הפרח הקטן והפרח הגדול
בשלושת הימים לאחר המשימה במערת הדיגלט הייתי מדוכא. לא הסכמתי לצאת מגזע העץ הקטן שקיבלתי לאחר המשימה. כמובן שאמבואר הצטער שוייפלום מתה, ואמר "חבל, הבלרינה תחסר לי…", אבל זה לא נשמע מספיק טוב. נשמע שלא כל כך אכפת לו. אמבואר אמר שהמשימה הבאה שלנו תהיה לצרף חבר לצוות, מכיוון שוייפלום מתה. הוא אמר שלא משנה מאיפה נצרף, זאת אומרת […]
כוח בלתי מוסבר
"לא!" זעקתי וזינקתי לעבר וייפלום, אבל זה היה מאוחר מדי. דאגטריו תפס את וייפלום בכמה מזרועותיו, והידק את אחיזתו. "כבר הרבה זמן לא אכלתי יצור כזה עסיסי", אמר דאגטריו, וקירב את וייפלום לעבר פיו, מסתבר שהפה שלו נמצא מתחת לכל הראשים שלו. "שחרר אותה!" קראתי, אבל דאגטריו נענע את ראשו, וקרא "רוצה אותה? נורא חבל, היא תהיה מאוד טעימה…" […]
פגישה חוזרת עם המגמה
"בואו מהר", קרא דאסטוקס, והראה לנו פתח באדמה, דרכו יכלנו לעבור. "מי אתה?" שאל סוויפר. "אני הרפתקן" ענה דאסטוקס, "כל ההרפתקנים מחפשים מקומות כמו זה, הגעתי לפה כדי לחקור את המערה, אבל דיגלט לכדו אותי כאן ואמרו שאני אשמש כקרבן בשבילם. לכן בלי לבזבז עוד זמן, מיד כשכולם הלכו, ניצלתי את הרגע וברחתי". דאסטוקס נכנס אל תוך הפתח וקרא […]
משימת ההתאבדות של סנדשרו
"לא!!!" קראתי. הייתי בהלם. לא האמנתי שזה באמת קרה. הדמעות החלו לזלוג מעיני במידיות. התחלתי לבכות כמו שלא בכיתי מעולם. יותר ממה שבכיתי על הורי, יותר ממה שבכיתי כשפחדתי. כל חברי הצוות הצטרפו לבכי, אבל אני בכיתי יותר מכולם. "למה זה קרה??" קראתי בקול אובד עצות, "למה?" הדמעות המשיכו לזלוג ולזלוג, ללא הפסק. "אני לא מאמין שזה קרה לי" […]
הוידוי – חלק ב'
"היי, היטמונלי!" קרא פלייגון, "אולי תגיד לנו משהו על עצמך?" "אני לא חייב לכם דין וחשבון" אמר היטמונלי בשקט. "נו, באמת," קרא מטאגרוס, "אל תהיה נמושה". "אמרתי, שאני לא חייב לכם דין וחשבון!" קרא היטמונלי בקול. מרוב עייפות, רק מעט דיבורים הספיקו בשביל להלחיץ אותו. "תעזבו אותי כבר, גלמים!" הוא הלך בשקט, ולא ייחס משמעות למבטים שתקענו בו. "איזה […]
הוידוי – חלק א'
יצאנו מבסיס העץ. היינו כל כך מותשים מהמשימה האחרונה. אבל זה לא עצר אותנו מלצאת לעוד משימה, הפעם בחושך. התחלנו לצעוד קדימה, למרות שלא היה לנו מושג לאן אנחנו בדיוק אמורים ללכת. "אזזז…" סוויפר התחיל לשאול, "איך בדיוק מגיעים למערה הזזזאת שששדיברנו עליה?" למרות הדיבור המצחיק, סוויפר לא היה ציני כלל וכלל. להפך, נראה שהוא פחד […]
אל תוך הר הגעש
הרגשתי את הלבה נוזלת לתוך גופי. עכשיו התחלתי להילחץ. 'איך יוצאים מכאן?' חשבתי לעצמי. לא היה לי ברור מה צריך לעשות כדי לצאת. החלטתי לשחות כלפי מעלה ולקוות לטוב. הלבה זלגה ממש אל תוך גופי, ליטפה את עצמותי, את בשרי ואת עורקיי. 'כנראה שהמחקרים של בני האדם צדקו' חשבתי, 'למרות הכל אני פוקימון מסוג אדמה'. הבנתי שיש גם כמה […]
עדכון עשרים וחמישה: עם ישראל חי
עשה שָׁלום בִּמְרומָיו. הוּא יַעֲשה שָׁלום עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. שלום וברוכים הנמצאים לכל האוהבים והחברים. זו הפעם הראשונה שאני פונה אליכם באופן רשמי מאז החזרה שלי מפולין, ורציתי לומר שזו הייתה חוויה מיוחדת במינה עבורי, למדתי שם כל כך הרבה ואני יכול לכתוב על זה ללא סוף, ולכן אאסוף את מחשבותיי לשלושה […]
אהבה מורגשת באוויר
"סוויפר!" קרא פלייגון לסוויפר, "עלה על הראש שלי!". סוויפר הנהן, ועלה על פלייגון במהירות. "תמקד את העצבים שלך!" קרא פלייגון. על פניו של סוויפר התנוסס חיוך. הוא שמח שפלייגון יודע מה היכולת המיוחדת שלו – העברת העצבים לנקודה מסוימת בגוף. סוויפר התמקד, ותוך רגע מזנבו החלו לטפטף טיפות חומציות, שפגעו בפניו של פלייגון. "תעצור את הטפטוף!" […]
חול מנטרל רעל
החלטתי לטייל קצת ביער ולהירגע מכל הסצנה המרגשת שקרתה לי אתמול. החלום שלי התגשם, הפכתי לגיבור' השאלה היא, האם באמת אני אצליח? אמבואר אמר בפירוש שיש סיכוי מצוין שנמות בזמן המשימות שלנו. אני לא יודע מה לעשות בקשר לזה, אבל אני בטח שלא אפרוש, במיוחד לא אחרי מה שעברתי כדי לעבור את שלב האימונים. התיישבתי […]
השביעייה הנבחרת
לאחר שרצתי למרחק עד סף היכולת שלי, התיישבתי לנוח. הייתי כבר בקצה היער. בחוץ היה כבר חושך. הסתכלתי על העצים שמסביבי, ולפתע הם היו נראים מפחידים עוד יותר משחשבתי שהם בהתחלה; הם היו קודרים, ענפיהם נראו כידיים מפחידות ונראה שהם הסתכלו ישירות עלי. התחלתי לפחד. נפל לי האסימון. אני פה לבד. היחידים שמסתכלים עלי הם […]
פלייגון נכנס לסיפור
אני ואמבואר ישבנו בתוך גזע עץ. העץ היה גדול ומרווח והיה מספיק מקום לשנינו. הבעיה הייתה רק בדלת הכניסה, שם אמבואר התקשה להיכנס בגלל גודלו, או בעצם, בגלל היותו חזיר. לאחר מאמצים רבים, אמבואר התייאש וחתך את הכניסה במהירות בעזרת חרבו. עכשיו אמנם עדיין היה קשה לו להיכנס, אבל לפחות הוא הצליח. "אז, אני מבין […]
עדכון עשרים וארבעה: הזדמנות של פעם בחיים
יתגדל. אושוויץ. ויתקדש. מיידאנק. שמה רבא. טרבלינקה. אמן בוכנוולאד. יתגדל. מאוטהאוזן. ויתקדש. בלזן. שמה רבא. סוביבור. אמן חלמנו. יתגדל. פונאריו. ויתקדש. טרזינשטט. שמה רבא. וורשה. אמן ווילנה. יתגדל. סקארז'יסקי. ויתקדש. ברגן-בלזן. שמה רבא. יאנוב. אמן דורה. יתגדל. נויאנגאמה. ויתקדש. פוסטקוב. שמה רבא. אמן. אתם בטח שואלים את עצמיכם למה אני פותח עם השיר ועם הקדיש […]
איך הכל התחיל
מאיפה אני עומד להתחיל את הסיפור שלי? קרו כל כך הרבה דברים שאפשר להתחיל דווקא מהם. הרי אני כבר ילד גדול, בן חמש, אני יכול לחשוב על רעיון טוב לבד. טוב, לאחר הרבה זמן מחשבה, החלטתי מאיפה אני אתחיל את הסיפור. אני אתחיל מהיום שבו פגשתי באופן רשמי את אמבואר. ~~~~~ זה היה ערב קריר, […]
הקדמה
שלום לכם. בוודאי שמעתם עליי מהסיפורים ומהאגדות, ואני בטוח שאם מצאתם את הדפים האלה, תוכלו להבין מה באמת הלך שם. אולי כדאי שאספר בקצרה: לפני הרבה שנים – וכשאני אומר הרבה, אני מתכוון לכערך חמישים שנה – הייתה קבוצה של פוקימונים, שכללה יצורים חזקים ביותר. כדאי שאפרט על כל אחד מהם, על מנת שכל מי שקורא […]
פרסומת: שבעת הגיבורים – הסיפור של סנדשרו
מאת אוהד כשיצור קטן שדמה לארמדיל החליט לחקור את העולם שבחוץ, העולם לא האיר לו פנים. חייו היו בסכנה, הוריו רדפו אותו והוא פחד מכל דבר שזז. זאת עד שבטעות הוא נכנס לבסיס עשוי מעץ, ששינה את חייו. פרסום ראשון: ביום חמישי 16.2.12.
