סיפורי ליגת אינדיגו – פרק 8 / loozariyus

בפרקים הקודמים:

סיפורי-ליגת-אינדיגו

= = = = =

פורט לא הגזים כשאמר שמנהיגי המכון ינסו להפיל אותי. הדבר הראשון שראיתי בבוקר היה תור של לפחות 30 אנשים בכניסה למכון, כולם היו מאתגרי מכונים שמשום מה החליטו לאתגר את המכון שלי. הם הגיעו כבר אתמול מסתבר, עוד לפני שחזרתי מהפגישה ונרשמו, הקרבות שלהם נקבעו להיום. כשהצהריים הגיעו, אנשים התחילו להיכנס לאצטדיון ואני עמדתי להיכנס לחדר ההתכוננות כשלפתע אחד מ-מאתגרי המכון אמר לי "אתה עומד ליפול היום, בוגד", והסתכל עליי במבט אפל. הסתכלתי על שאר המאתגרים וגם הם הסתכלו עליי במבט דומה, זה הרגע שהבנתי שפורט התכוון ברצינות. נכנסתי לחדר ההתכוננות ונשמתי עמוק. אז יש כמה מאתגרי מכון, זה לא אמור לשנות הרבה, או כך לפחות חשבתי.

יצאתי החוצה עם המדים שלי ונעמדתי מול המאתגר, לפי הפרצוף שלו ידעתי שאני לא צריך להציג את עצמי בכלל, הוא ידע עליי הכל.

הוא הסתכל עליי במבט של בוז "אתה מוכן, מנהיג מכון?" את שתי המילים האחרונות הוא פשוט ירק.

הסתובבתי והלכתי לעמדה שלי כשהוא עשה כמוני.

השופט צעק "הקרב יהיה 2 על 2, הקרב יימשך עד שאחד הצוותים יפסיד את כל הפוקימונים שלו!", שנינו הוצאנו פוקדורים והקרב התחיל.

אני הוצאתי את דסידואיי, פוקימון דמוי ינשוף עם מה שנראה כמו גלימה, הוא מצדו הוציא את סלאזל, פוקימון דמוי לטאה בצבעים סגול ושחור.

"אז ככה זה עומד להיות מה? אתם יותר פחדנים ממה שחשבתי", אמרתי בחצי זעם חצי תסכול.

"אתה סתם אחד, באמת חשבת שיוותרו לך על מה שעשית? סלאזל, להביור!" הוא היה הראשון שעשה את המהלך.

"דסידואיי, התגנבות צללים!" דסידואיי התחמק מהמכה והפך לצל שזז במהירות בזירה. הוא התגנב ותקף את סלאזל מאחור, גורם לה ליפול.

"לא, אתה לא! סלאזל, להביור שוב!", סלאזל הסתובבה וירתה אש לפרצוף של של דסידואיי, גורמת לו ליפול בעיוורון אחורה.

"עכשיו, פצצת רפש!", סלאזל ירתה פצצה סגולה שפגעה בדסידואיי וגרמה לו להתעלף.

"אחד אפס למאתגר!" קרא השופט בקול.

"ואנחנו עוד דאגנו שתהיה בעיה להפיל אותך", אמר המאתגר וחייך.

אני שתקתי והוצאתי את טורטרה, מן צב ענק עם עץ על הגב.

"טורטרה, רעידת אדמה!" טורטרה כמובן העיף את את סלאזל במכה אחת.

"התוצאה היא אחת אחת!" קרא השופט.

המאמן החזיר אותה לפוקדור והוציא צ'ריזארד, פוקימון דמוי דרקון בצבע כתום, התעצבנתי, זה היה ממש מלוכלך.

"טורטרה, אבנים חדות!" טורטרה נתן מכה לאדמה עם הרגליים הקדמיות שלו ויצאו מהאדמה שביל של אבנים שהתקדמו לעבר צ'ריזארד, הוא התחמק מזה בלי בעיה והתחיל לירות אש על טורטרה.

"שיסוע אווירי!" קרא המאמן ולהבי רוח לבנים עפו לכיוון טורטרה שלא יכל להתחמק מזה.

"סופת עלים!" לא היה לי בדיוק איך לפגוע בו, כשהוא באוויר מלבד המתקפה הזאת.

טורטרה פתח את הפה שלו והוציא סופת עלים שעפה לכיוון צ'ריזארד וכמעט לא פגעה בו.

"להביור!" צ'ריזארד ירה עוד להביור על טורטרה והפיל אותו.

"התוצאה היא שתיים אחת למאתגר! המאתגר ניצח בקרב!" קרא השופט ואני התקרבתי כדי ללחוץ למאתגר את היד ולתת לו את התג.

"שמור את התג לעצמך, עוד היום הוא עומד להפוך לפריט אספנות אחרי שנסיים איתך", אמר והסתובב ליציאה.

= = = = =

תוצאות הקרב השני לא היו שונות מהראשון, הפעם היריב שלי השתמש בפוקימוני קרח, לא יכולתי לעשות כלום, הרגשתי חסר אונים, עוד הפסד אחד ואני לא אהיה מנהיג מכון יותר. נתתי אגרוף לקיר בחדר ההתכוננות. זה כאב אבל התעלמתי מהכאב.

לפתע אדם נכנס לחדר, "מנהיג המכון טראן… אתה רוצה לקחת הפסקה להיום?", הוא שאל בניסיון לעודד אותי.

"לא… זה בסדר, תכין את הקרב הבא", אמרתי בהשלמה עם גורלי.

"רק שתדע ט…טראן! זה שאתה מוכן לצאת ולהילחם נגדם מכניס בי אומץ! שלא תעז להפסיד שם!" אמר ויצא מהחדר במהירות.

אדם כמעט אף פעם לא קרא לי בשמי הפרטי, זה די גרם לי לצאת מהמצב העלוב שהייתי שקוע בו. נזכרתי בשיעור שפורט העביר לי פעם.

"לפעמים מנהיג מכון צריך להראות תקיפות", אמר פורט באותו היום.

"תקיפות? כאילו, להילחם בכל הכוח?" שאלתי אז בחוסר הבנה.

"הכוח שבו תילחם אינו חשוב אם אינך יכול להראות תקיפות. להתנהג כאילו אתה תמחץ כל יריב שיעמוד מולך. תקיפות. יש קרבות בהם למנהיג מכון אסור להפסיד, בקרבות האלה הוא צריך להראות תקיפות. אני לא מדבר על קרבות כאלה שאם תפסיד בהם תפוטר, זה עניין עמוק יותר. כשהיריב שלך מתנהג כאילו הניצחון שלו, כשהוא מתנהג כאילו אתה סתם איזה מכשול קטן בדרך שלו, אתה צריך לעשות הכל כדי להוכיח לו שהוא טועה. בקרבות כאלה אתה צריך להראות תקיפות".

קמתי ופתחתי את הארונית שלי והוצאתי ממנה חגורת פוקדורים בלויה עם שישה פרינד בול עליה. הם לא היו שונים במראה משום פוקדור אחר שהשתמשתי בו היום, ובכל זאת, הם היו חשובים לי יותר מכל אחד אחר מהם. אלה היו הפוקימונים המקוריים שלי, אלא שלצדם נלחמתי בקרבות הרחוב, אלה שעברו איתי את הקשיים, הם היו המשפחה שלי. הורדתי את חגורת המכון וחגרתי את החגורה הישנה שלי.

זה נכון, אני טראן, מגולדנרוד, המנהיג שנבחר על פורט, מנהיג הליגה. וזה הרגע בו אני צריך להראות תקיפות. יצאתי אל המגרש, הפעם בערה בי נחישות. מולי עמד עוד מאתגר שנראה בטוח בעצמו יותר מדי, וזה גרם לי להתעצבן אפילו יותר.

"הקרב יהיה קרב של שניים על שני-" התחיל השופט לומר אבל קטעתי אותו.

"שש!", צעקתי.

"סליחה?", השופט לא הבין וגם המאתגר נראה מבולבל.

"הקרב יהיה שישה על שישה!", צעקתי שוב, אפילו הקהל המדולל שנשאר במקום נראה מעוניין בגלל השינוי.

"אוקיי, הקרב יהיה שש על שש, כל אחד רשאי להשתמש בפוקימון אחד בכל סיב-", קטעתי את השופט שוב.

"שלושה!", צעקתי.

"מה?!", צעק השופט בבלבול בזמן שהמאתגר התחיל להיראות מפוחד.

"כל מאמן רשאי להשתמש בשלושה פוקימונים בו זמנית!", התחלתי לצעוק את החוקים בעצמי.

"הקרב נגמר כשכל הפוקימונים של אחד הצדדים בחוץ, זה מובן לך?", קראתי לעבר המאתגר שנראה מפוחד.

"אתה חושב שזה משנה? אתה עדיין תפסיד", הוא צעק לעברי, יותר כדי להוסיף מוטיבציה לעצמו מאשר להפחיד אותי.

"השם שלי הוא טראן! מנהיג המכון של העיר אזליה בליגה הראשית! ואני עומד להפיל כל מאתגר שיגיע לאתגר אותי היום, וזה עומד להתחיל בך!", הרגשתי כאילו אני עשוי מפלדה, שום דבר לא יעצור אותי. הסתובבתי והלכתי למקום שלי בזירה.

היריב שלי הוציא ניינטיילס, פרוסמות' וסקולופיד, פוקימונים טובים נגד המכון שלי בנפרד, אבל ביחד… אני עמדתי לחסל אותם.

הוצאתי את וינאזור, ספטייל וליפיאון.

"אתה באמת חושב שזה מה שיציל אותך? שלוש על שלוש רק יגרום לקרב להיות ארוך יותר ויהפוך את ההפסד שלך לכואב הרבה יותר!", המאמן קרא לעברי, הוא כנראה אפילו לא הבין איך קרבות שלוש על שלוש עובדים.

הפורמט הזה היה מצוי יותר ביונובה, אבל גם שם, אף אחד בחיים לא השתמש בזה בקרב מכון. אם יש משהו שהייתי טוב בו זה שיטות קרב לא רשמיות, קרב שלוש על שלוש היה המומחיות שלי בקרבות המחתרת בהם השתתפתי. החזקתי את השרשרת שהייתה מחוברת לחגורה שלי, אבן מפתח הייתה מחוברת אליה, אבן מפתח שפורט הביא לי. ואני עומד להוכיח לו שהוא לא טעה בזה שהוא נתן לי אותה.

"וינאזור, התפתחות מגה!", וינאזור שינה צורה לצורה האמיתית שלו בעזרת הקשר שחלקנו, ושאג שאגה שגרמה לקהל להריע, זאת פעם ראשונה שהשתמשתי בהתפתחות מגה בקרב רשמי.

"וינאזור, צמח משתולל!", וינאזור שאג ומהאדמה יצאו שורשים ענקיים שפחות או יותר שינו את כל פני הזירה, השורשים התפתלו ופגעו בפוקימונים של המאתגר, כשוינאזור סיים הזירה פחות או יותר הפכה ליער שלם.

"טיפש! אני פשוט אשרוף את היער הזה! ניינטיילס, להביור!", צחק המאתגר לעצמו, אבל גם את האופציה הזאת לקחתי בחשבון.

"ליפיאון, הפלה! ספטייל, פיצוץ ממוקד!", ליפיאון זז במהירות מדהימה בעזרת הענפים וספטייל ירה לעברו ניינטיילס כדור אנרגיה שביטל את הלהבות שלו בפיצוץ עוצמתי.

"ספטייל, שיסוע לילה!", ספטייל נע במהירות לעבר ניינטיילס והשתמש בסכינים שצד של כל יד שלו יכל לחתוך אותו עם להב סגולה, ניינטיילס נפל אחרי המכה.

"אז ניצחת פוקימון אחד שלי, זה לא אומר שתצליח לנצל את השאר!", אמר והוציא צ'ריזארד.

"צ'ריזארד! תעוף גבוה ותשרוף את היער הזה!", צ'ריזארד התחיל לעלות אבל כמובן שהשורשים הפריעו לו, הוא לא היה רגיל לעוף בסביבה כזאת.

למאמן הזה הייתה החולשה הכי גדולה של כל מי שלא רגיל להילחם קרב משולש, הוא שכח להשתמש בשני הפוקימונים האחרים שלו.

"ספטייל, טופר דרקון! ליפיאון, זנב מתכת על פרוסמות'! וינאזור, כוח אדמה על סקולופיד!", ספטייל העסיק את צ'ריזארד בעזרת הענפים הגבוהים ועצר אותו מלהמריא לגובה, ליפיאון הוריד את פורסמות' במכה אחת ו-וינאזור שיגר פרץ אדמה לעבר סקולופיד וגמר איתו בהצלפת גפן.

"וינאזור! תעזור לספטייל!" וינאזור שלח שתי גפנים שתפסו את צ'ריזארד וריתקו אותו לאדמה בזמן שספטייל וליפיאון מעלפים אותו סופית.

המאמן הוציא את שני הפוקימונים האחרונים שלו, פידג'יוט ופירו, השלישייה שלי ניצחה אותם בלי יותר מדי בעיות, הקהל הריע בהתרגשות, ואפילו ראיתי שהגיעו לשם צלמים מהטלוויזיה ונוסף לקהל.

המאתגר נפל על הברכיים שלו, "אבל… איך… היה לי את יתרון הסוגים, היה לי הכל".

"יתרון הסוגים הוא לא הכל!", קראתי לעברו בתקיפות.

הוא נעמד והסתכל עליי בבוז.

"אולי ניצחת אותי, אבל אתה תיפול בסוף, לא תוכל להפיל את כולנו!", אמר ויצא מהאצטדיון.

השופט קרא "טוב אנחנו נצא להפסקה ונח-", באמת שלא אהבתי לקטוע את השופט אבל הייתי חייב לעשות את זה.

"לקרב הבא!", צעקתי.

"א-אבל הזירה לא במצב ל-" הוא התחיל להגיד.

"אמרתי, לקרב הבא!", צעקתי והסתכלתי עליו בכעס, הוא הכריז על הקרב הבא והמאמן הבא נכנס לזירה.

= = = = =

"לקרב הבא!"

"לקרב הבא!"

"לקרב הבא!"

זאת הייתה הקריאה שלי אחרי כל קרב שניצחתי בו, וניצחתי בכל קרב באותו היום.

"לקרב הבא!" צעקתי אולי בפעם השלושים באותו היום, הפוקימונים שלי היו עייפים אבל הם ידעו כמוני שהרבה תלוי בקרב הזה.

"אין יותר מאמנים להיום!" צעק השופט.

הסתכלתי לצדדים, נכנסתי למן טראנס בכל הקרבות האלה ולא שמתי לב בכלל לקהל. הקהל היה יותר גדול מאשר בקרב הראשון שלי, השמש כבר ירדה מזמן, אבל תאורת האצטדיון האירה הכל. ראיתי כמות גדולה כמעט כמו במפגש הפסגה שנערך בספרון אתמול. ניצחתי, באמת ניצחתי… הרמתי את היד שלי באגרוף לשמיים וצעקתי. צעקתי כמו בחיים שלי לא צעקתי, צעקתי את הכעס שלי, את הניצחון שלי, את התקיפות שלי. ואז הסתובבתי ויצאתי מהאצטדיון, הפוקימונים שלי הולכים אחריי. הודתי להם והחזרתי אותם לפוקדורים שלהם אחרי שיצאנו מטווח הראייה של הקהל.

נשמתי עמוק ויצאתי מהחדר, אדם הגיע ואמר "זה היה אדיר מנהיג המכון! היית מדהים!", הוא אמר בהערצה אבל לי הייתה רק מטרה אחת בראש כרגע. יצאתי מהמכון כדי לפגוש את כמות הצלמים האדירה בכניסה למכון.

כולם שאלו אותי שאלות כמו "למה נלחמת נגד 45 מאמנים ביום אחד?", "למה התנהגת כאילו הם מנסים להפיל אותך?", "איפה למדת לשלוט בשיטת הקרב הבלתי רשמית הזאת?", אבל לי הייתה רק תשובה אחת להכל.

הצבעתי אל המצלמות ואמרתי את השורה שרציתי להגיד מהקרב הראשון "השם שלי הוא טראן, אני מנהיג המכון בעיר אזליה, ואני כאן כדי להישאר! ואתם לא תצליחו להפיל אותי, לא משנה כמה תנסו!", אחרי שאמרתי את זה פשוט הסתובבתי והלכתי לכיוון הדירה שלי.

אם קודם לכן השאלות נשאלו בצורה תוקפנית עכשיו כל העיתונאים והצלמים השתגעו, הם רצו לדעת אל מי דיברתי אבל אני רק רציתי להגיע הביתה ולישון. עליתי לדירה שלי ופשוט נכנסתי לישון, בלי אפילו להוריד את הבגדים, כשחגורת הפוקדורים הישנה שלי עליי.

= = = = =

סת' צפה בטלוויזיה כשטראן ניצח את כל המאתגרים ההם, הוא צפה בו מנצח כל אחד ואחד מהם בשיטה שאף אחד לא השתמש בה קודם, הוא צפה בטראן כשהוא הצביע על המצלמות ואמר "השם שלי הוא טראן, אני מנהיג המכון בעיר אזליה, ואני כאן כדי להישאר! ואתם לא תצליחו להפיל אותי, לא משנה כמה תנסו!" ויצא מטווח המצלמות הוא צפה בכל זה וצחק לעצמו.

"אולי הוא לא כל כך גרוע אחרי הכל", אמר לעצמו בשקט.