סרטים

ספיישלים

תוכנית (אופקים)

תוכנית (אש קטצ׳אם)

חדשות

פוקידע

כתבות

מנגה

מידע

פוקימון שני וארגמן

משחקים

מדריכים

יצירה

פוקימון כחול לבן

מחוז מפלצות כיס

יוטיוב

נוסטלגיה בעולם הפוקימון – מאת היטמן

שלום, שמי הוא יוסי אוחנה ואני מנהל ומייסד אתר "פוקימון: מפלצות כיס" והיום באתי לדבר אתכם על נוסטלגיה בעולם הפוקימון. עכשיו, לפני שנתחיל, אני רוצה להקריא לכם מה ההגדרה למושג נוסטלגיה. מדובר במונח שמשמעותו געגועים והתרפקות על העבר, תוך כדי הפיכתו לאידיאל. עכשיו בוא נבחן את העניין הזה, אני אציג לכם מספר תמונות ואתם תגידו לי מה אתם מעדיפים בהרמת יד: (1) התחלתיים של דור ראשון מול התחלתיים של דור חמישי. (2) הסרט הראשון מול הסרט ה16. (3) פוקימון צהוב מול פוקימון שחור. (4) אש וחבריו בעונה הראשונה מול אש וחבריו בעונת משאלות טובות. (5) פוקימון מול בן 10.

האמת היא שהעובדה שבחרתם את העבר לא מפתיעה אותי. הנה סיפור קצר: כשד"ר קונסטאנטין סידקאקיס עבר מארצות הברית לאנגליה, הוא סיפר לעמיתו שהוא מתגעגע לחבריו הקרובים, למשחקי הכדורסל ולריחות הסתיו בארצו. העמית, פסיכולוג קליני במקצועו, מיהר לאבחן את הגעגועים כדיכאון. אך סידקאקיס לא קיבל את דעת חברו. הוא אמר לו שבזכות הנוסטלגיה הוא מרגיש טוב יותר. הנוסטלגיה נותנת לו את הכוח להמשיך. בעקבות אותה שיחה החליט סידקאקיס לחקור את התופעה, וכיום עשרות מדענים בעולם משתמשים בשיטות המחקר שלו. עשר שנות מחקר גילו השפעות חיוביות רבות של הגעגועים לעבר. בעשור האחרון נוכחו החוקרים לגלות כי נוסטלגיה מנטרלת תחושות בדידות, שעמום, מחזקת את היחסים ואפילו מחממת את הגוף. זה למה אנחנו תמיד נעדיף את העבר, ונהפוך אותו לרומנטי יותר. הנה דוגמה: [הצגת הסרטון שבו אש מטפל בצ'ריזארד]

כולנו זוכרים ואוהבים את הקטע הזה. אבל מחקר מעמיק יותר מגלה אמת מחרידה על המונח הזה שנקרא "נוסטלגיה". ז'אן ברטראן פונטאליס כתב פעם מאמר העונה לשם "חלונות". למען הדיוק, הוא חי לפני העידן המודרני והוא טוען שנוסטלגיה היא מילה "חכמה" שהוטבעה בשנת 1688 על ידי רופא מהעיר מילוז. פירוש המילה מתחלק לשניים – נוסטוס: חזרה, אלגוס: כאב, וזה בא להמחיש סוג של מחלה. לפי אותו רופא, מדובר במחלה מוזרה למדי הפוגעת בחיילים הנתונים למגבלות חיי הצבא. אלה אנשים הנמצאים הרחק מארצם, מהמרעה שלהם, מהעדרים שלהם, מן האויר הצח של הרי מולדתם – וכשהמחלה הזו שנקראת נוסטלגיה תקפה אותם, הם סירבו לאכול ופשוט הניחו לעצמם למות.

כשאנחנו מדברים על נוסטלגיה כיום, אנחנו מדברים יותר ביחס לזמן ופחות ביחס למקום. המושג שינה את עורו. המושגים של אותם חיילים "העיירה שלי, השכונה שלי, הרחוב שלי", כל אלה נעלמו עם השנים, השתנו ונהרסו. נותר לו רק מושג הזמן. כיום אנחנו כאשר מדברים על המונח, אומרים שהאדם הנוסטלגי מחפש את ילדותו האבודה, את אותו זמן קסום של ילדות. אבל זה לא באמת נכון, לפחות לא לדעתי. אני אציג בפניכם כיצד העבר שכולנו אוהבים להתרפק עליו הוא לא פחות גרוע מהיום. ואולי אפילו יותר גרוע. ואין כמו עולם הפוקימון כדי להדגים את זה.

אוקי, אז כיום כאשר אתם משחקים במשחקי וידאו של פוקימון, אתם רצים, אתם משתמשים ברולרבליידס ואתם נוסעים על אופנים. במשחקים הראשונים, לדוגמה פוקימון צהוב, אי אפשר היה לרוץ. לא היה מחשב שאפשר ללחוץ TAB כדי להגביר את המהירות של האימולטור. מצד שני, אופניים בעבר עלו מיליון פוקידולרים ונחשו מה, יכולתם לסחוב רק 999,999 בכיס. דוגמה נוספת: כיום כאשר אני גולש בקבוצות בפייסבוק, כולם מחפשים פוקימונים זוהרים ולא מוכנים להתפשר על שום דבר אחר. בדור הראשון לא היה את זה. בנושא אחר, כשיצאו המשחקים "גולד וסילבר" לא היה אינטרנט, לפחות לא אצל כולם, וכאשר שחקנים נתקעו מול ויטני והפרה המעצבנת שלה, מול סודוודו ומול סטיליקס, לא היה אפשר להכנס לרשת ולבדוק איך עוברים את זה. אנשים רבים ואני ביניהם נתקעו במשך שבועות מול האתגרים האלה. שלא נדבר על כך שבמשחקים הראשונים של פוקימון לא היה התייחסות לסוגיות כמו זכר ונקבה, סוגים של פוקימונים, דברים כמו חולשות, עוצמות וחסינויות, וזו רק רשימה קצרה של הדברים הפחות טובים במוצר הוידאו של פוקימון בתחילת הדרך.

מה לגבי הסדרה? אנחנו אוהבים לחשוב שפעם הסדרה הייתה חדשנית וטובה יותר, אבל זה לא נכון. מהיום הראשון נתקלנו באותו ניסיון של צוות רוקט לגנוב את פיקאצ'ו. זה לא השתנה. מלבד זה, מעטים הם הפוקימונים שאש פיתח עד להתפתחות האחרונה שלהם. כאילו, אם לא היה אינטרנט, והייתי יודע מה זה פוקימון רק לפי הסדרה, לא הייתי יודע שקיים כזה פוקימון [תמונה של פוקימון מפותח]. אני באמת לא יודע איך קוראים לו. ותחשבו על כל הקונספט של הסדרה, מדובר בנער לאם חד הורית במקרה הטוב, או יתום במקרה הרע, שלא הולך לבית הספר, יוצא למסע בכוחות עצמו וכל הזמן עובר הצקות מצד שני בריונים עם חתול מדבר. אני לא יודע מה אתם חושבים, אבל זה לא נוסטלגיה בעיני. זה יותר כמו מקרה לעובדת סוציאלית.

אבל עכשיו ברצינות. פוקימון הוא מוצר הרבה יותר הרסני והרבה פחות נוסטלגי ממה שאנחנו חושבים. הנה כמה דוגמאות: כיום כאשר אנחנו שומעים על אלימות בתקשורת, לרוב מדובר במעשים שהם על רקע פלילי, כלומר – מלחמות בין משפחות פשע, או על רקע לאומני – כלומר מלחמה על בסיס טריטוריה, אידיאולוגיה או השקפת עולם. אתם לא תשמעו סיפורים על ילדים בני 10 אשר דוקרים אחד את השני בעקבות ויכוח על פוקימון. אבל דברים כאלה קרו בסוף המאה הקודמת. כל העקרון של פוקימון סובב סביב רכושנות – כמה פוקימונים יש לך במשחק וידאו, כמה קלפים נדירים יש לך באוסף, הרי המוטו של המוצר הוא לאסוף את כולם, ולפעמים לילדים אין הבחנה בין מה מותר לעשות במסגרת הזו לבין מה אסור. אני יכול לספר לכם סיפור אישי קצר שהראיתי לבן דוד שלי את המשחק "פוקימון צהוב" לפני בערך שנה. בימים האחרונים הכנתי את ההרצאה להיום, וניגשתי למגירת המשחקים שלי על מנת לבדוק אם באמת אפשר לרוץ במשחק הזה, וגיליתי שהוא פשוט גנב לי את המשחק.

עכשיו, אתם בטח יכולים לבוא בטיעון נגדי ולהגיד שזה לא משקף את התוכן של הסדרה ושם הדברים הם הרבה יותר נוסטלגיים, וגם פה אני יכול להגיד לכם שזה לא ממש המקרה. בתחילת הדרך שודרו מספר פרקים של פוקימון שהפכו למה שנקרא כיום בקרב מעריצים – "הפרקים הגנוזים". הסיבה שהם הפכו לכאלה היא בגלל התוכן שלהם. קחו לדוגמא את הפרק של "היפה והחוף", שם אש, מיסטי וברוק מגיעים לחוף הים ומנסים לזכות בתחרות יופי על מנת לשלם לנזק שהם עשו למזח בזמן שהם שאלו סירה בלי רשות. בטורניר הזה גם ג'סי וג'יימס מצוות רוקט משתתפים, וג'יימס כידוע לכם אוהב להתחפש לדמויות נשיות בסדרה, אבל זה נושא להרצאה אחרת. בכל מקרה, הוא עונד שם מעיין תחפושת עם חזה ענקי והוא אומר למיסטי שאין לה סיכוי כי אין לה את הנתונים הפיזיים כדי לנצח. [סרטון]

פרק אחר שמציג את הבעייתיות של פוקימון הוא הפרק של "אגדתו של דרטיני", שם החבורה מגיעה לביקור בספארי, ושם אש תופס את הטאורוס שלו, או 30 טאורוסים ליתר דיוק. הבעיה בפרק הזה היא כפולה: כי מצד אחד, הראו שם תכנים שאינם מתאימים לילדים, כמו הצגת כלי נשק, איומים באקדח ושידול לקיום יחסי מין, מושגים שהם רחוקים מעולם הנוסטלגיה של ילד. ומצד שני, גניזתו של הפרק הביאה לכך שאוהדים מסביב לעולם לא ידעו איך אש השיג לעצמו טאורוס. הפרק מעולם לא שודר ולכן רק שנים לאחר מכן ורק בזכות עידן האינטרנט, אנשים ידעו מה קרה שם וקיבלו מושג לגבי הפרק הגנוז. [סרטון]

אבל אף אחד מהפרקים אינו משתווה לפרק הבא – "החייל החשמלי פוריגון". בפרק הזה אש והחבורה מגיעים לעיר מאצ'טה. מאחר ופיקאצ'ו סובל מעייפות מתמשכת, אש מביא אותו למרכז הפוקימונים העירוני. אך האחות ג'וי אינה יכול לעזור לו. מסתבר שיש בעיה במרכז הפוקימונים והמכשור שם מקולקל. מדען מקומי משכנע את אש והחבורה להיכנס ביחד עם פוריגון אל תוך המחשב ולתקן את הבעיה – שהיא צוות רוקט. הם מסכימים ויוצאים למסע בעולם האלקטרוני. לאחר כניסתם למערכת, האחות ג'וי – שאינה יודעת דבר על תוכניות המדען – מביאה טכנאי מחשבים למרכז הפוקימונים על מנת להתקין אנטי וירוס, דבר אשר מסכן את חייהם של החבורה ושל צוות רוקט. עד פה זה נשמע לא מעורר מחלוקת במיוחד, נכון?

הבעיה בפרק הזה היא לאו דווקא בתוכן שלו, אלא באפקטים הויזואליים שלו. במהלך הלחימה בין האנטי וירוס לחבורה, אש שולח את פיקאצ'ו עם מתקפת החשמל שלו על מנת לנטרל את הטילים שנשלחים לעברם. האפקט של המפגש בין המתקפות יצר סדרה של פלאשים מהירים בצבעים בהירים, מה שגרם לכ700 ילדים יפניים לקבל התקף אפילפסיה, חלקם אושפזו בעקבות התקרית בבתי חולים. הדבר המגוחך הוא שבמהדורות החדשות של יפן, הם דיווחו על המקרים האלה, ושידרו את הקטע המדובר שוב ושוב, מה שגרם לעלייה נוספת במספר הנפגעים מהסצנה. בסופו של דבר הרשויות הפילו את האשמה על חברת נינטנדו ופוקימון לא שודרה במשך ארבעה חודשים. במהלך התקופה הזו הם החליטו להרחיק את הפוקימון פוריגון מכל הופעה בסדרת האנימה, מהלך קצת תמוה לדעתי, מאחר והוא בכלל לא היה קשור ללחימה, אלא זה היה פיקאצ'ו, והוא כזכור לכם, כוכב הסדרה עד לימינו אנו. [סרטון]

פרק זה הוליד משבר גדול שעורר כמות עצומה של תשומת לב ופרסום, אך לא מהסוג הנכון. באותם זמנים, גיים פריק וחברת קובו תכננו להשיק את המוצר שלהם באמריקה, וזה לא ממש עזר להם שהדבר הראשון שהקהל האמריקני קרא על פוקימון היה הכותרת "מפלצות מצוירות תקפו ילדים קטנים". זה לא היה סימן טוב בכלל, אך היו עוד כמה סימנים.

אם לומר את האמת, אז משחקי תפקידים, בעיקר כאלה שיועדו לגיים בוי, מעולם לא היו פופולריים בארה"ב. הייתה דאגה אמיתית שמשחק תפקידים כזה יהיה קשה למכירה בארצות הברית. המשא ומתן לא היה קל, אך נינטנדו הלכה על כל הקופה, וסדרה מלאה של משחקים, צעצועים, קומיקסים וקלפים יצאה אל השוק, מוכנה לפנות אל בנות ובנים מהגילאים 4 ועד 15. הסוד להצלחה היה להסתיר את היפניות של המוצר. אז בתור צעד ראשון, הם הביאו את המפתח של בובה אמריקאית מפורסמת בשם Cabbage Patch doll שיעשה את שיווק הצעצועים. הצעד השני היה שינוי בסדרה היפנית המקורית. הם ניסו להעלים כל עקבות של אלימות, מיניות או דת בסדרה האמריקנית. מספר סצנות מקוריות שונו, שמות הדמויות קיבלו אופי מערבי, כמו לדוגמה: סאטושי הפך לאש, ושיגרו הפך לגרי. כך גם זה קרה לשמות הפוקימונים, היטוקייג' הפך לצ'רמנדר, פושיגידיין הפך לבלבאזור, וזניגיים הפך לסקווירטל. פוקימונים אחרים קיבלו שמות מוכרים מעולם הפופ, כמו היטמונצ'אן והיטמונלי שהיו מחוות לג'קי צ'אן וברוס לי. ופעם אחת נוספת פוקימון סחף אומה שלמה.

הסיפור מאחורי הרעיון של פוקימון הוא לא דבר חדש: באסיה למשל הייתה מסורת רבת שנים, ולפיה אבות וסבים עדיין מספרים על עיצומה של מלחמת העולם השנייה, שם בלילות הם לא ידעו מה לעשות עם עצמם, מלבד להתגנב לתוך העשב הגבוה של האזור הכפרי שבו הם חיו, כדי לתפוס צרצרים ואז לקחת אותם הביתה. וברגע שהגיעו הביתה, הם היו בונים זירות קטנות מקופסאות גפרורים שם היו מציבים את החרקים הקטנים מול הצרצרים של השכנים. ככל שהצרצר היה מנוסה יותר, כך הוא הפך ללוחם טוב יותר. פוקימון הוא סוג של משחק כזה. פרט לעובדה שיש בפוקימון הרבה סוגים של צרצרים, וכולם ניחנים בכוחות מדהימים. אה כן, ואף אחד לא מת שם.

כך שאם נחזור לנושא ההרצאה שלנו – נוסטלגיה – כלומר, ראיית העבר באור ורוד על פני ההווה, אז לא בטוח שיש לנו פה הכרעה. כי נבחן את המוצר של היום נגלה שאתם יכולים לראות אותו בזמניכם החופשי, באינטרנט, בלי לשבת מול הטלוויזיה בשעה קבועה ובלי הצורך הזה להתחשב בבני המשפחה האחרים. אבל אל תגידו להם שאמרתי לכם את זה. במוצר של היום אין הפתעות. אתם לא תקבלו תכנים מזיקים, או מיניים או אלימים. אתם תקבלו את אותו הדבר שקיבלנו מהעונה הראשונה. אש יוצא למסע, אוסף פוקימונים שונים, מרוויח תגים ומפסיד בליגה. ואם המוצר לא מקולקל, אז אין טעם לתקן אותו. נכון?

וזה לא תקף רק לאנימה. זה תקף גם למוצרים האחרים של פוקימון. בהרמת יד בבקשה, למי פה יש את המשחקים החדשים של פוקימון XY? ומי מכם אוהב לשחק בהם? יפה מאוד. גם לי יש את המשחקים החדשים, ואני יכול לספר לכם שאני חשבתי שבגיל 30 אתעייף מהם מהר מאוד. למען האמת, חשבתי שאזרוק את המשחק אחרי המכון השני. אבל משהו תמיד גרם לי לחזור ולשחק בזה, בין אם זה הנגישות של המשחק למישהו בגילי, האפשרות לשחק עם חברים, העובדה שהכניסו כמעט את כל הפוקימונים האהובים עלי, דברים כמו פוקימון בנק וקבלת סלבי במתנה, התלת מימד, האיכות של המשחקים, המוסיקה, הצ'אט, וונדר טרייד, וזו רק רשימה חלקית. אז במחשבה לאחור ל"פוקימון צהוב" אכן תהיה פינה חמה בלב של כולנו, אבל לא בטוח שהוא יותר טוב מהמוצר הנוכחי של פוקימון.

זה אומנם נראה כאילו אני מנסה לשכנע אתכם לא להיות נוסטלגיים אבל זה רחוק מהמציאות. אני בעצמי בן אדם מאוד נוסטלגי. תנו לי את התוכניות של "המומינים", "נילס", "הי-מן" ו"חתולי הרעם", ואני אהיה המאושר באדם. אבל לא צריך לתת לעבר יותר מדי משקל. זה כמו עם הסיפורים של הסופר אילן הייטנר. והוא כותב – "אתה יושב באיזה חוף ים אקזוטי, עם חברים טובים ואיזו בחורה יפייפיה, יש לך כוס משקה ביד והכל ורוד. ואז אחד מהחברים אומר שזה מזכיר לו את החופשה שעשיתם במקום אחר ולפני כמה שנים, ואז הידידה הטובה שלכם מצדיקה אותו ואומרת 'כן, וואי, זו הייתה חתיכת חופשה' ואז הם מתחילים לעלות זכרונות על המשוגע מהשוק והקבצנית עם הזקן שלא הפסיקה להצטלם ובכל הזמן הזה אתה חושב לעצמך – בחייאת רבאק, סתמו את הפה. אתם פה, נופשים בגן עדן וכל מה שאתם מסוגלים לחשוב עליו זה איזו חופשה דמיקולו שעשיתם לפני מיליון שנה". כך שמוסר ההשכל שלי פה הוא שאל תחיו יותר מדי בעבר, כי יכול להיות שתחמיצו דברים נהדרים שקורים לכם בהווה. ואני הראשון שאתוודה ואומר שההרצאה הזו היא אחת מאותם רגעים נהדרים. אתם הייתם מקסימים. תודה על ההקשבה ותתפסו את כולם!

פוסטים קשורים

41 תגובות

  1. הגענו ב11:00 בערך, היה בלאגן היסטרי, לא יכולנו לקנות כרטיסים. לא היו ערוכים לכל כך הרבה משתתפים, הזמינו משטרה, אחרי כמה שעות שחיכינו הלכנו. הגענו מרחוק וחבל.

  2. הרצאה ממש טובה!
    חבל שלא יכולתי לשמוע אותה בלייב.. אני יודע שזה קצת טיפשי שמישהו בן 14 אומר את זה, אבל אני גם אשמח להרצות באיזשהו כנס על פוקימון, יש לי הרבה מה להגיד… הבעיה שלי היא שוב, הגיל….
    אה והיטמן, יש לי שאלה חשובה אליך- הי מן או ליון או?

  3. חבל שלא הייתי 🙁
    אבל היה נחמד לקרוא הכל.
    אני די מערער על זה(כן אני מורד בהיטמן) אמרת שאנחנו לא צריכים לחיות בעבר הרבה. אבל תראה העבר הוא מה שיצר את ההווה ומה שיצור את העתיד. אם לא נלמד מהעבר לא נהיה מוכנים בעתיד. השוות בין פוקימון צהוב ל-X ו-Y. אתה באמת חושב שנינטנדו הייתה מייצרת את פוקימון X ו-Y בלי ללמוד מפוקימון צהוב ? אל תצחיק אותי.

  4. הגענו ב11:45, היה בלגן מטורף ברמות, לא יכולנו לקנות כרטיסים, לא היו ערוכים לכל כך הרבה משתתפים,בסוף הלכנו לחי כיף,העברנו צחוקים,הלוטרות הגמדיות התעניינו בפוקימון Y כששיחקנו מולן,הן שרטו את הדלת שנכנסים לשים להם אוכל ממנה והוציאו את הזנבות והידיים בטירוף,הן ממש אהבו את ויברבה הזוהר של לא רוצה לבחור שם,בסוף הלכנו ב16:30 משם והעברנו דחקות עד 18:30 ואז כל אחד הלך לביתו שלו

  5. לצערי הרב מאוד לא הצלחתי להגיע מסיבות אישיות וחבל לי על כך מאוד הייתי יכול להגיע לפני כל הבלאגן איזה באסה 🙁

  6. הייתה הרצאה טובה! אני הייתי שם והיה ממש מעניין וגם שאלתי את היטמן כמה שאלות נגיד
    מי הגיע קודם ארכאוס או מיו הוא ענה לי שמיו הוא הראשון כי הוא האב הקדום של הפוקימונים והוא נתן הסבר קטן איך זה אמיתי ונכון (אני השתכנתי שמיו הגיע לפני ארכאוס)
    והיה קרב קטן בינו לבין נסטי הוא עדיין לא נגמר 😛

  7. 3 שעות עד ששיחדתי שיביאו לי כרטיס אבל היה שווה ומצחיק במיוחד בקטע שהצבעת עלי במשפט פוקימון צהוב

  8. על הכנס – המארגנים ציפו שיבואו 1,500 איש. באו 3,500 אנשים. בשלב מסוים הופסקה מכירת הכרטיסים ואנשים לא הורשו להכנס וזה יצר המון בלגאן וכעס בקרב המון מבקרים. למען האמת, החברים מן האתר בילו בחוץ 3-4 שעות ולא היה סימן שהם הולכים להכנס בקרוב. במהלך היטמני אופייני הצעתי להם לקנות כרטיסים מהעוברים ושבים וכך כל גולשי מפלצות כיס נכנסו פנימה.

    על ההרצאה – ממה שאני התרשמתי, ההרצאה עברה בצורה מעולה מאוד. אנשים צחקו מהבדיחות, השתתפו בהצבעות ומחאו כפיים בסוף. כשההרצאה הסתיימה, האחראית באה אלי ואמרה: היו לך פה כ200 אנשים, אבל עוד 200 חיכו בחוץ ורצו גם כן להכנס. מסתבר שהייתה מדיניות של אי הכנסת מבקרים מאחרים באמצע ההרצאה, מה שמנע מהרבה להיות חלק.

    על אנשים – ראיתי את יעל, את נסטי, את גור, את דיסקו, את האחים התאומים. כולם היו נורא נחמדים והיה נחמד לקשר בין השמות והכינויים לפרצופים.

    שונות – חשבתי שאקנה מלא מוצרים של פוקימון, אבל משום מה ההיצע בתחום הזה היה ממש נמוך, למרות הביקוש הגדול. למזלי, הגעתי לכנס כבר מאובזר: הכנתי לי חולצת "מפלצות כיס" עם פיקאצ'ו בתור הדפס. כל מי שראה אותה חשב שהיא חמודה. זה אפילו אפשר לי לדבר עם כמה ירושלמיות בדרך חזור הביתה. היה מגניב.

    הנה תמונה של מה שהלך בחוץ: http://pocketmonsters.co.il/wp-content/uploads/2014/03/1969111_695184337187368_534159207_n.jpg

  9. אלון – אתה יכול לנסות להגיש מועמדות. גיל זה רק מספר.

    איגור – ברור שכדי לבנות משהו חדש צריך יסודות, ואני שמח שאתה חושב מחוץ לקופסה.

    איוישרו – לפחות השכלתם להנות מהיום הזה למרות הכל.

    MonsterSpacey – מקווה שתבקר אותנו יותר מעכשיו.

    איוישרו – אם מישהו יזמין אותי אז כן.

  10. רציתי להיות בהרצאה שלך אבל לא הצלחתי להיכנס.
    שוב הלכה עוד הזדמנות להיפגש איתך.

  11. היה ממש מעצבן אמדתי בתור עם חברה שלי בערך מ 10:00 עד 13:30 ומכל הסיפור לא קיבלנו כרטיסים ואני כל כך השקעתי בתחפושת שלי וחיקיתי ליום הזה

  12. היטמן לפחות תהיה בהרצאה בקנס של החופש הגדול ממש רציתי להיות היום בהרצאה שלך

  13. נו טוב. עכשיו לומר חבל שלא הלכתי? כנראה לא הייתי נכנס ,אני מאחר קבוע….
    בכל זאת נהנתי לקרוא את זה וכל הכבוד למי שהצליח להגיע.

  14. אני לא יכולתי אפילו לנשום באזור הכניסה בגלל כל הצפיפות והתורות הארוכים,אז לצערי לא הספקתי להרצאה,ואפשר להגיד שבאתי סתם כי לא נכנסתי בכלל.

  15. תודה רבה שהעלתה את זה אני הגעתי לשם ב11 ולא נכנסתי ,אני הייתי יחד עם נסטי ובסוף היא נכנסה ואני לא 🙁

  16. נתנאל המאבטחים סילקו אותי והסגל איים עליי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

  17. כמה שאני מסכים שזה לא היה פייר, הם חשבו שיגיעו משהו כמו 1500 איש ולבסוף באו 3500 אתם צריכים להבין אותם הייתי בפנים ובקושי הצלחתי לנשום… הייתי חייב לצאת החוצה אבל עם הייתי יוצא לא הייתי נכנס…

  18. אני הגעתי לכנס בקוספליי בפעם הראשונה שלי ואני יגיד תאמת קרן האור היחידה שלי מהכנס הייתה ההרצאה של פוקימון חבל שלא הייתה יותר ארוכה יכלה להיות שעה וחצי בכיף ועדיין זה היה מרגיש שזה היה קצר

  19. מצד אחד, אני מאוד שמח לקרוא את זה שנהניתם מההרצאה שלי.

    מצד שני, חברי אמא"י קיבלו על הראש חזק בכנס הזה.

    מקווה שהם ילמדו לקחים ויעשו את הדברים טוב יותר לפעם הבאה.

  20. לפי דעתי לעשות את הכנס בפנים בלבד זה לא משהו… צריך להוציא את הכנס החוצה כמו נטסו קון ואייקון ( לא הייתי בכנס בחנוכה אז אני לא יודע מה להגיד עליו)

  21. קראתי קצת, ואני חייבת לחפור על זה שממש נהנתי. כשעברתי על התוכניה לא חשבתי שזה משהו שאלך אליו (לא כל כך מתעניינת בפוקימון מעבר ל"הי, זה הילדות שלי, כמה מגניב"), אבל הכתיבה שלך עושה את זה ממש מעניין.
    ממש אהבתי את הסגנון של ההרצאה (ז"א, היה מגניב שהשוות את זה לנוסטלגיה, ואשכרה ביססת את זה על דברים, ממש ירדת לפירוט של פרקים וסצינות ודי סקרת את זה באופן מקיף), אם כמה שאפשר לשפוט הרצאה שקראתי אותה ולא הייתי בה (כי לא היה אפשר XD) . אגב, לשם שינוי (מהרצאות בכלל), זה גם נורא קולח בקריאה (לרוב _לקרוא_ הרצאות זה חופר).

    להרצאות הבאות שלך אני בטוח באה!

    ׁ(הועתק מAnime-il.com)

  22. היה כנס מעולה אדיר ברמות אני אישית מאוד אהבתי את הקוספליי של מלא אנשים אבל הפייבוריט שלי זה כל מי שיתחפש לפיקצו הבאסה זה שלא נתנו להרבא אנשים להיכנס אבל עדיין היה אדיר בימיוחד ההרצאות כמו של היטמן ושל יאור(הרצאת גיימינג) היה ממש אדיר מאוד נהנתי גם היה מחזמר ממש טוב אז ממש מקווה שיהיה ככה גם בפעם הבאה

  23. גור, אני בהחלט יכול להבין למה העיפו אותך… 😀

    אני הגעתי מאוחר וכבר לא היה אף אחד מהאתר. אבל ממש נהנתי.

  24. היטמן, יופי של הרצאה. אבל אני חושב שבאמת למרות שאולי המשחק "אדום" הוא פחות טוב מהמשחק "שחור", אני חושב שהמשחק "אדם אש" הרבה יותר טוב מהמשחק "שחור". בגלל שהדורות הראשונים היו מעולים, אבל סגנון המשחק הרבה פחות, ואז הכל השתדרג, אבל נראה כאילו חלק מהיצירתיות נעלמה.
    אותו דבר לגבי האנימה. העונות הראשונות כמעט ולא מציגות קרבות. תבדקו, אפילו בליגה בקושי יש מהלך וזה דומה יותר למשחק. דור שלוש הביא ניצול מירבי של אסטרטגיות הקרב ותצוגת קרב בכלל + שמירה על חוקי הפיזיקה. אבל אחרי זה חוקי הפיזיקה נשברו, והיוצרים כאילו שחכו שיש לאש מטרה.
    אם הם היו מתנהגים ב"חזית הקרב" כאילו הם בקאנטו, עם הפוקימונים של קאנטו ועם רמת הקרבות שהיו בדור שלוש, היינו רואים את פוקימון במיטבו.

    אז אני לא מתגעגע לעבר כל כך, ואני לא מתכוון לשחק בפלייסטיישן המקורי את ירוק. אבל יש דברים שאני בהחלט מתגעגע אליהם.

  25. היטמן, קראתי את כל ההרצאה ופשוט העברת בי צמרמורת. כתיבה מצויינת, מושכת ונורא מעניינת!
    מסכים איתך על כל מילה.
    עכשיו אני עוד יותר מצטער שלא הייתי שם, אני די בטוח שאם הייתי בקהל הייתי יושב בפה פעור.
    כל הכבוד!

  26. יוסי, גלעד, רועי ובלבאזור – תודה רבה על התגובות הנהדרות! מרחתם לי חיוך ענקי על הפנים!

  27. פשוט אהבתי לקרוא.
    אני לא יכלתי להגיע… (ואני לא חובב אנימה גדול…)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *