היי חברים, כאן אוהד. רציתי לחלוק איתכם כמה דברים.
אני חייב לספר לכם שבשבוע האחרון אני פשוט מלא התרגשות ושמחה. קשה לי לתאר במילים כמה ההיענות שלכם, ההתלהבות וההוקרה שלכם מחממים לי ולכל הצוות את הלב.
בגלל שההיענות הייתה כל כך גדולה, אני חושב שכדאי לחשוף בפניכם איך התחיל הסיפור של פוקימון כחול לבן – סיפור שהתברר כהצלחה מטורפת.
אני אתחיל דווקא מהסוף – כשדיברנו על הוצאת המשחק בכלל לא חשבנו שהוא יהיה הצלחה מטורפת. רוצים לשמוע מה היו הציפיות שלנו, מפתחי המשחק?
המטרה ששמנו לעצמנו היא 1,000 הורדות של המשחק בסך הכל. אם הגענו ל1,000 אנשים שהורידו את המשחק – אנחנו יכולים להיות מרוצים מעצמנו, להגיד שיצרנו פה משהו גדול.
האמת היא שאני זה ששם את המטרה הזו בפני כולם. חשבתי לעצמי שאני בטח מגזים, אבל אמרתי לעצמי 'עבדת על זה במשך כל כך הרבה זמן, מגיע לך טיפה להגזים'.
ואז שחררנו את המשחק, בבוקר יום ראשון ה12.07.
בלילה של אותו יום ראשון, ה12.07, הגענו ל1,500 הורדות. בפחות מ12 שעות.
הלסתות של כולנו היו פשוט שמוטות עד לרצפה. לא האמנו למה שראינו.
משם המצב רק המשיך והתקדם. נכון לכתיבת השורות האלו, אנחנו עומדים על 3,500 הורדות, 600 תגובות באתר רק על המשחק, מעל 10 סרטוני גיימפליי ביוטיוב, 10 אנשים שהצטרפו להיכל התהילה שלנו, כ100 לייקים חדשים בפייסבוק של האתר, מעל ל60,000 כניסות חדשות לאתר ועוד המון נתונים שכל אחד מהם מרשים יותר מהשני.
וכל זה מילא אותי ואת כולם בהתרגשות פשוט עצומה. הפידבקים החיוביים שלכם, העזרה במייל שסיפקתי לחלקכם, הסרטונים שפורסמו ביוטיוב והכמות ההורדות שהלכה ועלתה מיום ליום בקצב שלא האמנו שהוא ייתכן.
אפשר לומר שבמהלך השבוע האחרון עברתי מעין תהליך של הפנמה. הבנתי כמה המשחק שיצרנו גדול ומשמעותי.
הנתון שכנראה הכי השפיע עליי זה לגלות שמאז צאת המשחק, בשבוע האחרון, צצו יותר מ5 אנשים שונים שהחליטו לנסות ליצור משחק פוקימון משלהם. מעולם לא העליתי בדעתי שהפרוייקט והיצירה שלי ושל הצוות יתנו השראה כל כך גדולה וכל כך מידית. המשחק הפך למודל השראה, וזה כל כך מרגש ומעלה חיוך על הפנים.
אני לא בא לטפוח לעצמי כאן על השכם, אלא בעיקר להודות לכם, אוהבי המשחק באשר הם, על התמיכה והאהבה שאתם מראים לנו. מבחינתנו – זה ממש לא מובן מאליו.
כל ההיענות שהייתה למשחק הכניסה אותי למעין סערת רגשות (חיוביים כמובן). אחד הרגשות האלו היא נוסטלגיה. אז כשהרגשתי את התחושה החמימה הזו של נוסטלגיה, החלטתי לגלול אחורה ימים, שבועות, חודשים ובעצם שנה שלמה אחורה בוואצאפ – ולהיזכר איך הכל התחיל.
אפשר לומר שעוד לפני שהכל התחיל, הפכתי בלי לשים לב לצופה הדוק בדור החדש שהתהווה באתר מפלצות כיס. לא ציפיתי שהפרוייקט הזה, שהתחיל בתור משהו קטן וחובבני, יילקח כל כך ברצינות. התחילו להתפרסם פוקימונים יצירתיים ומהממים, הצטערתי שאני לא חלק מהיצירה הזו. באותה תקופה הייתי כבר יחסית מחוץ לאתר ולא באמת תכננתי לחזור להיות מעורב (למי מכם שלא יודע, בעבר הייתי מעורב מאוד באתר – יצרתי את ערוץ היוטיוב ואת מדריכי הגיימפליי הראשונים שלו, כתבתי סיפורים ועשיתי עוד כל מיני פרוייקטים קטנים).
אני והיטמן שמרנו באותו זמן על קשר טוב, והוא מדי פעם היה מספר לי על ההישגים של האתר כדי שאשאר מעורב. ואז הוא התחיל לספר על מחוז מפלצות כיס. אני כבר ממילא הייתי מאוהב במחוז, ועל כל דבר שהוא סיפר לי עניתי כמו בסרטים, עם לבבות בעיניים. ואז הגיעה השיחה הגורלית ששינתה את הכל:
היטמן: "זוכר את המחוז של האתר?"
אוהד: "איך אפשר לשכוח?"
אחסוך מכם את הפרטים הקטנים. היטמן שיתף אותי בציורים חדשים, בקומיקסים שרק התחילו להתפרסם ובבובות שהוא הזמין. ואני, סתם מתוך התלהבות, שאלתי אותו:
אוהד: "ומה עם משחק? לא ש-הכל לא מדהים וזה, אבל משחק יהיה ברמה אחרת."
זו הייתה נקודת הפתיחה שלנו בעצם. התגובה של היטמן הייתה שהוא לא מכיר מתכנת שמבין בזה, והתגובה שלי הייתה שזה לא כזה קשה ושאדגים לו כמה זה קל – הכנתי את העיר יבנה, סתם כהדגמה. משם הכל התחיל לזרום. ראינו שזה באמת עבד, ושזה באמת לא היה כזה קשה! משם היטמן הכיר לי את 2 האנשים הכי מדהימים שהכרתי בקהילה – רועי ואלעד.
לא בטוח שאתם מכירים אותם, הם בדרך כלל לא עושים הרבה רעש. אלעד צייר בחסד, הוא זה שעושה את הקומיקסים והוא זה שהכין את כל הגרפיקה המדהימה שראיתם במשחק – את כל הפוקימונים, האנימציות, וכל דבר שקיים במשחק המקורי. רועי, שהכרתי בהתחלה בתור צייר, התברר כבחור עם המון כשרונות – אסטרטג מעולה שמכיר את כל המתקפות וידע בדיוק מה הוא רוצה מכל פוקימון במשחק, עם ראש יצירתי וקומי שהובילו לחלק גדול מאוד מהבדיחות והרפרנסים שבטח נתקלתם בהם במשחק. באופן טבעי חילקתי את התפקידים בינינו – אלעד הגרפיקאי, רועי האסטרטג ואני המתכנת.
כמובן שכל אחד מאיתנו עשה יותר מאת התפקיד שלו בלבד – אלעד למשל המליץ והשפיע על המון מהטכניקות במשחק – מהסוגים החדשים וההשפעות שלהם עד להחלטות כמו להוסיף סוג דרקון לפוקימון נגקוסל – כך שיהיה חזק על מים, אש ועשב יחד. רועי מילא את רוב הבתים בערי המשחק, והכניס בהם יצירתיות, שנינות וחדווה שגרמו לי בשלבי הבדיקות להתלהב מחדש בכל בית שנכנסתי אליו. אני למשל כתבתי את עלילת המשחק.
ראוי לציין כאן גם עוד כמה שעזרו לנו מאוד במלאכה – במיוחד היטמן וגלעד, שהביאו הרבה רעיונות, ייעצו וגם הביעו התנגדות כשהרגישו צורך. ביחד הפכנו למכונה משומנת שהביאה את המשחק למה שהוא היום.
התחלנו לעבוד ב26 ליוני. עבדנו מאז במשך שנה ושבועיים – ושחררנו את המשחק. בדרך עברנו הרבה רגעים משמחים, מצחיקים, כמה רגעים מתוחים – אבל המטרה תמיד הייתה ברורה. להביא לאתר ולקהילת הפוקימון הישראלית דבר שעוד לא נראה כמותו. משחק שמוקדש כולו לכם.
ועכשיו בעצם חזרנו להיום – אליכם.
הנתונים שכתבתי למעלה לא באו סתם. הם באו מתוך תחושת שייכות שלכם, מתוך אהבה ומתוך השתתפות. קיבלנו מכם המון פידבקים חיוביים ותודות, אבל אנחנו מרגישים שהתודה הגדולה ביותר היא התודה שמגיע לכם לקבל מאיתנו. זה נשמע קלישאתי אבל זה כל כך נכון – הפידבקים שלכם, התגובות שלכם ותחושת ההתלהבות וההייפ הכללית שבאה מכם היא מה שגורם לנו להרגיש ולהפנים כמה מה שעשינו פה היה שווה את זה.
אז תודה, תודה ושוב תודה!
מקווה שתמשיכו ליהנות מהמשחק ושתמשיכו לגרום לנו ליהנות כתוצאה מכך 🙂
שלכם באהבה, אוהד.