האיש בצללים: "ואני מקווה שנתת להם לנצח אותך כמתוכנן?"
סנדרה: "אתה מכיר אותי מהיום?" היא שאלה אותו בחיוך.
האיש בצללים חייך ופניו קרנו משמחה: "כמה רצחת להם?"
סנדרה: "הרגתי להם אושוואט, אוואלוג אצילי, ילד, אמפרוס, ואנון אחד".
האיש בצללים: "יפה מאוד, תמיד חשבתי שאת הצאצא היותר משובח שלי, אני גאה בך".
סנדרה התכוונה ללכת ואז נזכרה במשהו, הסתובבה בחזרה ואמרה – "שומע?"
האיש בצללים שילב את ידיו זו בזו כמאזין.
סנדרה: "מה שסיפרת לי בתור ילדה קטנה התגשם".
האיש בצללים: "מה הכוונה?"
סנדרה: "היה שם ילד, והיה לו זורוארק, וכשהוא נלחם בי, משהו אפל תפס אותו ואז הוא נלחם לצדי".
האיש בצללים: "ה-ע'ול".
סנדרה: "מה?"
האיש בצללים: "לא משנה, המשיכי".
סנדרה: "בכל מקרה, הוא ממש איבד שליטה על עצמו והפוקימון השתגע לגמרי ולקח שליטה".
האיש בצללים התרומם מהכיסא שלו, ניגש לארון הספרים הקטן בצד החדר, פתח אותו, ניגש לספר עב כרס, הוציא אותו, פתח אותו והתחיל לדפדף בו. אחרי כמה רגעים, הוא הגיע לדף הרצוי – "אני חושב שמעתה והלאה ניתן להחשיב את הילד הזה והזורוארק שלו כבני ברית שלנו", הוא חייך.
סנדרה: "אחלה, אבל יש שם עוד כמה אנשים".
האיש בצללים: "כמו מי לדוגמה?"
סנדרה: "במהלך הקרב אמרו לי שיש לי אחות תאומה".
האיש בצללים צחק את צחוקו החלול והריקני: "שקרנים".
סנדרה: "היא נראתה ממש דומה לי".
האיש בצללים: "בטח דיטו או תכסיס של זורוארק".
סנדרה: "אוקי".
האיש בצללים: יש עוד משהו?"
סנדרה: "אני לא בטוחה שאתה רוצה לשמוע על זה".
האיש בצללים: "סנדרה!" הוא אמר וקולו מילא את האולם.
סנדרה: "הייתה שם ילדה, זוכר שסיפרת לי על המנהיגה של צוות יהלום לשעבר? ג'ולייט?"
האיש בצללים התרומם מהכיסא שלו בהפתעה, מאיים לשבור את השולחן כדי להגיע קרוב לסנדרה ולהוציא ממנה את כל מה שהיא יודעת.
סנדרה: "אז היא נלחמה לצד הילדים ההם".
האיש בצללים: "והיא הצליחה לנצח אותך? או את שומר הראש שלך?"
"מה אתה חושב?" סנדרה אמרה את המשפט האחרון בעלבון כמעט.
האיש בצללים: "א-הא". הוא התיישב, קם שוב, הסתכל על סנדרה, העיף מבט בשעון, קם שוב, הלך לפינת המשקאות החריפים, מזג לו וויסקי ושתה אותו בשלוק אחד.
סנדרה: "הכל בסדר?"
האיש בצללים: "כן", הוא שיקר לה.
סנדרה: "אתה משקר לי, אני חשה את זה".
האיש בצללים הסתכל עליה במבט מאיים, היא החזירה לו מבט לא פחות מאיים והוא נאנח.
סנדרה: "יש משהו שאתה רוצה לספר לי?"
האיש בצללים: "אני חושב שזה לא הזמן הנכון, אבל אני אספר לך בבוא העת".
סנדרה: "טוב, רק תדע שאני פה אם אי פעם תרצה לרצוח אותה".
האיש בצללים: "אני יודע".
סנדרה התכוונה ללכת, וכשהגיעה לדלת, עצר אותה האיש בצללים: "אולי תלכי לביקור אצל המדען שלנו? הרבה זמן לא היית אצלו, אני אשמח אם תלכי, תשתי איתו משהו ותדביקו פערים".
סנדרה: "אוקי", היא אמרה ופתחה את הדלת.
האיש בצללים: "וקחי איתך את שומר הראש שלך".
סנדרה: "הוא לא יכול לבוא".
האיש בצללים: "מה הכוונה?"
סנדרה: "רצחתי אותו".
האיש בצללים נדהם – "אבל למה?"
סנדרה: "כי הוא נלחם נגד ילדי הכפר ולא הצליח להרוג להם אפילו פוקימון אחד".
האיש בצללים הנהן בהבנה. "אז רק את".
סנדרה יצאה מהחדר ונעלמה.
האיש בצללים הרים את השפופרת של הטלפון שלו, חייג 0 וביקש שיביאו למשרד שלו את המדען של שבט פנינה במהירות האפשרית.
= = = = =
"אוקי, כולם להירגע", אמר הפרופסור והושיב אותם אחד אחרי השני במעגל אחד גדול.
הם היו ישובים בכיכר המרכזית של כפר ג'ובילייף, בעיגול, הוא הכין מבעוד מועד מעגל גדול של אבנים קטנות, בתוכו הוא שם כמה עצים, אותם הוא הדליק למדורה, לאחר מכן הוא ניגש לכל אחד מהם, נתן לו בקבוק שתייה קרה ופיתה עם משהו לא מוגדר אך בשרי בפנים שהיה טעים מאוד.
"התרכזנו כאן היום כדי לדון על המצב", הפרופסור התחיל. "אבל לפני שנתחיל, אני רוצה לשמוע מרוברט מה מצב הפצועים שלנו.
רוברט הוציא את הפנקס שלו, הסתכל על כולם ואז קרא: "לאחר לחימה עיקשת, אני חייב להוריד את הכובע בפני כל מי שנלחם, אתם הייתם גדולים אחד אחד, אבל בקרב כמו זה תמיד יש קורבנות ותמיד יש פצועים. אנחנו איבדנו את פטריק האושוואט, את אוואלוג האצילי, את אלון, את אמפרוס, ואת אנון". כולם הסתכלו על המדורה בשקט, מוניקה ניגבה כמה דמעות של בכי והשאר חיכו שהוא ימשיך – "לאחר הקרב נודע לי שזראורה נמצא ללא רוח חיים, אני מצטער הראל". הראל קם מהמעגל, אמר שהוא הולך להיפרד מהפוקימון שלו ונעלם לתוך המרפאה. "מלבד זה, יש לנו את שון שהתפרק לגורמים לאחר שסנדרה הלכה מפה".
רייס: "שון מת?"
רוברט: "כן, אתה רוצה שאחזור על זה?"
רייס: "כן".
רוברט הוציא את הפנקס שלו, הסתכל על כולם ואז קרא: "לאחר לחימה עיקשת, אני חייב להוריד את הכובע בפני כל מי שנלחם, אתם הייתם גדולים אחד אחד, אבל בקרב כמו זה תמיד יש קורבנות ותמיד יש פצועים. אנחנו איבדנו את פטריק האושוואט, את אוואלוג האצילי, את אלון, את אמפרוס, ואת אנון". כולם הסתכלו על המדורה בשקט, מוניקה ניגבה כמה דמעות של בכי והשאר חיכו שהוא ימשיך – "לאחר הקרב נודע לי שזראורה נמצא ללא רוח חיים, אני מצטער הראל". הראל קם מהמעגל, אמר שהוא הולך להיפרד מהפוקימון שלו ונעלם לתוך המרפאה. "מלבד זה, יש לנו את שון שהתפרק לגורמים לאחר שסנדרה הלכה מפה".
רייס: "שון מת?"
רוברט: "כן, אתה רוצה שאחזור על זה?"
רייס: "כן".
רוברט הוציא את הפנקס שלו, הסתכל על כולם ואז קרא: "לאחר לחימה עיקשת, אני חייב להוריד את הכובע בפני כל מי שנלחם, אתם הייתם גדולים אחד אחד, אבל בקרב כמו זה תמיד יש קורבנות ותמיד יש פצועים. אנחנו איבדנו את פטריק האושוואט, את אוואלוג האצילי, את אלון, את אמפרוס, ואת אנון". כולם הסתכלו על המדורה בשקט, מוניקה ניגבה כמה דמעות של בכי והשאר חיכו שהוא ימשיך – "לאחר הקרב נודע לי שזראורה נמצא ללא רוח חיים, אני מצטער הראל". הראל קם מהמעגל, אמר שהוא הולך להיפרד מהפוקימון שלו ונעלם לתוך המרפאה. "מלבד זה, יש לנו את שון שהתפרק לגורמים לאחר שסנדרה הלכה מפה".
רייס: "שון מת?"
רוברט: "כן, אתה רוצה שאחזור על זה?"
רייס: "רגע, רגע, רגע, למה אתה כל פעם מעתיק מחדש את מה שכבר כתבת?"
רוברט: "זה מה שעשיתי?! אה, כנראה שזה בדיוק מה ששון עשה וזה מה שזיכה אותו במוות הזה".
רייס השתתק.
"טוב", התחיל הפרופסור, "יש לנו דיון חשוב לעשות פה היום".
טל: "ואתה באמת חושב שהם צריכים להיות פה, נוכחים בדיון?"
כולם הסתכלו לעבר עומר, נרקיס וג'ול.
"אני לא יודעת מה אתכם, אבל כשנלחמתי מול אחותי המתוקה", אמרה מוניקה בציניות, "היא אמרה שהיא מכירה את ג'ול ושהיא הייתה פעם מנהיגת השבט יהלום".
"היא משקרת, אני לא מכירה שום שבט", אמרה ג'ול.
טל: "תני לנו לקבוע את זה".
"קוקוריקו אחד, זה שאתה בא ממחוז של ציפורים, לא אומר שאמור להיות לך מוח של ציפור", אמר רייס – "היא נלחמה איתנו נגד סנדרה המרשעת".
טל: "אני לא באתי ממחוז של ציפורים, תפסיקו לומר את זה".
ליו: "ואני לא אוטיסט בתפקוד גבוה, תפסיקו אתם לומר את זה".
הפרופסור לבנטון הסתכל עליהם מבולבל, חשב רגע, פתח את פיו, ואז סגר אותו שוב. כשלבסוף מצא מה לומר, אמר – "סליחה, חברים, אולי תתנו לנו כמה רגעים לדון על הנושא מבלי שאתם תהיו פה ותשפיעו על התוצאה שלו?"
עומר, נרקיס וג'ול קמו והלכו משם.
טל: "אני לא רוצה אותם פה!"
צ'ארלי: "מי אתה שתקבע מי יהיה פה ומי לא?"
טל: "אה כן? ומי אתה?"
צ'ארלי: "אני השומר של הכפר הזה".
הפרופסור ניסה להשתיק אותם ואז פרסיבל קם, ניער את הבגדים שלו ואמר – "עומר הזה נלחם לצדי, אם אתם מחליטים להוציא אותו מהכפר, אתם יכולים להוציא גם אותי. אני לא אבגוד בערכים שלי כדי שתשנו עם הפרצופים הצבועים שלכם יותר טוב בלילה. מבחינתי אם הוא אשם, גם אני אשם". והוא הלך לעבר המקום שבו השלושה הסתודדו.
"אני לא קיצוני כמו פרסיבל", התחיל רוברט לומר, "אבל אני יכול לטפל בנרקיס".
"מה הכוונה?" שאל הפרופסור.
"יש לי כמה ידיעות בפסיכולוגיה, בפיזיקה, במדעים, ואני משוכנע שעם כמה טיפולים, נוכל להחזיר אותו למוטב".
"אתה רוצה לעשות לו שטיפת מוח?" שאלה מוניקה בבהלה.
"טיפול מונע", אמר רוברט.
"הוא אמור להיות חבר שלך", היא הרימה את קולה.
"שניסה לרצוח אותך במהלך הקרב…" הוא הזכיר לה.
"אז מה?" היא שאלה וכבר נעמדה על רגליה.
"וזה שתשלחו אותו מפה ותנדו אותו זה גורל טוב יותר?" הוא שאל.
"מי קבע שנשלח אותו?" היא התחממה.
"מי אמר שהוא ישאר פה?" הוא ענה לה, עדיין רגוע כמלפפון.
"את מוכנה לשבת?" שאל ריי וניסה למשוך אותה לישיבה.
"אל תגע בי", היא משכה את ידה משלו בגועל והלכה לשבת במקום אחר. פניו של ריי נהיו לבנות.
יויו – "אז מה אנחנו יודעים עליהם?"
צ'ארלי – "עומר הוא הבן של מנהיג שבט פנינה, הוא יכול להיות מרגל והוא יכול להיות המושיע".
פרופסור: "לפי האגדה, ראשי התיבות שלו מתאימים למה שקראתי במערה של האנון".
ליו: "אני הייתי במערה של האנון, אין שם שום דבר כזה, גם סימן שאלה שלי פה אומר שזה הכל המצאה שלך".
כולם הסתכלו על ליו במבט סוקר, והוא הוציא את אנון שלו מהפוקדור, וליטף אותו על הראש.
טל: "אוקי, אבל אני הסתובבתי עם עומר הזה כבר כמה ימים טובים, אם הוא היה רוצה לרצוח אותנו, הוא היה עושה את זה כבר".
רייס: "זה נכון".
צ'ארלי: "אוקי, ומה עם ג'ול".
ריי: "כמו שפרסיבל לקח אחריות על עומר, אני לוקח אחריות עליה".
מוניקה התפרצה: "היא א-מינית, היא לא תרצה אותך!"
ריי: "סתמי כבר, יא מכוערת!"
רוברט: "היי, היי, תרגעו שניכם".
פרופסור: "אוקי, אבל יכול להיות שזו רק מזימה של סנדרה לסכסך בינינו לבין ג'ול. אחרי הכל, היא נלחמה איתנו באגדיים האלה, ובלעדיה כולנו היינו מתים".
טל: "אני עדיין לא סומך עליה".
צ'ארלי: "על מי אתה כן סומך?"
טל: "על אף אחד!"
כולם היו על הקצה ורק חיכו להזדמנות להתפרץ.
הפרופסור: "אוקי, דיברנו על ג'ול ועל עומר. מה אנחנו עושים בנוגע לנרקיס?"
ליו – "אנחנו לא יכולים לשחרר אותו".
רוברט שהיה בעד הרעיון היה זה ששאל – "למה?"
ליו – "סימן השאלה שלי אומר שהוא יחבור ביחד לאבא של סנדרה, מוניקה ועומר ויהווה אתגר שלא נוכל לנצח אותו".
כולם הסתכלו אחד על השני, וחיכו לראות מי ישבר ראשון.
רייס: "אוקי, אני חייב לדעת משהו לא קשור".
"כן", ענה הפרופסור.
רייס: "איך זה שריי קיבל את הפוקימונים שלו בחזרה?"
הפרופסור: "אה, הייתה לי שיחה עם מנהלת הספארי בחלק הצפוני של המחוז, והגעתי להסכמה עם ריי שהוא ישחרר אותם בספארי, מאחר והוא לא יכל להיות בוגר מספיק לטפל בהם, ועל הדרך הוא ילך לתפוס לעצמו פוקימון חדש".
רייס: "אז הם לא באמת חזרו אליו?"
הפרופסור: "לא".
יויו: "לבנטון? אני יכול להצטרף אליו? מאחר ונשאר לי רק פוקימון אחד בהישג יד ואנחנו לפני מלחמה?"
רוברט: "אתה יודע ששום פוקימון לא יחליף את פטריק?"
יויו: "אני יודע, ועדיין, אם אנחנו יוצאים למלחמה נגד המאמנת הכי חזקה בעולם, אני צריך לתפוס פוקימון טוב".
מוניקה: "היא לא כזו חזקה, אני חצי מהזמן הייתי מוסחת דעה, אם הייתי בשיא הריכוז, הייתי מנצחת אותה ואת האגדיים שלה".
צ'ארלי: "גם אני אשמח ללכת לספארי הזה… אחרי שאמפרוס הלך לעולמו…"
הפרופסור: "בסדר".
טל: "אז מה הוחלט?"
הפרופסור: "בוא נקרא קודם לכל מאמני הכפר ואז נעשה הצבעה". שעה אחרי הצטרפו עוד 3 מאמנים, האחד בשם ת'ריף, אחד בשם סטון ורוקי שכולם הכירו. "אז בואו נעשה הצבעה, בסדר?"
כולם הנהנו לחיוב.
"מי רוצה שנרקיס ישאר פה?"
מוניקה, ליו, רוקי, צ'ארלי, יויו ורוברט הרימו את ידיהם. ריי התכוון להרים את ידו, ראה שמוניקה מרימה את היד שלה והוריד את שלו בחזרה.
"אוקי, אז יש לנו רוב, נרקיס ישאר ויהיה בפיקוח של רוברט.
"זה לא בסדר", אמרה מוניקה, "אבל כנראה שזה פחות גרוע מכך שהוא יחבור למשפחה האיומה שלי".
הפרופסור: "מי רוצה שעומר ישאר בכפר?"
אף אחד לא הרים את הידיים שלו.
הפרופסור: "אתם יודעים שהוא מי שהנבואה מדברת עליו, נכון?"
סטון דיבר לראשונה: "כן לבנטון, אבל הוא האויב וצריך לשמור מרחק ממנו".
הפרופסור: "אוקי, אז עומר מנודה מהכפר שלנו".
רוברט: "ביחד עם פרסיבל… זוכרים מה הוא אמר?"
מוניקה: "גם אני אעזוב אם הוא עוזב, הוא לא כבד, הוא אחי. אני מבינה שאתם לא רוצים אותו פה, וגם אני לא רוצה לסכן אתכם, וזה למה לא הצבעתי, אבל אם הוא הולך, גם אני הולכת".
הפרופסור: "ואחרונה חביבה, ג'ול".ההצבעות היו מעורבות. היה צורך לעשות עוד כמה הצבעות ועדיין לא הייתה תוצאה מובהקת. "טוב, נחליט במועד מאוחר יותר".
= = = = =
האיש בצללים ישב במשרדו ועסק בענייניו, כשלפתע נשמעה דפיקה על הדלת.
"כנס".
האיש נכנס, קד קידה עמוקה ועמד באיקס שהיה על רצפת המשרד. "רצית לראות אותי, אדוני?"
"כן", אמר האיש בצללים. "אני שולח לך את סנדרה, אני צריך שתסדר לה קצת את המחשבות".
"אדוני?" האיש מלמל בפחד.
"שמעת אותי".
"אבל אדוני, עברו רק 18 חודשים מאז הפעם שעברה, זה יכול להרוג אותה".
"אני שאלתי לדעתך?" אמר האיש בצללים.
"לא, אדוני, אני רק…"
"אז כשאשאל לדעתך, תדבר", אמר האיש בצללים.
"כן, אדוני".
המדען פנה ללכת ואז שמע את כחכוח גרונו של האיש בצללים. "ואם תחליט ללכת נגד הפרוטוקול… שמעתי שהבן שלך נמצא כאן במחוז, אני אגיע אליו אישית ואטפל בו".
"כן, אדוני", המדען אמר ופנה ללכת.
"עוד משהו", אמר האיש בצללים.
"כן, אדוני".
"מה אתה יודע על זורוארק?" שאל האיש בצללים.
המדען נרגע מעט לאור השאלה המדעית, הוא נשם לרווחה ואז ענה: "יצור אפל, נבזי, כמעט ולא נמצא בטבע".
"ומה תגיד אם אומר לך שהנבואה אודותיו מתגשמת?" שאל האיש בצללים.
"אז אותו אדם שמחזיק בפוקימון הזה הולך לסבול הרבה מאוד, אדוני", אמר המדען.
"לסבול?" שאל האיש בצללים ובלם צחוק.
"שמעת על שבעת מדורי הגיהינום?" שאל המדען. "אדוני", הוא השלים את המשפט.
"לא", ענה בכנות האיש בצללים.
"זה סדרה של אירועים מאוד טראומתיים, אומרים שאפילו האדם החזק ביותר בעולם לא יכול לעמוד בהם, אפילו לא אתה… אדוני…"
"מממ", אמר האיש בצללים, נעמד וחשף את פניו – "אם כן, כמה טוב שהאדם שיש לו את הפוקימון הזה הוא לא אחר מאשר הבן שלך".
"הבן שלי?" שאל המדען וקפץ בבהלה.
"הבן שלך", חזר האיש בצללים על המשפט וחייך מאוזן לאוזן.
"אבל אדוני, אתה הבטחת שלא תפגע בו אם אעזור לך".
"זה לא אני שפוגע בו, מוטי. זו הנבואה שעושה את זה", אמר האיש בצללים וסימן למדען לעזוב.
"ואני מצפה ממושארנה שתטפל טוב מאוד בסנדרה, היא לא אמורה לזכור את ג'ול, את אחותה, את אחיה, או כל דבר טוב אחר".
מוטי: "כן אדוני, אעשה שהיא תהיה בדיוק כמו שאתה רוצה, אדוני".
= = = = =
נרקיס ישן בחדר המרפאה, כשזיעה חמה מכסה אותו. מדי פעם רוברט ניגש אליו, ניגב ממנו את הזיעה וטיפל בו. בשלב מסוים נרקיס התעורר בצעקה, כולו מבוהל, ומתנשף. רוברט ניגש אליו ואמר לו שהכל בסדר.
"לא, זה לא בסדר, היא הופיעה שוב".
"מי?" שאל רוברט.
"החרקית הלבנה", נרקיס.
"החרקית הלבנה?" שאל רוברט. "מה זה אומר?"
"כשהייתי קטן, אבא שלי גנב מהממשלה פוקימון והוא שם אותו במרתף, בכל פעם שהוא שחרר אותו, היו לי חלומות על פוקימון חרק לבן וגדול שמינו הוא נקבה והיא אמרה לי דברים, שכנעה אותי לעשות אותם".
רוברט: "אתה חלמת, אין לנו שום פוקימון חלומות פה באיזור".
נרקיס: "אתה מכיר פוקימוני חלומות?"
רוברט: "כן, שמעתי עליהם, יש את דראוזי והיפנו, מונה ואספור, אבל הם לא יכולים להגיע אליך".
נרקיס: "מה הכוונה? איך אתה יודע את זה?"
רוברט נאנח, ניגש לפלאפון החכם שהוא קיבל מהמשימה האחרונה שהשלימו בכפר והתחיל להקליד כל מיני דברים שם. לבסוף הוא הציג את המסך של הפלאפון מול הפנים של נרקיס והוא ראה: "פוקימוני אופל – יש להם חסינות מול פוקימונים על חושיים".
נרקיס: "מה זה אומר? איך זה עוזר לי?"
רוברט התגלש עם הכיסא שלו שהיה על גלגלים לקצה החדר והדליק את האור, שם עמדה זורוארק בפינת החדר. "זורוארק שומרת עליך, החלומות שאותם פוקימונים על חושיים עשו לך בעבר לא יכולים לפגוע בך פה. הכוח של זורוארק הוא אופל, היא מונעת מכל דבר על חושי להתקרב לפה".
"אהההה", אמר נרקיס.
רוברט הכין לעצמו קפה, עדיין בישיבה והציע לנרקיס כוס שוקו חם. כשהם שתו את המשקאות שלהם, רוברט שאל – "על מה החלום שלך הפעם?"
"החלום היה שהפוקימונים שלי נגנבים", התוודה נרקיס.
רוברט צחק ואמר: "איזה פוקימונים?"
נרקיס: "ופוריאון וסרפיריור".
רוברט: "למה שיגנבו אותם, אף אחד לא נכנס לאגף הזה והוא נעול במפתח ובבריח".
נרקיס: "אני לא יכול להסביר את זה, אבל החרקית אמרה שמאחר והם לא אפלים כמוני, שהם לא מתאימים לי וכעת הגיע הזמן שהם יחזרו למקום שממנו הם באו. אבל אל עלי לדאוג, כי בקרוב יגיע אלי פוקימון חדש, ש… מה המילה… נו, איזו מילה היא השתמשה בה? שיהלום את תכונותיי".
רוברט: "יהלום את תכונותיך?"
נרקיס: "כן".
רוברט: "בוא תראה", והתגלגל ביחד עם הכיסא שלו לעבר הפינה, ניגש לתיק גב של נרקיס והרים אותו, הוא פתח אותו והושיט יד פנימה, "בוא ואראה לך ששום דבר לא נגנב". הוא חיפש במשך כמה רגעים ארוכים, לאחר שלא מצא, הסתכל פנימה, הפך את התיק וניער אותו, ואז פתח את שאר הריצ'רצ'ים וחיפש גם בהם.
"אין פוקימונים, נכון?" אמר נרקיס ברוגע.
"זו סתם מקריות", אמר רוברט ומבט נדהם היה על פניו.
"זו עבודתה של זורוארק", אמר נרקיס וחזר לישון. רוברט כיבה את האור, ניגש לפלאפון שלו והתחיל להקליד בפלאפון שלו כמה דברים. בזווית העין הוא ראה את עיניה האדומות זורוארק מסתכלות על החדר, בוחנות אותו.
= = = = =
"אז הבני זונות האלה העיפו אותך מהכפר", שאג פרסיבל ורוק יצא מפיו.
"כן, אבל אל תדאג בנוגע לזה", אמר עומר וניסה להרגיע אותו.
"איך אפשר שלא לדאוג, אתה אשכרה נלחמת נגד המנוולת הזו, איך יש להם ספק?" הוא צרח.
"זה בסדר", אמר עומר, "כל חיי אני מקבל יחס כזה, אני כבר רגיל".
"אני לא רגיל", אמר פרסיבל ואז הביט אחורה להעיף מבט על הכפר שהם מתרחקים ממנו וראה את מוניקה הולכת מאחוריהם. "אה, אני אתן לכם קצת זמן להכיר. להתראות עומר".
הם לחצו ידיים, פרסיבל הוציא את וינאזור שלו מהפוקדור ורכב עליו מחוץ לשביל ההליכה.
השמיים היו בהירים באותו יום, זיפ זיפים ופידג'ים מילאו את השמיים, השביל שהם הלכו עליו היה עשוי מגרגרים של חצץ ומסביב כל הצמחייה הייתה ירוקה. זה היה יום יפה מאוד להליכה.
"היי", אמרה מוניקה.
"היי", אמר עומר בביישנות.
"אז אני מוניקה".
"ולי קוראים עומר".
הם הלכו 50 מטר מבלי לדבר.
"אז אתה אחי?" היא ספק שאלה, ספק אמרה.
"כן", אמר ולא ידע מה לעשות עם עצמו.
"אהא", היא אמרה והעיפה מבט על לדיבה שנחתה על עץ בקרבת מקום.
"כן", חזר על עצמו, מובך.
"אז אתה גדלת עם אבא שלנו?" היא שאלה.
"לא", הוא גיחך, "הוא לא בדיוק הטיפוס האבהי", עומר ענה.
"כן", היא צחקה, "כך שמעתי".
"אה, גם את לא גדלת איתו?" הוא שאל.
"מה אתה משוגע?" היא הסתובבה אליו והסתכלה עליו לראשונה – "הוא מסר אותי בשנייה שהוא יכל".
"גם אותי", אמר עומר.
"אז מי גידל אותך?" שאלה מוניקה.
"אמא חורגת".
"אותי בית יתומים".
"אם הוא חי, את ממש לא יתומה", הוא צחק. היא הצטרפה אליו.
"איפה למדת?" מוניקה שאלה.
"בגימנסיה".
"באמת?"
"כן", עומר ענה.
"גם אני למדתי שם! אולי למדנו ביחד!" מוניקה התלהבה.
"לא נראה לי, יש כמה שנים שמפרידות בינינו", הוא הוריד לה את ההתלהבות.
"את המנהלת גברת סוויני הכרת?" מוניקה שאלה.
"וואי, אל תזכירי לי אותה, היא הייתה זוועה", חיוך ענק נפרס על פניו.
"ואיך היא אהבה לכרוז כל דבר בכריזה", מוניקה נזכרה.
"והנגינה האיומה שלה על הסקסופון", עומר נזכר גם כן.
מוניקה: "והמשפט שלה – ואל תתחילו משהו…"
עומר: "…אם אתם לא מתכוונים לסיים".
שניהם התגלגלו מצחוק והמשיכו ללכת.
"מה עוד?" שאלה מוניקה.
"לא יודע, מה הכוונה?" ענה עומר.
"מה אתה אוהב? מה תחומי העניין שלך? מה אתה עושה בזמנך הפנוי?" היא שאלה.
"לא יודע, אני טוב בקרבות פוקימונים, אני מתעניין בבנות ויש לי מסכה של לוקאריו במחבוא".
"מסתבר שאנחנו הרבה יותר דומים ממה שאתה חושב", היא אמרה.
"מה הכוונה?" הוא שאל.
"גם אני ממש טובה בקרבות, גם אני אוהבת בנות ותעיף מבט על זה", היא הרימה את מחזיק המפתחות שלה, שם היה פעמון בצורת לוקאריו.
"אני חושב שלאבא היה אחד", הוא אמר.
"לא, לא לאבא, לסבא".
"אה, כן", הוא נזכר.
"מה היה השם שלו?"
"טרונצ'ו", מוניקה אמרה.
שניהם צחקו.
"את יודעת מה זה טרונצ'ו?" עומר שאל.
"לא", מוניקה התוודה.
"טיפש, לא חכם במיוחד", הוא ענה לה.
"זה מסביר הכל", היא צחקה.
"את יודעת שהוא קרא לפוקימון על שם אבא?"
"זה מסביר עוד יותר", ושניהם צחקו.
"סבא לא סבל את אבא".
"כן, נראה לי שזה עובר בירושה, השנאה הזו לאבא", הוא אמר.
"כן, הוא לא נראה לי הטיפוס שאנשים אוהבים".
"על ג'ול שמעת פעם?"
"לא ואתה?"
"לא".
"ועל השבט השני?"
"לא".
"גם אני לא".
"איזה פוקימונים יש לך?" מוניקה שאלה.
"צ'ימצ'אר ואמבריאון", עומר ענה.
"לפחות יש לך צד אפל כלשהו אם בחרת באמבריאון", היא אמרה.
"למה את מתכוונת?"
"לי יש מורקרו, שזה סוג אופל, אינטליאון זוהר וליליגאנט".
"אה, אז את אוהבת בכלל פוקימוני אופל?" עומר התעניין.
"לא, ואתה?"
"לא", הוא חייך. "יש לי בכלל שני סוגים אחרים שאני אוהב: אש ורוח".
"לא נכון!" היא דחפה אותו בבדיחות ואמרה – "אני מתה על פוקימוני רוח".
"אז למה אין לך אחד?" הוא שאל.
מוניקה: "כי אנחנו מסתובבים במחוז באמצע היום והם בדרך כלל באים רק בלילה".
"אה, כן, זה", אמר ועקץ אותה, "זו בדיוק הסיבה".
"אה, אתה רוצה לשחק ככה?" היא שאלה, "ולמה אתה מסתובב עם צ'ימצ'אר לא מפותח?"
"אאוץ'", הוא חייך, "1:0 לטובתך. האמת היא שאני רוצה לפתח אותו, אבל לא היה לי צ'אנס".
"בוא נפתח אותו ביחד", הציעה.
עומר: "מה זאת אומרת?"
מוניקה: "אני אעזור לך".
הם הגיעו לקצה הגבעה שם ראו כל מיני פוקימונים: לאקסריי, קריקטון, גרבלר ובאסקוליג'ן שקופץ מאגם שהיה באיזור.
עומר: "אני רוצה אתגר אז אלך על גרבלר".
מוניקה: "דיברת כמו אח אמיתי".
עומר הוציא את צ'ימצ'אר שלו ואמר לו לתקוף את גרבלר עם גלגל אש, המתקפה פגעה אבל לא עשתה הרבה נזק. גרבלר ניסה לאזן את המצב עם זריקת חול לעיניו של צ'ימצ'אר והפוקימון נפגע. העיניים שלו התנפחו והוא לא ראה דבר.
"אוי", אמר עומר.
"תירגע", אמרה מוניקה, "תשאל את עצמך: האם הפוקימון שלך צריך לראות כדי לתקוף?"
"לא", ענה עומר.
"אוקי, עכשיו אתה מדבר".
"מתקפת להביור 60 מעלות ימינה", אמר עומר. המתקפה נורתה ופגעה במטרה.
"אוקי", אתה יודע איפה אתה נמצא, ואיפה הפוקימון היריב ממוקם, מה עכשיו?" שאלה מוניקה.
"לתקוף עד שאחד מהם ייפול", הוא ענה.
"גברים, אין לכם טיפה של עידון", היא אמרה ותפסה את עומר והזיזה אותו בזמן שמפולת סלעים שגרבלר שחרר הגיעה עד אליו.
"אז מה את מציעה שאעשה?" עומר שאל.
"תשתמש במוח שלך, בשדה הקרב, באקלים, במה שיש לך", היא קרצה לו.
עומר הסתכל סביב, ראה את השדה, את הפוקימונים האחרים ואז הסתכל על אחותו, האסימון ירד לו – "צ'ימצ'אר, להביור על קריקטון". המתקפה שוגרה ויותר מהכל עיצבנה את פוקימון החרק המפותח. "קפוץ על לאקסריי", הוא אמר, וכשקריקטון שיגר את המתקפה, היא פגעה גם בצ'ימצ'אר וגם בלאקסריי.
"עכשיו, שיעבור לבאסקוליג'ן", צעקה מוניקה.
"בטוחה?"
"כן".
"קפוץ לעבר באסקוליג'ן ותתגרה בלאקסריי".
פוקימון הקופיף קפץ מלאקסריי לעבר באסקוליג'ן, צחק על לאקסריי, התגרה בו, הצביע על התחת שלו ואז הברק הכי חזק נשלח לעברם.
"שיישאר שם", אמרה מוניקה. שני הפוקימונים ספגו את הברק ובאסקוליג'ן לא אהב את זה. הוא שיגר מתקפה לעבר צ'ימצ'אר ולעבר לאקסריי.
"אתה צריך שהוא יתמקד רק בך", אמרה מוניקה.
"אני יודע", אמר עומר, "תקוף אותו עם להביור", אמר לצ'ימצ'אר ששלח להביור לעבר באסקוליג'ן שעזב את לאקסריי והתחיל לשגר מתקפות מים לעברו. "עכשיו תתחבא מאחורי גרבלר", אבל המתקפה הגיעה לפני שהוא הצליח להתחבא, גם גרבלר וגם צ'ימצ'אר התמלאו במים, שניהם קורסים תחת הלחץ החזק שלהם, מאבדים הכרה.
עומר ומוניקה התקרבו לזירת הקרב ופנו אל צ'ימצ'אר – "אתה בסדר?" שאל עומר.
"היית טוב", אמרה מוניקה לפוקימון, "אבל זה לא יספיק מול אבא שלי", היא נעמדה ושילבה את ידיה ביהירות.
"מה את עושה?" עומר התערב.
"אפילו זובאט היה מנצח אותך אם תמשיך להילחם ככה", היא המשיכה.
"תפסיקי, הוא נלחם ממש טוב", עומר הגן על הפוקימון שלו.
"נלחם כמו נמושה", היא המשיכה להתגרות בפוקימון.
ואז זה קרה!
צ'ימצ'אר התחיל לזהור באור בוהק, חוסר ההכרה שלו הפך להכרה מלאה, והוא התחיל לרחף באוויר, כשהוא סיים את הטרנספורמציה שלו, עמד מולם מונפרנו.
"הבנת מה עשיתי?" שאלה מוניקה לאחר מעשה.
"כן, הרגע גילית לי סופית שאת הבת של אבא שלך".
שניהם צחקו ונתנו כיף אחד לשנייה.
= = = = =
פרסיבל רכב על וינאזור שלו לאורך המצוק הצפוני בחלקה הדרומית שנמצאת ממערב לכניסה המזרחית, והוא קלט משהו קטן, ורוד, מקפץ, יושב לו על שפת האגם, מקפיץ אבנים על המים ושר שירים. הוא התקרב לשם וראה שזו לא אחרת מאשר ג'ול.
"מה? סילקו גם אותך?" שאל.
"לא, הם לא יודעים מה לעשות איתי", אמרה וחייכה אליו חיוך גדול.
"סיפור חיי", אמר לה.
היא נעמדה כשהוא הגיע, קדה לו קידה והתחילה לאסוף חלוקי נחל.
"את רוצה לדבר על זה?" הוא שאל בטון אבהי וירד מוינאזור שלו.
"אני לא כל כך טובה בדיבורים, אני יותר טובים בקרבות".
"מזל", לחש לעצמו, "גם אני ככה", כבר אמר בקול כדי שהיא תשמע.
"אתה רוצה קרב?" היא שאלה.
"כן, אבל יש לך עוד פוקימונים חוץ מליקיליקי?" הוא שאל.
"כמובן", היא הוציאה את חגורה הכדורים שלה ושם היה עוד 2 כדורים סגורים.
"אז גם אני אגוון", הוא אמר והוציא כדור ישן למראה, שהפתח שלו היה מוברג ידנית.
"מה זה?" היא שאלה.
"פוקדור מהמאה הקודמת", הוא ענה.
"אתה חיית במאה הקודמת?" ג'ול התעניינה וסרקה את הפוקדור.
"אפשר לומר", פרסיבל ענה.
ג'ול הוציאה את גרימסנארל ופרסיבל הוציא את לפרס.
"לא ידעתי שיש לך פוקימון מים", היא אמרה, התחילה להתקרב ללפרס במטרה ללטף אותה.
"לא הייתי עושה את זה אם הייתי במקומך, היא נוטה לנשוך אנשים שהיא לא מכירה".
להפתעת פרסיבל, לפרס התלטפה על הידיים של ג'ול, משמיעה קולות הנאה כשג'ול ליטפה אותה מאחורי האוזן וכמעט ושרה את השיר של לפרס מתוך שמחה.
"וואו, את באמת מוכשרת", פרסיבל לבסוף הודה.
"תודה, גם אתה לא רע בעצמך", אמרה.
"תזכירי לי בת כמה את?" שאל פרסיבל.
"14".
"ומתי הספקת ללמוד את כל זה?"
"בגיל מאוד צעיר".
"שנתחיל?" פרסיבל הציע.
"כמובן", היא חייכה.
"לפרס, תקפיאי את האגם, את הרצפה שאנחנו עומדים עליה ואת כל מה שאת יכולה", הורה פרסיבל ומיד הם נכנסו לעולם של קרח, שלג וקיפאון.
ג'ול פתחה את התיק הקטן שלה, הוציאה משם כפפות של הלו קיטי ולבשה אותם, הוציאה כובע של ברבי וענדה אותו, הוציאה מעיל ועליו ציור של בוב ספוג מכנס מרובע ושמה אותו ולבסוף היא ניגשה אל גרימסנארל, נישקה אותו ושלחה אותו להילחם – "אני רוצה שתיתן ללפרס אגרוף אש".
"לא מבזבזת זמן, הא?" צחק פרסיבל.
גרימסנארל ניגש אל לפרס, חימם את היד שלו, הבעיר אותה באש ונתן את האגרוף הכי חזק שהוא יכול. לפרס תפסה את האגרוף ונשכה אותו בעוצמה רבה. "אמרתי לך שהיא נושכת".
"וואו, הפתעת אותי", הודתה ג'ול, "בחיים לא ראיתי הגנה כזו".
"אני עושה את זה כבר 16 שנה", התוודה פרסיבל.
"אני 14", ג'ול אמרה.
פרסיבל: "לפרס, שחררי סופת שלגים".
ג'ול: "עלילה רעה" (Nasty Plot).
פרסיבל: "אז מי אימן אותך?"
ג'ול: "לימדתי את עצמי".
פרסיבל התרשם לטובה – "לפרס – מפולת שלגים".
ג'ול: "עלילה רעה".
פרסיבל: "ויש אמת במה שאומרים עליך?"
על הפרצוף של ג'ול הייתה דאגה קטנה, "ומה אומרים עלי?"
פרסיבל: "שאת הבחורה הכי שמחה, הכי מאושרת, והכי מצחיקה בעולם?"
ג'ול חייכה אל פרסיבל והתחילה לרקוד במקום – "אתה בסדר למרות הכל".
פרסיבל: "כמו שאני לא רוצה שישפטו אותי לפי הגיל, ולא רוצה שישפטו את עומר לפי משפחתו, כך גם אני לא שופט אותך לפי גילך או לפי המשפחה שלך".
ג'ול קדה לו קידה קטנה והתחילה לזרוק את החלוקים לאוויר. "עלילה רעה", אמרה לבסוף.
"את לא מתכוונת לתקוף?" שאל.
"אתה מבזבז תורות, אז אני בינתיים מתחזקת".
"מי אמר שאתן לך לתקוף?"
"תחושה פנימית".
"לפרס, בואי נראה לה מי החזק מבין שנינו, חזרי לפוקדור", פרסיבל החזיר את הפוקימון שלו לכדור, לחץ על כפתור ואז הפוקדור גדל קצת ועוד קצת ועוד קצת, עד שהוא נהיה ענקי, פרסיבל זרק את הכדור וממנו יצאה ג'יגאנטמקס לפרס. "עכשיו אם תעשי כמוני, תאבדי את כל השיפורים שעשית".
"אני לא חושבת", אמרה ג'ול.
"מה הכוונה?" אמר פרסיבל.
"לימדתי את ריפר, ככה אני קוראת לגרימסנארל, להשתנות לצורה הזו מבלי להיכנס לכדור".
"מרשים, הפעם הפתעת אותי", אמר פרסיבל.
ג'ול זרקה את כל החלוקים לעבר הפוקימון שלה והוא התפתח לג'יגאנטמקס בעצמו.
"כניעה שקרית" (False Surrender).
"את מבזבזת זמן על מתקפות פיזיות", הבהיר לה פרסיבל.
"נחכה ונראה", אמרה ג'ול.
המתקפה שוגרה לעבר לפרס ופגעה בה. לפרס ניערה את צווארה כמי שמעיפה זבוב קטן מעל ראשה.
"איך זה יכול להיות?" שאלה ג'ול.
"את לא היחידה שיודעת לאמן פוקימונים לפוטנציאל הגבוה ביותר שלהם", אמר פרסיבל.
"כן, אבל המתקפה הזו שהשתמשתי, עלילה רעה, בדרך כלל מחזקת מתקפות מיוחדות כמו שאמרת, אבל אני לימדתי את ריפר טכניקה שבאמצעותה זה משפר דווקא את המתקפות הפיזיות".
"אה", אמר פרסיבל. "וציפית שחיזוק של כל כך הרבה פעמים יגמור את הפוקימון שלי".
"כן", אמרה ג'ול. "אתה חזק".
"את מבריקה", אמר פרסיבל. "נראה לי שלפרס שלי רוצה לשמוע אותך שרה".
"בשמחה", אמרה ג'ול. והיא התחילה לשיר. לפרס מהר מאוד הצטרפה אליה, ויחד עם שרו, מדי פעם תקפו אחד את השני ועל הדרך גם נהנו.
בסבב השלישי ג'ול אמרה – "אני הולכת לגמור אותך עכשיו, בסדר? שלא תיעלב לי".
"זה בסדר גמור מבחינתי", אמר פרסיבל.
"משחק קשה" (Play Rough).
"את יודעת מה לעשות", אמר פרסיבל ללפרס שלו.
"וואו, תיקו, בחיים לא ניחשתי שכששרתי ולפרס הצטרפה אלי, שזה שיר נספים (Perish Song)".
"ואני לא ידעתי שאפשר ללמד פוקימון מתקפות כאלה, להתפתח בלי כדור ולהילחם ככה".
"אז שנינו למדנו משהו היום, נכון?" ג'ול חייכה אליו.
"בהחלט כן", פרסיבל חייך אליה בחזרה.
הם התחבקו.
= = = = =
"ברוכים הבאים לספארי, אני ענת ואני הפקידה פה. איך אפשר לעזור לכם?"
"היי, אני ריי, ואני רוצה להיות הבן זוג שלך, החבר שלך, המאהב שלך, זה שיגרום לך ל…"
צ'ארלי תפס אוזן אחת ויויו תפס אוזן שנייה והם משכו אותו ביחד אחורה.
"ריי מתנצל", אמר יויו.
"כן, הוא רק רוצה לשחרר לפארק את הפוקימונים שלו", השלים אותו צ'ארלי.
"ואיך אפשר לעזור לכם?" שאלה.
"אנחנו ניקח 30 כדורי ספארי ואנחנו נתפוס לנו פה כמה פוקימונים", אמר יויו.
"אתה צריך להפקיד את כל הפוקימונים שלך אצלי", אמרה ענת.
"יש לי רק את בוביטון", אמר יויו.
"אחלה, אני אוהבת את הפוקימון פלריאון, אני אטפל בו טוב בזמן שאתה בפארק", אמרה ענת, נתנה להם כדורים, אישורי כניסה ופתחה להם את הדלת החיצונית אל הפארק.
צ'ארלי, ריי ויויו נכנסו למה שנראה כמו ג'ונגל בן 1000 שנה. עצים, צמחייה, קולות של פוקימונים, כמעט ולא היה אפשר לזוז שם. יויו סיפר כמה בדיחות על קיסם שאי אפשר להכניס לפה, אבל אחרי הפעם ה12 זה הפסיק להצחיק.
"אז איזה פוקימון אתם רוצים לתפוס לכם?" שאל צ'ארלי.
"אני אשמח לאיזה פוקימון שלא יעזוב אותי כשקצת קשה", אמר ריי.
"אתה זה שמשחרר אותם", הזכיר לו יויו.
"מה איתך, יויו, איזה פוקימון אתה רוצה?" שאל צ'ארלי.
"החלום שלי זה ארקיאופס", יויו התחיל להיכנס לארץ החלומות והדמיונות בראשו.
"למה דווקא הוא?" שאל ריי.
"הוא פוקימון שאהבתי מאז שהייתי קטן", אמר יויו.
"יש בעיה אחת", הזכיר לו צ'ארלי, "הוא פוקימון שנכחד".
"אין בעיה, נמצא את המאובן שלו ואני בטוח שהפרופסור, רוברט או אפילו פרסיבל יוכלו לעזור".
"אני בספק", אמר צ'ארלי והמשיך לפלס את הדרך בין כל הענפים הענקיים והצמחייה הצפופה.
"איזה פוקימון אתה רוצה?" שאל יויו.
"וואלה, לא איכפת לי כל עוד זה חשמלי", אמר צ'ארלי.
"יש לך קטע עם חשמל", אמר ריי. "כמו שיש לי קטע עם בנות".
"כן, רק שבניגוד אליך, במקרה של צ'ארלי, הפוקימונים לא בורחים ממנו בגועל", יויו התבדח.
"היי, זה מקום טוב לשחרר אותם, נכון?" שאל ריי.
"כן", אמרו צ'ארלי ויויו.
ריי הוציא את הפוקימונים שלו, קטרפי ופיפלאפ, אמר להם שהוא מצטער על הדרך שבה הוא התנהג ואז שחרר אותם לחופשי. הם הלכו בין השיחים הגדולים ואחרי כמה שניות הם נעלמו מן העין.
"אז בוא נתפוס לנו כמה פוקימונים", אמר ריי.
הם ניסו לתפוס כמה פוקימונים פראיים שראו ונכשלו בצורה חרוצה. נותרו להם 15 פוקדורים.
"תראו, אני לא רוצה להעליב אתכם או משהו, אבל אם יגמרו לנו הפוקדורים ואני לא אתפוס פוקימון, אני עלול לאבד את זה, אז תנו לי 5 ואצא לדרכי", אמר צ'ארלי.
הם נתנו לו 5 כדורים והוא נעלם.
"אז מה קרה שם עם מוניקה?" שאל יויו.
"לא יודע, רגע אחד התנשקנו, רגע אחד היא אמרה לי שהיא לא רוצה אותי ורגע אחד אני שונא אותה עד עמקי נשמתי", אמר ריי.
"ועם ג'ול".
"וואלה, גם פה אין לי מושג, רגע אחד התנשקנו, רגע אחד היא אמרה שהיא לא מחפשת קשרים ועכשיו קשה לי אפילו להסתכל לה בעיניים", התוודה ריי.
"זה כי היא מטר יותר נמוכה ממך, אחי", יויו ניסה להקליל את המצב.
הם הגיעו לקטע שבו היער נגמר ומרעה ענקי נפרס לעיניהם.
"אני אשאר פה ביער", אמר ריי.
"טוב", אמר יויו והתקדם לעבר המראה, לא לפני שהוא לקח 5 פוקדורים שלו. "נתראה בסוף היום אצל ענת".
ריי הסתובב ביער, חיפש כל מיני פוקימונים ולא משנה מה הוא מצא, זה לא מצא חן בעיניו.
יויו מנגד חיפש במרחבים, עבר שטחים ענקיים, וגם הוא לא מצא שום אזכור למאובן.
כשהפעמון הגדול צלצל, שלושתם התחילו לעשות את הדרך שלהם בחזרה לביתן של ענת.
"איפה בוביטון שלי?" שאל יויו.
"אה, סליחה, הוא כל כך נהנה עם איוי, ג'ולטיאון, ופוריאון, אמבריאון, אספיאון וסילביאון, ששכחתי לקרוא לו. חכה פה ואקרא לו", ענתה ענת.
"את יודעת מה? התפקיד שלי הוא לבדר ואם הפוקימון שלי מאושר פה, אני רוצה שהוא ישאר פה".
"ומה יהיה לך?" שאלה ענת.
"אל תדאגי לי, אני תפסתי 2 פוקימונים".
ריי נכנס לדלת ובדיוק שמע אותו – "תפסת שני פוקימונים, אדיר אחי, מה תפסת?"
הם נתנו כיף אחד לשני והתחבקו – "לא לפני שאתה תגיד לי כמה פוקימונים אתה תפסת".
"אחד", ענה ריי.
"והוא לא יעזוב אותך?" שאל יויו בחיוך.
"גם אם ארצה, אין לי איך להיפטר ממנה", ענה ריי, מבסוט על החיים.
"שלום לכם", אמר צ'ארלי ונכנס בדלת אחרון. "תפסתם פוקימונים?"
"כן, אני 2 והוא אחד".
"תראו לי", ביקש צ'ארלי.
יויו הוציא את הפוקדורים שלו, אמר "צאו פוקימונים" ושלח את הכדורים לאוויר, מתוכם יצאו פיוקומוקו וקאראקוסטה. אומנם זה לא המאובן שרציתי, אבל זה לא פחות טוב", אמר יויו.
"איך תקרא להם?" שאל צ'ארלי.
"עכשיו תורי", אמר ריי והוציא את הפוקדור שלו, נתן לו נשיקה ושלף משם את הפוקדור. ג'ינקס יצאה משם, קפצה על המאמן שלה והתחילה לנשק אותו נשיקות עסיסיות ורטובות כאלה.
"אני מבין שאתה כבר לא פנוי", אמר יויו.
"כן", ענה ריי ונפל לאדמה, מה שאפשר לג'ינקס לרתק אותו לאדמה ולנשק אותו בעוצמה רבה יותר.
יויו: "נראה שענת תצטרך למצוא לה בחור אחר". צ'ארלי וענת צחקו.
ענת: "אז מה אתה מצאת, צ'ארלי".
"תן לי לנחש", אמר יויו, "פוקימון חשמל".
צ'ארלי חייך.
"נו, תראה לנו", אמר ריי וניסה להתרומם מהתקיפה שהוא עובר, ללא כל הצלחה.
צ'ארלי הוציא את הכדור שלו ואמר לו להיפתח, מתוכו יצא לא אחר מאשר טוקסטריסיטי".
"וואו", אמרו ענת, יויו וריי ביחד כשראו את הפוקימון.
"מקווה שלא תפשל כמו הראל אחי", אמר ריי והצליח להכניס את ג'ינקס לכדור שלה.
"או כמו שריי פישל עם בנות", אמר יויו והכניס את הפוקימונים שלו לכדורים שלהם.
"בהצלחה", אמרה ענת והסתכלה רק על צ'ארלי כשאמרה את זה.
"תודה", הוא ענה לה.
"תשמור על קשר", היא אמרה ומסרה שלו חתיכת דף עם מספר טלפון עליו.
"את חייבת לעשות את זה מול הפנים שלי?" שאל ריי.
"בוא לפני שאדאג שפיוקומוקו יתן לך אגרוף שלא תזכור אפילו איך קוראים לך", אמר יויו.
אחרי שעה הם כבר היו בדרכם חזור לכפר.
= = = = =
טל: "משעמם".
רייס: "כן".
טל: "מה נעשה?"
רייס: "ערב קריוקי?"
טל: "אני לא יודע לשיר".
רייס: "אז מה אתה כן יודע לעשות?"
טל: "הרבה דברים, אבל לא לשיר. וחוץ מזה, גם אם אסכים, רוקי לא בדיוק מוציא המון מילים מהפה, על אחת כמה וכמה שר, וליו, אני לא יודע מה הוא מתכנן, כל היום הוא מסתגר שם עם האנון החדש שלו".
רייס: "אולי נרגל אחריו?"
טל: "אולי לא?"
רייס: "וואי, אני חייב לעשות משהו, אחרת אני אחטוף קריזה ואני אחטיף למישהו מכות".
טל: "זהו זה".
רייס: "מה, אתה רוצה שאחטיף לך מכות?"
טל: "לא, כן, לא, אני רוצה שנקיים באטל רויאל".
רייס: "מי?"
טל: "אני, אתה, ליו ורוקי".
רייס: "ומי יקרא להם? אני עייף".
טל הוציא את פאלקוייר, אמר לה שליו ורוקי מחזיקים בביצים שלה ושיביאו אותם לפה. אחרי כמה דקות, רוקי וליו רצו לעבר טל, כשמאחוריהם התעופפה פאלקוייר וניסתה לנקר אותם למוות.
ליו: "היא כמעט רצחה אותי".
טל: "תרגע, אני הזמנתי אותך לפה לעשות באטל רויאל".
ליו: "אין לי פוקימונים".
רוקי: "יש לו פלייגון, אני הצלתי אותו פעם".
טל: "יש לך פלייגון". טל התעורר על עצמו ואז פנה לרוקי: "רוקי, הרגע דיברת?"
רייס: "ומה נעשה עם רוקי? הוא ירביץ לפוקימונים שלנו עם האגרופים שלו?"
רוקי: "יש לי סאלאזל".
רייס: "אז למה לעזאזל אתה נלחם עם ידיים חשופות ואתה לא משתמש בה?"
טל הרים את גבותיו להסכמה.
רוקי: "אתם רוצים קרב או לא?"
טל אמר: "כן, כן, בואו נלך למגרש הלחימה, אני מאמין שהוא ריק בשעות האלה של הערב".
כשהגיעו לשם, כל אחד תפס פינה אחרת. רוקי הוציא את סאלאזל, טל הוציא את קרוקונייל, ליו הוציא את פלייגון ורייס הוציא את ספטייל.
ליו בחן את הפוקימונים והתחיל לשאול שאלות: "איזה סוגים הפוקימונים שלכם?"
טל: "שלי אופל ומים".
רוקי: "שלי אש ורעל".
רייס: "שלי עשב וכשאני מפתח אותו למגה, הוא גם דרקון".
טל: "יש לך מגה? מגניב!"
רייס: "תודה".
ליו פתח את החוברת שהפרופסור נתן להם ביום הראשון והתחיל למלמל לעצמו – "אז לאש ורעל יש השפעה של חצי נזק על פלייגון, מהבחינה הזו אני מסודר. מים ואופל נותנים לי נזק רגיל ולכן אני צריך לשים לב למתקפות של הפוקימון של טל. ועשב אומנם נזק רגיל, אבל אם ספטייל יחליט להתפתח למגה, אני צריך לשמור ממנו מרחק".
טל: "אפשר להתחיל?"
רוקי לא חיכה לאף אחד: "סאלאזל, זעם דרקון על פלייגון".
רייס: "התפתח למגה ותשתמש בטלף דרקון על פלייגון".
טל: "אם כולם עושים את זה, גם אני אצטרף למסיבה, קרוקונייל, זנב דרקון על פלייגון".
ליו: "היי, זה לא פייר, כולם נגדי".
סאלאזל של רוקי שלחה את המתקפה שלה, פלייגון התחמק ממנה, ספטייל של רייס התפתח למגה ושלח את המתקפה שלו והוא החמיץ את פלייגון שתיזז מצד לצד, וקרוקונייל בכלל לא תקף.
טל: "מצחיק מאוד, אתה מוכן לזוז?"
ליו: "נראה לי שהוא ברמה גבוהה מדי בשבילך".
טל צחק בציניות ואמר – "וופ טי דו, ליו חושב דברים, איזה יופי מצדו".
ליו: "אני לא מוצא את הבדיחות שלך מצחיקות".
טל: "אני צוחק עליך, יא מוגבל".
ליו: "זה לא יפה לצחוק על אנשים".
רוקי: "אתם מתכוונים להילחם או לריב פה כל היום?"
רייס: "מי ידע שהוא מדבר כל כך הרבה?"
טל: "קרוקונייל, אם אתה לא תוקף הפעם, אני מחזיר אותך לבירדיה ומצדי תמות שם. תקוף את סאלאזל של רוקי עם זנב דרקון".
ליו: "אה, עכשיו תוקפים את רוקי? מעולה! פוקימון אש חלש מול אבן, פלייגון, אני רוצה שתשתמש במתקפה מפולת סלעים".
להפתעת כולם, קרוקונייל הפעם החליט לתקוף, הוא שיגר את הזנב הענקי שלו ופגע בסאלאזל שעפה ממגרש האימונים, מעל לכפר ונחתה על ההר הדרומי, שם היא איבדה את ההכרה.
ליו: " פלייגון, קבל ביטול על המתקפה".
רוקי עזב את הזירה והלך לטפל בפוקימון שלו.
רייס: "זה לא היה קול מצדך, טל".
טל: "אני לא ידעתי שהוא יתקוף, בדרך כלל הוא לא שומע לי".
ליו: "אז עכשיו תדע שיש לו חרדת נטישה והוא הקשיב לך, הבין אותך ועשה מה שצריך כדי שלא תעזוב אותו".
טל ניגש לפוקימון שלו, התקרב אליו ואמר לו – "שמע, אני ממש מצטער, אני לא באמת התכוונתי לזה, גם אם לא תקשיב לי, אני בחיים לא אחזיר אותך לשם, אתה שלי עכשיו. בסדר?" בתגובה לכך, קרוקונייל חזר להיות אפאטי כמו תמיד.
ליו: "עכשיו שאנחנו יודעים שהפוקימון שלו לא יתקוף, בוא נעשה עליו אמבוש".
רייס: "יאללה".
ליו: "מתקפת זעם דרקון".
רייס: "גם כן".
מכיוון ששני הפוקימונים היו דרקונים, המתקפה ננעלה עליהם והם תקפו את הפוקימון של טל שוב ושוב ושוב ושוב, עברו אולי איזה 30 תורות עד שהם יצאו מזה, ועדיין, קרוקונייל עמד שם וספג הכל.
ליו: "הפוקימון שלך חזק".
רייס: "כן, מה אתה נותן לו לאכול?"
טל: "האמת שאני כבר לא נותן לו לאכול, הוא צד לבד".
ליו: "בגלל זה הורידו את האזעקה שמקיפה את הנהר".
טל: "מה הכוונה?"
ליו: "פעם, לפני שהפוקימון שלך היה בסביבה, הייתה אזעקה בנהר של הכפר וכל פוקימון שהיה שוחה שם היה מפעיל אותה, כך היינו יודעים מתי הם מגיעים, מתי לברוח ואיך להיערך. ועכשיו כנראה הפוקימון שלך חי שם, ואוכל את כל מה שעובר שם".
טל הסתכל על קרוקונייל במבט גאה – "הוא באמת גדל קצת מאז הפעם שעברה".
רייס: "קצת? קצת?!?! הפוקימון שלך תופס חצי מגרש".
טל חשב על זה לרגע ואז אמר – "קרוקונייל, אתה יודע מה שמעתי? שספטייל ופלייגון רוצים לבקש ממך טובה, הם רוצים שתיתן להם לצוד גם כן בנהר. מה אתה אומר?"
בתגובה לכך קרוקונייל נשך את ספטייל בעוצמה כזו שנשמעו כמה עצמות נשברות, ולרייס לא הייתה ברירה אלא להחזיר את הפוקימון שלו לכדור לפני שהוא הופך לארוחת ערב, וליו פשוט צעק – "הפסד טכני, אני פורש מהקרב, אני לא רוצה להילחם נגדך יותר".
טל קפץ באוויר, חוגג עם עצמו.
רייס וליו התקדמו ביחד למרכז הכפר, מעבירים רשמים על הקרב.
רייס: "אתה ראית לאן הוא העיף את הפוקימון של רוקי? ואיך הוא נגס בספטייל שלי? הוא אשכרה מסוכן".
ליו – "ואחר כך אנשים חושבים שאני זה שיש לו פיגור".
טל רב שעה עם הפוקימון שלו שיחזור לפוקדור, וכשהתייאש, אמר לו להישאר בקרבת הנהר ולא לצאת למחוז.
= = = = =
השעה הייתה מאוחרת בלילה, הכוכבים נצנצו והקולות של פוקימוני הלילה נשמעו מבעד לאפלה. האיש בצללים יצא מהמפקדה שלו, והלך כמה צעדים לעבר מה שנראה כמו באר מים מיובשת. הוא לחץ על כמה כפתורים ואז המבנה שינה את צורתו. לא עברו כמה רגעים והבאר שינתה את החזות שלה והפכה להיות טלפון לווייני עם מכשור מתקדם. האיש לחץ על כמה כפתורים ונשמע צליל חיוג.
"הלו".
"שלום".
"מי זה?"
"זה אני", אמר האיש בצללים.
"מה אתה רוצה?"
"יש לי חדשות בשבילך".
"אני לא רוצה לשמוע".
"אתה תרצה לשמוע את זה".
"אני בספק".
שקט על הקו.
"נו".
"מה נו?" אמר האיש בצללים.
"אני מחכה לשמוע".
"חשבתי שאתה לא רוצה לשמוע".
"עכשיו אני רוצה לשמוע".
"היא חיה", אמר האיש בצללים.
"מי?"
"ג'וליה".
שקט על הקו.
"אתה שם?" שאל האיש בצללים.
"כן".
"שמעת מה אמרתי?"
"כן, אמרת שהבת שלי בחיים".
82 תגובות
פרק מהמם, זה קודם כל.
טוב, אני אצטרך זמן בשביל להגיב כמו שצריך אבל אומר דבר אחד. יצאתי מסריח…😅
אני נראה לי אהיה הנבל הבא פה. אני עושה יותר מידי צרות, והפוקימון שלי הפך לקצביה מהלכת.
עוד דבר נחמד, אני הפכפך. רוצה לזרוק את עומר ואחר כך מתחרט.
עוד דבר, אם קרוקו לא מקשיב לי, ואם פאלקוייר חלשה מידי לקרבות, למה אין לי מונסטאר, טריגל, או אחד מהאחרים שהצעתי??
לפי הסיפור יש לי רק בירדיאניים, ואני סבבה עם זה לגמרי, אבל אני עם שני פוקימונים שאחד מהם שם עלי קצוץ, והשניה תהרוג מישהו יום אחד עם החרדות על הילדים ש-א-י-ן לה! הלוווו בירדיה פרסמה משהו כמו 30 פוקימונים כבר. אני אשמח לאחד שתיים טובים. אולי הרשומות האחרונות יהוו סוג של הארה, ואני אקבל איזה אלמשד אגדי (שוב תודה ליו) או שאקבל את הסנייבי האגדית שלי (שאש בפירוש הוכיח שלא חייבים לפתח כדי שתבעט בישבנים, אז לא לפתח לי אותה)
ואמרתי הרבה יותר ממה שתכננתי, אבל תגובה מלאה בהמשך
או אה, איזה פרק.
פתיחה סולידית ביותר – אנחנו לומדים עוד לגבי סנדרה ומנהיג שבט פנינה, ויש לנו עוד קצת קונטקסט לגבי הקללה של נרקיס (אבל מה זה ה-ע'ול? נחיה ונלמד).
ממש אהבתי את סצנת המדורה. הרבה בדיחות מטא שמרגישות טבעיות ולא מאולצות, ועוד בלי לשבור לגמרי את הקיר הרביעי. חבל לי שזראורה מת, לא ממש היה לו זמן לזרוח. קיבלנו גם הסבר לחזרה של הפוקימונים של ריי (שיש לי לא מעט לומר עליו, עוד בהמשך), ואפילו יריבות קטנה בינו לבין מוניקה. היה ממש נחמד לראות את פרסיבל ומוניקה עומדים לצידו של עומר, אפילו אם זה אומר לעזוב את הכפר. ויפה שנרקיס מקבל טיפולים פסיכולוגיים במקום להיות מגורש (ושמוניקה עומדת גם לצידו – באופן כללי היא די בתפקיד האחות הגדולה של רוב החבר'ה כאן).
ואם כבר מדברים על נרקיס, החשיפה שאבא שלו עובד בשביל שבט פנינה הפתיעה אותי לגמרי. אני גם שמח שקיבלנו הסבר לחוסר העקביות בתגובות של סנדרה לג'ול ומוניקה (אם כי זה עדיין לא הגיוני לגמרי מצידה של מוניקה – אם שטיפת המוח האחרונה הייתה לפני שנה וחצי, איך היא הכירה את מוניקה כשאלון הזכיר אותה?). באופן הזה היא מזכירה לי את ג'ינקס (הבחורה, לא הפוקימון) מארקיין או את סרג' מהקומיקס של סוניק. יכול להיות שיש כאן פוטנציאל לרידמפשן?
החלק של נרקיס היה קצר, אבל המחיש טוב את התחזקות הקללה שלו וגם חיזק את סיפור הרקע שלו.
החלק שחיכיתי לו מאז פרק תשע – אינטראקציות האחים של מוניקה ועומר. יפה שהם מצאו כל כך הרבה דברים משותפים אצלם. כן ציפיתי שכאן מוניקה תתפוס את לגיון האבטיחים הזועמים שחיכיתי לו כל כך, במיוחד כשהיא הזכירה את חיבתה לפוקימוני רוח, אבל זה כנראה יחכה ללילה בפרק הבא. בינתיים יצא לנו לראות את עומר נלחם בטקטיקות מיוחדות כמו אחותו, ואפילו מפתח את צ'ימצ'אר. קטע לא פחות ממושלם.
פרסיבל וג'ול היו ציוות שלא ציפיתי לו, אבל הם עבדו מעולה ביחד. יצא לנו לראות יותר מהפוקימונים שלהם (גם אם לא ברור לי איך הם משתמשים במתקפות רגילות במצב דיינמאקס). ועוד רמיזות לכך שהגיל של ג'ול עשוי להיות מטעה…
ריי, ריי, ריי… מה נעשה איתך? עם כל פרק שעובר אני צריך לעדכן את הכינוי שלך! נחמד לראות שהוא סוף סוף מקבל את הרידמפשן שהגיעה לו, גם אם בצורת ג'ינקס (הפוקימון, לא הבחורה) במקום מיסדריבוס שרימורו ומולגי ציפו לה. בסופו של דבר רמת הפתטיות שלו ירדה ולו במעט, ולכן מעתה הוא הבהפפב"י – הבחור הקצת פחות פתטי ברב-יקום. אה כן, וגם יויו וצ'ארלי היו שם – הם היו ציוות טוב ביחד עם ריי, וזה יפה שהצוותים של כולם קיבלו סופט ריסט. וענת מנסה להתחיל עם צ'ארלי… מעניין לאן זה ילך. נחמד לראות עוד דמות נשית חדשה בסיפור שלא שייכת לגולש, נקווה שלא תגמור כמו ארזו או תהיה פסיכופתית כמו סנדרה.
הבאטל רויאל בין רייס, טל, יויו ורוקי… מה יש לומר? אינטראקציות מעולות, לומדים להכיר את הדמויות האלה יותר לעומק, והומור טוב כדי להאיר את האווירה. הדבר היחיד שהיה חסר פה (ובפרק באופן כללי) זה את הראל – אני מבין שהוא הגיב על הפרק האחרון די מאוחר, אבל מרגיש לי שהיו כמה קטעים שבהם הרגיש שהוא היה ממש מתאים, כמו בספארי (הרי גם הוא צריך פוקימונים חדשים) או כאן כשרוקי מתחיל להיפתח.
ולבסוף, התגלית הגדולה מכולן – נראה שמנהיגי שני השבטים למעשה משתפים פעולה. אבל מה המטרה שלהם בעצם? שליטה עולמית? משהו מעבר לזה? בכל מקרה, עכשיו כשמנהיג שבט יהלום יודע שג'ול בחיים, יש סיכוי שנראה יותר מהשבט הזה בסיפור…
אפשר ליצור דמות חדשה לפחות
אני אכתוב משהו בעתיד אבל אכן אכתוב כי אני בטלפון ולא נוח לי לכתוב הרבה ככה
כמו תמיד פרק מדהים אהבתי לראות את הדיינימיקה בין הדמויות וסוף סוף ליו מוכיח את עצמו בתור אלוף קרבות פוקימונים משהו שרציתי מההתחלה ואני רק מבקש לתפוס עוד פוקימון אני הכי רוצה דדפייט אבל יש עוד פוקימונים לדוגמה גרצומפ פוריגון z וספייר וקריסטייט
וואו, עוד פרק מדהים של הסיפור של כולנו! חיכיתי לקרוא ולראות מה תושבי הכפר יעשו אחרי התקיפה האכזרית של סנדרה ולא התאכזבתי!
מאוד הצחיק אותי הבדיחה בהתחלה שרוברט חוזר על עצמו שוב ושוב ואז מקשר את זה למוות של שון הבנתי את זה ישר! (וזה למה אני בעצמי משתדל לא להעתיק את התגובות שלי מפרק לפרק כדי שצ'ארלי ישאר בחיים!)
אהבתי מאוד כל חלק ואינטרקצייה שהייתה בפרק בין הדמויות השונות:
בין אם אלו עומר ומוניקה שלמדו להכיר קצת אחד את השנייה, הקרב הקטן של ג'ול ופרסיבל, מסע הלכידה הקטן של ריי, יויו וצ'ארלי בספארי שבסופו צ'ארלי הצליח ללכוד טוקסטריסיטי!!! (שאני מקווה שהגורל שלו לא יהיה דומה לזה של אמפארוס…)
והבאטל רויאל של רוקי, טל, ליו ורייס! עם הקרוקונייל החזק של טל… לא הייתי רוצה להתעסק איתו…
ו… יש גם את כל הקטע מאחור עם האיש בצללים, מעניין אותי מאוד לגלות איך העניין יתפתח אחרי שהוא סיפר לאבא של ג'ול את הבשורה.
כנראה שאצטרך לחכות לפרק הבא בשביל זה….
ו… אגב אגב!!!!
מאחל לענת בהצלחה עם צ'ארלי בהמשך הסיפור!
הוו, פרק מעניין!
אז דבר ראשון, יש סוף סוף הסבר על סנדרה! איך על זה שראתה את ג'ול בהפתעה כאילו חשבה שמתה (משום שלא זוכרת כבר על הזיוף מוות וכנראה גם לא על זה שהם היו חברות) ועל זה שהיא לא זוכרת את מוניקה (למרות שהיא כן שמעה ונראה כי היא ידעה על מוניקה שהייתה עם אלון). בעיקרון אבל יש משהו שאני עדיין לא מבין… ההפסד שלה היה אמור להיות מתוכנן מראש, אבל זה מעולם לא תוכנן שהיא תצא מהפה של פטריק.
בכל מקרה, מעניין אותי לדעת עוד מה יהיה עם סנדרה, אפשר לראות שבכללי יש לה עוד את הצד הפחות אכזר, ומניח שבאמצעות השטיפות מוח או מה שזה לא יהיה של המדען הם מורידים את הצד הזה זמנית. אני אישית מאמין שג'ול תוכל להעביר אותה חזרה למה שהייתה פעם ואולי אפילו סנדרה תעבור לצד שלהם (בחשיבה שג'ול תחזור כמובן, כרגע היא די גירשה את עצמה), למרות כל שטיפות המוח או מה שזה לא יהיה היא עדיין זוכרת את ג'ולייט. כנראה שהיה לה השפעה גדולה על החיים שלה. חייב לומר האמת שאני לא יכול להפסיק להיות מודאג לגבי סנדרה, באמת שלא מגיע לה כל זה… מקווה שהשיקום שלה יגיע יום אחד, והיא תוכל להתאחד שוב עם חברתה הטובה ואולי אפילו תוכל להיות עם אחיה ויהיה איחוד משפחתי אמיתי!
אם דיברנו על סנדרה אעבור למישהו אחר מאותו השבט שלה, המדען.
אז אבא של נרקיס גם כן נמצא, חושב שזה הרבה יותר מבלבל אם לא היה את פרק 11 שמסביר על כל סיפורי הרקע.
אני כן אבל לא מבין משהו. איך המדען נמצא בהיסוי? כאילו, אני מניח שכמו נגיד אדון הצללים הוא עבר לשם, אבל נרקיס עצמו נפל מהשמיים כמו כמעט כולם. כלומר, היה מצב שבו האבא החורג פשוט נטש את נרקיס? אבל לפי מה שזה נראה הוא עדיין אוהב אותו. יש מצב אולי זה כמו עבודה חדשה, שבידיעה שהיא מאוד מסוכנת האב נטש את בנו בשביל להגן עליו? עכשיו אני פשוט זורק כאן תיאוריות…
הגיע הזמן לאדון!
עכשיו, שמח לראות יותר חלקים מהדמות המסטורית הזו, בוא נאמר שארכאוס אכן נתן לו את הכוח שרצה.
נראה שיש לו קשר עם מנהיג שבט יהלום, אבא של ג'ולייט. מעניין אותי אבל איך. כאילו, האם זה בגלל שהשבט כבוש על ידי שבט פנינה עכשיו? או האם זה כי יש ביניהם הסכם ברית כזה, מה שאומר שלשבט יהלום גם יש מספיק כוח (ובלי ג'ולייט) להלחם חזרה ולגבור. אבל זה כנראה האםשרות הראשונה, אני לא חושב שאדון הצללים ירצה שהילדה שהשמידה לו חצי שבט בקלות פתאום תחזור לשבט יהלום.
בכל מקרה מה שכן, נראה שג'ול צדקה בנוגע לאבא שלה, הוא אכן שרד ועכשיו הולך להיות גם עירוב שלהם בכל העניין.
משער שהולך איחוד אבא ובת לא נעים במיוחד בהמשך, אבל אולי זה יהיה הזמן המושלם בשבילה לעמוד נגדו (כי לפי מה שזה נראה בבאקסטורי שלה, היה נראה שהיא אולי טיפה מפחדת ממנו. בהתחשב שהיא לא ממש יכלה להסב את פיו).
משהו שמעניין אותי לדעת בקשר עם המדען, עומר בכלל יודע על זה? כאילו, זה יותר מאפשרי שזה נשמר בסודיות כל העניין אבל עומר עדיין יכול לשים לב שמשהו שונה עם סנדרה בכל פעם שהיא חוזרת מהמדען (או ממקום אחר תלוי מה מתרצים לו).
מניח שעכשיו באמת אעבור על הדמויות הקיימות…
אז השילוב של צ'ארלי, ריי, ויויו… שילוב מאוד מעניין אבל בחשיבה ששלושתם צריכים פוקימונים זה עובד.
ריי עדיין מעצבן אבל לפחות שחרר את הפוקימונים שלו בצורה בוגרת שדורשת כיבוד. נראה שגם הוא עדיין בשנאה עם מוניקה וביריבות איתה, אבל לא מספיק בכך שבכל זאת בא לעזרתה נגד סנדרה.
בכל מקרה הוא תפס גינקס… פוקימון מאוד מוזר וטיפה מטריד בהתחשב שזה כאילו אמור להיות הרומן של ריי. חושב שמיסדריבטס עדיין יכולה לעשות את אותו דבר בפחות מטריד אם הולכים בכיוון הזה, אבל לפחות מקווה שהגינקס הזו תעזור לרידמפשן.
יויו אני חושב שאני אוהב אפילו יותר עכשיו. חבל שהוא השאיר את בוביטון אבל, אהבתי אותו מאוד. עכשיו יש לו פיוקומוקו וקאראקוסטה, שני פוקימוני מים. קאראקוסטה מעניין, מקווה שלא יפחיד אחרים עם הנוכחות שלו, אבל בחשיבה שתשובי הכפר ראו בעיניהם שני פוקימונים אגדיים ענקיים המסוגלים לשנות זמן ומרחב משמידים ילד וכמב פוקימונים בדרכים אכזריות, אני לא חושב שהפוקימון הנכחד הזה יפחיד אותם… פיוקומוקו אני שונא מאוד, פוקימון stall מעצבן, אבל הוא כן מרגיש מתאים מאוד ליויו. מרגיש שהם יכולים לעשות כמה מופעים טובים יחד.
ויש את צ'ארלי עכשיו! לא תפס אלקטרוד היסוי או אלקטרבייר, אבל יש לו טוקסטריסיטי עכשיו שזה מגניב לא פחות, מעניין איזו צורת טוקסטריסיטי זה (הצהוב או הכחול) והאם הוא יכול להיות גייגנטמאקס (למרות שהשאלה היא איך הוא יוכל לעשות זאת? כאילו, פרסיבל הגיע מגאלאר אני חושב שזה יותר קאנוני עכשיו אז זה מסביר את הדיינמקס באנד שלו, וג'ול יש לה מסיבות מאוד לא ידועות אבל משער שהשיגה בזמן נדודיה איכשהו).
וענת מתחילה עכשיו עם צ'ארלי? די מוזר ואני משער שגם לא נחוץ בהכרח כי לא נראה לי תהיה לה עוד הופעה בהמשך. אבל זו דרך מעניינת לזרוע עוד מלח על פצעיו של ריי.
עכשיו יש את שון והראל, שלא צוות אבל שניהם איבדו משהו.
הראל איבד את הפוקימון המיתי שלו ושון איבד את… עצמו? גופו?
האמת שלא מבין למה שון מת, הרי הוא כן נתן תגובה משלו בסוף ולא העתיק מאחרים. לפחות שיהיה דרך להחזיר אותו אולי?
והראל לא נתן תגובה כזאת מאוחרת. שזה היה עם פטריק יכולתי להבין, התגובה הייתה על הרגע האחרון. אבל התגובה של אינסינרואר עוד הייתה באמצע השבוע.
מניח שלא נוכל לראות עוד מזראורה, למרות שכביכול היה אמור להיות מיוחד והדרך של הראל להיות יותר טוב בקרבות.
וכל המוות של שון גורם לסיפור רקע שלו להיות חסר פואנטה. כאילו, למה לספר על העבר שלו אם בפרק הבא גם ככה ימות ישר?
יש את רוקי, טל, ליו ורייס.
נראה שהם עכשיו לא אוהבים את טל, בגלל הפוקימון המפלצתי שלו (חייב לומר שהוא גם יכול לעבוד כמגן אנושי מדהים). לטל יש גם אזכור על זה שהוא לא במקור מבירדיה מה שכן מניח עושה את זה קאנוני שהוא מהיסוי. כנראה לא מגובילייף אבל אלא ממקום אחר.
רוקי מדבר יותר ועכשיו שאני מכיר עליו יותר דרך הסיפור רקע זה מרגיש מוזר לראות אותו מדבר הרבה יותר.
ליו ורייס פחות יש לי מה לומר עליהם, אבל לפחות יש הופעה של הפוקימונים שלהם, כנ"ל לגבי רוקי.
וטל שונא את ג'ול, הוריי!
נרקיס ורוברט.
נראה כי נרקיס לא עף בסוף ובמקום מטפל טיפול, מעניין. יש עוד פעם את האזכור של הפרמוסה גם. מניח שהאינטרקציה של ג'ול ונרקייס לא יקרה בעתיד אבל לפחות נרקיס בכל זאת טיפה מתחיל את הרישמפשן שלו, זה כנראה ישתנה בשניות אבל ברגע שיצטרף לצוות הרע. אולי עדיין יכול לצאת מהכפר בדעת עצמו, אולי משהו שהפרמוסה בחלומות שלו תגיד לו לעשות והפעם הוא לא יוכל לעמוד בזה? ואז כנראה יכולה להיות אינטרקציה כלשהי בין סנדרה לנרקיס, בחשיבה שסנדרה אמורה להחשיב את נרקיס כבן ברית.
רוברט לא ממש משהו מיוחד איתו, מה שהוא עשה שהגן על נרקיס למרות התפרעותו השניה זה די הירואי. שלמרות מה שרואים בבאקסטורי שלו הוא לא וויתר על נרקיס ומציע לתת לו טיפול רפואי. יש את הקטע בהתחלה שהוא חוזר על מה שהוא אמר מילה ומילה, אבל אני מוצא את זה מצחיק ומוזר שהראל פשוט שלושה פעמים קם, אמר שהוא הולך להתנחם על הפוקימון שלו והלך.
מוניקה ועומר.
אינטרקציה בין אחיםםםםם, הוריייי!
נראה שיש בן השניים הרבה דברים במשותף, ונראה שהם גם מסתדרים זה עם זה מעולה. מוניקה אפילו לימדה את אחיה הקטן להלחם בצורה יותר טובה והצימצאר של עומר התפתח אפילו.
מרגיש חבל שעומר גורש, היה להם את המושיע מהנבואה והם פשוט זרקו אותו. כן חייב לומר שמה שליו אמר מאוד מעניין, שהאנון אומר שאין שם שום נבואה. אולי הפרופסור מסתיר משהו? גם עצם זה שכולם כמעט רצו שעומר יעזוב אבל אצל ג'ול זה היה הפכפך כנראה מראה ששבט פנינה יותר מאיים (בהתחשב שאת שניהם לא באמת מכירים), או שחלק רצו להשאיר את ג'ול בצד שלהם בגלל הכוח שהיא הראתה מול סנדרה.
למרות שפרסיבל אמר שהוא ילך עם עומר (ומתנהג כמו אבא יותר טוב בשבילו) נראה שהקבוצה כאן הולכת להיות רק מוניקה ועומר, קבוצת אחים.
מוניקה לא היה איתה משהו יותר מידי מיוחד, אבל יש את הסכסוך שלה עם ריי, והיא הגנה באופן אצילי על אחיה ואפילו עזבה גם כן שהוא גורש (כמו פרסיבל). מעניין לראות לאן המסע של השניים יוביל אותם. אולי בשלב מסוים גם פרסיבל יחזור אליהם ואולי אפילו ג'ול תצטרף אליהם.
ג'ול ופרסיבל, לא חושב שציפיתי לצמד הזה אבל אני עומד ללכת איתו עד הסוף. הם מרגישים כמו יותר מצמד מושלם ביחד, אם שני מאמנים כשרוניים ומיומנים בהפרש גילאים עצום
אז בתור דבר ראשון: זה סוף סוף קאנון שג'ול בת 14!
מוצא את זה נחמד שג'ול עזבה מעצמה ברגע שראתה שהרבה בכל זאת רוצים אותה בחוץ, גם שמח לראות שהיא לא לוקחת את זה קשה כלל ובכלל. נראה שלעומת מוניקה שהלכה אחרי עומר ריי לא יעקוב אחרי ג'ול, או שפשוט ריי עוד לא מודע אפילו שג'ול עזבה.
חייב לומר שקרב נגד פרסיבל היה משהו שחיכיתי לראות מתישהו, והאמת שזה הרגיש הרבה יותר כמו קרב של מי יכול לאמן את הפוקימון שלו יותר טוב מאשר באמת קרב (האמת גם אהבתי שזה קרב בלי הפוקימון המרכזי שלהם). עכשיו נחשף עוד פוקימון של ג'ול, גרימסנארל בשם ריפר, שיכול לעשות גייגנטמאקס נראלי? אם הבנתי נכון לפחות. גם יש לה עוד פוקימון חוץ מליקיליקי (והאבולוג שמת) אני מניח אם היא הראתה שני כדורים. למרות שכן יש מצב שהכדור השני זה פשוט הוני ראונד.
בעיקרון, אם כי נשמע יותר הגיוני שהוני ראונד פשוט יהיה לו באיזשהי פינה מאשר בכדור שלו עכשיו שהם לא בכפר. כבר בפרק 8 איפה שהיא הוצגה ראו שליקיליקי לא תמיד נמצא לצידה אלא קרוב.
אני מניח שהיא גם שלחה את ריפר נגד פרסיבל כי היא לא יכולה להשתמש בהוני ראונד נגדו. בסופו של דבר הליקיליקי אלפא ענק, ובהתחשב שאוניקס אלפא כבר רצח שלושה אנשים בקלות, שאחד מהם אם אני זוכר נכון מאומן מאוד בקרבות ועם פוקימוני לחימה. וכמעט רצח עוד מישהו אם לא היה את ג'ול להציל אותו… מניח שהתוצאה כבר תהיה ידועה מראש.
אהבתי שג'ול מראה טיפה את כשרונות העילוף שלה בכך שישר התידדה עם הלאפרס למרות שכביכול פוקימון "אלים" כלפי זרים. וגם את כישורי האימון והקרב שלה, שהצליחה לגרום שמהלך שמגביר התקפה מיוחדת להגביר התקפה במקום ולמרות שהיה נראה שללאפרס יש את היתרון עדיין הצליחה להגיע איתו לתיקו (למרות שכביכול זה היה בגלל הפריש סונג של לאפרס [שזה מוזר כי עברו יותר משלוש תורות] אבל זה יכל אולי להשתנות לטובת ג'ול אם הקרב היה נמשך [ואנחנו לא מדברים על זה שג'ול ופרסיבל לא התעלפו מהשירה של לאפרס]).
מוצא את זה די מוזר שלג'ול יש ואני מצוטט "כפפות של הלו קיטי, כובע של ברבי, ומעיל ועליו ציור של בוב ספוג מכנס מרובע". כאילו, איך היא השיגה את כל זה בכלל? היא חיה בהיסוי מאז ומתמיד (שזה בעצם בעבר) ואני מניח שהיא אפילו לא אמורה לדעת מה הם המותגים האלו. מניח שאפשר לתרץ את זה שכמו שבמשחק יש פריטים או פוקימונים מהעתיד שהגיעו דרך הספייס טיים דיסטורשן אז אלה פשוט בגדים שהגיעו משם שג'ול מצאה ושמרה אצלה? לפחות היא תוריד את הלבוש הזה אחרי הקרב ותחזור ללבוש הרגיל השלה שיש בהיסוי העתיקה.
אשמח לראות עוד מהאינטרקציה של פרסיבל וג'ול אם הם כבר באותו מקום. אולי דיבור קטן או עמוק ביניהם? אולי אפילו יתקלו בפוקימון אלפא וג'ול תוכל להראות יותר את הכישורים שלה בנוסף לפרסיבל שיראה שגם הוא אולי יכול לעשות משהו מיוחד או שיהיה מפגש לא נעים עם אבא שלה. או שהם אפילו יצטרפו לעומר ומוניקה.
עכשיו בנוגע לשניים החדשים שהצטרפו, סטון ות'ריף.
מוצא את זה חבל שהם להם שום הופעה ראשונה ופשוט הצטרפו כאילו תמיד היו חלק.
נגיד אצל ג'ול, טל ועומר, שהצטרפו יותר מאוחר בסיפור, היה הופעה ראשונה שנותנת הסבר קטן על הדמות, אישיותה וכל זה.
אצל סטון ות'ריף אין לי מושג איזה פוקימונים יש להם, מה האישיות שלהם, אפילו לא טיפה על המראה (למרות שכביכול קשה לזכור את המראה של כל אלו שלא מצויירים למעלה), מה שלפי דעתי די מאכזב. כאילו, כל מה שהיה איתם זה שהפרופסור הציג את השניים וסטון שפשוט אומר משום מקום שעומר הוא האויב וצריך להזהר ממנו כאילו תמיד היה חלק מהסיפור.
יותר ממקווה לראות את ההופעה הראשונה האמיתית שלהם בפרק הבא.
ואם זה נראה לי דיברתי על כולם לכרגע, אוסיף עוד ועוד תגובות ברגע שאוכל.
ובכללי אשמח לראות עוד פוקימונים בעלילה עצמה כלומר שגם אם דמויות אחרות יתפסו אותן זה יהיה בסדר אבל אני הכי רוצה לראות את ליו תופס פוקימון חדש שיעזור לו בקרבות וגם בבקשה שליו ילחם יותר
טוב, נגיב כמו שצריך.
ג'ול. אמנם היא עדיין חזקה בטירוף, אבל אני מתחיל להתחבר לאישיות שלה. היא דואגת לפוקימונים שלה מאוד , שזה פלוס חזק מבחינתי, היא מסוגלת ללמד אותם דברים הזויים. מאמנת חזקה ממש. כנראה קשור ליחוס שלה… היא נחמדה עם לפרס ממש, והיא מקבלת את הגובלין המחריד שלה באהבה ברורה. יש בדמות הזו קסם מסויים. אני בעד שתשאר בכפר. אני יכול להודיע, שאמנם טל די בגד ברוב חביריו קצת, כשהוא קרע להם את הצורה וכשהוא זרק את עומר, אבל מבחינתי טל בעד ג'ול. אפשר לעשות את זה שהוא יראה איך היא מטפלת בפוקימונים, וההערכה שלו אליה גדלה.
צ'ארלי! מזל טוב! גם פוקימון אדיר וגם זוגיות מפתיעה! אש עליך! מי שיודע מאיפה המשפט הזה, 10 נקודות.
הראל מסכן, הוא איבד אגדי אדיר. אין הרבה מה לומר כי הוא לא בדיוק היה שם בפרק.
מוניקה ועומר לפחות יחד, רק שהם לא יבואו לנקום בטל אחרי זה, כי זה לא יהיה נעים בכלל.
פרסיבל, מתגלה שוב כדמות האבהית והדואגת שהוא. הייתי שמח לאינטרקציה איתו, כי הוא ממש גבר, ויכולנו להיות אחלה חברים. בתור בן אדם שנוטה להתעסק ביעוץ ותמיכה באנשים, משהוא כמו פסיכולוג לא רישמי, תסלחו לי שאני עף על עצמי, אני רואה אותנו קצת דומים.
ליו ריי וצ'ארלי עשו טים מפתיע, וריי נהיה קצת בן אדם, אם כי זה מטריד שהוא עובר לאהבה עם פוקימון, במיוחד עם ג'ינקס. כאילו אם כבר היית הולך על פוקימון עם לוק נורמלי, כמו גארדוויר או לופוני, אבל ג'ינקס?? היא בטטה!
טל – רגע, אני צריך לנשום. איך אני אומר את זה, הוא אמנם התחזק ממש, אבל הוא מאכזב. הוא פגע בחברים שלו, ובגד בשותף שלו למסע. הוא איים על פוקימון עם חרדות, והשתמש בחולשה של הפוקימונית שלו לטובתו. חבל מאוד שהאופי שלו מתבזבז על התנהגות כזו. אני מנסה לכוון את הדמות לאופי שלי – שזה די הסיבה שהוא נקרא על שמי, אבל זה לא בדיוק הולך לכיוון. אני לעולם לא אפגע בחברים, ומהצבעה כמו בפרק בפירוש הייתי נמנע. אני לא אוהב להכנס לקטעים שבגללם מישהו לא יסבול אותי. אני אולי מסתבך די מהר, אבל זה כי אני אוהב לטייל ולאתגר את עצמי, לא כי אני גורם לסביבה לא לסבול אותי… אני מקווה ומצפה שכמו שהפוקימונים של טל התחזקו, כך גם תתחזק האישיות שלו, והוא יהיה יותר נחמד לסביבה שלו. זה קצת כואב לקרוא את הקטע הזה, שדמות שמבוססת עליי, מקבלת לוק שלילי, פשוט כי זה לא אני.
אגב – הבקשה שלי עדיין בתוקף, מונסטאר, טריגל, ואלמשד! לא אכפת לי מאיפה טל ישלוף אותם, מיצידי שיויו יוציא לו פוקדורים מהאוזן, העיקר שתתנו לו אותם!
הקטע האפל מאוד מבלבל, כי אנחנו רואים את הצוותים עובדים יחד, וזה מוזר.
לגבי נרקיס, לעזאזל תעזרו למסכן, הלב נקרע. נחמד שנריה הצליח להכניס את פירמןסה לסיפור, כי זה אחד מהפוקימונים האהובים עליו. לייק ענק לרוברט, שפתאום כבר לא כל כך סנילי מסכן.
בקיצור, הפרק ברובו אדיר, והדמויות גדולות מהחיים. רק חבל לי שיצאתי כזה אפל. אני לא הרע בסיפור!😫
אבל אני לפחות מופיע יותר, ומקבל כוח שוה לאחרים ואפילו גדול מהם, אז זו התחלה טובה.
ולסיום, רייס זל, אתגעגע אולי לרוצח סוסים הזה, אבל זה די מה שקורה כשמרמים את היטמן…. נסו ללמוד מזה, לעמוד בחוקים. אנחנו לא מרמים אף אחד בהעתקות. רק את עצמנו
רגע לא הבנתי למה שון מת?
אם זו מההתעקה מהיטמן אני חייב לומר שזה דיי אירוני וקורע איך שהוא מת בסיפור וזה שוב מוכיח את המשפט שעליו אני גדל קרמה זה מה שאתה מייצר לטוב ולרע
יהייה מתישהו לייצר עוד דמויות?
ועכשיו קצת ביקורת
הקרב היה מדהים
הסצנה כשהזיכרו איך זראאורה מת אשכרה גרמה לי ליבכות קצת
ואני עדיין מחכה לראות מה קסנדרה תעשה
ואשמח אם ליו יקבל עוד זמן מסך ועוד הצצות על העבר שלו וגם שהדמויות יתפסו עוד פוקימונים זה יהפוך את העלילה ליותר מעניינת ומפותחת לדעתי
טל ממש בונה דברים ואני לא יכול לחקות לראות מה יקרה מעניין מה האראל יעשה בלי זראוראה אני כבר לא יכול לחקות לשבוע הבא
עכשיו ששון מת יש דרך לתרום לסיפור או שאפשר ליצור דמות חדשה במקום שון
תיקון, לא רייס מת שון. התבלבלתי בתגובה
ואוו אדיר הבאטל רויאל היה מגניב רצח ואיך ידעתם שאני מת על מגה ספטייל באמת שיכול להיות שהייתי מנצח אבל טל למרות שיש לך פוקימון ממש חזק ניצחת באופן מסריח
אני ממש סקרן לגבי מי זה האיש בצללים ומה יקרה אם סנדרה ועוד משהוא למה הדמות שלי רוצה להעיף את עומר אני לא רוצה
אגב עומר החלק אם מוניקה עומר ממש מעניין והנסיונות לפתח את צימצאר היו משעשעים אני מת על צימצאר למרות שהסטרטר האהוב עליי הסינון הוא פיפלאפ
ועוד משהוא איפה בולטאנד תתנו לי בולטאנד ביקשתי אותו מפרק ,9
כפפה עוטים וכובע חובשים
זה נכון פשלה רצינית לגמרי
ועכשיו אני רוצה להגיד לכם תודה תודה שלמרות שאתם חושבים שאני ומיוטו הם אותו אדם ( ואנחנו לא ) בכל זאת הוספתם את סטון אז תודה
מיוטו המלך, אני ממש לא אהבתי את הניצחון שלי. וגם כתבתי את זה כבר. dont judge me!
אוקי, אז כמה דברי בונוס שלא שמתי קודם.
סנדרה בכללי לא זוכרת את ג'ול אז, ולא רק את כל התוכנית זיוף מוות של ג'ולייט. זה גם מסביר למה היא חשדה בג'ול שהיא דווקא מנהיגת שבט יהלום ולא יורשת למנהיגות, משום שזה היה המידע שקיבלה מאבא שלה.
אבל בעיקרון בכל זאת ג'ול הצליחה להזכיר לה טיפה דברים בקרב. אם זה שסנדרה זכרה שג'ולייט זאתי שאימנה את הפאלקיה שלה. אז היא עדיין ניתנת להצלה מהשטיפת מוח/מחיקת זיכרון של המדען.
משהו קטן שכן לפי דעתי שגיאה זה שאדון הצללים קרא לג'ולייט "ג'ול" בדיבור עם המדען, למרות שאין לו שום דרך לדעת שקוראים לה ככה עכשיו. סנדרה לא אמרה לו שקוראים לה ג'ול ועד שסנדרה הודיעה לו על שובה של ג'ולייט הוא היה בטוח שהיא מתה. מצחיק שחושבים על זה שסנדרה היחידה שידעה כל הזמן שג'ולייט עוד חיה, אבל בגלל המחיקת זיכרון/שטיפת מוח או מה שזה לא יהיה היא מעולם לא יכלה לחשוף זאת.
האמת שעוד דבר קטן שגוי טיפה שמצאתי זה שבחלק ההתחלה של פרסיבל הוא שם לב למשהו קטן וורוד, למרות שכביכול אף אחד מהלבוש של ג'ול לא בלבוש ורוד. בנוסף בפרק 8 היא תוארה כ"כתם לבן".
בעיקרון, כבר העניינים מתחממים בפרק הזה, אבל מרגיש שפרק הבא דברים יתחממו אפילו יותר! מי יודע מה יקרה לכל אחד מהקבוצות שנוצרות (חוץ מרוקי, טל, ליו ורייס… שאני מניח שטל כבר לא חלק מהקבוצה שלהם). אולי מוניקה ועומר יתקלו בכאלה משבט פנינה, או אפילו בשבט יהלום בקשר לארזו המתה. אולי ריי, יויו וצ'ארלי יתקלו באלפא אוניקס שוב או באלפא אחר. וריי יוכל להראות את השינוי שלו ולא ישר לברוח ולחשוב רק על עצמו. או אולי נרקיס יברח בשלב מסוים מהכפר כי החלומות בכל זאת פוגעים בו (הזורוארק הוא היסוייאן באופן קאנוני עכשיו אז הוא לא יכול באמת להגן) ואז ישתגע סופית, ואולי אפילו יפגש עם שבט פנינה ויצטרף אליהם. שחושבים על זה, אפשר להפגיש כאלו משבט פנינה/שבט יהלום עם כל אחד מהקבוצות (מניח שחוץ מאלו שכרגע בכפר אלא אם כן יצאו משם גם) וזה יוצר סיטואציות שונות ומעניינות. מחכה לראות מה עומד לקרות לכל אחד מהקבוצות החדשות שנוצרו.
תרשה לי לקוות שטל ימצא את מקומו, או שהלך לי הרפיוטיישן.
אומנם אני מניח שהאינטרקציה של טל לא הלך כמו שצריך.
אבל אני יכול לראות את זה כך:
נרקיס בורח וטל מצטרף אל רוברט לחפש אחריו. ככה אפשר ליצור אינטרקציה חדשה שלא מצפים לה. בתקווה שם יראו את הצד היותר טוב ואכפתי של טל.
רעיון מעולה.
היטמן, בדרך כלל כשאני מציע משהו, אני קצת מנג'ס ולכן זה חוזר אליי בהפוכה. אני פשוט אעדכן שאני בעד הרעיון של מולגי, ואתן לעניינים להתגלגל
אבל עדיין לא הבנתי למה שון מת מישהו יכול להסביר לי? (עכשיו אני מבין למה נתתם לי את האנון שלו)
ואני מסכים עם טל אני לא חושב שהדמות שלו צריכה להיות כזאת
זה בגלל שהוגלש שלו העתיק ביקורת מגולש אחר בפרק הקודם?
התגובה שלי קשורה לשון למי שלא הבין
שניתי שם ובעיקרון זו הביקורת הבאה שלי
אני עדיין מופתע שהכפר בחר לגרש אותי, לא ממש חכם להתחשב גם בנבואה וגם במצב שלי שם. הם לא חושבים על זה אבל עדיף לשמור אנשים חזקים כחברים מאשר לתת להם להפוך שוב לאויבים. אבל אני ממש אהבתי את המפגש שלי עם מוניקה שם. למרות שכשהשיחה התחילה להיות על הגימנסיה זה נהיה מוזר ומבלבל עבורי… אבל לפחות צ'ימצ'אר התפתח ויש לדמות שלי משפחה אמיתית לצידו סוף סוף.
בעיקרון הקטע של הלשמור אנשים חזקים כחברים מאשר לתת להם להיות אויבים מרגיש לי הסיבה היחידה למה חלק רצו להשאיר את ג'ול בכפר. זה ואולי גם בגלל האישיות המאוד חברתית שלה, שכנראה נתן להם רושם ראשוני טוב. מניח שזה לא משנה כי היא בסוף החליטה לגרש את עצמה, גם אם הכפר בסוף יחליט לא לגרש אותה. לפחות ג'ול יודעת יותר מטוב איך לחיות בטבע.
מקווה בשבילה כי יש רק שלושה מקומות מיושבים בהיסוי, ולפחות לשניים מהם היא לא יכולה או רוצה לחזור.
לפי מה שאפשר להבין מהסיפור רקע שלה וההופעה הראשונה שלה…
זה נראה שאחרי שברחה (זייפה את מותה) היא חייתה בטבע של היסוי, או לפחות נדדה ממקום למקום.
לא חושב שאמורה להיות לה בעיה לשרוד. היא קטנה ומהירה ויכולה להתחמק בקלות מאיומים. בנוסף לאפשרות פשוט לאלף אותם כרצונה כמו שנראה עם האוניקס אלפא (שאגב, אם אפשר לבקש לראות את ג'ול בפעולה מעלפת לה עוד פוקימון. לא תופסת אותו אבל משתמשת בו לעזרתה לאופן זמני נגיד למשהו [שיעול שיעול, נגד אויבים משבט יהלום/פנינה או משהו כזה]). וגם יש לה ליקיליקי אלפא שייני ענק שמאומן המון מעבר לפוטנציאל שלו.
יש גם את פרסיבל לצידה, ולמרות שפרסיבל היה אמור להשאר עם עומר זה נראה שהוא כנרראה ישאר עם ג'ול לעוד קצת זמן, או יותר, מי יודע?
טוב אז פרק מעניין האמת שחשבתי שנמשיך את הקרב אבל באמת שעדיף למשוך את זה ולא ישר לגמור את הסיפור אז אתחיל לדבר על הדמויות והקטעים
ריי- תמות (זהו)
ריי ועכשיו ברצינות-
לא יכלת לחשוב על פוקימון יותר נורמלי מה ג'ינקס תעזור לך בחיים מה אתה אדם נואש מה עובר לך בראש אתה דמות מביכה שאם היית אדם אמיתי אפילו חבריך לקרב לא היו סובלים אותך תתפוס לך פוקימון נורמלי
בנוגע לזה היטמן- דיי להטריל את הסיפור בהתחלה לקחת את זה יותר נורמלי מקווה שלא עברת טראומה ממה שקרה לך אתמול
אוקיי עכשיו להמשיך עם ריי
מי תהיה הבאה בתור? אה?! אה?!?!?! אולי סנדרה?! או אולי רוברט?! אולי חברה דמיונית?! אולי פסל?!
מה אלו הרעיונות האלהההה טוב מיציתי יאללה לדמות הבאה
פרסיבל וג'ול- אהבתי ממש את הקרב ואת המסרים וממתי לפרסיבל יש לאפרס הוא אימן את הלאפרס לפני הנפילה? הראו בקרב הזה שג'ול ופרסיבל עובדים קשה באימון הפוקימונים ומבינים בזה המון ושג'ול נמצאת ברמת נסיון שמשתווה לפרסיבל אם לא עוקפת אותו
יויו וצ'ארלי וריי שדיברתי עליו קודם בנפרד כי הוא הדמות שלי-
כמה אתם יכולים להיות גרועים בלתפוס פוקימונים יש לכם ליטרלי 30 פוקדורים מה הבעיה שלכם אני לא ממש מת על ג'ינקס אבל שיהיההההההה "יויו ניסה להקליל את המצב." זה משפט שאהבתי מכיוון שכמו שאמרתי קודם במציאות אף אחד לא היה אוהב אותו אבל יכול להיות שאני חושב ככה רק בגלל הסיפור של הפרה שפה הם לא יודעים עליו וכנראה לא ידעו
וגם הקטע שריי ויויו התחבקו ודיברו מרגיש לי כאילו הם חברים טובים או לפחות יהיו פיוקומוקו איך שלא קוראים לו וקאראקוסטה הם פוקימונים די נחמדים את האמת את פיוקומוקו אני די אוהב למרות שאני לא בטוח אם אני כותב נכון את השם שלו וטוקסטריסיטי זה ליטרלי פוקימון מגניב רצח אולי בין הכי אהובים עליי וזה ממש נחמד לפי דעתי
מוניקה ועומר- באמת אהבתי שהראת עד כמה הם דומים עד כמה הם אוהבים אחד את השני ואת איך שהיא טיפה ירדה עליו שזה מה שאחים עושים אבל לא הראת כל כך עד כמה הם שונים שזה מרגיש לי קצת פספוס אבל זה די סבבה הסיפור הזה וגם אני יודע שזה נשמע קצת ביקורתי אבל לא כל כך ראיתי עד כמה יש פה אסטרטגיה בקרב הזה למרות שלפעמים ורק לפעמים צריך קצת אסטרטגיה אבללל ממש נחמד שצ'ימצ'אר התפתחחחחחחחחח
טל רוקי ליו ורייס- סך הכל קרב נחמד קטע נחמד אין לי הרבה מה להגיד אבל אולי טל באמת יהיה הנבל הבא
וזה לא כזה בסדר שהוא לא מקשיב לטל אבל טל לא היה צריך להגיב ככה וליו דווקא דמות ממש נחמדה ומביעה את עצמה כאילו יש לה אישיות אמיתית משל עצמה והם נלחמו כמו מומחים למרות שהם בקושי יודעים מה זה פוקימון אבל נחמד
נרקיס ורוברט- נחמד שמנסים לעזור לנרקיס ואממ רוברט ממש חכם ווואו אין לי הרבה מה להגיד וכן זה יפה שהוא מטפל בנרקיס במקום לגרש אותו (כתבתי את זה כי אני מסכים עם מה שדארת מולגי אמר)
לגבי הדיון- ריי ומוניקה נוטרים טינה אחד לשניה כמו ילדים ממש לא בוגרים (אש קאטצ'אם אהמ) ואני לא מבין את ההיגיון של הדמויות למה שירצו לגרש את עומר (אני מבין שזה כנראה בשביל לפצל את הדמויות שוב) כנראה שהקרב הגדול אפילו יהיה מאוחר יותר ודווקא היטמן מושך את זה די טוב
האיש בצללים והשאר- מוטי נשמע לי כמו דמות מעניינת והאיש בצללים זה אבא של ג'ולייט האם נלחם בו לפני ארכיאוס? או שהאם נצליח לחבור אליו? לחבור לארכיאוס? לחבור למיו? (אנחנו חייבים לחבור למישהו כאילו בואו) נראה שסנדרה והאיש בצללים די שווים בכוחם (כנראה שהוא הרבה יותר חזק ממנה אבל אין לה בעיה להתמודד מולו)
להגיב לתגובות:
תגובה 1- זה יהיה לא כזה מעניין אם טל יהיה רע כי זה לא כזה מעניין אם כולם פתאום הופכים להיות רעים אז לא נראה לי יכול להיות שיקרה איתו משהו אבל להפוך לנבל זה כבר יהיה נדוש
תגובה 2- אני גם לא מבין מה זה העול. כן החלק של נרקיס היה נחמד מאוד וכן זה מאוד מגניב שצ'ימצ'אר התפתח יכולות להיות סיבות לזה שהם התקפות רגילות כמו שהם לא באמת התקפות רגילות אבל שיהיה
אני מסכים שריי צ'ארלי ויויו צוות טוב מרגיש לי שלריי יש תקווה למצוא חיי חברה והכינוי מדהים בפעם הבאה תן לו כינוי של שלוש שורות
אני ממש מסכים שזה אדיר שרוקי נפתח ושהראל די חסר וכן אינטרקציות מעולות שזה דבר מאוד חשוב שאני שוכח להתייחס אליו בתור מה שהוא עצמו
ולגבי התגלית הגדולה זה ממש מגניב שהם משתפים פעולה והתגלית שג'ול בחיים עלולה לסבך את העניינים אני ממש רוצה שיהיה איזו בגידה בארכיאוס ושנתחבר למיו והסיפור הזה עלול להתקרב לרמה של האנימה שהיא אדירה
תגובה 3- היטמן אולי תתן לו הזדמנות
תגובה 4- יאללה
תגובה 5- כן זה נחמד לראות מאסטרים בקרבות
תגובה 6- כן טוקסיק בלה בלה אין לי כוח לראות איך כותבים את השם שלו ממש מגניב ואני דווקא לא הבנתי את הבדיחה וזה קצת מעליב לא אשקר (הבדיחה)
תגובה 7- כן!
תגובה 8- הקטע של השטיפות מוח זיופי מוות והדברים פליליים והסודות זה מרגיש לי כתיבה ברמה ממש גבוהה ואני ממש מעריץ (ואני בטוח שעוד כמה אנשים אפילו הרוב) את היטמן בגלל זה ולא רק בגלל זה אבל גם אוקיי הגענו למצב של הרבה בקשות אחרי שדיברת על אבא של נרקיס ואיך הוא הגיע אז אני רושם כבר עכשיו בקשות
אוקיי אז אם אבא של ג'ול יותר חזק ממנה ואנחנו הולכים להילחם בו (או שהוא אולי יעזור לבת שלו ויהיה אבא טוב כך שתהיה סצנה טובה) אז מה יהיה אם ארכיאוס הוא אמור להיות ממשששששש חזקק??!
אל תדאג אני לא עומד לוותר על המיסדריבוס!!!
יווו נכון הם יכולים לעשות מופעים אדירים בטח אוסיף את זה לבקשות
להתעלל בריייייי
הוריי טל שונא את ג'ול למרות שלא יודע למה הוריייי אבל הורייייייייייייייייייייייייייייייייי
כןןןן הפרופסור הוא הנבל או אנטי גיבור או הגיבור שמתגלה כרע ואז מתגלה כטוב באמת ואז כרע באמת באמת ואז כטוב סופית ואזזזזז הצד הרשע שלו עוזר לרעים אבל הגיבורים שלנו יודעים שזה לא הצד הרגיל שבו אז כן בואו נמשיך
לגבי הבובספוג הלו קיטי והברבי אולי
1. היטמן מושך את הפרק
2. יש סוד מאחורי זה\היטמן רומז משהו
3. אולי זה בשביל להראות שהיא ילדותית
אני מחכה לראות את ההופעה שלהם כמו שצריך
תגובה 9- כע אחלה רעיון
תגובה 10- אל תדאג אולי טל ירגע
תגובה 11- כי הוא העתיק מאחרים
תגובה 12- מממ
תגובה 13- כן
תגובה 14- הלוואי
תגובה 15- אוקיי
תגובה 16- מקווה שתקבל מה שאתה רוצה
תגובה 17- טוב
תגובה 18- טוב
תגובה 19- אוקיי
תגובה 20- כל הכבוד!
תגובה 21- מולגי מחכה לשמוע את התאוריות שלך פרק הבא/המשך השבוע
תגובה 22- אוקיי
תגובה 23-תפסיק עם השינוי שמות הזהההההההההההההההההההההההה
תגובה 24- ממ
תגובה 25- כי הוא העתיק מגולשים אחרים את התגובות
תגובה 26- יכול להיות שהוא ירגע כמו שאמרתי
תגובה 27- כן
תגובה 28- כן
תגובה 29- אוקיייייעעע…
תגובה 30- כןןןןן
תגובה 31- כן זה די מציאותי
תגובה 32- ממממממממממממממממממממממממממממ אוקי.
תגובה 33- (חלאס כל רענון תגובה חדשה) מממ לא יודע אבל אתה מתחיל להישמע כמו תקליט שבור בלי להעליב
בקשות:
1. תן לריי מיסדריבוס אני לא הולך לוותר עד שתתן לו
2. תסביר על איך מוטי הגיע להיסוי
3. שאחד הנבלים יבגוד בארכיאוס או יעזור לנו
4. שנחבור אל מיו או ארכיאוס למרות שזה לא נשמע הגיוני או אל מישהו שידריך אותנו
5. למרות שזה לא קשור אליי אבל קחו את זה כהצעה (קרדיט למולגי) שיויו ישתמש בפיוקומוקו איך שלא קוראים לו למופעים או שלא יהיה מופעים לכו תדעו😙😙😙
6. שיהיו כמה אנשים שינסו לעשות סדר למרות שלדעתי הפרופסור מתאים לזה
וזהו
אוקיי, התגובות הקודמות סיכמו את הכל בערך אז, אני פשוט אגיד שהיה פרק מצוין ומעניין, ואני די בטוח שהזכות של האיש בצללים ברורה לכולם – אבא של סנדרה
אממממ, אני מניח שכל הלבוש המאוד מוזר שפתאום היה לג'ול (ואני עדיין עומד להמשיך עם התיאוריה שלי שפשוט ג'ול מצאה את זה יום אחד, כנראה נפל דרך הריפט והחליטה לקחת את זה איתה כי למה לא) מסמל פשוט על ילדותיות. בהתחשב אבל שג'ול ידועה כבר ממזמן שהיא ילדותית מאוד לא חושב שכל זה היה נחוץ. חושב שאם כבר זה יותר מראה שהיא מוכנה למזגי אוויר מראש, ואז היה אפשר לתת לה לבוש בלי כל מיני מותגים עליו.
האמת שבתור פאן פאקט מתי ששיחקתי בלגנדס ארכאוס (שם קראתי לדמות שלי ג'ול) תמיד לפני שיצאתי לאזור החמישי והקפוא של היסוי החלפתי את הלבוש למשהו חורפי יותר.
אתם יודעים שאפשר לעשות גוגל על המילה "ע'ול"?
ידעתי שזכרתי את זה מאיפה שהוא. פעם הייתי אובססיבי עם יצורים כמו צ'ובקברה ואבוללה. אגדות עם זה דבר מגניב.
אישית הייתי שם שם איזה וונדיגו, הם אדירים. אם מישהו ראה לג'נד קווסט, היה להם רול חמוד שם
אגב איך אף אחד לא שם לב לזה איך לעזזל יש לג'ול הלו קיטי ברביות ובובספוג בתקופה הזאת מה גם את זה ארכיאוס הביא להם את התוכניות הקרינגיות(חוץ מבובספוג שזה סביר ) אבל באמת זה מוזר אוליי כל הציוד חורף נפל מזמן אחר וג'ול לקחה את זה בכל מקרה זה מוזר
לגבי ריי זה מאוד מוזר שהוא גם הפך למרבה כמו ברוק וגם התאהב בג'ינקס רימורו באמת אתה לא חייב להסכים אבל המצב אם הדמות שלך יוצא מכלל שליטה אז אוליי כדיי שתוציע אותה מהסיפור וזה חבל כי בהתחלה הייתה לך דמות מגניבה כמובן שיש אפשרות אחרת אתה יכול לבקש מהיטמן לשנות את זה אבל באמת שזה נהיה מוזר וקצת מטריד
מאהב לא מרבה
פרק מצויין אבל אני עדיין מחכה שהדמות שלי תחזור
פרק מצויין אבל אני עדיין מחכה שהדמות שלי תגיע והעיניין אם ג'וליה הוא שינוי מעולה
כולם כבר אמרו את מה שיש לומר אני מקווה שהיטמן יתן לדמות קצת יותר עומק אבל בכל מקרה נראה לי שהיא בין הדמויות הכי אהובות עד עכשיו ואני גם דיי מרוצה אני רק אשמח אם ליו ילחם יותר ויתפוס צוות מלא בהמשך וגם שהוא יתפוס דדפייט יש יותר פרטים בפרק 10 אבל זה עדיין הסיפור של האתר ושל קהילת פוקימון בכללי בילי העלילה מתקדמת באופן מדהים וטל מקבל יותר עומק שאת זה אני ממש אוהב אז כן שוב תודה
אוקיי זמן לקיים
הפרק היה יפיפה ומדהים כרגיל אבל צריך לעשות תגובה ארוכה אז בואו נתחיל לכתוב (מולגי אני שונא אותך, איך אתה כותב כל כך הרבה)
נתחיל עם מה שאני מתחיל תמיד- פרסיבל
החסד שעשה עם עומר, הוא הגן עליו, בלי להכיר אותו, רק מזה שנלחם לצידו בקרב. מעשה אצילי ואבירי ביותר, דבר מקנה לו את השם פרסיבל בכבוד, על שם האביר הגדול ביותר מאבירי השולחן העגול.
השותפות הבלתי צפויה של פרסיבל עם ג'ול (בת 14?!) בהתחלה זה נשמע מוזר ילדה בת טיפש עשרה (אבל ממש לא טיפשה) ילדותית אך חכמה וחזקה ביחד עם הזקן, החזק והחכם אבל רק עכשיו מצאנו כמה דברים משותפים: שניהם חכמים, שניהם חזקים, שניהם עושים דברים שלא היינו מצפים מאנשים בגיל שלהם, שניהם יצירתיים, ולשניהם יש תמיד עצה טובה. זה נחמד נורא לראות שתי דמויות מופנמות ומחושבות ביחד משתפים פעולה. הקרב בניהם היה משהו שלא נועד להראות מי יותר חזק (ואם כן אז אני בטוח שפרסיבל ינצח) אלא סתם קרב בין חברים שנועד כדי ששניהם יכירו גם את הצדדים הנראים לעין וגם לאלה שפחות
חכו ואני יעשה עוד
ג'ול ופרסיבל ללא ספק הצמד המושלם. מוצא את זה מצחיק שאחת בת 14 והשני בן 80 בערך (או 30? לא הבנתי אם הוא עדיין צעיר ב50 שנה או לא).
שניהם חזקים, שניהם מאומנים ויודעים לאמן את הפוקימונים שלהם מעבר לפוטנציאל שלהם. בעיקרון בנוגע לידע מאמין שפרסיבל הרבה יותר חכם מג'ול. אומנם ג'ול אמרה שהיא יודעת על כל מה שכתוב בפוקדקס משום שקראה את כולו בלי הפסקה (סוג של, אבל בהתחשב שהיא בעצם חייתה בחוץ כמה שנים טובות זה די הגיוני שהיא תעבור הרבה על הפוקדקס) אבל בסופו של דבר גם ג'ול לא ידעה מה זה אנגלית או מה זה עלבון, מה שגורם לי להסיק שג'ול חכמה רק בצד היותר קשור לפוקימונים (בין אם זה קרבות או סתם מידע עליהם). שזה מגיע לדברים יותר בסיסיים אבל שלא קשורים לפוקימון אין לה כמעט מושג בכלום.
בעיקרון, שניהם גם טכנית יכולים להלחם באחרים כמו שצריך גם בלי פוקימונים. פרסיבל ניצח בקלי קלות נגיד את פיפלופ של ריי בפרק השני, ובפרק העשירי היה ניתן לראות שג'ול תכננה להלחם בסנדרה ובפלקיה בעצמה, שכנראה מסוגלת להביא מספיק איום בלי שימוש בפוקימונים.
בנוסף לזה ג'ול עם אפשרות לאלף פוקימונים בקלות ולפרסיבל יש ניסיון חיים עצום (טכנית ג'ול גם יכולה למצוא נקודוצ תורפה וחולשה של אחרים, אבל זה לא קאנוני, במיוחד לאור זה שלא ראו אותה נלחמת בעצמה). מניח ששניהם יכולים ללמד זה את זה דברים חדשים ולהיות אפילו יותר מבלתי מנוצחים ביחד.
בקרב שלהם אפשר לראות ששני הצדדים הצליחו להכיר את האחר הרבה יותר טוב. מי יודע, אולי ג'ול תגיד לפרסיבל על הסוד שלה, הסוד שלא גילתה אז לריי (למרות שמניח שזה כל החלק שלה בפרק 11). ואז פרסיבל יהיה הראשון/שני שידע את סודה הכמוס.
יותר ממקווה שהצוות שלהם ביחד ימשיך. לראות את השניים משלבים כוחות ומגיעים רחוק.
אני אסכם את התובנות שלי מהפרק
פרסיבל וג'ול- דואל מעולה, הם שניהם תותחים בטיפול בפוקימונים שלהם, ונקשרים אליהם טוב. הם יכולים ללמד אחד את השני הרבה, וזה מגניב. חוץ מזה, פרסיבל דמות מאוד אבהית, וג'ול מעולם לא חוותה אבא אוהב, אז אולי יתרקם פה קשר עמוק יותר, ממש כמו אב וביתו.
ריי צ'ארלי ויויו – את יויו תמיד אהבתי ואני אומנם מצטער על הפרידה מבוביטון, אבל קאראקוסטה! וואוו, הלוואי עליי! אחד המאובנים האהובים עליי. תתחדש!. את ריי אני עדיין לא אוהב, כי הוא כזה ווימפ שהוא מתפשר על פוקימון במקום למצוא לעצמו את האחת שלו. צ'ארלי ממש משמח אותי עכשיו, כי הדמות שלו מקבלת יותר חיים.
טל רייס ליו ורוקי – אני לא אוהב את רוקי כי הוא בלוק מפוצץ, ואין לו באמת אתגר. ליו נחמד, עם כל הקטע של הלא אוטיסט, למרות שהוא בפירוש כן לפי ההסטוריה שלו, זה די מצחיק. על טל כבר כתבתי שהקטע דלו היה קצת פסיכותי, אבל אני זורם, זה מעניין לראות לאיפה הוא הולך, ורייס, שותף נאמן שלא נראה שמתכוון להפרד מטל, אז נחמד שיש לוחבר אחד בסיפור הזה.
עומר ומוניקה – תהנו מהזמן איכות שלכם כמה שאתם יכולים, זה מן הסתם לא ימשך לנצח. אהבתי שצ'ימצ'אר התפתח, אבל הסייר נתן כבר סיפור יותר שמח לצ'ימצ'אר (או שלא?? ספויילר….) וזה לעוס לי במוח קצת. חוץ מזה שרציתי אותו לעצמי! מוניקה אחות טובה, מזכירה לי את אחותי קצת, וזה נחמד לקרוא את הקטע הזה בכללי.
כל הקטע עם נרקיס – מקריפ אותי, ולצערי זה נראה שהוא כבר הולך עם הרוע יד ביד, ולא בעל כורחו.
סילבאלי, זה היה צפוי, אבל היטמן אמר במצבת דמויות שמי שמת יוכל להגיש דמות חדשה, אז מציע שתעשה את זה
נראה לי זה היה כולם
אה כן! רוברט ממש נחמד, הוא נותן וויביים טובים, ממש לא של סנילי, ואני ממש מתחיל להעריך אותו
אינסינרואר תתחיל להגיב, המוות של זורואה היה מספיק, אל תמות לנו!
איזה פרק טוב.
הפעם אני מקווה שלא איחרתי יותר מדי עם התגובה שלי.
נתחיל בהתחלה אנחנו לומדים על האיש בצללים, מנהיג שבט פנינה.
סצנת המדורה הייתה בסדר, לא יותר מזה. אני לא אוהב בדיחות חוזרות, וזה נראה קצת מאולץ, למרות שהפרק עדיין ארוך בלי זה. באסה מאוד שזראורה מת, לא ממש היה לו זמן הופעה, וזה מאכזב שככה מאבדים אגדיים, ואני לא יודע למה, אני מניח שזה בגלל שהתגובות שלי באיחור.
הקטע שעל נרקיס היה קצרצר יחסית, אבל היה טוב והראה את איך שקללתו מתחזקת וגם את סיפור הרקע שלו.
ובסוף בשיחה נראה שיש שיתוף פעולה, בכל זאת אין סיבה אם הם לא משתפים פעולה שהוא יספר לו שגול בחיים, ומעניין איך זה ימשך.
בקשות:
1. אני מקווה שתתן להראל יותר זמן הופעה, למרות שהתגובות שלי באיחור, עדיף לי שהסיפור יהיה בחמישי, כי אז יש לי זמן לקרוא וישר להגיב.
2.אני מבין שזראורה מת, ואני לא מתחרט על זה, אני אשמח אם הוא יתקדם יותר עם אבסול, וכמו בסיפור שלו, ישיג את אבן המגה שלה.
פרק הבא תהיה הופ(ע)ה טובה.