פוקידע: פוקימון 0027 – סנדשרו / Sandshrew
תמונה: שם: עברי אנגלי יפני סנדשרו Sandshrew サンド (Sand) מידע כללי: מספר פוקידע סוג זן 0027 עכבר גובה (מטר) משקל (קילוגרם) יכולות 0.6 12.0 Sand Veil Sand Rush (נסתרת) הסבר על היכולות: Sand Veil – מגביר את סיכוי ההתחמקות ב20% בזמן סופת חול. גם נותן חסינות נגד סופת חול. Sand Rush – מכפיל את המהירות […]
פוקימון גו: התפתחויות של פוקימונים (אבולושן)
אתר מפלצות כיס גאה מאוד להציג: המדריך הרשמי למשחק פוקימון גו Pokemon Go מדריך: טל הרשקוביץ והפעם – התפתחויות: – ווידל… קאקונה… בידריל – פידג'י… פידג'יוטו… פידג'יוט – רטטה… רטיקייט – ספירו… פירו – אקנס… ארבוק – סנדשרו… סנדסלאש – ג'יגליפאף… וויגליטאף – גראולית'… ארקניין – גרבלר… גולם – פוניטה… רפידאש – דודו… דודריו – […]
פרק אחרון: תקומתו של גיבור + פרסומת!
פקחתי את עיניי. 'רגע… פקחתי אותם? אני לא אמור… להיות מת?' עלתה המחשבה המוזרה לראשי. משום מה הייתי בגזע העץ שבו נהגתי לישון. מיששתי את מצחי, לראות אם זה אמת או חלום, והרגשתי קוביות קרח קפואות, קשורות בשקית גומי וצמודות לראשי. הסתכלתי בעדינות הצידה, מכיוון שכוחי היה חלש באותו רגע, וראיתי את בלוסום, כשגבה מופנה […]
הקרב הגורלי – חלק 2
'יופי, הייתי צריך להקשיב להורים שלי, הם אלו שאמרו שהעולם הזה מסוכן, ואני לא הקשבתי להם. איזו אירוניה, קרה בדיוק הדבר שחשבתי שאין סיכוי שיקרה. אני עומד למות עוד שניות ספורות. השאלה שנותרה היא מה יגרום למותי קודם: ארבעת הטילים שהיו בדרכם אלינו, או הטיל שנתקע בברך שלי כשהוא מכוון לחמישים שניות. וואו… לחשוב על […]
הקרב הגורלי – חלק 1
שאגתי בכוח תוך ריצה מהירה לכיוון צבא בני האדם שתקף את חבריי. הרגשתי מוצף באדרנלין, הרגשתי שאני יכול להביס כל דבר שיעמוד מולי. ברק הבזיק מהשמיים, ופגע בקרן שעל ראשי. האדרנלין בתוכי בער אפילו יותר. שאגתי בקול לעבר הצבא שהתפרס מולי, ומעכתי בעזרת רגלי העצומה כמה מכונות שעוד לא שמו לב לקיומי. "סנדסלאש!" קרא ראיקואזה, שעד אותו רגע […]
הסתערות צבאית
"עמדו במקום ולא נפגע בכם!" נשמע הקול בשנית, הפעם ממכונה גדולה יותר. זה היה טנק. "אני בטוח…" אמר ראיקואזה, ולפתע האדמה החלה לרעוד. מתוכה יצא גראודון, כשהוא מעיף אבני בזלת רותחים ומתיז לבה לכל כיוון, "אבל אנחנו נפגע בכם", השלים ראיקואזה את משפטו. זינקתי לאוויר, ושיסעתי את הטנק לשניים. משום מה, הטנק היה רך כמו חמאה. זינקתי חזרה למקומי, […]
המלחמה מתחילה
"אני עדיין לא מאמין שאני עם שישה יצורים כל כך… מלאי עוצמה" אמרתי לראיקואזה. עפתי על גבו, מכיוון שלא יכלתי להגיע לקצה השני של העולם לבדי, וראיקואזה העדיף לעוף בשמיים מלהיות מתחת למים. "אני מסתדר יותר טוב למעלה מאשר למטה, קודם זה היה מקרה חירום" הוא אמר. שלא כמו בפעם הקודמת, השמיים הפעם היו בהירים […]
שבעת הגיבורים
אור חזק הבזיק בשמיים. קול רעם מרטיט עצמות נשמע. גשם ירד בלי הפסקה. חשוך בחוץ. עוד ברק הבזיק, הפעם הוא פגע בעץ סמוך ושרף אותו עד היסוד. הגשם העז כיבה את השריפה, אבל כבר היה מאוחר מדי בשביל העץ. עוד קול רועם נשמע. 'קקקרראאאאאאקקקקק' נשמע קול פיצוח חזק ומבהיל. הסתובבתי אחורנית, אל הכיוון ממנו נשמע קול הפיצוח. המכונה הגדולה […]
קלפייבל, קלפייבל ו… עוד קלפייבל
"גם… אני… אוהב… אותך", אמרתי בקול חנוק. יותר מזה לא יכולתי לומר. הרגשתי את נשמתי יוצאת ממני. יכולתי לראות אור לבן. התקרבתי אליו בלית ברירה, בלי יכולת להתנגד. אבל משום מה, הרגשתי את עצמי, את הגוף שלי. לא את נשמתי. "יכול להיות שזה…" אמרתי, אך האור הלבן סנוור אותי והפסקתי לדבר. 'היי, אני יכול לדבר!' חשבתי. האור גדל יותר […]
שביל הנחש
"הנחש…" לחשתי לעצמי, "הנחש טרף את בלוסום!" באותו רגע כל כך רציתי שטפריי יישלפו, שמראשי תצא קרן ארוכה וחדה, שזנבי יתארך ושמגבי ייצאו קוצים חדים כתער. אבל שום דבר מכל אלו לא קרה. הפעם, הייתי חסר אונים. "חייבים לשחרר אותה!" קרא קלפייבל, "הנחש עדיין לא עיכל אותה, אבל הזמן הולך ואוזל! כמות האוויר בבטנו תיגמר בקרוב, ואם לא נשחרר […]
ממלכת החיות
"השמש הזאת כל כך נעימה!" קראה בלוסום, ונשכבה על הדשא הרך שביער. "היי!" קרא קלפייבל, "אין לנו זמן לזה!" "אבל השמש כל כך נעימה…" אמרה בלוסום ברוגע, ועצמה את עיניה. "שנשאיר אותה פה?" הציע היטמונלי. "אין ברירה, אם היא לא רוצה לקום, בעיה שלה…" אמר קלפייבל, והתחיל להתקדם, כשכולם אחריו. "להשאיר אותך פה?" אמרתי לבלוסום, "לא במשמרת שלי!". […]
השער למציאות
"בוקר טוב לכולם!" קרא מטאגרוס בקול רם, תוך שהוא נוקש ברגליו בחזקה. "איך הוא יכול להיות טוב כל כך," קרא היטמונלי בכעס, "כשאתה צועק כמו חמור?!" "איזה חמור?" שאל מטאגרוס, "אני רק מעיר אתכם!" "לא רק זה," אמר היטמונלי, "כל הלילה נחרת כמו איזה חזיר!" "אני נוחר?" שאל מטאגרוס, "זה אפילו לא הגיוני! אני לא בשר ודם […]
שיווי המשקל של סטיליקס
"קדימה!" קרא פלייגון לעבר מטאגרוס, שהטיח את גופו בחזקה בגופו המתכתי והקשיח של סטיליקס. מנועי הסילון שהיו על רגליו עזרו לו במהלך, וסטיליקס שאג בזעם, תפס את מטאגרוס והטיח אותו ברצפת השיש הקרה של המקדש. "קבל את זה!" קרא פלייגון, תפס בזנבו של סטיליקס, והסתובב במקום במהירות. תוך רגע סטיליקס היה קשור עליו. אבל סטיליקס, שבינתו הפתיעה את כולנו, […]
בלוסום וסנדשרו; חברות אמת
"זה לא הולך להיות לך כזה קל!" קרא אוניקס העשוי מקריסטל. הוא זינק לעברי, וחבט בראשי. עפתי אחורה, והוא נעמד על האבני הקריסטל החתוכות שנשרו מזנבו. לפתע, אבני הקריסטל נדבקו לגופו. אוניקס התמתח קצת, ונעמד על זנבו. "אם אתה באמת רוצה להרוג אותי, זאת לא הדרך". התעצבנתי על מה שאמר. "לא כדאי לך להתגרות בי…" אמרתי, "לא כשאני במצב […]
המקדש הקדום של אבן הירח
"תחזיקו חזק!" קרא אוניקס, בעודו מתנגד לכוח המשיכה, וזוחל מעלה מעלה, בקצב מהיר יחסית. "הוא מדבר?!" שאלתי בתדהמה, ניכר היה שהיצור הפרימיטיבי והאיום הזה הוציא לרגע מילים מפיו. "בטח שהוא דיבר," אמר לי מטאגרוס, "אוניקס נחשב דווקא ליצור תבונתי ביותר, לעומת שאר הפוקימונים הסלעיים". אני חושב שהוא אמר שאוניקס חכם, אם כי לא כל כך הבנתי את המילים […]
הפגישה עם קלפיירי
"קדימה, קדימה!" קרא פלייגון, וירה כדור אש לעבר אלפי העטלפים שעפו מאחורינו, במטרה לחסל אותנו. "חייבים להוריד אותם מהזנב שלנו!" כדור האש פגע בגוש העטלפים, וחלק מהם, שנראה יחסית קטנטן לעומת הגוש כולו, נפל. "תעזרו לי!" קרא פלייגון, "חייבים להעיף מפה את כולם!" אחרי כמה דקות בהם נרדפנו אחרי חבורת העטלפים המעצבנת, למטאגרוס נמאס לברוח. "נשבר לי מהנודניקים […]
סיפורו של היטמונלי
"וואי…" קרא סוויפר, "הבטן שלי מפוצצצצצצת!" "זה היה אדיר!" קרא פלייגון, וחבט בכתפו של היטמונלי, "אתה לא חושב שזה היה טוב?" הוא שאל אותו. "טוב?" קרא היטמונלי, "אתה חושב שזה היה טוב?" "זה לא?" שאל מטאגרוס, "אני ממש אהבתי את זה!" "כמו שאמרתי, זה לא היה טוב…" אמר היטמונלי, "זה היה אדיר!!!" הוא זינק לגובה משמחה. "איזה כיף לראות […]
יוצאים למערת הירח
"בהצלחה!" קרא אמבואר, ונפרד מאיתנו לשלום. כולנו יחד, אני, היטמונלי, פלייגון, מטאגרוס, סוויפר, דאסטוקס ובלוסום יצאנו מבסיס העץ והתחלנו להתקדם לכיוון המערה. "זה בכיוון… צפון..מזרח, אני צודק?" שאל דאסטוקס. פלייגון עופף למעלה לכמה רגעים, וירד למטה, כשהוא מהנהן לעבר דאסטוקס. "מצצצוין!" קרא סוויפר, "בואו נזזזוזזז!" התחלנו להגביר את הקצב. "אתם לא יודעים כמה אני שמח להצטרף לצוות הזה […]
בלוסום מתקבלת לצוות
"אז…" שאל אמבואר את בלוסום, "מה את יכולה לעשות?" "תסתכל ותלמד!" קראה בלוסום, והחלה בתצוגה מרשימה ביותר של מהלכים. היא יצרה עלים באוויר וכיוונה אותם לעבר שק האגרוף שניצב במקום. העלים עפו לעבר השק, ופגעו בו. השק עף אחורה ונקרע. בלוסום יצרה חוטים העשויים מצמח מטפס, וקשרה אותם סביב לשק, שהתחבר. לפתע, השק החל להתקמט. בלוסום שאבה ממנו כוח. […]
הפרח הקטן והפרח הגדול
בשלושת הימים לאחר המשימה במערת הדיגלט הייתי מדוכא. לא הסכמתי לצאת מגזע העץ הקטן שקיבלתי לאחר המשימה. כמובן שאמבואר הצטער שוייפלום מתה, ואמר "חבל, הבלרינה תחסר לי…", אבל זה לא נשמע מספיק טוב. נשמע שלא כל כך אכפת לו. אמבואר אמר שהמשימה הבאה שלנו תהיה לצרף חבר לצוות, מכיוון שוייפלום מתה. הוא אמר שלא משנה מאיפה נצרף, זאת אומרת […]
כוח בלתי מוסבר
"לא!" זעקתי וזינקתי לעבר וייפלום, אבל זה היה מאוחר מדי. דאגטריו תפס את וייפלום בכמה מזרועותיו, והידק את אחיזתו. "כבר הרבה זמן לא אכלתי יצור כזה עסיסי", אמר דאגטריו, וקירב את וייפלום לעבר פיו, מסתבר שהפה שלו נמצא מתחת לכל הראשים שלו. "שחרר אותה!" קראתי, אבל דאגטריו נענע את ראשו, וקרא "רוצה אותה? נורא חבל, היא תהיה מאוד טעימה…" […]
פגישה חוזרת עם המגמה
"בואו מהר", קרא דאסטוקס, והראה לנו פתח באדמה, דרכו יכלנו לעבור. "מי אתה?" שאל סוויפר. "אני הרפתקן" ענה דאסטוקס, "כל ההרפתקנים מחפשים מקומות כמו זה, הגעתי לפה כדי לחקור את המערה, אבל דיגלט לכדו אותי כאן ואמרו שאני אשמש כקרבן בשבילם. לכן בלי לבזבז עוד זמן, מיד כשכולם הלכו, ניצלתי את הרגע וברחתי". דאסטוקס נכנס אל תוך הפתח וקרא […]
משימת ההתאבדות של סנדשרו
"לא!!!" קראתי. הייתי בהלם. לא האמנתי שזה באמת קרה. הדמעות החלו לזלוג מעיני במידיות. התחלתי לבכות כמו שלא בכיתי מעולם. יותר ממה שבכיתי על הורי, יותר ממה שבכיתי כשפחדתי. כל חברי הצוות הצטרפו לבכי, אבל אני בכיתי יותר מכולם. "למה זה קרה??" קראתי בקול אובד עצות, "למה?" הדמעות המשיכו לזלוג ולזלוג, ללא הפסק. "אני לא מאמין שזה קרה לי" […]
הוידוי – חלק ב'
"היי, היטמונלי!" קרא פלייגון, "אולי תגיד לנו משהו על עצמך?" "אני לא חייב לכם דין וחשבון" אמר היטמונלי בשקט. "נו, באמת," קרא מטאגרוס, "אל תהיה נמושה". "אמרתי, שאני לא חייב לכם דין וחשבון!" קרא היטמונלי בקול. מרוב עייפות, רק מעט דיבורים הספיקו בשביל להלחיץ אותו. "תעזבו אותי כבר, גלמים!" הוא הלך בשקט, ולא ייחס משמעות למבטים שתקענו בו. "איזה […]
