצחתי אותו, אבל את חייבת לשמור את זה בסוד. מבטיחה?", שאל והסתכל עליה במבט רציני, בלי להוריד את החיוך.

היא רק הנהנה בראשה נמרצות.

"אם כך, בואי נלך! טראן!", קרא לעברי, "בוא גם אתה! זה יכול להועיל לך!"

הסתכלתי על סת' במבט המום אבל עקבתי אחריו כשהוא הלך לכיוון היציאה מהמכון, סת' נעצר בכניסה לפתע. חבורה של אנשים חיכתה בחוץ.

"אני יכול לעזור לכם?", נראה שסת' חזר להתנהגות הרגילה שלו.

"התחיל להימאס לנו ממך סת'. אין שום טורנירים והכל רק בגללך! אנחנו כאן כדי לדרוש ממך להתפטר!", אמר מי שנראה כמנהיג שלהם.

"אם אתה מכיר אותי אפילו קצת אתה יודע שאני אסרב, עכשיו תעופו מפה!", אמר סת' בכעס והמשיך להתקדם.

"חשבנו שזה מה שתגיד, ולכן… הכנו לך הפתעה קטנה", אמר והצביע לכיוון הנהר שעבר ליד המכון של סת'.

זה היה נהר רחב, והוא בברור היה עמוק. אבל מה שבאמת משך את תשומת לבי היה פידג'יוט שעף לו מעל המים, מחזיק משהו לא ברור שהתפתל לו בין הרגליים, אפילו שמעתי קללות מסוימות בקול מוכר מאוד.

"רגע, זה לא…", לא רציתי להיות האחד שאומר את מה שהיה ברור לאחרים.

"זאת מנהיגת המכון לונה! תגידו אתם משוגעים לגמרי? אתם תיכנסו לכלא על זה!", אמרה סלין בכעס, "תורידו אותה מיד!"

"אנחנו נוריד אותה רק אחרי שסת' יתפטר מתפקידו, במידה ולא… אנחנו לא נהיה אחראים לתוצאות", אמר והפיל חתיכת ענף שהייתה לו ביד כדי להבהיר שהוא עומד לזרוק את לונה למים, הסתכלתי סביב וראיתי את בוטון האינסינרואר שלה תלוי על עץ בתוך המים, נוהם לעבר פידג'יוט ומנסה להגיע אליו ללא הצלחה תוך כדי ניסיון לא ליפול אל תוך המים.

היה אפשר לשמוע את הקללות שלה, "חתיכת ציפור בן יונה", או לפחות זה מה שאני חושב ששמעתי, הרעש של הנהר הפך את זה למאוד מקוטע.

סת' נעמד וחשב לרגע.

"נע, בואו נמשיך", אמר והמשיך כאילו לא קרה שום דבר מיוחד.

"סת'! אתה חייב לשחרר אותה!", אמרתי, לא התכוונתי להשאיר את לונה במצב הזה.

"שמעת בעצמך מה סלין אמרה על זה. רק מה שהם עשו לה עד עכשיו נותן סיכוי די גדול שהם ישבו בכלא. מה אתה חושב שיקרה אם לונה תיפול? אין להם את האומץ לעשות את זה", מבט קצר באנשים הראה שהוא צדק.

"עכשיו, בואו נלך", אמר ולפתע נשמע צעקה ופידג'יוט שחרר את לונה בבהלה.

לפי המבט באנשים היה אפשר לגלות שזאת הייתה תאונה. אבל זה לא שינה כלום, לונה כרגע נפלה לעבר המים ולא היה מי שיציל אותה.

= = = = =

'נפילה דווקא לא הייתה דרך כל כך גרועה למות בה', זאת הייתה המחשבה שעברה ללונה בראש.

למרות שהיא הייתה שמחה אם הידיים שלה היו משוחררות. היא עצמה עיניים והרגישה את הרוח עוברת על פניה כשלפתע הרגישה ידיים מחזיקות בה. היא פקחה עיניים וראתה את סת', היא הסתכלה למטה וראתה שהוא רוכב על קורבנייט ענקי.

'מוזר… לא ידעתי שיש לסת' קורבנייט'.

לונה צפתה בכל קרב של סת' שהיה מוקלט, וכל הקרבות בליגה היו מוקלטים. היא צפתה בו וניסתה להבין מה סגנון הקרב שלו כדי שכשתהיה לה ההזדמנות היא תוכל להפיל אותו בקרב. עד עכשיו היא לא מצאה שום סגנון קרב מסוים. סת' היה תעלומה גם מבחינת יכולות הקרב שלו. לפעמים הוא נלחם בקרבות 1 על 1, לפעמים הם היו קרבות כפולים. לפעמים הם היו עם שישה פוקימונים לכל צד ולפעמים זה היה קרב של שני פוקימונים. סת' לא השתמש בטכניקות מסוימות, נראה שהוא פשוט הגריל את שיטת הקרב לפני כל קרב. הוא גם בחיים לא השתמש באותו הפוקימונים בשני קרבות שבאו אחד אחרי השני, אבל לונה ידעה בעל פה את כל הפוקימונים שיש לו. או לפחות חשבה שידעה.

הוא הנחית את הקורבנייט שלו על שפת הנהר, איפה שהאנשים שקשרו אותה עמדו. 'לעזאזל זה קורבנייט גדול', חשבה לעצמה לונה.

סת' ירד מהקורבנייט והניח את לונה על הרצפה כך שיכלה לעמוד אבל הידיים והרגליים שלה עדיין היו קשורות.

"יש לכם חמש שניות לעוף לי מהעיניים או שזאת לא תהיה המשטרה שתטפל בכם", אמר סת' בקול קפוא והאנשים ההם פשוט התחילו לברוח.

"אתה עוד תשלם על זה!", קראו ונעלמו מהאופק.

"אמ… מישהו מוכן לשחרר אותי? אני צריכה להציל את בוטון שם", אמרה לונה והרימה את הידיים לעבר בוטון שעדיין היה תלוי על עץ באמצע הנהר.

טראן שחרר את הקשרים והיא החזירה את בוטון לפוקדור ושחררה אותו מחדש, הוא חיבק אותה חיבוק גדול, בודק שכל האיברים שלה מחוברים למקום.

ואז מחשבה עלתה ללונה בראש.

"רגע… סת', אתה הצלת אותי! זה אומר שכן אכפת לך ממני!", אמרה באושר.

סת' רק הזעיף פנים, "אם היה קורה לך משהו, היו יותר משמחים להפיל את זה עליי", אמר בזעף.

"אתה גם מנסה למצוא סיבות כדי לא לקבל על זה קרדיט! כל כך חמוד!", היא אהבה לגרום לסת' להרגיש לא בנוח, הפרצופים היו הצגה שלמה מבחינתה.

"פשוט עופי למכון שלך. אתם שניכם, בואו", אמר בסופו של דבר.

"רגע אתם הולכים לאן שהוא? אני גם רוצה לבוא!", אמרה לונה כששמעה שהם הולכים למקום שהיא לא אמורה להיות בו, מקומות כאלה תמיד עניינו אותה.

סת' הסתכל עליה למשך כמה שניות ובסוף פלט אנחה, "תעלו על קורבנייט", אמר ועלה על החלק הקדמי של הקורבנייט, על הצוואר שלו, ממש בין הכנפיים שלו. כל השאר גם עלו עליו, הוא היה ממש גדול ככה שהיה מקום לכולם.

"אתה יודע לאן", אמר סת' והקורבנייט התחיל לנפנף בכנפיו ולעלות גבוה לשמיים, הוא התחיל לטוס עם כיוון הזרם, כלומר סירוליאן הייתה מאחוריהם, משמאלם היה שטח רחב והיה אפשר לראות את המכון של סת' בצד ההוא אם הסתכלו אחורה, מימינם הייתה רצועת אדמה צרה וצוק ארוך התנשא למעלה.

הם עפו במשך עשר דקות אולי ולונה התענגה על הרוח שמלטפת את פניה עד שבסופו של דבר הקורבנייט האט ונחת על מן שקע בקיר שבו האדמה הייתה רחבה יותר והייתה בצורת עיגול בעל קוטר של עשרה מטרים בערך.

"תודה לך", אמר סת' והחזיר את הקורבנייט לפוקדור.

הוא התקרב לקיר שהקיף אותנו בעיגול ואז לפתע נעצר.

"את עדיין לא הבטחת שלא תספרי על שום דבר ממה שתראי כאן היום", אמר והסתכל על לונה.

"ככה אתה מכיר אותי סת'? אתה יודע שאני לא אספר שום דבר", אמרה אבל הוא רק המשיך להסתכל עליה.

"בסדר, בסדר. אני מבטיחה", אמרה בקול לאה והתעצבנה מזה שסת' באמת גילה את זה שהיא כנראה תגלה למישהו בהזדמנות הראשונה שלה.

סת' הסתכל עליה עוד כמה שניות ובסוף הסתובב ונעלם בקיר.

"מה לעזאזל?", אמר טראן שעמד ליד לונה.

יד לפתע יצאה מהקיר, "בואו לכאן", נשמע קולו של סת' וכשהם התקרבו הם ראו שיש שם פתח והסלעים עמדו חופפים ככה שלא היה אפשרי לראות אותו מהזווית שהם עמדו בה.

הם נכנסו והמעבר היה צר בהתחלה והתרחב לאט, האור התחיל להתמעט עד שכמעט לא ראו כלום. לפתע לונה ראתה אור לפניה והמשיכה להתקדם לכיוון מה שהתברר כפתח. הם יצאו לתוך מה שנראה כמערה תת קרקעית ענקית, זה היה אחד המקומות הכי יפים שלונה ראתה אי פעם. היו שם צמחים, שיחים ועצים שעליהם או לצידם היו פוקימונים שנמו את שנתם, בריכות קטנות זהרו באור כחלחל ירקרק והיא ראתה לאנטורן מציץ מאחת מהן וחוזר פנימה. ואז היא שמה לב לדבר שהפיק את האור במערה הזאת, על סלע בולט מהקיר היה הפוקימון וולקרונה, זוהר באור רך. הם נכנסו עמוק יותר ופוקימונים התחילו להיאסף סביבם. נראה שבוטון הרגיש לא בנוח אז לונה החזירה אותו לפוקדור שלו.

"יפה נכון?", אמר סת' בשקט, "אני בא לכאן כדי להירגע מהשקט כאן לפעמים".

זה גרם ללונה לראות אותו באור קצת אחר, היא תמיד ראתה אותו כסת' מנהיג המכון הבלתי מנוצח, לא כסת' האדם שצריך שקט לפעמים.

"איך מצאת את המקום הזה?", שאל טראן בסקרנות.

"אבא שלי הראה לי אותו", אמר סת' והביט לנקודה עלומה באזור, טראן החליט לא ללחוץ כנראה כי הוא השתתק אחרי זה.

"זה מקום נחמד והכל, אבל איך זה קשור לדרך שבה ניצחת את נרון?", שאלה סלין.

"בואו", אמר סת' והתקדם למה שנראה כמו באר עם שביל שהתמשך בתוך המנהרה.

הדבר המוזר היה שבצד אחד של השביל צמחו פרחים ושיחים ובצד השני לא, ליד הבאר עמדו שני דליים ומוט.

"אבא שלי השתמש בדליים האלה כדי ללמד אותי משהו. אבא שלי היה צריך להעביר מים מכאן לאורך כל השביל עד לנקודה מסוימת כדי לתת מים לפוקימון שלא יכל להגיע למקורות המים. הבעיה הייתה שבאחד בדליים היה חור, וחלק ניכר מהמים נשפך בזמן שהוא העביר אותם", אמר והרים את אחד הדליים כדי להראות להם.

"אז הוא זרע זרעים בצד שבו הדלי זלג וככה הוא הצליח לנצל את כל המים שהוא שאב וזאת התוצאה", אמר והצביע על הצד המלבלב של השביל.

"מה אתם מבינים מהסיפור הזה?", שאל סת' בסקרנות.

"שגם אם אתה שבור, אתה יכול להיות יותר טוב ממי שלא שבור?" ענתה סלין לא בביטחון.

"קרוב, אבל לא. למדים מזה שזה שאתה שבור או לא שבור לא משנה כלום, מה שמשנה זה איך אתה מנצל את הפוטנציאל שלך. האנטיי של נרון הוא כמו דלי שלם, יש לו הרבה פוטנציאל, אבל נרון פשוט לא ידע להשתמש בפוטנציאל הזה. זה למה אני הצלחתי לנצח אותו למרות שאני, עם דלי שבור", אמר בקול שקט ורגוע.

"אז ניצחת אותו עם תובנות?", שאלה לונה, בבירור לא מאמינה לזה.

"בואו אחריי", אמר שוב והמשיך להתקדם עד שהגיע לחור באחד מקירות המנהרה שיצא ממנו חום, הוא היה בקוטר מטר וחצי בערך.

סת' התכופף ונכנס לתוך המנהרה, ככל שהם התקדמו יותר פנימה החום הפך יותר ויותר בלתי נסבל, לונה התחילה להזיע פחות או יותר אחרי חצי דקה בתוך המקום הזה 'אם הייתי יודעת שאני הולכת להזיע הייתי לובשת בגדים מתאימים', חשבה בכעס כשהמשיכו להתקדם. לבסוף המנהרה נפתחה ולונה ראתה מערה עם בריכות לבה ובורות בהרבה מקומות.

"כאן 'למדתי להשתמש בדלי שלי'", אמר בגיחוך קטן, והחווה בידו על המקום, "כאן התאמנתי".

לונה הביטה סביב ומשהו תפס את עינה בפינת המערה מולם, עיניים הסתכלו עליה בזעם.

"תורידו את הראש שלכם! מהר!", אמר סת' והוריד את הראש לעבר הפוקימון שהתקדם לעברם, כל השאר התנהגו כמוהו.

"זה בסדר, הם איתי", אמר סת' לפוקימון שיצא מהחושך וזהר כמו הלבה.

זה היה פוקימון הלבה האגדי, היטרן.

לונה הייתה המומה כשראתה אותו ולא זזה עד שסת' החליט שזה בסדר להרים את הראש.

"תכירו את השותף שלי לאימונים", אמר והחווה על היטרן שהביט בהם ואז חזר למקום ממנו יצא.

"אתה… התאמנת… עם הפוקימון האגדי היטרן?", שאלה לונה בחוסר אמון.

"טוב מהלך ההתפרצות היה המהלך שנרון השתמש בו הכי הרבה, הייתי חייב להתכונן אליו. והיטרן הסכים ברוב טובו לעזור לי", אמר כאילו זה שום דבר.

= = = = =

אחרי מה שנראה כמו נצח הם יצאו בסוף מהמערה. כל אחד מהם חזר למכון שלו וסת' עלה לחדר שלו למעלה. סת' לא הבין למה הוא הביא אותם איתו למקום הכי סודי שלו וגילה להם את הסודות שלו. הוא תמיד עשה דברים כאלה, עושה משהו בלהט הרגע ורק לאחר מכן הצטער על זה שלא חשב לפני.

ומה שעניין אותו יותר הייתה השאלה למה הוא הציל את לונה? 'מה אכפת לי מה יקרה לה?' חשב לעצמו סת' אבל הוא ידע שזה לא נכון, באותו הרגע שהיא נפלה הלב שלו החסיר פעימה מהבהלה, הוא שמח שקורבנייט הצליח להגיע אליה מהר והוא כעס על האנשים שקשרו אותה וכמעט פגעו בה, אבל למה?

סת' התחיל להרגיש רגשות שהוא לא הרגיש כבר הרבה זמן, והוא לא אהב את זה בכלל.

= = = = =

"עלוב! חסר תועלת! אפס מאופס!", צעק האדון על נרון וכל פעם נתן לו מכה.

זה גרם לאיש לחייך חיוך קטן, הוא שנא את נרון השחצן הקטן ושמח שהוא מקבל מה שמגיע לו.

"זאת לא אשמתי! אף אחד לא ידע שזה מה שיקרה!", צעק נרון בחזרה.

"אתה ילד חסר תועלת! נתתי לך אגדי! טיפחתי אותך ודאגתי שתהפוך לאחד המאמנים הכי חזקים שקיימים והפסדת?! שחצן עלוב! אם רק היית משתמש בשני פוקימונים היית יכול לנצח!", אמר והתחיל להצליף בו עם שוט.

"היה לי פוקימון אש אגדי! יתרון הסוגים היה שלי! אף אחד לא היה יכול לצפות לזה!", צעק נרון בהתגוננות כשהוא מתכדרר לכדור ומנסה לחסום את מכות השוט.

לבסוף האדון נרגע.

"הוא לא סתם נשאר מנהיג מכון בלתי מנוצח בלי שום סיבה, שוטה!", אמר האדון, נשם נשימה עמוקה והתיישב בכיסא שלו בחזרה.

"אני אדאג לזה שתהיה לך הזדמנות שנייה. שלא תעז לאכזב אותי!", אמר בקול קשוח.

"כן, אבא", נרון ירק את המילה האחרונה והאדון שלח אותו עם תנועת יד.

נרון הסתכל על האיש במבט כועס בדרכו החוצה.

"אנחנו נוציא את התוכנית לפועל ביום הטורניר. אתה אחראי לזה ששום דבר לא יתקלקל", אמר האדון לעבר האיש.

"משאלתך היא פקודתי", אמר האיש והשתחווה.

"עכשיו לך", והאיש יצא החוצה עם חיוך.

עוד מעט הוא יקבל את הנקמה שלו, הנקמה שרתחה ובערה בו כל הזמן הזה.