פרק 41 – פנים אל פנים!

לריי היה חלום, והוא היה בטוח שזה לא סתם חלום. הוא היה במין מערה ענקית, זקיפים ונטיפים ברחבי המקום. תהום עמוקה ללא תחתית חצתה את המערה ומעליה היה גשר. לפתע מהאוויר עצמו הופיעו אמבר ואייר ליד פתח התהום ושלושה דמויות יצאו מהצללים. אחד היה נראה בדיוק כמו בלאק אבל זה נראה כאילו מישהו לקח ציור של בלאק וצבע אותו בצבעים שגויים. השיער שלו היה לבן, העיניים אדומות והעור היה חיוור מאוד בהשוואה לעור השחום של בלאק, הוא חגר חרב למותניו. לידו עמד מישהו לבוש בחליפה, והוא הסתכל על הכל במבט של מנהיג, זה כנראה הראש. לאדם השלישי היה פרצוף מעוות ומלא כוויות, וריי לא הצליח להבין מאיפה הוא מוכר לו. "תראו תראו, אז נכשלת שוב אפס כחול?", אמר האיש עם הפרצוף המעוות לעבר אייר. "תסתום את הפה שלך ריינאק", נהם לעברו אייר, אז כנראה הוא לא מת ממה שריי עשה לו. "נכשלת אייר", אמר הראש בקול חמור. "ניסיתי לנצח אותו… באמת שניסיתי. לא ריחמתי עליו במהלך הקרב אפילו לרגע", החזיר אייר ומשום מה בקול שלו נשמעה סוג של גאווה מסוימת. הראש נאנח, "מה אני אעשה איתך אייר? כרגע נמשיך לחכות כאן, אני אטפל בך כשנתפוס אותם ונחזור", אמר בקול לאה. "עוד פעם אתה מוותר לו? הוא נכשל לעזאזל! אתה פשוט עומד להתנהג כאילו הוא עוד פעם לא סידר את החדר במקום להעניש אותו באמת כמו שצריך?", שאל ריינאק בכעס. "יש לך בעיות עם איך שאני מנהל את צוות אימפריום?", שאל הראש בקול מאיים וריינאק הרכין את ראשה ושתק. "אני חושב שכדאי שנתחיל ריינאק", אמר לפתע האחד שנראה כמו בלאק בקול חסר רגשות. "בשמחה". "להתחיל מה?", שאל הראש בקול לא מבין עם גבו אליו ולפתע חרב הופיעה ויצאה מתוך החזה שלו, משאירה אחריה חלל, הראש נפל על הרצפה בחוסר אונים וניסה לעצור את הדימום. "להתחיל מהפכה", ענה לו החיקוי של בלאק בקול אדיש. אייר עמד להסתער לכיוונו כשריינאק הוציא את הטייראניטאר שלו מהפוקדור והדף אותו אחורה. "קרלוס! תחזיק מעמד! אחרי שאני אחסל אותם אני אטפל בך!", אמר אייר בכעס והוציא את הפוקימונים שלו שהיו במצבי פציעות שונים בגלל הקרב נגד לאיוס. "אתה באמת חושב שאתה יכול להציל אותו כמו תמיד? אתה טועה", אמר האנטי-בלאק והתקרב לראש שמדמם על האדמה. "אתה באמת עומד… להרוג את אבא שלך?", שאל בקול מתחנן. "אני אהרוג אותך בדיוק כמו שהרגתי את אמא. למרות שאני מניח שהמוות שלך יהיה פחות מספק בגלל שהיית אבא כל כך גרוע", אמר בקול חדגוני ופשוט גלגל אותו אל תוך התהום. "אני אחסל את שניכם על זה!", קרא לעברם אייר בכעס. "תעשה לי טובה! אתה מחוסל. כל הפוקימונים שלך גמורים. ואל תדאג אני אשלח אלך את לאיוס ברגע שהוא יגיע לכאן", אמר ריינאק בקול מרושע. "שלא תעז לגעת בו!", אמר אייר בכעס ואז בשאגת קרב הסתער לעבר ריינאק כשאמבר מסתכלת על כל העניין בעניין קר. ריי התעורר מהחלום וראה שכל השאר גם בשלבי קימה. כשהם התארגנו בבוקר אף אחד לא שאל לגבי זה שלאיוס וזארה ישנים קרוב אחד לשני, אפילו אמה שמרה על הפה שלה סגור ולא אמרה שום עקיצה או ירידה. סאנס הופיע בחדר, "אוקיי, אתם מוכנים לצאת מכאן?", שאל עם חיוך. "יש לי שאלה מר סאנס", אמרה אלה. "סאנס זה מספיק, העצמות שלי לא זקנות עד כדי כך. מה השאלה?". אלה מצמצה בתגובה לבדיחה הלא מוצלחת של סאנס אבל לא הגיבה. "טוב אם אתה יכול להשתגר ממקום למקום, אתה לא יכול לשגר אותנו לבחוץ? תמיד חשבתי על זה". "אה זאת שאלה טובה, אבל יש כמה סיבות למה אי אפשר לעשות את זה אלה. הראשונה, אין קסם בעולם החיצון, ואי אפשר להשתגר למקום שאין בו קסם. הסיבה השנייה היא כי הבסיס בעצם אטום לגמרי, אם לדוגמא היה לי פוקימון שיודע השתגרות לא הייתי יכול לצאת מכאן כי חייב שיהיה איזשהו קשר מסויים בין שני המקומות. וזה פחות או יותר עצם העניין, זה עונה כל שאלתך?", אלה הסתכלה על סאנס במבט מוזר והנהנה בזהירות. סאנס הסתכל על ריי ונאנח אנחה, "לא אמרת שהם יהיו כאלה צולעים", אמר וגיחך לעצמו. ריי צחקק צחוק קטן אבל אז נזכר בסיטואציה שהם נמצאים בה והשתתק, אחרי הכל הפוקימון של לאיוס נהרג, זה לא עניין לצחוק עליו. "יופי, עכשיו בואו נלך", אמר סאנס ויצא. הם יצאו מהחדר והתחילו ללכת אחרי סאנס במסדרונות, מתחמקים מפטרולים וחיילים, נלחמים רק כשצריך. לאיוס היה מנותק, הוא הלך כשהלכו ועצר כשעצרו אבל חוץ מזה הוא לא עשה כלום. "סאנס… היה לי חלום", התחיל ריי לומר. "לא חלום, חיזיון. אני גם יכול לתאר לעצמי מה ראית, אין לנו בדיוק ברירות בנוגע לזה, חייבים להמשיך", אמר סאנס והמשיך בדרך. בסופו של דבר הקבוצה הגיעה למסדרון שעמדו בו חיילים בשורה, לא הייתה להם ברירה אלא להילחם, כל אחד הוציא את הפוקימונים שלו, חוץ מלאיוס. הם הוציאו פוקימונים פשוטים נגדם, ראטיקייט, טאנטקרול, כל החיילים הוציאו את אחד משני הפוקימונים האלה. הקרב היה קצר, הם לא היו צריכים להתאמץ יותר מדי וכבר החיילים שהראו אומץ בהתחלה ברחו בצרחות. ואז סאנס נעמד לפני דלת וחיכה. "הוא אמור להגיע עוד מעט", אמר כשראה שכל השאר מסתכלים עליו. "מי אמור להגיע?", שאלה אמה. "השלד המכוסה עור שרוכב על משחטת הברזל הלבנה", אמר סאנס ובניגוד לפעמים אחרות נראה לריי שהוא לא צחק בכלל. הם חיכו שם כמה דקות עד שפתאום נשמע פיצוץ מהמשך המסדרון, חיילים התחילו לרוץ, החבורה התכוננה לקרב אבל הם חלפו אחריהם, כאילו הדבר שגרם להם לברוח מפחיד כל כך שכבר לא חשוב לתפוס אותם. ואז הופיע פוקימון שנראה כמו עכביש רובוטי, היו לו ארבע רגליים, ואיקס על הפרצוף, מטגרוס, והוא היה בצבע לבן. אחריו הגיע בחור שנראה בשנות העשרים המאוחרות, שיערו כסוף והוא לבש חליפה אלגנטית וכהה, הוא התנהג כאילו שום דבר לא קרה. "לקח הרבה זמן, כבר הספקתי לתכנן את ההלוויה של עצמי", אמר לו סאנס בקול חסר סבלנות. "אלף סליחות מר סאנס היקר", אמר והרכין ראש. "תכירו, זה השלד המכוסה עור שרוכב על המשחטת הלבנה, הוא מהעולם בחוץ". "עוד מישהו מבחוץ? יחסית לארגון סודי ממש קל להיכנס לכאן", אמרה אמה בצורת החוצפה הרגילה. האיש שכונה השלד המכוסה צחק צחוק עשיר, "תנו לי להציג את עצמי, שמי הוא סטיבן סטון", אמר האיש וקד קידה. = = = = = האיש שקרא לעצמו סטיבן נראה חזק, הוא נראה בטוח בעצמו, אפילו שהוא בבסיס של האויב. הוא חייך עד שלפתע מבט של חוסר הבנה עבר בפרצוף שלו כשהסתכל עלינו. "אמה? אמה קרייס?", שאל והתקרב אל אמה. "אתה מדבר אליי?", שאלה אותו אמה. "לא יודע, את רואה כאן עוד אמה?" "לא אבל אני רואה כאן אידיוט שרוצה לקבל בעיטה, מאיפה אתה מכיר אותי, ומה זה קרייס?", שאלה אמה בחוצפה. "סטיבן, הם מחוקים, היא לא זוכרת כלום", אמר סאנס בשקט. "אה, זה מסביר לאן היא נעלמה. למרות שלפי ההתנהגות שלה הייתי אומר ששום דבר לא השתנה", אמר סטיבן עם חיוך. "אתה כבר מוכן להסביר על מה אתה מדבר?", שאל ריי שנחלץ לעזרת אמה. "אמה היא שוטרת במשטרה הבין-לאומית היא נכנסה לליגה וניסתה לעזור לנו לעצור את צוות אימפריום, היא נעלמה לפני כמה חודשים. עכשיו אנחנו יודעים לאן". אלה התרגשה בשביל אמה, היו לה חיים בחוץ, היא יכלה לצאת החוצה ולהמשיך את החיים שלה, אולי יהיה לה קצת קשה בהתחלה אבל היא תצליח. "זה לא משנה כלום, אנחנו עדיין צריכים לצאת מכאן. קדימה ראש עצם, בוא נעוף מכאן", אמרה אמה כשפנתה אל סאנס. סאנס המשיך במסלול שלו, עשה סיבובים ועיקופים, כנראה כדי להתחמק מחיילים או משהו. בסופו של דבר הם הגיעו לשתי דלתות כפולות, ענקיות. "אתם מוכנים אני מקווה", אמר סאנס בקול, "שלא תחטפו לי פתאום רגליים קרות", הבדיחות קצת עיצבנו את אלה, אבל היא לא אמרה כלום. סאנס התקרב ללוח שהיה מחובר לקיר ליד הדלתות, הוא הרים את היד שלו ואור כחול בהק לרגע, ואז הדלתות נפתחו. הם נכנסו לחדר שנראה כמו מערה ענקית, זקיפים ונטיפים בכל פינה, וגשר שעבר מעל תהום ענקית שהייתה באמצע המערה. הם נכנסו פנימה והדלתות נסגרו אחריהם. הם התקרבו אל הגשר שהיה רחוק מאוד מכפי שנראה. בערך 10 מטרים לפני שהגיעו לגשר נשמע קול, "חיכיתי לכם", מהצללים יצא אדם שנראה בדיוק כמו בלאק, רק בלבן, הוא לבש חולצה לבנה ומכנסי ג'ינס, חרב חגורה לירכיו, עיניים אדומות בצבע של דם הסתכלו עליהם במבט מקפיא. "ראיין…", אמרה זארה בתיעוב. "את מתכוונת 'הראש', תפני בכבוד למנהיג שלך זארה", אמר בקול חדגוני ואז מהצללים יצאו ארבע דמויות, אמבר, בחור שכנראה היה זארק – האדם שריי ואמה סיפרו לה עליו, אחד שנראה מעוות כל כך שאלה הרגישה משהו עולה לה בגרון. הרביעי היה יצור כמו סאנס, אבל הגלימה שלו הייתה אדומה. "איפה אייר?" שאל לאיוס ששתק עד עכשיו. "רוצה להרוג אותו מה? אני מרגיש את תאוות הרצח שלך", אמר הבחור המעוות שנשמע כמו ריינאק, ריי סיפר לה שהוא שרף אותו, כנראה זה עדיין לא הספיק להרוג את החלאה. "למרות שהייתי מת לראות אותך הורג אותו לצערי הוא כבר לא איתנו", אמר עם החיוך השטני שלו. "מה עשית לאייר חתיכת אפס מצולק?", שאלה זארה בכעס. "בואי רק נגיד שהוא קפץ באנג'י, אבל בלי חבל", אמר והצביע על התהום. "אני אהרוג אותך על זה", אמרה זארה בכעס. "את לא הצלחת לנצח אותי עד עכשיו, את חושבת שהפעם זה יהיה שונה? למרות שכשאני חושב על זה אולי היה עדיף להשאיר אותו בחיים ולחכות לך", אמר והצביע על לאיוס. "זה היה מבדר אותי כמו איך שראיין הרג את אבא שלו". "מה זאת אומרת?", שאל לאיוס. ריינאק צחק צחוק מטורף, "אתה עדיין לא יודע? וואו זה יותר גאוני ממה שחשבתי! אם ככה אני אגלה לך! יש סיבה לזה שאייר לא הרג אתכם, לזה שהוא תמיד עזר לכם בכל פינה, דאג שלא יקרה לכם כלום, לא הסגיר אתכם למרות שהוא היה צריך, אף פעם לא שאלת את עצמך מה הסיבה?" שאל ריינאק וצחק. "זה בגלל… זה בגלל שהוא רצה קרב, לא?", שאל לאיוס בחוסר וודאות. "קרב הוא יכול למצוא בכל מקום, מה גורם לך לחשוב שקרב נגדך יהיה כל כך חשוב? לא… יש סיבה אחרת. האמת, היא כל כך שקופה שאני לא מבין איך אפילו סתומים כמוכם לא הבנתם אותה.", הוא המשיך לצחוק כמו משוגע. "נו מה הסיבה?", צעק לאיוס. "כי אייר הוא בעצם אבא שלך", אמר ריינאק וצחק למראה פניו של לאיוס. "בדיוק! אבא שלך! האחד שגרם לרצח של הפוקימון שלך הוא אותו אחד שהביא אפס כמוך לעולם! אבל לא הצלחתי לעצור בעצמי, אז נפטרתי ממנו. והבטחתי לו שאתה עומד להצטרף אליו בקרוב", אמר והוציא את אחד הפוקדורים שלו. סאנס נעלם, וגם השלד השני, הם הופיעו כל אחד על זקיף אחר במערה והסתכלו אחד על השני, לאיוס וריינאק הוציאו כל אחד פוקימון, ריינאק את טייראניטאר ולאיוס את סוומפרט. לפתע סלעים התחילו לרחף מעל התהום. אלה ראתה את סאנס זוהר בכחול כשזה קרה. "אני אשמור עליהם מרחפים, תלחמו נגדם", אמר והסתכל על השלד היריב שלו. "אז סוף סוף יצאת מהמחבוא שלך מה? תמיד היית פחדן, מה קרה?", שאל המקביל שלו בקול מגחך. "החלטתי,שזה הזמן לעשות צעד פיראס, אני אנצח אותך כאן ועכשיו". "היית צריך להישאר בחור שלך, עכשיו אין לי ברירה אלא להרוג אותך", אמר השלד שנקרא פיראס. לאיוס תקף את ריינאק דרך הסלעים המרחפים של סאנס, זארה הסתערה לעבר זארק, ריי לעבר אמבר ובלאק הצליח איכשהו להגיע כבר אמצע הגשר ועמד מול ראיין, מקרוב אפשר היה לראות שבלאק גבוה יותר וטיפה יותר רחב, אבל חוץ מזה הם היו זהים לחלוטין, מלבד הצבע. חיילים התחילו לצאת מאחורי הסלעים במערה, ובראשם עמד זאק, הסגן של ריינאק. "אה באמת תהיתי איפה אתה נמצא, רציתי לפרק לך את הצורה לפני שאנחנו עפים מכאן", אמרה אמה לזאק והוציאה את אמבור. אלה התכוננה לקרב, הפעם היא לא התכוונה לעמוד בצד ולחכות שיצילו אותה, הפעם היא תילחם, והיא תנצח.