אני ואייר אמורים לצאת היום לשממה. כאדמין, אייר צריך לדאוג לחלק שעליו הוא אחראי בבסיס. הוא היה אמור לבוא לקחת אותי מהחדר שלי בשעה תשע, אז נשארה לי עוד חצי שעה לפי שעון הקיר. חשבתי לי על המשפחה שלי, ועל כמה שהם לא חשובים לי באמת. ההורים שלי הם עיוורים, וילכו לאן שיגידו להם, כמו צאן לטבח. ואחי הגדול, רק המחשבה עליו העלתה צמרמורת בגופי.
זאק אורורה, הסגן של האדמין ריינאק. הוא היה ידוע לשמצה בבסיס כחייל שיבצע כל משימה שתבקש ממנו באופן מלא. הבעיה? הוא לקח רק משימות שגרמו לו הנאה, ואלה לרוב כללו גרימת כאב לאחרים, אונס, ולעיתים קרובות גם רצח.
רצית לרצוח חבורה של אנשים שמנסים לברוח? הוא יהרוג אותם וידאג גם להעלים את הגופות. רוצה לשרוף כפר שלם כי הם מנסים למרוד? הוא יעשה אם זה עם חיוך על הפנים. רוצה להעניש אחד מאיתנו שניסה לעזור לפראיים? הוא יענה אותו עד שהוא יתחנן למות. כן… זה אח שלי, ואת כל הדברים האלה הוא ניסה לעשות לי כשהיינו ילדים, לא שזה עבד לו.
אני יכולה לצאת מהמקום הזה בלי להרגיש שום רגשות אשמה, או שזה לפחות מה שאמרתי לעצמי. עמוק בפנים ידעתי, בחיים לא יהיה לי האומץ לעשות את זה, אני פחדנית. בתשע שמעתי נקישה על הדלת, קמתי וראיתי את אייר שם.
"את מוכנה?" שאל תוך כדי כניסה לחדר.
"כן כן", אמרתי עם טיפה חשש, אף פעם לא באמת השתגרתי.
"זה בסדר, אבל זה יכול לגרום לקצת סחרחורות", אמר אייר בקול מרגיע.
הוא הצמיד אותי אליו ולחץ על כמה כפתורים בצג השעון שלו, תוך רגע עמדנו במקום שהוא לגמרי לא החדר שלי. זה נראה כמו משרד, אבל קטן בהרבה מהמשרד של אייר במפקדה. ישב שם אדם, שהיה שרירי בימי נעוריו, אבל השמין ככל שהתבגר. הסגן של אייר, רוג'ר רוטה. הוא נעמד ברגע שהוא שם לב אלינו והצדיע.
"המפקד אייר, החיילת אורורה", לא נראה שהוא מופתע לראות אותי, אבל אני בטוחה שהוא היה.
אייר סימן לו עם היד להשתחרר והוא יצא מההצדעה.
"איך ההתקדמות שלנו?" שאל אייר בלי כל דברי הנימוס מסביב.
"אנחנו כרגע אוספים חיילים שיאפשרו לנו להיכנס לתוך העיר, ברגע שיהיה לנו כוח מספיק, ניכנס לעיר ונכפה משטר," היה נראה שרוג'ר מרוצה מההתקדמות שלו.
אייר נעמד במקום וברגע שסיים לשמוע את דוח המצב שאל, "יאפשרו? כוח? משטר?" שאל בתמיהה.
"אני חושב שלא קלטת מי אנחנו בדיוק," אמר והסתובב אל רוג'ר בפנים זועמות.
"אנחנו צוות אימפריום! אנחנו לא צריכים "כוח", או "משטר", כדיי לגרום לאנשים להקשיב לנו! אנחנו פורשים את זה וזה נעשה! אתה מפוטר לאלתר מצבא איפריום, יש לך עשר דקות לעזוב את הבסיס הזה", אמר אייר בקול קשה.
"א..אבל אדוני…", אמר רוג'ר בקול מתחנן שזיכה אותו במבט זועם של אייר שהשתיק אותו באותו הרגע וגרם לו לצאת מהחדר.
לפעמים אני שוכחת כמה אייר יכול להיות קשוח, אבל הוא אדמין אז אני בטוחה שזאת לא פעם ראשונה שהוא עושה את זה. הלכתי אחרי אייר כשיצא מהחדר. היה מסדרון לצד ימין שכנראה הוביל למעלית ומדרגות מולנו, אייר החליט לרדת במדרגות. היה אפשר לראות מגרש שכנראה היה מגרש אימונים, כי כרגע עמדו שם חיילים של צוות אימפריום במסדר. כשאייר הגיע המפקד שם היה באמצע הסבר כלשהו שנקטע כשראה שאייר נמצא.
"המפקד!" אמר והצדיע, אייר שחרר אותו ואת כל החיילים בהנפת יד.
"אולי תרצה לתת כמה מילים לחיילים החדשים?" שאל מפקד היחידה את אייר.
אייר שקל את העניין לשתי שניות ונענה לחיוב.
"כשהגעתי לכאן היום, קיוויתי לראות שהמצב באמת השתנה," אמר בקול לא גבוה שאיכשהו נשמע בכל האזור, גם אנשים שהיו בחדרים שלהם שהיו בקראוונים שהוקמו בשביל האנשים, יצאו החוצה כדי לשמוע את זה.
"אבל מסתבר שהמצב נשאר אותו הדבר. צוות אימפריום לא צריך חיילים, או הפגנת כוח כדי לגרום לדברים לקרות, הוא דורש וזה קורה. ואני עומד לשנות את השממה למצב הזה!" אמר אייר.
בזמן שכל החיילים ענו "כן המפקד!" והצדיעו, אפילו אלה שלא היו במסדר בכלל.
לפתע הופיע רוג'ר משום מקום כשמבט פראי בעיניו.
"נמאס לי ממך, חתיכת שוויצר כחול ומחורבן!" צעק לכיוון אייר.
ידעתי שאייר לא אהב שקוראים לו כחול, הרמז היחיד לזה שהוא התעצבן היה רטט בעין ימין שלו.
"אתה מודע למשמעות מעשיך, רוג'ר?" שאל אייר בקול מקפיא.
"במשך שנים ניסיתי להתקדם במעלה הדרגות! אבל אתה… אתה תמיד היית שם, עצרת אותי! היום זה נגמר!" צעק והוציא פוקדור מהחגורה שלו.
מפקד המסדר מיהר להתערב "רוג'ר אל תעשה את זה! אתה מודע להשלכות!" אבל זה לא עזר.
"אתה תשתוק או שגם אתה תחטוף!" צעק לכיוון המפקד ושיחרר את הפוקימון שהיה כלוא שם. יצא משם פוקימון בגובה שני מטרים לפחות עם 4 זרועות, ועור בצבע אפור, מאצ'אמפ.
" אני אימנתי את הפוקימון הזה במשך שנים! הוא יהיה האחד שיפיל אותך, אייר!" צעק רוג'ר בטירוף.
שמתי לב שאין על אייר שום פוקדור, כנראה גם מפקד המסדר שם לב כי הוא הציע לאייר את הפוקימונים שלו, "אין צורך", ענה אייר בשלווה.
"אתה חושב שבגלל שיש לך פוקימון אתה תוכל לנצח אותי?" קרא אייר לעבר רוג'ר.
"הסיבה היחידה שאתה לא הצלחת הייתה כי אתה חלש! תמיד היית חלש! ואתה חלש מדי כדי להודות בזה אפילו! אתה בושה לצוות אימפריום!"
רוג'ר שמע את זה ואיבד את זה לגמרי "זהו זה! מאצ'אמפ, תעיף אותו מכאן!" פקד על מאצ'אמפ שהתקרב במהירות לאייר וזרק אותו באוויר, או לפחות ניסה. מאצ'אמפ עם 4 זרועותיו תפס את אייר שתפס את מאצ'אמפ בחזרה. הפוקימון היה מופתע שאייר בכלל מצליח להתנגד אליו. אייר תפס את מאצ'אמפ, זרק אותו באוויר על הגב ונתן לו שלוש מכות מהירות שעילפו אותו בשניות.
כל החיילים, (כולל אני) עמדו בהלם ממה שקרה עכשיו, אפילו רוג'ר.
אייר התקרב לרוג'ר "הפוקימון שלך חלש, בדיוק כמוך", אמר לרוג'ר שעמד קפוא.
הוא תפס את רוג'ר בראש עם יד אחת והרים אותו לאוויר, רוג'ר התחיל להתפתל ביד של אייר וניסה לשרוט אותה. אייר הרים אותו לאוויר ונתן לו מכת ברך לתוך הבטן, שהשמיע צליל שבירה מחליא וגרם לרוג'ר להפסיק לזוז. אייר זרק אותו על הרצפה כאילו היה בובת סמרטוטים.
"טפלו בו ושלחו אותו למפקדה לשימוע על כל הפשעים שביצע", אמר כאילו המקרה היה הפרעת משמעת קלה, "עוד מישהו רוצה להגיד משהו?" שאל אייר בקול אגבי, אף אחד לא ענה.
שמתי לב ממרחק לחבורה של אנשים שמתקרבת אלינו.
= = = = =
לפי המידע שבלאק קיבל, החלק הזה בבסיס אמור להיות לא מאויש כל כך, אז למה לעזאזל יש כאן ממש, אבל ממש הרבה חיילים?
ריי הציע שנסתובב אבל בלאק אמר "זה רק יגרום להם לחשוד יותר", והמשיך ללכת.
כשהתקרבנו, שמתי לב שכל החיילים שם בעמדות קרב, כנראה שמו לב אלינו מרחוק, בין כל האנשים שמתי לב לאייר, שעמד שם והסתכל עליי.
"איך אפשר לעזור לכם?" שאל מי שנראה כמפקד היחידה שבדיוק עמדה שם.
"אנחנו רוצים לעבור", אמר בלאק בכל אגבי.
"אני חושש שזה לא יכול לקרות," אמר המפקד, "המעבר הוא רק לאנשי צוות אימפריום ורק ל…"
אבל אייר קטע אותו. "זה בסדר, הם איתי, אתה יכול להעביר אותם", אמר בקול רגוע.
"אבל אדוני… אין להם את האישורים המתאימים…", אמר האיש וניסה להתווכח עם אייר.
"אתה מפר פקודה, חייל?" אמר אייר בקול קר, שהשתיק את המפקד השני בשנייה.
"לא א…אדוני! אני מצטער!" אמר והצדיע לאייר. אייר החווה לנו עם היד לבוא אחריו. אין יותר מדי ברירות כשענק בגובה 2 מטרים בצבע כחול אומר לך לבוא אחריו. כשהלכנו, שמתי לב למאצ'אמפ זרוק על הרצפה, מעניין מי זרק אותו שם.
השער לא היה מה שציפיתי, קודם כל היו שני מגדלים בנויים בתוך הקיר, שלא ראו מרחוק. ביניהם היה מנהרה ששני חיילים עמדו בשני צדדיה ואיישו אותה.
"ניסיתי לעכב את האיוש של המקום", אמר אייר בלחש, "אבל נראה שלקחתם את הזמן שלכם כאן".
"מחיר קטן תמורת עוד כוח", עניתי לו עם אותו החיוך שהוא חייך אלינו בקרב הראשון שלנו, וטפחתי על הפוקדור השלישי שלי. הוא ראה למה אני מתכוון וחייך את חיוך הקרב שלו.
"אני מקווה שתעמוד בהבטחה שלנו", אמר והסתכל עליי.
"אל תדאג," עניתי לו בביטחון, "אני לא אפספס את זה בעד שום דבר שבעולם", ולרגע הרגשתי חיבור ביני לבין אייר, משהו שרק אנשים כמונו יכולים להכיר, רצון עז לקרב.
הוא הגיע איתנו עד הכניסה לשער וציווה על החיילים להעביר אותנו, שענו בצעקת "כן, המפקד!" הם העבירו אותנו עד סוף המערה, שם עמדו עוד שני שומרים. המעבר היה גדול מאוד, אבל בצד של היציאה והכניסה היו דלתות קטנות שנועדו לבני אדם בודדים.
"תצאו מהדלת הזאת, היער נמצא בהמשך", אמר אחד החיילים וחזר לעמדה שלו.
מסתבר שהרבה דברים נהיים פשוטים יותר כשענק בגובה שני מטרים עם עור כחול מעוניין שתתחזק כדי להילחם נגדו… מעניין. פתחנו את הדלת ויצאנו החוצה. אף אחד מאיתנו לא ציפה למה שנראה שם.
