(אלה)
"אני מצטערת לבשר לך את זה, אלה… אבל ההורים שלך לא עומדים לחזור…" אמרה האישה שכרעה אל מול אלה, שראתה את עצמה כילדה. אלה רצה באותו הרגע לחדר ורק בכתה במשך שעות. אחרי מה שהרגיש כמו נצח האישה שדיברה איתה בהתחלה, נכנסה לחדר ולקחה אותה מהבית, היא לא התנגדה.
"זה הבית שלך מהיום", אמרה האישה והחוותה על בית גדול שהיה בית היתומים באימפריום פאלאס. אלה לא סמכה על כל מה שהיא ראתה מולה, 'זה בדיוק כמו בסרטים, הם יעבידו אותי למוות ויתעללו בי', חשבה לעצמה בזעף.
אבל לאחר תקופה ששהתה במקום היא גילתה שהיא טעתה והמקום בכלל לא כמו שחשבה. מנהלת המקום, דורותי, הייתה אישה שדאגה לילדים בכל דבר שחסר להם, היא ניסתה להיות אמא שלא הייתה להם. האווירה במקום הייתה חמה ומשפחתית, ואלה הרגישה שהיא סוף סוף מצאה את המקום שלה בעולם.
"מסיבה? אתן יודעות שאני לא בקטע של מסיבות", אמרה אלה כנערה אל כמה בנות שדיברו אליה.
"אבל אלה! זאת המסיבה הכי גדולה שתהיה השנה! וגם…" אמרה אחת הבנות והחניקה צחקוק, "אולי נוכל להכיר לך שם מישהו", וכל שאר הבנות ציחקקו כשאלה גלגלה עיניים.
"טוב, אני אבוא אתכם", אמרה אלה אחרי רגע מחשבה, "אבל אתן לא מנסות לשדך לי אף אחד!"
ברור שהן לא עמדו בהתחייבות שלהן וניסו להכיר לה בחור שרק הסתכל על הגוף שלה במבט בוחן, " אני מציע לך לשמור את העיניים שלך לעצמך", אמרה ופחות או יותר התרחקה מהבחור המופתע.
וככה זאת הפכה לה למסורת, פעם בשבועיים-שלוש היו מציעים לאלה לבוא למסיבה ומנסים להכיר לה מישהו.
"אבל אני לא רוצה להכיר אף אחד!" אמרה בכעס לדורותי שענתה בחזרה, "בסופו של דבר את תצטרכי למצוא מישהו, זאת דרך החיים", אמרה בתבונת חיים מסוימת.
"אבל כל הגברים הם סתם חזירים מסריחים שחושבים שהם יותר טובים מנשים משום מה!"
"אני גם נחשב גבר?" שאל לפתע סיג, אחד מהילדים בבית היתומים שאלה אהבה כאילו היה אחיה, מה שהיה כמעט נכון בהתחשב בעובדה שהיא הכירה אותו מאז שהיה תינוק וראתה איך הוא גדל לצידה.
"עדיין לא", אמרה ופרעה את ראשו, "אבל אני בטוחה שכשתגדל תהיה שונה מכל הגברים האלה", אמרה והסתכלה בזעף על דורותי שחייכה לעצמה.
שבוע לאחר מכן סיג נעדר. במשך שבועיים הם חיפשו אותו בכל העיר. תלו כרזות, הודיעו למשמרות, אלה אפילו התכוונה לשלם לכל מי שימצא אותו מהירושה שלה העיקר שימצאו אותו. בסופו של דבר סיג נמצא זרוק באחת התעלות באימפריום פאלאס, הוא נלקח לבית החולים אבל אפילו הרופאים לא יכלו לעזור לו, זה היה מאוחר מדי. במשמרות קבעו שזאת התעללות אבל לא היה להם שום קצה חוט. ברגעיו האחרונים על המיטה סיג לחש לאמה את המילים האחרונות שאותן יוצא משפתיו "זה בסדר אלה, אם הבן של המנהיג שלנו עשה לי את זה, יש לזה סיבה טובה, אני בטוח", אמר ועצם עיניים עם חיוך, הוא לא פקח אותן חזרה מאותו היום.
אלה הרגישה כאילו נעלמה לה חתיכה מהלב באותו הרגע, ברגע שאמרה למשמרות מה שסיג אמר הם לקחו את זה בביטול, "את כנראה סתם דמיינת דברים", אבל אלה ידעה מה היא שמעה, והיא תדאג לזה שמי שעשה את זה ישלם על זה.
במשך חודש היא ישבה בחדר שלה, מרגישה מרוקנת. סיג, שהיה פחות או יותר כמו אחיה הקטן מת. בסופו של דבר דורותי נכנסה לחדר, "את לא יכולה להמשיך ככה. יש מסיבה היום לפי מה ששמעתי, ואת הולכת אליה", זאת הייתה הפעם הראשונה שדורותי ביקשה מאלה משהו בכזאת נחרצות, שלא לדבר על מסיבה.
"סיג מת, דורותי… הוא לא יחזור יותר… ואת רוצה שאני אלך למסיבה?" שאלה בקול שבור.
"את חושבת שלי לא כואב? את חושבת שאני לא מרגישה את החיסרון? אבל אני לא יכולה ללכת לאיבוד בתוך האבל! לכי לבלות, תשתחררי קצת", אמרה ויצאה מהחדר.
אלה יצאה באותו הערב למסיבה על החוף, למרות שלא היה לה שום חשק לחגוג שום דבר.
הבנות שהיו איתה עזבו והיא נשארה בצד, מביטה על שאר האנשים בחוסר עניין.
ואז הוא הופיע, 'או יופי, עוד גבר שחושב שהוא הכי טוב בעולם', חשבה לעצמה אלה "אפשר לעזור?" שאלה אלה בנימוס מזויף.
"אני להכיר נעים, בלאק", אמר ואז אחרי עלה פרצוף מבולבל על פניו, "זאת אומרת, אני בלאק, נעים להכיר", אמר ואמה ראתה אותו מסמיק.
"בלאק מה? נעים להכיר בלאק, אני אלה", ענתה אלה והושיטה יד ללחיצה, הוא החזיר לה לחיצה לא בטוחה.
"אז בלאק, רצית משהו?" שאלה אלה במטרה לגרום לו כמה שיותר אי נוחות, שרק יסתובב וילך.
"פשוט אה… ראיתי אותך כאן וחשבתי לעצמי שאם אין לך חבר… כאילו את ממש יפה אז קרוב לוודאי שיש לך… לא שהתכוונתי להתחיל איתך כשאני יודע שיש לך חבר…", כל אותו הזמן העיניים שלו הסתכלו סביב ולא עליה ישירות, 'מוזר… הוא מתנהג כאילו הוא מתבייש. אבל למה הוא מדבר איתי בכלל אם הוא מתבייש כל כך?' חשבה לעצמה אלה.
"אתה מציע לי לצאת איתך?" שאלה אלה בצחקוק קטן, הוא הצחיק אותה.
היא לא חשבה שאכזבה יכולה להיות כל כך מוחשית, היא ראתה שמה שהיא אמרה גרם לפרצוף שלו להתמלא בעצב מוזר שאלה לא ראתה לפני, "אני… אני פשוט אלך", אמר והסתובב ממנה.
אלה משום מה הרגישה רע על איך שהיא התנהגה לגביו, "חבל, כי אם היית מציע כנראה הייתי אומרת 'כן'", צעקה לו אלה.
הוא נעצר במקום והסתובב אליה, "באמת?" שאל בפליאה.
"לא אחת מעשרת ההצעות הכי טובות שקיבלתי בחיים", אמרה וראתה אותו מסמיק, "אבל ראיתי יותר גרועות. פעם מישהו הציע לקנות ממני את הגרב שלי בתור משפט פתיחה", אלה נזכרה באחת הפעמים שדחתה מישהו באחת המסיבות והוא רצה לקנות גרב שלה כי הוא "רצה להריח את ריח הזיעה של אלה", משחק מילים גרוע, היא תמיד שנאה משחקי מילים.
בלאק צחק, הוא צחק קצת יותר מדי אבל אלה חשבה שזה טיפה חמוד.
למרות שהוא היה כל כך גדול ואימתני\ הוא היה כל כך ביישן.
"אוקיי אז… רוצה ללכת לעשות משהו?" שאל אותה בחוסר ביטחון.
"יש לך משהו בראש?" שאלה בחזרה וחייכה, נראה שהוא נכנס להלם באותו הרגע משום מה.
הם נהנו באותו הערב, ואלה כמעט שכחה את סיג, כמעט.
היא עמדה לתת לו את המספר של בית היתומים כשלפתע הגיע החבר השתוי של בלאק.
"אני רואה שאתה מנסה להשיג לך בחורה חמודה, מה?" אמר והסתכל על אלה, בלאק הסתכל על הנעשה בבושה מהולה בלחץ, זה גרם לו להיראות אפילו יותר חמוד.
"תאמיני לי, הוא קסם של בחור", אמר הבחור והתקרב לאלה בצעדים מתנדנדים.
"חבר שלך?", שאלה אלה ובלאק רק משך בכתפיו כאילו הוא אומר 'מה אני כבר יכול לעשות?'
"השם הוא לאיוס", אמר לאיוס מלא חשיבות עצמית, היא שנאה בחורים כאלה. "וכדאי לך לתת לבחור כאן כבוד, אה? אחרי הכל הוא המנהיג הבא שלנו", אמר והניח עליה אצבע שהיא הזיזה מעליה ללא מאמץ.
"המנהיג הבא? למה אתה מתכוון?" שאלה אלה בחוסר הבנה, 'אם הם חבורת בנים כזאת או משהו אני לא חושבת שאני ממשיכה את הקשר הזה', חשבה לעצמה אלה.
"את כרגע מסתכלת על…", הוא עשה עצירה דרמטית ובלאק הסתכל על כל העניין עם פרצוף מבויש, "ראול בלאק קראטוייה-רזארה! הבן של המנהיג הנוכחי והיורש המיועד של כל זה!" אמר והחווה בידו על כל מה שסביבו.
אלה הרגישה את הדם שלה נעצר בורידים שלה לרגע. 'הבן של המנהיג? אז זה האחד שאחראי לרצח של סיג', חשבה אלה ולרגע היא הפסיקה להרגיש כששנאה שטפה אותה בתוך תוכה.
"נראה לי שעדיף שלא ניפגש יותר", אמרה והסתובבה כדי להתרחק
"מה אבל חשבתי שאמרת…", התחיל בלאק לומר ונקטע באמצע, "כן אני יודעת מה אמרתי, אני לא עד כדי כך טיפשה הוד מעלתך", אמרה אלה בקול מלא בוז וגועל וקדה קידה לעגנית.
"לא מאמינה שביליתי איתך את הלילה הזה", אמרה והתחילה להתרחק בזעם. אלה כעסה בעיקר על עצמה שנפלה למלכודת הדבש הזאת 'איך חשבתי לרגע שהרוצח הזה יכול להיות מישהו טוב?' והלכה לישון רק כדי לראות בסיוטים שלה את בלאק מתעלל בסיג שמקבל הכל עם חיוך "זה בסדר אלה", אמר לה עם חיוך כשאלה ניסתה להשתחרר מאזיקים שקשרו אותה לקיר ללא הצלחה.
ככה זה היה במשך במשך שבוע כשיום אחד אסטריט, עוד אחת מהילדות בבית היתומים אמרה לה שמישהו מחפש אותה בדלת. היא הגיעה רק כדי לראות את בלאק ולטרוק לו את הדלת בפרצוף.
"אלה! בבקשה! אני רק רוצה לדבר!" אמר ודפק על הדלת בחוזקה.
"לך מכאן! או שאני אקרא למשמרות!" החזירה לו בצעקה, כל דיירי הבית הסתכלו עליה אבל לא אמרו כלום.
"אלה, את יודעת שהם לא יעשו לי כלום, נכון?" אלה נזכרה שהוא בעצם הבן של הראש ועם הקשרים שלו לא יעשו לו כלום, היא שתקה במשך כמה שניות.
"אלה, אני מתחנן! חמש דקות! חמש דקות ואני אלך מכאן!" היה נשמע כאילו הקול שלו עומד להישבר, זה גרם לאלה להרגיש רע לשנייה ואז היא נזכרה בסיג שוב.
אחרי דקה שבה שתקה היא הבינה שהיא צריכה לצאת כדי שלא יגרם יותר בלאגן היא פתחה את הדלת ויצאה אליו.
בלאק הסתכל עליה בחיוך מלא תקווה, הוא היה שחקן טוב, אבל אלה לא התכוונה לתת לו לעבוד עליה.
"חמש דקות", אמרה והרימה חמש אצבעות.
"אז מה רצית?" שאלה בכעס אחרי כמה שניות שבהן לא אמר כלום.
אני… אני לא מבין מה קרה במסיבה ביום ההוא", היה נראה שהוא עצוב אבל אלה לא קנתה את ההצגה שלו, "נהנינו כל כך, דיברנו על דברים שלא דיברתי עם אף אחד אחר, אז למה לפתע שינית את דעתך?" הקול שלו אפילו רעד טיפה, כאילו הוא עומד לבכות.
"אנשים עושים טעויות", ענתה אלה בקול נטרלי והרגישה את השנאה בתוך תוכה.
הוא הטיח את היד שלו על הקיר מאחוריה והתקרב אליה, "לא יכול להיות… אני הרגשתי שיש בינינו משהו, לא יכול להיות שאני היחיד מבין שנינו שהרגיש את זה", אמר ואלה ראתה שדמעות עולות בעיניים שלו, גבר שלא מתבייש להתוודות על הרגשות שלו, אם הוא רק לא היה הרוצח של אחד האנשים הכי חשובים לה בעולם.
"מסתבר שכן", אמרה בקול קשוח, "עברו החמש דקות שלך, עכשיו תן לי ללכת", אלה לפתע קלטה שהיא צמודה אל הרוצח הזה, ואין לדעת מה הוא יכול לעשות לה. זה לא שמישהו יכול לעצור אותו.
"אמרתי, תן לי ללכת!" אמרה בהדגשה וניסתה להסוות את הפחד שהרגישה.
"את מפחדת ממני משום מה…", אמר ולא קנה את ההצגה שלה. "אבל אני לא יודע למה… אני רק יודע שאת לא יוצאת לי מהראש מהרגע שנפגשנו. אני אלך, מתנצל על האי נוחות שגרמתי", אמר והסתובב כדי ללכת בעצבות, זה עצבן את אלה שהוא משחק אותה תמים.
"אל תיתמם, אתה יודע בדיוק למה שאנשים יפחדו ממך, רוצח", אמרה בכעס.
הוא הסתכל עליה במבט פגוע ומבולבל.
"על מה את מדברת?" שאל בפליאה.
"סיג, ככה קראו לאחד הילדים שהיה כאן. הוא נעלם במפתיע באחד מהימים, לא משנה כמה חיפשו לא מצאו אותו.", היה קשה לאלה לדבר על זה אבל המבט המרחם הזה מהעיניים שלו… הוא גרם לה אפילו ליותר כעס. בלעדיו סיג עדיין היה בחיים.
"אחרי שבועיים שבהם לא ידענו לאן הוא נעלם מצאו אותו באחת מתעלות הביוב, הוא היה במצב אנוש. למרות הטיפול שהוא עבר בבית החולים הוא נפטר לבסוף.", אמרה והרגישה דמעות על הפנים שלה, היא שנאה את עצמה על זה שהיא מפגינה חולשה אל מול הרוצח הזה.
"ואיך כל זה קשור להיותי רוצח?" צעק בתסכול.
"ברגעים האחרונים שלו, כשכולנו היינו סביב המיטה שלו, אתה יודע מה הוא אמר? הוא אמר, 'זה בסדר אלה, אם הבן של המנהיג שלנו עשה לי את זה, יש לזה סיבה טובה, אני בטוח', אלה היו המילים האחרונות שלו. אבל אני בטוחה שזה לא היה ככה. הוא לא היה סתם פצוע, הוא עבר התעללות. הגוף שלו היה מלא חתכים וחבורות, העצמות שלו היו שבורות והייתה חסרה לו עין. הוא מת יום אחרי זה, בגללך", אמרה והרגישה שנאה עזה כלפי בלאק.
בלאק הסתכל עליה במבט פגוע, "אלה, תסתכלי עליי… אני נראה לך בן אדם שיכול לעשות דבר כזה…?" שאל בעדינות.
היא הרגישה את הספקות מכרסמות בה, אולי זה לא הוא עשה את זה אחרי הכל? זה לא נראה שהוא כל כך רע אחרי הכל, "תאמיני לי אלה, בבקשה. אני לא עשיתי את זה", הוא הביט בה במבט מתחנן כשפתאום נזכרה בסיוטים שלה עליו והרגישה איך הלב שלה נעטף בשנאה כלפיו.
"אני לא מאמינה לך. הזמן שלך נגמר", אמרה וטרקה את הדלת, כשפתחה את הדלת דקה אחרי היא הופתעה לגלות שהוא לא נמצא שם כבר.
יום אחרי זה אסטריט, הילדה שפתחה לבלאק את הדלת נעלמה. 'לא… לא שוב!' אמרה והתחילה לרוץ ברחובות, מחפשת את בלאק. אחרי שעה של חיפושים היא מצאה אותו.
"אסטריט", אמרה בהתנשפות.
"אסטריט?" שאל בקול מבולבל
"הילדה שפתחה לך את הדלת אתמול, ככה קוראים לה".
"ולמה את אומרת לי את זה עכשיו?", שאל עוד פעם בהיתממות המעצבנת שלו.
"אל תיתמם לי! היא נעלמה! ואני מתארת לעצמי שגם אותה לקחת, אז אני כאן כדי להזהיר אותך", אמרה ומשכה את בלאק מהצווארון לכיוון מטה, כדי שיסתכל לה בעיניים, היא לא הרגישה שום פחד באותו הרגע, רק כעס ושנאה.
"אם שערה תיפול משערות ראשה בגללך, אני אהרוג אותך. הבנת את זה?" היא הדפה אותו ממנה והמשיכה לחפש רק למקרה שהוא לא האחד שחטף אותה והיא נמצאת כרגע במקום אחר, זקוקה לעזרה. אחרי יומיים של חיפושים שלא העלו כלום אלה חזרה לבית היתומים באחד הלילות מותשת, וראתה את דורותי במטבח.
"לכי לישון, דורותי, אם יקרה משהו, אני אקרא לך", דורותי הסתכלה עליה במבט דואג.
"את בטוחה אלה? אני יודעת שהיית קרובה לאסטריס…", אמרה בקול דואג כאילו אלה תהרוג את עצמה מדאגה, אבל זה מה שיקרה לדורותי אם היא לא תלך לישון.
"כן זה בסדר. לכי לישון", אמרה אלה עם חיוך מזויף על הפנים שנמחק ברגע שדורותי נכנסה לחדר שלה.
אלה נשארה ערה עד שעה מאוחרת כשלפתע נשמעו דפיקות חזקות בדלת.
אלה פתחה במהירות את הדלת כדי לראות את בלאק עם מבט אפל בעיניו ואסטריט בידיים שלו עם רגליים פציעות. היא לקחה אותה ממנו במהירות.
"מה עשית לה? חתיכת מטורף!" צעקה עליו אבל הוא אפילו לא זיכה אתה במבט שני והלך מהמקום.
"מה הוא עשה לך אסטריט? מה המשוגע הזה עשה לך?" שאלה את אסטריט בבהילות, היא תגרום לו לשלם.
בינתיים כל דיירי הבית התחילו להתעורר.
"הוא לא עשה לי כלום אלה, הוא הציל אותי", אמרה וזה גרם לאלה להתבלבל.
"הוא לא… חטף אותך?" שאלה בחוסר ביטחון.
"לא. היה עוד בחור, הם נראים אחים. הוא הרים מן מכשיר מוזר כזה כשהאחד הזה הציל אותי", אמרה בהערצה וברגע שאלה ראתה שדורותי הגיעה כדי לטפל בהכל היא יצאה מהבית בריצה.
היא רצה אחרי בלאק וקראה בשמו אבל הוא התעלם, היא ניסתה לעצור אותו כשתפסה בכתף שלו אבל הוא פשוט המשיך ללכת והתעלם ממנה, בסופו של דבר הוא נעצר כשהיא עמדה מולו ולא נתנה לו לעבור, לא שהוא לא יכל פשוט לדחוף אותה הצידה, אבל הייתה לאלה הרגשה שהוא לא עומד לעשות את זה.
"מה את רוצה?" שאל בזעף, וזאת הייתה הפעם הראשונה שראתה טיפה כעס מופנה אליה ממנו.
"למה לא אמרת כלום? למה לא ניסית להגן על עצמך?" שאלה בכל זאת, למרות שהיא ידעה שהיא לא הייתה מאמינה לה.
"זה לא היה עוזר בכל מקרה, לא? בדיוק כמו שקרה בפעם הקודמת", אלה ידעה שהוא צודק וזה גרם לה להרגיש סוג של החמצה בפנים.
"עכשיו אם לא אכפת לך, אני צריך לבדוק שאחי לא משתגע", הוא התחיל לנסות לעקוף אותה.
"רגע!" צעקה, היא לא רצתה לתת לו ללכת, הוא הסתכל עליה במבט לא מפוענח.
"אני… אני מתנצלת. לא התכוונתי להאשים אותך במשהו שאתה לא עשית, למעשה אתה מצאת חן בעיניי מאוד ביום ההוא על החוף, זה למה כעסתי יותר כשגיליתי מי אתה", אמרה בהתנצלות כנה.
"זה בסדר. מקווה שיהיה לך חיים נהדרים", הוא אמר בקול זעוף ועבר לידה כשלפתע אלה תפסה את החולצה שלו ומשכה אותו לנשיקה חטופה. למרות שהיא הייתה מהירה היא הרגישה את להט ותשוקה.
"הייתי צריכה לפחות לדעת איך זה מרגיש לפחות פעם אחת", אמרה בעצבות כשבלאק משך אותה אליו ונישק אותה חזרה, הפעם בהרבה יותר להט ותשוקה שאפשר להרגיש מנשיקה קצרה.
אחרי כמה דקות באחת הסמטאות של אימפריום פאלאס בה הם התנשקו בלהט, היא החליטה להתחיל להוריד את החולצה שלו כשהוא עצר.
"לא יכול. אחי…", אמר והסתכל עליה במבט מלא תשוקה.
"אני באה איתך", אמרה כקובעת עובדה.
"את בטוחה אלה? הוא כנראה…", הוא התחיל להגיד ולא המשיך, למרות שאלה ידעה מה הוא עומד להגיד.
הוא כנראה האחד שגרם למותו של סיג. אלה רק הנהנה בראשה והתחילה ללכת אחריו.
אחרי כמה דקות הליכה הם נכנסו לבית אחד ואלה ראתה שהוא חשוך לחלוטין, בלאק הדליק את האור ואלה ראתה באמצע הסלון על הרצפה מישהו. בלאק הגיע אליו והעמיד אותו והוא נראה בדיוק כמו בלאק, למעט השיער הלבן, העיניים האדומות וצבע העור הלבן שלו.
בלאק השיב אותו על הספה בעדינות, "כמה? לכמה אנשים כבר עשית את זה?" שאל בלאק בעדינות.
"לכל האנשים שהיו תלויים בחדר ההוא", ענה אחיו בקול שבור.
"זה לא אפשרי ראיין! היו שם לפחות 50 שלדים וגופות! אתה בחיים לא היית עושה דבר כזה!" אמר בלאק לעבר אחיו אבל נראה שהוא מנסה לשכנע את עצמו יותר מאת אחיו.
"בלאק, תפסיק! אני רצחתי אותם! את כולם! תפסיק להתנהג אליי כאילו אני איזה קדוש!" צעק בתסכול והתחיל לבכות, אלה בחיים לא חשבה שהיא תראה רוצח מתנהג ככה.
"מה לגבי סיג?" שאלה אלה, היא הייתה חייבת לדעת.
"אלה זה לא הזמן ל-", התחיל בלאק לומר אבל ראיין קטע אותו.
"אני זוכר את סיג… הוא סיפר לי על עצמו. לא חשבתי שאת האלה שהוא מדבר עליה… אני מצטער שלא הצלחתי לעצור לפני שהנזק כבר נעשה", אמר בקול שבור, "ברגע שהשליטה חזרה אליי זה כבר היה מאוחר מדי… הוא… הוא החליט פשוט לזרוק אותו באחת התעלות כדי שאני לא אקשר אליו", אמר ואלה לא הרגישה שום אמפתיה כלפיו.
"איך אתה זוכר את השם שלו?" שאלה והיא שמה לב שיש סכין על השולחן בסלון.
הוא שתק לרגע, כאילו קשה לו לדבר על זה. "קשה לשכוח שם של מישהו שמחייך אליך כשאתה מוציא לו את העין", אמר וזה הרגע שבו אלה הרימה את הסכין והצמידה אותה לגרון של ראיין, היא ראתה איך בלאק מזדקף לידה.
"אלה, מה את עושה?" אמר בקול מפוחד אבל היא התעלמה.
"תן לי סיבה אחת למה לא לגרום לך לנשום את נשימתך האחרונה כרגע?" שאלה בכעס כשראיין המשיך להסתכל עליה במבט עצוב ומלא ייאוש.
"אין לי", אמר וזה תפס את אלה בהפתעה, הוא אפילו לא ניסה להצטדק.
"נו? למה את מחכה? קדימה!" אמר ותפס את הסכין בידיים חשופות, גורם ליד שלו לדמם ומצמיד את חוד הסכין לגרון שלו.
"תהרגי אותי! תצילי את העולם הזה מהנוכחות המטורפת שלי!" צעק עליה.
אלה נהמה וזרקה אותה על הרצפה, "אני לא מסוגלת", אמרה בבוז שהיה מכוון אליה ולא אל מישהו אחר.
"את לא מבינה? אני רע! אני פגעתי בסיג! בסיג שאהב אותך והיית כמו אחות בשבילו! למה את סתם מתעקשת?" שאל בזמן שדמעות זולגות על הפרצוף שלו. בלאק הסתכל מהופנט במחזה.
"אתה זוכר עוד שמות חוץ מהשם של סיג?" שאלה במקום זה.
"רוז, אריאס, קלינט, ג'ון…", אמר והתחיל לשנן עשרות שמות שהיא בחיים לא הייתה מצליחה לזכור.
"אני לא יכול לשכוח אותם… הם מגיעים אליי בחלומות, אומרים לי שאני לא אשם, וזה רק הופך את זה ליותר גרוע!" אמר והרים את הסכין, מניח אותה ביד של אלה.
"תהרגי אותי… תעצרי את הסבל שלי ושל כל האנשים שאני עתיד לפגוע בהם", אמר בהתחננות, אבל אלה ידעה שהיא לא יכולה לעשות את זה.
אי אפשר להעניש מישהו על משהו שהוא לא רצה לעשות. היא תפסה את היד של ראיין, "אנחנו נמצא דרך לתקן את זה", אמרה ברוגע כשראיין התחיל לבכות בתסכול ואחיו בלאק התחיל לחבק אותו.
אלה התעוררה עם כאב ראש כשראיין ואחד האדמינים של צוות אימפריום לידו.
"התעוררת", אמר ראיין בקול חסר רגשות, הקול שסיגל לעצמו בחודשים האחרונים.
"ראיין, מה הולך פה? תשחרר אותי!" היא לא הבינה מה הולך פה אבל היא פחדה.
"אני מצטער אלה, אבל זה לא עומד לקרות", אמר ואלה שמעה קצת עצב בקולו, אבל אולי היא רק דמיינה את זה.
"קיבלתי את הפקודות שלי. בלאק חייב למות", אלה ידעה שברגע שראיין מקבל פקודות מפיראס הוא חייב לעשות אותן.
בלאק נכנס למקום וראה את אלה קשורה ולפניה ראיין והאדמין ההוא.
"תוותר על המנהיגות ראול, אתה גם ככה לא התאמת אף פעם", אמר ראיין לעבר בלאק ואלה ראתה סכין מאחורי גבו
"שחרר אותה ראיין, אני לא אחזור על זה שוב", החזיר לו בקול מקפיא.
"אל תקשיב לו בלאק, הוא פשוט יהרוג אותך אחרי זה", צעקה אלה בפחד.
"סתמי את הפה שלך", אמר האדמין ההוא וסתר לה, וזה הדבר האחרון שהיא זכרה.
היא התעוררה פרק זמן לא ידוע לאחר מכן, קשורה למיטה.
היא הרגישה שיש מישהו לידה, לפי הנוכחות, זה היה בלאק.
"אלה! את ערה?" שאל בדאגה והיא הצליחה לתפוס את היד שלו עם היד שלה, "אני ערה! מה הולך פה?" שאלה בחשש.
"אני מצטער ילדים… אבל אין לי ברירה", נשמע קולו של הראש.
"אבא?! מה הולך פה?" שאל בלאק וניסה למשוך את הרצועות שמרתקות אותו למקום ללא הצלחה.
"אני עומד למחוק אתכם… זה יכאב לי יותר ממה שזה יכאב לכם… אני מצטער", למחוק, אלה שמעה על זה פעם, אבל היא חשבה שזה מה שזה, שמועה. לא הדבר האמיתי.
"בלאק… אני אוהבת אותך, לא משנה מה יקרה", אמרה ולחצה את ידו של בלאק בחוזקה.
"ואני אגן עלייך, לא משנה מי ינסה לפגוע בך!" החזיר לה וזה הדבר האחרון שאלה זכרה.